אביי
 
  אָבָּיְי או נחמני היה אמורא בבלי וראש ישיבת פומבדיתא בתחילת המאה הרביעית לספירה.

אביי נולד בסוף המאה השלישית, ככל הנראה בשנת 278 או בסמוך לכך בשם נחמני. אביו, כייליל, היה אחיו של רבה בר נחמני, מורה בישיבת פומבדיתא. אחרי מות אביו לפני הולדתו ומות אמו בלידתו, אומץ על–ידי דודו, רבה בר נחמני, שכינה אותו "אביי" (אב קטן או, לפי גרסה אחרת, אבי שלי), כדי שלא ליצור בלבול בינו לבין סבו, שאף הוא נקרא נחמני. אביי מכונה לרוב בשמו זה בלבד, אך רבא, עמיתו, מכנה אותו לעתים "נחמני." אמו החורגת, שהייתה ככל הנראה אחת השפחות בבית רבה, אוזכרה על–ידו פעמים רבות בפתגמים רבים, שחלקם היו מבוססים על אמונות טפלות כאלו ואחרות. לרוב, נהג אביי להקדים לפתגמים את האמירה "אמרה לי אם."

מוריו של אביי היו דודו רבה ורב יוסף (רב יוסף בר חייא), ראשי ישיבת פומבדיתא. אחרי מותו של רב יוסף בשנת 323 התמודד אביי על ראשות הישיבה עם רבא, רב זירא השני ורבה בר מתנה. אביי זכה בהתמודדות וכיהן בתפקיד עד מותו, ככל הנראה בשנת 338.

אביי נישא פעמיים. על אשתו הראשונה לא ידוע דבר. אשתו השנייה הייתה חומה בת איסי, נכדתו של רב יהודה, אך נישואיהם לא האריכו ימים. אחד מבניו היה האמורא רב ביבי בר אביי.

אביי היה ידוע בשפע המחלוקות שהיו לו עם רבא. בכל מאות המחלוקות ביניהם (המכונות "הוויות דאביי ורבא") הוכרעה המחלוקת בגמרא לטובתו של רבא, לבד משישה מקרים, בהם הוכרעה לטובת אביי (הלכה כאביי). הכרעות אלו לטובת אביי מכונות יע"ל קג"ם.

אביי היה אחד הראשונים להתוות הבחנה בין הפשט והדרש בפירוש הטקסט המקראי. הוא קבע בסנהדרין לד א' את הכלל החשוב "מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות." אביי גילה גם עניין רב בבני ארץ ישראל, עליהם אמר שאחד מהם עדיף על שניים מבבל וייחס חשיבות רבה לדעותיהם של אותם מחכמי ארץ ישראל כמו רב דימי ורבין, שהגיעו אז לבבל.

נכתב: יוני 2006.
 
 
מקורות: