אנטי-גלובליזציה ומכסי מגן
  את המאמר הזה פרסמתי ב"הקפיטליסט היומי" ביוני 2007. מצלצל עדכני בהקשר של צירוף ישראל ל-OECD.

כך חולפת תהילת עולם—אחד מכלי הנשק העתיקים ביותר שהיו בידי שליטי העולם שובק חיים לכל חי... ונולד מחדש. הכל בזכות הגלובליזציה. כלומר, בגללה. כלומר, נגדה.

מכסי מגן היו תמיד אחד הכלים היעילים ביותר שעמדו לרשותם של שליטים. לאורך ההיסטוריה, השתמשו שליטים בהטלת מכסים על תעבורת סחורות כדי לגבות כסף מנתיניהם. השליטים לא טרחו לנמק את המכסים, שכן היה זה מובן מאליו לדידם כי עצם הכוח שבידם הוא ההצדקה היחידה הנדרשת, מה גם שהמכסים היו שקופים יחסית לנתינים: הסוחרים שילמו אותם וגלגלו את העלות הלאה, לקונים, אך אלו לא ראו את המכס נגבה במו עיניהם ומכיסם, ולכן לא היו מודעים לו בדרך כלל.

החל במאה השש עשרה, החלו מדינות שונות רואות במכסי המגן כלי מדיניות חשוב להעצמתה של מדינתם. התפישה המרקנטיליסטית גרסה כי כוחה של מדינה יתעצם ככל שתצבור הון הנובע מעודף במאזן המסחרי. כלומר, ככל שהיא תייצא יותר ותייבא פחות. מכסי מגן על הייבוא, גרסו, יקשו על סוחרים ממדינות אחרות להתחרות בסוחרי מדינתנו, משום שהמוצרים שלהם יהיו יקרים יותר. כך ייווצר מצב בו מדינתנו תספק את צרכיה בעצמה, שכן מוצרי המדינות הזרות עליהם מוטל מכס יעלו יותר, עובדינו ועסקינו יהיו בטוחים מתחרות, ואילו היצוא שלנו ילך וישגה, ילך ויפרח, ועמו תתפח גם קופת המדינה.

התיאוריה הזו, פשוטה ככל שתשמע, קסמה מאוד למנהיגיהן של מדינות. עד כדי כך קסמה, שאפילו היום ניתן לשמוע מפיהם של בכירי המדינאים, הפוליטיקאים והכלכלנים שרידים לחשיבה מרקנטליסטית כזו.

אבל לתיאוריה היו בעיות. בעיה אחת הייתה שגם ראשי המדינות האחרות חשבו אותו דבר. כלומר, גם הם ראו במכסי המגן כלי נפלא להגן על עצמם מפני יבוא, להפריח את השממות ולנפח את הקופות—וכשכולם מגינים, כולם מפסידים.

בעיה אחרת הייתה נעוצה בעצם מטרותיה של התיאוריה. העלאת מכסי המגן פגעה ביצוא ממדינות אחרות, ופגיעה זו תורגמה ישירות לביקוש נמוך יותר באותן מדינות למוצרי המדינה המוגנת. הפגיעה הייתה כמעט תמיד א-סימטרית והזיקה יותר למדינה החלשה, הדלה והענייה יותר. פגיעה זו, בתורה, תורגמה בתוך המדינה לפגיעה א-סימטרית בחלשים, הדלים והעניים בתוך המדינה עצמה.

למרות בעיות אלו, המשיכו מדינות רבות לנסות את שיטת מכסי המגן. פעם אחר פעם, סיבוב אחרי סיבוב, ניסו שליטי המדינות 'לתחמן את השיטה': להעלות את המכסים באופן כזה שהמדינות האחרות לא ירגישו בכך (לדוגמה, באמצעות ביורוקרטיזציה של הליכי יבוא או הצבת תקנים מחמירים לייבוא), באמצעות שימוש בצווים זמניים ("היטלי הצף" הם גרסה מודרנית של צווים אלו), ואפילו בסיוע שיטות של כיפוף זרוע וכפיית הורדת מכסי מגן על שותפות סחר חלשות.

אחד המאבקים החשובים ביותר של תומכי השוק החופשי בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 היה להסרת הגבלות הסחר והתנועה. ססמאותיהם היו לסה-פר (תנו לנו לעשות) ולסה-פסה (תנו לנו לעבור): הורידו את המסים וסלקו מכסי התעבורה והנמלים.

הצלחתם הייתה חלקית בלבד. במדינות שונות אכן הוסרו מכסי מגן פנימיים וחיצוניים במידה זו או אחרת, מה שתרם לעלייתן הכלכלית המהירה של מדינות שונות (לא לחינם התרחשה עלייתה של פרוסיה מדרגת מעצמת זוטא לכוח המרכזי באירופה במקביל ל'צולפראיין'—הסרת המכסים הפנימיים בין מדינות גרמניה), אך הקבעונות המרקנטליסטיים הישנים, והאשליה שמכסי מגן אכן מגינים ולא פוגעים נותרו בעינם במידה רבה.

הקבעונות והאשליות לבשו דמויות שונות. הקולוניאליזם, הפרוטקציוניזם, מחנות הכלואים־עבדים במדינות קומוניסטיות, הגנת מכסים נרחבת נרחבת על מוצרים חקלאיים, ורעיונות של אוטרקיה ומרחב מחיה—כולם שקפו את הפרימיטיביזם הכלכלי של המרקנטליזם ואת האשליה שניתן לקיים מדינה כיישות מנותקת לחלוטין ממדינות אחרות ולקיים מדיניות של "מייצאים בלבד" בה צד אחד מתעשר, ואילו הצד השני נותר על עומדו.

בדמוקרטיות המערביות, בגלל הצורך בגיוס דעת הקהל לתמיכה במכסים, הוצגו הזאבים המזיקים הללו באדרות כבשים שונות ומשונות. אנחנו עושים את זה למען שימור מקומות עבודה, גרסו השליטים, העלו את מכסי המגן לסטרטוספרה ואפשרו לבעלי־הון מקורבים לצלחת להמשיך לייצר מוצרים באיכות ירודה ובמחיר מופקע. חייבים לשמור על החקלאות, טענו, ושלשלו את הכסף לידי הלובי החקלאי. אם לא נגן על אילין ופולגת, לא נצליח להפוך את תעשיותינו למוצר יצוא צולח, זעקו בישראל, והעלו את המכס על מכוניות לשלוש מאות אחוז, על חשבון הצרכן, ובהמתנה דרוכה לרגע שבו הסוסיתא תכבוש את אמריקה.

מפנה דרמטי התחולל בהדרגה מסוף שנות השישים. מדינות המערב הגיעו בזו אחר זו למצב בו לא יכלו עוד לקיים את השיטה הקיימת, ונאלצו לוותר על חלק ממוסרות השלטון שלהם, ובמיוחד על השימוש המסיבי בכלי מיסוי, מכיסה ואינפלציה כדי לממן את הוצאותיהם.

השינוי הזה הוביל בהדרגה לגאות מתמשכת בסחר העולמי ובמקביל לשחיקה בכוחו של השלטון המרכזי, שליטתו במטבע המקומי ויכולתו להשפיע על הסחר באמצעים של מכסי מגן ישירים. שינוי זה בלט במיוחד במדינות הקטנות, העניות והחלשות יותר, בהן נחלש השלטון המרכזי בהדרגה. במקומות מסוימים, נקטו שליטים דיקטטוריים שיטות של בידוד מכוון, כדי למנוע אבדן שליטה זה. במקומות אחרים, הוביל השינוי לפתיחות רבה יותר ולהתחזקותן ולהתעשרותן של מדינות.

מכסי המגן העיקריים הקיימים היום הם בעיקר מכסי מגן עקיפים או הליכיים. ייעודם העיקרי הוא להגן על מקבץ בעלי הון ושדולות ובעיקר, בפשטות, כדי למסות את הציבור. ממשלת ישראל, לדוגמה, מפיקה כמעט 90 אחוז מהכנסותיה ממכסים מהמכס על דלק ועל מכוניות—שני מוצרים שאין כל צורך 'להגן' עליהם לתועלת תעשיות מקומיות. להפך, קיומם הוא אבן רחיים על צווארם של אזרחי ישראל. ההשפעה העיקרית שיש למכסים הקיימים היום, ובמיוחד במערב, היא פגיעה בייבוא של מוצרים חקלאיים ממדינות עניות יותר, שהייצוא החקלאי הוא כמעט המוצר היחידי בו יש לאותן מדינות יתרון יחסי.

אבל עדיין לא נס ליחם של מכסי המגן. התקבצה חבורה משונה של בורגנים שבעים עם מהפכני כורסא, פעילים קומוניסטים וותיקים עם שדולות חקלאיות, טהרני סביבה עם ידידי נדכאים מקצוענים, כשאת כולם מלכדת תוכנית חדשה למכסי מגן גלובליים. הרעיון של מקבץ התנועות הזה—התנועה האנטי-גלובליסטית—פשוט מאוד: ממשלות המערב ישתמשו בכוחן כדי לאכוף על העולם השלישי תקני ייצור, עבודה, איכות, שימור הסביבה כמקובל במערב.

אף שאין לפקפק בכוונתם הטהורה של רבים בתנועה זו, בפועל מעודדת התנועה את ההפך הגמור ממה שהיא שואפת אליו לכאורה. כדי לשפר את מצבם של עניי העולם השלישי, הייתה התנועה האנטי-גלובליסטית אמורה לצאת ולהפגין מול משרדי הממשלה למען ביטול מכסי המגן על מוצרים חקלאיים. בפועל, התנועה לוחצת בחום את ידו של השתדלן החקלאי ז'וז'ה בובה. במקום לעודד את הייצור במדינות העולם השלישי, התנועה מוחה נגד כל השקעה שם. במקום לשמוח בכך שמדינות בעולם השלישי מצליחות להתחרות במערב באמצעות עלות ייצור זולה יותר, מנסה התנועה לאכוף תקנים ובקרות (היינו, מכסי מגן) שיהפכו את הייצור ליקר יותר ותחרותי פחות. במקום לשמוח על כל מקום עבודה הנודד למקומות הזולים יותר בהודו, וייטנאם או אינדונזיה, התנועה מקוננת על האבדן הדמיוני של מקומות עבודה (שטות גמורה מבחינה כלכלית).

נכתב: יוני 2007.
 
 
רשימת תגובות (6)
 
 
תיקנונים
17/12/2010
נכתב על ידי שומר הלילה

"ססמאותיהם היו !!!189@@@לסה-פר###" - WTF?

"ממשלת ישראל, לדוגמה, מפיקה כמעט 90 אחוז מהכנסותיה ממכסים מהמכס על דלק ועל מכוניות" - נשמע מופרך, מס הכנסה ומע"מ (גם אם נוציא את המע"מ על הדלק) לא משחקים תפקיד משמעותי בהכנסות?
 
 
 
 
כתוב "הכנסותיה ממכסים" - כלומר, הכנסותיה ממכסים
17/12/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
תעתועי מוחי
18/12/2010
נכתב על ידי שומר הלילה

מממ... הייתי בטוח שכתוב שם "מסים". המוח כנראה התעלם בהפגנתיות מהאות "כ".

חייב להפסיק עם הפסיכודליה....

 
 
 
 
היה משהו הרבה יותר יסודי בטעות של המרקנטליסטים
20/12/2010
נכתב על ידי יעל

ולא תאמין איפה מצאתי הסבר...

http://www.blacklabor.org/?p=24136
 
 
 
 
יעל:
21/12/2010
נכתב על ידי אליסה

את יודעת למה הם מרשים לעצמם, כי יש להם את קרוגמן להסתמך עליו. הבעיה היא שהם מסתמכים עליו גם בענייני כלכלת פנים.
 
 
 
 
כן, קרוגמן בתקופה שבה הוא היה כלכלן... תודה על הקישור, יעל
22/12/2010
נכתב על ידי אורי רדלר