מי שלא היה סוציאליסט בנעוריו - אין לו לב. מי שנותר סוציאליסט בבגרותו - אין לו שכל. סוציאל-דמוקרטים הם אלו שהחליטו להימנע מהיסחפות לקיצוניות לכאן או לכאן, ולכן ויתרו גם על זה וגם על זה.  
 
אורי רדלר 27/10/2011
 
 
רשימת תגובות (22)
 
 
קיצוניות היא אכן דבר מאד לא רצוי.
27/10/2011
נכתב על ידי אליסה

למשל, אם אתה טובע, אז עדיף לא להיות קיצוני ולנסות להגיע לאחד מגדות הנהר. עדיף להיות מתון ולהישאר באמצע.
 
 
 
 
ליתר דיוק - אלו הס"ד הישראלים
27/10/2011
נכתב על ידי שאול

אכן בארץ הס"ד היא מפלטו של מי שכל מה שיש לו להגיד זה "לא צריך להיות קיצוני". זה הרבה פעמים פתטי.
אבל - להבנתי יש ס"ד שהיא שיטה סדורה בפני עצמה. היא לא פשרה בין קפיטליזם לסוציאליזם. אמנם יש בה אלמנטים כאלה וכאלה, אבל היא לא מפשרת ביניהם.
 
 
 
 
יש הימורים על מס' האנשים שיגיעו בשבת?
27/10/2011
נכתב על ידי סתםאחד

או לפחות ניחוש מושכל?
 
 
 
 
20K
27/10/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

אה, וראיתם את זה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4140508,00.html

לו יהי...
 
 
 
 
אביה ספיבק מסביר למה להגדיל את ההוצאה הציבורית
28/10/2011
נכתב על ידי סתםאחד

http://tv.social.org.il/social/2011/09/27/tzedek-calcali-clal-hotzaa

 
 
 
 
הימורים - לא כאן...
28/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

האמת היא שלמדתי על דבר קיום ההפגנה רק לפני יומיים, אז אין לי מושג כמה יגיעו.
 
 
 
 
שומר הלילה, לא ראיתי - אבל זה משמח, לא?
28/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
כאמור, לו יהי...
28/10/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

אם גם יאמצו את המלצה מטרכטנכברג להעלות את הפטור ממכס ומע"מ ליבוא אישי מ-50$ ל-300$ אז באמת כל הדפניליפיזם הזה היה שווה.

אי-ביי ואמזון - הנה אני בא!
 
 
 
 
להבנתי מדובר בשימוש שגוי במונח.
28/10/2011
נכתב על ידי גיאק

כלומר, מי שמכריזים על עצמם כ"סוציאל דמוקרטים" ומתכוונים בכך ל"מתונים" שוגים במינוח. המונח סוציאל דמוקרט, להבנתי, מתייחס למי שמבקש להגשים את הסוציאליזם באמצעים דמוקרטי ואינו קשור למטרה הסופית אלא לאמצעים בהם הוא תומך להשגתה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Social_democracy

גם דב חנין כבר מגדיר עצמו כ"סוציאל-דמוקרט".

התואר הזה פשוט נשמע לילדים האלה מגניב יותר...
 
 
 
 
על הטור בקפיטליסט
28/10/2011
נכתב על ידי שאול

לא כל כך הבנתי מה ניסית להגיד שם בסיפור על משפחת ישראלי, אבל על הקטטה המשונה בנושא המיסוי בארה"ב - אני ממליץ על זה:
http://elsa.berkeley.edu/~saez/piketty-saezJEP07taxprog.pdf

ובכלל, על כלל עבודותיו של עמנואל סאז, חתן מדליית קלרק:
http://elsa.berkeley.edu/~saez/

 
 
 
 
לא זו אף זו
29/10/2011
נכתב על ידי שאול

מה כן או לא יסגור את הגירעון האמריקאי?
כתבת באחת התגובות בקפיטליסט שאם יעלו את המס הזה ויורידו את הההוצאה ההיא, אפילו אז לא ייסגר הגירעון. אני לא יודע על איזה נתונים התבססת, אבל מי שרוצה תרגיל נחמד (ואמין) במה כן או לא יסגור את הגירעון האמריקאי - הניו יורק טיימס לשירותכם:

http://tinyurl.com/3a7nspd
 
 
 
 
מי, מי נביא,
29/10/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

 
 
 
 
מי, מי נביא, ביצס?
29/10/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4140884,00.html
 
 
 
 
על המיסוי הפרוגרסיבי (בעקבות שאול)
30/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

ממליץ לקרוא את המאמר בקישור שהביא שאול (זה הקישור). צמד החוקרים מספרים לנו כי משנות השישים ואילך חלה ירידה משמעותית במידת הפרוגרסיביות של המיסוי - בארצות הברית ובמקומות אחרים (הם מראים השוואה לבריטניה ולצרפת). לשינוי בדרגת המס השולי הגבוהה ביותר הם מייחסים חשיבות שולית, יחסית, שכן ברמות ההכנסה הגבוהות ביותר חלק ניכר מההכנסות מקורו בהכנסות הון כאלו ואחרות.

ההשפעה המרכזית ביותר כאן היא השינוי בשיעור מס החברות, שירד באופן חד בארצות הברית, בצרפת ובבריטניה וזכה ל'פיצוי' בדמות מיסוי רב יותר על השכר - כך יצא שבצרפת נוצרה מערכת מס בה שיעור המס על 9 העשירונים התחתונים הוא 36.7 ואילו על החצי התחתון של המאון העליון הוא 40.3. כלומר, זו מערכת מס 'שטוחה' לחלוטין בה כולם משלמים אותו דבר. בבריטניה היחס הוא של פי 2.5 ואילו בארצות הברית בערך פי 2).
 
 
 
 
התקציב
30/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

כדאי לכולם להציץ בשאלון המשעשע הזה של הניו יורק טיימז (באדיבות שאול בדיון זה).

לשאול - נתוני התבססו באופן מוחלט על התקציב של שנת 2009 והשינויים האפשריים על בסיסו. ההנחה שלי הייתה שאי אפשר להסתמך על נתונים הצופים אל העתיד, שכן הם לוקים באופטימיות מתמדת. בכל שנה מתקן הבית הלבן את נתוני העבר והצפי לעתיד בהתאם להתרחשות בפועל, שהיא תמיד הרבה פחות אופטימית. לדוגמה, התחזיות לגבי הכנסות והוצאות בשנת 2009 חזו גרעון של 817 מיליארד, שעה שהגרעון בפועל היה 1,892 מיליארד. זו סטייה בשיעור של קרוב ל-50 אחוז מהכנסות הממשל. בשנת 2010 הייתה התחזית לגרעון של 789 מיליארד, כשבפועל הגרעון היה 1,425 מיליארד.

אם מסמנים בתרשים שלהם את כל הסעיפים שאינם רווחה, ונמנעים ממיסוי הכנסות נמוכות או ממס קניות, ההורדה בהוצאות היא של 650 מיליארד, ולפי נתונים סופיים של השנתיים הידועות לנו, זה רחוק מלהספיק.

הבעיה האחרת בסכימה הזו היא שהיא מניחה שניתן להניח הנחות לגבי פעולות כמו קיצוץ הפרשה למס לבריאות או העלאת מסים ועדיין קטריס פריבוס. זה מקרה קלאסי של חשיבה שרוולית. אם אתה מכונן מס קניות או מע"מ, למשל, הוא מעלה את הכנסות הממשל (או המדינות, או גם-וגם) אבל מפחית את ההכנסות ממיסים אחרים. כנ"ל לגבי העלאת מס ההכנסה, מס פחמן וכו' - לכל אחד מהם יש השפעה על צד ההכנסה הממוסה.

האפשרויות היותר ריאליות הן, בעיקר, העלאה של גיל היציאה לפנסיה וגיל הזכאות, המגדילות את מספר שנות התשלום ומפחיתות את היקף ההוצאה בו זמנית.
 
 
 
 
אכן, שומר הלילה ניבא...
30/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
ערך מעניין, כמה שאלות
30/10/2011
נכתב על ידי סתםאחד

לא הבנתי מדוע (במצב המתואר בחשיבה השרוולית) אפשר לחזות ניווט השקעות יצרנים ומשקיעים לכיוון של השקעות עתירות-הון, ארוכות טווח או בסיכון גבוה כתוצאה מאינפלציה?

הרי לפני שורה כתבת (שם) שאינפלציה מובילה להעדפת אשראי קצר טווח על פני אשראי ארוך טווח?

 
 
 
 
אני יודע שאני טועה
30/10/2011
נכתב על ידי שאול

אבל אני רוצה לקוות שכולם יודעים ש"האפשרויות היותר ריאליות הן, בעיקר, העלאה של גיל היציאה לפנסיה וגיל הזכאות, המגדילות את מספר שנות התשלום ומפחיתות את היקף ההוצאה בו זמנית."

וכמובן, רפורמה במערכת הבריאות. כל השאר זה שטויות.

אפשר גם לעבוד מצד העלאת המיסים, אבל צריך יכולת עצומה להתעלם מהנתונים (ומאכזב לגלות לכמה אנשים יש אותה), כדי לחשוב שמס על ה"עשירים" יספיק. אפילו העלאת מס על כל העשירון העליון בארה"ב - וזה לא רק מלייאנים טחונים, לא יספיק. העלאת מס, כדי להיות אפקטיבית, תצטרך להיות על בסיס די רחב.
 
 
 
 
ולנו יש את מירב מיכאלי וגיא רולניק. ופלאפל.
30/10/2011
נכתב על ידי שאול

אמריקאים מדברים על הגרעון. שני חתני פרס נובל (ואגב, גם בקטגוריה של חתני פרס נובל הם מהיותר חשובים), פלוס גיי'מס פוטרבה הענק, וגרג מנקיו - לא ילד בכלל. לא מכיר את גברת לוקס. קשה שלא לקנא:
http://tinyurl.com/63gzwf5

ואף מילה על אביה ספיבק.
 
 
 
 
שתי תגובות
30/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

לסתםאחד. כתבת:

לא הבנתי מדוע (במצב המתואר בחשיבה השרוולית) אפשר לחזות ניווט השקעות יצרנים ומשקיעים לכיוון של השקעות עתירות-הון, ארוכות טווח או בסיכון גבוה כתוצאה מאינפלציה? הרי לפני שורה כתבת (שם) שאינפלציה מובילה להעדפת אשראי קצר טווח על פני אשראי ארוך טווח?



בגלל ההבדל בין אשראי צרכני לאשראי להשקעה. עבור צרכנים, משתלם פחות לחסוך כסף (חסכון לטווח ארוך) ומשתלם יותר לקנות מוצרים. עבור משקיעים, משתלם להשקיע בהשקעות בסיכון גבוה (ארוכות טווח, עתירות הון, וכו').

הנקודה כאן אינה התיאוריה הכלכלית אלא מגוון האפשרויות שנוצרות בגלל פעולה אחת.


לשאול, כתבת: (ציטטת אותי והמשכת לרפורמה במערכת הבריאות, וקצת מסים - כאפשרויות ריאליות).

יש גבול ידוע וברור לאפשרות להעלות את גיל הפנסיה. אני חושב שבמובנים רבים הגענו לסוג של קיר בנושא זה. אם נסתכל על המצב לפני חמישים שנה, כשהחלו להעלות את הרעיונות שהתהוו והיו למדינת הרווחה:
א. תוחלת החיים הייתה קרובה מאוד ל-65. עם קום המדינה הייתה תוחלת החיים בישראל 64.9 שנים.
ב. גיל היציאה לעבודה היה בדרך כלל 15, כשמיעוט קטן השלים לימודי תיכון, ומיעוט קטן עוד יותר למד לימודים אוניברסיטאיים.
ג. שיעור העובדים בגיל העבודה היה גבוה מאוד בקרב גברים, וממוצע ומטה בקרב נשים, אך התמיכה בלא עובדים מבנית הונחה כאפס.

הצפי, לפיכך, היה ל-50 שנות עבודה (בניכוי צבא, 47) ואילו הצפי למצב בו נדרשת תמיכה (ילדות, פנסיה) היה 15 שנה לכל היותר.

היום, המצב הוא כזה: אדם 'ממוצע' נדרש להשלים 15 שנות לימוד כדי לזכות במקצוע בעל הכנסה ממוצעת, והוא מצפה לכ-16 שנות פנסיה. כלומר, 37 שנים כנתמך, לעומת 44 שנות עבודה. גם אלו שאינם עובדים מצפים לסוג של תמיכה היום. בכל אופן, ירדנו מיחס של שלוש שנות עבודה לשנת תמיכה ליחס של פחות מ-1. גם היכולת שלך לדחוק את הגבול מוגבלת - אמנם תוחלת החיים צומחת בקצב של שנה נוספת בכל שלוש שנים, אך היכולת התפקודית ברמה גבוהה לא צומחת בקצב כזה.
 
 
 
 
שאול, לגבי הסרט
31/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

הוא אכן מעניין אבל אחרי צפיה בו (למתעניינים, ארוך אך מעניין) התחושה שעולה אצלי היא "וזה הכל?" - בשורה התחתונה, האבחונים בנאליים (העליה בהקצאה לבריאות ולפנסיות יוצרת בעיית גרעון קשה) והפתרונות בנאליים עוד יותר (המצב לא נורא. בכל אופן, עוד לא נורא, ולכן - תמרוץ! תמרוץ!! תמרוץ!!!)

כמה מהם עמדו על כך שהמשבר הפיננסי הזה הוא, כביכול, שונה מאחרים, אבל לא הצביעו באמת על הסיבה לכך. הם לא ניסו להתמודד עם השאלה איך משבר מאזני ופיננסי (כלומר, גידול בחוב, בנקים עם השקעות כושלות) הפך למשבר ריאלי חריף. מדוע התמרוץ לא עבד, בעצם? (התשובה הייתה: הוא עבד, אבל אז הפסיק לעבוד, ויש לחקור מדוע) - במובן הזה, זה נראה מאוד מכובד, וחשוב, ומעמיק, אבל בעצם... לא כל כך.
 
 
 
 
גם לרגעים בנאליים ישנים יש רגע של הולדת
31/10/2011
נכתב על ידי שאול

אולי. אני פחות בטוח. אבל לפחות אפשר להיות רגועים שהבנאליות הזו יושבת על היכרות מאד מאד טובה עם החומר. בקשר לפתרונות - אני לא חושב שמישהו מאשים את הממסד הכלכלי באקדמיה היום בזה שיש לו יותר מדי פתרונות טובים למצב...