קש! גבבה! קשקשת מביכה! קדימה למהפכה!
  גיא רולניק פרסם פיבלוצסט נוסף בסדרת "קדימה למהפכה!" ומפעם לפעם פחות ברור לי מה הוא מנסה לומר, בעצם. "אתם חייבים להישאר ברחוב; עד שתגיעו למיליון" הוא מפציר-מורה לאנשי המחאה ומנפיק להם סיסמה נאה: "השינוי הוא אתם."

אם מנסים למצות את גבעת המלל המתלהם של רולניק למשהו קונקרטי, התוצר הסופי הוא המנטרה הקבועה של רולניק: יש להפחית את הריכוזיות במשק. אוקי. בסדר. אני בעד. ואיך עושים את זה?

לרולניק רשימה של הצעות מה לא לעשות. קודם כל, אל תגישו רשימת דרישות. זה כל העניין הזה של הפוליטיקאים. הם יאכלו אתכם בלי מלח. כל שינוי שתביאו ברשימת הדרישות, יימחק בגל השינויים הבא או לרגל המצב הכלכלי המשתנה תדירות.

אתם צריכים להישאר ברחוב עד שתגיעו למליון איש "בלתי מחוברים" ובלתי מקושרים. "רק מיליון איש בלתי מחוברים, מיודעים, ערניים ומודעים יכולים להביא שינוי בישראל." אתם חייבים להישאר ברחוב, הוא אומר למנהיגי המחאה, כי לא רק ש"השינוי הוא אתם," עתה ברור כי "המדינה הזאת שייכת לכם."

וכמובן, אל תעבדו עם פוליטיקאים ואידאולוגיים. קפיטליסטים? החוצה. סוציאליסטים? החוצה. עזבו אתכם מהמלצות לשוק חופשי. הכל חרטא. וגם סוציאל-דמוקרטיה זה חרטא. עזבו אתכם משטויות.

וגם אל תתעסקו עם הפרטים. זה לא חשוב כל העניינים האלה עם המשבר. זו רק הסחת דעת. זה לא חשוב, הוא מספר למוחים "כי האנשים שיצאו לרחובות לא דורשים שהממשלה תשפוך כספים, תגדיל גרעונות ותגיע לפשיטת רגל. הם רוצים שהמשאבים ינוהלו אחרת כדי להביא לתוצר גדול יותר ולחלוקה הגיונית יותר." בוודאי. העם! רוצה! חלוקה הגיונית של המשאבים! העם! רוצה! תוצר גדול יותר!

ובכלל, אמנם סוציאל-דמוקרטיה זה חרטא, אבל צריך לשים לב לכך שנוהל לקבל "שירות[י] בריאות וחינוך טובים" ולהיאבק ב"פערי הכנסות מהגבוהים ביותר בעולם." כן. זה ומלחמה בקרטלים ומאבק נגד המונופולים. ואמרתי כבר שהבעיה היא של "השתלטות קומץ משפחות על פירמידות פיננסיות-ריאליות"? אז כן, זאת הבעיה שצריך לפתור. באמצעות הורדת מיליון איש לא מחוברים לרחוב. אנשים שישימו "את כל הדברים האלה במרכז השיח הציבורי בישראל."

אחח... בגלל אנשים כמו רולניק אף פעם לא תהיה מהפכה.

אני קורא את כל העניין הזה כך: רולניק סבור כבר שנים מספר כי הבעיה הכלכלית המרכזית בישראל היא של ריכוזיות יתר: כוח עודף הנמצא בידי קבוצה של בעלי חברות. הוא יודע וכתב על־כך לא אחת, אך השפעתו המעשית על כל העניין הייתה אפס. כלבי התקשורת נבחו, והשיירה עברה. עתה, הוא מרגיש, רעידת האדמה הכוללת מספקת הזדמנות נאה וטובה לשינוי. מה הקשר בין מחאה שסיסמתה המרכזית היא הגדלת מדינת הרווחה (כלומר, עוד ריכוזיות) ומאבק בריכוזיות? אין שום קשר.

אני חושב שרולניק מבין את זה, ולכן המסר שלו כה מעורפל וחסר כיוון. הוא מנסה לעטוף בהמון מלים—רבות מהן חכמות ונכונות—ובשפע התלהמות אידאולוגית את העובדה הפשוטה שמה שהוא רוצה ומה שהמוחים רוצים בעצם נמצאים בסתירה.

את בעיית הריכוזיות עליה מדבר רולניק קל מאוד לפתור. רוצים להפחית את הריכוזיות בתחום התקשורת? אפשר לוותר על שיטת הפיקוח והרשיונות. רוצה שקרטל הבנקים יישבר? אפשר פשוט להתיר פתיחת בנקים אחרים בתנאים סבירים. רוצים לבטל את הקרטלים במחירי מזון? רוצים להתמודד עם הפירמידות הפיננסיות? אין בעיה, פשוט צריך לתת להן להתמוטט, כאשר הן תתמוטטנה. נדמה לי שהיו שלוש-ארבע כאלו שהתמוטטו בשנים האחרונות. אפשר לעבור מגזר-מגזר ותחום-תחום ולשבור את הריכוזיות. זה לא מסובך. ברוב המקרים, לא צריך אפילו לעשות שום דבר: צריך רק להכריז על ביטול ההגבלות.

אבל לרולניק אין שום דרך לעשות זאת. הוא רואה את המציאות המתסכלת הולכת ונמשכת ומתמשכת ולעתים אף מעמיקה—עיניו כלות, אך ידיו קשורות. הוא אינו יכול לעשות דבר.

אבל עתה, לפתע פתאום, ירדו עשרות אלפי ישראלים לרחוב והחלו לזעוק. מה הם זועקים בדיוק? לרולניק זה כבר לא משנה. אל תקשיבו לאף אחד, הוא אומר למפגינים והמסר הסמוי הוא: תקשיבו רק לי—הנושא הוא הריכוזיות. הנושא אינו יישום של תיקונים חברתיים וכלכליים הוא אומר למפגינים, והמסר הסמוי הוא: הנושא הוא הריכוזיות. הנושא אינו קפיטליזם או מדינת רווחה, הוא אומר למפגינים, והמסר הסמוי הוא: הנושא הוא הריכוזיות.

אבל הנושא אינו הריכוזיות. הישראלים שירדו לרחוב "כדי להביע את מחאתם על התוואי שבו נעים המשק, החברה והדמוקרטיה הישראלית" לא שמים בכלל על הריכוזיות. הם רוצים שיחלקו להם כסף ומתעבים את רעיון ההתחרות החופשית, שהוא המשמעות האמיתית של חיסול הריכוזיות. מנהיגי המחאה הם אמנם טושטושים, אבל לא עשו אותם באצבע. לא באצבע של רולניק, לפחות. המסר שהם רוצים לשמוע הוא שמדינת הרווחה תיתכן ושאפשר להגדילה ושרצוי להגדילה, ושהכל יהיה סבבה אם רק נרצה, והמומחים שהם מזמנים לשוחח עמם הם אלו שיפטמו אותם במסר הזה: חבורה תמוהה של אנשים שאין להם מושג בכלכלה, מעוטרים בפרופסור יוסי זעירא, שהכריז בעבר כי מבחינתו צריך להפריד בין שיקול כלכלי (כלומר, האם זה עובד?) לשיקולים חברתיים.

רולניק קורא למוחים שלא להיכנס למשא ומתן ולא להציג דרישות קונקרטיות. הפוליטיקאים יסבנו אתכם, הוא מזהיר. גם המומחים עמם נועצו מנהיגי המחאה מזהירים מפני כך. מה שהוא והם אינם אומרים הוא שסכנת הסיבון אורבת לראשי המחאה כי התוכניות שיש להם הן גרועות, כי הם מנהלים גרועים של משא ומתן וכי לבד מהיותם סמל המחאה, הם חסרי ערך לחלוטין בכל סיטואציה של דיון. תועלתם היחידה, סבורים המומחים ורולניק, היא בהפעלת לחץ. מה שמשתמע מזה, בעקיפין, הוא שאת השינויים הקונקרטיים שיש לבצע, מבקשים המומחים ורולניק ליישם לפי תפישתם. אתם תצעקו חזק, ואני אנהל את המשא ומתן דרך העיתון.

זה בטח יקרה. בוודאי.
 
 
רשימת תגובות (20)
 
 
חזק
13/8/2011
נכתב על ידי פורטנוי

אני חושב שהסיכוי שרולניק השכתנע הוא אפס
 
 
 
 
שני סרטונים
13/8/2011
נכתב על ידי איתי

הסרטון קצר ונחמד ומעלה טיעונים חזקים, אשמח לדעת אם יש בו כזבים לטעמכם.
הוא מאוד פשטני אבל אני חושב שיהיה לכם מעניין לצפות

http://www.youtube.com/watch?v=bHMILr76SOo&feature=related
 
 
 
 
תשובה חלקית
13/8/2011
נכתב על ידי אסף רומנו

סביר להניח שאורי יענה טוב יותר בימים הקרובים, ובכל זאת הנה כמה עניינים שהפריעו לי שם, ושכתבתי עליהם במקומות אחרים.

א. את ההמלצה להגדיל את הגירעון הם מבססים על ההנחה שהמדינה דומה לעסק יותר משהיא דומה למשק בית, וכן על ההנחה ש"כיווני ההשקעה" המוצעים רווחיים במהותם, כלומר יש בהם כדי להביא לפחות לכיסוי ההשקעה. אפילו נניח שההנחות הללו נכונות, הגירעון הנוכחי של ישראל לא מעיד על אפשרות לההתרחבות אלא על צורך מיידי בהתייעלות, כמו בעסק. הטיעון שבסרט יכול לשכנע במצב של היעדר גירעון או של גירעון קל.

ב. נמשיך במשל העסק. בריאות וחינוך הם אכן תחומים שהשקעה בהם עשויה להשתלם מאוד, אלא שכדי שהיא תשתלם נידרש שלא להוציא יותר מהנדרש. אם נוציא יותר מהנדרש, נפסיד. אם לא ננתב את ההשקעה לאפיקים הנכונים, גם אז נפסיד. במילים אחרות, "כאשר התקציב גדול" אנחחנו לא מקבלים בהכרח שירותים ברמה גבוהה יותר". כאשר התקציב גדול, יש סבירות גבוהה שהוצאנו יותר מדי ושצפויים לנו הפסדים. אם מביאים בחשבון שסוג הבזבוז היתר האפשרי היחיד הוא מנגנונים ביורוקרטים, הרי שתקציב גדול עשוי דווקא להעיד על שירותים ברמה נמוכה.

ג. נטען שהתחזקות השקל גרמה לירידה ביצוא ולעלייה באבטלה. נתוני האבטלה ונתוני היצוא מעידים ששתי הטענות שקריות. והפיתרון המוצע: אינפלציה [מתונה!], כלומר עליית מחירים [מתונה!] (זו המשמעות של אינפלציה). ה"כלומר" הזה לא נזכר בסרט, שכן הצופה עוד עלול לתהות כיצד זה עליית מחירים תקל על יוקר המחייה.

ד. לא ברור למה החלפה מהירה בין שקלים למטבעות חוץ מביאה דווקא לעליית השקל, להכבדה על המשק (מה זה?) ולאבטלה, אבל די ברור למה מי שתומך בהחלשת השקל יבקש להקשות על מי שמבקש להמיר שקלים במטבעות אחרים. כמובן, הסיבה הזו לא נזכרת בסרט.

ה. אסון הכרמל לא נבע מהפרטה אלא מהתנהלות כושלת של משרד הפנים וארגונים הכפופים לו. מי שהכין הסרט יודע זאת, שאם לא כן הוא גם היה טורח להסביר על איזו הפרטה הוא מדבר וכיצד היא הקשתה על הטיפול בשריפות.
 
 
 
 
תגובה (מבלי לפגוע בזכויות תשובתו הנאה של אסף רומנו)
13/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

איתי, כמה דברים. קודם כל, הסרטון:



ולעניין:
טיעון: כאשר התקציב גדול יותר אנחנו מקבלים שירותים ברמה גבוהה יותר. בדרך כלל, אין יחס כזה בין גודל התקציב לרמת השירותים.
טיעון: כשהתקציב קטן אנחנו פונים לשירותים פרטיים המסופקים על־ידי בעלי ההון. לא נכון. בשירותי חינוך ובריאות המצויינים, אין למעשה מעורבות של בעלי־הון של ממש, כי הרווחיות הבסיסית שלהם נמוכה למדי, כפי שקיים ברוב ענפי השירות. הציבור, בנוסף, מתעניין בשירותים אלו בשיקולים כמו איכות נתפשת, הרגשה טובה, ותחושה נעימה, ומוצא בדרך כלל שאלו ניתנים באופן טוב יותר על־ידי חברה או ארגון קטנים. דוגמה מקבילה היא מסעדות או בתי קפה. הסיבה שלבעלי הון גדולים יש עניין מועט בהם, ברוב המקרים, היא שאין כאן יתרון משמעותי לגודל או ליכולות שינוע, והתחום נותר בשליטת יזמים קטנים.
טיעון: הגרעון הוא ההשקעה שלנו בעצמנו... (תשתית, חינוך) זו השקעה שמחזירה את עצמה ויותר. זה טיעון ריק ולא ברור. הגרעון הוא עודף הוצאה על הכנסה. השקעות בתשתית, גם אם תוכפלנה, לא תגדלנה את התקציב ביותר מ-4-5 אחוז; השקעות בחינוך פירושן או א) הגדלת משכורות למורים. ב) הגדלת מספר המורים. בשני המקרים, וגם במקרה התשתית, אין שום יסוד מחקרי לקביעה כי זו השקעה שמחזירה את עצמה, וראה גם הסעיף הראשון אליו התייחסתי.
טיעון: אפשר להגדיל את הגרעון, כי הגדלת הגרעון תביא לצמיחה של 8 אחוז בשנה. אין דוגמה אחת למדינה עם שירותים חברתיים מפותחים הצומחת בשיעור של יותר מ-3-4 אחוז בשנה בממוצע - במקרה הכי אופטימי. בניכוי הגידול באוכלוסיה, הצמיחה הממוצעת קרובה יותר לאפס. הגדלה ניכרת של ההשקעה הממשלתית יכולה, כמובן, להקפיץ את התוצר בשנה נתונה (שהרי התוצר כולל את הפעילות הממשלתית) אבל גם אם היה החזר של ההשקעה באמצעות ילדים טובי השכלה וכבישים נהדרים (ואין החזר כזה, כאמור) ההחזר צפוי בעוד חמש, עשר ועשרים שנה. בשלב הנוכחי, יש פיצוץ אינפלציוני (כי הזרמת כמות גדולה של כסף לשוק) שמתאפס במהירות. אי אפשר לייצר צמיחה קונסיסטנטית באמצעות הזרמת כספים.
טיעון: בעצם, אנחנו ניקח את הצמיחה האופטימלית (8 אחוז) ונחסיר ממנה את צפי הצמיחה (נאמר, 2 אחוז) ונקבל את אחוז הגרעון המותר (6 אחוז). כלומר, סוג של קיינסיאניזם פרימיטיבי עם גרעונות מטורפים. עם צמיחה טובה וקבועה של 4 אחוז פירוש הדבר גרעון של 100 אחוז מהתוצר בתוך 7 שנים.
טיעון: צעד ראשון: יש להוריד את המע"מ לחמישה אחוז... צעד שני להסיר תקרת השכר על ביטוח לאומי... להוסיף דרגה של 55 אחוז למי שמרוויחים למעלה מחצי מליון שקל בשנה. במונחים כספיים, הם מציעים להחריף את הגבייה בכל הרמות (יש המיסוי בכל דרגות השכר יהיה חריף יותר) ולהטיל מס של 55 אחוז בערך מהדרגה בה מוטל היום מס של 55 אחוז. זה מוצג כמס על עשירים, אבל למעשה זהו מס קשה על כולם, וירידה נטו של כ-5 עד 10 אחוזים בשכר בכל הדרגות. הורדת המע"מ בשיעור המוצע משמעה גריעה של כ-50 מיליארד מהתקציב. העלאת דרגות המס משמען הכנסה נוספת, לכאורה, של כ-15 מיליארד שקל. כלומר, יש כאן ירידה בגבייה של כ-35 מיליארד.
טיעון: המס על ריבית, דיבידנדים ומניות צריך להיות שווה למיסוי על עבודה. המשמעות בפועל היא מיסוי בשיעור גבוה מאוד על כל חסכונות הציבור, שכן רובו מושקע במניות ובאגרות הנושאות ריבית או מפיקות דיבידנד. לדוגמה, אם מישהו מחזיק חצי מיליון שקל באגרות חוב לא צמודות של מדינת ישראל, הנושאות ריבית של 4.5 אחוז (וזה מקרה די שגרתי במקרה של חסכון פנסיוני), כשהאינפלציה היא 3.5 אחוז (גם כן, מקרה די שגרתי) הוא ימוסה בשיעור של 2,250 שקל על הריבית שצבר והריבית הדי עלובה שלו (אחוז נטו) תתכווץ לחצי אחוז. לעניין הנתעב של היתר למדינה למסות את האזרח פעמיים על אותה הכנסה (ומהו מיסוי על חסכון אם לא זאת?) כבר אין לי זמן להגיב.
טיעון: אנחנו ממליצים על אינפלציה ברמה נמוכה, אבל לא נמוכה מדי, והורדת שער השקל באמצעות רצועת האלכסון... ומס מדורג לפי משך ההשקעה... ומס על עסקאות במטבע חוץ זו בפועל התאבדות כלכלית. ואני אסביר בשלבים. ראשית, אינפלציה היא, בפשטות, מס המקזז את שכרם של כל העובדים במשק בשיעור האינפלציה. שנית, מה המשמעות של שימור שער הדולר בגובה של 4 שקלים, כאשר במסחר חופשי הוא היה 3 שקלים? בסיסית, זוהי הפחתה של 25 אחוז בכוח הקנייה של כל אזרח הצורך מוצר מיובא (ובישראל, כמעט כל מוצר הוא מיובא). דוגמה א': האזרח א' רוצה לטוס לחו"ל והמחיר הכולל של העניין הוא 1,000 דולר. בשער של 4 שקלים לדולר, הוא יצטרך לשלם 1,000 שקלים נוספים עבור הטיול. דוגמה ב': האזרח ב' רוצה לקנות ספר העולה 80 שקל. מאחר שחומרי הגלם מיובאים, הספר יעלה לו 85 שקל. התוצר של זה הוא שאזרחים יצרכו פחות, מפעלים יסגרו ורמת החיים תרד. היצואנים, לעומת זאת, יהנו מתוספת חינם של 25 אחוז להכנסתם, בלי צורך בהתייעלות או בהעלאות שכר. לגבי הגבלת המסחר במטבע חוץ וקביעת רצועת אלכסון: זה לא עובד ולא יעבוד. סתם חבל לבזבז זמן כדי להסביר את זה.
טיעון: ההפרטה מזיקה לנו בכל תחום ראינו את זה באסון הכרמל, במפעלי ים המלח ובעובדי הקבלן המנוצלים. כלומר, באסון הכרמל ראינו שהממשלה הייתה מוכנה לממן רק כוח מטוסי כיבוי לא מספק? זו עדות לבעיית הפרטה? איך בדיוק. ומה ראינו בים המלח? ראינו מפעל שהפסיד שנה-אחר-שנה בבעלות הממשלה (שכוננה בו את עבודת עובדי הקבלן) ואז נמכר לבעלים פרטיים והתחיל להרוויח ולהניב למדינה הכנסות ממסים? אכן, דוגמה מזעזעת. ומה עם עובדי הקבלן המנוצלים? האין המעסיק הגדול ביותר של עובדי קבלן הממשלה עצמה? איך בדיוק הלאמת מפעלי ים המלח תבלום זאת?
טיעון: יש לבלום את מספר עובדי הקבלן ברמתו הנוכחית ולחפש דרכים לצמצם. סבבה. איך? יש שתי דרכים: א) להפוך אותם לעובדים קבועים (כלומר, לייקר מוצרים ושירותים במשק באופן ניכר, להתמודד עם התנגדות חריפה של איגודי עובדים וועדים). ב) להעלות את שכרם בלי להפוך אותם עובדים קבועים (כלומר, לייקר מוצרים ושירותים במשק באופן ניכר, להתמודד עם התנגדות חריפה של איגודי עובדים וועדים). ערימת פטפוטים חסרי שחר. מי יממן את הוספת מיליארדי השקלים לתקציב המדינה? מאיפה?

אגב, מי כתב לו את הטקסט? "לצמצם את תופעה איומה ונוראה זו"? דובר עברית כתב את הדבר הזה?
 
 
 
 
(בתגובה לסרטון:) מזמן לא ראיתי כל כך הרבה שטויות שנאמרות בבטחון עצמי כל כך מוחלט
13/8/2011
נכתב על ידי יוסי

 
 
 
 
תגובה לתגובות
15/8/2011
נכתב על ידי עמית

הסרט מציג את הדברים באופן פשטני אמנם, ואפשר לבקש ניסוחים קצת יותר אלגנטיים, אבל עיקר הדברים נכון: לא משווים משק של מדינה למשק בית, זה אחד הדברים הבסיסיים בכלכלה מאקרו. וגרעון אינו מעיד בעצמו על צורך להתרחבות. מצב המשק מעיד על כך, ולכל משק יש תנאים משלו. יעד הגרעון של נתניהו של 3 ואפילו 2 אחוזים, הוא שרירותי. בזמנו האיחוד האירופי דרש 3% ואז התברר שהמינות שחוקקו את זה לא עמדו בכך. למעשה, שיעור גרעון כזה מזיק למשק שאיננו בתעסוקה מלאה ולא מאפשר לו לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. כמובן שבשלב השני ישנה משמעות נרחבת גם היכן מושקע הכסף, ולא רק גודל הסכום. מה שבטוח, סכום נמוך מדי, גם אם יושקע היטב, לא יעשה את העבודה. ו"בעלי ההון", למי שמכיר את הז'רגון שבו משתמש הבחור בסרטון אינו מתייחס רק לטייקונים, אלא לכל בעלי החברות הפרטיות במשק שמחזיקים בהון. מה גם שאלה הולכים ומצטמצמים עם תהליך הקונגלומרטיזציה, אבל זה כבר עניין אחר. בכל אופן כל זאת, עוד לפני שנכנסו לשאלה של האם יש בכלל גירעון אם המדינה מפסיקה לחלק מתנות מס נוסח ג'ורג' בוש לאלפיון העליון.
עכשיו, הפסדים לא קורים כי השקעת יותר מדי אלא כי השקעת לא נכון , או כי השקעת פחות מדי. השקעה נכונה מביאה לך דיווידנדים, חוסר השקעה עלול לגרום להתכווצות ולהפסדים. ואין הוכחה שתקציב גרעוני פר סה מביא לפיצוץ אינפלציוני. הדברים האלה מתקיימים אולי במשק במצב של תעסוקה מלאה, וגם אז, תלוי מה גודל הגרעון. וההשקעה בחינוך בהחלט הוכחה כבעלת פוטנציאל רווח עצום, עד כ-700%. על כך בכתבה כאן: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3527929,00.html
לגבי הקשר בין התחזקות השקל או החלשותו ליצוא, זו כבר מזמן אקסיומה. גם סטנלי פישר עובד על החלשת השקל באמצעות קניה מסיבית של מט"ח. ויש כמובן סיבה לכך שכשהשקל מתחזק יותר מדי היצואנים מתלוננים ומבקשים מהממשלה להתערב. וכמובן שאבטלה ויצוא אינם תלוים אך ורק בשער החליפין. הם מושפעים מהמון גורמים אקסוגניים, החל במצב בשווקים בינ"ל, עבור בהתייחסות הפוליטית לישראל, וכלה במצב הבטחוני.
ההתייחסות לאינפלציה דמגוגית. לממשלה יש יעד אינפלציה כיום בין 1-3 אחוז. היעד איננו 0%, כלומר אינו חיסול האינפלציה, כי המשמעות של כך היא מיתון של המשק. קרן המטבע הבינ"ל הציע לישראל להעלות את יעד האינפלציה ל-2-4 אחוזים (http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3495441,00.html). ברזיל, בעשור שנות ה-2000 קבעה יעד אינפלציה עד ל-6% ונהנתה מצמיחה מוגברת ומירידה רבה בשיעור העוני. אז מובן שחשבון פשוט אומר שאם המדד עלה ב-2% יותר מבשנה שעברה, אבל האזרח השתכר יותר מכך, או קיבל שירותים בשווי רב יותר מכך- הוא מרוויח ולא מפסיד.
ספקולנטים יכולים להפיל מטבע, ולכן אי רגולציה בתחום זה היא הרסנית. לא מדובר באנשים תמימים שמבקשים "להמיר" אלא בספקולנטים שמגלגלים מאות מליונים ומבקשים להמר.
הפרטת ים המלח אכן היתה גרועה לכולם, חוץ מלמשפחת עופר, שהרוויחה משאבי טבע של כולנו במחיר נמוך, עשתה עליהם רווחי עתק, שילמה תמלוגים מגוכחים, פגעה בנורמות בסיסיות של הגנה על הסביבה, הפכה את חלק מעובדיה לדפוקים בכל קנה מידה, הנהגיה במפעלים משטר אימה, ונהגה אל מול התארגנותם באופן שמתאים אולי למאה ה-19. גם ירון זליכה האשים אותם בגזילה מהמדינה.
לגבי עובדי הקבלן, הועדים עצמם מתנגדים לקיום עובדי קבלן, עצם קיום עבודה קבלנית לא מואגדת פוגע ביכולתם להתאגד ומסכן את מעמדם. וכסף להעסקה בלתי פוגענית קיים, כאמור. הוא פשוט עד כה ניתן במתנה ללאלפיון העליון.
מילה אחרונה לגבי אסון הכרמל. המדנה הפריטה בזמנו את שירותי הכיבוי מהאוויר, שעד לפני עשור התבצעו ע"י חיה"א. גם אלה, בין השאר כשלו הפעם. בהחלט היה כשל ממשלתי נרחב בעניין. הכשל המרכזי היה מדיניות של קיצוצים תקציביים כבדים ובפועל מחסור קשה בתקנים לכבאי אש, יחסית למדינות מפותחות.
 
 
 
 
מי מפחד מההפרטה הרעה?
15/8/2011
נכתב על ידי בטח

המדינה לא הפריטה את הכיבוי האוירי.
ח"א טען שהמיכלים (שנישאו ע"י יסעורים) גומרים על המסוקים ולא יעילים מספיק כדי להמשיך לגרום נזקים למסוקים ולכן הוחלט להפסיק להשתמש במיכלים הנישאים.

כך נשארה האופציה של שימוש במטוסי ריסוס אזרחיים לכיבוי מהאויר. ואני לא אופתע לגלות שגם בתקופה שהיה שימוש במסוקי ח"א לכיבוי השתמשו במטוסי ריסוס אזרחיים במקביל.
 
 
 
 
עמית, כתבת הרבה אקסיומות שאין להן בסיס אמיתי
15/8/2011
נכתב על ידי יוסי

אני אתייחס לאחת לדוגמא, כתבת:
"ההתייחסות לאינפלציה דמגוגית. לממשלה יש יעד אינפלציה כיום בין 1-3 אחוז. היעד איננו 0%, כלומר אינו חיסול האינפלציה, כי המשמעות של כך היא מיתון של המשק."
ובכן, טעות. אם למדת כמו שצריך את הבסיס, אתה יודע שמי שאחראי לאינפלציה הם הבנקים ובנק ישראל, אחרת לא היו שינויים בכל המחירים גם יחד. אני אתייחס רק לבנק ישראל, לגבי הבנקים ותפקידם במחזור העסקים ההסבר מסובך יותר.
אין שום קשר בין אינפלציה ובין צמיחה אמיתית. צמיחה אמיתית מבוססת על ייעול של המשק - שיפורים בטכנולוגיה, שיפורים בחלוקת העבודה, ייעול בהתמחות או הפסקת בזבוזים. שום דבר שקשור לכמות הכסף שמחליפה ידיים. הכסף הוא רק אמצעי, הוא לא בונה שום דבר ולא הורס שום דבר.
היו שנים רבות שבהן מדינות התנהלו ללא בנק מרכזי או עם בנק מרכזי מינורי מאוד, כמו ארה"ב עד מלחמת האזרחים. ולא הייתה אינפלציה (לא משמעותית). וארה"ב צמחה יפה מאוד.
 
 
 
 
אכן הפער בין ההתמצאות לביטחון העצמי בסרט הוא די מדהים
16/8/2011
נכתב על ידי שאול

קראתי גם את המסמך שהם כתבו. בשתי מילים - אוי ואבוי. כל הגישה הזו של "הנה הפיתרון, כמה פשוט" מוציאה אותי מהכלים. מצטטים את קיינס, אבא לרנר ואסתר אלכסנדר כדי לצאת אינטלגנטים, וחושפים את זה שאין להם מושג מה למדנו ב60 השנים האחרונות. בשביל פרופורציה, 60 שנה זה יותר מחצי מהתקופה שכלכלות מעורבות (בערך חצי חצי ממשלה - שוק, כפי שקיים בכל העולם המפותח) קיימות.

שיעור הצמיחה שהם מניחים הוא כל כך מגוחך, והוא המקור לרוב ההכנסות שהם מדברים עליהם, שקשה להתייחס לשאר המסמך ברצינות. 8%?! מאיפה הם הביאו את זה למען השם?! אבל על זה אורי כבר כתב. אוסיף רק שלוש וחצי נקודות:

אני לא מומחה גדול למדיניות מוניטרית, אבל נדמה לי שהנושא מעט מורכב יותר מאשר "מה הבעיה? אינפלציה 4%-6% ופתרנו את בעיית האבטלה".
סתם. אני כן מבין לא רע במדיניות מוניטרית. כמובן, כמובן, כמובן שמה שנאמר בסרט הוא שטות מוחלטת. כסף הוא לא נייטרלי לגמרי - לא צריך להגזים יוסי, אבל אינפלציה, אפילו בקרב התומכים (ואני ביניהם), היא כלי למאבק במחזור העסקים - תופעה זמנית בהגדרה. אינפלציה היא לא כלי לעידוד צמיחה בטווח הארוך. עם מי הם התייעצו בנושא?! והביטחון העצמי של מי שבבירור אין לו שום מושג הוא פשוט... אין מילים.

הרעיון של רצועת האלכסון לשקל הוא רעיון עיוועים, ובוודאי באופן בו הוא מוצג. בפעם האלף - אין שום דבר רצוי במיוחד בייצוא כשלעצמו. מה בדיוק טוב לישראל בלהעמיס תוצרת ישראלית על אוניות ולשלוח לניכר? רק דבר אחד - שאנחנו מקבלים בתמורה סחורות מחו"ל. מה מציעים בסרטון - שנעבוד כדי לשנות את המחירים לרעתנו! שנפעל כדי להוזיל את הייצוא יחסית לייבוא. שנפעל להוזיל את מה שאנחנו מוכרים, ולייקר את מה שאנחנו קונים! מבריק!
ייצוא, בפעם האלף ואחת, לא מספק עבודה. ייצוררררר מספק עבודה. אם הייצוא יהיה קשה, גורמי ייצור יעברו לייצור לצריכה מקומית. אין, לא היה, ולא יהיה, מתאם בין המסחר הבינלאומי של מדינה ושיעור האבטלה בה. (בהערת אגב, אפשר לנסות לצמצם זעזועים זמניים, וזה להבנתי מה שנעשה כרגע. זו בשום פנים לא תכנית רלוונטית לטווח הארוך).

ההתאהבות ב"ממוצע ב OECD" היא מגוחכת. אבוי לנו אם ההוצאה על בריאות תגיע לשיעור ההוצאה הממוצע ב OECD. התפלגות הגילאים בישראל היא צעירה בהרבה מהממוצע ב OECD, אז כל עוד אנחנו לא מתכננים ניתוחי לב לילדים בני 8 זה יהיה בזבוז משווע להגדיל את ההוצאה על בריאות לממוצע ב OECD. מומי דהן בדק את הנושא, ומצא שכשלוקחים בחשבון את התפלגות הגילאים ההוצאה לבריאות בישראל היא גבוהה יחסית. ולפני שכולם קופצים פה עם ה 30% הוצאה פרטית - הרוב המוחץ של ההוצה הפרטית הוא רפואת שיניים וסיעוד, שני נושאים שמעולם לא היו במימון המדינה. אבל מה נלין על בריאות, כשיש מי שרוצה להעלות את ההוצאה על כיבוי(!) לממוצע ב OECD. אני ממליץ, אם יש זמן, לפתוח מפה אקלימית ולעמוד על ההבדלים בין ישראל לשוויץ בפוטנציאל השרפות.

וכל זה בביטחון עצמי של מי שפשוט יודע הכל יותר טוב מכולם...
 
 
 
 
מה עם איזו אתנחתה אמנותית/מוזיקלית?
16/8/2011
נכתב על ידי אליסה

העם מבקש.
 
 
 
 
אליסה, העם רוצה כל מיני דברים
16/8/2011
נכתב על ידי שאול

 
 
 
 
אני מבקשת פוסט על מרגול.
17/8/2011
נכתב על ידי אליס

 
 
 
 
שאול,
17/8/2011
נכתב על ידי אליסה

זה מה שביקשתי: כל מני דברים.
 
 
 
 
מאמאמאמאמא
17/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

עמית,

א. השקעה בחינוך משתלמת! אין על כך וויכוח. הוויכוח הוא האם ההשקעה צריכה להיות מתועלת על-ידי המדינה והאם תיעול כזה יעיל יותר. על הטיעון ב!!!http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3527929,00.html@@@כלכליסט### אין לי הרבה מה להגיד. הוא ספקולציה סופר אופטימית שיסודה אינו ברור. לדוגמה, 80 אחוז מהתועלת הצפויה הוא בהגדלת מספר שעות העבודה של הורים, שתביא יותר הכנסה, וכו' וכו'. מה היסוד לחישוב? לדוגמה, אם מניחים שלוש שנות גיל רך (ההשקעה היא בגיל הרך) מסתבר שיש כאן תוספת של בערך 3.5 אירו ליום עבור כל ילד. כמה שעות שהות נוספות קונים 3.5 אירו ליום? חצי שעה? רבע שעה? עשר דקות?
לפי החישוב כאן, קצת יותר. לא ברור לי כיצד מתומחר זמן פנוי לעבודה נוספת בנפרד מההכנסה מאותה עבודה (האם לא זה הביטוי של זה?) אבל ההנחה שתוספת של שעה, חצי שעה או רבע שעה לגן תוסיף 20 אחוז לכמות שעות העבודה של ההורים - לא נראה לי מציאותי.
כנ"ל גם לגבי הדברים האחרים. האם השקעה רבה יותר תפחית את מספר הילדים בחינוך המיוחד? נסיוננו מורה כי בדיוק ההפך: תוספת תקציב משמעה עוד אבחונים, עוד הפניות ועוד הוצאה.
טוב, אבל נעזוב את התכתושת עם זה.
ב. אני לא חושב שההתייחסות לאינפלציה היא דמגוגית. זה בדיוק מה שאינפלציה עושה. זהו מס.
ג. יצוא/יבוא: די מובן מאליו, מנקודת מבטי, כי האינטרס של 99.8 אחוז מהאוכלוסיה, היוצאת נשכרת מיבוא זול יותר ומשקל חזק, צריך להכריע.
ד. ספקולנטים: הם ממלאים תפקיד חיוני בשוק. חיוני והכרחי. חיוני, הכרחי ומציל נפשות. הספקולנט מבחין במצב בו מישהו (הממשלה או כל מישהו אחר) מנסה לרמות במחירו של מוצר או בטיב המוצר, ונכנסים - מטעמיהם האנוכיים - כדי לתקן זאת. כשהממשלה קובעת שער גבוה לדולר, היא מנסה לרמות את הציבור ולהציע לו לקנות מוצר ששווה 3 שקלים (דולר) ב-4 שקלים. הספקולנט נכנס לשוק, מציע בשוק דולרים למכירה במחיר של 4 שקלים, וקונה מהממשלה דולרים במחיר של 3 שקלים. הוא עושה זאת למטרותיו האנוכיות, כמובן, אבל מגיש לנו שירות חיוני בכך שהוא כופה על הממשלה להפסיק לרמות אותנו.
קח את זה כדוגמה פשוטה: נאמר שהממשלה מוכרת כיכרות לחם ב-10 שקל ונכנס ספקולנט ומציע את כיכרות הלחם ב-7 שקל. האם הפעולה הזו מועילה לציבור או לא?
ה. ים המלח: כל היללות עכשיו, תסלח לי על הביטוי, לא בדיוק מובנות לי. לפני שכי"ל נמכרה הרווח לפני מס שלה היה 6 אחוז - רווח עלוב של ניהול די עלוב - והיא נמכרה לפי מכפיל סביר לגמרי של 12 על הרווח לפני מס. היום היא מרוויחה 22 אחוז לפני מס, והגדילה את ההכנסות פי 3.5 ואת ההכנסות ממס פי 8. מה בדיוק מציק לך כאן. אתה חושב שדברים יכולים להתנהל לפי זה שהמדינה תוכל לעשות "פוס" ולהגיד שעכשיו, כשיש רווחים, אז בעצם אנחנו מתחרטים על זה שמכרנו? בלי קשר לזה, אני גם חושב שאופן ההפרטה עד היום היה פגום ודפוק - התיקון שאני מציע הוא לעשות את זה באופן לא דפוק, ולא להתחיל להתנהג כמו צ'אבז.
ו. עבודה קבלנית: האיגודים המקצועיים, ובראשם ההסתדרות, הם החסידים המובהקים, הנאמנים והקנאים ביותר של עבודת קבלן. הם נלחמים ב"כאילו" בזה, שכן זה ממש לא נעים להודות בזה, אבל בכל אחד ואחד מהמפעלים הגדולים (וגם בהסתדרות עצמה) יש "פריפריה" שלמה של עובדים המועסקים בתנאים ירודים - והעובדים המועסקים בתנאים המועדפים מבינים בדיוק למה: התנאים המשופרים שלהם מחייבים העסקה של עובדים מ"דור ז'" שלא יקבלו את התנאים המשופרים האלה. עבור העובדים המאוגדים זה עניין פשוט של הם-או-אנחנו והם בהחלט תומכים בכך שאחרים יועסקו בתנאים ירודים לנוחותם.
אתה צריך להבחין בין זה לבין התביעות של ההסתדרות להעלאת שכר המינימום, לדוגמה, שהיא פשוט שיטה להעלאת שכר העובדים במממשלה ולעובדים במפעלי הוועדים הגדולים.
ז. לגבי אסון הכרמל - עסקתי בכך בעבר וכאן פשוט אציין שאתה טועה ביחס לשירות הכיבוי מן האוויר.

טוב, אבל אחרי שכתבתי את המגילה הזאת ראיתי ששאול כתב קודם, וטוב ממני, אז הנה אתנחתה מוזיקלית בפוסט נפרד.
 
 
 
 
והנה ההודעה שוב בתבנית תקינה
17/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

עמית,

א. השקעה בחינוך משתלמת! אין על כך וויכוח. הוויכוח הוא האם ההשקעה צריכה להיות מתועלת על-ידי המדינה והאם תיעול כזה יעיל יותר. על הטיעון בכלכליסט אין לי הרבה מה להגיד. הוא ספקולציה סופר אופטימית שיסודה אינו ברור. לדוגמה, 80 אחוז מהתועלת הצפויה הוא בהגדלת מספר שעות העבודה של הורים, שתביא יותר הכנסה, וכו' וכו'. מה היסוד לחישוב? לדוגמה, אם מניחים שלוש שנות גיל רך (ההשקעה היא בגיל הרך) מסתבר שיש כאן תוספת של בערך 3.5 אירו ליום עבור כל ילד. כמה שעות שהות נוספות קונים 3.5 אירו ליום? חצי שעה? רבע שעה? עשר דקות?
לפי החישוב כאן, קצת יותר. לא ברור לי כיצד מתומחר זמן פנוי לעבודה נוספת בנפרד מההכנסה מאותה עבודה (האם לא זה הביטוי של זה?) אבל ההנחה שתוספת של שעה, חצי שעה או רבע שעה לגן תוסיף 20 אחוז לכמות שעות העבודה של ההורים - לא נראה לי מציאותי.
כנ"ל גם לגבי הדברים האחרים. האם השקעה רבה יותר תפחית את מספר הילדים בחינוך המיוחד? נסיוננו מורה כי בדיוק ההפך: תוספת תקציב משמעה עוד אבחונים, עוד הפניות ועוד הוצאה.
טוב, אבל נעזוב את התכתושת עם זה.
ב. אני לא חושב שההתייחסות לאינפלציה היא דמגוגית. זה בדיוק מה שאינפלציה עושה. זהו מס.
ג. יצוא/יבוא: די מובן מאליו, מנקודת מבטי, כי האינטרס של 99.8 אחוז מהאוכלוסיה, היוצאת נשכרת מיבוא זול יותר ומשקל חזק, צריך להכריע.
ד. ספקולנטים: הם ממלאים תפקיד חיוני בשוק. חיוני והכרחי. חיוני, הכרחי ומציל נפשות. הספקולנט מבחין במצב בו מישהו (הממשלה או כל מישהו אחר) מנסה לרמות במחירו של מוצר או בטיב המוצר, ונכנסים - מטעמיהם האנוכיים - כדי לתקן זאת. כשהממשלה קובעת שער גבוה לדולר, היא מנסה לרמות את הציבור ולהציע לו לקנות מוצר ששווה 3 שקלים (דולר) ב-4 שקלים. הספקולנט נכנס לשוק, מציע בשוק דולרים למכירה במחיר של 4 שקלים, וקונה מהממשלה דולרים במחיר של 3 שקלים. הוא עושה זאת למטרותיו האנוכיות, כמובן, אבל מגיש לנו שירות חיוני בכך שהוא כופה על הממשלה להפסיק לרמות אותנו.
קח את זה כדוגמה פשוטה: נאמר שהממשלה מוכרת כיכרות לחם ב-10 שקל ונכנס ספקולנט ומציע את כיכרות הלחם ב-7 שקל. האם הפעולה הזו מועילה לציבור או לא?
ה. ים המלח: כל היללות עכשיו, תסלח לי על הביטוי, לא בדיוק מובנות לי. לפני שכי"ל נמכרה הרווח לפני מס שלה היה 6 אחוז - רווח עלוב של ניהול די עלוב - והיא נמכרה לפי מכפיל סביר לגמרי של 12 על הרווח לפני מס. היום היא מרוויחה 22 אחוז לפני מס, והגדילה את ההכנסות פי 3.5 ואת ההכנסות ממס פי 8. מה בדיוק מציק לך כאן. אתה חושב שדברים יכולים להתנהל לפי זה שהמדינה תוכל לעשות "פוס" ולהגיד שעכשיו, כשיש רווחים, אז בעצם אנחנו מתחרטים על זה שמכרנו? בלי קשר לזה, אני גם חושב שאופן ההפרטה עד היום היה פגום ודפוק - התיקון שאני מציע הוא לעשות את זה באופן לא דפוק, ולא להתחיל להתנהג כמו צ'אבז.
ו. עבודה קבלנית: האיגודים המקצועיים, ובראשם ההסתדרות, הם החסידים המובהקים, הנאמנים והקנאים ביותר של עבודת קבלן. הם נלחמים ב"כאילו" בזה, שכן זה ממש לא נעים להודות בזה, אבל בכל אחד ואחד מהמפעלים הגדולים (וגם בהסתדרות עצמה) יש "פריפריה" שלמה של עובדים המועסקים בתנאים ירודים - והעובדים המועסקים בתנאים המועדפים מבינים בדיוק למה: התנאים המשופרים שלהם מחייבים העסקה של עובדים מ"דור ז'" שלא יקבלו את התנאים המשופרים האלה. עבור העובדים המאוגדים זה עניין פשוט של הם-או-אנחנו והם בהחלט תומכים בכך שאחרים יועסקו בתנאים ירודים לנוחותם.
אתה צריך להבחין בין זה לבין התביעות של ההסתדרות להעלאת שכר המינימום, לדוגמה, שהיא פשוט שיטה להעלאת שכר העובדים במממשלה ולעובדים במפעלי הוועדים הגדולים.
ז. לגבי אסון הכרמל - עסקתי בכך בעבר וכאן פשוט אציין שאתה טועה ביחס לשירות הכיבוי מן האוויר.

טוב, אבל אחרי שכתבתי את המגילה הזאת ראיתי ששאול כתב קודם, וטוב ממני, אז הנה אתנחתה מוזיקלית בפוסט נפרד.
 
 
 
 
על הרגעים (הכבר לא כל כך, בעוונותינו) נדירים שאני מסכים עם אורי -
17/8/2011
נכתב על ידי שאול

אמר הסטנדאפיסט (ובעל דוקטורט בכלכלה) יורם באומן את הדברים הנבונים הבאים:

you guys in the right, you believe in markets, and that's fine.

you guys in the left, you believe in government intervention, and that's fine too.

The problem is you guys in the center. you guys believe in magic

http://www.youtube.com/watch?v=cW9dxFrAk-I

הומור של חנונים טורבו, אבל היי - אני חנון טורבו.
 
 
 
 
יורם באומן
17/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אוי. זה נחמד מאוד.



וכן, העניין באמת מחמיר והוא גם דו-כיווני. אני מוצא את עצמי מהנהן בהסכמה לדבריך. אין כאן פיזור סיכונים.
 
 
 
 
מאמר מצויין
18/8/2011
נכתב על ידי אליסה

כאן (וגם מרגול מוזכרת).
 
 
 
 
אורי, תוכל להסביר את דוגמת הספקולנטים?
22/8/2011
נכתב על ידי חירותניק ליברלי

לא הבנתי את הטיעון
 
 
 
 
הטיעון לגבי ספקולנטים
22/8/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

הוא, בפשטות, שהם אינם שונים מכל סוג אחר של סוחרים או משקיעים: הם נמשכים לשווקים בהם מישהו מרוויח רווח גדול יחסית וגם הם רוצים. כניסתם, בתורה, גורמת לירידת הרווח הזה (כי תחרות גורמת להורדת מחירים). אין הבדל בין משקיע ארוך טווח (נאמר, וורן באפט) ומשקיעים קצרי טווח (כמו, נאמר, ספקולנטים). שניהם משרתים אותה תועלת ופחות או יותר באותם אמצעים.