החייזרים שיוציאו אותנו מן הבוץ
נמצאה הדרך ליציאה מהמשבר הכלכלי, לפי הכלכלן חתן פרס נובל פול קרוגמן: הבה ונמציא פלישת חייזרים. וכה אמר האיש בסרט (ההדגשות שלי):
תחשוב על מלחמת־העולם השנייה, נכון, זו הייתה למעשה הוצאת מוצר חברתי שלילית ועדיין היא הוציאה אותנו [מהשפל הכלכלי], אני מתכוון, מפלגה יכולה לבנות דברים כאלה, תראה, אנחנו יכולים להשתמש מעט באינפלציה, קן [רוגוף] ואני אומרים את זה וזה משהו שנראה בלתי מתקבל על הדעת להרבה אנשים בוושינגטון אבל למעשה ההגיון הבסיסי של זה אומר, זה מאוד קשה לקבל אינפלציה בכלכלה בשפל אבל אם הייתה תוכנית של הוצאה ממשלתית בתוספת למדיניות מרחיבה של הבנק הפדרלי היית יכול להשיג את זה, אז אם אתה חושב על שימוש בכל הדברים האלו יחד אתה תוכל להשיג, אתה יודע, די הרבה. אם... אם היינו מגלים שחייזרים מהחלל מתכננים להתקיף [אותנו] והיינו צריכים ליצור תוכנית היערכות נרחבת כדי להתמודד עם האיום ואינפלציה ושיקולים תקציביים היו מקבלים מקום משני ביחס לזה, הקטע הזה [של השפל] היה מסתיים בתוך שנה וחצי ואם היינו מגלים פתאום שאופס, עשינו טעות, ולמעשה אין חייזרים מהחלל היינו במצב טוב יותר... הייתה תוכנית של "אזור הדמדומים" על זה שבו המדענים מזייפים סכנת חייזרים כדי להשיג שלום עולמי וכאן אנחנו צריכים תמרוץ פיסקלי.

נשמע הזוי? פסיכוטי? משוגע? לא שפוי? ובכן, לא בדיוק. קרוגמן אמנם טועה בהתייחסו למקור הצעתו כ"אזור הדמדומים" (בפועל, מדובר בפרק "אדריכלי הפחד מהסדרה "The Outer Limits" מ-1963) אך המלצת המדיניות שלו תואמת בעיקרון את התפישה הקיינסיאנית, המושלת עד היום בספרי הלימוד לכלכלה. אם קיינס המליץ לבנות פירמידות, קיינסיאנים אחרים המליצו על חפירת בורות וכיסויים, או על "חידוש התשתיות" (ראו הדיווח האוהד של רייצ'ל מדוז על רעיונו של קרוגמן), קרוגמן מציג את הרעיון בעירומו: כל הזרמת כספים מסיבית תגרום לתמרוץ הכלכלה וליציאה משפל.

אולי משהו דפוק אצלי, אבל אני אף פעם לא הצלחתי להבין את זה. נגיד שיש לנו כלכלה עם עשרה אנשים, שכל אחד מהם מחזיק באלף שקל, כשכל שקל מספיק לקניית כיכר לחם אחת. כלומר, סך כל ההון בכלכלה שלנו הוא שווה ערך ל-10,000 שקל ו-10,000 כיכרות לחם. עד כאן, הכל טוב.

עכשיו, הממשלה מחליטה לתמרץ את הכלכלה ומזרימה לשוק עוד 5,000 שקל ומחלקת אותם בין כל האנשים. עכשיו יש לנו עשרה אנשים, שלכל אחד מהם 1,500 שקל. כלומר, סך כל ההון בכלכלה שלנו הוא שווה ערך ל-15,000 שקל... אלא שאותם 15,000 שקל, בתיאום אינפלציה, עדיין קונים רק 10,000 כיכרות לחם. לא עשינו כלום. השיטה יכולה לעבוד רק כל עוד מניחים שאנשים אינם יודעים שרמת החיים שלהם ירדה בפועל.

אבל, אתם יודעים מה, למה להיות שליליים? בואו נצטרף למהפכה ונתרום. ההצעה שלי לתרומה לתמרוץ כלכלי פשוטה, וניתן לבצע אותה בבית, בלי אבזרים מיוחדים. כל מה שאתם צריכים הוא:
א. 1,000 שקל בשטרות של 100 שקל. אתם יכולים להוציא את הכסף מהכספומט, אבל אפשר פשוט להכות אדם עני ברחוב ולקחת ממנו את הכסף. זה מה שהאינפלציה עושה ממילא.
ב. עוד מישהו.
ג. עוד מישהו עם לוח מחיק וטוש לכתיבה על לוח.

שלב ראשון: עכשיו אפשר להתחיל בתרגיל. משתתף א', את או אתה, לוקח את אלף השקלים ומכניס אותם לכיס. זו ההזרמה הממשלתית. משתתף ג', זה עם הלוח המחיק והטוש, כותב על הלוח 1,000 שקל.

שלב שני: אתה מוציא מהכיס 900 שקל (100 נשמרים לחסכון) ונותן אותם למשתתף ב' (כדאי לדאוג לכך שמשתתף ב' יהיה אמין) תמורת חפירת בורות וכיסויים. אין צורך לחפור בורות, כמובן. מספיק אם נאמר שחפרנו בורות וכיסינו אותם בקפידה רבה. משתתף ג' כותב על הלוח 900 שקל, כי לא רק שאתם נהניתם מ-1,000 שקל, עכשיו מישהו נוסף קיבל תמרוץ של 900 שקל.

שלב שלישי: בשלב מסובך זה, משתתף ג', זה עם הטוש והלוח, מקבל ממשתתף ב' 800 שקל עבור כתיבה בטוש על הלוח ובהתאם, הוא צריך להוסיף עוד 800 שקל על הלוח. בזריזות, הוא מכניס 100 שקל לכיסו, ומשלם לך (משתתף א') 700 שקל כמענק ייזום פרויקט. גם את הפרט הזה הוא רושם על הלוח.

שלב רביעי: אתה מכניס 100 שקל לכיסך ומוסר 600 למשתתף ב', המוסר 500 למשתתף ג', המוסר לך שוב 400 שקל, מהם אתה מעביר עוד 300 שקל למשתתף ב', המעביר 200 שקל למשתתף ג', המעניק לכם 100 שקל נוספים, ושומר אצלו עוד 100 שקל. הערה: אין צורך לנמק את העברת הכספים בשלב זה ואפשר להגדיר את כל התשלומים כמיועדים ל'קידום פרויקט'.

סיכומים: בסך הכל נותרו בכיסך 400 שקל, בכיסו של משתתף ב' יש 300 שקל ואילו בכיסו של משתתף ג' יש 300 שקל. נותר רק לסכם בכמה תומרצה כלכלת ישראל: זה ועוד זה ועוד זה יוצא בסוף 4,500 שקל. כלומר, בתוך דקות ספורות ניתן להזרים אל המערכת הכלכלית סכום גדול פי 4.5 מגובה ההזרמה הראשונית!

תחשבו על זה ככה—אילו במקום לצאת להפגנה היו אנשי מחאת האוהלים בוחרים לתמרץ את הכלכלה באופן קיינסיאני אפשר היה להזרים מאות מיליוני שקלים לכלכלת ישראל מדי יום. 300,000 "מתרגלי הזרמה" היו יכולים להזרים, בסבב אחד של הזרמות, 450,000,000 שקל (כן, כן—450 מיליון שקל) מדי ערב. אילו היו חוזרים על התרגיל מדי ערב, בניכוי חופשות וחגי ישראל, ניתן היה להזרים מדי שנה 144 מיליארד שקל כתמרוץ כלכלי נטו—בלי אינפלציה, בלי שחיקת שכר אינפלציונית, בלי עליית מחירים... אתם יכולים לדמיין כמה התרוממות רוח ואופטימיות היה התרגול היומי נוסך בעורקינו, וזה לבדו היה גורם לנו לצאת ולהשקיע ולהוציא את הכלכלה מהבוץ...



הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
אורי רדלר 25/8/2011
רשימת תגובות (51)
 
 
או.קיי. אכן אתה לא מבין. בוא ננסה.
25/8/2011
נכתב על ידי שאול

שארית הפוסט יאורגן כדלהלן: בפסקה הראשונה נסביר כיצד יש לתאר כלכלה בצורה יותר מדויקת מאשר "10 אנשים כל אחד עם אלף ש"ח". בפרט, נטען שמה שחשוב לתאר הוא מה כל אחד מהאנשים מייצר ששווה אלף שח. בפסקה השנייה נסביר מה הבעיה שהתיאוריה הקיינסינאית (ותיאוריות אחרות של מחזור העסקים) מנסה להסביר ולפתור. בדרך - נסכים עם אורי שכאשר כל עשרת האנשים מייצרים משהו ששווה אלף שח, אין כל טעם "להזרים כסף". בפסקה שלישית נסביר את הפתרון המוניטרי. בפסקה החמישית את הפתרון הפיסקלי. הפסקה השישית מסכמת ומתווה כיוונים למחקר עתידי.

1.
לאנשים אין 1000 שקל מהאויר. אם יש להם 1000 שקל זה אומר שהם ייצרו משהו שמישהו אחר העריך ששווה 1000 שקל. לכן יותר מדויק לתאר את הכלכלה מהדוגמא כך: עשרה אנשים. 7 מהם מייצרים מוצרים שונים לצריכה. אחד מכוניות, שני גרביים, וכו'. שלושה מהם מייצרים מוצרי השקעה, אחד מכונות, שני מבנים, וכו'. (אפשר להוסיף אולי אחד שמובטל, ומדי פעם הוא מוצא עבודה, ואחר הופך למובטל, ולדבר על אבטלה מבנית, אבל - זה לא חשוב כרגע). אם כולם עובדים הרי זה סימן שלכולם יש לקוחות לדבר אותו הם מייצרים. יצרן המכוניות מצליח מוצא לקוחות - בין השאר יצרן הגרביים, יצרן בגרביים מוצא לקוחות - בין השאר יצרן המכוניות. הבנתם. וכך כל שנה, מנגנון המחירים דואג לכך שפחות או יותר כולם מועסקים, וכאשר פתאום רוצים פחות גרביים, עובדים יעברו לייצור מכוניות כי מחירם היחסי של גרביים ירד, השכר בענף ירד. יו נו דה דריל. זה אכן תיאור לא רע של המצב רוב הזמן. מדי שנה, כל עובד מייצר מוצרים (לצריכה או להשקעה). כסף, שמסייע לכל העניין לעבוד יותר חלק, יכול לשמש גם אמת מידה לערך שכל עובד מייצר - נניח 1000 שח. כיוון שסך ערך מוצרי הצריכה בכלכלה הזו הוא 700 ש"ח, הרי שכל עובד צורך, בממוצע 70% מהכנסתו, וחוסך 30%. אותם 30% הולכים לבנק, שמלווה אותם, והם משמשים כדי לשלם לשלושת העובדים בענף מוצרי ההשקעה. עד כאן יש?
יאללה ממשיכים.
 
 
 
 
2
25/8/2011
נכתב על ידי שאול

במצב כזה, המכונה "תעסוקה מלאה" אין שום ערך לשום מדיניות מרחיבה. מוניטרית או פיסקלית. לא יזיז כלום. אם, נניח, נדפיס עוד כסף, עדיין אותם עשרה אנשים יעבדו ויעשו את אותם דברים. אם נחפור בורות, אז שני אנשים שייצרו דבר בעל ערך, כמו גרביים, יעברו לחפור בורות, ושום דבר טוב לא יצא מזה. זו טעות לצערי רבים עושים גם בשמאל. להדפיס כסף, או להרחיב פיסקלית אינן דרכים לגרום לצמיחה. לא. לא. לא. אז על מה אנחנו מדברים?

תופעה המוכרת לנו מזה כמה מאות שנים היא שלעיתים יש עלייה משמעותית במספר האנשים שלא מייצרים כלום. זו עובדה. זה לא חלק משום תיאוריה. זו פשוט עובדה. יש כל מיני הסברים לתופעה וכל מיני הצעות לפיתרון, אך המשותף להם הוא שהם מנסים להחזיר את המשק למצב של תעסוקה מלאה, או להסביר מדוע הוא איננו שם. הן בשום אופן לא דרכים לייצר צמיחה יש מאין. צמיחה זה לא שיהיה יותר כסף, צמיחה זה שייצרו יותר. אף אחד (רציני) לא חושב שהדפסת כסף או הרחבה פיסקלית ייצרו צמיחה בת קיימא. אנחנו רק מדברים על מדוע פתאום 4 אנשים אינם עובדים, ואיך להחזיר אותם לעבודה.
ממשיכים?
 
 
 
 
3
25/8/2011
נכתב על ידי שאול

אז באמת למה לפעמים יש עלייה במספר המובטלים?
להלן ההסבר הקיינסיאני: יום אחד, מסיבה שאינה ברורה לנו די הצורך, אנשים מתחילים להיות מודאגים בנוגע לעתיד. למה? ככה? לא יודעים. אבל הם מודאגים. בשלב ראשון מה שיקרה הוא ששבעת העובדים שמייצרים מוצרי צריכה יחששו מלהגדיל את יכולת הייצור שלהם, כי אולי בעתיד לא יהיה מי שיקנה. מה שחשוב להבין זה שכולם פתאום חוששים. אם נניח רק יצרן הגרביים חושש, אז מחיר מוצרי ההשקעה ירד (כי יש להם פחות ביקוש) וששת היצרנים האחרים יגדילו את ההשקעות שלהם, ואין בעיה. למעשה, יצרני גרביים באים והולכים כל הזמן. גם בתקופות של תעסוקה מלאה עסקים פושטים רגל כל הזמן, בכמויות אדירות, ואחרים באים במקומם. עשרות אלפי אנשים מאבדים מקום עבודה, ומוצאים עבודות אחרות. הבעיה נוצרת רק אם פתאום כולם לא רוצים להשקיע.

אם הכל עובד חלק, גם זה לא חייב להיות בעיה. לא רוצים להשקיע? יצרני מוצרי ההשקעה יורידו מחיר במחיר החדש יהיו למוצריהם קונים. אולי הם לא יהיו שמחים במיוחד, אבל אבטלה לא תהיה. הבעיה היא שלמוצרי השקעה יש מאפיין מובהק - משלמים עליהם בהקפה. כלומר, התשלום מתקבל לא בזמן המכירה אלא שנה אחרי. ואם גם יצרן מוצרי ההשקעה חושש לעתיד, הוא יסרב להוריד מחירים - כיוון שהמחיר שהוא גובה אמור לפצות אותו גם על כך שחלק מהקונים בסוף לא ישלמו בחזרה. אם הוא חושב שיהיו הרבה כאלה, הוא לא יסכים להוריד את המחיר. ואז פשוט כבר אין מספיק ביקוש למוצרי השקעה, ואחד העובדים במגזר הזה לא ימצא קונים, ויאבד את מקום עבודתו. אבל זה לא נגמר בזה. בגלל שהוא הפסיק לייצר דבברים בערך של 1000 ש"ח, הוא גם לא יכול לקנות כלום. ולכן יש פחות ביקוש לגרביים. לכן עובד הגרביים יקטין את הכמות שהוא מייצר משווי של 1000 שח לשווי של 900. ואז הביקוש שלו למכוניות יקטן, וכו. ויש לנו מיתון. 4 אנשים שקודם עבדו, אינם עובדים.
עכשיו, כל זה פשוט לא יקרה (כוכבית. ראו פסקה הבאה) עם מערכת המחירים מושלמת. כאשר מערכת המחירים עובדת חלק, ואין קושי להגדיל ייצור של א ולהקטין ב', אין מיתונים קיינסיאנים.

מה הפתרון המוניטרי? בשביל הסבר ממש מדויק צריך לסבך מאוד את ההסבר ולהוסיף מתווכים פיננסיים. אבל לצורך העניין, בנק מרכזי יכול לגרום לירידה במחירים של מוצרי ההשקעה, גם בלי שיצרן ההשקעה יחליט על זה בעצמו, ובכך למנוע אבטלה במגזר ההשקעה, שתמנע את ההדרדרות הלאה. הדרך לעשות את זה עוברת בהדפסת כסף, ויש לזה בוודאי תופעות לוואי, אינפלציה, ואולי בועות. אבל, וזה חשוב, תופעות הלוואי לוקחות זמן להתפתח. ועד שכולם יבינו שיותר כסף מסתובב פה, ויעלו מחירים בהתאם (אינפלציה) החששות שאיימו לגרום למיתון יחלפו, ובינתיים, חזרנו לתעסוקה מלאה. השיטה הזו עובדת. אפשר להתווכח על תופעות הלוואי, אבל יש תיעוד טוב מאוד לטרייד אוף בין אינפלציה ואבטלה בטווח הקצר.
http://www.econlib.org/library/Enc/PhillipsCurve.html
בטווח הארוך זה מסתבך. NAIRU, וכל זה. אבל כרגע, נעצור כאן.
שאלות עד כאן לפני שעוברים למלכודת הנזילות והפתרון הפיסקלי?
 
 
 
 
מלכודת הנזילות
25/8/2011
נכתב על ידי שאול

לעיתים, אפילו מצליחים להוריד את מחירי מוצרי ההשקעה לאפס, עדיין לא מספיק אנשים ירצו לקנות אותם, ואז קורים הרבה דברים משונים.
ראשית - למרות הדפסה של עוד ועוד ועוד כסף, אין אינפלציה, כי הביקוש לא גדל. אפילו במחיר אפס. ומה קרה בארה"ב הברית? טוב שאתם שואלים:
http://research.stlouisfed.org/fredgraph.png?g=1Nu

קשה לבקש אישוש חזק יותר.
במצב כזה, יכולים עשרת החברה להסכים ביניהם ליצור קופה משותפת שתפעל כך: כולם יתחייבו לשים בשנה הבאה 100 שקל בקופה, כך שכרגע יש בקופה המשותפת נכסים בערך של אלף שח. בכסף הזה, הם מחליטים במשותף לקנות משהו מיצרן מוצרי ההשקעה. הוא מסכים, כי הוא רגיל לקבל הבטחות לתשלום בעתיד בתור תשלום, ובשנה הבאה אכן כך יהיה.

זהו פחות או יותר.

שאלות?
 
 
 
 
אה, כן. שכחתי
25/8/2011
נכתב על ידי שאול

בקופה המשותפת אפשר לשים אשכרה כסף, אז יקרה הדבר הבא:
כל אחד ששם 100 ש"ח יצמצם את הוצאותיו, אבל לא ב 100 ש"ח, אלא בפחות מזה, כי חלק מההכנסה שלו הוא גם חוסך. אז אם יש לו פחות 100 ש"ח, הוא צורך פחות ב 70, וחוסך פחות ב 30. כך שיש ירידה בביקוש של 70, אבל בגלל שכל הכסף בקופה המשותפת הולך לצריכה, הסה"כ הוא עלייה בביקוש של 30. יש?

אם במקום כסף של ממש שמים בקופה הבטחות לעתיד, שהן סוג של נכס (אני מתעייף מלמתוח את המטאפורה. הכוונה היא להרחבה ממומנת גירעון) אז לא ברור בכמה ירד הביקוש הפרטי. בארו עשה מזה קריירה די רצינית במאמר ההיסטורי are gevenment bonds net wealth, מה שהתחיל את המהפכה של הציפיות הרציונאליות וכו'.
http://www.jstor.org/stable/1830663

וכן, עשרות שנים של מחקר העלו עוד הרבה שאלות ותשובות, פרטים והסתייגויות. לא כולן יכנסו בחמישה טוקבקים. אבל העיקרון החשוב הוא שכל הדיבור הוא על איך להחזיר לעבודה גורמי ייצור מובטלים. לא איך להגדיל את כמות הכסף בעזרת תכסיסים חשבונאיים, ולא איך לייצר צמיחה. להחזיר לעבודה גו"י מובטלים.
זה, בקיצור, מה שפספסת אורי.
 
 
 
 
אמבבה תגובבה
25/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אני לא חושב שפספסתי דבר, שאול. ההסברים מוכרים לי, כמובן, אבל יש רק נקודה אחת שיש לה חשיבות בהסברך:

יום אחד, מסיבה שאינה ברורה לנו די הצורך, אנשים מתחילים להיות מודאגים בנוגע לעתיד. למה? ככה? לא יודעים. אבל הם מודאגים


כלומר, התופעה שלפנינו היא פסיכולוגית ולא ממשית. אנשים מודאגים מסיבה כלשהי, והסיבה הזו חייבת להיות פסיכולוגית—אחרת התיאוריה לא עובדת.

לדוגמה, אם יצרן הגרביים חושש סתם בעלמא, הרי שהזרמת כספים לכיסו הייתה אכן יכולה 'לעודד' אותו. אבל אם הוא חושש ומצמצם את ייצורו כי בגלל התחממות האקלים יותר אנשים מעדיפים ללכת יחפים, הרי שהוא מגיב באופן סביר להתרחשות מציאותית, ולכן הזרמת כספים לא תעודד אותו אלא תגרום להשקעה במוצר שהציבור אינו זקוק לו. מאחר שהאפשרות השנייה היא התרחשות המייתרת (בעיקרה) את הצורך בהתערבות מוניטרית או פיסקלית, מונח כי ההתרחשות היא תמיד פסיכולוגית ביסודה.

שים לב שגם ההבחנה בין הטווח הקצר לטווח הארוך היא הבחנה כוזבת. אם אתה משקיע סכום כדי ליצור התאוששות בטווח הקצר - אם האירוע פסיכולוגי, השקעה כזו עשויה להשיב את המשק למסלולו, את החיוך לשפתיים ואחר כך אפשר שוב לצמצם את ההזרמה, ואף אחד לא ירגיש. אם ההתרחשות היא ריאלית, לעומת זאת, ההזרמה רק מחמירה את המצב, שכן היא משבשת את איתותי השווי של השוק. למעשה, אם ההתרחשות היא ממשית, הזרמת הכספים תזיק כמעט תמיד.

ההבחנה הכוזבת בין הטווח הקצר לטווח הארוך כוזבת גם בהתייחס למדיניות המוניטרית. רעיון ההתערבות המוניטרית הקבועה הוא, ביסודו, הנחה כי השוק נמצא באופן תמידי במצב בו הערכות השווי אינן נכונות. כלומר, המצב הטבעי של השוק הוא כשל שוק כללי, כשהבנק המרכזי נדרש לכוונן באופן מתמיד את אתתי המחיר בשוק כדי שיתאימו לסכימה מסוימת לפיה הוא היה אמור לפעול. במלים אחרות, בעתת החייזרים עשויה להיות מוגדרת כלי קיינסיאני קצר-טווח, אבל בפועל בעתת חייזרים בעצימות נמוכה היא המצב הטבעי של המדיניות הזו.
 
 
 
 
שמע גבר
25/8/2011
נכתב על ידי שאול

הקטע המקורי שכתבת הוא כל כך מנותק מכל מה שקיינסיאני שאני מתקשה לקבל את הטענה שלך שלא פספסת דבר. הרי הדבר המרכזי ביותר בכל הסיפור הוא הניסיון להחזיר גורמי מובטלים לעבודה - דבר שלחלוטין לא קיים אצלך בסיפור. איך אתה עדיין טוען שאתה מבין את התיאוריה לאשורה אם התעלמת מלב ליבה? הסיפור על ה 10 אנשים עם הלחם, או הסיפור על השלושה הוא כל כך מנותק מכל מה שקקינסיאני, שכדי לראות בו ביקורת על קיינסיאניזם אחד מהשניים חייב להיות נכון:
1. אתה לא באמת כל כך מבין את התיאוריה הקיינסיאנית.
2. אתה מטעה בכוונה את קוראיך.

האמת - שתי האפשרויות מאכזבות אותי ולא מאפיינות את הכתיבה שלך. אני משער שזה 1 יותר מאשר 2.

נקודתית - אכן, מחזור עסקים נובע מהתרחשות פסיכולוגית בעיקרה. האם אתה טוען שאין התרחשויות כאלו? בייחוד, שמחזור העסקים הקיינסיאני הוא נבואה שמגשימה את עצמה, כלומר מתחילה פיסכולוגית, אבל הופכת למוחשית מאד.

על הרעיונות האוסטרים אין לי כוח שוב לחזור. די. חלאס. כמה אפשר?

החלק השלישי - נכון. בנק מרכזי פועל כל הזמן כדי לאזן בין תעסוקה מלאה ואינפלציה. כל עוד לא מפריטים את הכסף, והדפסתו היא בידי הריבון, צריך איזשהו כלל לפעול על פיו. הרעיון של להשתדל למצוא איזון בין אינפלציה לתעסוקה מלאה הוא לא מושלם, יש הרבה על מה לדבר, אבל אישזהו כלל צריך. לא הבנתי מה אתה מציע במקום.
 
 
 
 
אבוי, הוטעתי. הולכתי שולל.
26/8/2011
נכתב על ידי גיאק

כתבת: "[...]הרי הדבר המרכזי ביותר בכל הסיפור הוא הניסיון להחזיר גורמי מובטלים לעבודה - דבר שלחלוטין לא קיים אצלך בסיפור.[...]"

והנה אני חשבתי שאורי בדיוק מנסה להכווין אותי לכשל המובנה שבהסתכלות על תמרוץ התעסוקה במקום על ייצור עושר ממשי.
 
 
 
 
שאול, לא כל כך הבנתי
26/8/2011
נכתב על ידי חירותניק ליברלי

במיוחד את עניין "מוצרי ההשקעה" - מה זה בדיוק, ולמה התשלום עבורם מתקבל רק אחרי הרבה זמן?
 
 
 
 
ומגיע לי פרס נובל!
26/8/2011
נכתב על ידי גיאק

כי הגיתי אסכולת מאקרו כלכלה חדשה. גיאיזם בשבילכם. אליבא דגיאיזם יש לקבוע את שיעורי הריבית בהתאם *לתוצאות מאבק* בין קבוצות עניין כמו בנקאים ויצואנים נגד חשש השלטון שלא להיות מודח על ידי המון זועם במהלך כהונתו.

זאת כאמור, רק כל עוד לא מפריטים את הכסף והדפסתו נמצאת בידי הריבון.

אני ממליץ בחום שנאמץ שיטה זו לאלתר (ותוענק לי משרה עם קביעות באוניברסיטה אמריקאית יוקרתית).

ולשאול- אשמח לשמוע את תשובתך הישירה לשאלתו של אורי, האם לא ייתכן שהצפי לשינויים העתידיים בביקוש הוא ריאלי? נגיד כתוצאה משינויים בהרגלי הצריכה והחיסכון, שינויים טכנולוגים, שינויים בתנאי המציאות וכו'. מה אז?
 
 
 
 
פרה פרה, ועז לכל פועל
26/8/2011
נכתב על ידי שאול

1. אורי לא ניסה להראות את הכשל המובנה בתמרוץ התעסוקה, כי בסיפור שלו בכלל לא הייתה תעסוקה, ולא אבטלה, ואפילו לא ייצור. הוא כלל לא התייחס לכך שקיינס, או כל תיאוריה אחרת של מחזור העסקים, עוסקת בשאלה מדוע יום אחד יש רק מספר קטן של גורמי ייצור מובטלים, ובזה שאחריו יש הרבה. לדבר על קיינסיאניזם בלי להזכיר את הרעיון של גורמי ייצור מובטלים זה כמו לדבר על פרוייד בלי להזכיר תת מודע. זה לחלוטין לפספס על מה אנחנו בעצם מדברים. זה בייחוד בלט שעצה שלו למוחים. במשק הישראלי כיום הרי נמצא בתעסוקה מלאה. אם נשלם למישהו כדי לכתוב על לוח, הוא יצטרך להפסיק לייצר גרביים, ולא תהיה אפילו עלייה חשבונאית חסרת ערך בתמ"ג. פשוט יהיה מעבר של גו"י מדבר אחד לדבר אחר. כאמור - זה פשוט לא להבין על מה אנחנו מדברים. לחלוטין.
בלחץ רב, ורק מתוך כבוד לאורי (וההבטחה שלי להיות נחמד) ניסיתי לחשוב למה הוא התכוון למען השם. מורי לכלכלה חוזרים ואומרים לי - שאול, תקשיב לאנשים, הם לא אידיוטים. הם מבולבלים, אבל אולי אפשר למצוא היגיון בדבריהם.
אז או.קיי. תחת לחץ זה לא סיפור מופרך ולא קשור, אלא רק סיפור גרוע. הסיפור של אורי אולי רלוונטי למצב שבו הממשלה מעסיקה חופרים לחפור בורות, משלמת להם שכר, והם בוחרים ***מרצונם*** לשלם את הכסף לחופרי בורות נוספים, שגם הם משלמים לחופרי בורות נוספים, וכו'. אכן, אז ימדד גידול בתעסוקה ובתוצר שכולו חסר ערך. אבל זה תרחיש מאוד מוזר. בעוד שהממשלה, בייחוד בדוגמא שנעודה להמחיש משהו, יכולה בכוונה להוציא כסף על דבר מיותר (חופרי בורות) מדוע שחופרי הבורות יבחרו לבזבז את כספם על דבר חסר ערך? האם לא סביר יותר שחופרי הבורות יקנו גרביים (ואז מוכר הגרביים יקנה מכונית, או ישקיע במסרגות חדשות, וכו')?
יתר על כן, אם הם בחרו, מרצונם החופשי, לשלם למישהו כדי לחפור ולכסות בורות, אינני רואה מדוע לא לכבד את רצונם ולראות בזה עלייה אמיתית בעלת ערך בייצור. אני אולי הייתי קונה גרביים, אבל אם הם בחרו לשלם למישהו עבור חפירת בורות - כנראה שזה מה שגורם להם אושר. אם אתם בקטע הסובייטי של להגיד לאנשים מה עושה להם טוב - סבבה לכם. אני מכבד רצון פרטי של אנשים.



2. למה על מוצרי השקעה משלמים רק בשנה הבאה? זה בעיקר מגבלות הסיפור הפשוט שלי, שניסה לא לסבך את הסיפור עם מתווכים פיננסיים. במציאות, יצרן הגרביים ירצה לקנות מסרגות חדשות, אבל החיסכון הפרטי שלו לא יספיק לכך, לכן הוא יילך לבנק וילווה חסכונות של אחרים. אז הוא ישלם ישירות ליצרן המסרגות, ובאמצעות הגדלת ההכנסות שלו בשנה הבאה (בזכות המסרגות החדשות) הוא יחזיר את הכסף לבנק. ואכן, במיתון, לפחות א-לה קיינס, מי שבדרך כלל לא מתאים את מחיריו מספיק הם לא יצרני מוצרי ההשקעה, אלא המערכת הפיננסית שלא מלווה מספיק או לא מורידה את הריבית מספיק. אני מזכיר - זהו נושא שנחקר ונלמד, עודן ושוכלל יותר משבעים שנה. קשה להכניס את כל התובנות שלו לטוקבק. המטרה הייתה רק לתת את התמצית שבתמצית. זאת שמספיקה כדי להראות שהביקורת של אורי היא לחלוטין אוף דה מארק.

3. גיאק - לא ברורה לי הביקורת. האם בנק מרכזי, או למצער עצם קיומו של בנק מרכזי הוא נושא שנתון ללחצים פוליטיים? בוודאי. בחלק מהמדינות זה נהיה פארסה, כמו בארגנטינה, בחלק אין ראיות חזקות במיוחד שהוא נכנע ללחצים. אבל, בכל מקרה, כמו כל חלק אחר בכללי המשחק הכלכליים, בסופו של דבר יש גם מאבקי כוחות חברתיים שקובעים את כללי המשחק, לתמיד יהיו כאלה שמרוויחים מזה וכאלה שמפסידים מזה. לא ברור לי מה חדש בזה.

4. מה אם יצרן הגרביים מגיב לשינויים אמיתיים? יש פה שלוש אפשרויות. בדרך כלל, תיאור סביר של המצב הוא המשך ההיגיון של חוק סיי. אם אנשים רוצים פחות גרביים אז יש להם יותר הכנסה פנויה לדברים אחרים, הם יגדילו את הביקוש שלהם לדברים האחרים, ואז עובדי הגרביים יעברו לעבוד בדברים אחרים. זה כמובן קורה כל הזמן בכמויות גדולות.

מה אם כולם רוצים לצרוך פחות מהכל? אם הם רק רוצים לחסוך יותר כדי לצרוך יותר בעתיד (לפרוש מוקדם יותר, לתת לילדים) אז אין בעיה מיוחדת. תהיה עלייה בחיסכון, ולאורך זמן המשק יתייצב על ריבית נמוכה יותר, מה שיגדיל את ההשקעה (הרי כולם רוצים לצרוך יותר בעתיד). הבנק המרכזי יכול לעזור לזה לקרות בצורה חלקה יותר או פחות (זה מסתבך פה כמובן, אבל זה העיקרון), אבל בסופו של דבר הריבית הריאלית תנצח. תהיה ריבית נמוכה יותר, השקעות גבוהות יותר ואין בעיה.

אם אנשים ממש ממש לא רוצים לצרוך יותר, לא עכשיו ולא בעתיד, כל כך לא רוצים שאפילו ריבית נמוכה יותר לא תעודד מספיק השקעות - מצב שיש לומר שלא נתקלנו בו מעולם (ולחלוטין לא סביר שהוא יכול להסביר זינוק באבטלה מ 4% ל כמעט 10% תוך כמה חודשים), אז אכן תהיה ירידה בתוצר, אבל לא תהיה עלייה באבטלה מאונס. אם אנשים לא רוצים לצרוך כל כך הרבה, הם גם לא ירצו לעבוד כל כך הרבה. למה לעבוד אם אתה פשוט לא רוצה את הכסף? אבל זה בפירוש לא מה שקורה בכל המיתונים שאני מכיר, שזה לפחות כל המיתונים המשמעותיים מאז WW2. אני בספק אם אי פעם. זה יהיה מיתון בלתי מבאס. התוצר ירד, פחות אנשים יעבדו, אבל כולם יגידו שהם סבבה עם זה. לא בא להם לצרוך יותר. במיתונים אמיתיים, אנשים בפירוש רוצים לצרוך יותר, ורוצים למצוא עבודה שתאפשר להם את זה.

 
 
 
 
אגב
26/8/2011
נכתב על ידי שאול

שירות לציבור - אכן בנק מרכזי שפועל כדי לאזן בין יציבות מחירים ותעסוקה מלאה הוא דומה מאוד מאוד לבעתת חייזרים מתמדת. הנה הסבר יפה (אם כי למתקדמים. צריך להכיר את הרעיונות של סידראוסקי http://en.wikipedia.org/wiki/Sidrauski_model) מדוע מדיניות מונטירית מרחיבה ומדיניות פיסקלית מרחיבה הן דומות מאוד בכמה היבטים חשובים:

http://tinyurl.com/3foy28e
 
 
 
 
וכסף לכל בנקאי!
26/8/2011
נכתב על ידי גיאק

1. "אורי לא ניסה להראות את הכשל המובנה בתמרוץ התעסוקה, כי בסיפור שלו בכלל לא הייתה תעסוקה, ולא אבטלה, ואפילו לא ייצור."

הוא כן ניסה. והיה מכל אלה (ע"פ תפיסת התעסוקה של לוחמה בחייזרים).

"הוא כלל לא התייחס לכך שקיינס, או כל תיאוריה אחרת של מחזור העסקים, עוסקת בשאלה מדוע יום אחד יש רק מספר קטן של גורמי ייצור מובטלים, ובזה שאחריו יש הרבה."

היא עוסקת בזה? לפי דבריך היא פשוט מניחה את זה. כתבת: "יום אחד, מסיבה שאינה ברורה לנו די הצורך, אנשים מתחילים להיות מודאגים בנוגע לעתיד. למה? ככה? לא יודעים."

כלומר היא לא עוסקת בזה.

"במשק הישראלי כיום הרי נמצא בתעסוקה מלאה. אם נשלם למישהו כדי לכתוב על לוח, הוא יצטרך להפסיק לייצר גרביים, ולא תהיה אפילו עלייה חשבונאית חסרת ערך בתמ"ג."

שורש העניין. תעסוקה מלאה, תמ"ג...למי איפת מאלו? לכלכלנים באקדמיה, זה מי.

ב"לחץ רב, ורק מתוך כבוד לאורי (וההבטחה שלי להיות נחמד) ניסיתי לחשוב למה הוא התכוון למען השם. מורי לכלכלה חוזרים ואומרים לי - שאול, תקשיב לאנשים, הם לא אידיוטים. הם מבולבלים, אבל אולי אפשר למצוא היגיון בדבריהם."

הם צודקים. בכל תמסח שחמי מטריק אני שותל כך.

"מעסיקה חופרים לחפור בורות, משלמת להם שכר, והם בוחרים ***מרצונם*** לשלם את הכסף לחופרי בורות נוספים, שגם הם משלמים לחופרי בורות נוספים, וכו'. אכן, אז ימדד גידול בתעסוקה ובתוצר שכולו חסר ערך."

פה מודה. לא שמתי לב לאבחנה הזו. עכשיו אני אפסיק לכתוב כמה דקות, כי צריך לנקות זכוכיות, שברתי לעצמי את החלון.

נמשיך,
"אבל זה תרחיש מאוד מוזר. בעוד שהממשלה, בייחוד בדוגמא שנעודה להמחיש משהו, יכולה בכוונה להוציא כסף על דבר מיותר (חופרי בורות) מדוע שחופרי הבורות יבחרו לבזבז את כספם על דבר חסר ערך?"

רק לציין שאני מתנגד בכל תוקף לתפיסתך הצינית את הממשלה- "יכולה בכוונה להוציא כסף על דבר מיותר". היא יכולה לעשות זאת גם בטעות.

"אם הם בחרו לשלם למישהו עבור חפירת בורות - כנראה שזה מה שגורם להם אושר. אם אתם בקטע הסובייטי של להגיד לאנשים מה עושה להם טוב - סבבה לכם. אני מכבד רצון פרטי של אנשים."

אני לא בקטע הסובייטי, רק אולי להכריח אנשים להשתמש במטבע שאני מנפיק, אבל זה כבר באמת לטובתם. אתה איתי פה?

2. "[...]לכן הוא יילך לבנק וילווה חסכונות של אחרים."

אהה, אז ככה זה עובד...

3". גיאק - לא ברורה לי הביקורת. האם בנק מרכזי, או למצער עצם קיומו של בנק מרכזי הוא נושא שנתון ללחצים פוליטיים? בוודאי. בחלק מהמדינות זה נהיה פארסה, כמו בארגנטינה, בחלק אין ראיות חזקות במיוחד שהוא נכנע ללחצים. אבל, בכל מקרה, כמו כל חלק אחר בכללי המשחק הכלכליים, בסופו של דבר יש גם מאבקי כוחות חברתיים שקובעים את כללי המשחק, לתמיד יהיו כאלה שמרוויחים מזה וכאלה שמפסידים מזה. לא ברור לי מה חדש בזה."

כלום לא חדש. אתה הצעת כלל אחד ואני הצעתי כלל אחר. הראיות דווקא לצד הגיאיסטים באופן מוחץ. הגיאיזם שולט. אני אצביע על מדיניות הריבית בזמן גיאות, על החארטות שפישר מספר על "יצואנים" לתקשורת, על ההיקף (הלא מספק) של התמרוץ במשבר האחרון ועוד. לפרט מסודר עם מספרים?

4. "מה אם יצרן הגרביים מגיב לשינויים אמיתיים? יש פה שלוש אפשרויות. בדרך כלל, תיאור סביר של המצב הוא המשך ההיגיון של חוק סיי."

ברוך הבא חוק סיי.
כלומר, כלכלנים זה נחמד, אבל יש צריך גם את אורן זריף על מנת לדעת האם לתאר את המצב באמצעות חוק סיי או רוחות בע"ח...

מכאן והלאה בהודעתך הריביות, לפתע, נקבעות ע"י השוק. אין בנק מרכזי. (השמטת גם את השילוב בו הצריכה עולה והחיסכון יורד. אני מניח שתאמר שהריבית תעלה לה. הרי ריבית נקבעת על ידי חסכונות.)

הערה אחרונה-
"אם אנשים ממש ממש לא רוצים לצרוך יותר, לא עכשיו ולא בעתיד, כל כך לא רוצים שאפילו ריבית נמוכה יותר לא תעודד מספיק השקעות - מצב שיש לומר שלא נתקלנו בו מעולם "

לא. זה מצב נפוץ. הוא מאפיין מקרה בו נהרס הון ואנשים עניים יותר. הם יבזבזו פחות וגם יחסכו פחות. וודאי תסכים שאין פה סיבה להתערבות הבנק המרכזי בשערי הריבית? כלמור, האם פה הוא יזקק לשירותיו של אורן זריף?
 
 
 
 
או.קיי הבנתי. עושים פה סיבוב על שאול. סבבה.
26/8/2011
נכתב על ידי שאול

גיאק הוא סוג של טרול שבא להגחיך עמדות על ידי הבאתן בצורה מבולבלת לחלוטין ואבסורדית. הבנתי. בלעתי את הפתיון כמו ילד, ואשכרה ניסיתי להסביר... לא יקרה שוב. יאללה, יש לי עבודה. ניפגש בשמחות.
 
 
 
 
אתה הבאת את תשובתך במלואה וכל אחד יכול לקרוא אותה
26/8/2011
נכתב על ידי גיאק

היא הייתה ארוכה ולכן ציטטתי בתשובתי בכדי לשמור על ההקשר.
אך כנראה שהתשובות של כולם גרועות, מגוחכות, מופרכות ולא קשורות בעוד שאתה עקבי לחלוטין בתשובותיך כאשר מדובר בגורמים ריאלים למשבר.
 
 
 
 
אלו לא תשובות שלי
26/8/2011
נכתב על ידי שאול

אני רק מדווח על תשובות של אחרים. תשובות שהגיעו אליהם אחרי הרבה חשיבה שיטתית והסתמכות על נתונים. אתה מעדיף התחכמויות מילוליות ריקות. אני מעדיף להכיר את הספרות בנושא. אני משער שזה עניין של טעם.
 
 
 
 
אתה בעיקר מעדיף להתהדר בהצהרה על ראיות
26/8/2011
נכתב על ידי גיאק

מהן ניתן להסיק לא רק על הפעולות אלא גם על המניעים להפעולות. כך עם עובדי מדינה אלטרואיסטים, בנקים מרכזיים נטולי לחצים, ומגזר פרטי שנכנס לשפל מסיבות פסיכולוגיות.

לכל דבר, ניתן להצהיר על "ראיות". תמיד ניתן לפרשן את המציאות לנוחותך ולהתהדר במדעיות. אך כשהדבר מגיע להנחות המוצא בבסיס חשיבתך, כל אחד יכול לראות שאתה מזגזג לגמרי.
 
 
 
 
שאול, אם הבנתי נכון
26/8/2011
נכתב על ידי חירותניק ליברלי

הבעיה היא בבנקים שלא מורידים את הריבית על אף הירידה בביקושים להלוואות. מכאן, רווחי הבנקים נשחקים והם חייבים לפטר עובדים, שבתורם מפחיתים את ההוצאות שלהם, מה שפוגם בשאר היצרנים בשוק ובעצם מוביל לכדור שלג של מיתון.

האם אני בכיוון?
 
 
 
 
בכיוון, ואפשר אף לדייק יותר
26/8/2011
נכתב על ידי שאול

לא רק הבנקים נפגעים. כאשר סורג הגרביים לא מצליח לסגור עם הבנק על הלוואה בתנאים שגם הוא וגם הבנק יכולים להסכים עליהם, הוא לא יוכל להשקיע בעסק שלו, ולכן לא יוכל לקנות מסרגות חדשות, ולכן תהיה אבטלה של יצרני מסרגות.
 
 
 
 
לחירותניק, ואם במקרה מישהו עוקב
26/8/2011
נכתב על ידי שאול

אז חשוב להגיד שאין שום ראיות ישירות שהרחבה פיסקלית בזמן מיתון אכן עוזרת. יש כל מיני ראיות לא ישירות שקונסיסטנטיות עם הרעיונות האלו, אבל עד שלא יהיו לנו 100 מיתונים שלכל אחד מהם יחולק באופן מקרי לקבוצת ביקורת וקבוצת טיפול, ונבצע הרחבה רק בקבוצת הטיפול, יהיה קשה להגיע למסקנות חד משמעיות. יש כל מיני נסיונות יפים שעושים שימוש בחצי ניסוי טבעי (האם חבר הקונגרס ממדינה X היה בועדת הבריאות או כל מיני), אבל הקריאה שלי בספרות הזאת היא שפשוט אנחנו לא יודעים. אי אפשר לקבוע מסקנות חד משמעיות.

אבל זה לא בגלל שאין אפשרות שהמכפיל יעבוד, או שהטיעון הקיינסיאני לא קוהורנטי. הוא די (עם הסתיגויות. בעיקר חמש התוצאות המפורסמות). בכל מקרה - צריך להבין כדי לא להסכים.
 
 
 
 
לשאול
26/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, לא לגמרי ברור לי על מה אתה כועס. הצגתי את רעיון המכפיל הקיינסיאני—רעיון הנלמד עד היום בחוגים לכלכלה ותופס חלק מרכזי בהוראת המודל הקיינסיאני הבסיסי בלימודי מבוא למקרו-כלכלה—והצגתי את עיקר רעיונו באופן נכון: כלומר, שהוספה דמיונית לחלוטין של כסף אכן יכולה וצריכה להתפרש בשוק כהזרמה ממשית של כסף. ידוע לנו כי כל תוספת תקציבית של הממשלה יכולה לבוא או ממיסוי אינפלציוני או ממיסוי ישיר. בשני המקרים, כמות המשאבים שבידי הציבור בכללו אינה משתנה.

כפי שאתה מציין בעצמך, לפי התפישה הקיינסיאנית (ואולי גם שלך) "מחזור עסקים נובע מהתרחשות פסיכולוגית בעיקרה." לכן, אם אנחנו מניחים שיש סיוע בפרסום נאות, בהיפנוזה או במה שלא יהיה, תרגול העברת הכספים מיד ליד יוכל אכן לעודד אנשים להקים מפעלים, להשקיע ולצרוך—אם הם אכן השתכנעו שהתרגיל האווילי שתיארתי הוא אכן תמרוץ של הכלכלה. לטעמי כל ההנמקה שלך סביב השאלה באיזה מצב של השוק התמרוץ ניתן אינה רלוונטית.


ובקטנה: ההיסטוריון ויקטור דיוויס הנסון מעיר על '''היעדר מספיק הוצאה''', בעל הטור רוברט טרצ'ינסקי כותב על '''כלכלת רעידות אדמה נוסח קרוגמן - ואנדרו קלייבן עושה צחוק מכל הסיפור:

 
 
 
 
מסכים
26/8/2011
נכתב על ידי שאול

תודה על ההבהרה. זה הרי היה הקייס של בארו (ושל חצי מהעולם האקדמי במשך שני עשורים), שהבאתי אליו קישור (האבסטרקט פחות או יותר אומר את מה שאתה אומר). בעולם של ציפיות רציונאליות לחלוטין מדיניות קיינסיאנית מכל סוג שהוא לא יכולה לעבוד. בעצם כן. אם יש לך שקילות ריקרדו והעדפות זמן שונות בין פרטים לממשלה. לא חשוב. מסתבך. נניח שלא. אבל זה לא בגלל שהכסף דמיוני או משהו כזה. אלא בגלל שהאיש הראשון שיקבל את ה 1000 שקל (שהממשלה לקחה ממישהו אחר, אם במיסוי, אם בהלוואה - שזה אומר מיסוי עתידי, אם באינפלציה) לא יוציא אותם כלל, והמכפיל יעצר מיד. לא משנה אם הכסף אמיתי לגמרי - נלקח מאיש אחר, או שהוא מה שאתה קורא לו, די בצדק ביננו, "דמיוני". זו לא הנקודה. מה שהפך אצלך את המכפיל למגוחך הוא שאנשים המשיכו להוציא את הכסף על דברים מגוחכים. זו יותר ביקורת על רעיון התמ"ג מאשר על רעיון המכפיל. כאמור, אם הראשון שקיבל את 1000 הש"ח רצה לקנות איתו שירותי טוש, והעריך את השירותים האלו בשווי של 800 ש"ח - אני לא רואה דרך שלא להסכים איתו, ולראות בזה פעילות כלכלית מועילה ואמיתית מאוד.

השאלה עד כמה הציבור ריצונאלי לחלוטין נשארת פתוחה. נראה שלא לחלוטין, כי אנחנו רואים, בפירוש, שיש השפעה למדיניות מוניטרית.
 
 
 
 
ובטח שזה משנה באיזה מצב תעסוקה הכלכלה נמצאת
26/8/2011
נכתב על ידי שאול

בתעסוקה מלאה הדפסת כסף תתרגם מהר מאוד לאינפלציה, והרחבה פיסקלית תעביר גו"י מהמגזר הפרטי לממשלה.
לעומת זאת משק במיתון, גם הדפסת כסף בכמויות אדירות, ובניגוד לאזהרות של כל מיני, אין זכר לאינפלציה. להזכיר לך שאמרת שאם הבנק ידפיס עוד כסף כיכר לחם פשוט תעלה במחיר? לשים שוב את הקישור? טוב הנה:

http://research.stlouisfed.org/fredgraph.png?g=1Nu

 
 
 
 
מצטער על פיצול התגובות, אבל לא יכול להתאפק
26/8/2011
נכתב על ידי שאול

קראתי את רוברט טרצינסקי, ולא האמנתי. שוב הדוגמא עם החלון?
זה בדיוק למה זה כן משנה אם יש אבטלה או לא. כשאין אבטלה, שבירת החלון לא תייצר עבודה למתקן החלונות, היא רק תעביר אותו מלעשות דבר שיוסיף ערך ללעשות דבר שרק יחזיר את המצב לקדמותו.
לעומת זאת, אם יש אבטלה, אז שבירת החלון תיקח יצרן חלונות מובטל, זה לא יבוא על חשבון משהו אחר שהוא עושה - בדיוק כי הוא מובטל. יתר על כן, כשתהיה לו הכנסה, הוא יקנה מאחרים, וזה ימשיך לפעול *רק אם יש עדיין מובטלים*. כאשר אין יותר מובטלים, אז עובדים רק עוברים ממקום למקום.

וכן, בטח שיש הבדל בין כלל המשק למשק בית אחד. כי משק בית אחד הוא לא הלקוח של התוצרת של עצמו, וכלל המשק הוא כן.

איך אנשים מרשים לעצמם לפרסם כאלה שטויות?
 
 
 
 
אני חושב שהבנתי
26/8/2011
נכתב על ידי חירותניק ליברלי

זגג מובטל אשר יקום באישון לילה וישליך אבן לעבר חלונו של הכומר, אכן יסדר לעצמו עבודה מכספו של אותו כומר שייאלץ להוציאו על תיקון החלון. באותו כסף הוא יצרוך מוצרים אחרים, מה שיתרום לביקוש וכן הלאה. אלא כמובן שהכסף שהוצא על תיקון החלון נלקח על חשבון הוצאה אחרת של הכומר, נניח תיקון נעלים, מה שיגרום לאבטלה של הסנדלר. בסך הכל המצב הכללי לא השתנה. אבטלת זגגים הומרה באבטלת סנדלרים. יותר חמור, אם אותו כסף לא היה מיועד להוצאה אלא לחסכון, הרי שהקטנת החסכון תוביל להקטנת אפשרויות ההשקעה בשוק, מה שרק יחמיר את המצב הקיים.

כאן נכנס הבנק המרכזי לתמונה ובאמצעות הדפסת כסף ונתינתו לכומר, הוא מאפשר לו לשלם גם לזגג וגם לסנדלר ובכך להקטין את האבטלה. הדבר שקול כמובן לגיוס מגבית מכלל האזרחים כדי לממן את תיקון החלון, שכן הדפסת כסף פירושה אינפלציה.

הרציונל מאחורי הטרייד אוף הזה בין אבטלה לאינפלציה הוא שעד שהאזרחים יגלו את עליית המחירים, ייתכן שמצב רוחם ישתפר, העננה השחורה שהביאה למיתון תחלוף, ההשקעות יחזרו לרמתן לפני המיתון והשגשוג שהן יביאו יספוג בתוכו את האינלפציה, כך שבסופו של דבר, האזרחים עשירים יותר (בגלל ההשקעות), אבל טיפה פחות (בגלל האינלפציה).

אם כך, אני מבין את קרוגמן. העם האמריקאי העקשן עדיין שרוי בדיכאון ומסרב לקבל את הכסף שהבנק המרכזי מדפיס. כך הבנק מדפיס עוד ועוד, אבל הציבור לא לוקח. מה הפתרון שלו? להדפיס עוד, או להפחיד את הציבור כך שייאלץ לקחת את הכסף.
 
 
 
 
בדיוק. תודה. אמרת את זה קצר ולעניין.
27/8/2011
נכתב על ידי שאול

ועל בסיס זה, כמובן שאפשר לא להסכים. יש הרבה אנשים מאוד חכמים שלא מסכימים. בכל מקרה ההסבר שלך הוא, לפחות למיטב הבנתי, מדויק.
 
 
 
 
תיקונים קטנטנים
27/8/2011
נכתב על ידי שאול

קרוגמן קורא בעיקר לזה שהממשלה תוציא כסף, ומקווה או מניח שבארו טועה והאזרחים לא יקטינו את הוצאותיהם באותה מידה (מתוך הנחה שהוצאה היום היא מיסים מחר). הקריאה להדפסת עוד כסף היא בעיקר קריאה לבנק המרכזי להכריז שהוא מתחייב לאינפלציה יחסית גבוהה לכמה שנים. זה טיעון קצת אחר, הוא מתבסס על מחקר שקרוגמן כתב כשהוא עוד היה איש אקדמיה וניסה להסביר את יפן. הרעיון הוא שהתחייבות למחירים גבוהים יותר בעתיד תעודד את הציבור להקדים ולקנות היום לפני המחירים יעלו. זה טיעון שמי שמשמיע אותו בצורה הכי משכנעת כרגע הוא גרג מנקיו, פעם היועץ הכלכלי הראשי לבוש סיניור, היום היועץ של רומני, אחד מאבות הניו קיינסיאניזם (להבדיל מהניאו קיינסיאניזם).

אגב, אני חושב שדייקת יותר ממני. אני כתבתי שאם אין בכלל מובטלים, שבירת החלון לא תעזור כי היא רק תעביר את הזגג מיצירת חלונות חדשים לתיקון חלונות שבורים. אם כתוצאה מזה תתפנה הכנסה למי שתכנן לקנות חלון חדש והוא ירצה לקנות משהו אחר - תהיה פשוט עליית מחירים, כי כולם כבר עסוקים. אבל אמרת נכון - גם אם יש מובטלים, והחלון של הכומר נשבר, אבל הוא מוציא פחות על נעליים כדי לתקן את החלון, שבירת החלון לא תעזור.
 
 
 
 
אתה מאוד מבולבל, שאול
27/8/2011
נכתב על ידי גונזו

אמרת: "שוב הדוגמא עם החלון?" כאילו יושנה של התובנה הופך אותה ללא רלוונטית (ומה יגידו חוקי ההיצע והביקוש, וחוק סיי?)

ואז תיארת בצורה שגויה את משל החלון השבור:

"אם יש אבטלה, אז שבירת החלון תיקח יצרן חלונות מובטל, זה לא יבוא על חשבון משהו אחר שהוא עושה - בדיוק כי הוא מובטל"

משל החלון השבור איננו אומר שתיקון החלון השבור בא על חשבון משהו שהזגג יעשה אלא על חשבון משהו אחר שהאופה (בעל החלון שנשבר) יעשה עם הכסף ששילם לזגג. כמובן שזה לא משתנה אם יש או אין אבטלה.
 
 
 
 
שאול
27/8/2011
נכתב על ידי אפי

א) לא היתה אמורה להיות הבחנה בין מיתון על רקע פסיכולוגי (כשאנו לא רואים שום סיבה נראית לעין מדוע פתאום יש מיתון), שאז יש לבצע הרחבה, פיסיקלית או מוניטרית, לבין מיתון על רקע ריאלי (פיצוץ בועת הדוטקום או המשבר הנוכחי), שאז יש להניח להכל ולא להתערב?

ב) יש בכלל דוגמא למשבר שאפשר שלא ידוע לנו על הסבר ריאלי בשבילו?

ג) מדוע הפעם, אליבא דקרוגמן, זה לא עבד? מדוע שהפחד הפעם יהיה קריטי במידה כזו שאפילו הורדת הריבית החדה בהיסטוריה והגרעון התקציבי הגדול בהיסטוריה לא עזרו? מה עוד, שלפחות במהלך 2009 ו- 2010 האופוריה היתה בשיאה (אם ניקח את המקומות שמשנים - חברות הדירוג והמוסדות הפיננסיים - רובם היו בהמלצות קניה)? מה השתבש?

תודה.
 
 
 
 
גונזו ראה פסקה שניה בהודעה הקודמת שלי
27/8/2011
נכתב על ידי שאול

אין לי בעיה להודות כשאני טועה. שאלה מרכזית לכל הרעיונות של הרחבה פיסקלית כדרך להחזיר גו"י לעבודה היא באיזה מידה הוצאה מסוג אחד תדחוק הוצאות מסוג אחר. זה יכול להיות כי מי שיתקן את החלון לא יקנה דבר אחר(מצה ההוצאה), או שזה יכול להיות כי מי שייצר את החלון לא ייצר דבר אחר (מצד הייצור). שני טיעונים סבירים. מה יקרה במציאות זו שאלה אמפירית שאין לנו תשובה עליה. שים לב שדוגמאת החייזרים של קרוגמן שהפכה להיות קאלט בבלוגוספירה השמרנית בארה"ב תביא להגדלת ההוצאה הממשלתית, לא הפרטית. עד כמה הפרטים יצרכו פחות כשהממשלה תצרוך יותר - זו ביקורת קלאסית, חשובה, ועניינית על הרעיונות של הרחבה פיסקלית. אבל משל החלון לא מביא שום ביקורת שרלוונטית לנושא.

בכל מקרה, דוגמאת החלון באה בעיקר להגחיך את הרעיון הקיינסיאני. כי חלון שבור זה בעסה, ואיזה אידיוטי זה לחשוב שתיקון של חלון שבור יכול לשפר את המצב. הרי באופן גורף כל מי שקורא להגדלת ההוצאה קורא או להגדלת ההוצאה הממשלתית, או להגדלת ההוצאה הפרטית באמצעות הטעיית הציבור (אינפלציה). דוגמאת החלון פשוט לא רלוונטית לדיון. והבעיה איתה היא לא שהיא ישנה, אלא שהיא הייתה לא רלוונטית כבר כשהעלו אותה. לאורך ההיסטוריה הארוכה מדי של הדוגמא הזו הוסבר כבר 7655 פעם למה היא לא מפריכה כלום, ובכל זאת נאחזים בה.

 
 
 
 
כמה הערות
27/8/2011
נכתב על ידי י.ד.

שאול, כיון שהחלטת להגן על קיינסיאניזם, כמעט בגפך, אז בכל זאת מתבקשות כמה הערות (ואם אני חוזר על הערות של אחרים אנא סלח לי).

א. אבטלה של גורמי יצור איננה בעייה כלכלית אלא בעייה פוליטית. במילים אחרות מבחינה כלכלית אין ערך לעבודה כשלעצמה אלא רק להעדפות הצרכנים. תפישת ערך עבודה שייכת למאה התשע עשרה אך איננה רלבנטית לתפיסת הכלכלית הניאו קלאסית. העובדה שגורמי יצור מסוימים מובטלים אומרת אך ורק שבתנאים הנוכחיים של ביקוש הצרכנים (כולל כולם: צרכני קצה וצרכני משנה) אין להם ביקוש.

ב. הדפסת כסף היא במהותה מס כיוון שהיא מעבירה נכסים מאנשים מסוימים לאנשים אחרים לא באופן חוזי. הגורם היחידי היכול להטיל מיסים במדינה דמוקרטית ליברלית, גם אליבא הסוציאל דמוקרטים, אמור להיות בית הנבחרים הנבחר באופן פוליטי על ידי כלל האוכלוסייה. לא ברור מה המקום של בנק מרכזי, גוף "מקצועי" לכאורה, בהליך הפוליטי הזה של העברת נכסים של אזרחים מידי האזרחים לידי אזרחים אחרים שלא באופן חוזי.

ג. מה שעולה משתי הנקודות הללו שהפתרון הקיינסיאני מסוגל בעיקרו לערוך אלקוציה חדשה של המשאבים במשק (שימוש בשפה מנופחת של מורים לכלכלה שרוצים לשלב את תלמידיהם בז'רגון) הכולל אולי אפשרויות יצור שונות, אך לא מסוגל לקבוע יעילות. ומכיוון שמאז פרטו הכלכלה הניאו קלאסית עסוקה באופן היסטרי ביעילות פרטו, לא ברור כיצד קיינס עוזר לנו בטווח הארוך להגדיר מדיניות כלכלית טובה יותר (במקרה של התערבות בשער הריבית הוא כנראה רק מזיק אבל זו דעתי הפרטית).
 
 
 
 
חלון שבור
27/8/2011
נכתב על ידי גונזו

"זה יכול להיות כי מי שיתקן את החלון לא יקנה דבר אחר(מצה ההוצאה), או שזה יכול להיות כי מי שייצר את החלון לא ייצר דבר אחר (מצד הייצור). שני טיעונים סבירים. מה יקרה במציאות זו שאלה אמפירית שאין לנו תשובה עליה."

שאול חביבי, יש לשאלה הזאת תשובה פשוטה שאיננה דורשת ציוד מעבדה מורכב: כשיש לך מאה שקלים בארנק ואז אתה מוציא אותם על תיקון החלון השבור, אין לך יותר מאה שקלים בארנק ואז אתה לא יכול להוציא אותם על דבר אחר.

"שים לב שדוגמאת החייזרים של קרוגמן שהפכה להיות קאלט בבלוגוספירה השמרנית בארה"ב תביא להגדלת ההוצאה הממשלתית, לא הפרטית. עד כמה הפרטים יצרכו פחות כשהממשלה תצרוך יותר - זו ביקורת קלאסית"

ומאיפה הכסף להגדלת ההוצאה הממשלתית? ממס אינפלציה או ממס הכנסה? כך או כך, הציבור הממוסה לא יוכל לצרוך כפי שהיה צורך אלמלא ההוצאה הממשלתית, אם משום שאין לו את הכסף בארנק אחרי שנלקח על ידי גובה המסים ואם משום שכספו איבד את ערכו ואיננו יכול לקנות את אותם דברים.

"דוגמאת החלון פשוט לא רלוונטית לדיון"

בסטיאט כתב על "מה שנראה ומה שלא נראה, שאת תמצית הביקורת שלו על הכשל המחשבתי שבו לוקים גם הקיינסיאנים. זה אומנם נדוש, ישן, והשתמשו בו מיליון פעם ובכל זאת רלוונטי באותה מידה בדיוק כפי שהפיסיקה הנדושה והשחוקה של המאה התשע-עשרה רלוונטית להפרכת רעיונות הפרפטום מובילה המודרניים ביותר.
 
 
 
 
בקצרה - כי זה מתחיל לעייף, ובעיקר לתסכל
27/8/2011
נכתב על ידי שאול

אפי -
א. כל מיתון אחרי WW2 התחיל אחרי איזשהי התרחשות אמיתית. לא באופן מקרי כולם התחילו לדאוג. ההתרחשות עצמה שהתחילה את גל החשש היא אמיתית (חפש באינטרנט את נאום הנשיא של בוב הול - מגדולי המקוראיסטים של זמננו, נשיא האגודה האמריקאית לכלכלה. הוא מסביר את זה יפה). אבל יש מקרים שבהם אחרי התרחשות ריאלית - נניח המפולת הגדולה של 1987, אין מיתון, ויש מקרים שאחרי ההתרחשות יש. לפעמים אחרי בתכווצות משמעותית של ענף אחד מערכת המחירים תגיב מספיק מהר וענף אחר יתרחב במקום, ולפעמים לא. ההבדל הוא, א-לה קיינס, בשאלה האם ובאיזו מידה התכווץ הביקוש הכולל.
ב. לא שאני יודע.
ג. כן. בדיוק. קורגמן ואחרים טוענים שאנחנו במלכודת נזילות, כלומר שאפילו הורדת הריבית לאפס לא עוזרת. העובדה שלמרות הדפסות אדירות של כסף אין אינפלציה היא ראיה תומכת לפרשנות הזו.

י.ד.
א. לא בטוח שאני מבין את ההבחנה בין פוליטי לכלכלי, אבל בכל מקרה - לא בדיוק. יש ירידה בתוצר יחסית לפוטנציאל, ולא רק אבטלה. לעבודה כלשעצמה בוודאי אין ערך, אלא לתוצר של העבודה. במובן מסוים אין ביקוש שלא מקבל מענה כרגע, ולכן אפשר לומר שאין בעיה. אבל אילו היה אפשר לגרום לכל אחד לחסוך מעט פחות ולהוציא מעט יותר - אז זה היה מקרה מובהק של שיפור פרטו.
ב. מסכים. בנק מרכזי הוא גוף שהיחס שלו לדמוקרטיה הוא בעייתי. אפשר לטעון שהוא פועל מכוח חוק דמוקרטי, ואמור לעשות אך ורק את מה שהחוק דורש, אבל הבעיה שאתה מעלה קיימת. מסכים.
ג. קיינסיאניזם, ובכלל מחזורי עסקים לא עוסקים בטווח הארוך. המודל הניאו קלאסי הוא כלי, שבאמצעותו העלו המון טיעונים שהם יותר מאשר רק יעילות פרטו כן או לא. וכבר אמרתי - יציאה ממיתון היא מקרה מובהק שבמובהקים של שיפור פרטו.

גונזו - תתרכז
א. אם יש לך 100 שקל בארנק, ובדרך כלל אתה חוסך 30, ויום אחד אתה מתחיל לחסוך 40, אבל בגלל הפניקה בשווקים אף אחד לא מעוניין ללוות את האקסטרה 10 שקלים - אז כן בפירוש יש לך אפשרות לקנות חלון בלי להקטין הוצאות אחרות. השאלה אם תעשה את זה או לא ובאיזה תנאים נשארת פתוחה. בכל מקרה - זה שהדפסת כסף מגדילה את הפעילות הכלכלית כאשר יש אבטלה זו עובדה מתועדת היטב.
ב. נו... שוב תעלה את ביקורת בארו, פעם שלישית בשרושר הזה, ואחרי שני עשורים שכל העולם עבד על הנושא, כאילו היא מכת מוות מקורית ומוחצת? כן. יש שאלה באיזה מידה הוצאה ממשלתית דוחקת הוצאה פרטית. יש הסכמה רחבה שזה לא יחס של אחד לאחד. כמה בדיוק? אני בטח לא יודע.
ג. טוב בסדר.

סיכום
א. אני פורש. די. יש לי מעט מאוד, אבל בכל זאת יש לי חיים.

ב. וזה חשוב. אני לא מגן על הקיינסיאניזם. זה way above my pay grade. הויכוח על הנושאים האלה מתרחש במלוא המרץ בעולם האקדמי, והרבה אנשים עובדים מאוד קשה כדי להעלות טיעונים, למצוא פרכות אצל אחרים, לחפש ראיות, וכו'. זה ויכוח שטרם הוכרע, וקורים בו דברים מרתקים. אני לא מגן, ואני מרגיש מוסמך לשפוט. אם היו מכריחים אותי לבחור, הייתי אומר שכרגע אני במחנה קן רוגוף, נטייה קלה לבוב הול, שניהם סוג של ניאו קיינסיאנים. אבל - אני שמח שלא מכריחים אותי כי יש לצד השני טיעונים כבדי משקל. זה לא הנושא פה.
כאן אני רק תוקף את אלו שמבטלים את הרעיונות הקיינסיאנים כשטויות, תוך שהם עושים שימוש בטיעונים שחושפים בצורה ברורה לחלוטין שאין להם שמץ של מושג מהם הרעיונות הקיינסיאנים.

ג. ממש בקטנה - קרוגמן לא תרם לספרות הזו כלום חוץ ממאמר אחד משנת 1998 שהציג מודל תיאורטי ניאו קיינסיאני של מלכודת הנזילות. ההשראה הייתה העשור האבוד של יפן.(יש לו גם אחד חדש, שאומר בזהירות שהוא לא ברמה של קרוגמן הגדול מהתקופה שהוא עוד היה אקדמאי) הוא מפורסם רק כי הוא נושא הדגל (יחד עם מארק תומא ובראד דה לונג, ואולי כריסי רומר) של העניין בשיח הציבורי. אבל הרעיונות אינם מקוריים שלו.
 
 
 
 
ההערה על התסכול
27/8/2011
נכתב על ידי שאול

לא כוונה כלפי כולם. היו פה גם חלקים שהיו שיחה מעניינת. אם הנפגעים שלא לצורך הסליחה.
 
 
 
 
נו שויין
28/8/2011
נכתב על ידי גונזו

א. שיטה מצוינת להרוויח כסף. קודם נשים מאה שקלים בארנק. אח"כ נגיד שנחסוך חמישים. נחכה קצת ואז נגיד, במפתיע, שבעצם נחסוך רק שלושים שקלים וכך אנו מרוויחים עשרים שקלים בלי עבודה.

ב. מה זה משנה מה היחס בין הגדלת ההוצאה הציבורית להקטנת הפרטית? כל מה שנאמר הוא שזו באה על חשבון זו.

"הויכוח על הנושאים האלה מתרחש במלוא המרץ בעולם האקדמי, והרבה אנשים עובדים מאוד קשה כדי להעלות טיעונים[...] כאן אני רק תוקף את אלו שמבטלים את הרעיונות הקיינסיאנים כשטויות"

אני חושש שאתה מייחס יותר מדי חשיבות לצורה ופחות מדי לתוכן, העובדה שיש הרבה אנשים שמתעסקים בתחום וחוקרים אותו אינה אומרת דבר על היותו נכון או טוב. בבסיס הרעיונות הקיינסיאניים עומדים רעיונות שאינם עוברים את הביקורת הפשוטה של השכל הישר.
יש תשובות לשאלות הפשוטות והפירכות המובהקות שעולות מהרעיונות הקייניסאניים, אפשר היה להביא אותם פה ובמקומות אחרים בצורה פשוטה וברורה.
 
 
 
 
האיש ללא סינכרון
28/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אני מתנצל, קודם כל, על היעדר הסינכרון הקל - פעמיים הגבתי לשאול, אבל באיטיות מסוימת, ועד שהתגובה-הוגבה כבר התנהל דיון ביניים ארוך שכיסה כמה מהנקודות. אתייחס, לכן, לשאלות באופן כללי (ושוב אני רואה שעד שכתבתי, כבר התעדכנו דברים)

א. הדפסת כסף בשעת מיתון ושלא בשעת מיתון. שאול כתב: "לעומת זאת משק במיתון, גם הדפסת כסף בכמויות אדירות, ובניגוד לאזהרות של כל מיני, אין זכר לאינפלציה."

ואני מגיב: הדפסת כסף תגרום לאינפלציה תמיד (בסופו של דבר) אבל יש תנאים מגבילים. הראשון הוא שהכסף אכן ימצא את דרכו לשוק. בגרף הזה ניתן לראות כי בתכלס כל הגידול בבסיס המוניטרי (כ-2,000 מיליארד דולר) מצא את דרכו אל הרזרבות הלא מולוות של הבנקים שעלו משיא המשבר (תרררררר בתופים) בכ-2,000 מיליארד דולר. מי שמעוניינים לראות את הגרפים וגם לשנות, יכולים ללכת לכאן - איך בדיוק הכתובת כוללת את כל המידע על סוג הגרפים?).

גם אם מקבלים, וזה נראה לי די ברור, שרוב הכסף פשוט לא הגיע (עדיין?) לשוק, בכל זאת נותרת השאלה, כיצד זה שהאינפלציה הייתה רק כ-6.5 אחוז בסך הכל מתחילת 2009 בעוד שבסיס הכסף תפח בכ-700 מיליארד דולר, כפי שאפשר לראות (אני מקווה) בגרף הזה. ההשערה שלי היא היא כי אפשר לייחס זאת בעיקר לשלושה גורמים: א. יש פער ניכר למדי, שלא התקיים בעבר, בין העליה ב-M1 (כלל הכסף הזמין מיידית לשימוש) והעליה במטבע במחזור, ובמיוחד בין כמות המטבע במחזור וההפקדות בבנקים המסחריים. לאורך השנים, כמות הכסף במחזור הלכה ועלתה, בערך בקצב של כ-6 אחוז לשנה. בשנות השפל יש לנו חריגה של אחוז נוסף למעלה מקצב זה. כלומר, אין כאן סטייה מטורפת. לעומת זאת, בפק"מ ובחשבונות עו"ש כמות הכסף המופקד הייתה בערך 300 מיליארד דולר לאורך כל השנים (כלומר, בפועל, היא נשחקה להפליא. ספציפית, אחרי המשבר בתחילת שנות התשעים הכסף בהפקדות בבנקים מסחריים ירד מ-400 ל-300 מיליארד ונותר שם עד למשבר. בנקודה זו ההפקדות קפצו בשיעור פסיכי לגמרי של 350 מיליארד. ההשערה שלי היא שכמחצית מהגידול ב-M1 מופקד באופני חסכון מסוימים. ב. רישום כוזב במסמכי תאגיד. כלומר, זה די ברור שמשבשים את רישומי שינויי המחיר. אחרת, נדמה לי שקשה להסביר כיצד המדדים מורים על עליה מתונה במחירי הדיור בארצות-הברית. קשה לי גם להסביר איך שחיקה של 50 אחוז בערך הדולר אינה מתבטאת במדד דרך עליה במחירי מוצרים מיובאים. בכל זאת, בשלב זה אין טעם להיכנס לזה בפירוט. ג. אלמנט הדפלציה. בשפל כלכלי, המחירים נוטים לרדת והקיטון בתוצר בצירוף הגידול באוכלוסיה צריך להשתקף בירידה במחירים. כאן יש לנו הבלעה של כארבעה עד חמישה אחוזים.

ב. אבטלה מול לא אבטלה. שאול כתב: "כשאין אבטלה, שבירת החלון לא תייצר עבודה למתקן החלונות, היא רק תעביר אותו מלעשות דבר שיוסיף ערך ללעשות דבר שרק יחזיר את המצב לקדמותו... אם יש אבטלה, אז שבירת החלון תיקח יצרן חלונות מובטל, זה לא יבוא על חשבון משהו אחר שהוא עושה - בדיוק כי הוא מובטל. יתר על כן, כשתהיה לו הכנסה, הוא יקנה מאחרים"

שאול, לדעתי אתה מפספס כאן כמה דברים מאוד בסיסיים (בעיני לפחות). ראשית, העסקתו של אדם בתיקון חלון שנשבר גורעת מכלל הכנסתם של התושבים - וכלל זה נכון גם אם יש אבטלה וגם אם אין אבטלה. בכל מקרה, מי שמזמין את תיקון החלון סובל מקיטון בכוח הקנייה שלו ומכך סובלים גם שאר התושבים. ההבדל היחידי בין אירוע כזה במצב של אבטלה לבין מצב בו אין אבטלה הוא שכשאין אבטלה הקצאת המשאבים השגויה בולטת וחריפה יותר.

ג. העיקרון הבסיסי של הדברים. עקרונית, הטענה של גיאק (אני מקווה שלא פירשתי אותו לא נכון), של אחרים וגם שלי הוא שלא ייתכנו ניסים. אם אתה מגדיל את כמות הכסף (כמו בהזרמה מוניטרית או ביוזמה פיסקלית) אתה מפחת את ערכו. אתה טוען בדרכים שונות (כמו בהצבעה על כך שהאינפלציה עדיין לא התבטאה בעקבות השפל) כי ייתכן מצב אחר.

אפשט זאת, טענתי היא כזו - יש לנו מצב בסיסי:

מוצר א' = סכום כסף ב' = מוצר ב'


הטענה שלי היא כי כל שינוי שתבצע ב"סכום כסף ב'" לא יחולל שינוי כלשהו במצב. לדוגמה, אם תכפיל את כמות הכסף, תקבל אחרי תקופת התאמה רק:

מוצר א' = סכום כסף ב' כפול 2 = מוצר ב'


אתה טוען כי ניתן להטעות את הציבור זמן מספיק כדי שיאמין במשוואה הבאה:

2 מוצר א' = סכום כסף ב' כפול 2 = מוצר ב'


כלומר, שאם נצליח לגרום לאנשים, באמצעות הגדלת כמות הכסף, להאמין שיש ברשותם ערך רב יותר (2 מוצר א') כי אז אכן ייווצר בסופו של דבר מצב של ערך שונה.

אני חושב שהתעקשותך על אלמנט הזמן (לייצור, להתממשות אינפלציוני) או על המצב הספציפי (אבטלה, שפל) נכונה כמעט בכל מקרה, אבל לצורך הבנת העיקרון היא סתם מטשטשת את העובדה שבפועל מה שאתה מצפה שיקרה הוא שייווצר יש מאין.

לדוגמה, אם ניקח את דוגמת האי שלנו ונניח, לרגע, כי יש בו אכן שלושה מובטלים ו-7 מועסקים, וכי סך כל ההון שבידי תושבי האי (7,000 שקל) קונה לפני הדברים 7,000 כיכרות לחם. עכשיו, כדי להכניס אלמנט זמן, נניח שכל אחד מהאנשים באי קונה מדי חודש מוצרים ב-200 שקל ומוכר מוצרים ב-200 שקל. אנחנו יכולים לצאת מכאן ולהניח כי אם נזרים 1,000 שקל לידי כל אחד מהמובטלים, והאינפלציה לא 'הופנמה' כי אז סך כל הכסף שבידי האזרחים יאפשר להם לקנות 10,000 כיכרות לחם, וכי סך כל המכירות של שבעת האזרחים שאינם מובטלים יעלה בכ-86 שקל.

נניח, עתה כי ההזרמה מעודדת את הסנדלר ואת האופה להגדיל את ייצורם ב-10 אחוז, באמצעות קניית מכונה נוספת, שעולה לכל אחד מהם 300 שקל. אחרי ההרחבה וחודש נוסף, סך כל נכסי הציבור הוא 8,800 שקל (נכסי המובטלים ממשיכים לרדת בקצב קבוע) ועוד עלות שקועה של 600 שקל בהרחבת הייצור. אם נגלגל את התסריט עד לרגע בו יאזל הכסף מידי המובטלים, כי אז נמצא בסוף עם אותם שבעה יצרנים, שמהם שניים עוסקים בייצור יתר של מוצריהם. עד שהתושבים יכירו באינפלציה שהתרחשה ועד שהסנדלר והאופה יפסיקו לייצר יותר מדי נעליים וכיכרות לחם, התוצאה הסופית תהיה הפסד נטו.

הדרך היחידה בה אתה יכול 'להציל' את המצב היא אם תמשיך להזרים לכיסי המובטלים כסף. אבל זו פעולה שחייבת להניח אחד משניים:
א. התושבים ימשיכו להיות טיפשים לנצח, ולעולם לא יבינו שביצעת הזרמה אינפלציונית.
ב. שמתרחש תהליך אלכימי בו עצם הטיפשות הראשונית יולדת ערך ממשי. יש שמכנים זאת התפתחות טכנולוגית, וכו' - אבל בתכלס זאת אלכימיה.
 
 
 
 
לא. לא. ושוב - לא. (חוזר מפרישה. בכל זאת - ושה כבוד לבעל הבלוג)
28/8/2011
נכתב על ידי שאול

לא ראשון - ברור שכולם מבינים ששבירת החלון הורסת ערך ושהיא, כשלעצמה, הופכת את כולם לעניים יותר. זה לא תלוי באטבלה, במתיון, באינפלציה. כלום. לא תלוי. ברור. נו באמת? מה כולם עד כדי כך מטומטמים? לא חשבנו על זה ששבירת חלון זה בעסה? הטענה היא רק שזה יכול להתחיל שרשרת שתגדיל את הייצור כך שסך הגדלת הייצור ייצר יותר ערך מאשר זה שאבד כתוצאה משבירת החלון.

לא שני - לא הבנתי עד הסוף את כל המספרים בדוגמא שלך. אתה קצת מערבב שם את ש 1000 וה 200 שלא לצורך. למה לא להשתמש רק באחד מהם? אבל נדמה לי שאתה טוען שצעדים כמו אינפלציה או אפילו הרחבה פיסקלית לא יכולים להחזיר לעבודה מובטלים שהם מובטלים כתוצאה מאבטלה מבנית. אני מסכים בכל לב. מובטל שאינו עובד כי לא בא לו, או כי אין לו קישורים, או כי אלף ואחד עיוותים אחרים בשוק העבודה משבשים את היכולת שלו לקיים עסקה שטובה לשני הצדדים עם מעסיק לא יהפוך במטה קסם למשהו אחר בעזרת אינפלציה. אני מסכים כמובן. בכל לב.
אבל, לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על מובטלים שעד אתמול עבדו, כך שלא סביר שפתאום יש איזשהו שינוי מוסדי/אישיותי דרמטי שגורם להם לא לעבוד (למרות שיש כמה אנשים חצי רציניים שטוענים את זה. אגב, קושרלקוטה חזר בו מטענות דומות). בדוגמאת האי שלך, אם בעקבות ההרחבה של כמות הכסף יש ביקוש ל 10000 כיכרות לחם, והייצור כרגע הוא רק 7000, אז אחד מהשניים יקרה:
1. המחירים יעלו כך שסך הכסף יספיק ל 7000 כיכרות לחם. כלומר שינוי במחיר יביא להשוואת הביקוש וההיצע - וזה מה שקורה בדרך כלל. בוודאי במשק עם תעסוקה מלאה.
2. שלושת המובטלים יתחילו לעבוד, ולייצר עוד 3000 כיכרות. כלומר השינוי בכמות המיוצרת יביא לשיוויון בין ביקוש להיצע. וזה, א-לה קיינס, מה שקורה בדרך כלל במשק שיש בו אבטלה.

וכמובן אפשרי כל שילוב של השניים בדרגות שונות. שזה מה שקורה בדרך כלל במציאות, שהיא תמיד מורכבת ומסובכת יותר מסיפורים פשוטים.

המצב השני, בניגוד לדבריך, הוא בהחלט יציב. 10 איש, כל אחד מייצר 1000 כיכרות, ויש ביקוש לכל 10,000 הכיכרות, כי כל איש מרוויח מספיק כסף כדי לקנות 1000 ככרות. אולי יותר קל לדמיין את זה אם כל אדם מייצר משהו אחר ששוה אלף שח, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. בגלל שהמובטלים חזרו לעבוד, לא צריך להמשיך להזרים להם כסף. יש להם משל עצמם. הם עובדים ומייצרים.

לא שלישי - אין לי מושג איך פרד עושה את זה. כלי מדהים, ואני פשוט לא מבין איך אותו URL נותן קישור לגרף הנכון כל פעם.

ולא מתאפק - גונזו. נכון. אני מציע לפסול עוד כמה רעיונות מגוחכים של המנותקים באקדמיה, שבפירוש לא עוברים את מבחן השכר הישר. ראשית - שחיידקים גורמים למחלות. מה זה החרטא הזה? שנית - הטבלא המחזורית. זה פשוט לא הגיוני כל הדברים האלה. אין לכל המנותקים שם באקדמיה שכל ישר. זו הבעיה.
 
 
 
 
וגונזו - אני לא מאמין שאני עושה את זה, אבל אני גם אענה ברצינות
28/8/2011
נכתב על ידי שאול

1. אם יש לך 100 ש"ח בארנק, ועד היום חסכת 50, הכסף הזה שימש למימון השקעות, ולא ישב חסר מעש. אם תתחיל לחסוך פחות, נניח רק 30, אז הצריכה תגדל ב 20, וההשקעות יקטנו ב 20. אף אחד לא הרוויח כסף. כל הסיפור מתחיל להיות מעניין רק כשיש אטבלה, והוא מעניין רק במידה שהוא מתייחס לאבטלה. האם באמת עד עכשיו לא הבנת את זה?

2. בוודאי שזה משנה. אם על כל שקל של גידול בהוצאה הממשלתית ההוצאה הפרטית קטנה בחצי שקל, אז סך ההשפעה הוא של הגדלת ההוצאה. אם זה אחד לאחד - סך ההשפעה היא אפס. אם זה יותר מאחד לאחד סך ההשפעה שלילית. בוודאי שזה משנה.

נ.ב. לאורי: זה שכל ההדפסה הלכה לרזרבות של הבנקים, כלומר שאפילו בריבית אפס הם לא מצליחים להלוות/ לא מוצאים לווים מזפיק בטוחים זה אישוש מובהק של רעיונות קיינסיאנים.
 
 
 
 
שאול ידידי היקר לי מאח
28/8/2011
נכתב על ידי גונזו

"נו באמת? מה כולם עד כדי כך מטומטמים? לא חשבנו על זה ששבירת חלון זה בעסה? הטענה היא רק שזה יכול להתחיל שרשרת שתגדיל את הייצור כך שסך הגדלת הייצור ייצר יותר ערך מאשר זה שאבד כתוצאה משבירת החלון."

נו באמת? איך זה קורה? מדוע 100 השקלים בארנק שלי לא היו יכולים להתחיל את אותה שרשרת ברוכה של יצירת ערך?
הזגג היה יכול לקנות מעיל? גם אני.
הזגג היה יכול לשים את הכסף בצד ולקנות מעיל בדצמבר? גם אני.
הזגג היה יכול לתת את הכסף לשרברב תמורת ריבית? גם אני.
מה ההבדל?

"לא מתאפק - גונזו. נכון. אני מציע לפסול עוד כמה רעיונות מגוחכים של המנותקים באקדמיה, שבפירוש לא עוברים את מבחן השכר הישר. ראשית - שחיידקים גורמים למחלות.[...]"

אשמח אם תפסיק להתאפק מלענות לי לעניין.
 
 
 
 
רק להזכיר את ההתנגדות לנקודה הבסיסית יותר
29/8/2011
נכתב על ידי גיאק

שגרמה לשאול להגיד משפט כמו
"אבל עד שלא יהיו לנו 100 מיתונים שלכל אחד מהם יחולק באופן מקרי לקבוצת ביקורת וקבוצת טיפול, ונבצע הרחבה רק בקבוצת הטיפול, יהיה קשה להגיע למסקנות חד משמעיות."

ובכך לדעתי פספס את הבדל המהותי בין התנהגות אנשים להתנהגות כדורי פינג-פונג.

בקיצור, יישום של פוזיטיביזם במדעי החברה. זה כמו אולר, אפשר להצדיק הכל עם זה.
 
 
 
 
נא להכניס כותרת לתגובה!
29/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

אם אני מבין את דבריך - אתה גורס כי התמרוץ יכול לתמוך בפעולות נחוצות או שאינן נחוצות - אבל אין זה משנה באמת כי התמרוץ "יכול להתחיל שרשרת שתגדיל את הייצור כך ש..." וכו' וכו'.

אני חושב שהדברים חוזרים שוב ושוב לעניין הבסיסי: הטענה שלך היא כי שפל הוא, קודם כל, אירוע פסיכולוגי. אותם עובדים ואותם משאבים שעמדו לרשות המשק קודם עומדים לרשותו גם עתה, אך חלקם אינם מועסקים, והסיבה לכך היא שמצב הרוח העסקי ירוד, חששות, עננים וירקות. לכן, מספיק אם נתניע, ולו באופן מלאכותי, את השוק בנקודה כלשהי, ונוכל להתחיל "שרשרת שתגדיל את הייצור כך ש..." דברים ברוח דומה כותב היום '''הכלכלן הנודע רוברט שילר''':

הבעיה היא במהותה של תקשורת: באופן כלשהו על המובטלים לתקשר—לא רק במלים אלא גם בשוק—את רצונם לספק את עבודתם ולקנות את הטובין הנוספים שהם ייצרו בהכנסה מעבודתם. חלק מרעיונו של קיינס... הוא שמה שצריך לתקשר אינו עובדות או מידע אובייקטיבי, אלא אינטואיציה—תחושה של בטחון, תחושה שהרע ביותר כבר מאחורינו, תחושה שהרוח החייתית של העם שבה לפעם. אם נחשוב שהבטחון חוזר, הבטחון יחזור.


האופן שבו יש לתקשר זאת הוא בעיקר בפעולה קולקטיבי. עלינו לקבוע כאומה שרצוננו לצאת משיווי המשקל המזופת ולהמשיך הלאה. והדרך לעשות זאת היא באמצעות תמרוץ ממשלתי: עלינו להגדיל את הוצאות הממשלה לכל פרק הזמן שיידרש כדי לצאת מהקפאון. ואין טעם להתכחש לכך שהוצאות הממשלה יצטרכו לגדול באופן משמעותי כדי להפחית את האבטלה במידה ממשית.


אחר כך הוא מפרט את הרעיון שלו איך לייצר תמרוץ בלי להגדיל את החוב הלאומי: להעלות מסים. ואיך זה יעבוד? יש משהו ללמוד מההסבר שלו כאן:

למעשה, התגמול מתמרוץ בתקציב מאוזן יהיה גדול אף יותר [מהגידול של 1:1 שחוזים סלנט וסמואלסון]... אם הממשלה תעלה מסים כדי לשכור מובטלים, כי אז המובטלים שיהיו להם משרות חדשות יוציאו קרוב לוודאי את כל שכרם על צריכה חדשה, משום שקודם היה מצבם לחוץ ועתה יש להם משרות. המועסקים, שהמסים על שכרם יועלו, לא יקצצו קרוב לוודאי את הוצאותיהם באותה מידה, משום שהם התרגלו לרמת הצריכה הנוכחית שלהם...



כלומר, ההנחה כאן היא באופן גלוי שאנשים ינהגו באופן מטופש (יבזבזו יותר כסף משיש להם).

הרעיון שלי, לעומת זאת, הוא שהתרחשויות בתחום הכלכלה, וביניהן גם מצבים של שפל כלכלי, הן במגמה כללית ובהכללה התרחשויות מציאותיות. כלומר, שמצב הרוח הירוד הוא תוצאה של השפל ולא הסיבה לשפל.

מה שמפליא אותי, בכל פעם מחדש, הוא איך טענה כה קיצונית ולא נסמכת מבחינה לוגית, כלכלית, אנושית, ואפילו פסיכולוגית - שאירועים מז'וריים הנמשכים לאורך תקופה הם בעיה של מצב רוח - זוכה לתמיכה כזו. הרי אין אפילו שמץ של דוגמה אחת ויחידה לכך שזה עובד או עבד...
 
 
 
 
זה שוב ושוב חוזר למחלוקת מהו ערך בכלכלה
29/8/2011
נכתב על ידי י.ד.

או במילים אחרות כיצד נקבע התוצר. אני חושב שזה אתה שטענת בויקיפדיה כי לדעת מרשל, מורו המובהק של קיינס, התוצר נקבע בטווח הארוך על ידי העבודה ולא על ידי הביקוש. במובן מסוים זה בדיוק מה שאומר קיינס. אם כולם יעבדו יהיה יותר תוצר (וזה גם מה ששאול כתב לי בתגובתו). קיינס הציג זאת כמובן באופן מתחכם כשדיבר על הביקושים של המשק. בכך קיינס הציג את התיאוריה הישנה והנדושה הזו - שבה החזיקו סמית, ריקרדו, מיל ומרקס - כאילו היא תיאוריה ניאו קלאסית מודרנית.
אך האמת היא שמה שמעניין את קיינס וכפי שכתב לי שאול זו רק השאלה האם העובדים עובדים או לא. אם העובדים עובדים, כלומר, יש להם כסף, אזיי יש תוצר ואין משבר. העובדה שמה שקיינס תיאר היה בעצם מס אינפלציה לא עניינה את קיינס. כל עוד הוא כינה זאת מכפיל הכל בסדר.

בתיאוריה הניאו קלאסית (או מה שמכונה במחלקות לכלכלה "מיקרו כלכלה") זה לא עובד. עבודה מעולם לא קיימת לעצמה. עבודה, או העלות של עבודה, מוגדרת תמיד כעלות אלטרנטיבית: על כמה מוצרים אתה מוותר בשביל לייצר. באופן גרפי זוהי כמובן עקומת התמורה. כתוצאה מכך צד ההיצע מעולם לא יכול לקבוע ערך. הגורם היחידי שיכול לקבוע ערך הוא אך ורק צד הביקוש. ולכן, לעבודה כשלעצמה מעולם אין ערך, והשכר עליה איננו יוצר תוצר כפי שטוען קיינס. שכר עבודה רק מאותת היכן יש ביקוש גבוה מצד הצרכנים באופן המאפשר לשוק להיות יעיל מבחינה כלכלית. משבר כלכלי הוא תמיד איתות המבהיר אילו גורמים מוצדקים מבחינת מערכת הביקושים של הצרכנים במשק, ואילו לא. וכל ניסיון התערבות בו משבש את תהליך האיתות של המשק.

תיאוריית העלות האלטרנטיבית של ויזר מפריכה כמובן את קיינס וכמובן גם את ההפרכה של קיינס לחוק סיי. כי מה טוען קיינס בקשר לחוק סיי שצד ההיצע לא מגיב לירידת המחירים. אך זו רק בתפיסה של ערך עבודה. בתפיסה של ערך העדפות הצרכנים צד ההיצע חייב להגיב לירידת המחירים כיון שאין ערך לעבודה אלא מצד הצרכנים (הטיעון האחרון הוא טיוטה בלבד ונא להתייחס אליו ככזה).

אז מדוע קיינס לא מתייחס לוייזר? קודם כל כי הוא לא הכיר אותו. קיינס לא קרא גרמנית (האייק שם שם), ולמעשה חוץ מהאסכולה הבריטית הוא לא הכיר הרבה אסכולות כלכליות מתחרות, כולל לא האמריקאית (בניגוד להיקס למשל שקרא גם איטלקית/צרפתית, גם שבדית וגם גרמנית). חוץ מזה מידולו המתמטי של ויזר בדמות עקומת התמורה והכנסתו לשיח הכלכלי המתמטי האנגלו סכסי נערך אך ורק בשנות השלושים (על ידי ליונל רובינס?). באותה תקופה מחשבותיו של קיינס היו מקובעות מידי מכדי לשים להפרכתו על ידי ויזר (דבר דומה קרה גם למרקס ביחס למהפכה השולית שהתקיימה בה בעת של כתיבת הקפיטל). ובסוף כמובן היקס בחר למדל את קיינס וכך הפך אותו לסטנדרט הלימודי (הוא לא הצליח למדל את האייק, כפי שהוא עצמו כותב).

גם ויזר הפך להיות סטנדרט לימודי. שאול למד אותו בשיעור הראשון שלו בלימודי כלכלה כשהוא למד על עקומת התמורה. אבל ויזר נשאר מיקרו כלכלה ואילו קיינס הפך להיות מקרו כלכלה. במובן זה ההבדל בין מיקרו למקרו נעוץ בשתי תפיסות שונות לחלוטין של מהו ערך: מיקרו ניאו קלאסי, מקרו קלאסי. וכל כמה שלא ינסו ליישב ביניהם כל עוד תפישתו של קיינס תמשיך לשרור - דרך לימודי המכפיל וכדומה - לא ישתנה דבר.

שאול, כמה הערות:
א. הגדלת הצריכה והקטנת החיסכון אולי יעילה פרטו, חוץ מזה שמיסת אותם. היה לי מרצה שתיאר זאת כאילו סטנלי פישר משנה את מערכת ההעדפות של הפרטים בהורדת הריבית. כזה קשקוש לא שמעתי הרבה זמן.
ב. פוליטי במובן זה שיש כאן מס, וכמו כל מס אין כאן יעילות פרטו. וכיוון שהמחלקה לכלכלה עוסקת ביעילות פרטו, ואילו המחלקה למדעי המדינה עוסקת ביחסים כוחניים, קיינס צריך לעבור למחלקה למדעי המדינה.
ג. אין כאן שום יציאה מהמיתון. יש כאן אך ורק חלוקה מחדש של משאבים באופן שאין לנו שם דרך להחליט אם היא יעילה במובן הטהור והחזק של המילה או לא. הדבר היחיד שנשאר הן העדפות פוליטיות ועדיף שהעדפות אלו יבוטאו במקום שנוכל לעשות איתן דין וחשבון בקלפי, מאשר על ידי גורם 'מקצועי' שאין לי שום דרך לעשות איתו דין וחשבון על מס האינפלציה שהוא השית עלי מאז 2005.
 
 
 
 
ועוד שאלה מתודולוגית
29/8/2011
נכתב על ידי י.ד.

מדוע כאשר יש צמיחה ויש אינפלציה מקזזים את הצמיחה בכמות האינפלציה, ואילו כאשר יש מיתון ויש דיפלציה לא מקזזים את המיתון ברמת הדיפלציה?
 
 
 
 
כותרת!
29/8/2011
נכתב על ידי שאול

אורי - סבבה. אפשר לרדת לעוד ועוד פרטים. בין השאר, חוזקן או חולשתן של הראיות (לא הייתי אומר שאין שמץ של דוגמא... מסכים שיש mixed evidence), כאמור - אני רחוק מלהכחיש שיש דיון חשוב ורציני של אנשים מאוד חכמים בעד ונגד הרעיונות הקיינסיאנים. מה שגרם לי להגיב זה שיש לצד הדיון הרציני, גם דיון שנשען על אי הבנה של הרעיונות האלו, או הצגה מעוות ושגויה שלהם. התבאסתי מאד לראות שאתה תורם לדיון הלא הנכון.

י.ד. בלי סדר מיוחד

1. כן מקזזים דיפלציה בזמן מיתון.

2. בזמן מיתון אנחנו לא על עקומת התמורה, אנחנו בתוכה. פעם שביעית - זה כל העניין. על זה בדיוק הדיון. הרעיונות הקיינסיאנים הם איך להחזיר אותנו אל עקומת התמורה. בכל מקרה, אם אתה חושב שאין בעיה כאשר יש אבטלה כפולה מהרגיל, והתוצר יורד ב 4% במקום לעלות כרגיל ב 2%-3%, כי ההיצע שווה לביקוש - סבבה. זה נכון שההיצע שווה לביקוש. אני לא בטוח שרבים יסכימו עם האבחנה הזו. אני, למשל, לא מסכים.

3. אכן המיסוי מביא אותנו לנקודה שהיא כנראה לא יעילה פרטו. אם יש מיסוי - בדרך כלל יש נטל עודף. היא עדין **שיפור** פרטו לעומת מיתון.

4. המחלקה לכלכלה עוסקת בעוד הרבה יותר מאשר יעילות פרטו. הרבה הרבה יותר.

5. יישוב בין המיקרו למקרו הוא מה שכבר כמה עשורים מכונה ניאו קיינסיאניזם. לא ממש זרם שולי. יש הצלחות. הן לא מלאות.

6. יש יציאה ממיתון ולא רק חלוקה מחדש. ביציאה ממיתון אפשרי בהחלט שלכל פרט יהיה יותר מאשר היה לו בזמן המיתון.

7. אתה לא אוהב את מס האינפלציה? אתה יכול להצביע לרון פול שקורא לביטול הבנק המרכזי, או בארץ אתה מוזמן להקים מפלגה כזו, או לקדם חקיקה שתכפיף את החלטות הבנק המרכזי להחלטות הממשלה (אגב, היינו שם, ואני בספק רב מאוד אם מהלך כזה יביא לפחות אינפלציה). הבנק המרכזי הוא עצמאי, אבל הוא לא מחוץ למשחק הדמוקרטי.
 
 
 
 
הבא תיאור מצב או עמדה התואמת את השקפותיו של אוסישקין. מדוע ביקש להגביר את ההגירה לארץ ישראל?
29/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

הגישה שלי היא, כתמיד, פילוסופית והנקודה שאני מבקש להטעים נוגעת, כתמיד, לעניינים אקסיומטיים. כל תיאוריה וכל פרקטיקה יוצאות מהנחות יסוד מסוימות. ואם בחינה של הנחות היסוד מעלה שהן שגויות או מובילות לסתירה, כי אז אפשר להניח כי כל תיאוריה שתיבנה על יסודן תהיה שגויה אף היא.

מנקודת מבטי, הבעיה עם התיאוריה של קיינס היא כפולה: א. הוא מניח - לעתים במפורש ולעתים במובלע - כי תורת ערך העבודה תקפה. התורה הזו מתבססת על הנחות אסנציאליסטיות ולכן היא, במקרה הטוב, לא יישימה לעניין מעשי כלשהו; ובמקרה שמנסים ליישם אותה לעניין מעשי כלשהו, היא שגויה בהכרח. ב. ומיסוד אותן תפישות, הוא מניח כי ההתרחשות הכלכלית (כלומר המציאות) היא אשלייתית ביסודה ולכן אין לו בעיה לבלבל סיבה ומסובב (הגורם להתרחשות כלכלית והתוצאה של התרחשות כלכלית) ו'להתניע' את התהליך הכלכלי מצד הכסף או לטעון כי שינוי מצב הרוח יכול להביא לשינוי המצב הכלכלי.

לענייני, אין זה משנה הרבה עד כמה התיאוריות שנבנות מיסוד הנחות אלו של קיינס מתוחכמות, מעודנות, מסויגות או מסונתזות - כל עוד הנחות היסוד שגויות, גם התיאוריות יהיו תמיד או שגויות או לא מבוססות על קיינס, בעצם, אלא על הנחות יסוד שונות.

אפשר לראות את זה בדוגמאות מתחומים אחרים. יש זרמים בפסיכולוגיה המבוסס על התיאוריות של יונג. אין זה משנה, לכן, עד כמה הלימודים קשים, הבחינות אנליטיות, המורים ממושקפים והז'רגון הנוהג ענף - בשורה התחתונה התיאוריות מבוססות על כך שיש דברים כמו תת-מודע קולקטיבי ומכיוון שזה חרטא ברטא, גם כל מה שנובע מזה הוא חרטא ברטא. כמובן, יכול להיות שמטפל יונגיאני יהיה אשף הטיפול, אבל האשפות שלו או האפקטיביות שלו לא נובעת מיונג אלא ממה שאינו יונג.

או, לדוגמה, בתחום הסוציולוגיה יש תיאוריות מכובדות המתבססות על התיאוריות של מרקס על ניצול, שהתבססו בתורן על תורת ערך העבודה. אבל מאחר שתורת ערך העבודה לא תקפה, גם מושג הניצול במשמעות של מרקס אינו תקף ולכן התיאוריות שמדברות על ממדים של ניצול ומסתמכות עליהם אינן תקפות. בגלל זה, אתה יכול לראות היום בתחום הסוציולוגיה תיאוריות שביסודן מסתמכות על התיאוריות של מרקס (וכו' וכו'), אבל מניחות, כהנחת מוצא, שאין אנו נדרשים לעסוק בתוקפם של מושגים כמו "ניצול" ואנחנו יכולים להתייחס אל המונחים כאילו אינם תובעים הוכחה - וכך מסתובבות תיאוריות "חתול צ'שייר" - עם ראש אך בלי גוף. (למרקס היו כמובן המון רעיונות מעניינים ונכונים - אבל למרות העמדת הפנים שלו, הם תמיד התבססו על הנחות הסותרות את
 
 
 
 
ונשמט: התיאוריה שלו).
29/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
מה זה חרבוזון?
29/8/2011
נכתב על ידי שאול

לא נפתח פה את שאלת הקשר בין תורת ערך העבודה לקיינס. אומר רק שאני מתקשה לראות איזושהי רלוונטיות. אבל - זה יכול להיות קייס מעניין. כשאני חושב על זה - אם הייתי רואה את זה בכותרת של מאמר, הייתי מקדיש את הזמן לקרוא אותו ברצינות. לא הקטע שלי בדרך כלל, אבל אם זה עשוי היטב, זה יכול להיכנס לתוך מה שקראתי לו "דיון מעניין וחשוב בעד ונגד קיינסיאניזם". דיון שאני בו פחות או יותר קול צף.

אבל הדוגמא שלך עם המכפיל, או עם הלחם, או ההתנפלות של הבלוגוספירה השמרנית האמריקאית על קרוגמן והחייזרים לא נובעות מאי הסכמות אקסיומטיות, ולא בטיח. הן נובעות מאי הבנת התיאוריה הקיינסיאנית. ולא מאי הסכמה עם בעלי העיגולדים האנליטים, אלא מחסור היכרות די מוחלט עם כל מה שהם עושים או אומרים כבר חמישים שנה. אי היכרות זה בדרך כלל לא בסיס איאיאי לביקורת.
 
 
 
 
הדיון פה עובר לי הרבה מעל הראש
30/8/2011
נכתב על ידי בטח

אבל בענייני חרבוזון אני מבין. הכל רשום כאן: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2066706
מדובר בכוחות עליונים שיעזרו למר זריף ליבש את עטיני הפרות כדי להביא להוזלת מחיר הקוטג'.

ואגב שבירת חלונות, בקליבלנד הורסים את כל הבית כדי לעודד את הכלכלה ולצאת מהמיתון. http://lightbox.time.com/2011/08/25/brian-ulrich-bringing-down-the-house/
 
 
 
 
לא שאול
30/8/2011
נכתב על ידי י.ד.

משבר כלכלי הוא תזוזה על גבי עקומת התמורה, אך כיון שמדובר בעקומת תמורה l ממדית (l מספר הסחורות במשק), התזוזה לוקחת זמן, וחלק מגורמי היצור צריכים להמתין עד שימצאו את מקומם על עקומת התמורה (מה שמכונה עלויות חיפוש). עצם התזוזה מגדילה גם את אי הוודאות במשק שעוד יותר מקשה על חיפוש עבודה חדשה.

הזרמת כסף במשבר דרך הורדת ריבית היא מס אינפלציה, מס שמי שישלם אותו סביר להניח יהיו אותם גורמים שהיו מצליחים לעבור את המשבר בשלום בהינתן קריסתם של יריביהם הלא מתאימים, אלמלא הכסף הזול שעמד לרשות יריביהם והביא לנפילתם. בכך תשתבש הזרמת הכסף את האיתות החיוני כל כך של כיוון התנועה על גבי עקומת התמורה ואת הקטנת אי הוודאות של הפרטים לגבי השינוי העתידי.
מעבר לכך, העובדה שאותם גורמי יצור ייצרו דברים שלאף אדם אין צורך בהם איננה מגדילה את התועלת לצרכנים. כפי שכבר כתבו לך זה משול לשבירת חלון המגדילה את התוצר במשק. גם ברוסיה הסובייטית ייצרו לא מעט מוצרים, ולא שמענו על מיתון שם, ועדיין זה לא העלה את רמת החיים ברוסיה הסובייטית. ובאופן מקביל העלייה בכמות הבתים האמריקאית שמומנה במס האינפלציה של גרינספאן לא יכולה להצדיק את הגידול בשעות העבודה של העובד האמריקאי, שנבעה מעליה זו, על חשבון משפחתו והרווחה שלו.
אינני מכחיש, שבהינתן משבר, מס כזה שינתן לפרטים, למשל בתור דמי אבטלה, יכול להיות מוצדק מבחינה פוליטית. אבל שוב מבחינה פוליטית, לא כלכלית.

ושבשת, אולי לא במתכוון, את מה שכתבתי. לא כתבתי שהממשלה תחליט על הדפסת כסף, אלא שבית הנבחרים, נציגי העם, יחליטו על כך. בישראל אין כל כך הבדל כיון שהממשלה שולטת בבית הנבחרים, אך בארה"ב, למשל, זה יכול להוות הבדל גדול. אם בית הנבחרים האמריקאי בשנות השישים בהנהגתם של וילבור מילס וג'ארלד פורד היה שולט בהדפסת הכסף סביר להניח שהם היו מונעים את האינפלציה שיצר ג'ונסון למימון הוצאות הרווחה ומלחמת ויטנאם, וכך היו מונעים את המשבר הכלכלי של שנות השבעים. זה כמובן היה מאכזב מאד את ג'ונסון ואת השמאל האמריקאי, אך זה היה מציב מגבלת תקציב ברורה מאד ליכולות של הממשל הפדרלי. גם בישראל אם האינפלציה הייתה מוגדרת כמס המופיע בספר התקציב זה היה מגביל מאד את הממשלה במיוחד בשנות השבעים ביצירת אינפלציה ומחייב את הממשלה להכיר במגבלות הכלכליות של המשק לפני ההגעה לפשיטת הרגל ב1985.
 
 
 
 
המשפט הוא:
30/8/2011
נכתב על ידי י.ד.

הזרמת כסף במשבר דרך הורדת ריבית היא מס אינפלציה, מס שמי שישלם אותו סביר להניח יהיו אותם גורמים שהיו מצליחים לעבור את המשבר בשלום בהינתן קריסתם של יריביהם הלא מתאימים. הזרמת הכסף דרך ריבית נמוכה נתנה אורך נשימה ליריביהם הלא מתאימים ומנעה אותו מהגורמים הראשונים המתאימים. כתוצאה מכך חל שיבוש באיתות החיוני כל כך על כיוון התנועה על עקומת התמורה. מה שהיה מוביל בתורו לירידת רמת אי הוודאות במשק.

(הרעיון הוא של אורי אבל נראה לי שהניסוח שלי יותר מוצלח)

ועוד נקודה שלא הבנתי: שיעור הדיפלציה מוריד את שיעור המיתון, למשל בהינתן 2 אחוזי דיפלציה, במקום ירידה של 4 אחוזים בתוצר, ירידה של 2 אחוזי תוצר, או ששיעור המיתון מוריד את שיעור הדיפלציה ואז יש לנו 2 אחוזי אינפלציה?
 
 
 
 
מעתיקים מפה באמריקה.
9/9/2011
נכתב על ידי גיאק

first ever online formal debate, between economists Karl Smith (Assistant Professor of Public Economics and Government at the University of North Carolina at Chapel Hill) and Robert P. Murphy (Adjunct Scholar at the Ludwig von Mises Institute).
http://www.youtube.com/watch?v=lPxzE2XM1TY