אטטיזם
 
  אֶטָטִיזְם (מצרפתית, Étatisme) הוא מונח המתאר מערכת כלכלית שבה הממשלה מקיימת רמה גבוהה של תכנון כלכלי ריכוזי, התערבות ושליטה, בניגוד למערכת שבה הרוב המכריע של התכנון הכלכלי מבוצע באופן מבוזר על ידי פרטים במסגרת מנגנון שוק חופשי. המונח מתייחס למספר אידאולוגיות שונות, שהמשותף להן הוא ההעדפה לתכנון ריכוזי המבוצע על ידי המדינה.

סוציאליזם וקומוניזם נחשבות בדרך כלל לאידאולוגיות הדוגלות בכלכלה אטטיסטית. חשוב לזכור, עם זאת, כי ישנם זרמים בסוציאליזם, כמו סוציאליזם אנרכיסטי, טרוצקיזם וכן תורות אוטופיסטיות וקומונליות שאינן דוגלות במדיניות אטטיסטית (ולמעשה, אינן רואות תפקיד כלשהו למדינה). תפישות אטטיסטיות אופייניות גם למשטרים אוטוריטריים ופשיסטיים.

טיעונים בעד ונגד אטטיזם
טענה אחת של תומכי האטטיזם היא כי בניגוד להנחתו של ג'ון לוק זכויות הפרט או חירותו אינן זכויות טבעיות או מוחלטות אלא תוצר של מבנה והבנייה חברתית. לדוגמה, מוקנית לנו הזכות לחיים לא בגלל שיש משהו טבעי בכך, אלא משום שרוב בני האדם הסכימו כי הדבר ישרת את תועלת הכלל. מכאן, שלא ניתן להפריד בין זכויות הפרט ותועלת הכלל, מאחר ותועלת הכלל היא הסיבה לקיומן של זכויות פרט מלכתחילה. אם מקבלים כי למדינה זכות להגן על זכויות הפרט, נובע מכך שלמדינה יש גם זכות לבצע פעולות אחרות לתועלת הכלל.

מתנגדי האטטיזם טוענים, לעומתם, כי על השאלה "מהי תועלת הכלל?" אפשר להשיב בדרכים רבות, והפקדת סמכות התשובה בידי "מפקד" או "מתכנן" לא תוביל את החברה בהכרח אל הנכונה שבהן. למעשה, אם מניחים שבני האדם פועלים לקידום תועלתם האישית, ניתן להניח כי לכך יחתרו גם המתכננים. אם, לעומת זאת, מניחים כי בני האדם חותרים, מתוקף תודעת-על כלשהי, לקידום תועלת הכלל, הרי שאין צורך במתכנן. מעבר לכך, לא נכון להסיק כי כתב המינוי שקיבלה המדינה להגן על זכויות הפרט כולל גם את הסמכות להרחבתו של כתב המינוי כרצונה, שכן המדינה קיימת כדי להגן על זכויות הפרט, לא לשירות תועלות נוספות כיאה בעיניה.

טענה אחרת של תומכי האטטיזם היא כי הסתירה לכאורה בין זכויות הפרט לתועלת הכלל אינה מהותית אלא תלויית-הקשר. כלומר, תלויה בהקשר הקיים של יחסים, מעמדות והפרשי הכנסה בחברה. כאשר אנשים יבינו זאת או אם יסולק ההקשר המעוות הקיים, תעלם גם הסתירה לכאורה בין שאיפות הפרט לתועלת הכלל. לפי ז'אן-ז'אק רוסו והוגים אחרים של המאה השמונה עשרה, הארה זו של האנשים תתרחש בדרכי שלום, כאשר אנשים יבינו באופן רציונלי את השגגה שבתפישותיהם ויתאחדו ב"הסכמה כללית". לפי ההשקפה המרקסיסטית יידרש שלב ביניים של "דיקטטורה של הפרולטריון" אטטיסטית שתמחק את ההבדלים המעמדיים ובעקבותיהם תמחק מאליה הסתירה בין רצון הפרט לטובת הכלל.

תשובת מתנגדי האטטיזם מצביעה על כך שהעדויות לקיומו של מצב בו בני האדם מוותרים מרצונם על שאיפותיהם האנוכיות קלושות ביותר. החלום על חברה נטולת ניגודים הוא רב קסם, אך אינו קשור למציאות והנסיונות השונים לממשה: בשכנוע, בהקמת קהיליות קומונליות ואוטופיות או תחת משטרים אטטיסטיים ומרקסיסטיים הגיע בכל מקרה ומקרה להתרסקות מוחלטת.

טיעון שלישי של תומכי האטטיזם, שנביאו העיקרי הוא תומס הובס השליטה הריכוזית והמתוכננת תחת שלטון אטטיסטי פועלת בצורה יעילה וטובה יותר מאשר תחת כל שיטת ממשל אחרת. מנהיג או קבוצת מנהיגים שיודעת מה "צריך לעשות" תוכל לשפר במידה ניכרת את המצב או, לכל הפחות, למנוע מצב של "אדם לאדם זאב".

המענה של מתנגדי האטטיזם כאן כולל כפירה מוחלטת בנכונות הטענה. על פי התפישה ה[קפיטליסטית, דווקא משטר מבוזר ונטול ריכוזיות מצליח בצורה טובה הרבה יותר בהטבת מצבו של האדם ובשיפור יעילות הפעילות הכלכלית. נוסף על כך, כפי שמציין לודוויג פון מיזס בכלכלי במדינות סוציאליסטיות, תחת כלכלה מתוכננת מתעוררות בעיות חישוביות וניהוליות שאין להן למעשה פתרון ממשי באמצעים ובידע העשויים לעמוד בידי השליט.

נכתב: מרץ 2005.