הטור השנתי
  אחד הטורים הגדולים מסתיים מחר. אני מדבר, כמובן, על הטור דה פראנס. הכל עבד: מסלול קל יחסית, בהשוואה לשנים קודמות, אך בנוי באופן נבון ומעניין; מאבקים טקטיים מרתקים; שגיאות של רוכבים, והתעלות של רוכבים אחרים; קאמבק מתוקשר לעילא וכמובן, דרמה ספורטיבית במיטבה.

למי שטרם ערך היכרות עם המירוץ המופלא, כמה מילות הסבר: הטור דה פראנס הוא מרוץ אופניים רב־יומי הנערך מדי שנה במקומות שונים בצרפת, החל ביום א' הראשון בחודש יולי. המירוץ נפתח בקטע מירוץ קצר (פרולוג), כשאחריו באים 20 שלבים (מרוצים) נפרדים (עם שני ימי מנוחה), כל אחר לאורך 150 עד 200 ק"מ. ימי המירוץ נערכים באתרים שונים: חלקם בהרים, חלקם במישור, חלקם גם בהרים וגם במישור, ויש גם שני קטעים של מירוץ קבוצתי ואישי נגד השעון. במירוץ יש פרס ראשי לבעל הזמן המצטבר הקצר ביותר (המוביל בתחרות זו לובש את "החולצה הצהובה" המפורסמת). פרס משני חשוב הוא למאיץ המצטיין—רוכב שזכה במרב הנקודות בסיום קטעים מישוריים (המוביל בתחרות זו לובש חולצה ירוקה), ופרס משני חשוב לזוכה במרב הנקודות במעבר בפסגות הרים (המוביל בתחרות זו לובש את חולצת המטפס, העטורה נקודות אדומות). פרסים משניים נוספים הם לרוכב הצעיר המצטיין, פרס הלחימה (המוענק מדי יום לרוכב המפגין רוח לחימה). המנצח במירוץ היומי זוכה כמובן לתשואות, שבח והלל, פרס כספי קטן, לשני זרי פרחים המוענקים לו על־ידי נערות חן ולשלוש נשיקות על הלחי מכל אחת מנערות החן.

המירוץ השנה עמד בצל חזרתו של לאנס ארמסטרונג, שבעבר זכה בטור שבע פעמים ברציפות. אחרי שלוש שנות פרישה, בגיל 38, היו שפקפקו ביכולתו של ארמסטרונג לשלוט בטור כבעבר. חסידיו, לעומת זאת, פטרו את הפקפוקים כקטנות אמונה, ובטחו לחלוטין ביכולתו של ארמסטרונג לשוב ולהפגין את יכולתו המופלאה.

אירוע מעניין אחר, אף הוא קשור בארמסטרונג, הייתה הצטרפותו של האמריקני לקבוצת אסטנה, שהרוכב הבולט שלה הוא אלברטו קונטדור. מנהל הקבוצה, יוהן ברויניל, היה מנהלו של ארמסטרונג בשנות התהילה שלו ולא היה ברור—גם לא לארמסטרונג ולקונטדור—למי יסייעו רוכבי הקבוצה במהלך הטור: לאלוף הוותיק, חביבו של מנהל הקבוצה, או לאלוף הצעיר, שעתידו עוד לפניו.

דמות המפתח בסיפור הייתה קונטדור. הרוכב הספרדי זכה בטור דה פראנס בשנת 2007 באופן לא מאוד משכנע, והמשיך וזכה ב-2008 גם בשני המרוצים החשובים האחרים בעולם: הג'ירו באיטליה והוואלטה של ספרד. אותה שנה לא הותר לקבוצתו להתחרות בטור דה פרנס (בגלל בעיות סמים, שקונטדור לא היה מעורב בהן). להלכה, היה ברור כי קבוצתו של קונטדור, אסטנה, צריכה להתייצב מאחורי הצעיר (בן 26, הנחשב גיל צעיר לאלוף ברכיבה על אופניים). קונטדור זכה בטור דה פרנס הראשון כרוכב הרים מובהק (רוכב המצטיין בטיפוס על הרים), ובשנתיים שחלפו שיפר לבלי הכר גם את יכולתו ברכיבה מהירה במישור. קונטדור היה ההימור הבטוח.

אך אופיו של קונטדור אינו כה דומיננטי, וניצחונותיו עד כה, אף שהיו מרשימים כשלעצמם, היו רחוקים מלהרשים. בעשרים השנים האחרונות, היו הזוכים בטור כמעט תמיד שענים מצטיינים (כלומר, רוכבים המצטיינים ברכיבה מהירה במישור) שלמדו כיצד לטפס באופן סביר בהרים. קונטדור עשה את הדרך בכיוון השני: ממטפס מובהק, הוא פיתח גם את יכולות השענות שלו. וכמובן, היה גם ארמסטרונג. הדברים לא נאמרו בגלוי, אך מתחת לפני השטח ריצדה המחשבה שארמסטרונג—ולו רק מפני שהוא היה אלוף גדול—צריך להיות המוביל בקבוצה.

הוויכוח הוכרע בשטח. אחרי כמה שלבים בהם בלטו בעיקר המאיצים המצטיינים, אותת קונטדור על כוונותיו בשלב התשיעי, כאשר בעיצומו של טיפוס מייגע, מרחק לא רב לסיום הקטע היומי, פרץ בקלילות ובתוך שני קילומטרים צבר יתרון של יותר מעשרים שניות על מתחריו, ובהם ארמסטרונג. הפער בין השניים, עם זאת, היה עדיין זעיר—רק שתי שניות—והשאלה מי יהיה המוביל בקבוצה עדיין לא הוכרעה.

הפור נפל בקטע ה-15, שם פרץ קונטדור כמה קילומטרים לסיום, כשהוא מותיר אחריו את כל המתחרים במרחק ניכר. ארמסטרונג טיפס במעלה ההר בקצב איטי ומיוגע. שלושים ושמונה שנותיו ניכרו בו היטב והיה ברור שברגליו פשוט אין מספיק "מיץ" בנקודה זו. הרמז הברור ביותר לשינוי, עם זאת, ניתן כאשר קונטדור פרץ במאוץ שלו לקראת הסיום. הוא המתין לרגע הנכון, ומבחינתו הרגע הנכון היה כאשר הרוכב הלוקסמבורגי אנדי שלק נמצא בין כמה רוכבים, והתקשה להגיב באופן מיידי לפריצה של קונטדור. הספרדי חשב על שלק, לא על ארמסטרונג, כאיום ממשי.

והייתה לו סיבה טובה לחשוב כך. בימים הבאים, היה ברור כי היחידי שמאיים על קונטדור באופן כלשהו הוא שלק הצעיר. הוא היה היחידי שעמד, איכשהו, בקצב של הספרדי. שלק גם מצא סיוע באחיו הגדול, פרנק, אף הוא רוכב מצטיין. רגע מעניין מאוד מבחינה טקטית התרחש בקטע ה-17 של המירוץ. לקראת סוף המירוץ, בעלייה האחרונה, נותרו בחבורת החוד רק האחים שלק, קונטדור ואנדראס קלודן, חבר קבוצתו של קונטדור. קלודן וקונטדור תכננו מבעוד מועד מתקפה בה יותירו מאחור את האחים שלק. קונטדור תקף כמתוכנן, אך להפתעתו נצמדו אליו האחים שלק, כאשר קלודן אינו מצליח לעמוד בקצב. קונטדור הביט שוב ושוב לאחור, אך נוכח לראות כי קלודן אינו מצליח להשיגם והוא נותר בין האחים שלק. המתקפה המתוכננת פגעה שלא במתכוון בחבר קבוצתו, ושרתה דווקא את עניינם של האחים.

מקרה דומה, במהופך, חל בקטע ה-19. אנדי שלק תקף לקראת הסיום, והוא וקונטדור רכבו בדד קדימה, כשהם מתרחקים במהירות מכל שאר הרוכבים. אנדי שלק לא אהב את זה. מקומו השני היה מובטח, ומטרתו במתקפות הייתה לקדם את אחיו במעלה הדירוג. הוא האיט את רכיבתו (קונטדור לא התנגד) והשניים איבדו 40 שניות של פער בתוך כמה דקות, כשהם נותנים לפרנק שלק, ארמסטרונג ואחרים להיצמד אליהם. ארמסטרונג, השועל הערום והוותיק, ידע כי אין שום טעם בניסיון להיאבק באנדי שלק החזק, שלא לדבר על קונטדור. מטרתו הייתה פשוטה: להיצמד לפרנק שלק ולוויגינס (מתחרה מרשים נוסף) ולא לתת להם להיעלם לו. הם היו יריביו למקום השלישי בדירוג. כשארמסטרונג, פרנק שלק, וויגינס והשאר נצמדו לאנדי שלק וקונטדור, הסיפור היה גמור. ארמסטרונג הדביק את עצמו בדבק קרייזי-גלו לפרנק שלק: נעץ את עיניו בגלגל האחורי שלו ולא ראה שום דבר אחר. הסיכוי להשיג מקום שלישי עבור פרנק שלק התפוגג.

דבר אחד ששווה לשים אליו לב: המעבר הטקטי המרתק של חסידי לאנס ארמסטרונג מהתחזיות (הטיפשיות) על כך ש"לאנס כבר יראה להם בהרים. הוא הגדול מכולם!" ל"זה לא יאומן שבגיל 38 הוא עדיין בצמרת. הוא הגדול מכולם!"

ועוד דבר ששווה לשים אליו לב: למרות ההכרזות, ארמסטרונג לא יחזור בשנה הבאה. הבחור נבון והוא יודע שמה שלא היה ברגליים השנה, לא יהיה גם בשנה הבאה.
 
 
רשימת תגובות (2)
 
 
גם אני קיוויתי שזה יהיה לאנס...
26/7/2009
נכתב על ידי רותם סלע

זה היה יכול להיות סיום ראוי לקריירה מפוארת. ומה שנכון נכון - "זה לא יאומן שבגיל 38 הוא עדיין בצמרת. הוא הגדול מכולם!"
 
 
 
 
היו מבוגרים אחרים...
26/7/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

לדוגמה, בשנת 2008 זכה במקום השלישי בתחרות המאיץ המצטיין אריק זאבל, שהיה אז קצת יותר מבוגר מארמסטרונג היום. במקום השלישי בשנת 2007 זכה ליויי לייפהיימר, שהיה אז בן 34. רובי מקיואן היה מבוגר ממנו בשנה כאשר זכה בתואר המאיץ המצטיין ב-2006. להישג דומה לשל ארמסטרונג, עם זאת, צריך ללכת לאחור עד יופ זוטמאלק, שזכה במקום השני בשנת 1982, כאשר היה בן 36. הוא גם זכה, בגיל 39, באליפות העולם במירוצי אופניים.

מכל מקום, היה לי די ברור שאין לו את זה כדי לנצח כבר מהפרולוג, שם כבר נוצר פער די בולט בינו לבין קונטדור