חיוכה של ח"כ חרל"פ
  מאמר זה הופיע באתר הקפיטליסט היומי ביוני 2007.

החיוך הדק על פניה של ח"כ חרל"פ אמר הכל. הצעת החוק שלה להסדרה ופיקוח של שכר הדירה בישראל עמדה להתקבל בקריאה שלישית ברוב מוחץ. חשוב מזה, לפחות מבחינת חרל"פ — חברת־הכנסת האלמונית הפכה תוך כדי כך מאלמונית פלמונית, לאבירתם המיוחצ"נת לעילא של הסטודנטים והתנועות החברתיות.

ההצעה של חרל"פ הייתה פשוטה. כפי שהסבירה חרל"פ בנימה עניינית ל"דה מרקר": "שכר הדירה בישראל גבוה מדי, וצריך להוריד אותו. כדי להוריד אותו, אפשר לנסות לשכנע את בעלי הדירות להוריד אותו, אבל הרבה יותר פשוט, נכון וצודק מבחינה חברתית לקבוע מהו שכר דירה הוגן, וליצור מנגנון פיקוח שידאג ששכר הדירה לא יעלה מעבר לסכום הזה." ומהו סכום הוגן? הקשו ב"דה מרקר." חרל"פ ירתה: "לא באתי לדפוק את בעלי הדירות, אבל כשנוצר מצב שבו יש שוכרי דירות עניים שמנוצלים, המדינה חייבת להתערב ולדאוג לכך שכל הצדדים יהנו מרווח סביר: לא גדול מדי ולא קטן מדי."

הצעת החוק התקבלה אחרי דיון קצר להפתיע. ח"כ מישברך (אגודה), יו"ר ועדת הכספים, עמד כחומה בצורה כנגד ניסיונות האוצר לקבור את הצעת החוק בוועדה והמריץ את הגשתה לקריאה שנייה ושלישית. "באוצר חייבים להבין שלכל דבר יש מחיר ואי אפשר לסרב כל הזמן להסדרים צודקים. זאת מדינה יהודית." יודעי דבר אמרו כי ביסוד גישתו של ח"כ מישברך עמדה גם נקמה פורתא בפקידי האוצר שסירבו לאשר עדכון חריג בקצבאות הילדים, אך אנשי הלובי החברתי ברכו על פעולתו בכל זאת. "המניעים לא מעניינים אותי," אמר גידי גיתאי, נציג הלובי, "אותי מעניינות רק התוצאות ומישברך העלה כאן תרומה חשובה להורדת שכר הדירה בישראל."

על פי נוסח החוק, היה אמור שכר הדירה להיקבע בגובה "הוגן ופרופורציוני," כשאת המתווה המדויק לשכר דירה הייתה אמורה לקבוע ועדה חוץ פרלמנטרית מיוחדת בהשתתפות נציגים מן האוצר, הביטוח הלאומי וארגונים חברתיים. הוועדה שהוקמה, ועדת שיר (כשמו של השופט המחוזי נתן שיר שישב בראשה), הגיעה עד מהרה למסקנה כי קביעת שכר דירה בגובה "הוגן ופרופורציוני" היא בעיה סבוכה. נציגי האוצר טענו בתוקף כי "אין שום דרך מעשית לקבוע שכר דירה הוגן ופרופורציוני כשיש לנו עשרות אלפי דירות להשכרה, כל אחת במיקום ובגודל שונה, במצב שונה, עם ובלי ריהוט, במצב תחזוקתי שונה, וכיוצא בזה" והנציגים האחרים בוועדה נטו להסכים עמו. לבסוף, הוחלט, כלשונו של השופט שיר, "לשלב בין כוחות השוק לתפישה הרגולטורית" ולקבוע הפחתה גלובלית של 20 אחוז בגובה שכר הדירה בכל הארץ, כשמכאן ואילך תוטל הגבלה על גובה ההעלאה בשכר הדירה: עד 3 אחוז בשנה רגילה, או בשיעור אחר, בהתאם לקביעה מנהלית של הרפש"ד (הרשות לפיקוח שכר דירה) שהוקמה לצורך זה.

קביעת הוועדה התקבלה בברכה על־ידי רוב הגורמים, אם כי היו גופים חברתיים שסברו כי היה צורך להוריד את השכר בשיעור גבוה הרבה יותר. "אי אפשר להיות מרוצים לגמרי, כי שכר הדירה עדיין יהיה גבוה מאוד," טען איתי תככון, סטודנט למשפטים ומראשי אגודת הסטודנטים, "אבל לפחות תהיה ירידה מסוימת. אני מקווה שהרפש"ד גם יפעלו ביעילות כדי למנוע מקרים של העלאה בלתי חוקית של שכר הדירה."

בתוך זמן קצר מאישורן של מסקנות הוועדה התברר כי הבעיות הסבוכות בהן נתקלה הוועדה הן כאין וכאפס לעומת הבעיות שניצבו בפני הרפש"ד. הבעיה הראשונה ואולי הקשה ביותר הייתה התחמנות הישראלית: כמעט כל בעלי הדירות התעלמו מקביעת הורדת השכר שבחוק, אך הקפידו הקפדה יתרה על העלאתו בגובה המרבי המותר בחוק, גם כאשר הביקוש לדירות הצדיק הורדה. בפועל, כפי שציין אחד ממומחי הנדל"ן, שכר הדירה לא ירד אלא עלה, משום שהיצע הדירות לשכירות הצטמצם, ואילו הביקוש נותר בעינו ואף גדל.

הרפש"ד הגיבה בתקיפות וגייסה 500 מפקחים אזוריים לפקח על שכר הדירה. למרות זעקות כנגד הפגיעה בפרטיותם של בעלי הדירות, הוסמכו המפקחים "לזמן" את הצהרות מס ההכנסה של בעלי דירות, כדי לוודא ששכר הדירה לא הועלה ולוודא שלא יועלה מעבר לסכום הקבוע בחוק.

פעולה זו הובילה לצמצום נוסף במספר הדירות להשכרה, למעבר של חלק המשכירים לתשלום חלקי או מלא "בשחור" ולכינון המצאת ישראבלוף חדשה: השיפוץ. משכירי דירות רבים הוציאו את דירתם מן השוק לחודש או חודשיים עם תום חוזה שכירות, ואחר כך שבו והשכירו אותה במחיר גבוה יותר בתואנה שהשקיעו ב"שיפוץ" המצדיק זאת. תופעה זו לבדה הובילה להקטנה נוספת בהיצע הדירות השכורות ("בכל רגע נתון, בערך 10 אחוז משוק הדירות להשכרה אינן מושכרות," דיווח מומחה נדל"ן אחד ל"גלובס") ולעליה נוספת במחיר הדירות המושכרות.

כדי למנוע זאת, גייסה הרפש"ד 1000 מפקחים אזוריים נוספים ושכרה את שירותיהם של אדריכלים, משפצים ושמאים. כל דירה, קבעה הרפש"ד, תצטרך לעבור בקרה ובדיקה של אדריכל או מומחה לשיפוץ דירות ושמאי, שיקבעו האם השיפוץ שבוצע בה מצדיק העלאה או לא, כל זאת בהשוואה למחירי הדירות באזור והעבריין ייענש בקנס מנהלי על־פי חוק.

ברפש"ד הבינו היטב שההליך הביורוקרטי יאט מאוד את כניסתן של דירות חדשות או דירות משופצות לשוק, אך היו ברשות שראו גם את התועלת בהסדר, בדמות ענישה סמויה למי שמנסים להערים על רשויות המדינה: "עכשיו מישהו שמנסה לתחמן את השיטה יחשוב פעמיים: האם הוא רוצה לחכות חודשים עד שיוכל להשכיר את הדירה או להשכיר אותה כבר עכשיו בשכר הקיים."

התקנות הובילו לכרסום נוסף בשוק הדירות להשכרה. בשלב זה, רוב משכירי הדירות הבודדות העדיפו להפסיק להשכיר את דירתם כליל ולנסות למכרה. "אני לא יכול לעמוד בהוצאות," הסביר אחד מהם. "בישראל של היום, משכיר דירה חייב לשלם למאכערים שיזרזו אישור דירה וכל שינוי הכי קטן שאני עושה אני חייב להודיע לרפש"ד ולחכות חצי שנה לפחות עד קבלת אישור. תבין—חצי שנה על צביעת קיר בלבן. זה מטורף לגמרי." בין אלו שנשארו בשוק, התפתחו שתי גישות: האחת הייתה של 'המזניחים': בעלי דירות שכדי לקצץ בעלויות התופחות פשוט הפסיקו לתחזק את הדירה, ונהנו משכר דירה הולך ותופח, משום שהביקוש לדירות עלה עתה במידה ניכרת על ההיצע. הגישה השנייה הייתה של 'המשפצים': בעלי בנייני דירות בעלי קשרים, ששיחדו את פקידי הרפש"ד על-ימין-ועל-שמאל והצליחו בהליך מזורז להפליא לקבל אישור לשכר דירה גבוה יותר. גם להם לא הייתה בעיה להשכיר את הדירות.

התופעה המרעישה יותר הייתה בצד השוכרים. רבים משוכרי הדירות התגוררו כעת בחדרים קטנטנים ("קומונות," כפי שכונו דירות ממוצעות שהושכרו לשישה ושבעה שותפים), שעלו לכל אחד מהם יותר משעלו החדרים לפני קבלת חוק חרל"פ. הליכי ההתקבלות לדירה הפכו לסיפור קורע לב של התעללות מצד בעלי דירות ודיירים ראשיים בתור של עשרות מועמדים שניסו לשכנע אותם כי הם ראויים שתושכר להם דירה. הפרשה המסעירה ביותר בהקשר זה הייתה "פרשת מורדכוביץ'": יחיאל מורדכוביץ', בעליהן של 20 דירות בתל־אביב, נהג להשכיר כל אחת מהן בממוצע לחמישה שוכרים, ולדרוש ערבות בגובה של 50 אלף שקל מכל אחד מהם. כעבור זמן קצר, בתואנה כזו או אחרת, היה מורדכוביץ' טוען כי השוכר הפר את תנאי השכירות ומעביר את שטר הערבות לגבייה בשוק האפור. לפי טענות התביעה, מורדכוביץ' פעל במשך שנתיים וגבה מערבים בשיטה זו יותר משלושה מליון שקל.

בשלב זה, היה ברור לכל מי שעיניו פקוחות שהשיטה לא עובדת: שכר הדירה עלה במקום לרדת, ומספר הדירות המוצעות להשכרה הצטמצם במידה ניכרת. הנסיונות לשנות את החוק נתקלו בהתנגדות עזה של שדולת הרפש"ד. "לא ייתכן," אמר נסים אברהם, העומד בראש הרשות, להקים רשות ואחר כך לזרוק 4,000 עובדים לרחוב. חוץ מזה, אם הרפש"ד תפסיק לפעול שוק הדירות יתמוטט ושכר הדירה יגיע לשמיים. הדבר היחיד שעוצר עכשיו העלאה של השכר לגובה אסטרונומי זה הרפש"ד. במקום לזרוק רפש, אנשים צריכים לרדת על הברכיים ולהודות לאנשים ברשות שעושים עבודה קשה וכפוית תודה."

דעותיהם של המגיבים על הציטוט באינטרנט היו חלוקות. חלק מהם סברו כי הרפש"ד היא אכן המכשול האחרון בפני העלאה עצומה במחיר הדירות להשכרה. אחרים גרסו כי הרפש"ד הייתה אולי רעיון טוב, אבל היישום היה גרוע. "לא יכול להיות השחיטות הזותי," אמר "אחד שמבין, רעננה," והוסיף: "צריך להכניס לכלא את כל המושחטים ואז יש סיקוי." אחרים גרסו ש"הקפיטליזם נכשל וצריך להגביר את הפיקוח"; מיעוט מוצק גרס ש"כשביביהו יעלה לשלטון הוא יעלה את שכר הדירה עוד יותר. חכו ותראו"; וקבוצה אחרת דאגה פן עם הסרת ההגנה שמספק הרפש"ד, כניסוחו של אחד מהם, "בעלי הדירות הרודפי בצע יתמוטטו הקירות על השוכרים ולמי יבואו להתלונן אז אף אחד לא אכפת לו."

נכתב: יוני 2007.
 
 
רשימת תגובות (6)
 
 
חבל ש'הקפיטליסט היומי' הישן
18/10/2010
נכתב על ידי אפי

ירד מהרשת. נהניתי לדפדף בו מדי פעם. יש סיכוי לראות אותו שוב?
 
 
 
 
טעות שלי
18/10/2010
נכתב על ידי אפי

התעלם ממני.
 
 
 
 
ראית את הנולד, אורי
18/10/2010
נכתב על ידי חירותניק ליברלי

אתה חושב שיחימוביץ' הייתה קוראת בשקיקה את הקפיטליסט היומי?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3970390,00.html

אבל היי, הם רוצים שנהיה כמו בשבדיה, לא?
http://www.swedishwire.com/economy/5978-stockholm-egalitarian-rental-boost-black-market
 
 
 
 
מה, היא לא קוראת בשקיקה?
19/10/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

התאכזבתי מהרמז שלך שהיא לא.
 
 
 
 
אני חושב שהוא התכוון לומר
19/10/2010
נכתב על ידי אפי

שרק הכנסת לה רעיונות לראש...
 
 
 
 
בזה יש משהו...
22/10/2010
נכתב על ידי אורי רדלר