לפני קבלת תוצאות האמת
  ואת זה כתבתי לפני היוודע תוצאות האמת, ב-29 במרץ 2006.

עוד לפני קבלת תוצאות האמת, כמה תחזיות ראשונות.

המפלגות
  • קדימה והגימלאים: כפי שרימזו מספר אנשים בשלב מוקדם, צפויה ברית פוליטית בין קדימה לגימלאים. רבבות הטמבלים מסיעת "הפתק הלבן," ששילשלו בגיל קול עבור "גיל" עתידים ככל הנראה לגלות בעתיד הקרוב כי הצביעו לקדימה. לגימלאים, כפי שאפשר לנחש, אין שום מטרות ארוכות טווח ומבחינתם, מה שניתן יהיה להשיג בקדנציה הזו, האחת והיחידה, הוא מה שניתן יהיה להשיג. התוצאה המעשית תהיה שלקדימה יהיו 35-6 מנדטים.
  • העבודה: התחזית שלי הייתה שהעבודה תקבל כ-21 מנדטים. ייתכן והיא תקבל אותם בסיכום הכללי ועם תוספות ושיקלולים שונים. כרגע יש לה עשרים. משום מה מתעקשים חזאים מפוקפקים שמדובר בהישג אדיר ועליה לעבודה ביחס למערכות קודמות. נזכיר כי לעבודה בצירוף "עם אחד" של פרץ היו 22 מנדטים בבחירות הקודמות. למעשה, מדובר בירידה מתונה של כעשרה אחוז, ועל–פי סימנים ראשוניים לא הייתה למפלגה שום פריצת דרך באף אחת מהגְזרות. הנקודה הזו מהותית, משום שהמפלגה האחות, מר"צ, נחלשה כצפוי לארבעה מנדטים.
  • הליכוד: החודשים הקרובים יקבעו האם מדובר במכה שהליכוד יכול להתאושש ממנה, או בריסוק סופי של תנועת השלטון לשעבר. האלמנט העיקרי שיסייע לליכוד לשמור על עצמו כסיעה אחת הוא, בפשטות, העובדה שכמעט לאף אחד שם אין לאן ללכת. כמעט כל חברי הכנסת שייכנסו שייכים בוודאות לרשימת ה"שרופים" של שרון. בקדימה לא יקבלו אותם. ספק אם הצטרפות לליברמן תראה להם קבילה. ליבי דואב על ביבי, האיש שהציל את מדינת ישראל במהפך הכלכלי שביצע (והוא הציל, די לצביעות, הציל באבוה). הוא משלם מחיר רצחני על הטמטום והצביעות הסוציאליסטית, אבל בעיקר על שגיאותיו הוא. נתניהו הוא אסטרטג מזהיר, וטקטיקן מחורבן-דמחורבן. בכל פעם בה התמודד עם שרון, הטקטיקן הגאוני והאדם ללא אסטרטגיה, הוא נכשל. הפעם הוא נכשל לא רק בגלל שרון וקדימה, אלא גם ובעיקר בגלל שלא הבין נכונה את המצב שנוצר.
  • ישראל ביתנו: זוהי, ללא ספק, ההצלחה הגדולה של הבחירות. ישראל ביתנו, שבמשחק הלגו של סיעות הימין פיצלה כוחות עם האיחוד-הלאומי, שמצידו התאחד עם המפד"ל, קיבלה 12 מנדטים. סביר להניח שהיא תגיע למנדט ה-13 עם קולות החיילים. במקובץ, סביר שצמד סיעות הימין יזכה ל-22 מנדטים.
  • חד"ש, רע"מ-תע"ל ובל"ד: הנשכרות הגדולות מאחוז ההצבעה הנמוך. ככל הנראה, תגדלנה סיעות אלו את גודלן המשולב לעשרה מנדטים, אם כי ייתכן וקולות החיילים (הם נספרו? אני חושב שלא) יקזזו כאן משהו. קיזוז דומה עשוי להתרחש ב"יהדות התורה."
  • הקואליציה
    מתווה הקואליציה הכללי ברור כבר בשלב זה. לא תקום קואליציה בלי שילוב כזה או אחר של קדימה עם העבודה. אם נכונות השמועות והרמיזות על חבירה של הגמלאים לקדימה (מעשה הגיוני ביותר מצד שתיהן—הראשונים בגלל ששאיפותיהם מוגדרות בבירור, האחרונים לצורכי כוח מיקוח מול העבודה) הגוש הבסיסי של הקואליציה ימנה 55 חברי כנסת.

    הערכתי היא שמר"צ, בשורה התחתונה, תרצה מאוד להצטרף, אך לא בטוח עד כמה תוכל לגבות מחיר כאן וגישתן + גזענות של חד"ש, רע"מ-תע"ל ובל"ד תמנע את צירופן, ולכן המבחר המעשי כולל בעיקר את ש"ס וישראל ביתנו. להערכתי, נאומו של אולמרט עם היוודע התוצאות מוציא את ליברמן באופן מעשי מכלל חשבון, אם כי לצורכי משחק קואליציוני הוא כמובן יישקל בכובד ראש. נותרים, מכאן, ש"ס והאגודה, שתכרותנה ברית פונקציונלית של "הכניסו את שתינו או אף אחת." סביר להניח ששתיהן תכנסנה. הקואליציה הסבירה ביותר, לפיכך, היא של קדימה-עבודה-גימלאים-ש"ס (66 מנדטים) בצירוף של מר"צ ו/או האגודה. הבעיה העיקרית היא שש"ס והאגודה הן משענת קנה רצוץ בסוגיה העיקרית שעל הפרק, ההנתקות. כך, למרות ש-69 מנדטים ניתנו לתוכנית המדינית מקדימה ושמאלה, הקואליציה צפויה להתנדנד חזק מאוד, אלא אם כן הצעדים בתחום המדיני ייעשו בראשית הקדנציה.

    נכתב: מרץ 2006.