דום, שתיקה, ועוד דברים
 
דום שתיקה
עייאן אירסי עלי, הפעילה הפמיניסטית ההולנדית האמיצה (הייתה גם חברת הפרלמנט בהולנד, פעלה רבות נגד הפגיעה נשים בארצות־האיסלאם), ילידת סומליה, כותבת ב"וול סטריט ג'ורנל" על ניסיונם של פוליטיקאי הולנד להשתיק את חירט וילדרס, מנהיג "מפלגת החירות," באמצעות הכנסתו לכלא. הרעיון הוא לשנות את ניסוחו של סעיף מסוים בחוק העונשין, כך שניתן יהיה לכלוא אותו בעוון הסתה נגד האיסלאם.

כן, כן, ההולנדים לומדים את הלקח. אחרי האיומים על אירסי עלי, שאילצו אותה לעזוב את המדינה. אחרי רצח תיאו ון גוך (בעקבות הסרט "כניעה" שעשה על־פי תסריטה של אירסי עלי), אחרי רצח פים פורטאון—אין ספק שהפתרון הוא כליאתו של חירט וילדרס.

ודיעה אחרת בנושא יש לשארלמן ב"האקונומיסט." הכותרת היא ש"וילדרס הוא הבעיה, לא הפתרון"—המאמר עצמו טוב יותר מכותרתו.

צו הרחקה
הבחירות בארצות הברית מתקרבות, והסכינים מושחזות זו בזו. פ.ג'. אורורק ב"וויקלי סטנדרט" טוען כך: הדמוקרטים אוהבים כוח ושונאים את כולם. פוליטיקה, מבחינתם, היא רק הדרך לכוח.

ב-2 בנובמבר לא יערכו בחירות—ב-2 בנובמבר יוצא לדמוקרטים צו הרחקה. הכוח נלכד בידיהם ונוצל על־ידיהם לרעה. לכו לקלפיות ושימו קץ לנישואי ההתעללות האלו. ואל תתפתו לשטויות כמו לוותר לדמוקרטים אם הם יבטיחו ללכת לייעוץ.


גם ג'ונה גולדברג (מחבר רב המכר "פשיזם-ליברלי") חם. ברור שגם אצלו הפילים יככבו על הפתק בקלפי. במאמר החלש אך המעניין שכתב הוא טוען שכדאי להביט אל אירופה ולראות עד כמה הדרך אליה מובילים אובמה ושות' שגויה. הדוגמאות הן צרפת המשותקת, הקיצוץ העצום בתקציב בבריטניה, ויוון פושטת הרגל.

אנטי-הקטנה
וכאילו אין אירופה, כריסטינה ד. רומר, פרופסורית לכלכלה, טוענת ב"ניו יורק טיימז" שעתה לא רצוי להפחית גרעונות. הנימוק: הפחתת גירעונות מובילה להרעה במצב הכלכלי בטווח המיידי ולכך לא נוכל להסכין. בעצם, יש אירופה. עבור רומר זו דוגמה לכישלון הקיצוץ התקציבי.

מדהים לראות עד כמה אנשים חכמים מסוגלים להיות טיפשים גמורים: אם נדחה את הבעיה לעוד שלושים שנה, אז הכל יהיה בסדר, היא אומרת. אם נעקוף את הצורך לשינוי מבני, אז לא יהיה צורך בשינוי מבני. אם נעלה את גיל הפנסיה בקצת-קצת, ואם נעלה את המיסים בקצת-קצת, ואחר־כך-אחר־כך, אז אף אחד לא ידע שעשינו את זה. אח, הקיינסיאנים. כולם מאמי!

ועוד קיינסיאני כותב ב"אקונומיסט" (כרגיל, בלי שמות) ומנסה להסביר מדוע כשלו כל התוכניות היפות לבנות כבישים, דרכים ותשתית ובכך לחלץ את ארצות־הברית ממצבה העגום. הבעיה הייתה ביצועית, לא בעצם הרעיון. אח, הקיינסיאנים. אין מצב שהדוגמה האלף ואחת לאווילות הרעיון תושיע אותם מאופן החשיבה הזה.

קפטן פול קרוגמן
ואם כבר קיינסיאנים, הרי שיש מלך מוכתר: פול קרוגמן. הכלכלן בעל הטור ב"ניו יורק טיימז" זכה באחרונה ל@שחיטה רבתי מפי סטבן ספרוייל. המאמר ב"נשונל רביו" מעניין ביותר, במיוחד באופן בו הוא עומד על הדרך בה הפך קרוגמן מכלכלן בעל דעות ליברליות, המחויב ליושרה מקצועית, לכותב להשכיר התומך אוטומטית בכל דבר דמוקרטי, ומתנגד אוטומטית לכל דבר רפובליקני. ניתוח מאלף.

בלי קשר ישיר למאמר הזה, ג'רמי וורנר ב"טלגרף" הבריטי זועם על הצעתו האחרונה של קרוגמן, לבריטניה לא לקצץ את התקציב. אסור, אומר קרוגמן, כי מה שיקרה הוא שההתאוששות הרופפת שהושגה באמצעות ההרחבה התקציבית (הפיסקלית) תתפוגג בגלל הידוק החגורה המוקדם מדי (ומאמר מעניין וארוך, אם גם מעצבן לעתים, ב"וול סטריט ג'ורנל," על הקיצוצים בבריטניה. שפע מידע מועיל).

לקרוגמן, וזה באמירה כללית יותר, יש שיטה בכלל לא רעה להסבר של כל התרחשות כלכלית באמצעות הצורך בהרחבה פיסקלית, כך שבשום מקרה לא תופרך התיאוריה הקיינסיאנית. זה, אמנם, מגדיר אותה כפסבדו-מדע, שכן תיאוריה פסבדו-מדעית היא, בהגדרה הקלאסית, טענה או תיאוריה שלא ניתן לאמתה או להפריכה מדעית, אבל למה להיות קטנוניים. ייתכנו המקרים הבאים:
  • יש תוכנית תמריצים אך הכלכלה אינה מתאוששת: תוכנית התמריצים לא הייתה גדולה דיה ולכן אין התאוששות. יש להגדילה.
  • יש תוכנית תמריצים והכלכלה מתאוששת: בלי קשר לסיבות ההתאוששות המסקנה היא כי תוכנית התמריצים הייתה גדולה דיה. יש להגדילה עוד יותר כדי להגדיל את ההצלחה.
  • יש תוכנית תמריצים והכלכלה מתאוששת, אך אחר כך כושלת: תוכנית התמריצים לא הייתה גדולה מספיק או שלא המשיכו אותה מספיק זמן או שאחר כך הוסיפו לה תוכנית אחרת, סותרת.
  • אין תוכנית תמריצים והכלכלה מתאוששת: אצל קרוגמן, אין דבר כזה.
  • ובכל זאת?: בכל זאת לא.

מעבר לפינה
אבל גרג איפ, במאמר ב"וושינגטון פוסט" אינו אופטימי כרומר. הוא סבור שהמשבר הבא יפרוץ ב-2012, דווקא ערב הבחירות לנשיאות. ויש לו דוגמאות מההיסטוריה ודוגמאות עדכניות. הוא מפספס את הנקודה, לדעתי. אבל המאמר מעניין מאוד.

זה הם, זה לא אנחנו
קווין דראם ב"מאת'ר ג'ונס" (האובמטרון) גורס כי לא תהיה דרך לעצור את החקיקה-באמצעות-הרשות-המבצעת. כלומר, שהרשות לאיכות הסביבה (EPA) של ארצות־הברית אכן תיטול לעצמה סמכות של מחוקק בפועל ותכפה תקנות ירוקות, על אפו ועל חמתו של המחוקק. דראם לא מרוצה מזה, אבל האשמים הם הרפובליקאים: הם אלה שלא אפשרו חקיקה שתיתן ל-EPA סמכות מוגדרת ותחומה. לכן, עכשיו הרשות תפעל בלי מסגרת תחומה. די מזעזע שהפקעת כוח המחוקק הזו לטובת הרשות המבצעת "עוברת."

בלי כפתורים
ומיקרוסופט יוצאת עם תוסף המאפשר להיפטר מהשלט במשחקים. ב"ניו־יורק טיימז" חושבים שזה ישנה את פני הקונסולות. אולי. אני לא מבין בזה, אבל חשבתי שיהיה מעניין למבינים.

ובשורה אחת
כל מיני, בקצרה:
  • אובמה: הבוחרים טיפשים: מאמר של טוני הארנדן, המסכם הרבה מהמסרים הדמוקרטיים באחרונה, כולל אצל הנשיא אובמה, הגורסים כי, בניגוד לצד שלנו המצביע מטעמים הגיוניים וסבירים, הצד השני מצביע מתוך פחד, טיפשות, קנאות, פופוליזם, קוצר־רואי, וכדומה. מעניין. הארנדן מגדיר זאת מעבר לסגנון האירופי של לעג ליריב. לא רק באירופה, הארנדן.
  • אובמה ב': הבוחרים אהבלים: וגם ב"ניוזוויק" מגנים את הטקטיקה הזו, המכונה "היאחזות," על שם אמירתו המפורסמת של אובמה במהלך מסע הבחירות על מתנגדיו "הנאחזים ברובים ובאלוהים" (במקום להצביע לדמוקרטים, כמו שכל אדם נבון היה עושה).
  • אובמה ג': הבוחרים מזה אידיוטים והטור השנון של טרנטו הוא, כרגיל, המשעשע מכולם. שווה לקרוא אותו על בסיס קבוע.
  • אז הוא אנטישמי קצת, אז מה? אוניברסיטה בארצות־הברית אינה מוכנה לפטר מרצה אנטישמי, הטוען כי השואה היא תרמית.
  • אז הוא אנטישמי—בגלל זה לא ניתן לו פרס? ופרס האוסקר העתיד להיות מוענק לז'ן לוק גודאר מעורר מרבצם אנשים. מדהים עד כמה בארצות־הברית יכולים להיות מנותקים מהעולם. גודאר ידוע כאנטישמי כבר עשרות שנים. אבל כנראה שלא תרגמו את זה לאנגלית.
  • לנאום הזה חיכינו מאמר משעשע (וגם עצוב) ממישהו שבטוח שהגברת הצריכה היא הדרך לישועה וממתין בדריכות לנאומי בן ברננקי. ההתחלה אידיוטית לחלוטין, אבל אחר־כך יש דיון מעניין למדי על תיאוריות של התאוששות כלכלית ומה שמניע אותה. זה די הרד-קור, ראו הוזהרתם.
 
 
רשימת תגובות (3)
 
 
תיקון כבד, תיקון קל ותיקון Fטיש:
25/10/2010
נכתב על ידי שומר הלילה

1. מישהו אשר קורא את הקטע על וילדרס עלול לחשוב שהמשפט הוא אפשרות היפוטתית, ובכן - הוא שריר וקיים:

http://en.wikipedia.org/wiki/Trial_of_Geert_Wilders

2. שאתה כותב על קורגמן שהוא *היה* ליברלי, אתה מתכוון ליברלי-קלאסי או ליברלי-אמריקאי?

3. "...ואל תתפתו לשתויות כמו לוותר..." - אני דווקא מאוד אוהב ששתויות מפתות אותי.
 
 
 
 
מעבר לשתויות...
25/10/2010
נכתב על ידי א"ק

האם העגה ב"אובמה ג': הבוחרים מזה אידיוטים" מכוונת, או שמא התכוונת ל"מה זה" הישן והטוב?
 
 
 
 
תשובות...
26/10/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

א. המשפט כלל אינו תיאורטי, אכן.
ב. קרוגמן היה ליברלי אמריקני.
ג. השתויות האלו טוקנו!
ד. והעגה מכוונת, מזה לוברור?