חוק החאפר
  מאמר זה נכתב, במקורו, בנובמבר 2006, והיה כנראה אחד הראשונים ששולבו במסגרת אתר "הקפיטליסט היומי" נוחו עדן. מעבר למגלומניה המתרמזת מעצם הכללת מאמר ענטיקי שכזה, דומני שהוא שח בעניין שיש לו נגיעה גם לזמננו.

נקרא לזה "תסמונת החאפר." היא עובדת בארבעה שלבים:
  • שלב ההצעה: בכל מקום בו מתקיימת תחרות חופשית המתגמלת אוכלוסיה ענייה או חלשה, תועלה הצעה לחסל אותה באמצעות ביורוקרטיזציה (פיקוח ורגולציה ממשלתיים), המסווה עצמה כ"הצלה" או כהתאמה של התחום ל"תקנים."
  • שלב האנקדוטות והחאפרים: ההצעה תנומק תמיד באנקדוטות סנסציוניות, שאין להן קשר לתחרות עצמה, או בקיומם של 'חאפרים' (מתחרים פרטיים קטנים) בשוק.
  • שלב ההחלה: הפיקוח הממשלתי יוחל כדי לשפר את איכות המוצר ו/או להוריד את מחירו.
  • שלב האכילה: החלת הפיקוח תביא בפועל להעלאת מחיר המוצר, הפחתה באיכותו או לחיסול התחרות בשוק בכללה.
אתרים בהם התסמונת נמצאת בשלבי התרחשות שונים יש בשפע. ההיסטוריון תומס א. וודס עמד על התרחשות כזו בתחום חנויות חכור-וקנה בארצות הברית וגונזו, בטורו האישי, ציין הצעת חוק דומה בנושא פעוטונים (הקישור כנראה מת). דוגמה מוכרת שלישית ניתן למצוא בתחום הניתוחים הפלסטיים ובוודאי תוכלו לחשוב גם על דוגמה רביעית, חמישית ושישית.

הסיפור מתחיל, כמעט תמיד, בשוק פרטי: באיזו גומחה כלכלית מתפתחת תחרות חופשית יחסית בין מספר רב יחסית של גורמים. מאחר וברוב המדינות וברוב בתחומים שולטת הממשלה בשוק, נוטה התחרות להתפתח בתחומים חדשים יחסית, שבהם הממשלה עדיין לא נגעה, לא מעוניינת לגעת או, תכופות, בתחומים בהם נגעה, נכוותה ונסוגה.

תחרות חופשית מאופיינת בשלב הראשון תמיד במספר רב יחסית של מתחרים, המציעים מוצרים ושירותים במגוון רחב יחסית של מחירים ורמות, בהתאם ליכולת הכלכלית השונה של הלקוחות האפשריים. בשלב מעט מתקדם יותר, נוצרות לעתים גם רשתות, שגודלן נגזר בדרך כלל מגובה ההשקעה הראשונית בהקמת מוסד אחד, והיתרון היחסי שיש לרכישת ציוד או אספקה מרוכזת. בתחומים כמו פעוטונים או, נאמר, גרפיקה ממוחשבת, יש נטייה מוגבלת מאוד לרישות. בתחומים כמו בתי־קפה או רשתות שיווק יש יתרון ממשי יותר לקנייה כמותית.

בשלב האנקדוטות הסנסציוניות של התסמונת מועלים באמצעי התקשורת מקרים מזעזעים יותר ופחות שבהם צרכנים יצאו נפגעים. כך, לדוגמה, שמענו על גננות מתעללות, על ניתוחים פלסטיים שלא עלו יפה, על אנשים שרכשו מוצרים בתשלומים ולא הצליחו לעמוד בהם, וכן הלאה.

כל האנקדוטות הללו מלוות בטענה מפורשת או משתמעת, שהאסונות התרחשו בגלל קיומו של שוק חופשי בתחום זה. הכשל בטיעון זה בולט לעין: העובדה שבעיות או צרות קיימות בשוק חופשי אינה מעידה על כך שהן נובעות ממנו. להפך, כל השוואה של המצב בפלג שוק מפוקח ושאינו מפוקח מצביעה על כך שמספר הזוועות גדול בהרבה תחת פיקוח ממשלתי.

למרות היעדר סימוכין, אנשים נוטים להאמין לטענות הסנסציוניות ואף לייחסן לשוק החופשי הנורא והאיום. אפטון סינקלר הוא הדוגמה המובהקת. הסופר המרקסיסטי כתב בשנת 1906 את הספר "הג'ונגל" בו חשף, כך מספרת לנו "ויקיפדיה" את "השחיתות, הניצול והאימים של תעשיית הבשר." כמובן שלא היה ולא נברא. למעשה, מספר מחקרים שבדקו את סיפורו של סינקלר העלו כי הוא מבוסס על סדרה של שקרים, עיוותים והמצאות. אף פרט בסיפור הסנסציוני לא אושר במציאות. זה לא הפריע לו להפוך למיתוס מכונן אודות זוועות השוק החופשי.

לעתים קרובות מאוד, עומדים מאחרי סיפורי הזוועה בעלי עניין, ובמיוחד מוסדות גדולים ומסורבלים המתקשים לעמוד בתחרות. גונזו גורס כי המפתח לאיתור טביעת כף ידם הוא השימוש במילה "חאפר" לתיאור המתחרים הקטנים. העניין שלהם בביורוקרטיזציה של תחום הפעילות באמצעות חקיקה ופיקוח ברור: ככל שהפיקוח יהיה הדוק יותר, כך יוגבה רף הכניסה לשוק. רוב המתחרים לא יוכלו לעמוד בעלויות הגבוהות יותר ויעזבו את השוק, כשהם מותירים נתח שוק הולך וגדל לגורמים הגדולים יותר.

התוצאה של ביורוקרטיזציה ממשלתית בתחום כלשהו היא תמיד אחת: עליה במחיר המוצר, וירידה באיכותו. כמובן שאיש לא יצהיר בגלוי שזו המטרה—אף כי ייקור מחיר המוצר הוא בהחלט שאיפה של המוסדות הגדולים הפעילים בשוק—אך בפועל זו תמיד התוצאה.

כך בדיוק קרה, לדוגמה, במקרה שוק הבשר בארצות הברית: חוק הפיקוח על הבשר משנת 1906, הנחשב אחד מפירות "הג'ונגל" של סינקלר, הוביל לצמצום התחרות בשוק, לעליית המחירים לצרכן ולירידה באיכות הבשר. באופן אירוני, החקלאים שדחפו לכינון הפיקוח, במטרה לכפות על אורזי הבשר העלאה של המחיר שהם משלמים להם, לא נהנו ממנו כלל: המחיר לצרכן אמנם עלה והתחרות אמנם הצטמצמה, אך העליה במחיר שימשה למימון ההוצאות המיותרות שכפה החוק.

קל לדמיין מה יקרה, לדוגמה, בשוק הפעוטונים או הניתוחים הפלסטיים כאשר יוטל פיקוח ממשלתי הדוק על תחומים אלו. הפיקוח הממשלתי יבוא בדמות דרישות לעמידה בתקנים כאלו ואחרים, שכולם כרוכים בתוספת עלות. התוצאה המידית תהיה חיסול העסקים ה"שוליים"—כלומר אותם העסקים או חלקי העסקים המשרתים אוכלוסיה ענייה יותר ואלו הפועלים במתח רווחים נמוך יותר. במקביל, יועלו במידה ניכרת המחירים, מה שיגרום לפגיעה נוספת בעניים ולצמצום נוסף במספר המתחרים בשוק. האיכות לא תשתפר ולא תוכל להשתפר, משום שהתוספת במחיר תוקדש למעשה לצורכי מימון הביורוקרטיזציה.

בשלב זה, יישארו בשוק רק כמה גורמים גדולים, המגישים שירות באיכות מופחתת, במחיר גבוה בהרבה, ולעתים קרובות בהתארגנות קרטלית באישור ממשלתי. מצב עגום זה יוביל, ניחשתם נכונה, לדרישה להטלת עוד פיקוח, מתוך הסברה השגויה שההידרדרות במצב נובעת מהתחרות בשוק, לא מהפיקוח. קריאת הקרב תהיה להלחם בקרטלים הזדוניים שצמחו לנו לפתע בגלל השוק החופשי.
 
 
רשימת תגובות (1)
 
 
התפקדו לאורי רדלר.
26/1/2012
נכתב על ידי שקד

אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, פתח מפלגה, צרף אלייך את האנשים הכי טובים שאתה מכיר ותתחיל למצוא אנשים שיתפקדו.
אני יצביע בשבילך ואני בטוח שיש עוד הרבה כמוני, ישר כוח, עלה והצלח, כתבה מצוינת.