על הקווים
  רק הערה קטנה. מכירים את הטור "רישומון" של אילנה זפרן? למי שלא, מדובר בטור קומיקס חביב המתאר את הרפתקאותיהן של זוג נשים (אמא 1 ואמא 2) וחתוליהן הדעתניים ספגטי ורפי. אני לא בטוח מה העניין לציבור בדעתי על הטור (למעשה, אני די בטוח שאין עניין לציבור בדעתי על הנושא), אך משהו באופן בו הוא עשוי טורד את מנוחתי.

זפרן, שלה חוש לא רע בכלל לקומיקס ולסיפור קומיקסאי יוצרת את הטור, כך נראה, על בסיס צילומים: היא מצלמת את גיבורי הטור בתנוחות שונות, ובונה את הרישומים בציור ב'מעבר על הקווים'. הטכניקה לגיטימית, כמובן, אבל היא בכל זאת מותירה אותי עם תחושה לא נוחה, כאילו רומיתי באופן מסוים. רומיתי?

הערה ראשונה: לדאבוננו, טכניקת 'על הקווים' נפוצה לא רק בקומיקס כי אם גם בעולם האיור בכלל והאיורים לעיתונות בפרט. בניגוד לקומיקס, בו הסיפור הוא מרכיב מרכזי, באיורים מלווים זו בהחלט 'רמאות' ראויה לגינוי.

הערה שנייה: איך אני יודע שמדובר במעבר 'על הקווים'? בתמצית: שתי המיומנויות האיוריות (והציוריות) הקשות ביותר הן פרספקטיבה נכונה ויחס גודל פנימי נכון בפרטים השונים באיור. כאשר נתקלים באיור מושלם מבחינה פרספקטיבית ומבחינת יחסי גודל פנימיים, משולב בקו מגושם בכל היבט אחר, בהיעדר הבנה של הפיזיונומיה האנושית (והחתולית), בהבעות פנים נוקשות, וכדומה (תסמונת 'נייר הפרגמנט') קל לנחש שמדובר בהעתקה 'על הקווים'.
 
 
רשימת תגובות (13)
 
 
מעניין! מעולם לא שמתי לב לזה, ואני עוקב אחרי הטור כמעט מראשיתו.
16/1/2011
נכתב על ידי אביעד

כן שמתי לב לכך ש"כתב היד" שלה הוא בעצם גופן מחשב (ובאמת באחד הטורים היא הזכירה בעצמה שזה גופן שמבוסס על כתב היד שלה). זו כמובן לא רמאות, אבל מצביע אולי על עצלות מסוימת. יש אמני קומיקס שאצלם הכתב הוא חלק מרכזי מן האסתטיקה הכללית.
אבל מה שהחל להפריע לי יותר בזמן האחרון הוא העובדה שהטור הזה נהיה קצת קלאוסטרופובי. תמיד אותן ארבע דמויות באותן ד' אמות. זה מתחיל להרגיש מחניק ולחזור על עצמו. מתבקשת השאלה - אין לכן אף פעם אורחים? אתן לא יוצאות אף פעם מהבית? ובאמת, לפני כמה שבועות התפרסם טור על טיול שלהן עם כמה חברות, ופתאום הכול היה הרבה יותר נחמד.
 
 
 
 
החזרה היא כנראה בלתי נמנעת...
16/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אותו אדם, אותם תנאים בסיסיים, ובדרך כלל גם אותו סוג של סיפור ואותן בדיחות צד (תאוות הבשר של החתולים). אני לא חושב שבטור שבועי יש דרך להימנע ממעט 'קלאוסטרופוביות סיפורית'...
 
 
 
 
רומית,
18/1/2011
נכתב על ידי אליסה

אבל לאו דווקא בגלל הקווים, לפי דעתי, אלא שאלה רק שוברים את גב הגמל: מכל העסק נודף ריח של צביעות ושל מין חשפנות רגשית מזויפת. אולי אני טועה.
 
 
 
 
לא רומית ולא נעליים (מהממות)
19/1/2011
נכתב על ידי אילנה זפרן

שלום
אני מציירת לפי צילומים, אבל לא עוברת על הקווים. אני מסתכלת על הצילום במחשב ומציירת.
לגבי פונט רפי, ברור שהמצב האדיאלי הוא לצייר את האותיות ובשנה וחצי הראשונות אכן עשיתי זאת, אבל כשהחברה שלי ראתה כמה זמן זה לוקח, היא החליטה לקחת את כתב ידי ולהפוך אותו לפונט. לצייר ספר שונה מאוד מלהוריד טור כל שבוע לדפוס. חייבים לוותר במקומות מסויימים. לפחות זה פונט של כתב היד שלי.
לגבי הקלסטרופוביה, גם לי לפעמים זה קצת מפריע. זה קורה בגלל שהחתולים הפכו בהדרגה להיות מרכז הטור. אם אצא מהבית, הם לא ישתתפו... אבל עכשיו שאני יודעת שזה מפריע לעוד, אקח זאת לתשומת ליבי.
לגבי הטענה על הצביעות. אפשר להגיד הרבה דברים נגד הטור, אבל אין בו שום דבר צבוע. אולי יש בו חשפנות רגשית, אבל אין בה שום דבר מזוייף. להיפך, כל הגישה של הטור היא פשוטה ונטולת פוזה
 
 
 
 
על הקווים, פעם נוספת
19/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

א.ז. כתבה אלי גם בפייסבוק שאין בדברי ממש ("אל תמציא דברים"). תשובתי שם וכאן, בתמצית, היא שאני מוכן לגבות את דברי בהסבר מפורט יותר, שימחיש פעם נוספת שאני חפרן מובהק.

והערה בצד על צניעות ונטילות פוזה - כמו שאמרה אישה חכמה אחת פעם - אם אתה צריך לספר לכולם שאתה כזה, אתה לא. יש סתירה פנימית באמירה "אין לי פוזה ואני לא מזויף" (והערה בצד להערה בצד: אני לא מסכים עם אליסה בסוגיית הזיוף. מנקודת מבטי, הטור דווקא מחונן ב'מידה הנכונה' וזה, כשלעצמו, הופך אותו ראוי).
 
 
 
 
אילנה,
19/1/2011
נכתב על ידי אליסה

בניגוד לאורי ולצערי אני לא יכולה לגבות את דברי בשום דבר מוחשי (או אולי לשמחתי - כי אז זה אולי אומר שאני טועה, ובמידה מסוימת אני אשמח להיות טועה במקרה כזה). כאמור, זה "ריח", כלומר הרגשה שקשה להסביר אותה.

עם זאת, אורי, כתבת:
אם אתה צריך לספר לכולם שאתה כזה, אתה לא. יש סתירה פנימית באמירה "אין לי פוזה ואני לא מזויף".
האם זה לא עומד בסתירה לכך שאתה לא מסכים אתי שיש כאן זיוף?
 
 
 
 
,FWIW
19/1/2011
נכתב על ידי אליסה

עכשיו שאני חושבת על זה עוד: כל מי שבוחר לחשוף את עצמו רגשית בפני קהל רחב לא יכול להימנע מאיזושהי פוזה, בגלל אי היכולת להימנע מהבלטה של דברים מסוימים, וטשטוש או הסתרה של דברים אחרים. זה כנראה בא עם הטריטוריה של חשיפה רגשית בפרהסיה.
 
 
 
 
כולנו פוזאים
20/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אליסה,

כתבת:

האם זה לא עומד בסתירה לכך שאתה לא מסכים אתי שיש כאן זיוף?


לא ממש. אפשרות סבירה יותר היא שזו התבטאות לא מוצלחת (בעיני).

עכשיו שאני חושבת על זה עוד: כל מי שבוחר לחשוף את עצמו רגשית בפני קהל רחב לא יכול להימנע מאיזושהי פוזה, בגלל אי היכולת להימנע מהבלטה של דברים מסוימים, וטשטוש או הסתרה של דברים אחרים. זה כנראה בא עם הטריטוריה של חשיפה רגשית בפרהסיה.


זה נכון לגבי כל סוג של התבטאות וכל סוג של חשיפה - רגשית או לא רגשית - בציבור. מכאן שכולנו נגועים בפוזה כזו או אחרת - ה'פוזה' הטבעית שיש לנו בחיים כלפי כל דבר.
 
 
 
 
כן, בערך.
20/1/2011
נכתב על ידי אליסה

כל סוג של חשיפה - רגשית או לא רגשית
האמת היא שאנחנו ממילא מדברים על חשיפה רגשית, כי לצורך עניינו כאן כל חשיפה אחרת בעצם איננה חשיפה במובן הרלוונטי. באופן דומה, זה לא נכון לגבי כל סוג של התבטאות, אלא לגבי כל סוג של ביטוי עצמי.
ה'פוזה' הטבעית שיש לנו בחיים כלפי כל דבר
לא ברור בדיוק מה זה אומר. אכן יש לנו "פוזיציה" (עמדה) כלפי כל דבר. 'פוזה' יש לנו לגבי עצמנו: איך אנחנו רואים את עצמנו, ואיך אנחנו רוצים שאחרים יראו אותנו.
 
 
 
 
ברור
20/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

בכל עמדה יש פוזה. אבל חשבתי שהסתירה הפנימית באמירה "אני אדם צנוע" די מובנת מאליה.

מכל מקום, בהמשך לדברים שכתבה כאן קודם זפרן, אני אשתדל בקרוב לכתוב פוסט שמבאר באופן מדויק ומפורט יותר את הסיבות שבגללן גרסתי "על הקווים."
 
 
 
 
אכן
20/1/2011
נכתב על ידי אליסה

בכל עמדה יש פוזה רק מתוך קח שכל נקיטת עמדה בכל נושא שהוא משקפת את דימוינו העצמי והחברתי.

ואכן יש סתירה פנימית ברורה באותה אמירה.
 
 
 
 
אילנה, אם את עדיין כאן:
20/1/2011
נכתב על ידי אליסה

יש מישהו שמצלם כל פעם?
 
 
 
 
עוד עוף: אני פשוט בשוק (לא באמת)
23/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4017845,00.html

מחקר של הכנסת מראה שמיסוי הדלק כאן ובאירופה הוא די זהה (55-58%) ובכל זאת, המחיר כאן גבוה יותר. מדוע? הוצאות שיווק (ככל הנראה מנופחות) של החברות. אבל איך? המחיר הרי בפיקוח!

חבל שח"כ שאמה, אשר הזמין את המחקר הזה, רק חצי דרך. הוא זיהה את הבעיה, אבל הפתרון שלו הוא כמובן עוד פיקוח.