ובינתיים, במחלקה לעיבוד המציאות
  אחת העובדות הידועות ביותר, והמוכחשות ביותר, היא שב-13 השנים האחרונות ההתחממות הגלובאלית יצאה לחופשה. את העובדות קל למצוא. מספיק לבקר בתרשים הבא של נאס"א-גי"סס:

מכחישי ההתחממות בנאס"א


אבל נדמה שלאף אחד זה לא מפריע להמשיך לטעון שההתחממות ממשיכה.

רעיונות מיד שנייה
פרידריך פון האייק הצביע בעבר על התפקיד החשוב שיש ל"מפיצי רעיונות מיד שנייה"—אלו שאינם הוגים רעיונות מקוריים משלהם, אלא מבצעים פישוט, סיגנון, זיקוק ופופולריזציה ולעתים, אבוי, גם הנצחה ו'מיתוסיזציה' של רעיונות ופריטי מידע שהופקו במחקר ראשוני. האייק הציב בשורה זו של מפיצי רעיונות את העיתונאים, המורים, ואת האינטלקטואלים מן המעלה השנייה והשלישית, העוסקים בעיבוד רעיונות מקוריים עוסקים ב'תרגום' רעיונות מקוריים ובניסיונות להתאימם לזירות חקר ומחשבה שונות.

לעתים קרובות, מתגלגלים הרעיונות המקוריים דרך מתווך סמכותי—למשל, חוקר או הוגה חשוב בתחומו; או כתב־עת מדעי־פופולרי—המסוגל לפשט את הרעיונות המורכבים, או לקשרם באופן משכנע לסיפור מעשה מרתק. מכאן, נודדים הרעיונות ומתנהלים, בדרך כלל, במעגל סגור בו עיתונאים כותבים מאמרים על הרעיונות, אותם קוראים אינטלקטואלים מן המעלה השנייה והשלישית (לדוגמה, בעלי תואר ראשון או שני בתחום מסוים, שלא הפכו בעלי מקצוע בו), המסתמכים עליו כדי להזין במידע אינטלקטואלים ממעלתם, לכתוב עליו בבלוגים, לשעתקו בספרי לימוד, לספר עליו כבדרך אגב בשיעורים, וכן הלאה.

מעט מאוד מהמידע הזה מטפס למעלה, בחזרה לתחום החשיבה המקורית (לבד מבתחום הסוציולוגיה והחינוך, שבהם יש מעט מחשבה מקורית) ומעט ממנו זולג למטה והופך נחלת הכלל. רוב המידע כאן נאגר כ"מטבעות נוסח" חלולות (מונחים כמו "עקרון אי־הוודאות" או "אפקט הפרפר" המשמשים ניסוח הנשמע מחוכם יותר ל"אי אפשר לדעת מה יקרה"), או כתפישות או מושגי מפתח, לרוב שגויים או מעוותים, לגבי זיהום, נימוסים, מין, אוכל, וכדומה.

משהו מעין זה קורה לרעיון ההתחממות הגלובלית. ברור כי הייתה התחממות גלובלית—והתהליך נמשך לפחות מסוף המאה ה-19—אבל העצירה בתהליך בעשור האחרון מבלבלת את משווקי הרעיונות מיד שנייה, ומובילה אותם לדחות את המידע החדש ולטעון כי הוא אינו קיים.

דוגמה טיפוסית הוא אתר "הידען," פרי עמלו הבלתי־נלאה של אבי בליזוביץ'. נאס"א-שמאסא, כותב שם מדריך הטיולים דר' אסף רוזנטל, כדור הארץ ממשיך להתחמם. הוא אף מצטט חוקר הגורס כי אחת הבעיות היא שמדענים אינם יכולים להסיק מסקנות בבטחון של מאה אחוז, והדבר "מערער את בטחון הציבור ונותן לקובעי מדיניות מרווח שמאפשר חוסר פעולה." כלומר, על המדענים לשקר. כלומר, "לפשט." הוא מסיים את דבריו בקריאה " הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה."

בליזובסקי עצמו מספר לנו כי שנת 2010 הייתה "אחת משתי השנים החמות ביותר בהיסטוריה" ואילו רוזנטל שב ומבאר כי מחקרים מראים ("למרות שהחוקרים אינם מתייחסים (במפורש) להתחממות העולמית") כי החורף הקר באירופה נגרם בגלל ההתחממות הגלובלית. לפעמים גם אומרים דבר והיפוכו. בליזובסקי גורס כי "אל ניניו בחצי הכדור הדרומי... תרם לכמה תבניות מזג אוויר לא שגרתיות... פעילות הציקלונים הטרופיים הייתה מתחת לממוצע" ואילו רוזנטל אומר כי "התחממות כדור הארץ יצרה כמה תופעות... [כמו] סופות הטורנדו שמכות באמריקה הצפונית"

בבלוג אחר, שאף הוא נכתב על־ידי מי שאינו חוקר בתחום, נטען כי התחממות האקלים גרמה ל"סופות טרופיות חזקות ותדירות יותר" וגורס כי הייתה "עליה בתדירות ובעצמה של סופות והוריקאנים." במקום אחר הוא מצטט בשמחה ובששון מחקר שמקשר בין גל החום ברוסיה ("רוסיה הבוערת") ושינויי אקלים (כשגם ב"הידען" מצטרפים לחגיגה עם דיווח על "בצורת חום ושריפות בלתי נשלטות ברוסיה").

וכמו כן, זה נובע משקר כלשהו
בכל המקרים—התחממות, סופות וגל החום ברוסיה—הקביעות אינן מבוססות על ידע כי אם על הדחקתו.

במקרה רוסיה, מחקר שפרסמה נוא"ה (NOAA) כבר בספטמבר 2010, כמה חודשים אחרי גל החום ברוסיה, הגיע למסקנה חד־משמעית כי גל החום נבע מסיבות טבעיות, ולא היה לו כל קשר עליו יכלו מדעני נוא"ה לעמוד להתחממות הגלובאלית. למחקר הזה לא היה כל אזכור ב"הידען" ואחיו.

המקרה מעט חמור יותר בנוגע לסופות. המידע ידוע כבר שנים: לא נמצא שום קשר בין ההתחממות הגלובלית (שישנה) לבין תכיפות של סופות כלשהן. המידע הזה ידוע, כמובן, ל"הידען" ושות'—אבל הוא מודחק. המידע ש"הוזרם" לערוץ המידע מיד שנייה כלל את הקביעה כי אירועי מזג אוויר קיצוניים הם חלק מההתרחשויות הנובעות מהתחממות האקלים ולכן, כל אירוע חריג בכיוון מסוים—כמו סערה או בצורת או גל חום—מתוייג מיד כתופעה הנובעת מהתחממות גלובלית. כאשר יש אירוע חריג בכיוון אחר—גל קור, חורף קשה או היעדר סופות או סיומה של בצורת—הוא מוסבר כאירוע הקשור למזג אוויר או לתופעות טבעיות. וכך נוצר מצב בו באותו מקום טוען אחד כי ההתחממות הגלובלית גורמת לכך ש"הקרח סביב אנטארקטיקה וגרינלנד נמס" ועמיתו גורס באותו מקום כי "הרוחות הטבעתיות הדרומיות... והובילו לשיא של כל הזמנים בכיסוי השלג סביב אנטאקטיקה." כלומר, השלג באנטארקטיקה נמס בגלל ההתחממות הגלובלית ובה-בעת מגיע ל"שיא של כל הזמנים" בגלל "הרוחות הטבעתיות הדרומיות." באופן דומה, החורף הקר מאוד בבריטניה ובארצות־הברית נובע בו זמנית מהתחממות גלובאלית ("ההתחממות גורמת להמסת קרחונים בצפון, המסה שמסיטה (עד עוצרת) את זרם הגולף... זרם גולף מוסט ישאיר את אירופה קפואה" ומסיבות טבעיות ("התנודות הארקטיות השפיעו על חלקים רבים של חצי הכדור הצפוני... בבריטניה שרר החורף הקשה ביותר בתחילת השנה ודצמבר הקר ביותר בסופה של אותה השנה").

דיסוננס קוגניטיבי
איני חושד ברוזנטל או בבליזובסקי בחוסר יושרה או בחוסר יושר.[1] אני משוכנע שהם מאמינים באמונה שלמה כי הם משרתים את עניינה של האמת ועניינו של המדע. אבל ברי כי קיים אצלם דיסוננס קוגניטיבי בין המידע העובדתי ל"מידע המונח כאמת." הסתירה ההולכת ומחריפה בין הידע העובדתי המצטבר, להנחות מהי "אמת" מציב בפניהם דילמה, הגורמת להם "לא להפנים" מידע הסותר את מערך ההנחות שלהם. לדוגמה, אני סבור שההתחממות הגלובאלית כי, ככל הנראה, תהליך שפעילות האדם מעלה לו תרומה מסוימת. אני סבור גם כי הפקת אנרגיה סולארית היא בזבוז כספי הציבור. בשני המקרים, עם זאת, אני לא "מושקע" בנושא. הסברה שלי עשויה להיות שגויה. אנרגיה סולארית עשויה להתברר השקעה משתלמת. עשוי להתברר גם כי תרומת האדם להתחממות הגלובלית היא אפסית.

אני יכול לקבל זאת ולהמשיך לאכול את ארוחת־הצהריים. עבור אנשי "הידען," עם זאת, מדובר בקלקול קיבה מאז'ורי. הם ינסו ככל יכולתם לגונן על הקונספציה, ואף להרחיב אותה באמצעות קישורה לקונספציות דומות. לדוגמה, לומר כי מי שמטיל ספק בכך שכדור הארץ מתחמם דומה למי שסבור שכדור הארץ שטוח או שהאדם לא התפתח בתהליך אבולוציוני. יש כאן גם שימוש טקטי בהפחדה (בנוסח "אז אתה רוצה להגיד לי שאתה שייך לפרימיטיבים האלה?"), אבל גם הגנה עצמית מפני מהלומת הדיסוננס הקוגניטיבי.

מצפון תפתח הדעה
ואולי יש עכשיו הזדמנות להתחיל לפסוע בכיוון הנכון. כתב־העת של האקדמיה הלאומית למדעים (PNAS) פרסם מחקר מעניין של קאופמן ושות' (קבוצה של חוקרים, מהם שניים כלכלנים ושניים גיאוגרפים) המנסה "ליישב את השינוי האקלימי הנגרם כתוצאה ממעשה ידי־אדם עם הטמפרטורה הנצפית בשנים 1998-2008." כותבי המאמר מכריזים כבר בפתיחה כי "לא ברור מדוע הטמפרטורות בפני השטח של כדור הארץ לא עלו בשנים 1998-2008." כלומר, עתה זה רשמי, לא הייתה עליה. החוקרים נוקבים בכמה סיבות, וביניהן פעילות השמש, ובסיבה מרעישה אחת: "עליה מהירה בפליטת גפרית בגלל גידול משמעותי בצריכת הפחם באסיה בכלל, ובסין בפרט." כלומר, שריפת פחם מובילה בו זמנית לעליה בטמפרטורות, בגלל תרומתה לעליה בריכוז הפחמן הדו־חמצני, וגם עשויה להיות הסיבה לירידה בטמפרטורות, בגלל פליטת הגפרית בעת השריפה. החוקרים מציינים עוד כי סיבות טבעיות היו הגורם העיקרי לשינויים בטמפרטורות בשנים מסוימות: "לה נינה" גרמה לצינון בשנים 1999-2000 ואילו "אל ניניו" גרם להתחממות מוגברת בשנים 2002 וב-2010.

(יש כאן גם סיפור צד: פחם היה מקור האנרגיה הכמעט בלעדי במאה וחמישים השנים הראשונות למהפכה התעשייתית. יש חוקרים המייחסים לפליטה מעטה זו—כמויות הפליטה לפני שנות הארבעים למאה העשרים היו כמעט זניחות—את הגידול בריכוז הפחמן הדו־חמצני הנמשך ברציפות כבר מאתיים וחמישים שנים. אם ההנחה נכונה, היינו צריכים לראות גם השפעה מקררת קודם לכן)

הידיעה המפכחת הזו קצת מבלבלת את העולם. ב"אינדפנדנט," ב"וושינגטון פוסט," ובבי.בי.סי. הצייתניים כבר פועים את הפזמון החדש (הסינים עצרו את ההתחממות הגלובאלית, אבל היא תיכף תתחיל מחדש) ומוסיפים שגם ההתקררות בשנים 1940-1970 נבעה מאותה סיבה ממש (כלומר, הפחם). ובכלל, זה לא פייר, הם אומרים, להתחיל לספור ב-1998, כי בשנה זו שררו "תנאי אל ניניו" העזים ביותר.

כפי שתוכלו לשים לב, בוודאי, זה כבר לא משאיר אותנו עם הרבה חומר לעבוד. אם 1998 היא "לא פיירית" ואם 1999 ו-2000 הם שנות ההצטננות של "לה נינה," ואם שנת 2002 ושנת 2010 לא נחשבות בגלל "אל ניניו" ואם גם את שנת 2008 צריך כנראה להעיף בעוון אפקט "לה נינה" מתון אנחנו נשארים, בפועל, עם שנת 2001, הרצף המרטיט 2003-2007 ושנת 2009. אגב, גם אם מתחילים לספור משנת 2001 יש לנו דפוס של התקררות קלה (חצי עשירית המעלה).

מרתקת במיוחד הייתה התגובה של אתרים המתעמלנים התחממות גלובלית. ג'ו רום ב"קדמה אקלימית" ערך ספין נאה: "מחקר קובע: העשור החם ביותר היה אפילו חם יותר אלמלא זיהום פליטת הגפרית משריפת פחמן בסין." אתר "מחבק העצים" פסע בנפש חפצה בעקבותיו.

הדיסוננס הקוגניטיבי לא מתבטא רק בכותרת. שנת 1998 הייתה עד לפני כמה שנים ה"אנו הוריביליס," שנת הבלהות של האקלים. עתה, משמשתמשים בה כנקודת מוצא להשוואות, היא נדחית לחלוטין כתוצר של תופעה טבעית, כמוה כשנים "קרות" אחרות.

ג'ודית' קארי, שניצבת היכנשהו באמצע בין ספקנים למתריענים, מספקת סקירה שקולה של המאמר. היא עומדת על הידע הדל בתחום האקלים של הכותבים, על חולשת ההסבר שלהם, ועל כך שהוא אינו מספק נימוק משכנע לדחות את ההנחה שהתרחשות טבעית גרמה להצטננות בשנים האחרונות. מה שכן, היא אומרת "ההנעה המדעית למאמר הזה היא, כנראה, לומר שמדענים מבינים את ההתפתחויות [האחרונות בתחום האקלים] וכי התשובה להם היא פעילות האדם ולא התרחשות טבעית... ההשלכות הפוליטיות של המאמר הזה היא שהפתרון הפשוט ביותר להתחממות גלובלית היא שהסינים ישרפו יותר פחם, מה שהם מתכוונים לעשות ממילא."

ואני חושב, דווקא, שהמסקנה המעניינת מאוד היא זו שאף אחד לא מציין, כמעט: שהקביעה כי ההתחממות הגלובלית נעצרה מאז שנת 1998 עברה בבת־אחת ממעמד של טיעון חתרני של קומץ ספקנים מטורפים למעמד של דבר מובן מאליו.


הערות

1 כן, כן, זה לא במקרה שלא הזכרתי כאן את דני רבינוביץ'.
 
 
רשימת תגובות (7)
 
 
אוף טופיק
9/7/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול יאיר גלר, אומר לנו בדיוק מה הוא חושב עלינו:


"...אנחנו לא סומכים על 90% מהאוכלוסיה שיידעו להתנהג בהתאם, כלומר לא ינהגו וישתו ולא יגזימו עם השתייה. לכן אנחנו מעדיפים לפנות לכולם ולפגוע ב-10% הנותרים, שהם אזרחים אחראים. זה המחיר שהם ישלמו כאזרחים נורמטיבים, ואין להם ברירה אלא להשלים עם כך. מצאנו שבמקומות בעולם שבהם הגבילו את השתייה, גם כמות הפשיעה פחתה..."

http://www.themarker.com/markerweek/1.665787


 
 
 
 
לטעמי,
9/7/2011
נכתב על ידי אפי

הפסקה הזו חמורה הרבה יותר:

"השלב השלישי, כך מקווה גלר, יסתיים בהסדרה של כללי אתיקה מול מועצת העיתונות והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ולפיו יוגבל השימוש באלכוהול בחומר פרסומי, אבל בעיקר בחומר מערכתי. "לדוגמה, לא יציגו אלכוהול בהקשר של אלימות, כמו שתיית הבירה ב'עספור' - בני נוער רואים זאת ומושפעים מהתכנים".

מעבר לאדיוטיות שבענין ("הצעת חוק לאי הקרנת סרטים שיש בהם אלימות" - היה צריך להיות השלב הקודם), יש כאן עוד משהו: אם יש משהו יחסית נורמלי שנשאר לעולם המערבי, ושהוא עוד איכשהו מגן עליו בקנאות - זה זכות הביטוי. וגם זה כנראה הולך לעזאזל בדרך כל הארץ.
 
 
 
 
עוד עוף טופיק
9/7/2011
נכתב על ידי חירותניק ליברלי

זה חייב להיות מתיחה, נכון?

http://blog.mises.org/17652/superman-is-not-amused
 
 
 
 
שומר הלילה, ומה אפשר לעשות?
10/7/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

הטקס עובד ככה: יושב הפקיד מבקש התקציבים מול הממשלה ומתחנן על הקצבתו בתערובת של סיפורים אנקדוטליים ("ההריגה של אריה קרפ") המוצגים כעדות ל"עליה הדרמטית" (שבגללה התקציב נדרש), ונתונים מפוקפקים ("על פי הנתונים, מאז השקת הקמפיין יש ירידה משמעותית בצריכה בגילים האלה... במארס ערכה הרשות סקר, שבו נשאלו הנסקרים אם צריכת האלכוהול שלהם ירדה" - כלומר, הנתונים שלהם הם סקר שהם ערכו - ושאינו מפורסם באתר שלהם או בשום מקום אחר) וזוכים לאישור של הפוליטיקאים ולתקציב צנוע מהסיבות הבאות:
א. פוליטיקאי שמאשר תקציב ל"מלחמה ב..." אינו זוכה לעיתונות שלילית.
ב. פוליטיקאי שמסרב לאשר תקציב ל"מלחמה ב..." יזכה לעיתונות שלילית מאוד ויש אפשרות שיוצג כ"x המסומם" או ה"המחופף" וכו' בגלל עמדתו. הכותרות הרי תהיינה משהו כמו "שמריהו בעד אלכוהול".
ג. פוליטיקאי שמאשר תקציב ל"מלחמה ב..." אינו נחשב אחראי להיעדר מוחלט של תוצאות (וזו התוצאה הקבועה של כל סוגי "המלחמה ב..."

לדעתי הציטוט המדהים ביותר הוא "בנינו תוכנית כוללת: החל ב... וכלה ב... אין לי מושג מה עובד על האזרח הממוצע." - כלומר, הוא מצהיר בגלוי ובלי בושה שאין לו מושג אם התוכנית פועלת.
 
 
 
 
לא, זו לא מתיחה
10/7/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

http://www.startribune.com/lifestyle/125217864.html
 
 
 
 
צרת רבים נחמת טפשים
10/7/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

אפרופו חופש ביטוי - גרמניה מאיימת על סוכניות הדירוג לבל ימסרו את דעתם האמיתית על האיתנות הפיננסית של מדינות האיחוד:

http://blogs.telegraph.co.uk/finance/ambroseevans-pritchard/100010742/europe-free-speech-and-the-sinister-repression-of-the-rating-agencies/
 
 
 
 
.As if
10/7/2011
נכתב על ידי אליסה

זה כאילו שאובמה היה מאיים על הניו-יורק טיימס אחרי שאלה היו מעירים על העובדה שאוזניו קצת גדולות יחסית לגודל ראשו.