החוק לאיסור השכרת דירות
  העפיפונים האלה באמת לא יאומנו. חוק חדש שהעלו חה"כ כרמל שאמה ושלי יחימוביץ' מתיימר ל"הסדיר" את ענייני השכירות וההשכרה בישראל. בחוק, שנוסחו מוצג כאן) יש שורה ארוכה של פרטים שהחוק מתיימר להסדיר, כמו עריכת חוזה בכתב, הארכתו בהסכמה, תיאור הדירה, וכו'—כולם פרטים שממילא קיימים בכל חוזה שכירות סטנדרטי. בשביל מה יש צורך ב'הסדרה' כאן? לא ברור.

הלאה, החוק מגביל את דמי הפיקדון שמשכירים רשאים לדרוש לשכירות של חודש אחד (ככה זה בכל חוזה) ואת תנאי השימוש בפיקדון. הסעיף המגוחך הזה הוא הרעה בתנאים עבור השוכרים, שכן עד היום הם נדרשו בדרך כלל לתת צ'ק בטחון לפקודת הרשויות (חברת חשמל, וכו') ולא נדרשו לתת פיקדון כלל. אם בכלל, ההסדר המקובל היה של תשלום החודש האחרון בשכירות מראש.

עוד הלאה, החוק מתיר למשכיר לדרוש צ'ק בטחון או שטר חוב. הסכום המותר הוא הסכום המקובל ממילא. שוב, מיותר. גרוע מזה, הוא מרע את מצבו של השוכר. במצב הנוכחי, למשכיר הייתה אפשרות לפדות את שטר החוב רק אם השוכר סרב לצאת מהדירה או לא עמד בתשלומי השכירות. עכשיו, יהיה מותר למשכיר לעשות זאת על כל חשבון או תיקון שלמשכיר נראה שלשוכר הייתה מחוייבות לתקן. הרעה משמעותית עבור שוכרים.

בהמשך, יש סעיף שאוסר על משכיר לחייב את השוכר לשלם ביטוח נכס (ממילא לא נדרש אף פעם), סעיף שקובע כי תנאי ההשכרה יהיו הולמים (מים זורמים, חשמל וכו', מה שממילא קיים תמיד), סעיף שקובע שהשוכר ישלם ארנונה, מים, חשמל ודמי ועד בית (ממילא קיים). בקיצור, שלושה סעיפים שאין צורך בקיומם.

סעיף 15 בהצעת החוק קובע שדמי השכירות לא יועלו בתוך תקופת ההשכרה (ממילא קיים תמיד), אלא אם כן יש שיפור משמעותי או שיפוץ (כלומר, הרעה פוטנציאלית בתנאי השוכר).

סעיף 16, שהוא ליבת ההצעה האווילית הזו, אוסר על העלאת דמי השכירות ביותר מ-5 אחוז לשנה. העלאה מעבר לכך תינתן אם הדירה שופצה, אם נוסף שוכר נוסף, אם חלפו חמש שנים מאז תחילת ההשכרה לשוכר מסוים או אם קיבל אישור מטעם "נציבות השכירות." יששששששש!!!!!!! עוד רשות ביורוקרטית!

באופן טבעי, כל משכיר שירצה להעלות ביותר מחמישה אחוזים, יחשוב על הפתרון הבא: אם אני מפנה את הדייר ככלות שנה ומשכיר למישהו חדש, הרי שאני יכול להעלות את השכר כרצוני. מה ימנע ממני לעשות זאת?

אה! כאן נכנסים שאמה ויחימוביץ בסעיף 17 הנבון: דמי השכירות לדירה שהתפנתה לא יהיו גבוהים מהקודמים אם השוכר הקודם רצה להמשיך לגור בה ועמד בתשלום שכר הדירה. נחזור לזה אחר כך, אבל כרגע, נמשיך עם הסעיפים הלאה.

סעיפים 19-34 מנסחים בחוק הסכמות מוכרות וידועות מכל חוזה שכירות וככל הנראה גם הועתקו מחוזה שכירות סטנדרטי, כזה שכל בעל דירה מסתובב עם צילומים שלו.

סעיף 35 קובע כי אם החוזה בוטל או הסתיים והשוכר סירב לפנות את הדירה, המשכיר יכול לפנות רק לנציבות השכירות או לפעול בהתאם לחוק ההוצאה לפועל. האפשרות לפרוץ לדירה, להחליף מנעולים וכו'—בטלה. כאן יש הרעה בתנאי המשכיר, אך לא ממשית. ממילא שוכרים המסרבים לפנות הם בעיה שקשה לפותרה.

בסעיפים 37-41 מוקמת הביורוקרטיה של "נציב השכירות" וניתנות לה סמכויות רחבות, כולל הכרעה במחלוקות ורשות לקבוע העלאה של שכר הדירה מעבר לשיעור המותר.

בחזרה לסעיף 17
בהצעת החוק כמה וכמה הרעות עבור המשכיר. לדוגמה, היא קובעת (סעיף 32) כי הפרת חוזה יסודית היא רק כאשר השוכר לא שילם את דמי השכירות במשך חודשיים וסעיף 33 קובע שהחוזה יבוטל רק 30 יום אחרי הודעה על כך. כלומר, משכיר יצטרך לצפות לכך שבמשך שלושה חודשים לא יוכל להעלות מענה כנגד השוכר, כשזה ממשיך להתגורר בדירה ולא לשלם. עוד על זאת, המשכיר רשאי לפנות ל"נציב השכירות" ורשות זו מחוייבת לטיפול מהיר, בתוך 90 יום. כלומר, פרק הזמן הממוצע בין אי-תשלום לבין פעולה כלשהי שהמשכיר יהיה רשאי לנקוט יהיה כחצי שנה.

זו, כמובן, הזמנה מפורשת ובוטה לעבריינות. גם כך, הליכי פינוי של שוכרים עבריינים, שאינם משלמים שכר דירה, נמשכת זמן רב. עתה, תהפוך עבריינות אי תשלום למשתלמת לכל שוכר באשר הוא. המשכיר רשאי לדרוש שיק בטחון או שטר חוב עד פי ארבעה משכר הדירה לחודש, ואילו התהליך נמשך באופן בסיסי כחצי שנה. השוכר גם יכול להתחכם, ולהעביר תשלום חלקי (נאמר, חצי חודש) ואז אינו נחשב מי שלא שילם.

אבל כל אלו קישוטים סביב הקביעה המרכזית, זו שקובעת ששכר הדירה לא יועלה ביותר מ-5 אחוז (סעיף 16) ו"עידוד שכירות ארוכת טווח" בסעיף 17. החוק אינו קובע מסמרות לגבי משך החוזה. באופן טבעי, מרגע שייכנס חוק כזה לתוקף, לא יהיה בשום מקרה חוזה ליותר מ-12 חודשים... אלא שבסעיף 17 יש ניסוח מעורפל ומאיים, המאפשר לבטל אחת המוסכמות היסודיות בחוזים: לשוכר מותר להמשיך לשכור את הדירה אם הוא רוצה "להמשיך להתגורר בה." כלומר, מרגע שהדירה מושכרת לשוכר מסוים, היא שייכת גם לו וביכולתו לתבוע המשך השכרתה לו.

דמיינו, לדוגמה, מקרה של התפרצות אינפלציונית של 20 אחוז. אחרי ההתפרצות, מוצאים עצמם שוכרים עם דירה המושכרת להם במחיר נמוך ב-20 אחוז מקודם, כשלמשכיר מותר להעלות את שכר הדירה רק ב-5 אחוז, ולהם מותר לתבוע המשך השכרתה גם אם המשכיר אינו רוצה בכך.

יתר על-כן, אפילו אם המשכיר מבקש למכור את הדירה, לשפצה מן היסוד או להעבירה לילדיו—הוא אינו רשאי לעשות זאת כרצונו (סעיף 30). אם הוא רוצה למוכרה, עליו להציעה קודם לשוכר. אם הוא רוצה לשפץ את הדירה או להורסה, גם כאן עליו לתת לשוכר הזדמנות לחזור ולהתגורר בדירה. ובכל מקרה, עליו לשלם לשוכר דמי שכירות של חודש אחד לצורך הפינוי.

המשכיר רשאי, כמובן, להשכיר את הדירה לאחר, כפי שקובע סעיף 29, אך למעשה, הוא לא רשאי. את ההחלטה להאריך את החוזה רשאי השוכר לקבוע באופן חד-צדדי, כפי שראינו. לא יאומן, לא יאומן ועוד פעם לא יאומן. כתבתי על זה פארודיה לפני כמה שנים אבל מציאות הטמטום באמת עולה על כל דמיון.
 
 
רשימת תגובות (4)
 
 
אורי, דיברת עם משכירי דירות?
17/10/2010
נכתב על ידי אביעד

מה הם אומרים? למה שמישהו ישכיר דירה במצב כזה?
 
 
 
 
מי שואל אותם בכלל,
17/10/2010
נכתב על ידי אליסה

הקפיטליסטים החזיריים.
 
 
 
 
לא, הם לא ישכירו...
17/10/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

הערפול הגדול כאן הוא בשאלת "הארכת החוזה." כיום, כל חוזה השכרת דירה הוא לשנה, כשהאפשרות להארכה ניתנת כ"אופציה" אם שני הצדדים מרוצים. אין צורך בשינויים מיוחדים בעת הארכת חוזה ורוב המשכירים עובדים בשיטת "התאמת אינפלציה" של שכר הדירה (יש גם אחרים).

אם סוגיית היציאה אינה מובהקת - זה יום הדין של השכרת דירות. אף אחד לא ישכיר דירה, אם העניין הזה לא סגור, כי כל שוכר הוא הימור מוחלט: אם לא תהיה אינפלציה ולא תהיה עליה בשכר הדירה, כי אז השוכר יהיה מוכן לצאת כתום שנה. אם התנאים ישתנו לטובתו, הוא יוכל לדבוק בדירה לנצח, בפועל, כפי שקורה בשוודיה, בה שוכרים-נצחיים משכירים בשכירות משנה לשוכרים אחרים, השוק ממוטט וההמתנה לדירה לשכירות שלא בשיטה זו נמשכת שנים.
 
 
 
 
ולא מדובר רק באינפלציה
18/10/2010
נכתב על ידי אביעד

אנשים רבים משכירים דירות שהם צריכים לשימוש עתידי.