משהו בינלאומי כזה
  דנה אינטרנשיונל התראיינה לתכנית אירוח חביבה (מופע שבת) באירלנד. על הראיון עצמו אין הרבה מה להגיד. הגב' אינטרנשיונל, בשיזוף בלתי־טבעי, עוטה בגד בלתי־מוגדר ותסרוקת מוגדרת עוד פחות, חוטבת את המילים בגרזן אישראליש כבד—אך עדיין מצליחה להישאר חיננית. מה שמעניין כאן הוא טענתה, ראשית, שהיא לא אישה אלא "מה שאתם רוצים"—החלטתה לנהוג כאישה, היא אומרת, הונעה מתוקף כך שהיא הרגישה נשית מדי להיות גבר. הדעה הזו של ד"א אינה חדשה. בראיון לגל אוחובסקי, לפני כמה שנים, היא גרסה שהיא, וכל טרנסג'נדר (מי שהחליף את מינו) אחר הם, בעצם, הומואים: "קוקסינל שמגדיר את עצמו כאישה צריך טיפול," היא גורסת.

האמירות האלו, המגדירות את דנה אינטרנשיונל, בפועל, כהומו לכל דבר (וכך סבור גם אוחובסקי), נשפטות, כמובן, בעין הפוליטיקה של המיניות. אם דנה אינטרנשיונל היא "סתם הומו," ואם לתפישתה אין בכלל דבר כזה "טרנסג'נדרית" אלא רק הומואים עם העדפות סגנוניות, כי אז לא נשאר הרבה בבלון ההגדרה המובחנת של טרנסג'נדרים כדבר לעצמו. לא לחינם מכנה אותה אילה שני "טרנספובית."

אבל, חכו, זה עוד מסתבך. לצד האמירה שהיא, בעצם, לא אישה, גורסת ד"א בראיון (וגם במקומות אחרים, אף כי לא באופן גלוי ולא בישראל) כי עברה ניתוח מין (בערך בדקה 12 לראיון) ו"עכשיו כבר מאוחר להתחרט."

נכון, אחרי ניתוח מין קשה להתחרט. השאלה היא האם יש לדנה אינטרנשיונל על מה להתחרט. לטענתה, היא עברה את הניתוח באנגליה בגיל 21 (כלומר, ב-1993, אם להסתמך על שנת לידתה המוצהרת). הטענה הזו אינה עולה בקנה אחד עם דיווחים רבים מספור על־כך שד"א לא עברה שום ניתוח. הטענה גם אינה עולה בקנה אחד עם התקנים המקובלים לניתוח כזה.

אפשר לפטור את הטענה הזו כסוג נוסף של שקר לצורכי יחסי־ציבור. ד"א לא מייחסת חשיבות רבה למידת האמת בסיפורים שהיא מספרת. בראיון, לדוגמה, היא מספרת כי כאשר הייתה בת 16-17 "בוי ג'ורג' היה מגה-סטאר והתחלנו לשים קצת איפור." אבל, אם ד"א נולדה בשנת 1972, בגיל 16-17 (בסוף שנות השמונים) כוכבו של ג'ורג' כבר הועם. התיארוך מתאים הרבה יותר לשנת לידתה האמיתית (לפי ההשערה), שהיא 1969. פערים מצחיקים מסוג זה יש אצל ד"א באופן קבוע.

ובכל זאת, הבחירה לספר את מעשיית שינוי המין מעידה גם על משהו עמוק יותר. ד"א סבורה שהיא הומו—אבל אם היא הומו, הרי שהיא "סתם הומו." לא משהו מיוחד. אם, אכן, היא אישה, גם כאן היא "סתם אישה." המוחלטות, משעממת. האמביוולנטיות, מוכרת. עיקר ייחודה ומקור הצלחתה האמיתי, טמון בטשטוש היצירתי סביב שאלת הזהות המינית. ד"א היא, בו זמנית, גם זה וגם זה וגם זה ואף לא אחד מאלו. הטענות ההופכיות אינן סתם חוסר עקביות—זהו, בעצם, עצם העניין.