לשכת ההתאמות
מסתבר שפיליפ ק. דיק, נוחו עדן, ממשיך לעבוד קשה. סיפוריו הקצרים של סופר המד"ב המנוח פרנסו כבר שורה ארוכה של סרטים ("זכרון גורלי," "בלייד ראנר," "דו"ח מיוחד," "פייצ'ק" ואחרים). "לשכת ההתאמה" (The Adjustment Bureau; תרגום מטופש לעברית: "נגד כל הסיכויים"), לפי סיפור קצר של דיק, הוא האחרון שבהם, ובוודאי לא האחרון שבהם.

הסרט, שיצא במרץ השנה, לתשואות בעצמה בינונית, מגולל את סיפורו של חבר הקונגרס דיוויד נוריס (מט דיימון), שתעלול ילדותי שביצע מכשיל את מסע הבחירות שלו לסנאט. בליל כשלונו בבחירות הוא פוגש באליס המסתורית (אמילי בלנט הבריטית) והגורל מזמן לו הזדמנות לשנות את גורלו.

או שלא. זמן לא רב אחרי המפגש המקרי עם אליס, מגלה נוריס כי לגורל פנים רבות ואחת מהן היא שעל דרכו לקשר עם אליס יוצבו מכשולים רבים. זה, בערך, מה שאפשר לספר בלי לקלקל לכם.

הסרט הוא סרטו הראשון של התסריטאי ג'ורג' נולפי, שכתב כמה סרטים בהם כיכב דיימון בעבר ("זהות אבודה," "אושן 12"). נולפי הולך על בטוח: כמה שיותר מט דיימון, א-ביסעלע אווירה עם ארפג'ים על הפסנתר, פה ושם דו־שיח שנון למחצה בין אליס לנוריס, ועוד קצת מט דיימון. זה די מצליח לו. הסרט מעניין, מתפתח בקצב נכון, ותוך כדי צפיה נדמה כאילו הוא גם משלב בתוך המרקם מנות נכונות של פעולה ורומנטיקה.

ובכל זאת, עם תום הסרט, חש הצופה (זאת אומרת אני, אבל גם אתם, על בטוח) כי לא היה זה מעלה או מוריד הרבה לולא ראה אותו וסופו של הספר מותיר אותו אדיש, עם מעט טעם לוואי של מנטה וציקוריה. איננו יודעים אם יצליח נוריס להתגבר על הקשיים שעורמים על דרכו האנשים המסתוריים עם המחברות והכובעים, אבל התחושה הכללית שזה לא ממש חשוב או משנה.

נתח נכבד באשמה ניתן לתלות בקולר הפיזור התמטי בסרט. הוא מתחיל כמו המרוץ לצמרת של פוליטיקאי שובב אך ישר (כלומר, סוג של סוריאליזם פנטסטי), ממשיך ברומנטיקה דה-לה-שמאטע, עושה פניה שמאלה להארי פוטר, ממשיך ישר למטריקס, אחר־כך פונה פניית פרסה לרומנטיקה, ממשיך ל"זהות אבודה" ומסיים ב... נו, עזבו, מה זה חשוב.

אפשר לִצפות, אבל לא לְצפות.
 
אורי רדלר 24/6/2011
רשימת תגובות (1)
 
 
.There's no such thing as too much Matt Damon
25/6/2011
נכתב על ידי אליסה

נתח נכבד באשמה ניתן לתלות בקולר הפיזור התמטי בסרט.
אני לא מסכימה. השדה התמטי בקולנוע הוא חרוך כמעט כולו (אולי בלי 'כמעט'), כך שלא נשאר אלא לעשות סלט - והסלט הזה עובד לא רע בכלל. הבעיה העיקרית בעיני הוא הסיום. אני לא קראתי את סיפורו של דיק, אבל אני יודעת שסיפוריו לא נעדרו תשתית פילוסופית. גם אם סיפורו הסתיים כמו הסרט, קשה לי להאמין שהוא היה עוטף את גלולת הרעל הזאת בכל כך הרבה מנטה וציקוריה.