מותו של אופנוען
  מותו של רוכב אופנוע הוא מקדם מכירות יעיל מאוד להצעות חוק הקשורות ברכובים על רכב דו־גלגלי. ואם למותו של רוכב האופנוע אין באמת קשר להצעת החוק, תמיד אפשר לכתוב דו"ח, שיכבול את הרוכב שנהרג למרכבת ההצעה. המתים, כידוע, אינם מתלוננים. החברים שלהם, לעומת זאת, דווקא כן.


לפני כחודש וחצי נהרג טל שביט בתאונת דרכים במחלף מורשה. שביט היה עיתונאי רכב אהוב ומוכר, ומאושיות רכיבת האופנוע בישראל. מותו בתאונה, כשהוא רוכב על אופנוע מבחן, הכה בהלם רבים בקהילת הרוכבים על כלי־רכב דו־גלגליים (דו"ג).

תחקיר ראשוני של המשטרה הצביע על־כך ששביט רכב על אופנועו בכביש ארבע, סמוך לצומת מורשה, כאשר כלי רכב מסוג פולקסווגן, שניצב על אי־התנועה, סטה אל תוך הכביש. שביט התנגש חזיתית בדלת הנהג (כפי שניתן להתרשם מהצילומים כאן, כאן, כאן, וכאן) וככל הנראה נהרג במקום.

הזעזוע ממותו של שביט הועצם על־ידי הסתמיות שבו: רוכב מנוסה, מיומן מאין כמותו, מודע היטב לכל דרישות הבטיחות—ונהג אחד מחליט לנסוע בלי להסתכל ופוף! אין אופנוען. בכאבם ובתורם אחר משמעות למוות כה סתמי ומיותר, הרבו רוכבי אופנועים לכתוב כי שביט לא נהרג: "הרגו אותו," הם אמרו.

מעט יותר מחודש אחרי התאונה—ועוד המשטרה יושבת על המדוכה—והנה הפתעה: תחקיר מקיף שביצעו המהנדס ד"ר עוזי רז (העובד מזה שנים עם "אור ירוק") והשופט בדימוס אבינועם הדר (ששימש שופט תעבורה), בהזמנת עמותת "אור ירוק" הגיעה למסקנות מפתיעות: שביט לא נסע על הכביש ואז התנגש במכונית—הוא החליק על צבע הסימון שעל הכביש, שינה את כיוון נסיעתו באופן לא מתוכנן והתנגש במכונית.

הדו"ח חולל סערה רבתי בקהילת הדו"ג הישראלית, שהרגישה ש"מנסים לתפור" תיק לשביט: להשתמש בו ככלי לקידום מטרותיה של "אור ירוק." מטרות אלו לא היו נהירות לחלוטין לכותבים הזועמים, והם שיגרו השערות נסערות לכל עבר—מטמטום של מנכ"ל "אור ירוק," עבור בעוינות שלו לרכב דו־גלגלי, המשך בהשערה שהדו"ח 'נתפר' כדי לקדם את עניינו של נהג כלי־הרכב שהיה מעורב בתאונה וכלה בהשערה שהדו"ח כולו נועד לקדם חקיקה לסימון הכבישים בצבע עם מקדם חיכוך, שלא יגרום החלקה.

כמה אנשים, כועסים אך שקולים יותר, בקהילת הדו"ג תיאמו פגישה עם נציגי "אור ירוק," כשבעקבותיה הוגדר הדו"ח מחדש כ"דו"ח ביניים," וצוות מאיגוד האופנועים צורף לצוות הבודקים. התחושות הקשות, עם זאת, בעינן עומדות.

הנסיגה החפוזה של "אור ירוק" מהדו"ח שפרסמה מעוררת תהיות רבות. אם העמותה עומדת מאחורי הדו"ח, אין לה כל סיבה לחזור בה ולהפוך אותו לדו"ח ביניים—ואגב כך להכלים את החוקרים שאת שירותיהם ביקשה. אם העמותה אינה עומדת מאחורי הדו"ח—מדוע פרסמה אותו? כך-או-כך, הפרסום החפוז, בלי לשאול קודם בעצתם של רוכבי דו"ג, היה סר טעם, במיוחד כאשר רוכבי האופנועים שותפים בנפש חפצה בתביעה לסמן את הכבישים בצבע בעל מקדם חיכוך גבוה יותר.

מעומק בורותי בענייני תאונות דרכים וחקירתן, איני יכול לקבוע מי צודק. אולי הצדק עם חוקרי "אור ירוק." אולי לא. מכל מקום, עיון בדו"ח בנושא רכב דו־גלגלי שפרסמה העמותה לפני זמן קצר מעלה תהיות קשות ביחס לאתיקת החקר שלהם.

לדוגמה, בפתח הדו"ח מפורטים עיקרי הממצאים, המבוססים על נתוני הלמ"ס ועל נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אסקור כמה מעיקרי הדו"ח:
  • בשנת 2010 נהרגו 45 רוכבי אופנועים בתאונות דרכים, עליה של 32% בהשוואה לשנת 2009.

בנתון זה יש הטעייה כפולה. ראשית, הנתונים המצוינים אינם תואמים ברוב המקרים לאלו שמוסרת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים—במקרים רבים, הוקלדו נתונים שגויים. נתוני האמת מצביעים על ירידה משמעותית במספר ההרוגים, ובמספר התאונות הקשות בין רוכבי האופנועים בשנים 2000-2009. שנית, וחשוב יותר, העליה במספר רוכבי האופנועים שנהרגו מתעלמת לחלוטין מהעליה במספר כלי הרכב הדו־גלגליים. כאשר בוחנים את מספר ההרוגים ביחס למספר כלי־הרכב הדו־גלגליים מסתבר כי אחוז ההרוגים ירד באופן דרמטי מאוד, מ-0.072 אחוז ל-0.031 אחוז (אחד מ-3,000 לערך). השיפור משמעותי עד כדי כך, שהוא מקרב את רמת הסיכון ברכב דו־גלגלי לזו של מכוניות (שהיא בערך 0.02 אחוז). השיפור הזה אינו ייחודי לכלי רכב דו־גלגליים, דרך אגב: יש ירידה משמעותית—בחלק מהמקרים, מסחררת—במספר התאונות הקשות ובמספר ההרוגים בתאונות באופן כללי. חשוב לציין, בהקשר זה, כי מהצלבה של נתוני המעורבות של קטנועים בתאונות עולה כי שיעור המעורבים בתאונות והנפגעים מבין רוכבי הקטנוע קטן בהרבה מזה של רוכבי אופנוע ואף מזה של הנוהגים ברכב ארבע־גלגלי (הסיכון המשוקלל הוא 0.012 אחוז—כמחצית מזה של כלי־רכב רגיל).
  • חלקם של רוכבי האופנועים שנהרגו בתאונות דרכים (12%) בשנת 2010 גבוה פי שלושה מחלקם בצי הרכב (4%).
כאן, הנתונים המעודכנים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מגיעים רק עד שנת 2009 ולפי אלו, נתוני "אור ירוק" אינם מדויקים: אחוז כלי־הרכב הדו־גלגליים הוא כ-4.5 אחוז, ואילו שיעורם מתוך כלל ההרוגים 10.5 אחוז. וזה מוביל אותנו לטענה הבאה:
  • ישראל נמצאת במקום הרביעי מבין 24 מדינות שנבדקו, באחוז רוכבי האופנועים מכלל הרוגי תאונות הדרכים.
ובכן כך: ישראל מדורגת בהשוואה הבינלאומית לא במקום הרביעי כי אם במקום ה-22 מבין 24 באחוז ההרוגים מבין רוכבי־האופנועים. אם ניטה חסד ל"אור ירוק" וננחש כי כוונתם הייתה לשיעור דיספרופורציונלי של תאונות ביחס לשכיחות כלי־הרכב, כי אז ישראל מדורגת במקום השמיני מבין 17 המדינות שלגביהם יש נתון השוואתי כזה.

אפשר להמשיך גם הלאה, אך דומה שאין באמת צורך. העיקרון ברור למדי. נתוני המגמה בבטיחות בדרכים בישראל ברורים. בישראל יש ירידה דרמטית מאוד במספר ההרוגים והנפגעים בתאונות דרכים—ירידה הנמשכת לאורך שנים—מ-22 הרוגים למיליארד קילומטרים של נסועה בשנת 1990 ל-8 הרוגים למיליארד קילומטרים של נסועה בשנת 2009. ירידה זו מציבה את ישראל באמצע טבלת המדינות המפותחות.

הסיבות לירידה מורכבות ומגוונות. סיבה בולטת אחת היא שיפור במיגון כלי הרכב. לדוגמה, מעיון בנתונים על תאונות התהפכות בכבישים בינעירוניים—תאונה הקשורה באופן הדוק לאמינות וליציבות של כלי הרכב—ניתן ללמוד כי הייתה ירידה משמעותית ביותר במספר מקרי תאונות ההתהפכות מדי שנה (מ-510 בשנת 2000 ל-196 בשנת 2009). זאת ועוד, בשנת 2000 היו 36 אחוז מתאונות ההתהפכות קשות או קטלניות. תאונות אלו תאונות קשות. בשנת 2009 ירד אחוז תאונות אלו ל-29.5. כלומר, כלי רכב התהפכו פחות והנהגים בכלי הרכב הפכו מוגנים יותר מתוצאות ההתהפכות (התוצאות לגבי תאונות בכבישים עירוניים דומות, אם כי שם הירידה במספר מקרי ההתהפכות דרמטית פחות).

שיפור חשוב אחר הוא באיכות הכבישים. בתאונות חזית-צד—תאונות שכיחות מאוד, וטיפוסיות לפנייה בצמתים—הייתה ירידה של 23 אחוז. גם כאן, השפעת מיגון כלי הרכב דרמטית: בשנת 2000 הוגדרו 6.1 אחוז מתאונות אלו תאונות קשות. בשנת 2009 ירד שיעור התאונות הקשות ל-4.4 אחוז. שיפור משמעותי הושג בהיקף הפגיעה בהולכי רגל בדרכים עירוניות. בהכללה, ככל שאיכות הכביש טובה יותר, כך קטן מספר התאונות הקשות בו.

השילוב הזה—ירידה במספר התאונות ובחומרתן מחד, ואזהרות דרמטיות מאידך—מעורר מחשבות. היכולת למנוע את הפגיעה הקשה הרווחת בתאונות אופנועים מוגבלת מאוד. רוב המלצות "אור ירוק" לשיפור מצבם של רוכבי האופנוע—כמו שמירת אזור נקי ממכשולים ברוחב 9 מ' משני צידי הכביש, תכנון מחדש של צמתים כך שיתאימו לרוכבי אופנוע, שינוי משמעותי בתחזוקת כבישים, או שינוי משמעותי במעקות בטיחות—אינן מציאותיות. קשה לראות שינויים כאלו מבוצעים לתועלתה של קבוצת רוכבי האופנועים הבינוניים והכבדים (כ-17,000 כלי רכב), המהווה כחצי אחוז מכלל כלי־הרכב. גם סלילה מחדש של הכביש היורד לסדום בקו ישר אינה צפויה בעתיד הקרוב. השינוי היחיד שיש בו מידה של מציאותיות הוא שינוי של סימוני הצבע בצמתים מסוימים, לסימונים חלקים פחות. העובדה שהתאונה הקטלנית של שביט מקושרת על־ידי "אור ירוק" דווקא לסימוני דרך חלקים אולי אינה מקרית.

את קהילת הרוכבים על רכב דו־גלגלי ניתן לחלק לשניים: רוב גדול (83 אחוז) הרוכב על קטנועים ואופנועים קלים; ומיעוט הרכוב על אופנועים בינוניים (250-500 סמ"ק) וכבדים יותר (מעל 500 סמ"ק). הרכיבה על קטנוע, בעיקר בערים, בטוחה יותר מנהיגה ברכב. אם בכלל, ראוי היה ש"אור ירוק" יעניקו עידוד לרכיבה על קטנועים, ולא יזהירו מפניה. יותר קטנועים משמע פחות תאונות.

רוכבי האופנועים הבינוניים והכבדים, לעומת זאת, הם קבוצה בסיכון גבוה, אך סיכון זה הוא, בעיקרו, אלקטיבי. הנוסעים בכביש 899 בצפון הגליל, משכיבי האופנועים בנס הרים או בירידות לסדום, חובבי כביש 35 מאשקלון למחלף קרית־גת או אלו הממהרים לצומת אפיק בגולן אינם עושים זאת כי יש להם סידורים דחופים באבן ספיר או במחסיה—הם בוחרים לעשות זאת בגלל הריגוש, הסיכון, המהירות, הפיתולים וההנאה שברכיבה על אופנוע. הם אינם רוכבים בנס הרים למרות הפיתולים אלא דווקא בגללם. מובן שאין להעניש את רוכבי־האופנועים בגלל אהבת הסיכון שלהם, וכדאי לעשות את מה שניתן לעשות כדי לשפר את תנאי הרכיבה שלהם. אך זו, בעיקרון, אינה בעיה הקשורה לתחבורה אלא לחיבה יתרה לאדרנלין, הדומה לזו של אותם עשרות אלפים האוהבים לצנוח, לגלוש, לרחף, לטפס ולקפץ במעלה או במורד שמים, ארץ, הרים ונקיקים.

מותו של טל שביט הוא תאונה מצערת, אבל אין לו קשר ממשי—לחיוב או לשלילה—לרוב המכריע של הרוכבים על רכב דו־גלגלי. הנוסעים לעבודה ובחזרה על קטנוע, השליחים המזגזגים או האופנוענים על כביש החוף אינם בעיה שיש לפתור אלא פתרון שיש לאמץ. הרכיבה על קטנועים בטוחה יותר מנהיגה ברכב ארבע־גלגלי. גרוע מזה, לא רק שרוכבי הקטנוע אינם בעיה, הניסיונות לפתור את הבעיה שאינה קיימת דומים לחיפוש המטבע תחת הפנס. במציאות בה שינוי נתיבי כבישים והרחבת השוליים אינם מעשיים בדרך כלל, הדבר הקל ביותר הוא לתבוע מרוכבי האופנועים להוציא סכומי כסף נכבדים על ציוד בטיחות מיותר. במערכון של חבורת "לול" משנת 1971 חזו בני החבורה עתיד בו הרוכבים על ווספה יידרשו לנהוג עוטים שריון קשקשת מלא. התביעות העולות וחוזרות לקסדה מלאה לכל רוכב, לביגוד בטיחות מסועף, למעילים יקרים או לתוספות זוהרות אינם יותר מביטוי של עוינות לטנטית לדו"ג תחת אדרת בטיחות. נסו אתם לצאת ביום קיץ טיפוסי, חבושים קסדה מלאה, מגיני ברכיים, מכנסיים ומעיל אופנוענים לרכיבה בחוצות המהבילים של תל־אביב. זו לא פחות מהתעללות.
 
 
רשימת תגובות (24)
 
 
מעניין
17/4/2011
נכתב על ידי שאול

ידוע לך אם אפשר להשיג את הנתונים הגולמיים. כשרת, מעניין אותי מאוד איך נראה הסיכוי להיהרג על קטנוע כשלוקחים בחשבון גורמים כמו גיל הנהג (קטנוענים הם, אני משער, צעירים מהממוצע בכלי רכב 4 גלגליים), קילומטרז' (הם נוהגים פחות כי הם לא יוצאים כמעט מהעיר) חוץ/תוך העיר (אני שוב מנחש - חלק גדול מהתאונות הקטלניות קורה בכבישים מהירים, שרובם מחוץ לערים). וכו'.

מעניין. גרמת לי לחשוב. דבר שאני לא נוהג לעשות ביום-יום.
 
 
 
 
כל הכבוד! מאמר חשוב.
17/4/2011
נכתב על ידי עמית

הערה אחת, מותו של טל שביט קשור מאוד לכל רוכב דו"ג:
התאונה התרחשה בצומת מורשה ומעורבות בה רשלנות ופגיעה ע"י רכב פרטי (4 גלגלים, גולף, רואים בתמונות).

כל רוכב קטנוע בדרכו לעבודה חולף בצמתים כאלו ונתון לסיכון חייו על ידי נהגים סביבו שאינם שומרים מרחק ממנו ובעיקר פולשים לו לנתיב ללא תשומת לב מספקת - אם בכלל.

תחבורה ציבורית יעילה כנראה לא נראה כאן בעתיד הקרוב = למי שיכול, דו גלגלי הוא הפתרון המושלם - לפקקים, חסכון בדלק וזיהום אויר ובחניה.

מומלץ לרכוב עם קסדה מלאה, מעיל, כפפות, מגיני ברכיים ונעל גבוהה. (ןיש גם מוצרים מאווררים לקיץ)

מחכה לדו"ח המלא של המשטרה בנושא ומקווה ש'אור ירוק' לא משפיעה על החוקר חו"ח
 
 
 
 
כתוב יפה, רהוט ומנוסח היטב
18/4/2011
נכתב על ידי מיצו

קבל ח"ח.
 
 
 
 
שאול, מה שכתבתי על קטנועים מבוסס על הנתונים הגולמיים....
18/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אוקי, תיקון קטן, שאולי מאיר את הנתונים באור אחר. בישראל יש כ-2.45 מליון כלי רכב. בשנת 2009, לפי נתוני הלמ"ס, היו 314 הרוגים בתאונות דרכים, ועוד 1741 פצועים קשה. כלומר, הסיכוי לפציעה קשה היה 0.071 אחוז והסיכוי למעורבות בתאונה קטלנית היה 0.013 אחוז.

האופנועים הקלים והקטנועים מונים כ-90.8 אלף כלי רכב, והם מעורבים בכ-37 אחוז מהתאונות הקשות והקטלניות בין כלי הרכב הדו"ג. זה מעמיד את הסיכוי למעורבות בתאונה קשה על 0.12 ובתאונה קטלנית על 0.012. כלומר, הסיכוי למוות נמוך במקצת מהסיכוי הכללי.

מזה עולה שהסיכוי לתאונה קשה על קטנוע דווקא גבוה מהסיכוי הכללי, ואילו הסיכוי לההרג נמוך מדי (אבל, בגלל המספרים הקטנים, קשה מאוד לייחס לזה משמעות גדולה).
 
 
 
 
יפה מאוד. כל הכבוד.
18/4/2011
נכתב על ידי אבי אלבז

 
 
 
 
למיצו, תודה; לעמית, הערה על ההערה
18/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

מתוך כוונת מכוון לא חיוויתי דעה על התאונה של טל שביט כשלעצמה - הידיעות שלי אינן מספיקות לקבוע זאת ונצטרך, מן הסתם, להמתין לחוות הדעת הסופית.
 
 
 
 
יופי של כתבה
18/4/2011
נכתב על ידי נח אבגר הלוי

 
 
 
 
יופי של כתבה
18/4/2011
נכתב על ידי נח אבגר הלוי

סחתיין על התחקיר, על הדיוק, על הירידה לפרטים.
ח"ח חזק.
 
 
 
 
ושימו לב לעוד עניין
18/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

תודה על התודות, מאמר נוסף שכתבתי מתמקד בעוזי רז. סיפור-סיפור יש כאן

http://www.haoona.com/article_i.asp?id=869
 
 
 
 
יפה מאוד!!!
18/4/2011
נכתב על ידי IGI

איך ניתן לשתף ?
 
 
 
 
כדי לשתף אפשר פשוט לקשר (להדביק קישור לכאן)...
18/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אני עדיין פרימיטיבי מבחינה טכנולוגית....
 
 
 
 
טל ז"ל עשה בדיוק מה שלטענתך אור ירוק עושים
18/4/2011
נכתב על ידי נאה דורש נאה מקיים

כאשר נהרג הכדורגלן אבי כהן. אז טל וחבריו ניצלו את הנושא לקידום הטענה בדבר קסדה מלאה. הם עשו את זה בצורה המגעילה ביותר שניתן לדמיין. ואני רואה שאתה מסכים שבקיץ הישראלי בתל אביב, אבל לא רק, לדרוש משליח קסדה מלאה זה רק לגרום לו להרגיש חם, להזיע, לצאת מריכוז ובסוף לעשות תאונה.
עכשיו להשוואה העומללה שלך לספורט אקסטרים כגון צניחה וכו', מי שמשתלול על כביש ציבורי מסכן לא רק את עצמו, במקרה של טל, הנהג יצא בחיים ובפגיעות קלות, אבל באותה מידה הוא יכול היה להיות מת, וטל היה יכול להישאר בחיים. בעלי אופנועים מהקבוצה של טל משתוללים על כבישים ציבורים, תוך סיכון משתמשי הדרך התמימים.
ואם כבר 80% הם בעלי הקטנועים, ואם לטענתך קטנוע בטוח יותר ממכונית, הייתי מצפה מחבורת ה"לוחמים על הביטוח", שהילחמו למאן הקבוצה שהיא רוב. אבל הם הרבה יותר גרועים מהטענות שלהם כנגד "אור ירוק", הם רק חושבים על עצמם ועל אלפי שקלים שהם משלמים על ביטוח לנפחים 500 ומעלה, אבל דווקא בעלי הנפחים הגדולים ולפי טענתך, ראוי שישלמו סכומים מוגדלים, כי הם הם קבוצת הסיכון האמיתית. אל'ק מנהיגי המאבק להורדת תעריפי הביטוח, פשוט גועל נפש.
 
 
 
 
מעולה !!!!!!!!!!!!!
19/4/2011
נכתב על ידי מתי

 
 
 
 
אור ירוק בלוף אחד גדול
19/4/2011
נכתב על ידי אדי רוכב קטנוע

שמואל אבוהב מנכל אור ירוק מרוויח משכורת שמנה על חשבון ההרוגים בתאונות דרכים הוא והעמותה שלו בלוף אחד גדול
 
 
 
 
כוח אלקטורלי? שכנעתם אותי, ראו את העניין סגור. אני העביר מסר ברוח זאת לכרמל שאמה.
19/4/2011
נכתב על ידי יועץ בכיר לשר

אם כל הקשקשנים כאן נציגים של גג 1000 קולות,
ויש 100,000 רוכבי דו גלגלי ש 80% מהם על קטנועי 125 סמ"ק!
ושהם, רוכבי הקטנועים הרוכבים לפרנסתם הם ברמת סיכון הפחותה מזאת של הנוהגים ברכב.
ואם את עיקר התאונות הקטלניות מייצרים המשועממים מכאן ומפורום אופנועים בתפוז אנשים? ראבק איך הבוס שלי ישמח לדעת מזה.

כרמל כבר ידע מה לעשות לטובת העם.
 
 
 
 
תגובה לנאה דורש נאה מקיים
19/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

ל"נאה דורש נאה מקיים", כתבת:

כאשר נהרג הכדורגלן אבי כהן. אז טל וחבריו ניצלו את הנושא לקידום הטענה בדבר קסדה מלאה. הם עשו את זה בצורה המגעילה ביותר שניתן לדמיין. ואני רואה שאתה מסכים שבקיץ הישראלי בתל אביב, אבל לא רק, לדרוש משליח קסדה מלאה זה רק לגרום לו להרגיש חם, להזיע, לצאת מריכוז ובסוף לעשות תאונה.


בלי קשר למידת התמיכה או אי התמיכה שלי בחקיקה כזו, אבל דומני שאבי כהן רכב על אופנוע עם קסדת חצי ומותו נבע מפגיעת ראש קשה, כתוצאה משגיאת נהיגה שלו - כך שנדמה לי שהתביעה לקסדה מלאה כאן דווקא קשורה ישירות לעניין: הגנה על ראשו של רוכב האופנוע מפני פגיעה בתאונות עצמיות (שהן סיבת המוות השכיחה ביותר בתאונות אופנוע).

המשכת וטענת:

עכשיו להשוואה העומללה שלך לספורט אקסטרים כגון צניחה וכו', מי שמשתלול על כביש ציבורי מסכן לא רק את עצמו, במקרה של טל, הנהג יצא בחיים ובפגיעות קלות, אבל באותה מידה הוא יכול היה להיות מת, וטל היה יכול להישאר בחיים. בעלי אופנועים מהקבוצה של טל משתוללים על כבישים ציבורים, תוך סיכון משתמשי הדרך התמימים.


האמת היא שלא. בשנת 2009 נהרג נהג אחד בתאונה עם אופנוע, לעומת 33 רוכבי אופנוע, בשנת 2008 לא נהרג אף נהג רכב, לעומת 46 רוכבי אופנוע, ובשנת 2007 לא נהרג אף נהג רכב בתאונה עם אופנוע, לעומת 36 רוכבי אופנוע שנהרגו. הסיכון ברכיבה על אופנוע הוא, כמעט בלעדית, של רוכב האופנוע.

וסיימת בטענה:

ואם כבר 80% הם בעלי הקטנועים, ואם לטענתך קטנוע בטוח יותר ממכונית, הייתי מצפה מחבורת ה"לוחמים על הביטוח", שהילחמו למאן הקבוצה שהיא רוב. אבל הם הרבה יותר גרועים מהטענות שלהם כנגד "אור ירוק", הם רק חושבים על עצמם ועל אלפי שקלים שהם משלמים על ביטוח לנפחים 500 ומעלה, אבל דווקא בעלי הנפחים הגדולים ולפי טענתך, ראוי שישלמו סכומים מוגדלים, כי הם הם קבוצת הסיכון האמיתית. אל'ק מנהיגי המאבק להורדת תעריפי הביטוח, פשוט גועל נפש


אני לא יכול להגיב על זה, כי איני מכיר את הסיפור מספיק. דומני שהבעיה העיקרית בתחום ביטוח החובה היא ה"פול" המייקר את הביטוח ואינו יוצר דיפרנציאציה. אני לא רואה בעיה עם המלחמה של אופנוענים לקדם את ענייניהם-הם ולהפעיל את מלוא כובד משקלם בנושא...
 
 
 
 
כולכם צודקים
19/4/2011
נכתב על ידי רז הרפז

כל המגיבים צודקים. אסור להתאים ספורט אחד לאחר ואסור לעשות הכללות, אסור גם לנצל מעמד מסויים לקידום צורך אחר, כגון: קסדה מלאה או צבע הכביש. כל אלו מביאים למצב שמתעסקים בזוטות ולא בעיקר. עסקתי שנים ברצון למסד ספורט מוטורי בארץ הקודש. לצערי הניצנים לנושא אינם באמת ניצנים אלא מראית עין. אם היו לוקחים את הנושא ברצינות אזי היו מקימים במהירות האפשרית מסלול מרוצים ממוסד על כל תקנות הבטיחות והצרכים הנדרשים. הקמת מסלול זה, כנראה, הייתה מורידה את מספר המשתמשים בכביש הציבורי לטובת תחרויות או בדיקת גבולות, תוך סיכון המשתמשים האחרים בכביש הציבורי. להכרה בספורט מוטורי ולמקצוענות של העוסקים בדבר הייתה גם מביאה להכרה בדברים נוספים: כנראה שלא היינו צריכים להלחם בנושא הביטוח (ראה התייחסות שלי בהמשך) לא לנושא הצבע בכבישים ולא למס הגבוה שצריך לשלם כדי לרכב על רכב שמקל על התנועה בכבישים, על רמת זיהום האוויר ועל שעות עבודה מבוזבזות. לנושא הביטוח - ראינו כאן התייחסות לנתונים, ידוע שהצגת נתון באה כדי לשרת את מציג הנתונים והיות וכך אפשר להציג הנתון לפי איזה "חיתוך" שרוצים, כך אפשר להציג רק נתון אחד שמביא לכך שמספר תאונות הרכב הדו-גלגלי גבוה מאוד וכך לדרוש מאיתנו לשלם ביטוח גבוה יותר היות ואנו גורמי סיכון. אותו הדבר לגבי הצגת נתוני מעבר של בחינות הבגרות, אם רצונך כמנהל להעדיר את שם ביה"ס אז אתה משתמש באותם הנתונים של משרד החינוך אך מציג רק חלק מהם ומביא למצב שלכאורה ביה"ס שלך מביא 90 אחוזים מהתלמידים לסיים בגרויות. לסיכום - נתון הוא דבר "גמיש" ואם לא מציגים את כל הנתונים כהוויתם אז חוטאים למטרה. אנחנו לצערי נמשיך להלחם בביטוח כפי הנראה עוד הרבה שנים ובשאר הדברים הקשורים לאיכות חיינו ולרצון שלנו להיות מדינה נאורה שמאפשרת לתושביה להנות מ"מוצרים" משלימים. והמבין יבין.
שלכם, רז הרפז
 
 
 
 
לאורי רדלר שלום. איך אתם אוהבים לומר "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות"?
19/4/2011
נכתב על ידי נאה דורש נאה מקיים2

אני מודה לך על התגובה המושקעת. אך המתחמקת.
אם אבי כהן נהרג בגלל טעות שלו, ואומרים שזה בגלל קסדה.
ואם טל נהרג בגלל טעות שלו (להבנתי מהירות מופרזת), ואומרים שזה בגלל צבע על הכביש.
הרי ששתי הטענות באות מאותו שדה של ספינולוגים.

ההשוואה שעשית בין רכיבת ספורט על כביש ציבורי, לבין סוגי ספורט כגון צניחה, היא לא במקום. והמספרים שהבאת לא מסבירים כלום. אני מכיר יותר מרוכב אחד שדרס למוות הולך רגל, וגם הנהג בתאונה של טל רק בנס לא מצא בה את מותו.

ואם אתה מביא נתונים שרק נוח לך ויוצא מהם לכל מיני מסכנות ודאי שזה לא ראוי מבחינה עיתונאים. אם 80% הם רוכבים על קטנועים וקטנועים בטוחים לפי טענתך יותר ממכונית, יש מקום למקד את המלחמה בתעריפי הביטוח בקבוצה שהיא הרוב!!! והקבוצה של טל שמנהיגה את המלחמה עסוקה רק בשטויות. כל המאבק שלהם זאת אחיזת עיניים וענייני כבוד וטובות הנאה.

אורי, ראית את התגובה של "יועץ בכיר לשר"? אני אשמח לראות אייך נותנים לטמבלים של טל בעיטה בתחת ומגלגלים אותם מכל המדרגות. אבל כאן זה רק אינטרנט והמקלדת סובלת הכל. יאל'ה חבל על בזבוז הזמן.
חג שמח רק בריאות ואושר.
 
 
 
 
כולכם צודקים
19/4/2011
נכתב על ידי רז הרפז

כל המגיבים צודקים. אסור להתאים ספורט אחד לאחר ואסור לעשות הכללות, אסור גם לנצל מעמד מסויים לקידום צורך אחר, כגון: קסדה מלאה או צבע הכביש. כל אלו מביאים למצב שמתעסקים בזוטות ולא בעיקר. עסקתי שנים ברצון למסד ספורט מוטורי בארץ הקודש. לצערי הניצנים לנושא אינם באמת ניצנים אלא מראית עין. אם היו לוקחים את הנושא ברצינות אזי היו מקימים במהירות האפשרית מסלול מרוצים ממוסד על כל תקנות הבטיחות והצרכים הנדרשים. הקמת מסלול זה, כנראה, הייתה מורידה את מספר המשתמשים בכביש הציבורי לטובת תחרויות או בדיקת גבולות, תוך סיכון המשתמשים האחרים בכביש הציבורי. להכרה בספורט מוטורי ולמקצוענות של העוסקים בדבר הייתה גם מביאה להכרה בדברים נוספים: כנראה שלא היינו צריכים להלחם בנושא הביטוח (ראה התייחסות שלי בהמשך) לא לנושא הצבע בכבישים ולא למס הגבוה שצריך לשלם כדי לרכב על רכב שמקל על התנועה בכבישים, על רמת זיהום האוויר ועל שעות עבודה מבוזבזות. לנושא הביטוח - ראינו כאן התייחסות לנתונים, ידוע שהצגת נתון באה כדי לשרת את מציג הנתונים והיות וכך אפשר להציג הנתון לפי איזה "חיתוך" שרוצים, כך אפשר להציג רק נתון אחד שמביא לכך שמספר תאונות הרכב הדו-גלגלי גבוה מאוד וכך לדרוש מאיתנו לשלם ביטוח גבוה יותר היות ואנו גורמי סיכון. אותו הדבר לגבי הצגת נתוני מעבר של בחינות הבגרות, אם רצונך כמנהל להעדיר את שם ביה"ס אז אתה משתמש באותם הנתונים של משרד החינוך אך מציג רק חלק מהם ומביא למצב שלכאורה ביה"ס שלך מביא 90 אחוזים מהתלמידים לסיים בגרויות. לסיכום - נתון הוא דבר "גמיש" ואם לא מציגים את כל הנתונים כהוויתם אז חוטאים למטרה. אנחנו לצערי נמשיך להלחם בביטוח כפי הנראה עוד הרבה שנים ובשאר הדברים הקשורים לאיכות חיינו ולרצון שלנו להיות מדינה נאורה שמאפשרת לתושביה להנות מ"מוצרים" משלימים. והמבין יבין.
שלכם, רז הרפז
 
 
 
 
שלום רז הרפז. שחושב שלא יאה לנצל מעמדים מסוימים, אך מנצל ועוד איך מנצל
19/4/2011
נכתב על ידי פסיכולוג

רז הרפז, אתה ספאמר? אתה טרול? או שאתה טמבל?
אתה מבקש לספר לנו שאסור לנצל מעמד מסויים לקידום צורך אחר.
ובאותה מידה אתה דוחף לנו תוקבק שקשור למיסוד הספורט המוטורי, ועוד ברוב חוצפתך אתה נותר לגיטימיות למופרעים להשתולל על הכביש עד שימוסד ספורט מוטורי. שמע ושמע לי טוב, אני ומשתמשי הדרך האחרים לא בני ערובה לתחביב שלכם, ואם אתה וחבריך המשוגעים משתוללים בכבישים ומסכנים אותי אתם פשוט עברייני תנועה שצריכים לשבת מאחורי סורג ובריח. צריך להעלות ביטוח רק לבעלי נפחים מעל 250, לכל בעלי הקטנועים/טוסטוסים שלהם זה כלי תחבורה ופרנסה, להם צריך להוריד את תעריף הביטוח. אבל מי הם הזבלים שלקחו על עצמם את המלחמה על הביטוח? הם אותם משוגעים שמשתוללים בכבישים בתירוץ המטופש שאין מיסוד לספורט המוטורי, הם גורמים את התאונות, הם מרשים לעצמם ליפול ולהיפצע כי אני משלם להם סיבסוד על הביטוח. וכן לפעמים קורה להם פנצ'ר והם נהרגים. טל נפל מספיק פעמים לפני "ה" נפילה שהרגה אותו, אלו רוצחים שמכורים לאנדרנליין, הוא, וחבריו. כול הקבוצה הזאת פשוט מגעילה אותי בטירוף, הם לא דואגים לאינטרס שלי כבעל קטנוע עירוני!!! ושילכו לעזאזל.
 
 
 
 
תגובה נוספת
20/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

לנאה דורש נאה מקיים 2:

כתבת:

אני מודה לך על התגובה המושקעת. אך המתחמקת. אם אבי כהן נהרג בגלל טעות שלו, ואומרים שזה בגלל קסדה. ואם טל נהרג בגלל טעות שלו (להבנתי מהירות מופרזת), ואומרים שזה בגלל צבע על הכביש. הרי ששתי הטענות באות מאותו שדה של ספינולוגים.

הטענות לא לגמרי שקולות. הטענה לה הגבתי הייתה השאלה האם טל שביט "ניצל" את תאונת אבי כהן לספין-קסדות, באותו אופן שבו נוצלה התאונה בה נהרג לספין-צבע-על-הכביש. התרשמותי היא שלא כך הדבר.

המשכת וכתבת:

ואם אתה מביא נתונים שרק נוח לך ויוצא מהם לכל מיני מסכנות ודאי שזה לא ראוי מבחינה עיתונאים. אם 80% הם רוכבים על קטנועים וקטנועים בטוחים לפי טענתך יותר ממכונית, יש מקום למקד את המלחמה בתעריפי הביטוח בקבוצה שהיא הרוב!!! והקבוצה של טל שמנהיגה את המלחמה עסוקה רק בשטויות. כל המאבק שלהם זאת אחיזת עיניים וענייני כבוד וטובות הנאה.


אולי. אבל המאבק שלהם אינו מונע מאחרים להתארגן ולהיאבק. הקטנוענים אינם היחידים שמסבסדים באופן צולב אחרים (אוטובוסים, משאיות, לדוגמה...)
 
 
 
 
מקצוען אמיתי. כן ירבו.
21/4/2011
נכתב על ידי ניר

 
 
 
 
לנושא תעריפי הביטוח של האופנועים באופן כללי.
26/4/2011
נכתב על ידי טראנס אם

חשוב להבין מנין באים התעריפים הללו.
כששני כלי רכב מעורבים בתאונה (ובלי סטטיסטיקות אני מניח שחלקן של התואונות בהן מעורב יותר מכלי רכב אחד גדול יותר מאלו שבהן רק כלי רכב אחד) כל אחד מנהנגים מבקש וזכאי לשיפוי של הביטוח.
בארה"ב ובמדינות אחרות, כל אחד תובע את הביטוח של הרכב השני, לאמור - אתה פגעת בי - אתה (או הביטוח שלך) תשלם לי.
במדינת היהודים, בתי המשפט הלכו והתמלאו בתביעות של נהגים כלפי חברות ביטוח ולכן שונתה ההלכה כך שכל אחד תובע את הביטוח שלו. רק על מנת לצמצם את היקף התביעות.

מכאן באו מנהלי פול חברות חברות הביטוח ואמרו: "הי, ביטוח של רוכבי אופנוע עולה יותר היות והם נפגעים יותר בתאונות ולכן עלות השיקום שלהם גבוהה יותר. הם עולים יותר = ישלמו יותר"

כך העלו את הקמפיין לפיו בעלי מכוניות למעשה מסבסדים את הביטוח לאופנוענים.

למה זה עוול? כי אופנוענים לא נפגעים כך סתם, הם נפגעים כי מכוניות פגעות בהן.

בא ידין ענתבי, ולא רק שלא תיקן את העוול, אלא בהיותו המפקח על הביטוח גם העצים אותו.
 
 
 
 
ציוד בטיחות לעולם אינו "מיותר"
24/9/2013
נכתב על ידי ענב אורלב, משפטן ורוכב על דו"ג מעל 30 שנה

זהו המשפט הכי מטומטם בכתבה הלא מובנת הזו! "במציאות בה שינוי נתיבי כבישים והרחבת השוליים אינם מעשיים בדרך כלל, הדבר הקל ביותר הוא לתבוע מרוכבי האופנועים להוציא סכומי כסף נכבדים על ציוד בטיחות מיותר." כי ציוד בטיחותי לעולם אינו מיותר!