אנכרוניזם
 
  אָנַכְרוֹנִיזְם (מיוונית, αναֿ כנגד, χρονός, זמן) הוא הזנחה, שכחה או זיוף, מכוון או אקראי, של קשר כרונולוגי. במיוחד, מתייחס המונח להקדמת מאוחר למוקדם במחקרים או יצירות ספרותיות העוסקות בהתרחשות היסטורית. דוגמה טיפוסית לאנכרוניזם ניתן למצוא במערכה השניה, סצינה ראשונה ב"יוליוס קיסר" של שייקספיר, שם נשמע שעון מצלצל וברוטוס, אחד מגיבורי המחזה מבקש מקסיוס, גיבור אחר, למנות את צלצוליו. האנכרוניזם כאן נובע מכך שבתקופה בה מתרחש המחזה לכאורה, שנת 44 לפנה"ס, לא היו שעונים מכניים העשויים לצלצל. דוגמה מובהקת אחרת לאנכרוניזם הוא אזכורם של גמלים בבראשית כ"ד, האמור להתרחש מאות שנים לפני ביותו של הגמל.

נהוג לציין שני סוגים של אנכרוניזם: פרכרוניזם—דבר המקדים את זמנו; ופרוכרוניזם, דבר המאחר את זמנו. במקרה של פרכרוניזם, נוכח דבר השייך לתקופה מוקדמת יותר בתקופה מאוחרת יותר. לדוגמה, תיאור של ישראלי המשלם בלירות ישראליות (שיצאו מן המחזור בתחילת שנות השמונים) בשנת 1995 הוא פרכרוניזם. במקרה הנפוץ יותר של פרוכרוניזם, מוצג דבר שנוצר בתקופה מאוחרת יותר בתקופה מוקדמת יותר. דוגמה אחת לכך הוא האיזכור והשימוש בקשת ארוכה על–ידי רובין הוד בתקופת המלך ריצ'רד לב־הארי בסוף המאה האחת־עשרה, אף שהשימוש בקשתות מסוג זה הפך מקובל ונפוץ רק במאה השלוש־עשרה.

תפישה מובחנת של אנכרוניזם, כשגגה מכוונת או אקראית בתיאור היסטורי, הופיעה בחשיבה המערבית רק במאה התשע־עשרה. קודם לכן, אם בגלל היעדר מידע היסטורי ואם במכוון, מקובל היה לתאר התרחשויות היסטוריות תוך עירוב פריטים מכל תקופה שהיא, לעתים בו זמנית. כך, לדוגמה, ניתן לראות בציור המופיע משמאל כי הצייר אלברכט דירר, שהנציח את דמותו של שרלמן מאות שנים אחרי מותו, בחר לציירו כמלך בן זמנו, עטור כתר ואוחז בידו את סימני המלוכה המקובלים בתחילת המאה השש עשרה, אף שעיון באיור בן התקופה לערך מצביע על כך שמראהו של שרלמן היה שונה מאוד מזה שתיאר דירר.

אנכרוניזמים דומים ניתן למצוא כמעט בכל ציור העוסק בתקופות שקדמו—ולו בעשרות שנים בודדות—לתקופת חייו של הצייר. כך, לדוגמה, מאויירים מריה הקדושה או ישו הנוצרי, בני תחילת המאה הראשונה לספירה, כאילו היו אצילים מתקופת הרנסנס או הברוק, או עטויים מעין גלימה "על-זמנית." אנכרוניזמים דומים רווחו גם בתיאורים ספרותיים ובתיאורים היסטוריים.

במאה התשע עשרה, עם התפתחותו של המחקר ההיסטורי הביקורתי ותחומים משיקים כמו ארכיאולוגיה, ואנתרופולוגיה ובמיוחד עם התפתחות שיטות לחקר ביקורתי והשוואתי של מקורות ראשוניים, ומחקר היסטוריוגרפי, החלה לצמוח המודעות לקיומם של אנכרוניזמים ולצורך להמנע מהם בתיאור היסטורי, ובמיוחד בכתיבה אקדמית.

לצד מגמות אלו, פרחו תיאוריות היסטוריציסטיות, שראו את ההיסטוריה האנושית כהתגלגלות בתצורות חיצוניות שונות של מערכים חברתיים דומים ביסודם. דוגמה לתיאוריות כאלו היו התיאוריות של המרקסיזם, תורות הגזע, מספר תיאוריות מרכזיות בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה, ובמובנים רבים גם תיאוריות מאוחרות מסוימות בפמיניזם. תיאוריות אלו, גם כאשר הכותבים שדבקו בהן הקפידו להמנע מאנכרוניזמים בפרטים היסטוריים, היו אנכרוניסטיות במהותן, בנסותן לתאר השקפות ותפישות בתקופות שונות כאילו היו פרמוטציות של השקפת עולם בסיסית ובלתי משתנה אחת. כמעט כל המחקרים בתחום זה סבלו מסוג כזה או אחר של כשל ההיסטוריון או שגגת הסופר.

אנכרוניזמים רווחים מאוד גם בתיאורים פופולריים או ספרותיים של תקופות היסטוריות. לדוגמה, כמעט כל הסרטים העוסקים בתקופות היסטוריות או בתקופות עתידיות שופעים פרכרוניזמים ופרוכרוניזמים מסוגים שונים. גם סרטים וספרים המקפידים יותר על המנעות מאנכרוניזמים בולטים, סובלים מפגמים כמו "איחוד תקופות" (הצגת כלים ותפישות השייכים לתקופות שונות כאילו היו בני אותה תקופה ממש) או מאנכרוניזמים בתפישות העולם (לדוגמה, גישות פמיניסטיות מודרניות בסיפור מן המאה השלישית לספירה).

זן ייחודי של אנכרוניזם הוא האנכרוניזם המכוון, היינו, שימוש בחפצים או בתפישות מתקופה אחת בתיאור של תקופה אחרת, מתוך מודעות לאנכרוניזם ההיסטורי הטמון בכך. דוגמה טיפוסית לכך היא עיבודים מודרניים מסוימים של מחזות, בהם דמויות מטרגדיה יוונית מופיעות בבגדים מודרניים, כאשר הכוונה היא ליצור אנלוגיה מסוימת בין תקופות.

איורים: עליון: איור של שרלמן (קרל הגדול), העתק מן המאה העשירית של איור מהמאה התשיעית; תחתון: ציור של שרלמן (קרל הגדול), מעשה ידי הצייר אלברכט דירר בתחילת המאה השש עשרה.

נכתב: אוגוסט 2006.