מעורב סלח שבתי
  הנה שבתי. מי סלח? ואחרי הקדמה מרגשת זו, הישר למעורב אשכנזי, כמיטב המסורת.

לקייט מוס יש צלוליטיס!
אני יודע שבשעות קשות כאלו קשה לדבר על משהו אחר, ולכן נכנעתי ללחצי הקהל ואני מתחיל בעניין המהותי ביותר שעל הפרק: לקייט מוס יש צלוליטיס. לא יאומן! רואים את זה בתמונות ובויינט מה-זה מזועזעים—חבל על הזמן: "כאשר הוארו פניה של הדוגמנית באור הזרקורים, חטפו מבקרי האופנה שבץ. הייתה זו קייט מוס האגדית, סמל של דור שלם, שסובלת כעת, כמו נשים רבות ואחרות בגילה - מצלוליט." יש עם זה שתי בעיות. ראשית, לפי הצילומים, הדוגמנית הכחושה עדיין כחושה למדי ולכן, אם היא סובלת מצלוליטיס, היא סובלת מהם מצעירותה. זה קשור פחות לעובי הירך ויותר לגנטיקה (כפי שאפשר לראות אצל אנג'לינה ג'ולי, בריטני ספירס או אצל ליידי גאגא). הגברת רזה והצלוליטיס אינו חידוש כלל אצלה. לא חידוש כלל וכלל.

זבל שלא ברא השטן
זה מה שחושב יהורם גאון על המוסיקה המזרחית. תגובתו של יוסי גיספן: "מביך שאמן בסדר גודל כזה צריך להתבטא כך בשביל להשיג כותרת." לגרסתו "בין 'מי יש כבוד' לבין 'אתה תותח' אין הרבה הבדל, חוץ מ-50 שנה שעומדות ביניהם." לעניין זה, אין לי אלא להפנות למילים הנצחיות של "את הראשונה" של גיספן, שגורס: "איך שאת החושך את מסלקת בחיוך שלך/ מדליקה בלב את האורות בעיניים שובבות... כי את הראשונה ואולי האחרונה/ שמנצחת את הלב שלי ואת הנשמה..."


שקרכוזרים
אני לא זוכר בדיוק מדוע זה שמור אצלי, אבל זה קשור, אולי, למעשיות ה"כוזרים" הנפוצות בזמן האחרונות במקומותינו—כלומר, לסיפור כאילו מוצאם של יהודי אשכנז הוא מהכוזרים, כשרק מיעוט קטן מהם, אם בכלל, מוצאו בארץ ישראל. בדיקה גנטית מדוקדקת, עם זאת, מעלה כי יש קרבה גנטית רבה מאוד בין יהודים אשכנזים, ספרדים וערבים החיים בישראל (ובשטחים הכבושים). הסיבות לקרבה אינן ברורות די צורכן. השערה אחת היא שליהודים ולערבים מוצא גנטי משותף. אחרת היא שיותר משהמוצא הגנטי משותף, האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל מוצאה באוכלוסיה יהודית שהמירה דתה אחרי כיבוש הארץ על־ידי המוסלמים. כך-או-כך—הכוזרים לא שייכים לסיפור.

גרעינים מפחידים
משהו באנרגיה אטומית מפחיד אנשים. אחרת, קשה להסביר את התגובות ההיסטריות לאירועים האחרונים ביפן, כולל קריאות להפסיק להשתמש באנרגיה אטומית מכל וכל, או להקפיא בניית כורים (אזהרת כריסטיאן אמנפור).

נזכיר לרגע מה קרה שם: ביפן היכתה רעידת האדמה קשה ביותר, ואחריה גלי צונאמי ללא תקדים. האירועים הביאו לתקלות בכורים אטומיים, להפסקת פעולתם של שני כורים, למותו של עובד אחד בכורֿ, שנהרג מפגיעת עגורן, ולפגיעת קרינה לא חמורה בעובד אחר. מהכורים הייתה דליפה קלה של קרינה, אך ברמות זניחות, כשהסכנה לציבור קרובה לאפס.

בהתחשב בחומרת המהלומה שהכתה בכורים—הכור הישן בפוקושימה (בן ארבעים שנה) נפגע בכל פגיעה שעלתה על הדעת—התוצאות הן דווקא הצבעת אמון מרשימה באנרגיה גרעינית, שהוכיחה עצמה כבטוחה הרבה יותר מכל צורת אנרגיה אחרת. כדאי לזכור, לבד מתאונת צ'רנוביל—והאשמה שם כולה לפתחם של בוני הכור הרוסים, שלא נקטו אפילו אמצעי בטיחות מינימליים—לא היה בחמישים השנים האחרונות אפילו מקרה מוות אחד מקרינה גרעינית של כור.

נתונים ועובדות שונות, כולל הפניות, גנבתי באופן מביש מהמאמר המעניין כאן.

ואם אנחנו כבר כאן
מאמר קטן של קרוליין בלום, על האווילות בחשיבה הקיינסיאנית, לפיה האירוע הטראגי ביפן הוא דווקא דבר טוב לכלכלה. וזה מוביל, באופן טבעי, לעניין הבא.

צ'יק צ'יק הרכבת
מאמר מעניין של מייגן מק'ארדל מבאר כיצד מצליח ניהול ממשלתי להביא לבחירה משוקללת, מדוקדקת ומדויקת של האפשרות הגרועה ביותר האפשרית - כזו שבכל מצב נתון תיצור כישלון מובטח. הנושא שעל הפרק הפעם: פרויקט לבניית רכבת מהירה.

נתון היסוד הוא שלממשל האמריקני יש כסף שהוקצה לבניית רכבות מהירות. מכך שיש כסף, נגזר שיוציאו אותו, ולכן השיקול המרכזי אינו היכן נדרשת רכבת—כפי שהיה שוקל את העניין גורם פרטי—אלא היכן ניתן לבנות רכבת. הצורך הופך עניין משני, ולמעשה חסר חשיבות.

שתי המדינות המתקדמות ביותר מבחינת אישורים לפרויקט כזה הן פלורידה וקליפורניה. בראשונה, הוחלט לסלול קו רכבת מהיר בין טמפה לאורלנדו. לקו אין שום היגיון כלכלי. בין שתי הערים יש מרחק של 135 ק"מ, ובדרך יש תחנות רבות, כך שהרכבת תקצר את זמן הנסיעה, בהשוואה למכונית, בחצי שעה לכל היותר. בין שתי הערים גם אין קווי תעופה, וההתנהלות בתוכן היא, כמעט תמיד, בנסיעה ברכב. כך, הקו המהיר לא יפתה את הנוהגים ברכב, לא יועיל להם וגם לא ישמש חלופה לטיסה.

בקליפורניה מתוכנן קו שתילתו בסנטרל ואלי. הסיבה? כי הסנטרל ואלי אינו מאוכלס מאוד, ולכן לא תהיינה הרבה בעיות של תשלום פיצויים והתמודדות עם תושבים שהקו עובר בשטחם או בסמוך לו. באופן טבעי, כאשר אין הרבה תושבים גם לא יהיו הרבה נוסעים—אבל, כזכור, השיקול אינו היכן נדרשת רכבת אלא היכן ניתן לבנות רכבת.

כך עושים השוואה!
אביחי אפוטה ב"וויינט רצה להשוות את האייפד החדש למכשיר Xoom של מוטורולה (שניהם מחשבי טבלט). הבדיקה עליה הוא הסתמך הצביעה באופן ברור וחד משמעי על יתרון משמעותי מאוד של אייפד 2 מול זום. אפוטה לא אהב את זה והיו לו כל מיני תירוצים. קודם כל "אנדרואיד 3, מערכת ההפעלה של הזום, היא עדיין בגירסתה הראשונה" ובעתיד היא אולי תהיה מהירה יותר. נוסף על כך, מתכנתים הצליחו להאיץ את המעבד של זום ו"אם תפותח אפליקציית האצה פשוטה, יוכלו משתמשי הזום להאיץ את הטאבלט שלכם כאוות נפשם, ולשפר את הביצועים שלו." ולסיכום "ההחלטה וההעדפה היא בסופו של דבר בידי הצרכנים. הם אלו שיצטרכו להחליט אם הם מעדיפים ביצועים או איכות." כלומר, אם הם מעדיפים את הביצועים הטובים יותר של האייפד 2 או את האיכות הטובה ביותר שלו?

הבחירות הבאות
התמיכה באובמה, שגאתה בדצמבר, הולכת ודועכת וכעת שיעור התומכים והמסתייגים שווה לערך. זה לא יעזור לרפובליקנים במיוחד, אם נתחשב בכך שמועמדיהם (האקבי, רומני, פלין, גינגריץ' וכו') זוכים לתוצאות עלובות למדי בהתמודדות מולו.

אנס דוחה
עונשו של האנס גולדבלט קוצר מעט. לא אחווה דעה בנושא, כי אין לי, אבל כדאי מאוד לקרוא את הנוסח המלא של פסק הדין בערעור. גועל נפש, אבל מאלף.

ואם כבר אובמה
אז יש אנשים שממש-ממש-ממש לא אוהבים אותו.

היפסטר היטלר
טוב, אני לא מחדש שום דבר לאף אחד, אבל אם עדיין לא הכרתם את זה, זה הזמן להכיר את זה.

נימוקים
ומייקל קינסלי בטור שנון על שגרות הלשון של הוויכוח התקציבי בארצות הברית.

האידיוט התורן
כאילו שלא ידענו שזה יבוא. בקנדה, כך מספר עיתון בקלגרי, יש מי שחושב שרעידות אדמה נגרמות בגלל ההתחממות הגלובלית. זה כל־כך אידיוטי ומטומטם, וגם לא מתאים לנתונים כלשהם, שלא לדבר על היגיון פשוט, אבל, נו, קבצנים אינם יכולים להיות בררניים והתנועה הההיסטרית הזו אינה בררנית במיוחד.

החיטה הסינית, המהפכה המצרית
מאמר מעניין, כתמיד, של שפנגלר על הקשר בין מצב התבואה בסין והמהפכה במצרים.

עבר זמנו, בטל קורבנו
כל מיני קישורים לדברים שנראו לי מעניינים, אבל הזמן עשה את שלו וכיסח אותם.
  • סיכול ממוקד של התחום הסולארי: מקונן אביב לביא. אני דווקא רוחש לו חיבה מסוימת, לא יודע מדוע בדיוק. חבל שהוא קצת אידיוט.
  • מותו של עיתון על מותו של TBD. מאוד אישי, וקצת קטנוני, אבל מעניין.
  • הלקסיקון הליברלי ופרשת וויסקונסין: מאמר מעניין וחריף.
  • סרט על איין ראנד: שמעתם על הסרט הזה? אני לא. מעניין.
  •  
     
    רשימת תגובות (24)
     
     
    ואני כבר התחלתי לדאוג...
    16/3/2011
    נכתב על ידי בטח

    חיכיתי לשמוע מה יהיה לך להגיד על האמירות שנשמעו בזמן האחרון לגבי השגשוג והוצאת הכלכלה היפנית מהדשדוש של השנים האחרונות בזכות רעידת האדמה והצונאמי. ובעיקר על הדחיפה שנתנה הרעידה של 89 (או 95) למשק היפני (ולפני שזורקים עלי נעליים, אני אוסיף, לכאורה).

    אגב, מאמיני אקלים הדוקים יש גם לנו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4041234,00.html

    לי רק חבל שהם מסתובבים (ומיצגים) ארגון לשמירה על הטבע שחשבתי שהוא נורמלי.
     
     
     
     
    אתם ראיתם את עוקר ההרים התורן והדובר של החברה להגנת הטבע?
    16/3/2011
    נכתב על ידי שומר הלילה

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4041234,00.html

    לא הפסקתי לצחוק כבר יומיים.



     
     
     
     
    חיפצונים
    16/3/2011
    נכתב על ידי אליס

    http://www.boston.com/bigpicture/2011/03/massive_earthquake_hits_japan.html
    לינק לקובץ צילומים נהדרים ונאדרים מיפן. וגם יוסי אלפנט, כמובן.
     
     
     
     
    אכן, צילומים מזעזעים ומדהימים
    17/3/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

     
     
     
     
    אוי... חבל שקרוליין בלום לא יודעת מה קיינס ניסה בכלל להסביר
    17/3/2011
    נכתב על ידי שאול

    אבל זו טעות נפוצה והיא לא צריכה להרגיש רע.
    קיינס ניסה להסביר את מחזור העסקים, לא את תוואי הצמיחה ארוך הטווח, ולא את העושר הכללי של מדינות. הוא לא אמר שהוצאות מוגדלות יוצרות עושר, אלא שהוצאות קטנות מדי עלולות ליצור מיתון, והגדלה *זמנית* של ההוצאות יכולה לסייע למשק לצאת מהמיתון.
    המקור למיתון לפי קיינס הוא ביקוש מצרפי נמוך מדי. הבעיה היא לכן לא היעדר יכולת ייצור, אלא היעדר ניצול מלא של יכולת הייצור. לכן, אירוע כמו רעידת אדמה יוצר שתי השפעות רלוונטיות: הוא מקטין את יכולת הייצור, אבל יכול לגרום לניצול יותר מלא של היכולת הקיימת. אפשר להסכים ואפשר לא, אבל אלה לא שטויות.

    החלק השני של הביקורת של בלום לא קשור לקיינס, אלא לשימוש בתמ"ג כמדד לרווחה. תמ"ג הוא זרם, ולכן יכול לא לדייק במקרים של שינויים גדולים במלאי. תמ"ג סופר כל יחידת ייצור במידה שווה, ולכן יכול לפספס את זה שלבנות מחדש בניין שנהרס לא באמת מגדיל את הרווחה, וכו'. חשוב להזכיר את זה, אבל זו לא ביקורת על קיינס, זו ביקורת על השימוש בתמ"ג.
    אבל בואו לא נשכח שהנזק ביפן מוערך בכמה מאות מיליארדי דולרים (בסך הכל. לא לשנה) והתמ"ג היפני הוא 5 טריליון דולר לשנה. ככה שההשפעה של רעידת האדמה והצונמי על סך יכולת הייצור היפנית היא משמעותית, אבל לא גדולה מאוד. אם מקבלים את התיאוריה הקיינסיאנית של המכפיל, אז יכול להיות שההשפעה על הביקוש תגדיל את הניצול של היכולת הקיימת יותר מאשר נפגעה סך יכולת הייצור. ואז, יכול להיות שאחת התוצאות של האסון הנורא הזה תהיה יציאה של יפן מהמיתון, עלייה בתמ"ג, וגם אולי עלייה ברווחה הכלכלית. אפשר לא להסכים, אבל עדיף להתווכח עם אנשים אמיתיים ולא עם אנשי קש. ההתיחסות שלה לבסטיאט היא פשוט לא במקום.

    מקור לא רע למי שרוצה לקבל תמונה על מה קיינס אמר, אפשר למצוא כאן:
    http://www.blacklabor.org/?p=28858
     
     
     
     
    רק שקיינס ועוד איך אמר את זה...
    18/3/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול, וודאי שקיינס אמר שהוצאות מוגדלות יוצרות עושר. עיין בחלק 6 של פרק 10 ב"תיאוריה כללית": "בניית פירמידות, רעידות אדמה, ואפילו מלחמות יכולות לסייע בהגדלת העושר.... מצרים העתיקה הייתה בת מזל פעמיים... בכך שהיו בה שתי פעילויות, היינו, בניית פירמידות וחיפוש אחר מתכות יקרות [פעילות שבעיני קיינס אף היא שוות ערך לבניית פירמידות]..." (ראה כאן).

    המאמר אליו הפנית מעניין מאוד, אבל החלק החשוב ביותר בו - ההסבר של חוק סיי - לקוי ומשקף אי הבנה של החוק (לא נורא, גם קיינס לא הבין אותו, ולכן חשב שהוא מפריך אותו). חוק סיי אכן גורס שהיצע יוצר ביקוש משלו - כלומר, שיצרן ופועליו אכן יצרכו מוצרים ובכך ייצרו ביקוש - אבל ההיצע הזה אינו מתמשך לאורך זמן, אם אין למוצר ביקוש. הנקודה של סיי היא שאין מצב של ייצור יתר מתמיד.

    קיינס טען כי הוא הצליח להפריך את חוק סיי, אבל לא ממש עשה את זה - בעיקר כי הוא פשוט לא הבין אותו. לא ברור לי איך השתרבבו ענייני מצב הרוח והריבית לעניין (ובכלל, לטעון שקיינס הבין מהי ריבית... נו, נו).
     
     
     
     
    או.קיי, או.קיי. מקבל.
    18/3/2011
    נכתב על ידי שאול

    הכוונה בדברי בתגובה (ובמאמר) הייתה לקיינסיאניזם, ולא לקיינס עצמו. נדמה לי שאין אף אחד (בטח שלא אני) שיודע מה קיינס עצמו בדיוק רצה, ובוודאי ש"התיאוריה הכללית" שלו היה רק נקודת הפתיחה למה שלימים יהיה הקיינסיאניזם. ומצב הרוח והריבית הם בלב הקיינסיאניזם. וגברת בלום, עדיין, נאבקת באיש קש.

    לא כל כך הבנתי את הביקורת שלך על ההצגה של חוק סיי. נדמה לי שמהאופן שבו הוא מתואר במאמר ברור שאם הפועלים החדשים במפעל "השלחנות" לא יקנו את ה"כסאות" (אלא למשל ירצו לקנות מכוניות), אז מפעל הכסאות לא יוכל להמשיך לפעול, וגורמי הייצור שבו יופנו לייצרו מכוניות, שלהן יש ביקוש. שמע, גם ככה היה מאמר ארוך מדי, ואני מבטיח לך שכל מי שמתמצא ימצא איך כל פסקה במאמר היא חלקית...
     
     
     
     
    בעניין הביקורת על חוק סיי
    20/3/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול, עיקר ביקורתי הייתה על הדגש שהושם במאמר על הצריכה והביקוש, שעה שהנקודה המרכזית בה עוסק סיי היא הוויסות העצמי של השוק (כלומר, היעדר מצב קבוע של ייצור יתר או ייצור חסר). זו גם הנקודה שקיינס תוקף - שהרי הצעתו להתערבות ממשלתית יש בה טעם רק אם מתקיימת הטענה כי בשוק יכול להתקיים מצב קבוע של ייצור חסר או יתר.

    אני חושב שכל המבנה הקיינסיאני בנוי, מכאן, על הנחה שקרית. אם חוק סיי אינו מופרך - וקיינס בפירוש כשל בהפרכתו - כל הרעיון הקיינסיאני של מדיניות אנטי-מחזורית נופל, כי אין בו למעשה צורך. לכן, הקיינסיאניזם בנוי על הנחה שקיינס אכן הפריך את חוק סיי (אף כי, כפי שאתה מציין, אף אחד אינו יודע מה בדיוק רצה קיינס לומר)... אבל אם דוחים את ההנחה הזו, כל המבנה קורס, לוגית ואחרת.
     
     
     
     
    פריט לקולב:
    20/3/2011
    נכתב על ידי אליסה

    גם משעשע, וגם משכיל.
     
     
     
     
    תודה, אבל עדיין לא מסכים
    20/3/2011
    נכתב על ידי שאול

    הבנתי. תודה.

    אני מבין את הקיינסיאניזם, ואת חוק סיי, אחרת ממך כנראה.
    מחוק סיי משתמעים הרבה דברים. החלק שרלוונטי לקיינסיאניזם הוא לא זה שהשוק באמצעות היצע וביקוש ידאג שלא יהיה ייצור עודף של X וייצור חסר של Y, חשוב ככל שיהיה. החלק שרלוונטי לקיינס הוא שלפי חוק סיי לא יכול להיות ייצור עודף (או חסר) של *הכל*. אין חשש (כמו שחששו למשל הלודים) שלא יהיה מספיק ביקוש בסך הכל. חסר ביקוש לX - סבבה, יפסיקו לייצר X ויעברו לייצר דבר אחר. אבל אין דבר כזה, לפי סיי, שיש המון מהכל ואין מי שיקנה. כי, לפי סיי, היצע יוצר ביקוש. והיעדר ביקוש מספק אינו סיבה לאבטלה.
    את החלק הזה של החוק לא קיינס הפריך, אלא העובדות. אני לא מכיר שום נסיון שמתקרב אפילו להסביר בצורה עקבית את התופעות הבאות ללא הנחה שהיעדר ביקוש מספיק הוא לפחות אפשרי:
    1. יש מיתונים גדולים מאוד, וארוכים מאוד (בייחוד השפל הגדול)
    2. שינוי שערי הריבית על ידי בנקים מרכזיים משפיע בצורה שניתנת היטב למדידה על הפעילות הכלכלית בטווח הקצר.

    קיינס רק הציע תיאוריה חליפית, שכפי שציינתי - יש בה עדיין שפע של חורים, אם כי הם הולכים ומתמלאים על ידי ניאו קיינסיאנים. המעורבות הממשלתית שקיינסיאנים קוראים לה, אם דרך הריבית ואם דרך ביקושים ממשלתיים, היא לא סובייטית, ולא באה להשפיע על הרכב הייצור והצריכה. היא מדיניות, בהגדרה זמנית וקצרת טווח, שנועדה להשפיע על הביקוש המצרפי.
     
     
     
     
    שאול,
    20/3/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    אתה יכול להצביע על מיתונים גדולים מאוד או ארוכים מאוד שלא ארעו במקומות ותקופות שבהן היתה התערבות ממשלתית בערך הכסף?
     
     
     
     
    אני חייב לומר ששניכם (אורי ושאול)
    20/3/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    קצת דטרמיניסטיים מדי בשבילי. אני הייתי מנסה לחשוב על חוק סיי בצורה קצת יותר "סטוכסטית", אבל נהיה מאוחר מדי, כך שאני אנסה להסביר מעט יותר בעוד כמה שעות...
     
     
     
     
    דוגמא - נקודה חשובה
    20/3/2011
    נכתב על ידי שאול

    התשובה שלי היא לא. ומאז שפרידמן טען העלה אותו, יש קייס לא רע בכלל לטענה שהשפל הגדול היה קשור מאוד לכמות הכסף שכן או לא הייתה זמינה. הנה עבודה חביבה להפליא מהתקופה האחרונה בנושא:
    http://www.dartmouth.edu/~dirwin/Did%20France%20Cause%20the%20Great%20Depression.pdf

    אבל גם מוניטריסטים, וחשוב להגיד את זה, טוענים שהתוצאה של כמות כסף קטנה מדי הייתה היעדר ביקוש מספיק. ככה שהם אמנם טוענים למנגנון אחר, ולפתרונות אחרים, אבל הם בהחלט קרובים יותר לקיינס מלסיי בזה שהם מקבלים את המחסור בביקוש מצרפי כגורם משמעותי למיתון.

    מחכה לקרוא את הגרסה הסטוכסטית של חוק סיי.
     
     
     
     
    חוק סיי-
    21/3/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    אילו הייתי צריך לכתוב את חוק סיי הקלאסי בצורה מתמטית הייתי עושה זאת כך-

    נניח ש-X^i הוא הביקוש העודף עבור הסחורה ה-i בשוק, והוא פונקציה של המחירים (p^1,p^2,...,p^n) (שתלויים בזמן; יש n סחורות וההנחה היא שזו מערכת סגורה - זו הנחה מעניינת ובעייתית שאדון בה בקצרה בהמשך). חוק סי יאמר ש:
    sum_{i=1...n} (X^idp^i+p^idX^i)=0,

    ובמילים - אם נסכום על כל השווקים את הרווח שנוצר משינוי קטן שחל בהיצע העודף בכל הסחורות הוא יהיה שווה בגודלו והפוך בסימנו לכמות הכסף ה"עודף" (כלומר - כסף לא "נוצר" או "נעלם" אלא כתוצאה של שינוי בהיצע העודף).

    אלא שבשוק חופשי ה"אמיתי" ייתכנו שגיאות. דברים קורים, ויש קושי בתכנון מדוייק של כל הליכי היצור. אם ההנחה היא שאיברי השגיאה של כל שחקן בשוק הם בלתי תלויים ומפולגים אחיד הרי שהמשוואה הנ"ל כבר תצטרך להיראות כך:
    sum_{i=1...n} (X_t^idp_t^i+p_t^idX_t^i)=s(X_t^1,...,X_t^n,t)*B_t

    כאשר s הנ"ל היא מטריצת קו-ואריאנס ו-B_t וקטור של תהליכי וינר (ובתרגום חופשי למדי - מעין הילוך מקרי). תחת ההנחות הנ"ל (שהמערכת סגורה ואין התערבות חיצונית) לא תהיה תלות מפורשת ב-t (מערכת אוטונומית) והמטריצה s תהיה קבועה (או לכל היותר, לא תהיה לה השתנות גדולה מדי).

    שימו לב להנחות - המערכת היא מערכת אוטונומית, והשגיאות הן בלתי תלויות. אם המערכת אינה אוטונומית, כמו למשל במקרה של התערבות ממשלתית בערך הכסף, מה שנקבל לכל הפחות הוא השתנות הרבה יותר מורכבת של מטריצת הקו-ואריאנס (זו לפחות התחושה שלי. אין לי מודל מיקרוסקופי שמניב זאת). אם השגיאות אינן בלתי תלויות (שחקנים לומדים איש מרעהו, יש שיטות מקובלות, אנשים למדו תיאוריות כלכליות דומות וכו') הרי שהתהליך שיתקבל כבר לא יהיה תהליך וינר אלא משהו אחר לגמרי (ייתכן שזה יהיה איזה תהליך לוי, ייתכן שמשהו פרוע בהרבה). המשמעות היא אפשרות לשינויים חדים הרבה יותר וממושכים הרבה יותר ממה שהיינו מצפים תחת ההנחות.


     
     
     
     
    רק הערה-
    21/3/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    בקריאה חוזרת צריך להיות לעיל "שווי התפלגות" ולא "מפולגים אחיד"...
     
     
     
     
    לא בטוח שהבנתי
    21/3/2011
    נכתב על ידי שאול

    במשוואה כתוב שסכום השינוי בערך הביקוש שנוצר משינוי קטן במחירים הוא אפס. איפה הרווח? איפה היצע עודף? איפה כמות הכסף? למה בכלל המשוואה הזו נכונה? (אגב, המשוואה גם דומה מאוד למשוואת קיימברידג' או לתורת הכמות של הכסף, שאינן רשוורת לחוק סיי).
    בכל מקרה, חוק סיי הוא חוק ריאלי, לא נומינלי, ואין בו התייחסות למחירים שנקובים בכסף, או כסף באופן כללי. למעשה, סיי התעקש על הנקודה הזו וציטוט מפורסם של סיי הוא ""products are paid for with products" (1803: p. 153)".

    אבל בכל מקרה, החלק החשוב של חוק סיי הוא לא זה שנוגע למה ייוצר. כדי להגיד שמפעל שאין ביקוש למוצריו ייסגר לא צריך חוק, ועל אמירה כל כך טריוויאלית לא נכנסים להיסטוריה (טוב, לפעמים). הקטע הוא לא להסביר איך כאשר אין ביקוש לא יהיה היצע. החלק המעניין של סיי הוא להסביר שאם יש היצע יהיה גם ביקוש (עם ההסתיגויות שעלו קודם בנוגע להרכב הביקוש והרכב ההיצע שיכולים לא להתסדר בטווח הקצר).

    הקטע המרכזי של חוק סיי הוא זה שנוגע לסך הייצור, ולא להרכבו. לביקוש לגורמי ייצור, יותר מאשר לביקוש למוצרים. החלק שנוגע לדאגה "מי יקנה את כל ההיצע הזה, שרק הולך וגדל כל הזמן?". ועל כך אמר סיי - "חברים, בקטנה. אתם דואגים יותר מדי וזה יעשה לכם קמטים. היצע יוצר ביקוש של עצמו". והנה מקור די מוצלח ואמין בדרך כלל:
    http://www.econlib.org/library/Enc/bios/Say.html

    הערות מעניינות, אבל עד עכשיו נדמה לי שבמאמר שקישרתי אליו דווקא מוצגת הבנה די טובה של חוק סיי.
     
     
     
     
    שאול,
    21/3/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    הניסוח שהבאת הוא וולגריזציה מאוד לא מדוייקת של חוק סיי. מה שחוק סיי אומר הוא שכל היצע של סחורות הוא בעת ובעונה אחת ביקוש לסחורות אחרות. זה בדיוק מה שהמשוואה הראשונה אומרת (בהינתן שהגודל X_i הוא ההפרש בין הביקוש להיצע של הסחורה ה-i בהינתן וקטור המחיר p). העובדה שאני מנסח את החוק במערכת שבה יש כסף לא צריכה להפריע כאן; אפשר לנסחו בצורה הרבה יותר בסיסית עבור מצב של כלכלת חליפין (ברטר), ולהראות כיצד הימצאותו של כסף מובילה לניסוח הזה. אני פשוט חושב שזה מיותר במסגרת הדיון הנוכחי.

     
     
     
     
    על הכיפאק - התכנסנו להסכמה אם כך
    21/3/2011
    נכתב על ידי שאול

    זה שהיצע של X הוא גם ביקוש ל Y בערך זהה זה בדיוק, אבל בדיוק מה שאמרתי במאמר המקורי. ואז אמרו לי שאני לא מבין את חוק סיי...:
    http://www.blacklabor.org/?p=28858

    ותודה על ההבהרה בנוגע למשוואה. הבנתי.
    לא בטוח שהבנתי מה היא, או הניסוח הסטכוסטי מוסיפים. אם כל מה שהמשוואה הראשונה אומרת היא "עודף ביקוש במוצר אחד מחייב התקיימותו של עודף היצע באחר, ולהיפך", אז למה לא פשוט להגיד את זה?
    על הניסוח הסטוכסטי - זה שבאופן כללי "חוקים" כמו של סיי יתקיימו רק בערך, לא מצדיק, אלא אם כן אני מפספס משהו, שימוש בארטילריה כבדה של מהלכי וינר והתפלגויות. אפשר פשוט להגיד - "ובמציאות, בגלל שיש המון רעש, זה לא נראה כל כך נקי כמו במשוואה." מה התוספת העקרונית של הניסוח הזה? מה למדנו ממנו שלא ידענו מהניסוח הלא סטוכסטי?
     
     
     
     
    שאול,
    21/3/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    אני שמח שיש התקדמות. נמשיך אם כן. ניסוח במשוואה מלמד לעיתים על מה שחסר. למשל, כשאני כתבתי את המשוואה הראשונה (שהיא די מטופשת - דיפרנציאל שלם שווה אפס...) היה ברור לי שאם יש קצת רעש אז כל העסק משתנה. למה? כי מה שיקרה אז הוא שבעצם יש סיכוי שהשוק יתפתח בכל מיני דרכים ומה שאנחנו צריכים לשאול זה שאלות על הסיכויים להתפתחויות כאלה. למשל - עם תהליך וינר אנחנו נדע שיש סיכוי מסויים למשבר ארוך אולם הסיכוי הזה הוא ממש זניח. לעומת זאת, אם התהליך הוא משהו מאוד לא סטציונרי אז הסיכויים לכל העסק הזה גדלים משמעותית. כעת, אפשר להגיד את זה במילים אלא ש:
    1. מלכתחילה מה שסייע (לי לפחות) לראות את מה שחסר ומה שנוסף זה הניסוח המתמטי;
    2. הניסוח המתמטי מבהיר לך גם מאיפה צומחות הבעיות; למשל, אם המערכת מפסיקה להיות אוטונומית (יש כניסות של מוצרים חדשים שלא היו קיימים קודם והעלמות של מוצרים חדשים, או שיש התערבות ממשלתית חזקה) אז מה שסביר הוא שאתה תקבל קפיצות חזקות הרבה יותר שיימשכו זמן רב. אם השונות בין השחקנים בשוק נמוכה ויש הרבה יותר גורמים מתאמים אנחנו נראה משברים הרבה יותר חדים. בקיצור - זה מבהיר יפה יפה מה המקור לבעיות אפשריות. אני לא בטוח שזה היה קיים בדיון קודם.

    ולאחר המשחק המתמטי הזה אני אנסח מחדש את חוק סיי הסטוכסטי במילים:
    בשוק חופשי וסגור השינוי בהצע העודף המצרפי הוא מהלך מקרי שהצעדים בו הם סטציונריים ובלתי תלויים.

    לאחר שעשיתי את זה, יש מקום גם להתבוננות בשגיאה של קיינס. קיינס חשב שאם יהפוך את המערכת ללא אטונומית הוא יוכל להוסיף מה שנקרא איבר סחף (כלומר - התוחלת של תהליך וינר הנ"ל תהיה חיובית וכך יוענקו כנפיים לשוק במשבר). כשעוברים לתהליכים אפילו קשה יותר להבין כיצד מהלך כמו זה שמציע קיינס יכול לעשות זאת.

    הקיינסיאנים עצמם טועים במקום נוסף - קצת קשה להבין האם ובאיזו צורה אפשר להעריך את מידת ההשפעה של הפיכת השוק ללא אטונומי. לי הדבר נראה כמו בעיה קשה מאוד (ויש אפילו אפשרות שמדובר במשהו שהוא בלתי אפשרי באופן בסיסי יותר). הביקורת שלי עליהם היא בעיקר בנקודה הזו.
     
     
     
     
    לא הבנתי כלום
    22/3/2011
    נכתב על ידי שאול

    שמע ידידי, עם מספיק בקושי בשלוש יחידות מתמטיקה אני מתקשה להבין עקרונות כלכליים רק על סמך משוואה. כתבת משוואה שלדעתך מתארת את ההתנהגות המצרפית של הייצור והצריכה (ייצור עודף כדבריך) במשק סגור. ומה זה משק אוטונומי?
    למה אתה חשוב שהמשוואה הזו מתארת את המציאות? מה העקרונות הכלכליים שעומדים מאחוריה? איזה נתונים היא מסבירה טוב יותר מתיאוריות אחרות? זה שיש משוואה, אפילו סטוכסטית, לא אומר שהמציאות מתאימה למה שהמשוואה מנסה לתאר.

    לסיי היה עיקרון כלכלי שהוא טען שמעצב את המציאות הכלכלית, לקיינסיאנים היה עיקרון אחר (שהמלווים במשק לא יורידו את הריבית בגלל החשש מהלוואות שלא יחזרו, או שהחוסכים במשק יעדיפו מזומן עם ריבית אפס על להלוות את הכסף). לניאו קיינסיאנים יש עקרונות כלכליים שמעצבים את המציאות לדעתם (חוזים שמשתנים רק כל תקופה, מחירים קשיחים, פערי אינפורמציה וכו'). למבקרים של קיינס יש עקרונות שהם מעלים (חמשת הביקורות הגדולות - שקילות מודליאני מילר, שקילות ריקרדו, ציפיות רציונאליות, שיעור האבטלה הטבעי, תיאורית ההכנסה הפרמננטית הן כולן קודם כל עקרונות כלכליים). אחרי שהעיקרון ברור, ואפשר לחשוב האם הוא סביר, ואפשר אולי ללכת לנתונים לראות אם הוא מתקיים במציאות, כולם גם תיארו את העקרונות שלהם במשוואות מסובכות להפליא. אבל בלי לדעת מה העיקרון שהמשוואה מנסה לתאר - איך אפשר בכלל להתחיל לדון בה?

    שאלה נוספת - כדי שאבין יותר טוב את אי ההסכמה שלך עם הקיינסיאנים. עם איזה קיינסיאנים אתה לא מסכים? תן איזה שניים שלושה ארבעה שמות (חוץ מקרוגמן), ותגיד עם איזה עבודות שלהם אתה לא מסכים. מי? איזה מאמר? ספר? עם איזה עיקרון שלהם אתה לא מסכים? למה? איך העולם שאתה מתאר שונה מזה שהם מתארים?
     
     
     
     
    תיקון
    22/3/2011
    נכתב על ידי שאול

    אלא אם כן ב"קיינסיאנים" אתה מתכוון למשהו יותר כללי. קיינסיאניזם או משהו כזה. ואז סעיף ב' לא חשוב.
     
     
     
     
    מזל טוב - והבהרה
    24/3/2011
    נכתב על ידי שאול

    הכוונה בעיקרון כלכלי היא הסבר של איזה סוכנים כלכליים (משקי בית, יצרנים, בנקים) מקבלים איזה החלטות, ולמה, כך שהתוצאה היא מציאות שמשתפקת במשוואה שלך.
     
     
     
     
    גם חברה פרטית הייתה מביאה בחשבון
    28/3/2011
    נכתב על ידי דודי

    את הפיצויים לבעלי קרקע בתוואי המסילה, ואת ההתמודדות המשפטית עמם והעיכובים שהיא עלולה לגרור. נכון שהיא הייתה פטורה משיקולים פוליטיים ישירים, כמו הרצון להביא תוצאות עד הבחירות.

    לגבי פלורידה - האם קיצור של חצי שעה בנסיעה של 135 ק"מ אינו משמעותי כדי למשוך נהגים?

    ולגבי הטענה הכללית על יכולות הביצוע של הממשלה ונגזרותיה, יש הרבה קווי רכבת בעולם שתוכננו ובוצעו על ידי גורמים ממשלתיים. למשל, בצרפת. האם כולם כושלים וחסרי היגיון?
     
     
     
     
    ובכלל, איפה בדיוק עובר הקו?
    28/3/2011
    נכתב על ידי דודי

    "בקליפורניה מתוכנן קו שתילתו בסנטרל ואלי... באופן טבעי, כאשר אין הרבה תושבים גם לא יהיו הרבה נוסעים" לא לגמרי הבנתי. האם הכוונה לקו הזה, שמחבר את סקרמנטו, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וסן דייגו? (ואכן עובר בסנטרל ואלי בדרך). לא בטוח שחיבורן של ערים גדולות אלה לא ימשוך הרבה נוסעים, גם אם חלק מהמסילה יעבור באזור דליל-אוכלוסייה.

    http://en.wikipedia.org/wiki/California_High-Speed_Rail