לאכול את העשירים
  הקורא הצנוע והלא פטפטן ג' הפנה את תשומת ליבי לפוסט מופלא באתר איווה-הוק, המנסה לראות כיצד ניתן לעמוד ביעדי התקציב של ארצות-הברית, התובעים הזרמה של 10 מיליארד דולר מדי יום.

בהתחלה, הוא מספר, נקח את הרווחים מחברות כמו אקסון-מובייל ו־וול-מארט. זה יספיק לשניים או שלושה ימים. אחר־כך, נקח את הרווחים של כל 500 החברות הגדולות, ואת ההכנסות מפרסומות, ואת הכנסותיהם של הספורטאים המקצוענים, ואת כל ההכנסות העודפות של כל העשירים, ולבטל את ההוצאות הצבאיות, ואחר כך להרוג ולקחת את הכסף של מיליארדרים כמו ביל גייטס ו־וורן באפט, ואז את הכסף של כל שאר 398 המיליארדרים ברשימת 400 העשירים של פורבס, ואחר כך עוד מאה שהם כמעט מיליארדרים, לחסל את סיוע החוץ ואז, לקינוח, לדרוש "תרומה" של עוד 40 דולר מכל אמריקני.

אלא שאז תתחיל שנת 2012, ואז יהיה צורך לשלם סכום של 11 מיליארד ליום.

בואו ננסה לרגע להעביר את כל העניין לטריטוריה הישראלית. תקציב מדינת ישראל לשנת 2011 הוא 365,916,172,000,000 שקל. כלומר, כל יום אנחנו צריכים לגרד מיליארד שקל (1,002,510,060,274 שקלים, ליתר דיוק).

נתחיל בעשירון העליון, אם לא אכפת לכם. החבר'ה האלה מוציאים, כך מספרת הלמ"ס, סכומי תועפות מדי חודש. יש בישראל 210,940 כאלו, וההכנסה ברוטו שלהם מצטברת לסכום המסחרר של 93,932,257,008.00 שקל מדי שנה. הסכום הזה כולל גם את הסכום שהם משלמים במילא (26 מיליארד שקל). הסכום הזה מקפיץ אותנו במכה אחת ל-3 באפריל.

עכשיו, אפשר להמשיך. כלומר, לעשירון התשיעי. גם כאן נפיק הכנסה נאה: 67,407,986,400 שקל. זה יביא אותנו בשקט, בשלווה ובמימון מלא עד ל-9 ביוני. הישג נאה לכל הדעות.

עד כה טיפלנו בעשירים המושחתים ביותר, 1,181,264 נפשות מבין תושבי ישראל. עתה, בשלה העת לטפל באלו שהיו יכולים מושחתים, לו רק הייתה ניתנת להם ההזדמנות למושחתות. כלומר, בעשירון השמיני, השביעי והשישי. כלומר, כל אלו שבזכות רשעות לבבם מרוויחים יותר מהממוצע.

החבר'ה האלה מעניקים לנו, באדיבותם, הכנסה מקובצת של 108,553,942,800 שקל. מכאן לשם, כבר כיסינו 268 ימים, וכבר עברנו בקפיצה את החופש הגדול, ואנחנו בתחילת ספטמבר. כל זה, דרש מאיתנו, בסך הכל, לקחת את כל הכסף מ-3,185,194 אנשים. ממש לא נורא.

כאן אנו נתקלים בבעיונת. כלומר, לקחנו את כל הכנסתם של כל אלו שמרוויחים מעל לממוצע, אבל עדיין אנחנו צריכים לכסות עוד אי-אלו 97 מיליארד שקל בתקציב. מה עושים? הפתרון, כפי שניחשתם, טמון בשימוש נבון בכוח ההיגיון: לקחנו מ-3,185,194 את כל הכסף. עכשיו, חמישה העשירונים העניים מהממוצע הפכו מעניים מסכנים לעשירים המושחתים החדשים שלנו! ההכנסה שלהם גבוהה בהרבה מהממוצע. לכן, הדעת נותנת שאפשר לקחת מהם בכיף את כל הכסף—שלא יתחילו להיות מושחתים גם הם. העשירונים 5-1 יתנו לנו, אם נמסה את כל הכנסתם (100 אחוז מס), סכום נאה למדי של 78,754,449,000 שקל. ממש-ממש קרוב ליעד.

עכשיו, יש לנו בעיה: כל אזרחי ישראל שילמו את כל הכנסותיהם כמס=, אבל עדיין חסרים לנו עוד כ-20 מיליארד שקל לכיסוי תקציב המדינה. בעיה נוספת היא שגם האפשרויות האחרות שלנו מצטמצמות. הרי, אם לאף אחד אין שקל, אף אחד לא יקנה שום דבר ולכן ההכנסות של המדינה ממע"מ, מס שבח, מס רכישה, מכס, מס קנייה, בלו, מסי דלק, אגרות וכדומה—כל אלו יתכווצו באופן חריף, ובמקרים רבים אפילו ייעלמו. במצב שבו לאף אחד אין שקל, קשה גם לראות איך אנשים ישלמו לביטוח לאומי—וזה יוצר בעיה קטנה, שכן הביטוח הלאומי יצטרך לשלם ל-100 אחוז מהאוכלוסיה אבטחת הכנסה.

בעיה אחרת, מסוג שונה במקצת, היא זו של פרעון חובות. ממשלת ישראל מקצה בערך שליש מתקציבה לתשלום חובות מן העבר. היא עושה זאת באמצעות גיוס כספים מן הציבור (לדוגמה, בשנה האחרונה היא שילמה 80 מיליארד שקל תשלומי קרן וריבית על אגרות החוב שלה שנמכרו לציבור בישראל). במצב שבו לאף אחד אין הכנסה, אף אחד גם לא יקנה אגרות חוב ויחסוך לפנסיה. המדינה תצטרך ללוות סכומים גדולים בחו"ל.

כל זה, לא נורא, שכן הכנו לנו בצד עתודה קטנה: מס חברות. חברות בישראל—כלומר, התאגידים המושחתים—משלמות מס של 26 אחוז על רווחיהן. המס הזה, לפי נתוני האוצר מצטבר לסכום של 25 מיליארד שקל בשנה. אם נמסה את כל הרווחים של חברות—מצב שיביא אותנו לסיטואציה הייחודית בה אף אחד בישראל אינו משתכר אגורה אחת—הרי שנגיע למצב בו הצלחנו במשימה!!! לא רק שכיסינו את כל הוצאות המדינה, גם יישאר לנו עודף גדול ונחמד לשנה הבאה!

עד כאן, הכל טוב ויפה, ואפילו מעולה: מיסינו ב-100 אחוז את הכנסות כל התושבים, ומיסינו את כל הרווחים של החברות והנה, ממש כפי שטוענים הסוציאליסטים כל השנים, אנחנו מאוזנים לגמרי ואפילו מצליחים להראות עודף!

הבעיה האמיתית תתחיל רק בשנה השנייה. כלומר, אם לאף חברה בישראל אין רווח ולאף אזרח בישראל אין הכנסה פנויה, תיווצר בעיה קלה של אוכל לאכול, מים לשתות, וא-ביסעלע כסף כדי לקנות זוג תחתונים חדשים, גופיית רשת ומוצרים חיוניים דומים.

לגבי מזון ושתייה, אין כנראה מה לדאוג. רווח והצלה יימצאו לנו, לפי הערכות מוסמכות של כלכלנים, משילוב של חבילות מזון מחו"ל, מן ותרנגולות צלויות שיפלו מן השמיים בחסות הקב"ה, ושנת גשמים פוריה, שתאפשר לכל תושב לבוא עם מימיה לכינרת ולשתות מים זכים ללא פלואור ככל שמימיתו תתיר לו. לכל השאר ידאג הביטוח הלאומי, שתקציביו יוגדלו מאוד לצורך תמיכה בכל האוכלוסיה. לביטוח הלאומי יינתן גם, לפי אומדן שקול, סיוע מיוחד משלושת הגדולים: ישו, בודהה ורון ל. האבארד, שיתרמו מגן עדן סכום ששיעורו אינו ברור כעת, אך הוא יהיה מאוד גבוה. כך, כל אזרח בישראל יהנה מסיוע בהיקף של 1,000 שקל, שזה מספיק לגמרי (ובינינו, יותר ממה שמגיע לקפיטליסטים החמדנים האלה).

בעיה אחרת תהיה של השקעות. אם לאף חברה אין רווח ולאף אזרח בישראל אין הכנסה פנויה, לא סביר שנראה חברות חדשות רבות קמות בשנה הבאה. גם לעבוד לא יהיה הרבה כוח. אם הברירה היא לעבוד במשרה מלאה תמורת 0 ש"ח בחודש, או לא לעבוד כלל—יש הרבה אנשים שעדיין ידבקו בתודעה הנצלנית שלהם ולא יסכימו לעבוד. חוץ מזה, אתם יודעים איך זה: כל יום אוכלים מן ותרנגולות צלויות ובסוף מתעייפים. הערכות שמרניות מדברות על אי-עבודה בהיקף של 95-98 אחוז. התפתחויות אלו יובילו באופן מצער לירידה של 150-200 מיליארד שקל בהיקף הכנסות המדינה, לחוסר יכולת לשלם עבור צבא, משטרה ובתי־משפט ובשילוב עם שנת בצורת עלול להוביל לאי-שקט מסוים ואף לביטויים של אי שביעות רצון, כמו מהומות מזון, מרד מזוין שריפת איקאה בראשון־לציון, ותלייתה של רה"מ יחימוביץ' על אנטנה סלולרית פעילה. מצב זה, חשוב לציין, יחשוף את רה"מ לא רק למוות מוקדם, כי אם גם לקרינה מסוכנת.

מסתבר, אם כן, כי תוכנית קיצונית כזו, אף שהיא טובה מאוד ומקדמת מאוד את השוויוניות, היא גם גרועה ביותר מבחינה פרסונלית, ויהיו שימצאו בה פסול.

לכן, ברוח מייקל מור, אולי כדאי לנקוט גישה מתונה ושקולה יותר ולהתמקד בעשירים המושחתים מהעשירון העליון בלבד, ולא באוכלוסיה כולה. העשירון העליון מונה רק 548 אלף איש, ולכל הדעות אפשר להסתדר בלי רודפי הבצע האלה בקלות.

נתחיל, אם כן, במס של 100 אחוז רק עליהם. ככה, עוד לא התחלנו וכבר יש לנו בכיס 93,932,257,008 שקל. אחר־כך, מס חברות. מלקח התוכנית הקודמת, למדנו שמיסוי גבוה מידי עלול להפחית את המוטיבציה לפתיחת חברות חדשות, ולכן נקבע אותו בשיעור הצנוע של 95 אחוז. כך, יהיו לנו ביד 180 מיליארד שקל. אמנם יהיו בעשירון העליון ובין התאגידים כאלו שיקבלו על כך וינסו להתחמק מתשלום באמצעות התאבדות או בריחה מהארץ, אבל אנחנו לא מתרגשים מזה.

למעשה, אנחנו כל־כך לא מתרגשים מזה, שכאמצעי בטיחות נקח להם את כל הרכוש. כל הווילות בסביון, בכפר שמריהו, בארסוף, וכדומה, וכל החסכונות והפנסיות—שלנו. סך הכל, נאסוף מזה סכום במזומן של 270 מיליארד שקל ועוד יהיו לנו איזה 250 אלף דירות שבהן נוכל להשתמש (בהגרלה צודקת) לשכן זוגות צעירים לכמה שנים טובות. את הכסף במזומן נוכל לחסוך לשעת צרה, אבל הכי טוב יהיה אם נחלק אותו באופן צודק, כך שכל אזרח בישראל ייהנה מבונוס של קרוב ל-40,000 שקל. עבור משפחות מרובות ילדים, יהיה מדובר בסיוע נחוץ ומועיל מאוד!

הבעיה, כרגיל, תתחיל בשנה השנייה. עם בעייתם של העשירים המושחתים מהעשירון העליון, שיטנפו את רחובותינו ויזהמו את הספסלים (שם הם יישנו, המנוולים) אפשר להתמודד באמצעות תמיכה וסיוע בעניים החדשים או, ברוח הקפיטליסטית שכה אפיינה אותם בשנים בהם הם ניצלו ועשקו את הציבור, באאמצעי המנהלי הפשוט של הוצאתם להורג. זה יפתור את בעיית דרי הרחוב ובנוסף, יחסוך הוצאות לביטוח הלאומי. זה גם גמול נאות לגישתם בעבר—כמו שאומרת שלי יחימוביץ', מי שלא יכול להרשות לעצמו לספק תנאים נאותים לעובדים, אין לו זכות קיום.

כעת, בשנה השנייה, כשאין לנו עשירון עליון ואין לנו, בקווים כלליים, חברות בישראל, אנחנו נתקלים בבעיה קלה. כלומר, אם לקחנו את כל הכסף מהעשירון העליון, אי אפשר לקחת אותו פעם נוספת. כלל ההכנסות ממסים ישירים, כולל ביטוח לאומי, מכל העשירונים 1-9 מגיע לכ-39.5 מיליארד שקל בשנה, ואילו הכנסותינו ממסים עקיפים יצטמצמו עד כדי 51.6 שקל. במלים אחרות, ההכנסות ממסים ירדו ב-120 מיליארד שקל.

מצב זה, מסתבר, ייאלץ אותנו לוותר על התוכנית היפה שלנו לחלק את הכסף שלקחנו מהעשירון העליון, ולשמור אותו בצד. הוא יספק לנו אפשרות לשוט על מי מבטחים עוד שנתיים. בנקודה זו בזמן, נצטרך לקחת את הכסף ולהוציא להורג (מטעמי חסכון) את העשירון התשיעי. היבול כאן יהיה, אמנם, דל יותר, אבל בכל זאת, 67 מיליארד לא הולכים ברגל. הם יסגרו לנו בסבבה שנה שלישית מוצלחת תחת הממשל החדש.

בתקציב השנה הבאה, יהיה לנו חור גדול יותר. שמונה העשירונים הנותרים יספקו לנו רק 28 מיליארד שקל ממיסוי ישיר ורק כ-40 מיליארד במיסוי עקיף. החור יגדל ל-140 מיליארד שקל. במצב כזה, כדי לעבור את ינואר וחתיכה יפה מפברואר בשנה הרביעית, נצטרך לחסל בהליך מזורז גם את העשירון השמיני. החור יגדל, כמובן. לא יהיה מנוס, לקראת סוף פברואר, להעביר תהליך חיסול של העשירון השביעי (35 מיליארד) והשישי (29 מיליארד).

במצב זה, נישאר עם הכנסה שנתית ממיסוי ישיר ועקיף בהיקף של 29.7 מיליארד, ועם כ-3.5 מיליון תושבים. הגרעון התקציבי השנתי יהיה בשיעור של 90 אחוז. מצב כזה לא יהיה משובח במיוחד, יש להודות, למרות שהאוכלוסיה שתישאר בחיים תהיה איכותית ביותר, ובוודאי נקיה מנטיות קפיטליסטיות מגונות. נוכל לבטוח בצור ישראל ולפתח את הכלכלה בכיוונים חדשים ויצירתיים כמו מכירת אברים פנימיים על בסיס מסחרי (בפיקוח ממשלתי, כמובן), תיירות זנות, ופתיחת אפשרות לישראלים לעבוד בייצור בירדן וברשות הפלסטינית, מצב שיקדם את השלום באזורנו. סך הכל, לא נורא.
 
 
רשימת תגובות (13)
 
 
פחחחחח.
6/4/2011
נכתב על ידי אביעד

בזבוז משווע של זמן, עבודה ואנרגיה. כל כך הרבה יותר פשוט ומתבקש להדפיס הרבה יותר כסף ולהשתמש בו לתקציב המדינה, ואם רוצים אפשר גם להדפיס עוד כמה מיליארדים ולחלק לעניים. נשגב מבינתי איך פישר עוד לא עלה על זה.
 
 
 
 
הצעה מעניינת אבל לא לוקחת בחשבון עוד כמה גורמים.
6/4/2011
נכתב על ידי אסף בן דור

ראשית כל יש ויש הכנסות המועולמות מעיניהם הפקוחות של שליחי ציבור. ניתן להעמיק את הגבייה על ידי מתן סמכות לפקידי השומה לעצור, להכות, לאנוס ולנקר עיניים עד שהנישום יודה בהכנסות שהוא גנב מהמדינה. אמור מעתה: לא הכנסות מועולמות אלא הכנסות מולאמות.
שנית המאמר המלומד לקח בחשבון רק את ההכנסות שמכניסים העשירון העליון בשנה והתעלם לחלוטין מהכנסות העבר, רכוש, וניירות ערך שהם הרויחו כל השנים שהם גזלו מהציבור והרסו את הכלכלה. הטלת מס בשיעור של 100% בוודאי יש בה לתרום לתקציב של השנים הבאות. כמו כן ניתן להקים מפעל בורסקי לעורותיהם המטופחים של בני העשירון העליון, ולסחור באבריהם שידעו תפנוקים על חשבון הציבור.

אני לא כל כך חכם ולא יודע לחשב את הכנסות המדינה כתוצאה מפעולות אלה. אבל אני בטוח שיש בהן כדי להועיל לכלל הציבור.
 
 
 
 
תגובה
6/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

לאביעד: מי אמר שפישר לא עלה על זה?
לאסף: הצעות מועילות. דומני שבגרסה הבאה הן תמצאנה מקומן בטקסט!
 
 
 
 
שכחת את יהודי הגולה העשירים
6/4/2011
נכתב על ידי אסף רומנו

אסור לתת להם ייצוג בלי מיסוי.
 
 
 
 
עם זאת שיש גרעין של צדק בדבריך - אתה עושה המון טעויות של ילד בדרך
6/4/2011
נכתב על ידי שאול

גודל התקציב כולל תשלום חובות, שרובם גלגול של החוב. יעני, אם החוב של ישראל הוא 10 שקלים בריבית 1%, אז מדי שנה היא משלמת שקל אחד ריבית, לוקחת 10 שקלים הלוואה ומשלמת איתם את ה 10 שקלים הקודמים. אתה יכול לספור כל שנה הוצאה של 10 שקלים, אבל זה לא באמת הוצאה כל שנה. השקל - עלות החזקת החוב היא ההוצאה השנתית. יש עוד משחקי אשראי כאלה והם חלק גדול מהתקציב. המספר שהכי רלונטי למה שאתה רוצה הוא מה שמכונה: "ההוצאה לחישוב הגירעון" והיא נמוכה ביותר משליש ממה שאתה משתמש פה לחישובים שלך.

מיסוי ה"עשירים" - נכון. גם הלאמת כל רכושם של העשירים לא תביא מזור לכל בעיות עמך ישראל, אבל הנתונים מהלמס הם נתוני סקר ההכנסות. אין שום סיכוי בעולם שיותר ממספר סמלי מתוך 2000 האנשים עם ההכנסה הגבוהה בישראל גם נפלו במדגם, וגם לא מצאו דרך להתחמק. ככה שיש חלק משמעותי מההכנסות בישראל שלא ניתן לחשב מתוך הממוצע של העשירון העליון. כמה זה בדיוק - לא יודע. אבל משמעותי. לא אומר שזה 20 מיליארד, אבל יכול להיות משמעותי.

(הערה לחבר'ה מיחסי מין - שימו לב. אני הולך להיות גס רוח ותוקפני. נראה איך ילך.)
מר קפיטליסט יומי, לא רק שעוד לא קיבלתי התנצלות על זה שאתה זה שלא מבין את חוק סיי, ולא אני, גם היה עדיף אם במקום כל ההתחכמויות התפלות בפוסט הזה, היית מדייק בפרטים. וגם, וגם, אתה... אתה... חזיר! הא!
 
 
 
 
שאול,
7/4/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

סחתיין על ההומור. ככל שהדברים אמורים בחוק סיי, אני לא שכחתי אותך, וכשיהיה לי מעט יותר זמן (בקרוב...) אני אתפנה לכתוב לך מעט על העניין ההוא.

אגב, הייתי שמח לשמוע את דעתך בכל הקשור לענייני "סטנדרד אויל" שעלו ברשימה אחרת.
 
 
 
 
לשאול
7/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

לשאול,

גודל התקציב כולל תשלום חובות, שרובם גלגול של החוב... המספר שהכי רלונטי למה שאתה רוצה הוא מה שמכונה: "ההוצאה לחישוב הגירעון" והיא נמוכה ביותר משליש ממה שאתה משתמש פה לחישובים שלך.


התייחסתי לנושא זה בפוסט. גלגול החובות, בעיקר באמצעות הנפקת אגרות, תלוי בקיום הכנסה פנויה אחרי מס - אחרת, אין מי שיקנה את אגרות החוב. בהנחה של מיסוי בגובה 100 אחוז של העשירים (או בכלל) אין למדינה דרך לגלגל את החובות.

בהקשר של גלגול חובות, שווה לשים לב לכך שהחוב הציבורי גדל בשנים 2008-2010 בשיעור של 96 מיליארד שקל - גידול של 18 אחוז בהיקף החוב בשלוש שנים. כלומר, היקף ההלוואות המתגלגלות גדל בקרוב ל-100 מיליארד שקל.

והמשכת לכתוב:

מיסוי ה"עשירים" - נכון. גם הלאמת כל רכושם של העשירים לא תביא מזור לכל בעיות עמך ישראל, אבל הנתונים מהלמס הם נתוני סקר ההכנסות. אין שום סיכוי בעולם שיותר ממספר סמלי מתוך 2000 האנשים עם ההכנסה הגבוהה בישראל גם נפלו במדגם, וגם לא מצאו דרך להתחמק. ככה שיש חלק משמעותי מההכנסות בישראל שלא ניתן לחשב מתוך הממוצע של העשירון העליון. כמה זה בדיוק - לא יודע. אבל משמעותי. לא אומר שזה 20 מיליארד, אבל יכול להיות משמעותי.


אולי, אבל המספרים מסתכמים לא רע. סביר להניח, בנוסף, כי נוכח גדלו של המאיון העליון (21,000 משפחות) הוא דווקא עלה בסקר בהיקף של 60 או 70 משפחות.

לפי נתוני ישראכרט, הוצאות המאיון העליון בישראל הן פי שתיים מהוצאות העשירון העליון בממוצע. לפי מעריב, הכנסות המאון העליון גדולות פי שלושה. מה שניטל עלינו להראות, ועניין זה קשה במקצת, הוא איזה חלק הן מהוות מהסכום הכולל שנקבע על-ידי הלמ"ס לעשירון העליון, שכן גם הלמ"ס עורך חישובים המביאים בחשבון (מקפיצים ממוצע כלפי מעלה כדי לפצות על האוכלוסיה שאינה מיוצגת כראוי בין הנסקרים). כלומר, מה גודל הראש שמציץ מעל לממוצע. לפי הנתונים שלנו, כלל הכנסות המאיון העליון צריך להיות כ-28 מיליארד שקל לשנה ואם משווים את זה לנתוני תשלומי המס שלהם, כדי לראות עד כמה הם חורגים מהממוצע, החריגה הסבירה היא של 6-7 מיליארד שקל שאתה יכול לייחס להעלמות. כלומר, החישוב מביא אותך להכנסה כוללת צפויה ממיסוי של 100 אחוז על האלפיון העליון ל-28 מיליארד, כשאתה צריך לגרוע 21 מיליארד ממכלול הכנסות העשירון העליון.

אבל, לצורך ענייננו וברוח הפיוס בין העמים, בוא נלך איתך לאורך כל הדרך. נאמר שהחברים התחמנים במאיון העליון הם סופר-תחמנים וחמקו כליל מהרשת, ואלו שבאלפיון העליון ממש-ממש-חמקנים ובכלל לא נספרו. יצא לנו, אם כן, תוספת בשנה הראשונה:
* חישבתי לפי המרקר את עלות השכר השנתי של 100 המשתכרים הגדולים במשק בחברות בורסאיות. הסכום המצטבר של כל המאה מגיע ל-825 מליון שקל. נניח שהכנסתן הממוצעת של משפחות האלפיון העליון דומה לזו של הממוקם במספר 100 ברשימת המשתכרים הגדולים במשק. לכן, 4.461 מליון בשנה, המסתכמים בכ-8.5 מיליארד שקל.

ולהערה האחרונה: נכון, עליתי שלושה קילו בחודשים האחרונים, אבל לא צריך להתנפל עלי בגלל זה. בעצם, דווקא אפשר להעלות טיעונים שמראים שאני טועה.
 
 
 
 
ברור שצריך הכנסות כדי שמשיהו יסכים להלוות לך
7/4/2011
נכתב על ידי שאול

רק אמרתי שכשמחשבים איך נממן את כל הממשלה, המספר החשוב לא כולל את ההלוואות המתגלגלות. את האג"ח אפשר כמובן למכור גם לחו"ל, אבל מעבר לחן הרטורי, אין טעם להתווכח על היתרונות והחסרונות במצב שבו לאף אחד אין הכנסה.

הכנסות העשירים - עברתי קצת על המספרים מדוח העושר של מקינזי. סך הנכסים שבידי כל מי שישי לו מעל מיליון דולר בנכסים בישראל הוא 42 מיליארד דולר. ההכנסות מההון בלבד צריכות להיות לכן, סדר גודל של 2-3 מיליארד דולר לשנה.צריך להוסיף את זה למה שחישבת לפי המרקר. בסך הכל, אפשר לפצל להמשיך שערות, אבל בגדול אין בינינו הרבה אי הסכמות.

מה שאני לא כל כך מבין הוא זה (אבל אני אבדוק, ובסוף אני אמצא את הטעות בחישובים שלך. חכה חכה.): אם החישובים שלך נכונים, איך בדיוק ממשלת ישראל מצליחה לגבות סדר גודל של 250 מיליאד ש"ח במיסים? החציון התחתון בישראל כמעט בכלל לא משלם מיסים ישירים. לפי החישובים שלך, אם נחרים את כל ההכנסות של החציון העליון בישראל (כלומר כל מה שממוסה עכשיו ישיר וכל מה שממוסה עקיף מהוצאות החציון העליון) נקבל סכום שהוא קטן מהכנסות הממשלה ממיסים.
http://www.cbs.gov.il/shnaton61/st14_10.pdf
או שאני לא מבין משהו, או שמשהו במספרים לא מסתדר.

 
 
 
 
מתנה
9/4/2011
נכתב על ידי Talz

שאול,
קח 10 שנים נוספות מתנה.
ואז מה?
 
 
 
 
לשאול
10/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

לגבי הנכסים - אני לא מכיר את דוח מקינזי - אבל הכנסות מהון בשיעור זה אינן סבירות, לדעתי. רוב בעלי הנכסים הם בעלי נכסים בנדל"ן, וכאן ההחזר צנוע יותר (החזר נטו של 2-3 אחוז, לא של 5-7 אחוז, כפי שאתה מציין.

לגבי איך שהמסים מסתדרים:
א. זכור כי המסים הישירים הם רק חלק מהכסף. חלק ניכר ממנו מגיע ממסים עקיפים וממכסים, שם "עקומת הירידה" רדודה הרבה יותר. לדוגמה, שני העשירונים העליונים משלמים 75 אחוז מהמסים הישירים, אבל רק 40 אחוז מהמסים העקיפים, שכן אלו מוטלים על הצריכה בפועל. אם ניקח את החצי התחתון של מקבלי ההכנסות: הם נושאים בנטל של כ-30 אחוז מהמסים העקיפים. משום כך, הם מהווים מקור לעשרות מיליארדי דולרים של הכנסות.

לדוגמה, קח אדם שמשכורתו היא 7,000 שקל, עם שלושה ילדים. לצורך הפישוט, נתעלם כרגע מהפרשות לקרנות (בסופו של דבר, גם הן הכנסה שתעמוד לרשותו). ההכנסה נטו שלו היא 6,276.69 ועלות השכר 7,290.89. כלומר, סכום של 1,014.2 שקל (14 אחוז מעלות השכר) הלך למסים.

עכשיו, נאמר שהוא מוציא את כל הסכום שנותר בידו, 6,276.69 ש"ח, לצריכה. על הסכום הזה הוא צריך לשלם באופן ראשוני מע"מ. כלומר, עוד בסביבות 870 שקל הולכים למס. עכשיו, נאמר כי מדובר באיש שכל הליכותיו "והצנע לכת": הוא גר בדירת שיכון זולה, נוהג במכונית אותה הוא מחליף מדי 10 שנים, ונוסע רק 10,000 ק"מ בשנה. עדיין, הוא צריך לשאת בעלות מס של 240 שקל לחודש על דלק, עוד סכום של 120 שקל בחודש כמס על חלפים ושירותי תיקון למכונית, ועוד 375 שקלים בחודש כמס, כהחזר על מיסוי המכונית. על הדירה שלו הוא משלם מס צנוע - נאמר, שמדובר בדירת שיכון קטנה במקום לא מבוקש, ובמחיר של 500,000 שקל. מחיר זה מגלם בתוכו תוספת מחיר בגין חומרי גלם, של 10 אחוז בלבד. נניח, במטבע דומה, כי גם הארנונה שהוא משלם צנועה, וכי היטלי החינוך השונים בהם הוא נדרש לשאת אף הם צנועים. בסך הכל, עוד 500 שקל במיסוי (ארנונה+חומרי גלם+חינוך). בסך הכל, הוא משלם במסים עקיפים עוד 1,985 שקל.

על אלו צריך להוסיף את המסים השונים הנגבים על המוצרים שהוא קונה. אם הוא קונה מוצרים שיוצרו בארץ, הוא צריך לגלם בתשלומים את המסים על חומרי גלם, דלק, קנייה, וכו'. אם הוא קונה מוצרים מיבוא, הוא נדרש לשלם את מכסי היבוא. נניח שכל אלו צנועים, ומסתכמים ב-10 אחוז בלבד מהסכום שנותר.

מסתכם, לפיכך, שאזרח פשוט שבפשוטים נדרש לשאת בנטל מס של 2,414.1 ש"ח (או 3,428.3 ש"ח, אם כוללים בזה מסים ישירים). כלומר, אזרח רגיל, שהכנסתו מתחת לממוצע, משלם קרוב ל-45 אחוז מס.

ואם נראה לך שזה מוגזם, חשוב על כך שהכנסתם השנתית (ברוטו) של כל השכירים בישראל היא 285 מיליארד. יש עוד עצמאים וחברות, שהכנסתם הכוללת (נאמר) היא משהו כמו 180 מיליארד שקל, ובסך הכל 465 מיליארד. סך כל המסים הנגבים הוא 240 מיליארד - יותר מ-50 אחוז מסך כל ההכנסות.

חישוב דומה למשתכר הפשוט שלנו, למישהו שמשתכר 30,000 שקל, יעלה כי הוא משלם 11,649.7 במסים ישירים ועוד כ-7,700 במסים עקיפים. בסך הכל, המס האפקטיבי שלו הוא 19,349 (בערך 62 אחוז מעלות השכר שלו). אם הוא גם נוסע יותר, קונה מכונית חדשה יותר, מקבל רכב מהעבודה, מפריש לקרנות, וכו'—המס האפקטיבי שלו גבוה יותר.
 
 
 
 
אז איך זה עובד בכל זאת?
12/4/2011
נכתב על ידי התוהה

אתה טוען, ולא בדקתי את החישובים, שגם אם ניקח את כל הכנסות אזרחי המדינה לא נצליח לממן את התקציב. מכיוון שאנחנו מצליחים לממן את התקציב, שנה אחר שנה, עם גירעון זניח(אחוזים ספורים, שבוודאי לא היו משנים את החישוב) הרי שנפלה שגגה או שישנה הטעייה בחישובים.

אז איך בכל זאת אנחנו עומדים במשימה?

 
 
 
 
ההסבר פשוט,
13/4/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

ראשית, לך לדף הזה אליו הפנה שאול:
http://www.cbs.gov.il/shnaton61/st14_10.pdf

מדינת ישראל גבתה 240 מליארד ש"ח במיסים, כאשר חלקם לא נכללו בחשבון של אורי כי מדובר במס חברות. אבל נניח לכך. 240 מליארד זה פחות מ-348 מליארד שהוא שכרם של כל התושבים. אבל תקציב המדינה הוא 350 ומשהו מליארד, לא? נכון. ועכשיו אתה יודע כמה כסף בשנה מדינת ישראל לווה מגורמים שונים כדי לממן את פעילותה, וזה אומר שאתה יודע כמה כסף יצטרכו בבוא היום (+ריביות) ילדיך ונכדיך לשלם.
 
 
 
 
נ.ב.-
13/4/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

ובהמשך לנ"ל, אותם 348 מליארד לא כוללים גם את הכנסותיהן של החברות שאינן באות לידי ביטוי בשכר לעובדיהן.