התוצאות של קסטל-בלום
 


אורלי קסטל בלום בצרות. כפי שמספר "מעריב" היא "נקלעה לחובות עתק" ונאלצה למכור את דירתה, וכעת היא חיה בבדידות בדירה שכורה ומקוששת תמיכות מקרנות.

הכתבה במלואה תפורסם ב"סופשבוע" של "מעריב." הפרטים שנמסרו עד כה, עם זאת, מעוררים עצב—אם כי לא בהכרח על מצבה של קסטל-בלום.

דבר ידוע ומוכר הוא כי אין כמעט בישראל סופרים החיים רק על מלאכת כתיבת הספרים שלהם. כמעט כולם—כולל עוז, שלו, יהושע, וגרוסמן—מתפרנסים גם על דברים אחרים. הרצאות, ספרי ילדים, משרה אוניברסיטאית, וכו'. קסטל-בלום מצביעה בדבריה על וולטר, שלדבריה "אם היה נולד בארץ... וולטר - בגיל 34 היה מת." גם גורלו של חורחה לואיס בורחס לא היה טוב יותר: "אם היה נולד בארץ - בגיל 20 היה מת." אלא שוולטר עשה את עיקר כספו—הכסף שאפשר לו להתמסר לכתיבה—על עסקים שונים ומשונים שאינם כתיבה, על עסקי חצרונות (כלומר, תמיכה של שועים ורוזנים), וכן הלאה. בורחס, לעומתו, גדל בבית אמיד ואחר־כך עבד כספרן וכמרצה. לפרסום ולתהילה הגיע רק בשנות השישים שלו.

כלומר, הם עבדו.

בלי להיכנס לאופן שבו סיבכה את עצמה קסטל-בלום (יש על־כך פרטים—מן הסתם לא מדויקים לחלוטין—כאן) מה שעצוב הוא לראות עד כמה מי שפרנסתה על ניתו בעין מבחינה וחדה של האגוטיזם הפרברי (כך אני למד מקריאה על הרומנים שלה) לא מצליחה להבחין באגוטיזם הפרברי של עצמה. "צריך לחוקק חוק, שבו, נגיד, אסור שמחיר ספר יירד מתחת ל‭54-‬ שקל," היא אומרת. "וצריכים להקים קרן של המדינה - שיבחרו 30 או 40 סופרים, ושהמדינה תעזור להם... אני מבקשת את זה מהמדינה. לא, אני דורשת שיקימו קרן כזאת כדי שלא אצטרך להיות קבצנית." והיא ממשיכה (או מקדימה, למעשה): "נשברתי. אני חושבת שאני והמדינה צריכות ללכת לטיפול זוגי... זה קודם כל משבר אמון. אני נתתי ולא קיבלתי."

אם נניח לרגע לתזמון האופורטוניסטי (יום לפני הכרזת המועמדים הסופיים לפרס ספיר), הבליל האגוצנטרי של קסטל-בלום מספק, מבלי משים, הצצה גלויה להפתיע אל האופן בו הקסטל-בלומים חושבים: הם, לתפישתם, מעניקים מתנה יקרת ערך בעצם קיומם ובנכונותם לעסוק במה שהם רוצים לעסוק בו, ואותה נכונות בוראת מאליה את הצורך שהסנדלר, הנגר וכל השאר יעמלו, בין השאר, כדי לזון ולפרנס אותם. בגזרה רחבה יותר, זה הטיעון של אחרים. אני רוצה ללמוד מקרא. אני רוצה ללמוד קולנוע. אני רוצה ללמוד תיאטרון. אני רוצה מוזיאון. אני רוצה מוסיקה קלאסית. אני רוצה בלט. אני רוצה לשבת בבית ולחשוב על חרגונו של עולם. כל הרוצים שלעיל מגדירים זאת באופן מחוכם יותר, כאילו הם שלוחי תרבות נעלה—תלמידי חכמים של התרבות המערבית—שנעלותה מטילה על הציבור את החובה לפרנסם. אין הבדל בינם לבין קסטל-בלום, לבד מזה שהאחרונה אינפנטילית דיה לומר זאת בגלוי.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (6)
 
 
מחשבות אובדניות
23/11/2011
נכתב על ידי אליס

לתשומת לבה של קסטל בלום, מי שמאיים בהתאבדות עשוי למצוא עצמו מורשע בסחיטה באיומים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4150483,00.html
 
 
 
 
אפשר לסמוך עליך לטוויסט אופטימי...
23/11/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
והצביעות ברוך נמשכת...
24/11/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

ואורלי קסטל בלום ממשיכה ומספרת, בכתבה של "וויינט" משנת 2009:

"עלי המיתון בכלל לא משפיע. אני ממשיכה לשפוך כספים כיד המלך, מכל הבא ליד - בעיקר מכוניות פאר ומכשירי חשמל. בחיים לא אקצץ במסאז' היומי". כך הכריזה באוזנינו הסופרת אורלי קסטל-בלום.


"בעניין טיסות לחו"ל, אני מרגישה צער שירדתי ממחלקה ראשונה לביזנס, ואני עוברת טיפול פסיכולגי להתגבר על כך. ולמי ששואל איך יתכן שסופרת חיה ככה, שידע שאני בכלל לא מתפרנסת מספרות, אלא ממכרות היהלומים שהמשפחה שלי מחזיקה באפריקה. הם רואים בכך שאני סופרת כבוד גדול".


ובמעבר חד לחיים האמיתיים: כתיבה בימי מיתון היא כמו כל פעולה בימי מיתון - לא מאוד רווחית.


"האמת היא שאני חשה בירידה בכל מיני אינטראקציות עם הקופה הרושמת", אמרה קסטל-בלום, והפעם ברצינות. "גמרתי לא מזמן לכתוב ספר, ואני יוצאת לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה בהרצאות ובסדנאות כתיבה כדי לעשות לביתי, בתדירות גבוהה בהרבה מהרגיל, בגלל המיתון".


הכלכלה החולה חילחלה גם לתוך כתיבתה, כך מסתבר. "אני כותבת מחזה שנקרא 'הבנקאים' בגלל המיתון. ובגלל מגע תכוף מדי עם הקהילה הזאת, הבנקאית.


"יש פחד גדול, אפילו חרדה, ואין ביטחון ואין חסכונות וזה לא מה שחשבתי שיהיה. זה מאכזב מאוד. יש הרגשה שאין מי שמנהל את המדינה כמו שצריך".


"אני מצמצמת את הטלוויזיה שלי לערוץ הולמרק, כי הוא מראה את העולם התמים. על ערוצי המלל כבר ויתרתי"


"אוותר, ודאי שאוותר. על המחשב שלי לא אוותר. כי משם באה ותבוא הישועה. גם לא אוותר על הפיזיותרפיסטית שמרפאת לי את דלקות הגידים שקיבלתי כתוצאה מהעבודה על המחשב".

 
 
 
 
 
ועוד
24/11/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

היא נמשכת:

מאת יונתם:


היום בבוקר בסביבות השעה 8:30 בתכנית הבוקר של אורלי וגיא הסביר שי גולדן את מצבה הקשה של קסטל-בלום. למדתי, הוא אומר, במהלך הכנת הכתבה, שהסופרת נאלצה עקב חובות למכור את ביתה במעוז אביב וכל מה שנשאר לה למחייתה, עד סוף ימיה, הם מיליון ש"ח.


המנחים היו בהלם, העירו הערה מהירה על כך שמיליון שקלים זה ממש לא מעט, וגולדן הסביר, אבל אין לה נכסים חוץ מזה, או משכורת קבועה, היא תצטרך לחיות מזה עד סוף ימיה.

 
 
 
 
"מלאכת כתיבת הספרים שלהם"
25/11/2011
נכתב על ידי לימור

ספרות ילדים היא כתיבה בדיוק כמו ספרות לבוגרים, זו טעות שנובעת מבורות שכללת את המונח "ספרות ילדים" ב"מתפרנסים גם על דברים אחרים".
 
 
 
 
מניפולציה
28/11/2011
נכתב על ידי יוסי גלעד

קודם כל, יש לה מליון וחצי.
אז לא רוכשים בזה דירה במעוז אביב. אפשר לרכוש ב-0.8 מליון דירת 2 חדרים בבת ים, ועוד נשאר הרבה כסף לזמני מצוקה.
הגברת משלמת כיום 7,500 ש"ח דמי שכירות על בית בתל ברוך. במצבה, זו שערוריה. ובהתנהגות כזו, קריאה לתמוך בה זו הפקרות.