הקשר של בן-יוסף (וקרוגמן)
  דוגמה נגדית שאל לתגובתי על מאמר השבח של תמר בן-יוסף לספרו האחרון של פול קרוגמן, ובעיקר לקביעה כי "הספקולציה יכולה להשפיע על ערכו של מטבע ולכן על גורלם של אנשים ומדינות" (זה הניסוח של בן-יוסף לניסוח הפתלתול יותר של קרוגמן).

אודה על האמת, מעט מעייף ומייגע להתייחס שוב לקיינסיאנים. "התיאוריה הכללית של תעסוקה רבית וכסף," ספרו הידוע ביותר של קיינס, הוא כמעט בלתי קריא, שכן ניסיון להבין באופן חד־משמעי למה הוא מתכוון בטיעון מסוים דומה לניסיון לתפוס צלופח בבריכה של שמן מכונות.

וגם לא ממש כדאי לנסות. הרעיון המרכזי בספרו של קיינס הוא הניסיון להפריך את "חוק סיי." ניסיון הרואי, אך גם עלוב למדי. מרגע שמבינים שהניסיון כשל, חבל להמשיך ולהתעסק בוודו הפסבדו-כלכלי הזה.

קרוגמן, תלמידו הנאמן של קיינס, עולה על רבו ביותר ממובן אחד. הוא קריא, לעתים אפילו מעניין. יתר על־כן, הוא שכלל לדרגת אמנות ממש את אמנות אמירת דבר והיפוכו בו זמנית. קיינס לפחות חיכה עד לפרק הבא. קרוגמן מחזיק בכל עמדה, ומשנה אותה מפסקה לפסקה (בדרך כלל בשיטות נלוזות של "או שלא. ואולי דווקא כן? ייתכן" מהן ניתן להסיק כל דבר, או שלא, או שאולי דווקא כן? ייתכן.)

אבל נעזוב את זה בצד ונגע בתיאוריה עצמה. טענתו של קרוגמן היא כי ספקולנטים אכן מסוגלים ליצור שינויים ארוכי־טווח בערכם של מטבעות. בואו נניח שאנו מקבלים את הרעיון הזה, ומנסים לבחון מה הדברים הנדרשים כדי לממש דבר זה.

סודיות והשתתפות כוללת
שינוי שינוי ארוך טווח בערכם של מטבעות, כנגד שערם הטבעי, כרוך במערכת שקר רחבת־היקף. כלומר, רוב הציבור המשתמש במטבע מסוים צריך להיות משוכנע כי ערכו שונה ממה שהוא באמת. על־פי־רוב, אם מטבע מסוים מוערך הערכת יתר, באים היבואנים ומגלים את המציאות הזו על נקלה: הם מנסים לקנות עם המטבע שלהם מוצרים ושירותים ממדינה אחרת, ומגלים כי יש פער בין הערך שהם חושבים שיש למטבע שלהם, והערך שיש לו באמת. אותם יבואנים מתמחרים את הפער הזה, כמובן: מחירי מוצרים מיובאים עולים ובמקביל פוחת ערך המטבע שבידי הציבור, והשקר נחשף.

כדי למנוע את חשיפת השקר, יש צורך במספר גדול של שותפי סוד, שידעו על המצב האמיתי וישתפו פעולה זה עם זה ועם הממשל באותה מדינה. באופן טבעי, בעל הסוד העיקרי צריך להיות הבנק המרכזי, אבל הוא לבדו לא יצלח. לסוד צריכים להיות שותפים גם סוחרי המטבע המקומיים והזרים, היבואנים, היצואנים, משרדי האוצר והתעשייה האמונים על שיפוי היבואנים ו/או היצואנים (לפי המקרה) על הפסדיהם, ואלפי פקידים המטפלים בכל מקרה של יבואן או יצואן ובכל פעולת יבוא ויצוא.

הקשר גם חייב להיות סודי. אחרת, לכל אדם ולכל סוחר תהיה סיבה טובה מאוד לקנות או למכור מטבע כנגד השער הנתמך. באופן טבעי, קשה להאמין כי קשר סודי כזה יהיה משהו הידוע לעיתונאי הכותב ב"ניו־יורק טיימס," שלא לדבר על בעלות אישי ב"רשימות."

או שאולי להיפך? יתכן
די ברור כי אף אחד, אפילו לא תמר בן-יוסף, לא יתמוך ברעיון מטורף של קשר רחב היקף כזה. למעשה, מעצם העובדה שתמר בן-יוסף יודעת על קשר כזה, הכרחי (מבחינה לוגית) שהוא אינו קיים.

קשר ספקולטיבי לשימור מטבע לאורך זמן בשער לא מציאותי מחייב קבוצת שותפי סוד קטנה מאוד. הציר המרכזי בקנוניה חייב להיות הנגיד המרכזי, כמובן, כשהוא מוקף בקבוצה קטנה מאוד של ספקולנטים יודעי דבר, בעלי משאבים כספיים בלתי מוגבלים. נגיד בנק ישראל, לדוגמה, נדרש להשקיע כ-30 מיליארד דולר בניסיון לתמוך בשער הדולר גבוה בכ-10 אחוז מהשער שהוא היה מגיע אליו, לכאורה, ללא ניסיונות התמיכה שלו. (3.7 במקום 3.2). הממשל הסיני נדרש לקנות כ-2,000 מיליארד דולר כדי לתמוך ביואן בשער נמוך באופן מלאכותי. ישראל היא כלכלת מיקי מאוס בהקשר העולמי. גם סין היא שוק שייבואו אינו גדול במיוחד. דמיינו אלו משאבים נדרשים כדי לתמוך במטבע כמו הדולר בשער שונה משערו האמיתי לאורך זמן. הספקולנטים יידרשו כאן להחזיק באשראי בהיקף של מאות ואלפי מיליארדי דולרים רק לצורך פעולה קצרת טווח. לפעולה ארוכת־טווח אין מספיק כסף בעולם.

האם תמר בן-יוסף מאמינה כי יש קשר סודי של ספקולנטים הפועלים באופן מתואם (אם הם יפעלו זה נגד זה, העסק לא יעבוד), כשלרשותם משאבים בלתי מוגבלים, כדי לשמר שערי מטבעות שונים בערך לא ריאלי?

הספקולנטים האמיתיים
קשה להאמין שהיא מאמינה בזה. או שאולי כן. בפרפראזה על אוגוסט באבל, ניתן לומר כי תאוריות קשר הן החשיבה הכלכלית של טיפשים. אבל זה לא יהיה נכון. פול קרוגמן אינו טיפש. גם תמר בן-יוסף לא. אבל, הם בהחלט מאמינים במיסטיקה.

אחד המאפיינים המובהקים של המאמינים בתורת הנסתר ובתאוריות קשר הוא הרעיון שאם הבעיה היא קשר סודי, גם הפתרון הוא כזה. הדרך היחידה לשמר קשר סודי, היא להגביל במידה משמעותית את זרימת המידע. איש לא יחשוב שהשקל שווה יותר או פחות ביחס לדולר, אם אף אחד לא ידע על כך.

באופן טבעי, כדי למנוע התפשטות של ידיעה כזו, חייבים למנוע גישה למידע מאותם אלו שיש להם גישה עתה. לא רק ספקולנטים יש לבלום. גם יבואנים ויצואנים יש לבקר בחוזקה. המבקרים, באופן טבעי, יהיו קבוצה קטנה של קובעי מדיניות הממשל. נאמר, הנגיד ושר האוצר וקומץ עוזרים שלהם, ואולי גם כמה יבואנים ויצואנים מורשים מטעם המדינה.

וזה מה שקרוגמן רוצה, בעצם. קרוגמן אומר, כך לפי בן-יוסף כי "הגלובליזציה הפיננסית מסוכנת עוד יותר מכפי ששיערנו." מה הפתרון? ככל הנראה, "הטלת הגבלות ארוכות-טווח על זרימת ההון הבינלאומית." לכאורה, מדובר בהגבלות רק על זרימת הון, אבל הגבלה על זרימת הון מתורגמת כמעט באופן מיידי להגבלה גם על זרימת המוצרים שההון הזה מממן. כלומר, הגבלה קיצונית של הייבוא והייצוא בין מדינות. השליטה בכל אלו תימסר, באופן טבעי, לקבוצה קטנה של אנשים שייוועצו באופן יומיומי בכלכלנים מוסמכים עם זקן, חתני פרס נובל, שיודעים מה שצריך לעשות. או שלא? ייתכן.
 
 
רשימת תגובות (7)
 
 
תודה אורי
12/10/2009
נכתב על ידי dugmanegdit

על הדברים. זה אכן מעיק להתייחס כל פעם מחדש לקיינסיאנים אלא שלשקר הזה יש נטיה להרים את ראשו המכוער אחת לכמה שנים. הנה גם דברים באותה רוח שאני כתבתי:

http://dugmanegdit.wordpress.com/2009/09/08/%d7%a1%d7%a4%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%94-%d7%97%d7%a1%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1/

נ.ב. - ראיתי שהתייאשת די מהר מאותו טמבל שהגיב אצלי. אני הייתי סבלני יותר הפעם, בתקווה שאלמד אולי איזה דבר או שניים. זה לא ממש השתלם....
 
 
 
 
וגם כתבת הרבה לפני...
12/10/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

לא השתלם עם הטמבל?
 
 
 
 
לא השתלם
13/10/2009
נכתב על ידי dugmanegdit

זה לשון המעטה. אגב, האם באותו "ניחוח קננגיסר" אתה מתכוון לזהותו של הטמבל?
 
 
 
 
לא, לא לזהותו, אלא לסגנון מסוים...
13/10/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

מין סוג של גישה המשלבת הענקת חסד רב (ממרומי מעמדי כמלא-את-החסר ירדתי כדי לבחון האם פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו הרימונים בשדה הקפיטליזם), באווירה של "אני מכיר את החבר'ה האלה" ונטילתו החפוזה (התברר שהם עדיין מפגרים).

הסיפור של קננגיסר הוא שהוא "היה פעם קפיטליסט" (קרי, הצביע שינוי) ו"התפכח" ו"הבין שהדברים מורכבים יותר" או משהו כזה. אני לא הצלחתי להבחין גם עם מיקרוסקופ אלקטרוני בין המצב של "היה" ו"הינו," אבל אני נותן לו לפחות את הקרדיט שהוא לא מתבסס על ויקיפדיה כמקור העיקרי לידיעותיו.
 
 
 
 
כפי שכתבתי לך אצלי-
13/10/2009
נכתב על ידי dugmanegdit

כל מי שמביא בעיקר ציטוטים מויקיפדיה ומתגאה בכל צריך לחשוד בידיעותיו. בכל מקרה, אוסיף ואומר שנתקלתי בהרבה סוגים (של טמבלים). כזה עוד לא היה לי...
 
 
 
 
חוק סיי
18/10/2009
נכתב על ידי serve

זו כפפה כבדה להרים, אבל אני חושב שאם תוכל להסביר בפוסט נפרד בצורה פשוטה את חוק סיי ואת ההקשר לקיינס יהיה קל הרבה יותר לחסוך קטעים מייגעים כשהשגיאה היא בסיסית כל כך.

על אותו משקל אני נעזר במטאפיזיקה ואפיסטמולוגיה פשוטה כשאני קורא את קאנט ובכך אני יכול להבין כיצד הוא הגיע להסקה שגויה.
 
 
 
 
לגבי חוק סיי...
21/10/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

אנסה לעשות זאת.