שמים כחולים
  הסיפור הבא נכתב לבקשתה של מ. הצודקת תמיד, שאמרה שאני כותב סיפורים מתחכמים מדי. עדיף להיות פשוט ותמים ממתחכם ומתגונן, עדיף לומר ישירות מלעקוף, ועדיף סלט ברוקולי על קרם ברולה. טוב, בשלישי היא טעתה, אבל אני שוב מתחכם. סיפור, אמרתי.

"אבא, למה השמיים כחולים?" שאלה הילדה, ובעיניה הבהירות השתקפו עדינות ענני הנוצה.

"מממ," אמר האב, מלטף את ההגה קלות, מנסה להרוויח מעט זמן. "אני חושב שהם כחולים כי הם רחוקים מאוד ודברים רחוקים הם לפעמים כחולים."

"כמו הים?" שאלה הילדה והימינה מבט לעבר הרצועה האפרפרה המרצדת באור השקיעה המתקרבת.

"כמו הים, כן," אמר האב, מקווה שבתו לא תשאל את שאלתה הבאה.

"אבל כשאנחנו הולכים לים אז הוא גם קרוב וגם כחול, אז איך זה יכול להיות?"

אופס.

"הממ," הוא אמר. "כן... אבל כשאנחנו נכנסים לים הוא לא כחול אלא שקוף. חוץ מזה, יש בים גם חול ומדוזות." הוא קיווה שהמדוזות יסיחו את דעתה.

"אני שונאת מדוזות," היא אמרה. "למה כל הזמן תום רוצה לשחק איתי בגן?"

"אולי הוא מחבב אותך?"

"לא, הוא לא מחבב אותי כי הוא מסריח." היא הרהרה בינה לבינה. "יש לו חולצה אדומה."

שקט. הרדיו הזדמזם לו בשקט, במרווח שבין שיר להפרעה סטטית. צריך לסדר את התחנות.

"אמא עוד מתה?" שאלה הילדה, כאילו בחוסר אכפתיות.

"אמא מתה," אמר האב. "את זוכרת בהתחלת השנה בגן, כשהיינו צריכים הרבה כסף כדי לעשות לך ניתוח שתוכלי שוב לראות?"

"כן!" אמרה הילדה בהתלהבות, אם כי ניכר שטפריו של הזיכרון במוחה החלו מתרופפים. היא הייתה בת חמש.

"את זוכרת שאמא מתה פתאום ואז קיבלנו כסף מהאנשים של הביטוח ופתאום היה לנו כסף לעשות את הניתוח?"

"כן..." אמרה הילדה במעט לאות, מפהקת בשיני החלב הקטנטנות שלה. "אסור לדבר על זה עם אף אחד."

"אסור לדבר על זה עם אף אחד," אמרו שניהם ביחד, מתורגלים ומתואמים.

"אסור לדבר על זה," אמרה הילדה, כמו לעצמה. "זה משעמם," היא פיהקה שוב. "כבר הגענו?"
 
 
רשימת תגובות (8)
 
 
מתה על ברוקולי
31/8/2010
נכתב על ידי אליסה

רק עוד טיפה מלח...
 
 
 
 
לכל אחד את מה שהוא מעדיף
31/8/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
I arrest my case
31/8/2010
נכתב על ידי מ.

א. יקירי, הרי בערך בשורה 18 חזרת לסורך.
חוץ מזה, ברוקולי לוקח קרם ברולה בהליכה (מול שוקולד פרה זה כבר סיפור אחר.)
יהיה טוב וגם טעים, זוהי סיסמתנו.
 
 
 
 
*
31/8/2010
נכתב על ידי דוד

"הוא מסריח ... יש לו חולצה אדומה"

פליטה פרוידיאנית?
 
 
 
 
אורי:
1/9/2010
נכתב על ידי אליסה

אכן - לא לחינם אני חוזרת הנה...
 
 
 
 
מ. חביבה, התיק שלך אכן מעוכב התפתחותית
1/9/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

אבל אולי סתם פספסת את ההפוך על הפוך על הפוך על הפוך על הפוך. ברור שאם הבטחתי לא לעקוץ בהתחכמות, הרי שכמו במשל הנודע על העקרב, כמובן ובאופן בלתי נמנע.
 
 
 
 
דוד חביבי, לא פליטה היא...
1/9/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

לדעתי, היא מאוזרחת עמוקות בטקסט.

גרסה א', הניתוח הספרותי המעמיק:
הבת בסיפור, כך מתברר בסופו, סבלה עיוורון ולכן שזור הסיפור המופתי איזכורים לראייה הקשורים אליה. רמז בולט נמצא כבר בשורתו הראשונה של הסיפור, והאיזכור של מראות וצבעים (ענני נוצה, שמים כחולים, רצועה אפרפרה, שקיעה, חולצה אדומה) בולט לכל אורכו, שכן הילדה שראייתה הושבה לה מפריזה בעיסוק בנראה, ממש כפי שיעשה מי שמשהו שנמנע ממנו ניתן לו פתאום. בולט גם האיזכור של שלושה חושים אחרים (שמיעה, ריח, מישוש), והקורא הנבון יבחין בוודאי בהעדרו של חוש הטעם, הנובע מכך שבאמת אין לי טעם.

המסר הכללי של הסיפור הוא שזה באמת לא יפה לרצוח אנשים סתם ככה, ובטח לא את אמא, אלא אם כן זה באמת משתלם.

גרסה ב', הניתוח הלא-ספרותי והלא-מעמיק:
החולצה אדומה כי בגילאי הגן 32.5 אחוז מעושי הקקי במכנסיים הם בנים בעלי חולצות ואו סוודרים אדומים, לעומת 21.4 אחוז ללובשי חולצות ירוקות ורק 14 אחוז בין המעדיפים חולצות כחולות. אני משער שהסיבה לכך היא ש<וכאן לחצתי בטעות על כפתור "הוסף תגובה" ולעולם לא תדע מה הסיבה>


 
 
 
 
מ. מכה שנית
1/9/2010
נכתב על ידי מ.

א. ידידי, מעוכבת התפתחותית אחותך :)
(לא פספסתי כלל, לא רק אתה יודע לשחק בהפוך על הפוך).
ובמעבר חד לנימה רצינית:
המלצתי בעינה עומדת. יהיה נחמד בכל זאת אם תנסה פעם.
זו דעתי ואני תומכת בה!