אני רוצה לעלות עכשיו לשידור
לפני כמה ימים הגיע בחור אחד בשם יואב ליפשיץ למשרדי ערוץ 10 ותבע מהם בצעקות להפסיק את שידוריהם הרגילים ולהתחיל לשדר, במקום, את שידורי המהפכה. כשיצא אחד מאנשי הערוץ וביקש ממנו, בנימוס, להתפנות מן המקום, הוא סרב. כששאל אותו האיש בשם מי ומה הוא מציג את התביעה סרב ליפשיץ לפרט. זה לא חשוב, הוא אמר. עובדת הגעתו למקום היא עובדה משכנעת דיה. "ערוץ 10 הוא ערוץ שקיבל משאב מהציבור," טען ליפשיץ עב הכרס בשפתיים מעלות קצף (ממש, זו לא מטאפורה), "אתם לא ממלאים את התפקיד הציבורי שלכם." כמה וכמה מאנשי הערוץ, שיצאו בדרך למעלית, הגיבו מעט בלגלוג על טענתו של ליפשיץ כי הטלוויזיה "לא משדרת את המאהל."


הסרט יאפשר לכם לעמוד על איתנות הברגים בראשו של הנ"ל. מה שעצוב הוא שבבלוג "ארץ האמורי" נתנו במה לסיפור הזה. מכל מקום, למי שרוצה לעמוד על המניעים האמיתיים מאחורי הפעולה הזו, הרי ציטוט ממאמרו ב"ארץ האמורי":

רציתי להגיע עד המהדורה המרכזית... ירון לונדון... הביע שעמום ובוז מופגן... אביב פרנקל... לא ממש הביע עניין. מאוד מוזר. אנשים מגיעים עד לטלוויזיה, עושים מהומה, ואף עיתונאי לא היה סקרן מספיק כדי לדבר איתנו באמת על איזו כוס קפה, אפילו בבית הקפה למטה... הם התייחסו אלינו כאל מטרד שיש להיפטר ממנו...

אתמול... יצרה איתי קשר כתבת של דה-מרקר. היא אמרה שבכוונתה לפרסם אייטם קטנטן על הנושא. היום פתחתי את העיתון... ובמקום הידיעה הזו מצאתי... ושום ידיעה על נסיון הכניסה שלנו לטלוויזיה.

עד כאן. גם אתם מרגישים, כמוני, ש"ארץ האמורי" ביצעו אקט נצלני כאן? בא בחור שהוא, אם לומר בזהירות, לא היתד הכי חדה במאהל, ומישהו נותן לו במה להתבזות מעליה. אני לא חושב שליפשיץ באמת מבין או מודע למשמעות של מה שהוא עושה. אנשי "ארץ האמורי," שיש להם ניסיון תקשורתי מסוים, היו אמורים לקרוא את המצב טוב יותר. מוזר ועצוב.

אבל, כשאני גולש במורד הפוסטים האחרונים, אני רואה שפוסט קודם של עפרי אילני, לא היה התפרצות חד־פעמית. אילני השתפך אז על נפלאותה של התנועה ("מה שקורה בשדרות רוטשילד הוא חסר תקדים לא רק ברמה הלאומית, אלא אפילו ברמה הפלנטארית. חברה חדשה. שפה חדשה. פוליטיקה חדשה. ישות שמגיעה לתודעה עצמית") ואף העלה את הרעיון לסוג של "הפיכה עם חיוך" ("להקים מאהל באולפן של גיא פינס").

כמעט שלושה שבועות עברו, ואילני עדיין לא הגיח ממעבה היער, ופוסט אחד לפני ליפשיץ, שיגר פוסט משלו:

יש מי שרוצה לשוב ליומיום. לתקשורת נמאס מהקיץ הזה... אנחנו, לעומת זאת, כבר למדנו שהיומיום הוא מלאכותי. היומיום הוא תוצר של הקפיטליזם....

למאבק האוהלים אצלנו ולמהומות בלונדון משותף הסנטימנט הזה: יותר מאשר מחאה פוליטית, זאת התקוממות נגד העולם, נגד צורת הקיום, שאומרת בעיקר... אנחנו רוצים להמשיך להיות ילדים.

...הפרשנים באולפן הסכימו: דפני ליף היא מנהיגה מקרית לגמרי... אולי זה נכון; אבל האם בנימין נתניהו הוא לא מקרי? האם יש בעולם דבר שרירותי יותר משמעון פרס?

...למדינת האוהלים אין צבא... המהפכה במצרים הצליחה כשהצבא הצטרף והפיל את מובארכ... מה יקרה אם הצבא יצטרף למחאת האוהלים? זאת אופציה מבהילה, אבל כדאי להתכונן אליה – היא עשויה להתגשם.

[במדינת הרווחה יהיה צורך ב]וויתור מוחלט על סגנון החיים שמוכר לנו... במדינת הרווחה העתידית יהיה מקום להרבה פחות הומואים. מה שנקרא היום "תרבות הגייז" כבול לחלוטין לצריכה, לקפיטליזם ולגלובליזציה. בלעדי שלושת אלה, אין לתרבות הזאת קיום.

מצד שני, אין מה לדאוג. ציינתי כבר שמי שמדמיין איזה מצב סטאטי שייוולד מתוך המחאה הזאת, כלומר מדינת רווחה עם פקידי הסתדרות שתשרור חמישים שנה, משלה את עצמו... אין ולא יהיה יותר מצב סטאטי... אני בעצמי לא בטוח שאני מעוניין בחמישים שנה של מדינת רווחה. אני מקווה ששלי יחימוביץ תנחל הצלחה... [אבל] אני די מבוהל מהמחשבה של חיים במדינה שהיא עומדת בראשה – מדינה צדקנית, מוסרנית ועמלנית... אודה ואתוודה: אני בכלל לא בטוח שאני מעדיף את זה על המדינה המושחתת והקפיטליסטית שאנחנו חיים בה עכשיו.
אני לא מצפה לשום שינוי... בישות שנקראת מדינת ישראל. המדינה שלי כבר קמה: קוראים לה רפובליקת האוהלים. רק בה אני רוצה לחיות.

יש המזהירים: אם המהפכה תיגמר בלי שהשיגה הישג כלשהו בשטח, לא יישאר ממנה כלום... והנה, לפני מעט יותר מאלפיים שנה נולד בבית לחם איש אחד ושמו ישו. בגיל 33 הוא נצלב. אחר כך, ההיסטוריה נמשכה... ואפילו פונטיוס פילאטוס המשיך למשול עוד כמה שנים אחר כך. יותר מכך: שום דבר במדיניות הממשלה לא השתנה... במושגים של פרשנים פוליטיים, ישו נכשל. ובכל זאת, אי אפשר לומר שישו לא השיג משהו בחיים שלו. הוא הקים כנסייה.

אם המהפכה תיכשל, זה יהיה באשמתי. אני מרגיש שלא התאמצתי מספיק.

במחשבה שנייה, אולי דווקא אין כאן ניצול אלא סוג של קבוצת תמיכה. זה לא הופך את זה פחות עצוב.
 
אורי רדלר 18/8/2011
רשימת תגובות (19)
 
 
הוא אחד מהאנשים האלה
19/8/2011
נכתב על ידי ד.ו.

שאשכרה מתלוננים על זה ששוק הדייטינג מתנהג כמו שוק חופשי ולא מפוקח, ושהמצליחים כובשים המון בחורות והלא מצליחים מדשדשים מאחוריהם. אני רציני לגמרי.
 
 
 
 
כנראה...
19/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

וככל שכואב הלב לומר זאת, הוא גם מסביר מדוע אין פיקוח.
 
 
 
 
ליפשיץ צודק
19/8/2011
נכתב על ידי יוסף

רדלר מנותק מהמציאות. הנסיון של ליפשיץ היה נסיון אמיץ להשתלט על נכס ציבורי שהופקד בידיהם של כמה פרסומאים לטובת המחאה, שברגיה לגמרי בראשה. אם יש לרדלר בעיה עם העובדה שאנשים רוצים לעבוד ולהיות מסוגלים לגמור את החודש, ורוצים להשמיע את צעקתם לא באמצעות מכונת הרייטינג של ערוץ 10, אז דווקא רדלר הוא זה שחסרים לו כמה ברגים. העם דורש לתקן את רדלר!
 
 
 
 
יאללה יאללה
19/8/2011
נכתב על ידי זאתי ש

רדלר אם יש לך משהו מענין לומר זה הזמן, כי מצאתי כאן רק לעג ממש נמוך על המראה של ליפשיץ ועלבונות כלליים אחרים. אפילו לא שורה אחת של ביקורת עיניינית על המעשה שעשה והפוסט שכתב.
 
 
 
 
רוצים הסבר, הנה
19/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

רוצים הסבר, הנה הסבר:

ראשית, ערוץ 10 אינו נכס ציבורי. הטענה הזו נסמכת על טיעון שקרי, צבוע וקלוש כאילו תדרי השידור הם משאב ציבורי שהוענק על־ידי המדינה לבעלי הון. בפועל, תדרי השידור הם נכס בעל ערך אפסי. לא נגרע דבר מרכוש הציבור ולו ביקשה המדינה, הייתה יכולה להעניק תדרי שידור לעוד 500 ערוצי שידור בלי שום בעיה.

המוחה היה יכול לבוא ולתבוע מן הממשלה להעניק גם לו תדר שידור, שכן זו פגיעה בחופש הביטוי שאדם אינו יכול להקים תחנת טלוויזיה תמורת הסדרה פשוטה של תדר שידור. מאחורי תביעה אמיצה וישרה כזו הייתי מתייצב בגאווה.

המוחה היה יכול לבוא ולטעון כי אין זה הוגן שהמדינה תבקש עשרות מיליוני שקלים מדי שנה ותציב דרישות פיקוחיות המביאות לידי כך שרק בעלי הון יכולים אפילו לחשוב לפתוח תחנת טלוויזיה. זו הייתה תביעה אמיצה, וגם מאחורי תביעה כזו הייתי מתייצב בגאווה.

אבל זה לא מה שהוא עשה. לא אומץ ולא תחת של דוגמנית. הוא נכנס בתואנת שקר למשרדיה הפרטיים של חברה - חברה שהשקיעה למעלה ממיליארד שקל עד כה, וממשיכה להפסיד כסף על ערוץ הטלוויזיה שהיא מפעילה - ותבע כי החברה תספק לו במה, שערכה מיליוני שקלים, כדי שיוכל להשמיע מעליה את הגיגיו. צלמים, תאורנים, צוות שידור, תחנות ממסר - אופרציה שלמה הייתה צריכה לעמוד לרשותו של מר ליפשיץ כי לדעתו הוא מייצג את העם.

שהוא ישלם לצלמים? מה פתאום! שהוא ישלם לתאורנים? מה פתאום! שהוא ישלם לצוות? מה פתאום! שהוא ישלם את דמי השכירות עבור המשרדים? מה פתאום! את כל אלו צריכים לספק לו ולממן עבורו האנשים שהוא טוען שגזלו ממנו משהו...

ועל הכל, זה גם אקט עלוב ופחדני מצידו. אין רבותא גדולה בהתפרצות לרכושו הפרטי של מישהו שאינו יכול להגיב - כי הוא מצולם וכי שכרו יצא בהפסדו בכל אופן בו ינהג. אילו היה מתפרץ לביתך, יוסף, ותובע ממך לתת לו את מכשיר הטלוויזיה שלך או את המיטה שלך או את המיקרוגל שלך, היית מגיב לכך באופן מאוד חד משמעי. גם את, "זאתי ש." סביר להניח שהייתם מזעיקים את המשטרה. הוא גם לא בחר להסתנן לביתו של אחד משועי העם או סתם יאיר לפיד. בחירה כזו הייתה מניבה תוצאות לא נעימות. הבחירה שלו הייתה בחירה של שפן.

ובצד, כפי שרמזתי, החיזוקים הניתנים להתנהגות הזו, שיסודה ברור לכם כמו לי, אינו ראוי.
 
 
 
 
ומה שהכי מצחיק: הכפלנו לו את מספר הצפיות...
19/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
איפה הנשמה
19/8/2011
נכתב על ידי המרקיזה פון או

this message was automatically generated

תמיד באמת הפריע לי שאין בכתיבה שלך נשמה, רדלר. אתה לפעמים אולי צודק, אבל אין בך את אותה שאיפה אל הנצח שעושה הסטוריה. חבל. שמי הלילה לא מעוננים בקיץ. צא החוצה והבט אל על. אולי תמצא את עצמך, ואולי לא, אבל אני יודעת שאתה פוחד אפילו לנסות. חבל, תולעת.

this message was automatically generated
 
 
 
 
צודקת ויקי
19/8/2011
נכתב על ידי ד. בילי

שיחקת אותה ויקי. רדלרים לא מתים, הם רק מתחלפים
 
 
 
 
רדלר בתור זמר מזרחי?
20/8/2011
נכתב על ידי אליסה

רעיון משעשע.
 
 
 
 
ובכל זאת: יאללה יאללה
20/8/2011
נכתב על ידי זאתי ש

לטלוויזיה יש אחריות, לא מענין אותי כמה היא ציבורית וכמה היא פרטית, אתה מבין את זה רדלר? אחריות! כמו שרופא פרטי עדין אחראי לגורלי ובאופיס דיפו הם אחראים לאיכות הציוד שהם מוכרים לי ככה לאמצעי התקשורת יש אחריות לחברה.

ואני אגיד לך עוד משהו, אני חושבת שהם פחדנים. כל ערוצי הטלוויזיה ומרבית העיתונות הכתובה - פחדנים! ושאם היה בהם קצת אומץ, אם הם היו טורפים את הקלפים של נורמות הייצוג מחדש, אם הם היו נותנים מקום להפתעות במרחב הטלוויזיוני- אז לא רק שהם לא היו מאבדים צופים! להיפך, אני נוטה להאמין שהם היו זוכים באימון הציבור וגם בנאמנותו.

ככה, בסטריליות הזו, שאין פחד גדול יותר מהפרעה לשידור, כאילו עכבר תועה שיטפס, נגיד, על שולחן הקריין בזמן השידור יביא ללא פחות מחורבן כדור הארץ. וכל שדרן לובש חליפה, וכל הטלויזיה כולה מיחזור של טקסים, מיחזור של טקסטים- הטלויזיה עייפה, מתה, ודווקא היום, ועכשיו, עם הרוחות שנושבות, אני חושבת שיותר מתמיד זו הזדמנות לטלויזיה לוותר קצת על ההרגלים הנוקשים שלה, על הכפייתיות, על האימה מפני החדש והשונה, ולנסות דברים חדשים, פנים חדשות, דיבור חדש, טקסים חדשים.

כנראה, רדלר, שאתה פחדן כמוהם, שלא מעז לדמיין יותר ממה שכבר ישנו, וגם לא מאמין שמגיע לנו יותר ממה שישנו.

(זאתי ש... צילמה, אגב, וגם היא לא שלמה במאה אחוז עם תוכן הוידאו והפוסט של יואב, אבל מעדיפה אותם פי כמה על הטקסט הפחדני והנמוך שלך, שלמעשה גם מזכיר קצת את רמתה של הטלוויזיה, מעט תוכן מקורי ומענין והרבה דחקות על התספורת של לימור לבנת והגמגום של ההוא).
 
 
 
 
הקומיסאריות של רדלר
20/8/2011
נכתב על ידי האפיפיור

הגיע הזמן לשנות סדרי עולם ולתת לחבורה של חפרניות צדקניות לקבוע מהי התנהגות תקינה ומה צריך להיות בטלויזיה. גבירותי, אהבתי מאוד את ניתוחי המצב המדוייקים, רואים שהושקעה בהם מחשבה רבה והן בכלל לא גיבוב אקראי של ססמאות לעוסות
 
 
 
 
וואו. כמה טרולים.
20/8/2011
נכתב על ידי דוני דארקו

 
 
 
 
יוצר מחדש הודעה "הסרטים של רדלר" (בגלל שיבוש רוחב)
20/8/2011
נכתב על ידי ויקי פדיה (in Hebrew)

וואו, איזה קשקוש רדלר יקירי, באמת התעלית על עצמך. אז הנה חזרתי מהמוות שגזרת עליי כדי לחבוט בך כדבעי. ולעסק:
יפה מצדך שהיית מתייצב בגאווה (לא ידעתי שאתה כזה) אם ליפשיץ היה דורש מהמדינה תדר שידור, או מוחה נגד העובדה שרק מיליונרים יכולים לפתוח תחנת טלויזיה. חבל שלאלה אין שום קשר למה שליפשיץ ניסה להשיג. אפילו אתה יודע שמטרתו אינה להעכיר את מצב הרוח הלאומי בקשקשת מסוג זה שאתה פולט, אלא לקדם את מטרות מחאת האוהלים. שמעת עליה? קישור
מאחר שהמטרה אינה לפתוח ערוץ טלויזיה, אלא לקדם את המחאה, סוג הפעולות שאתה מתאר הן נטולות ערך בזמן שהמחאה כבר מתרחשת. שלא לדבר על העובדה שמחאות מסוג זה מעניינות את התחת של המדינה או של בעלי ההון. "תנו להם למחות, שיהנו." אז בקיצור, תתיצב בגאווה מתי שרק תרצה (אתה יכול ליזום צפירות בבית כדי להעצים את החוויה), מאחורי כל מטרה הזויה שרק תרצה, אבל אין לזה שום קשר למטרותיו הראויות של ליפשיץ.

ובנוגע לביקורת שלך על מה שליפשיץ כן עשה: בפסקה הרביעית שלך אין שום תוכן ענייני פרט לנסיון לעורר רגשות אשמה בליפשיץ: "איך הוא מעז לדמיין שכל האופרציה הזו תעמוד לרשותו!". יעני, זה כבר לא אם המטרה ראויה, או אם האמצעים כשרים, אלא שליפשיץ צריך לגלות ענווה בכל אשר יפנה... אני מבינה שאתה רגיל להיות מדוכא וחבוט, ואוהב להתפלש בדיכויך העצמי כשאתה חושב שזוהי ענווה, אבל זה בטח לא אופן פעולה שצריך לאמץ כשרוצים לשנות משהו שתלוי, מה לעשות, בהרבה כוח. אז בבקשה - תעשה רגשי לאמא שלך, לא לליפשיץ.

הפסקה החמישית שלך מובילה אותנו לטיעון שונה לגמרי – אתה מנסה לעורר רגשי אשמה בליפשיץ ובתומכיו. נשמע מוכר? יכול להיות. ומבחינת תוכן אין בה דבר פרט להזיות של מטייל בודד בבית המשוגעים.תאמין לי שאם המחאה היתה מצליחה להשתלט על ערוץ עשר, לא היה צריך לשלם לאף אחד כדי להפעיל אותה. הידע הטכני המעשי של ההמון מקיף הכל, אפילו יותר ממה שיש בי, ויקי פדיה. וההמון היה שמח להפעיל את הערוץ לקידום מטרותיו.

פסקה שישית. שוב רגשות אשמה. פגיעה ברכוש פרטי??? אוי ווי!!! כשהרכוש הפרטי הזה הוא תוצר של ניצול של אותו המון, מה שמפליא הוא שערוץ 10 לא נפרץ כל יום, ולא שניסו להשתלט עליו פעם אחת. בניגוד ליוסף, אדם פרטי אינדיווידואלי מן השורה, שרק מחפש מעט אושר בחייו, בהחלט יש הצדקה מוסרית לקחת מהמגה-קפיטליסטים את מה שהרוויחו על חשבון עמל ההמון שסוף סוף קם לדרוש את מה שבעצם נגנב ממנו. בקיצור, השפן הקטן הוא אתה – האדם שלא מוכן להתעמת עם מי שמדכא ומנצל את כולם, ושמח בארנביותו הפחדנית תוך שהוא מצדיק אותה בתירוצים עלובים. נלעג.

"הכפלנו את מספר הצפיות"?? למה בלשון רבים? יש לך תולעים?
 
 
 
 
תגובה כוללת
20/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

למגיבים,

בדבריכם חוזר טיעון שקשה לי מעט להבינו: אני מוגדר על־ידיכם פחדן, שפן, תולעת וכדומה כי איני מסכים עם צדקת מעשהו וטיעוניו של ליפשיץ (כניסוחה הקסום של המרקיזה פון או: "אני יודעת שאתה פוחד אפילו לנסות. חבל, תולעת." או כניסוחו האלגנטי של "ויקי פדיה": אני "האדם שלא מוכן להתעמת עם מי שמדכא ומנצל את כולם").

הטיעון הזה כולל בתוכו הנחה כי על אף מראית העין של הסתייגות ספקנית מהמחאה מיומה הראשון, אני בעצם מסכים עמה (ועם צדקת מעשהו וטיעוניו של ליפשיץ), אלא שאין בי די אומץ לב, תעוזה ופתיחות כדי להצטרף למחאה הצודקת.

הטיעון הזה מצביע, לטעמי, על אופקים מצומצמים מאוד וראייה בשחור-לבן, אבל ניחא. מה שפחות ברור לי הוא עניין האומץ. מה בדיוק אמיץ כאן? לסבן את פקידת הקבלה בכניסה לבית הורד? להטריד אנשים בשנות השבעים כמו ירון לונדון? לצעוק על הנשים שאצל הדלפק? אני ראיתי בחור גדול גוף שנכנס וצועק על מי שיוצא ונכנס מהמעלית, עד שהשוטרים מלווים אותו משם (בנימוס). איפה כאן התעוזה שאני פספסתי?

ותשובה ספציפית יותר:כתבה המרקיזה פון או: "אין בך את אותה שאיפה אל הנצח שעושה הסטוריה." אני חושב שזו הדגמה יפה לסוג ה!!!http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=2766@@@דלוזיות### הפוקדות באחרונה אנשים רבים. היסטוריה, מרקיזה יקרה, לא עושים במיצגים נצלניים או בבומבמלות או בכתיבת הודעות בבלוג תחת שמות בדויים במקום בשמך האמיתי. אין מהפכות דה-לוקס ואם ערוץ 10 הוא האוייב וצריך הפיכה אז נא לבצע זאת לפי הפרוצדורות המקובלות בעולם הגדול: פצצות, אנשים עם תת מקלע, עוצר, הוצאות להורג המוניות, החדרת ברזל מלובן לפי הטבעת של הכופרים בעיקר, מינוי שליט שיתלה גם אתכם בבוא העת.
כתבה זאתי שצילמה: "לטלוויזיה יש אחריות, לא מענין אותי כמה היא ציבורית וכמה היא פרטית" כלומר, בעצם את מכירה בכך שהטיעון שערוץ 10 הוא משאב ציבורי היא שקרית, ולכן את מחליפה את הטיעון: מעתה, את גורסת, מותר לליפשיץ ולדומיו לתבוע מכל אדם אחר להעניק לו זכות להשתמש ברכושו כי יש לו "אחריות לחברה."
וזאתי שצילמה ממשיכה:

אני חושבת שהם פחדנים. כל ערוצי הטלוויזיה ומרבית העיתונות הכתובה - פחדנים! ושאם היה בהם קצת אומץ, אם הם היו טורפים את הקלפים של נורמות הייצוג מחדש, אם הם היו נותנים מקום להפתעות במרחב הטלוויזיוני- אז לא רק שהם לא היו מאבדים צופים! להיפך, אני נוטה להאמין שהם היו זוכים באימון הציבור וגם בנאמנותו... אני חושבת שיותר מתמיד זו הזדמנות לטלויזיה לוותר קצת על ההרגלים הנוקשים שלה, על הכפייתיות, על האימה מפני החדש והשונה, ולנסות דברים חדשים, פנים חדשות, דיבור חדש, טקסים חדשים... כנראה, רדלר, שאתה פחדן כמוהם, שלא מעז לדמיין יותר ממה שכבר ישנו, וגם לא מאמין שמגיע לנו יותר ממה שישנו.


כלומר, הטלוויזיה ומי שאינו מסכים עם הטענה ששידורי מהפכה מורחבים היו משפרים את מידרוג הטלוויזיה ("הם היו זוכים באימון הציבור וגם בנאמנותו") הוא פחדן ומי שאינו מעוניין ב"לנסות דברים חדשים, פנים חדשות, דיבור חדש, טקסים חדשים" הוא שפן.

על הטיעון הראשון אין לי הרבה מה לומר. אולי הוא נכון ואולי הוא לא - אבל סביר מאוד להניח שלא. תמוהה בעיני, כפי שתמוה הדבר בעיני אנשי ערוץ 10, הטענה של ליפשיץ כי המחאה לא זכתה להד תקשורתי נאות. תחושתי האישית - הצינית, אולי - היא שמחאתו של ליפשיץ מונעת מטעמים פרוזאים הרבה יותר. היינו, שליפשיץ לא זכה להד תקשורתי נאות.

על הטיעון השני אומר רק שמה שנראה לך חדש, נראה לי ישן ומוכר. שמעתי את הטקסטים האלה על עידן חדש שנפתח לא פעם, לא פעמיים, לא שלוש ולא עשר. כל־כך עצוב (אף כי, אולי, בלתי נמנע) לראות אנשים מתפתים לאותן מרגליות זכוכית על "מחר חדש" פעם ופעם מחדש. מה שעצוב יותר, אפילו, הוא שבהיעדר מרכז מאחד למחאה (אויב ברור וחד־משמעי, מנהיג עם כריזמה) היא מתאבכת למעשים עלובים וא-פרוסודיים מסוג המחאה של ליפשיץ.

ויקי פדיה אמרה (זו כנראה אשה): "וואו, איזה קשקוש רדלר יקירי, באמת התעלית על עצמך. אז הנה חזרתי מהמוות שגזרת עליי כדי לחבוט בך כדבעי."

וכל זה כשאין לי מושג מי את. הלאה.

"מטרתו... [של ליפשיץ היא] לקדם את מטרות מחאת האוהלים... [ולא] לפתוח ערוץ טלויזיה... [ולכן מותר לו לתבוע זמן שידור]... בזמן שהמחאה כבר מתרחשת."
כלומר, מאחר שהמחאה כבר מתרחשת, מותר לליפשיץ להפקיע רכוש פרטי של מישהו אחר.

וויקי פדיה ממשיכה בניתוח מניעי:

[בדבריך] אין שום תוכן ענייני פרט לנסיון לעורר רגשות אשמה בליפשיץ... זה כבר לא אם המטרה ראויה, או אם האמצעים כשרים... זה בטח לא אופן פעולה שצריך לאמץ כשרוצים לשנות משהו שתלוי, מה לעשות, בהרבה כוח... תאמין לי שאם המחאה היתה מצליחה להשתלט על ערוץ עשר, לא היה צריך לשלם לאף אחד כדי להפעיל אותה... פגיעה ברכוש פרטי??? אוי ווי!!! כשהרכוש הפרטי הזה הוא תוצר של ניצול של אותו המון, מה שמפליא הוא שערוץ 10 לא נפרץ כל יום... בהחלט יש הצדקה מוסרית לקחת מהמגה-קפיטליסטים את מה שהרוויחו על חשבון עמל ההמון שסוף סוף קם לדרוש את מה שבעצם נגנב ממנו.



או, אם לפשט, ויקי פדיה גורס כי מתנהלת כאן הפיכה - בשלב זה לא מזוינת, אבל זה יבוא - המוצדקת בכך ש"המטרה ראויה." ובכן, דומה שהמרקיזה שבה כאן והתשובה שלעיל תתאים אף לה.
 
 
 
 
על כנפי הדמיון
20/8/2011
נכתב על ידי בנציהו

הטעות של כל המגיבים שכבר עפו על כנפי פנטזיית המחאה אל עבר מחוזות הביזאר היא ברורה: הנסיון לקשור בין הלגיטימיות של המחאה עצמה לבין הלגיטימיות של המעשה הביזארי שעשה ליפשיץ. המחאה, המוצדקת לדעתי, איננה מצדיקה את הדרישה לזמן אוויר "סתם כי בא לי". ליפשיץ הוא לא נציג "העם", ואוי לאותו עם שזהו נציגו. גם הנסיון לשוות לרדלר מראה של "אוייב המהפיכה" רלוונטי כשלג דאשתקד. יותר משנסיון זה מצביע על רדלר, הוא מצביע על הסכנות הקיימות לעתיד המחאה הזו, באם ישתלטו עליה טיפוסים מסוגו של ליפשיץ, או הגברת הנכבדת ויקי פדיה.
אז אם כבר ערוץ 10, אני כבר מזמן מתכנן לקפוץ למשרדי הארץ ברחוב שוקן ולדרוש סיקור קצת יותר משקף של החברה הישראלית, במקום הבבל"ת הקבוע של האדונים יוסי שריד, גדעון לוי, ומירב מיכאלי. יש מצב לנצל את גופו הגדול של ליפשיץ כדי להבהיל קצת את המאבטחים ?
 
 
 
 
פדיבר
21/8/2011
נכתב על ידי אליס

צפיתי בסרטון כולו וקראתי את המאמר. בוא נגיד שלא הייתי נותנת לבנאדם הזה, ליפשיץ, לבצע בי ניתוח מוח, אבל מכאן ועד לצאת בקריאה שמדובר באדם מעורער שאין לתת לו במה המרחק נראה לי רב. האקסטזה שהוא נתון בה לא נראית לי שונה בהרבה מזו של המרואיינים שלך ושל רותם בכתבת הוידאו מה-18 ביולי. דווקא הקריאה לנהוג בו מנהג פטרנליסטי ולדחוק את רגליו מבלוג (בלוג! לא מהדורת מבט!) נראית לי בעייתית. חזור בך מיד! ולא, אסשה בך את פדיבר!
 
 
 
 
איזה קרנבל....
21/8/2011
נכתב על ידי לאו

רדלר, עזוב אותך מהמעורערים בנפשם.
אנשים שבטוחים שהם יודעים "מה הציבור רוצה", אבל לא מבינים שאף אחד לא רוצה אותם כדוברי הציבור הם לא יותר מהזויים אם הרבה זמן פנוי.

האידיוטים המועילים שצועקים "צדק חברתי" בלי שהם יסבירו (או יבינו) מה זה אומר, תמיד היו ותמיד יהיו.
אם אנשים לא מבינים באמת מה ההבדל בין לבקש שכל אדם יוכל להפיץ את דבריו באין מפריע (מה שאפשרי כבר היום דרך האינטרנט), לבין להכנס לבניין פרטי, ולהשתמש במשאבים של משהו אחר בשביל עצמם "כי מגיע לי", אז חבל לבזבז עליהם את הזמן.

ככלל איני מגיב לתכנים שאני קורא באינטרנט, אבל פתאום נפלה עלי רוח הטובה. אני מעריך אותך על זה שאתה לוקח את הזמן ומגיב באריכות לטרולים שתוקפים מידי פעם בבלוג כאן ובמעריב. אז זאת ההזדמנות להגיד שאני נהנה לקרוא את הבלוג שלך כל פעם מחדש, ושתמשיך ככה!
 
 
 
 
החבר'ה
22/8/2011
נכתב על ידי אליסה

בווידאו של רותם ורדלר אכן לא היו פחות הזויים מהבחור הזה. לזכותם ייאמר אבל שהם ישבו באוהליהם, בלי להתפרץ לתחומם הפרטי של אנשים אחרים ובלי לדרוש במת חינם להבעות דעותיהם (הם דורשים דברים אחרים בחינם, אבל את זה אנחנו כבר יודעים). ובמקרה או שלא, במובנים רבים הבמה הגיעה אליהם.
 
 
 
 
לאו, תודה - מעריך את זה.
22/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר