סלט יווני של מכל מיני
  כרגיל, יש כאן סלט שאינו מחוייב המציאות של עניינים, קטנים כגדולים, המאורגנים לפי הסדר בו עלו על דעתי ונשמרו בבוקמרקיי. עניין אחד שאני חייב לציין, לפני הכל, הוא ש"האישה הטובה" חוזרת לעונה שלישית. כדאי—זו הסדרה הכי טובה שרצה עכשיו בטלוויזיה האמריקנית. בעיני. כלומר, בעיני מי שבעצם לא רואה יותר מדי סדרות. אבל כאן אני המכריע.

זוהי יחימוביץ' האמיתית
מה חושבת יו"ר העבודה המיועדת על אזרחי ישראל? בועז ארד חושף פן מעניין. יתקיים כאן קודם דיון ארכני במקצת, כך שאתם יכולים לדלג הלאה, ל"קביעה עוצרת נשימה" למטה.

בפברואר 2007 ניהלה הכנסת דיון בבקשה של חברת "נשר," יצרנית המלט הגדולה בישראל, להאריך את תוקפו של היטל סחר (היטל היצף) נגד יבוא מלט מטורקיה. "נשר" שלטה בשוק המלט באמצעים שונים וביניהם היתרים מיוחדים והנהגת כללי תקינה ורישיונות יבוא שהקשו על ייבוא מתחרה. פעולות נוספות היו ניסיונות חוזרים ונשנים (שהצליחו) לסכל הקמת מתקני פריקת מלט בנמלים, שיאפשרו ייבוא בהיקף נרחב, כמו עיכובים באספקת מלט לקבלנים המשתמשים במלט מיובא. הצעד העיקרי נגד יבוא, עם זאת, היה השימוש ב"היטל היצף"—מכס על ייבוא במחירים זולים יותר ממחיר הייצור של "נשר." היטלים אלו, הקיימים גם היום, פועלים באופן יעיל למדי: כיום מחזיקה "נשר" ב-85 אחוז מהשוק, כשהמלט המיובא אינו בתחומים בהם היא פועלת. חברות שפעלו בעבר בתחום ייצור ויבוא המלט נואשו ופרשו מן השוק.

בפתח הדיון הציג שי חרמש את המצב כך: אם היה מדובר בייבוא משמעותי, שיתחרה ב"נשר," הרי שהוא היה נרתם להתנגד לכך, "כסוציאליסט היסטורי מובהק." אבל מאחר שמדובר רק ביבוא בהיקף של 5 אחוז מכלל הייצור, שעה ש"נשר," אין לו בעיה עם זה. "אני רוצה להציע את ההצעה הבאה: לא להטיל היטל עד לרגע שהיבוא לא יגיע מעבר ל-‎15-20 אחוז," הוא אמר. כלומר, לא להטיל היטל על יבוא המלט עד שהוא לא יהווה חלק משמעותי בשוק.

יוסי גורדון, מהתאחדות הקבלנים, השכיל את הנוכחים בפרק בסיסי בכלכלה: "למונופול שיש לו ‎95 אחוז מהשוק והתוצאה היא שהמחיר גבוה יותר, התוצאה הזו מתגלגלת לצרכנים. אנחנו רואים שלרשות הפלסטינית הוא מוכר ב-‎20 אחוז פחות ועדיין מרוויח... בשנים האחרונות ירדנו מ-‎20 אחוז יבוא ל-5 אחוז יבוא, והמחיר, במקביל, עלה. ולכן, אני אומר: עד שאנחנו מגיעים למשהו כמו ‎15-20 אחוז יבוא, שזה קצת תחרות, ולא מזיק לענף, עד אז לא..."

גורדון הבהיר כי הבעיה עם "נשר" אינה כמות המלט שהיא מייצרת היא המחיר, אך חברי הכנסת שאלו את נציגת החברה, איה אביגדור, באילו תנאים תהיה החברה מוכנה לספק את הביקוש המקומי.

אביגדור: "להגדלת הייצור דרושים היום ‎200 מיליון דולר. כדי שמישהו ישקיע ‎200 מיליון דולר הוא צריך הגנה על התעשייה... הייבוא נעשה רק בהיצף, בכל העולם. חשיפה לייבוא תביא למצב שהיה פה ב-‎2002. ההיטל הזה קיים משנת ‎2002, אז פיטרנו ‎300 אנשים, השבתנו את המפעל בבית שמש, אנחנו יכולים לחזור למצב הזה מהר מאד. חשיפה ליבוא תביא לעליית מחירים. אם לא היה היטל היצף בשנים האחרונות -המחיר היום - ושמישהו יגיד לי פה שהוא יכול להביא לפה טון בפחות מ-‎100 דולר."

או, במלים אחרות: היטל ההיצף, שהעלה את מחיר המלט, למעשה היה הגורם שמנע את ירידת מחיר המלט.

ראובן ריבלין אמר: "אני בקיא בתולדות המלט בגלל הוותק שלי... ב-‎20-30 שנה האחרונות, "נשר" יוצר מחסור שוק מכוון. הוא גם מעדיף או מקפח סוחרי בניין כאלה ואחרים ומתעל את האספקה שלו בדרך שמונופול לא צריך לעשות זאת... יבוא יכול להביא לידי הטענה שצריכים לפטר עובדים... יחד עם זה... אם "נשר" עושה מחסור מכוון בשוק, היא לא עושה זאת כדי להרוויח יותר, ולא כדי לספק עבודה לעובדים. היא לא עושה זאת אלא מטעמים לא ענייניים שהייתי אומר שהם ניצול מונופוליסטי של מעמדה בארץ... יש פה בעיה."

וחיים אורון: "הדיון מתחיל מזה שיש פה מחיר מפוקח, ואז אין עניין של היצע וביקוש, אלא אם כן יש שוק שחור. אם "נשר" אומרים פה שהם מספקים את כל הדרישה בשוק, אין בעיה של היצע, ויש מחיר מפוקח, אז יש בעיה אחת - בעיה של הרשות [הפלסטינית]... [אני מפציר בחברים שלא] כל כך קלות נוותר על מרכיב ההיטל, גם בהגנה על מפעלים שאין בהם עשרות אלפי עובדים."

ניסן סלומינסקי הערה שוב מידה של מציאותיות כלכלית: "תמיד אנחנו עומדים בפני אותה בעיה. לוקחים את הנושא של העובדים, ואז המשמעות היא במפעל שיש לו מונופול היא שאפשר להעלות את המחיר עד אין סוף, כי כל פעם שתפגע - הם יצטרכו לפטר עובדים... [מחיר מפוקח] ראינו כבר במציאות שברגע שהורידו, ופתחו תחרות, פתאום מתברר שאפשר להגיע כמעט למחצית המחיר המפוקח. אז אני אומר שיש מצד אחד את הנושא של העובדים... ומצד שני יש לנו את הנושא של התחרות החופשית שבסופו של דבר, כשאני מסתכל על הזוג הצעיר שרוצה לקנות דירה ולא מסוגל, אז אני אומר שאם יורידו את מחיר המלט, בסופו של דבר גם המחיר של הדירה ירד... ברגע שזה יהיה יותר זול, יבנו יותר, תהיה יותר עבודה לאנשים... חייבים שתהיה מעין תחרות חופשית."

ולגבי המלט לפלסטינים הוסיף סלומיאנסקי: "מה שאנחנו רואים... מאחר והרשות קונה את זה יותר זול היא מחזירה את זה לפה, במחירים אחרים, ועושים קופה עלינו. את כל העסקים האלה אנחנו צריכים לעשות. אין יכולת אחרת לעצור פרט לזה שתהיה תחרות ואז פתאום יתברר לנו שחברת "נשר" באותו כוח אדם מסוגלת פתאום גם למכור לשוק הישראלי בהרבה יותר זול. ואז כולם הרוויחו: לא יפטרו שום עובד, זוגות צעירים יוכלו לקנות, תהיה הרבה יותר תעסוקה. לכן אני מציע להתלכד סביב ההצעה שלך: עד ‎20 אחוז - לא להטיל, מעבר לזה- כן לשמור. אבל עד אז יש עוד מרחב גדול, ושתהיה תחרות זה בריא למשק."

קביעה עוצרת נשימה
וכאן הגיעה חה"כ יחימוביץ בקביעה עוצרת נשימה: "גם אם תוכיחו לי שדירה לזוג צעיר תרד ב- ‎20 אלף דולר, אני עדיין חושבת שההסתכלות שלנו צריכה להיות לא תמיד דרך העיניים של הצרכן, כי אותו צרכן - רוב שעות ושנות חייו הוא לא קונה וצורך דירות אלא הוא אדם עובד. חלק גדול מהכרסום בביטחון התעסוקתי בארץ במקומות העבודה נובע מיבוא פרוע וחסר מעצורים וסגירה המונית של מפעלים לסוגיהם. יכול להיות שלקבלנים אכן המלט יעלה פחות אם הוא ייובא מטורקיה או מכל מקום אחר. אני חושבת שמדינה צריכה להגן על התעשיות שלה, מה גם שהמחיר מפוקח. ברגע שנפתח את השער לאותם ‎7 אחוז יבוא מלט, אז הסדק הזה ייפתח עוד ועוד ואנחנו נוצף בייבוא של מלט שיהיה יותר זול, אכן. הדבר האחרון שמתחשק לי כאן לעשות זה לעזור לנוחי דנקנר, אני מודה. אני עושה את זה בחוסר חשק בולט. אבל מה לעשות שלצורך העניין הזה - לנוחי דנקנר יש מפעל והוא מספק מקומות עבודה לישראלים. וזה בעיניי כרגע ערך עליון יותר מהוזלת דירה בסכום כזה או אחר. כי אחרי שלא יהיו לנו כאן עובדים, וכולם יהיו עובדי קבלן, אף אחד גם לא יוכל לקנות דירה אז בואו נעצור את זה בשלב הזה וניעתר לבקשה של התמ"ת בכלל בלי למצמץ.

אחזור לאמירה המדהימה הזו עוד מעט. בינתיים, נמשיך עם הדיון. אלחנן גלזר ציין: "אני לא שוכנעתי שיפוטרו עובדים אם יהיה היצף. אני בינתיים לא רואה איזשהו צונאמי של היצף... אני חושב שלא צריכים לדאוג רק ל-‎600 עובדים, שאני חושב שלא יפוטרו, יש עוד מיליוני עובדים במדינת ישראל שלהם גם צריך לדאוג, ולהוריד להם את מחירי הדירות... מיליוני עובדים, וכל חשבונם של ה-‎600 שלא יקרה להם כלום."

ח"כ יצחק גלנטי המשיך: "רבותיי, כנראה שאני לא מבין כלום בכלכלה, אבל, עברתי בחיי גם את המבוא לכלכלה ופעם ראשונה בחיי אני שומע שכאשר מעלים את הכמות [של ייצור המלט] - המחיר עולה [כפי שטענו נציגי "נשר"] אני מבין שפה יש יכולת ייצור גבוהה. אין שום בעיה - עם אותם עובדים ניתן להגדיל את הכמות, לספק את הצריכה, ועל פי כל תורת הכלכלה הבסיסית, המחיר צריך לרדת, לא לעלות."

כאן הקשה ריבלין על נציגי "נשר" ושאל אם הם יעמדו במצב בו יהיה "בום" בבנייה ויספקו את המלט הנדרש, ונענה בחיוב.

וכאן הפציצה יחימוביץ' שוב: "כשיהיה "בום" תהיה רכבת אווירית ונביא מלט מכל העולם."

מלט. ברכבת אווירית.

סמדר אלחנני, היועצת הכלכלית של הוועדה, התערבה: "בעקבות הדברים שנשמעו פה אני רוצה להעיר שתי הערות. הנציגים של "נשר" אמרו פה אמירה סותרת, כי נציג אחד אמר שבשביל להגדיל את כושר הייצור צריך השקעת יסוד של מאות מיליונים, ונציג שני אמר שיש עודף כושר ייצור... הדבר השני שאנחנו אומרים פה - ההגנה פה היא לא לטובת "נשר." היא לטובת שלוש חברות טורקיות, כי הן בהסדר כבר. אז על מה מגינים פה? שהמתחרים שלהם בטורקיה לא יוכלו להציע [במחיר מתחרה]... המחירים בטורקיה הם יותר זולים. זה לא היצף... ההיצף מוגדר פה בפערים הרבה יותר גדולים, לא ב-‎10 אחוז. כך שגם אם ההיטל יכול לבוא מחיר יבוא מטורקיה.ץץ ההגנה הטבעית שיש למלט תוצרת הארץ היא המחיר על ההובלה. הובלת המלט היא ההגנה הטבעית שיש לכל מפעל מלט."

וסופה לנדבר המשיכה בקו השפיות: "אני, קודם כל, לא אוהבת שמתחילים לשחק לנו על המצפון... כאשר מגיעים ומתחילים את הפתיחה מזה שאנחנו נפטר את העובדים, זה לא מקובל עלי. המצפון שלי נקי בזמן שאני מצביעה. אני חושבת שזה מונופול, נטו, ואני נגד מונופול. ענף הבניה הוא מורכב מאד. הוא גם מעסיק את העובדים, ואז, כשאנחנו מדברים על מפעל "נשר" שמעסיק אנשים צריך לזכור שבבניה, קבלנים גם מעסיקים אנשים... המחיר של דירות הוא מורכב. אז נניח שמלט זה ‎2 אחוז, אבל איך זה מתבטא כאשר עולה חדש או זוג צעיר הולכים וקונים דירה? וכאשר זה מתגלגל אחר כך במשכנתה, שהם משלמים סכומים ומחזירים פי שלוש - אז אני אומרת שזה מרכיב שלפחות עבורי הוא חשוב מאד. כולנו מכירים אנשים שלקחו על עצמם משכנתה, וכולנו יודעים איך הם מחזירים ובאיזה קשיים הם נתקלים. אם אנחנו יכולים להוריד את המחיר בבניה גם במרכיב הזה - אני בעד. אני בעד לפתוח את התחרות. זה רק מוריד מחירים. הביקוש למלט בכל העולם כל כך גדל, שגם ל"נשר" יהיו רווחים. הם לא יצטרכו לפטר עובדים, והאמירה הזו לא היתה צריכה להיזרק כאן."

בסופו של דבר אושרה הצעת יו"ר הוועדה להאריך את תוקפו של ההיטל בשנה (ולא בשנה וחצי, כפי שביקשה הממשלה).

מה אנחנו למדים מזה?
ולמה הקביעה של יחימוביץ' כל־כך מעניינת? מטעם אחד: היא מאוד גלוית לב. יחימוביץ' אומרת בגלוי כי במאזן בין שיפור איכות חייו ורמת חייו של האזרח הישראלי ובין עובדים במפעל מוגן כלשהו העדפתה הברורה היא לפעול למען העובדים וכנגד אזרחי ישראל.

אין הרבה טעם לעסוק בפרימיטיביזם הכלכלי של יחימוביץ'. היא לא חריגה בזה בנוף הפוליטי ובינינו, רוב הפוליטיקאים מעדיפים תמיד פגיעה כללית שלא ניתן להאשים אותם בה (כמו עליה במחיר הדירות) על־פני פגיעה אפשרית ספציפית, שניתן לקשר אליהם. כפוליטיקאית, די ברור שהעדפתה של יחימוביץ' תהיה לפגיעה ברמת החיים של אזרחי ישראל על־פני אפשרות שהיא תואשם ב"הפקרת" עובדים.

מעניינת יותר, עם זאת, העובדה כי זו לא הפעם הראשונה בה מבטאת יחימוביץ' סוג ייחודי של פוריטניות ומוסרנות כלכלית, ועמדה הגורסת כי בברירה בין להיות באופן "לא מוסרי" ולחדול מטעם "מוסרי" היא מעדיפה לחדול. בעבר, הביעה יחימוביץ' עמדה המתנגדת לפתיחת קניונים בשבת כי "העובדים נפגעים כי מכריחים אותם לעבוד בשבת." מה שהטריד אותה, עם זאת, לא היה גורלם של העובדים, שכן היה ברור לה שהם יפוטרו אם הקניונים ייסגרו. הטרידה אותה הסוגיה המוסרית: קיום "אורחות חיים שמוכתבים לנו... על–ידי בעלי הקניונים הגדולים." ובאופן דומה, מפעלים שאינם יכולים לשלם שכר גבוה, כפי שהיא מבקשת, צריכים להיסגר: "מפעל שלא יכול לשלם 4,500 שקל לפועל, יכול להיות שאין לו זכות קיום."

מעניין שעמדה מוסרית כה ברורה—סוציאליזם מוסרני בלתי־מתפשר—מובעת לא על־ידי נציגי חד"ש אלא דווקא על־ידי נציגת "העבודה."

בדרך למסיבת הסיום
המסע ל"הפגנת המיליון" הולך וצובר היסטריה. באתר ההיסטרי ממילא של "המהפכה" מציגים אינם מובלטים.

הרעיון הבסיסי הוא ליצור מוקדים רבים של צעדות, כשהמטרה היא ל"מעל 100 אלף בתל-אביב, בירושלים, באר שבע ובחיפה ועוד עשרות אלפים בכל עיר ועיר." בתל־אביב הצעדה היא לכיכר המדינה, שהוא השטח ה"שאפתני" ביותר עד כה: גודל הכיכר כ-61 אלף מ"ר והיא בנויה להכיל, כאשר היא מלאה, כ-250 אלף איש. אם הכיכר תהיה מלאה למחצה, ויהיו עוד כמה עשרות אלפי מפגינים בכל רחבי הארץ, הרי שניתן יהיה לדבר על כ-150 אלף מפגינים בסך הכל וזה, לפי מכפלת "שקר כלשהו" המוכרת, יספיק לומר ש-750 אלף יצאו לרחובות.

לפי שעה, ספק אם זה יקרה. "וויינט" עדיין לא התגייס למשימה וגם "הארץ" עדיין לא ייחד לנושא את כותרתו הראשית. נראה מה יקרה מחר. הבמאי רני בלייר חושש שזו תהיה מסיבת סיום ותו לא.

והכותרת על שום מה? על שום הכותרת האומללה של מאמר של שלמה קראוס, שבא לסתור את הסיבות לא לבוא להפגנה, אך כותרתו, "כל הסיבות לא לבוא לצעדת המיליון" הפילה בפח רבים מתומכיה.

זה כי היא פרענקית
צפי סער ב"הארץ" (30.8.2011) סבורה שהיחס לצנעני מושפע מכך שהיא אישה מזרחית ואישה שהיא מזרחית ואישה: "המעצר של צנעני (שמכונה כמובן בתקשורת רק בשמה הפרטי ואפילו במין כינוי פמיליארי שכזה. טוב, בכל זאת היא רק אשה) הוא הזדמנות כזאת. ולא במקרה: מדובר באשה מזרחית מצליחה. עניין לא קל לעיכול, כנראה, לאנשים מסוימים.... לדעתי, מוטב שהגזענות והמיזוגניה שלהם יראו אור שמש: אולי כך יהיה סיכוי לחיטוי."

באופן מעניין, ההתגוללות על צנעני בשלב קודם, כאשר ביקרה את מחאת הדיור, עוררה הרבה פחות עניין מגדרי, אף שהייתה הרבה יותר גסה, דורסנית וגזענית. בזמנו הבאתי כמה מהציטוטים של גזעני המחאה הדוחים ולא אלאה אתכם בכך שוב (ומכל מקום, יש קישור).

הוא סתם רפובליקני בבון
ג'ונת'ן מרטין פרסם ב"פוליטיקו" (הליברלי) מאמר ארסי על המועמד הרפובליקני לנשיאות ריק פרי. תחת הכותרת "האם ריק פרי הוא מטומטם" מעלה מרטין כמה נקודות: א) פרי קורא רק חומר שרלוונטי לעניין שעל הפרק, מבחינתו. ב) הוא ממוקד ותחרותי. ג) הוא פוליטיקאי בכל רמ"ח אבריו. ד) הוא נעזר ביועצים ומקשיב להם.

כלומר, בתוכן הכתבה אין שום דבר המצביע, בפועל, על־כך שכותרתה מוצדקת באופן כלשהו. ג'ון נולטה ב"ביג ג'ורנליזם" כינה את המאמר hit-piece. כלומר, כתבת חיסול. הוא הזכיר כי מרטין כתב דברים דומים בעבר על "ג'ו השרברב," ששאל את אובמה שאלה קשה במסע הבחירות של 2008 וזכה לתשובת "להפיץ את העושר" המפורסמת. התחושה שלי היא שיותר משיש כאן "כתבת חיסול" יש כאן מאמר שמעלה את השאלה האם מרטין מטומטם או האם הוא חושב שהקוראים שלו מטומטמים.

ואתר לסיום
דניאלה לונדון דקל מאיירת "עם הפה והטלפיים." חמוד מאוד.

הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (11)
 
 
אגב מרגול
1/9/2011
נכתב על ידי עדי (הבן)

ראית את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=wkvXNRQzF2E&feature=related

סטנדאפיסט, חיפאי נדמה לי, בשם עידן מור שאימץ את שם הבמה גדי וילצ'רסקי.

ויש כמובן את זה, עוד יותר מצחיק:

http://www.youtube.com/watch?v=pnGFhjFoUW4&feature=related
 
 
 
 
אורי, התזה של יחימוביץ' אמנם מופרכת ומצביעה על בורות קשה בכלכלה
1/9/2011
נכתב על ידי גרי

אבל השאלה היא איך מסבירים את זה להדיוטות. היינריך מנסה להסביר זאת (http://www.kav.org.il/100994/34), אבל אני לא יודע עד כמה זה משכנע.
 
 
 
 
תודה, עדי (הבן) - שני קישורים מרהיבים
1/9/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

מדהים איך מתקשים לקלוט את ההומור... ובעצם, זה מה שמגניב בזה.
 
 
 
 
יחימוביץ' ומוסר
1/9/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אולי צריך להפריך את זה באמצעות נתונים פשוטים? בדיון בכנסת (קודם לא היה קישור למעלה. עכשיו יש) נאמר כי פתיחת שוק המלט באופן מלא תוביל לירידה של 2 אחוז במחיר הדירות (אולי) או 8,500 שקל לדירת שני חדרים בירושלים (לפי שי חרמש; דברים שנאמרו לפני העליות בשוק הדיור). מחיר ממוצע לדירה היום הוא כמיליון שקל ולכן אפשר לדבר על תוספת למחיר של 10,000 ואולי 20,000 שקל.

מדי שנה נמכרות 30-35 אלף דירות, כך שמדובר ב'תשלום יתר' של צרכנים בשיעור של 325 מליון שקל.

עלות השכר של 560 העובדים בכלל מפעלי "נשר" היא, בהערכה נדיבה, בסביבות 80 מליון שקל.

יש כאן מאזן ברור: עדיף אפילו מצב בו כל העובדים יהיו מובטלים בשכר מלא, על פני המצב הנוכחי, שכן המינוס של 325 מליון מייצר הרבה יותר עוני ואבטלה.

אבל, כדאי לשים לב, זה לא שיחימוביץ' לא מודעת לחישוב הכלכלי - היא סבורה שעדיף שרמת החיים תהיה נמוכה יותר ושיהיו יותר מובטלים מאשר המצב הנתפש בעיני כבלתי מוסרי.
 
 
 
 
מאד מתסכל לשמוע את יחימוביץ'
1/9/2011
נכתב על ידי שאול

גרי - הסברים על למה לא לחסום ייבוא. ניסיתי. מאד מאד קשה לאנשים לקבל, אבל אנשים יותר קשובים משתכנעים:
http://www.blacklabor.org/?p=24136
אבל עזבו את כל הסיפורים וההסברים. יש כל כך הרבה עבודות אמפיריות שמראות בצורה חותכת שייבוא לא מגדיל אבטלה שזה שהתפיסה הזו עדיין קיימת זו תופעה שקשה לי להסביר.

התזה היחימוביצ'ית שקונה לה תמיכה מסוימת, לפיה צריך לשקול את חשיבות הפעילות (עבודה לעומת צריכה) לפי הזמן שמוקדש לה היא לא פחות ממדהימה. מזכיר קצת את הבדיחה על הרופא שיניים היקרן, לא? צריך מחירים גבוהים כי אנשים עובדים רוב היום, וצורכים רק שעה ביום. פשוט לקרוא ולא להאמין. איזו חשיבות למשל צריך לתת לניתוחי לב, שאפילו בשביל מי שעובר אותם, הם תופסים בקושי כמה שעות על פני המון שנים? ואולי הכי חשוב שנוזיל את השינה, כי דוגרי - זה דבר שאנחנו עושים מלא זמן?
 
 
 
 
סמנטיקה
1/9/2011
נכתב על ידי פצי

אולי המילה "מטומטם" יותר גסת רוח מסתם "לא משכיל"
אבל לא יותר מזה

בקשר ליחימוביץ'
מעניין מה אומרים ברוטשילד על זה שבזמן שהם מפגינים על עלות המחייה
יש מי שבאופן אקטיבי מנסה להגדיל אותה ועוד יוצאת מזה חברתית
 
 
 
 
שאול - יש כאן כללים בדיון! המכריז על בדיחה, עליו לספרה...
1/9/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אחרת, איך נדע (או, לפחות, איך אני אדע?)
 
 
 
 
מביך... זה בדיחה ממש גרועה
1/9/2011
נכתב על ידי שאול

כאילו, יותר סיפור שסבא מספר, ולא ברור למה הוא צוחק בסוף. אבל - נו שוין.
יהודי אחד הולך לרופא שיניים לעקירת שן. "500 ש"ח פלוס מע"מ, ולא כולל טיפ לשיננית" נוקב הרופ"ש את מחירו. "אוי ויי זמיר!" משיב היהודי. "מדוע כל כך הרבהבשביל עבודה שבסך הכל לוקחת עשר שניות?" שוטח היהודי את טרוניותיו.
משיב לו הרופ"ש - "אם אתה רוצה - אפשר גם לעשות את זה לאט לאט".

עכשיו, זה לא מצחיק, אבל זה בדיוק מה ששלי אומרת. נניח רגע לצעדים שהיא סבורה שישרתו את המטרה הזו. אבל בנאדם שטוען לראשות ממשלת ישראל חושב שמשקולות החשיבות שצריך לתת לעבודה וצריכה הן לפי הזמן שמוקדש לכל אחת מהן. כאילו, אם נניח היינו חוזרים 500 שנה אחורה, ולא היו סופרמרקטים ואינטרנט, וכו (כפי שאמר הרופא - אפשר לעשות את זה לאט לאט) והיה צריך להקדיש שעות רבות כדי לקנות את כל סך הצריכה שלנו, אז שלי הייתה חושבת אחרת? מאיפה למען השם בא לא הרעיון של משקולות לפי זמן? בא לי לבכות.

יותר ברצינות, שלי עזרה לי להבין מאמר קלאסי שעד לא מזמן פשוט לא הבנתי מה עושים ממנו כזה עניין (הוא נבחר לאחרונה לאחד מ 20 המאמרים החשובים ביותר שהתפרסמו אי פעם ב AER, הז'ורנל הכלכלי החשוב ביותר) - The Political Economy of the Rent Seeking Society של אן קרוגר.

נדמה לי ששלי, בצורה מעוותת ככל שתהא, חושבת ככה (אני נותן פה פרשנות נדיבה): מצד אחד נספק הגנות למונופולים, הגנות נגד ייבוא, ושאר הגנות למי שמספק מקומות עבודה וכך יווצרו רנטות מונופוליסטיות. מצד שני נחזק את ועדי העובדים כדי לגרום לכך שהרנטות יתחלקו בצורה "הוגנת" בין בעלי ההון לעובדים. ואז מחירים יותר גבוהים יתקזזו עם שכר יותר גבוה. רנטות יתחלקו בין בעלי ההון לעובדים אז יש צדק חברתי. ואפילו אם יש נטל עודף מהמונופולים, זה עדיף על כלכלה תחרותית, כי ועדי העובדים דואגים לזה שהרנטות יתחלקו בצורה הוגנת. ומה יקרה אז? אן קרוגר היטיבה לנתח כבר לפני 37 שנים:
http://tinyurl.com/3e532g8

 
 
 
 
דווקא צחקתי
1/9/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

לא, זו דווקא בדיחה מצחיקה. אותי, לפחות. המאמר של קרוגר מומלץ מאוד (כאן). היא כותבת:
"בארצות הברית... הקונצנזוס החברתי היה לאורך השנים שהכנסות גבוהות משקפות... תוצר חברתי גבוה. מכיוון שכך, התוצר הגבוה לגולגולת באמריקה נתפש כתוצאה של מנגנון שוק חופשי יחסית וחלוקה בלתי שוויונית היא תוצר לוואי שניתן לשאתו. אבל אם, במקום, האמונה היא כי רק מעט עסקים ישרדו בלי להשתמש ב'השפעה'... קשה לקשר בין תגמול כספי ותוצר חברתי. התפישה של מערכת המחירים כמנגנון המתגמל את העשירים והמקושרים עשויה להיות חשובה גם בהשפעה על החלטות פוליטיות ביחס למדיניות כלכלית. אם יש אי אמון במנגנון השוק, הפיתוי הבלתי נמנע הוא להשתמש במידה גדולה יותר ויותר של התערבות, דבר המביא להגברת הפעילות הכלכלית מוקדשת להשפעה על המערכת הפוליטית. כך עלול להתפתח 'מעגל קסמים' פוליטי. אנשים סבורים כי מנגנון השוק אינו מתפקד באופן ההולם את המטרות הרצויות חברתית בגלל המאמצים המושקעים להשפעה על המערכת הפוליטית ולכן נוצרת הסכמה כללית פוליטית להתערב עוד יתר בשוק, מה שמביא לפעילות מוגברת עוד יותר להשפעה על הפוליטיקאים, ומכאן נדרשת התערבות נוספת....
בשוק ללא הגבלות, היזמים ינסו להשיג רווחים באמצעות אימוץ טכנולוגיות חדשות, חיזוי נכון של שינויים בשוק, וכן הלאה. בשוק מוגבל לחלוטין, התקנות יהיו כה מקיפות, עד ששימוש בהשפעה פוליטית יהיה הדרך היחידה להשגת רווח. במערכת כזו, היזמים יקדישו את כל זמנם ומשאביהם כדי לזכות ברווחים הנובעים מכוח פוליטי."

החלק האחרון נשמע כמו תיאור מדוייק למדי של מצרים בארבעים השנים האחרונות.
 
 
 
 
עדי: ענק!
4/9/2011
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
אז עובדי ישראל זה דבר אחד ואזרחי ישראל זה דבר אחר? מעניין. עכשיו אני מגרד בראש
22/9/2012
נכתב על ידי נטע

ותוהה: אני עובד או שאני אזרח, כי הרי לפי המאמר פה לא יכול להיות שאני גם זה וגם זה.
אז בתור אזרח - הביאו מלט מתורכיה (זה לא יוזיל את הדירות,כי המחיר מפוקח אבל נניח)
אבל בתור עובד או שאהפוך לצןבטל או שתקטן הכנסתי
ואז בתור אזרח שוב לא יהיה לי כסף לדירה.
הצילו איפה זה נגמר