2+2=5
  מאמר זה נכתב ביולי 2007 ופורסם באתר "הקפיטליסט היומי"

סיפורו של המכפיל המופלא והקסום של קהן יכול ללמד אותנו פרק בהלכות צניעות: איך נפלו (ונופלים) טובי הכלכלנים וההוגים בפח לוגי אינפנטילי ומפתחים תיאוריות שלמות סביב רעיון שכל מי שעיניו פקוחות היה יכול לסכמו בשלוש מלים: שטויות במיץ עגבניות.

הרקע
ריצ'רד קהן היה פרופסור בריטי לכלכלה שהגה בשנת 1931 רעיון נפלא: אם נזרים כסף לשוק ואנשים יקנו בו מוצרים ולא יחסכו אותו, הכסף "יכפיל את עצמו" משום שסכום הכסף, בקיזוז החיסכון, ימשיך לעבור מיד ליד.

את הרעיון הזה נטל פרופסור בריטי לכלכלה בשם ג'ון מיינרד קיינס ובספרו תיאוריה כללית של תעסוקה, ריבית וכסף פיתח נוסחה המגדירה כיצד מתרחש הפלא הזה: אם ניקח סכום כסף כלשהו המוזרם לשוק, גרס קיינס, ונחלק אותו ב"נטייה השולית לחסוך" (כלומר, בסכום הכסף שלא הוצא לצריכה) נקבל את "מכפיל הכסף."

לדוגמה, אם נזרים לשוק כלשהו סכום כלשהו, וידוע שהאזרחים הפעילים בשוק חוסכים עשירית מכל הכנסותיהם, הרי שהמכפיל שלנו יהיה 10 (סכום כלשהו חלקי 0.1). במונחים מעשיים: נאמר שנתנו ליוסי קפוסי 100 שקלים; מר קפוסי הפקיד 10 שקלים בחשבון חסכון וב-90 שקלים קנה גלידה; מוכר הגלידה הפקיד 9 שקלים בחסכון, וב-81 שקלים קנה שרוכי נעליים; מוכר השרוכים הפקיד כ-8 שקלים בחסכון וקנה מנגו ואבטיח בכ-73 שקלים; וכן הלאה, עד שבסופו של דבר תניב ההזרמה הראשונית של 100 כמעט 1000 שקלים שיעברו מיד ליד.

וזה הפתרון לכל בעיות הכלכלה, הכריז קיינס. כל מה שצריך הוא פשוט להזרים קצת כסף לשוק וכל הבעיות תבואנה על פתרונן: כל גרוש יהפוך במטה קסמים לעשרה גרוש וכל משה שרת ירקרק ומצ'וקמק יהפוך מני ובי לזלמן שז"ר אדמדם, טרי ועסיסי.

האמנם נסים ונפלאות?
כל זה נשמע נכון על פניו, אבל גם קצת חשוד. משהו כאן מזכיר טריק קוסמים זול או, למען האמת, טריקים של חצר בית־ספר ("בוא אני אראה לך איך יש לי תשע אצבעות"). איך זה יכול להיות שהיה כסף בכמות ככה, ופתאום נהיה בכמות ככה כפול עשר? האם הכסף צומח על העצים?

ולמה בעצם לא ליישם את זה בעוד תחומים? לדוגמה, אם נזרים לשוק עשרה קילו מנגו, כאשר ידוע שהנטייה השולית לריקבון של קילו מנגו היא C, ומהירות מעבר קילו מנגו מקונה למוכר בשוק הסיטונאי היא DY חלקי DC, הרי שמובן מאליו שאם נניח DC +  DI = C * DY + DI הרי שנקבל DY = 1 /(1-C) *  DI והרי לנו מאה קילו מנגו מתמטי מעשה ידינו להתפאר.

ואם בתחום המנגו זה עובד, על אחת כמה וכמה בתחומים כמו נפט, למשל. נפט אפילו לא נרקב. כל מה שצריך זה להעמיד עשרה אנשים במעגל ליד חלץ, ולתת להם למכור ולקנות כל הזמן זה מזה את שתי החביות ליום שמפיקים שם, כשהתמורה עבור כל עסקה משולמת בכסף של מונופול. בכל סיבוב הם יפרישו רק טיפה אחת לרפואה למאגר הנפט שלהם. כך, בתוך זמן קצר להפליא, נהפוך למעצמת נפט הקונה ומוכרת בכל יום 10 מליון חביות נפט אריתמטי גולמי באיכות גבוהה ביותר.

לא ולא, אומר הלורד קיינס!
האם זה נשמע לכם הגיוני? לא במיוחד. היגיון פשוט אומר כי כאשר כסף עובר מיד ליד נוצר מחזור כספים גדול, ולא שום דבר אחר. אנשים יכולים לעמוד במעגל, ולהעביר סכומי כסף אדירים מיד ליד, אבל כל מה שהם ייצרו הוא מחזור כספים גדול — אף אחד ובוודאי לא המשק — לא יפיק תועלת מכך.

כעת, יבוא מר קיינס ויאמר: אדיוט! בור ועם הארץ כלכלי שכמותך! הרי אין הכוונה לסתם גלגול כספים מיד ליד אלא להזרמת כסף שלא היה קודם במחזור הכספים! כסף חדש דנדש! בלי קימוטים, בלי צלוטייפ ובלי מספרי טלפון רשומים על הפרצוף של ז'בוטינסקי. זו תוספת למחזור, לא מיחזור המחזור.

אהה, אתהה בארשת מבוהלת וכבשתית משהו, אבל האין הכסף החדש הדנדש ונטול הקימוטים בלי צלוטייפ ובלי מספרי טלפון רשומים על הפרצוף של ז'בוטינסקי צריך לבוא מאיזה מקום? מאיפה תביא אותו? הרי תצטרך לקחת אותו קודם במיסים מהאנשים שלהם תיתן אותו אחר כך — ומה עשית בזה? האין זו בעצם אותה העברת כספים במעגל?

כמובן שלא, יאמר הלורד קיינס. הכסף החדש יבוא מהממשלה. מבחוץ. היא תבצע השקעה! אתה צריך להבין, טמבל קטן וחסר חשיבות שכמותך, שאין דין השקעות כדין חסכון. כשהאדם הקטן חוסך הוא מונע מן המשק את הפריחה והשגשוג הקסומים והנפלאים של המכפיל המופלא. חסכון זה רע!

לעומת זאת, ימשיך, כשהממשלה יוצאת מגדרה ומשקיעה הון ברכישת קלפים לטריקים ממגוון חנויות קוסמים בכל רחבי הארץ היא יוצרת השקעה ברוכה המזרימה כספים חדשים למחזור העסקאות במשק ומזניקה אותו אל שמי התכלת הבהירים של הפריחה הכלכלית הנמשכת לאורך זמן ומעניקה לבני העם אושר, שמחה, גיל, דיצה וערכה שלמה לניקוי מקטרות!

עכשיו אני מבין, אני אומר, אבל עדיין נותרה שאלה קטנה: איך בדיוק מגיע לידיה של הממשלה אותו סכום פלאי וקסום? האין היא, ככל ברואי יקום, נדרשת לקחת אותו קודם מאיזה מקום כדי לתת אותו אחר כך?

אינפלציה, אם כן
הממשלה אינה נדרשת לשום דבר כזה! ירעם הפרופסור ושערות שפמו ירטיטו. של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על הממשלה! הממשלה יכולה ליצור כסף חדש לגמרי במקום בו לא היה כסף מעולם! יש לה דרכים!

כלומר, היא תדפיס כסף ותעשה אינפלציה?

לא בדיוק, יאמר הלורד הטוב וחיוך מזלזל ורחמני על שפתיו. לא בדיוק. אתה צריך להבין, דילטנט אקונומטרי שכמותך, שאסור להסתכל על כלכלה רק ברמת המיקרו הקטנונית, דרך החור של הגרוש. אתה צריך להבין את הפסיכולוגיה שמאחורי הדברים. רוב בני האדם דומים לך. היינו, הם אדיוטים מושלמים המונעים על־ידי דחפים בהמיים ועדריים. אמנם, נכון, ברמה הטכנית הנוקדנית ובמובן הנוטריוני והקטנוני של המילה אתה צודק—הממשלה אכן מדפיסה כסף—אבל זהו רק השלב הראשון. ההדפסה הזו מניעה מכונה פסיכולוגית אדירה! הזרמה קטנה של כסף מעסיקה אנשים ומחדשת את האופטימיות חסרת היסוד, שטמבלים קטנים כמוך רוצים להיאחז בה. הכל עניין פסיכולוגי: אם אתה מדוכא, יש שפל. אם אתה מעודד, יוצאים מהשפל.

אבל, אני אקשה בקול רועד, אין ספק שאני ושכמותי בורים ועמי ארצות, אבל האם גם היצרנים ובעלי המפעלים שמתרגמים את התחושה האופטימית הזו להשקעות... כלומר, האם גם הם כולם אידיוטים?

כמובן שהם אידיוטים, יאמר הלורד הטוב. אלו שאינם אידיוטים הם פרופסורים לכלכלה. התעשיינים הם בהמות כמוך, רק עם קצת יותר כסף. כולם חיות בעדר.

רגע, אנסה פעם נוספת, אבל אם הם אידיוטים כאלה, הרי שהם ייכשלו בעסקים שלהם. ברור שיש אנשים שמשקיעים באופן גחמני וסתמי, אבל הם אלו שנכשלים ומסולקים בסופו של דבר מהשוק. למען האמת, ככל שדעתי משיגה, זה בדיוק מה שקורה כאשר יש שפל: עסקים מיותרים שנוצרו בזמן גאות מסולקים מהשוק, ההערכות העסקיות מותאמות למציאות והשוק יכול לפרוח שוב בצורה בריאה יותר... דבריך אינם נשמעים הגיוניים מאוד.

בטווח הארוך, ידידי
אז יקום הלורד ק. ויאמר בקול מפוכח: הבן, נפל צנחנים שכמותך, הכל זה פסיכולוגיה. אין מציאות בכלכלה ואין גם הגיון. קח למשל את הספר שלי, "תיאוריה כללית של תעסוקה, ריבית וכסף"—כל מי שעיניו פקוחות יכול לראות שזו ערימה של קשקושים שסותרים את עצמם מפה ועד להודעה חדשה. אני, אגב, מודע לזה יותר מכולם, משום שאני זה שהכנסתי את הסתירות האלה בכוונה.

קח לדוגמה את עניין ההשקעות והחסכון. בספר קודם שלי ניסיתי לטעון שהשקעות זה טוב וחסכון זה רע. איזה דגנרט אחד בא וקלקל לי את הספר עם כל מיני ביקורות לא נחוצות שהראו שאני מדבר שטויות. הוא צדק, כמובן, ולכן זרקתי את התיאוריה הצידה, כביכול.

בספר הבא, "התיאוריה הכללית", כבר שיניתי את העמדה וטענתי שבעצם השקעות וחסכון הם אותו דבר. הייתי ילד טוב. אבל לילדים טובים יש תיאוריות ממש לא מהפכניות ולכן בפרק הבא שלפתי שוב את התיאוריה הקודמת ואמרתי שבעצם זה לא אותו דבר והשקעות הן דבר נפלא, אבל חסכון הוא ילד רע שצריך לעמוד בפינה. כדי להוסיף בלבול דיברתי בקודים כש"השקעה" היא למעשה שם קוד ל"אינפלציה." עכשיו אתה בטח שואל את עצמך למה עשיתי את זה.

ובאמת, למה עשית את זה?

כדי להוציא את כולם מרוצים. הכל פסיכולוגיה, כבר אמרתי לך. הראשון שצריך להיות מרוצה זה אני, כמובן, והעובדה שכל הספר מלא סתירות וכתוב בצורה איומה רק מחזקת את הילת הגאוניות שלי. אם אני דבר והיפוכו בו זמנית, כל אחד יכול למצוא מה שהוא רוצה וכולם בטוחים שזה שהם רואים סתירות ושטויות נובע מזה שהם לא מבינים את התמונה הרחבה. כלומר, שהם לא מספיק פיקחים להבין את הגאוניות שלי.

הכל פסיכולוגיה. בסך הכל, כל מה שבאתי להגיד כאן הוא שזה בסדר שממשלות ידפיסו כסף. זה עובד. יש נוסחאות מתמטיות שמאשרות את זה. לכו על זה. האם המכפיל נכון? בוודאי שלא, אבל הוא נותן תקווה עם שטמפה מדעית. אל תשכח, זה לא חשוב אם המכפיל נכון, מספיק שאנשים יאמינו שהוא נכון. אם אנשים יאמינו במכפיל, הם ישקיעו יותר והכלכלה תשגשג.

אבל מה יקרה, אקשה, כאשר הם יגלו את האמת? אתה יכול לעבוד על אנשים, אבל בסופו של דבר הבלוף נחשף. הם יגלו את האמת.

מי אמר שהם יגלו את האמת?

בסופו של דבר, אתעקש. בסופו של דבר הם יגלו. בטווח הארוך זה יתברר.

בטווח הארוך, יסיים הלורד קיינס בחיוך, בטווח הארוך כולנו נמות.

הלקח
פרשת הלורד קיינס ומכפיל הפלאים החזק ביותר שלו הייתה יכולה לשמש רקע מעניין ומשעשע לספר בסדרת "חסמבה" או "דנידין." במקום, הפכו הקשקושים בעלמא של קיינס ליסוד עליו נבנתה המדיניות הכלכלית במדינות המערב עד שנות השבעים, ובמידה מסוימת עד היום.

איך בדיוק הפכו ההבלים האינפנטיליים האלו לתורה כלכלית מובילה? איך נבנו גורדי שחקים תאורטיים על החולות הנודדים האלה? איך הקדישו אלפי כלכלנים את הקריירה שלהם לעיון ופיתוח רעיונות שלא היו יכולים לעמוד בבחינה הפשוטה ביותר של ההיגיון, לא אושרו מעולם בבחינה סטטיסטית והופרכו פעם אחר פעם על־ידי ניסיון ובדיקות? או, במלים אחרות, כיצד הפכה תיאוריה מדעיזמית ומופרכת לבון טון בתחום הכלכלה ובתחומים אחרים?

התשובה טמונה, ככל הנראה, בכך שהתאוריה הבטיחה משהו ממשי כמעט לכל אחד. לפוליטיקאים, היא נתנה רישוי מדעי לעשות את מה שהם תמיד רצו לעשות: להיות טובים לכולם, בלי לשלם את החשבון. אפשר לתת לכולם כסף שאין והכלכלה תמשיך לשגשג. אם יש בעיה, מדפיסים כסף והיא תיפתר מאליה. קיינס הוכיח את זה.

לכלכלנים, העניקה התאוריה מעמד בכיר וחשוב של יודעי הסוד הכמוס של הבטחת שגשוג נצחי — עוזריהם החיוניים של הפוליטיקאים בניהול הכלכלי ה"נכון" של המדינה כמכלול. מקרו-כלכלה קוראים לזה. על הצעה כזו היה קשה לוותר. נכון, לאור הפרכתם של עקרונות קיינס היה צורך להמירם ולאמץ עקרונות אחרים, בדרך כלל הפוכים, שהראו כי לא ניתן למעשה לנהל את הכלכלה, אבל מה זה בכלל קשור למעמד העוזר החיוני?
 
 
רשימת תגובות (1)
 
 
אין חדש
4/9/2010
נכתב על ידי אליסה

ברקטום של השמש: אלכימאים, בוני פרפטו מובילה, כלכלנים...עם הרבה רצון והעדר כל יכולת ננסה להפוך את הפיל לתרנגולת...או שזה היה קיפוד ומברשת? משהו כזה.