מביך
  אני חייב להודות שזה מביך אותי. דר' יעל שטרנהל היא היסטוריונית צעירה, בתו של זאב שטרנהל, המשמשת מרצה להיסטוריה אמריקאית באוניברסיטה העברית. מעת לעת, כותבת שטרנהל מאמרים בנושאים הקשורים לארצות-הברית ב"הארץ" ואלו, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מעוררים בי תחושה עמוקה של אי־נוחות ומבוכה: הזאת היסטוריונית?

דוגמאות, לא חסר. לפני שנה היא כתבה על הצלחתו הכבירה של אובמה בשנתו הראשונה; אחר כך היא כינתה את המועמדים הרפובליקנים שנתמכו על־ידי תנועת מסיבת התה "מועמדים קיצוניים וסהרוריים," גרסה כי ההצבעה עבור מועמדים לא דמוקרטים נובעת מכך שהאמריקאים טמבלים ומכך שהדמוקרטים ברחו מההישגים של הדמוקרטים במקום להתגאות בהם. את הדחייה של אמריקנים את רפורמת הבריאות היא בכלל לא מבינה. וודאי שמדובר בהסתה רפובליקנית של אידיוטים. אחרת, התנגדות כזו היא דבר לא מובן.

את השטחיות, אפשר להבין. מדובר במאמרים בעיתון והקורא עדיין יכול לשמר בליבו, אם גם באופן רופף, את התקווה שמה שהיא כותבת במחקרים היסטוריים הוא מעט יותר עמוק מלעלוע של הפטפוטים בהאפינגטון פוסט או בניו יורק טיימז. גם את ההטייה אפשר להבין—חד־הצדדיות של שטרנהל אמנם מגוחכת משהו, אבל עדיין קבילה. אבל אי־הדיוקים בעובדות יסוד? זה כבר די מביך.

קחו לדוגמה את המאמר שפורסם ב"הארץ" ביום שישי, ה-14 בינואר 2010 (חיפשתי קישור מקוון ולא מצאתי). כך כותבת שטרנהל כדי לבאר את דעת הקורא אשר לשימוש המופרז בכלי נשק בארצות הברית:

בארה"ב יש קרוב ל-100 אלף נפגעי ירי כל שנה, ובהם יותר מ-30 אלף הרוגים. שיעור מקרי הרצח באמריקה גבוה פי שבעה מהשיעור המקביל בכל 22 המדינות העשירות האחרות ביחד.

בארצות־הברית יש בין 16,000 ל-17,000 מקרי רצח בשנה או בערך -1 מ-20,000 איש (ליתר דיוק, 0.000053333403549 אחוז). שיעור לא מבוטל, אך האם הוא אכן כה שונה משל מדינות אחרות במערב? בשווייץ, בקנדה, בפינלנד ובשוודיה, שיעור מעשי הרצח הוא כחצי מזה שבארצות הברית. ברוב מדינות המערב האחרות, כולל בישראל, שיעור מעשי הרצח הוא כרבע. בשיעור הפשיעה הכולל לניו זילנד, פינלנד, דנמרק ובריטניה שיעור פשיעה גדול (לעתים במידה ניכרת) מבארצות הברית. בהולנד, בגרמניה, בקנדה, בנורווגיה ובצרפת שיעור הפשיעה הכולל נמוך מבארצות הברית, אך לא במידה ניכרת.

אשר למספר נפגעי הירי—הוא כמובן מוגזם מאוד. לפי נתוני אגודה המוקדשת להפחתת הפגיעה מירי בארצות הברית היו בשנת 2004 רק כ-64 אלף מקרי פגיעה מירי. אשר להרוגים: 57 אחוז מתוכם היו מקרים של התאבדות, מה שאינו קשור באמת לאקלים האלימות בארצות הברית.

המשך הטיעון צפוי עד כדי פיהוק: "ברור כי לופנהר הונע לפעולה קודם כל על ידי השדים שבראשו," משלמת שטרנהל את התשלום המתבקש של גילוי נאות, "ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאת הירי ביצע לאחר שנתיים שבהן האקלים הפוליטי באמריקה מצוי באופן מתמיד בנקודת רתיחה. הרטוריקה באתרי אינטרנט, כמו גם בכמה מכלי התקשורת הוותיקים, ספוגה בדימויים אלימים ובמסרים שמגדירים את הצד השני לא כיריב פוליטי, אלא כאויב העם... אי אפשר להאשים את פוקס ניוז, שרה פיילין ותנועת מסיבת התה באחריות למעשה הרצח. ואולם...."

לופנר אינו חריג. בארצות הברית מסורת של אלימות פוליטית, מספרת שטרנהל ומציינת את דוגמת ג'ון וילקס בות' שהתנקש בחייו של לינקולן ומביאה דוגמאות נוספות: "במשך יותר מעשור נאבקו אמריקאים זה בזה על זכויות השחורים, על מלחמת וייטנאם ועל אופייה של הארץ שבה הם חיים. הנישא ג'ון פ' קנדי ואחיו, המתמודד לנשיאות רוברט קנדי, ומנהיג התנועה לזכויות האזרח מרטין לותר קינג שילמו בחייהם על הזעם והאיבה שהשתלטו על אמריקה בשנים ההן."

הרושם הנוצר אצל הקורא הוא שהתנגשויות אלו הן חלק ממסורת התנגשות בין העומדים לצד זכויות האדם מחד, וחולי נפש שהושפעו מהתעמולה הארסית של הימין מאידך. אבל האם זה אכן המצב? כמה עובדות:
  • בנשיא אנדרו ג'קסון ניסה להתנקש צבע מובטל חולה נפש.
  • בנשיא לינקולן התנקש שחקן שהתנגד לשחרור העבדים.
  • בנשיא גרפילד התנקש עורך דין מעורער בנפשו, שמחה בכך על כך שלא קיבל משרה ממשלתית.
  • בנשיא מקינלי התנקש לאון פרנק טשולגוש, אנרכיסט שמאלני.
  • בנשיא (לשעבר) תאודור רוזוולט ניסה להתנקש ממוצא באווארי, כנראה מעורער בנפשו.
  • בנשיא רוזוולט ניסה להתנקש מהגר איטלקי שחש עוינות לכל הקפיטליסטים והמלכים והיה משוכנע שנשיא ארצות הברית הוא האחראי לכאבי הבטן שלו.
  • בנשיא טרומן ניסו להתנקש שני פורטוריקנים ששאפו לשחרר את פורטו-ריקו.
  • בנשיא קנדי התנקש לי הארווי אוסוולד, קומוניסט מעורער בנפשו, שערק לברית המועצות.
  • ברוברט קנדי התנקש סירחאן סירחאן, פלסטיני מעורער בנפשו שביקש למחות על תמיכת קנדי בישראל במלחמת ששת הימים.
  • במרטין לותר קינג התנקש עבריין מועד, שהתלהב מרעיונותיו של ג'ורג' וואלאס הימני.
  • במושל ג'ורג' וואלאס התנקש ארתור ברמר, מסיבות דומות, רק בכיוון ההפוך.
  • בנשיא ניכסון זמם להתנקש סמואל ביק, בגלל הפגיעה בעניים (וכנראה גם בגלל מצבו הנפשי המעורער).
  • בנשיא ג'רלד פורד ניסתה להתנקש אישה מעורערת בנפשה מחבורת מנסון.
  • בנשיא רונלד רייגן ניסה להתנקש אדם מעורער בנפשו כדי להשיב לחיקו את ג'ודי פוסטר.
האם מהרשימה הזו עולה תמונה ברורה של ימין ושמאל? לא להבנתי. אם בכלל, עולה ממנה תמונה מובהקת של התנקשות שמניעיה הם בעיקר בעיות נפשיות של המתנקשים. מהלך חייהם חסר המנוח לפני, והתפתחות ההפרעה שהובילה להתנקשות מצביעה, לדעתי, על היעדר מניע פוליטי מובהק להתנקשויות.

כמובן ש... אבל
תרגיל "כמובן... אבל" של שטרנהל הוא שטיק תועמלני וותיק: הכותב מכסת"ח את עצמו מפני אפשרות שההתנקשות תתברר ככזו שאינה קשורה למניע פוליטי, ובה בעת יוצא בהאשמה נגד הצד השני בחסות האמירה ש"האווירה" הולידה את מעשה הרצח. כך, לדוגמה, אירע אחרי רצח קנדי. הרוצח, אמנם, היה בשר מבשרו של השמאל, אך הדבר לא הפריע להעלות טענות על כך ש"אווירת ההסתה בדרום" (או, כניסוחה של שטרנהל "הזעם והאיבה שהשתלטו על אמריקה") היא זו שעמדה מאחורי מעשה הרצח.

תרגילי "כמובן... אבל" נחוצים עתה במיוחד. עוד טרם הספיקו גופות הנרצחים להתקרר, פצחו פרשנים רבים בקינה על הסתת הימין שעמדה, כביכול, מאחורי מעשי הרצח. הוביל את המתקפה קלרנס דופניק, השריף של מחוז פימה, שבו אירע הרצח. השריף הקשיש גרס כך:

הרטוריקה שבאה מאנשים כמו רש לימבו, לדעתי היא בלתי אחראית, עושה שימוש במידע חלקי ולעתים שגוי... [לימבו] מתקיף אנשים, מעורר בהם כעס נגד הממשל, מעורר בהם כעס נגד נבחרים והתנהגות כזו לדעתי יש לה תוצאות... ההשפעה הקשה על האדם הבלתי יציב שאנחנו מדברים עליו, אפשר לומר, 'לא, לא הייתה לזה השפעה', אבל לדעתי הייתה לזה השפעה...

השריף אמר את הדברים מנהמת ליבו, בלי בסיס עובדתי כלשהו (וככל הנראה גם משאיפה להסב את תשומת הלב מהאופן בו התייחס משרד השריף לעניינו של לופנר לפני כן). דברים מנהמת ליבם באו גם, בתחילה, ממבקרי הימין ששאפו, כפי שביקש אחד מהם ליצור מסע ציבורי נוסף בנוסח אוקלהומה [הכוונה לאירוע הפיצוץ שם] ואחרים, כמו אחד מניצולי התקיפה, שטענו כי הרצח הגשים את השלב הראשון ב'תכנית' של שרה פיילין, גלן בק ואחרים, האשים את הספיקר בקונגרס, ג'ון בונר, בתמיכה ב"אנרכיזם של השוליים הסהרוריים" וקינח באיום ברצח.

את הדיבורים בנוסח זה הוביל, כרגיל, הניו יורק טיימז, שכותביו גרסו כי "משוגעים לא הורגים בוואקום" ושהרוצח פעל בתוך "אקלים של שנאה." בתוך זמן לא רב הסתבר, עם זאת, כי לופנר לא היה מזוהה עם מפלגה פוליטית כלשהי, לא הקשיב לרדיו ולא צפה בטלוויזיה ודעותיו, אם בכלל, היו קרובות יותר למרכז הליברלי.

אחרי כמה ימים, המסר עבר. ההתנהגות הזהירה יותר של פוליטיקאים מהמפלגה הדמוקרטית גובתה בסקר דעת קהל (של הניו יורק טיימז) שהראה כי רק כרבע מהדמוקרטים (וחמישית מהציבור בכללו) סבורים כי היה קשר משמעותי בין "האווירה" למעשה הרצח. רוב הציבור סבור כי היה כאן ניסיון לנצל את האירוע לצרכים פוליטיים (גם יותר משליש מהדמוקרטים סבורים כך) והמאלף מכל: מחצית מהציבור בארצות־הברית סבור—באחוזים כמעט שווים—שתומכי הדמוקרטים, הרפובליקנים ומפלגת התה 'הרחיקו לכת' (כארבעים אחוז סבורים שלא).

הלגלוג של צ'רלס בלו (שוב, בניו יורק טיימז!) על ניסיונם הכושל של הדמוקרטים למנף את האירוע הוא במקומו. אפילו פול קרוגמן הבין את המסר, אחרי נאומו של אובמה על הצורך במתינות, והוא קורא כעת "לשמר את ההתבטאות בנוגע לפערים בין העמדות בתוך גבולות."

עכשיו בטח יעברו איזה שבוע שבועיים עד שהבשורה תגיע אל חופינו. שטרנהל מן הסתם כבר מעודכנת—בהאפינגטון פוסט כבר כתבו על זה.
 
 
רשימת תגובות (25)
 
 
קנדה מופיעה פעמיים
17/1/2011
נכתב על ידי עדי (הבן)

בשווייץ, בקנדה, בפינלנד ובשוודיה, שיעור מעשי הרצח הוא כחצי מזה שבארצות הברית...בהולנד, בגרמניה, בקנדה, בנורווגיה ובצרפת שיעור הפשיעה הכולל נמוך מבארצות הברית, אך לא במידה ניכרת.

פוסט מוצלח מאוד אגב
 
 
 
 
היא באמת אחת מהגרועות.
17/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

בחייאת-ראבק, למה עשית דוקטורט אם את מתבטאת כאחרונת הגרופיות?

אני זוכר שהיא הופיעה פעם בטלוויזיה כמומחית ל"משילות" (what ever that means) ושם היא הייתה מודאגת מרמת המשילות בארה"ב. אני מניח שעם רמת המשילות בצפון-קוריאה אין לה בעיה...

מזכיר לי, לפני כחצי שנה הגיע לכאן בן-דוד רחוק מארה"ב לתרום מח-עצם לישראלית. הוא עמוק במפלגה הדמו' ואף שימש עוזר לסנאטורית מניו-המפשייר. לקחתי אותו לאיזה פאב בת"א והתווכחנו על פוליטיקה.

משום מה, הוא התעקש שמסיבות התה הם פאשיסטים. למרות שחיפשנו בבלק-ברי באינספור אתרים מהי ההגדרה של פאשיזם, הוא לא הצליח למצוא תשובה טובה לשאלה "איך תנועה שדורשת פחות ממשלה, מוצמדת לאידיאולוגיה בה השילטון הוא מעל הכל" ולמרות זאת הוא לא נסוג מעמדתו. בדומה לשטרנהל, גם הוא שבוי של תפיסה.
 
 
 
 
אוף טופיק.
17/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

הסוציאליסטים מתייחסים לאתיופים כקולקטיב. שהאחרונים מוחים ורוצים התייחסות כאינדיבידואלים, הסוציליסטים ממשיכים להתייחס אליהם כקולקטיב פלאס יותר הבנה למצבם ה"רגיש".

קווים מקבילים - גרסת עבודה שחורה:

http://www.blacklabor.org/?p=26798

 
 
 
 
צריכה להופיע פעמיים....
17/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

קנדה צריכה להופיע פעמיים, כי מדובר בשני מדדים שונים. האחד הוא שיעור מעשי הרצח. השני הוא שיעור הפשיעה הכולל....

ותודה...
 
 
 
 
משעשע לראות את הנזיפה על העברית התקינה...
17/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

מקרה נאה של הפוסל במומו פוסל.
 
 
 
 
לא מקבל
17/1/2011
נכתב על ידי איתי

את הביקורת על עניין האלימות הפוליטית.

בכל מדינה יש אחוז דומה של מעורערים בנפשם, ובכל זאת יש הבדל משמעותי בשיעור ההתנקשויות בין מדינות שונות.
קשה להגיד שמדובר במזל..
 
 
 
 
אהה, הבנתי,
17/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

כלומר, שאם ידיעות אחרונות היו חוטאים בלקרוא לעולים מאתיופיה "שבט אקזוטי" או כל דבר ממין זה והיו מתנצלים לאחר מכן הרי שמיד היה צריך לקבור בגנזך כל עדות להתנהגותם הבזויה. בהחלט. כך ראוי.

הייתי יכול להבין בקשה לציין את עובדת ההתנצלות והשינוי בעדכון, אבל לבטל?
 
 
 
 
ועוד פנינה-
17/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

"אם באמת חשוב לך לחנך את כל מי שאינם אתיופים לחשוב, לכתוב ולדבר אחרת, אני לא חושב שזו דרך חינוכית אפקטיבית." כן. יש "אתיופים" ש"נעלבים מכל שטות" ויש "לא אתיופים" נאורים שחטאו בשגגה ומיד צריך למחוק כל זכר לה לאחר שהתנצלו בלשון רפה. ואחר כך הם מנסים להסביר שהם לא מתנשאים.
 
 
 
 
איתי-
17/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

כיצד בדיוק אתה מודד את שיעור ההתנקשויות הפוליטיות? ביחס לזמן? אוכלוסיה? מה ההגדרה שלך לכך?
 
 
 
 
מקרה קלאסי של "אני רוצה להתנשא מבלי להשמע מתנשא"
17/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

חוץ ממגיב 4 שהיה מספיק הגון לפחות להצהיר שהם מתנשאים וזבשכ"ם, כל השאר מנסים להתנשאות מבלי להישמע כאלה. משעשע ביותר. כבר הייתה כאן התייחסות למשהו דומה בעבר:

http://www.haoona.com/article_i.asp?id=420
 
 
 
 
הם לא מתנשאים, הם סתם גבוהים...
17/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

ובכלל, הכושו.. סליחה, ישראלים ממוצא אתיופי הללו לא באמת מבינים את כוונת המשוררים משמאל. הרי הם לא מבינים מספיק טוב עברית (...) והשכלתם של בני השבט שלהם (אופס, שוב נפלט) נפגעה כתוצאה מהדיכוי הקפיטליסטי האיום שהפריט את מערכת החינוך והפקיר אותם לגורלם (כלומר, כתוצאה מכך שבמערכת החינוך המולאמת של ישראל התייחסו אליהם כאל קולקטיב של מפגרים, תקעו אותם "בכיתות קטנות" שזה שיחדש לתוספת תקציב בבתי ספר למטרות "תגבור" שמנוצל על ידי בתי הספר למטרות אחרות והילדים שעבורם זה מיועד נרקבים בכיתות קטנות, ממש קטנות, ומגיעים לכיתה ט כשהם לא ממש יודעים לקרוא וגם לא כמה זה 4 כפול 5).

אני לפעמים באמת תוהה עד לאילו תהומות של צביעות החבר'ה הללו יכולים לרדת. אבל אז אני נזכר שהם "סוציאל-דמוקרטים"...
 
 
 
 
מעניין ביותר
18/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

אני בדיוק קורא את "חופשי לבחור" של פרידמן, והוא מראה איך המרוויחים האמיתיים של מערכת הרווחה הם דווקא מעמד הביניים - שכבת הפקידים האדירה שנוצרה והטבות אשר מועברות למעמד הביניים במקום לנמוך. למעשה, בחישוב גס ותיאורטי, אם היית לוקח את כל הכסף המושקע ברווחה ונותן אותו ישירות לכל מי שמתחת לקו העוני באופן שווה לא היו (כמעט) עניים בארה"ב.

עיינתי קצת בבלוג של הסטודנטים האתיופים ואני מקבל את הרושם שהם עלו על הפטנט הפרידמני בעצמם - המרוויחים העיקריים מקירבון (ככה כותבים?) הקהילה האתיופית אינם האתיופים העצמם, אלא תעשיית הרווחה הממשלתית, הפרטית והאקדמית הסובבת אותם, אשר במקרה היא גם 100% לבנה.
 
 
 
 
אחד החביבים-
18/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

http://youngethiopianstudents.wordpress.com/2010/07/03/%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/#more-764
 
 
 
 
אח, דוגמא, דוגמא.
18/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

לא לימדו אותך לקצר בדברים:

http://tinyurl.com/ethiopian-industry


 
 
 
 
לא, לא לימדו,
18/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

אבל אני תמיד מוכן ללמוד. איך עשית זאת?
 
 
 
 
אין בעיות
19/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

אתה נכנס ל- http://tinyurl.com

שם את הלינק הארוך במקום הראוי לו. מוסיף שם קצר ומובן (לא חובה, אם לא תשים הוא יתן לך צירוף קצר של מספרים ואותיות). לוחץ על הכפתור ופרסטו! יש לך לינק קצר.
 
 
 
 
עוד אחד
19/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

גם זה מעניין: http://tinyurl.com/ethiopian-org

שים לב גם לתגובות:

איתי אשר (איש עבודה שחורה):

"אם לוקחים שקל ו"צובעים" אותו בתור "שקל לאתיופים" זה מפתח לשחיתות, אבל אם אומרים שאין יותר דבר כזה "שקלים לאתיופים" זה גם גרוע."

ועל כך עונה לו בעל (בעלי?) הבלוג:

"עדיף מצב של "אין שקל לאתיופים", מאשר המצב הנוכחי שבו יש שליטה אבסולוטית על בני אדם, שבה האתיופים משמשים רק תירוץ לאינטרסים כלכליים של רשויות המדינה, מומחים ושאר ירקות."

לא חושב שיכולתי לנסח את זה טוב יותר.
 
 
 
 
ביליתי אתמול קצת זמן
19/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

בקריאה באתר הזה, ונדמה לי שחלק מהחבר'ה שמנהלים את האתר הם ליברטריאנים בהתוות (אני לא יודע אם במודע או לא. בכל זאת, התפיסה הליברטריאנית לא תופסת כמעט שום מקום בתקשורת ובאקדמיה, כך שהגעה אל ההגות הזו היא עניין די מקרי).
 
 
 
 
נ.ב.-
19/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

תודה על השיעור. מעתה אקרא לך "מורי ורבי" בכל הזדמנות (טוב, נו, בצחוק...).
 
 
 
 
קישורים ומאמרים סופר-מעניינים...
19/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אני חושב על כך שכשהעליתי טיעונים זהים, תמיד נעניתי בתשובה שעיקרה, אם לקלף את הניסוחים עד לליבתם, הייתה תמיד: "כן, אבל אתה לבן ולכן דבריך לא נחשבים." אני נזכר גם בהקדמה של ג'ק לונדון ל"הג'ונגל" של אפטון סינקליר, בו הוא מגדיר אותו "אינטלקטואל פרולטרי" ומכביר מלים כדי להסביר שמה שהוא כותב, אף שהוא אינו פרולטר בעצמו, כשר מבחינה פרולטרית.
 
 
 
 
אורי, יא פראנג'י
19/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

אולי תוכל לפנות אליהם כדי שיעניקו לך תעודת "אתיופי של כבוד" או אפילו ימנו אותך לחבר כבוד במסדר ה"פלאשים שנשבר להם הזין מהממסד"... ;-)
 
 
 
 
אולי זה ה"מזל" של כותבי הבלוג
19/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

אם אתה היית חתום על הטקסטים שם, מחלקת המרגמות של עבודה שחורה כבר מזמן הייתה מטווחת אותך בנימוקי קפיטליסט-גזען-שונא-את-כולן. לעומת זאת, בעל הבלוג מקבל יחס של כפפות משי, מה שבאופן מעט אירוני, עוד יותר עולה לו על העצבים.
 
 
 
 
דווקא לא בהכרח, מנסיוני
19/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

ב"הקפיטליסט היומי" כתבתי לפני זמן מה בדיוק על זה (על הגישה לאתיופים במאמר גזעני ומתנשא של מישהי) ואני חושב שהסוציאליסטים למיניהם דווקא שתקו (מאי-נעימות).
 
 
 
 
סוציאליסט שותק הוא סוציאליסט מת - מה לא נעים פה?
19/1/2011
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
אורי אתה רואה,
19/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

בדיוק בשביל זה אתה צריך את מה שהזכרתי. עם אורי רדלר קל ונוח לנהל ויכוח כי אם אין טיעון תמיד אפשר לצעוק "אתה גזען" וכו'. אבל עם אורי "פלאשה של כבוד" רדלר אי אפשר לנקוט יותר בטריקים מלוכלכים שכאלה שכן אז מסתכנים ברמיזה שאפשר להתעלם ממה שאומרים "האתיופים" (-צחוק מתגלגל של הקהל ברקע), ואנשים תמירים ונאורים כמו אנשי "עבודה שחורה" הרי לא יכולים להרשות זאת לעצמם...