שתי ידיעות טובות (אבל תקראו)
  שתי ידיעות טובות ביום אחד: זה משהו.

אפשר גם לתמוך
פסק דין תקדימי של בית הדין הארצי לעבודה קבע כי קבלת תמיכה כספית בסכומים קטנים אינה עילה לשלילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה או הפחתת גובהה ("הארץ," 13.7.09). לכאורה, לא נראה כאילו ההחלטה היא בעלת משמעות רבה. גמלאות, הרי, הן דבר רע בכל מקרה. אבל להחלטה זו יכולה להיות משמעות רבה כאות פתיחה להיחלצות ממלכודת העוני שפורש הביטוח הלאומי לרגלי אזרחי ישראל.

הביטוח הלאומי, כפי שמעיד שמו, הוא מנגנון ביטוחי. להלכה, מטרת מנגנון כזה היא להעניק למבוטחים את המגיע להם לפי ה'פוליסה'. אם ביטחתם את רכושכם, ומישהו פרץ לביתכם, תעניק לכם חברת הביטוח את הסכום הנקוב בפוליסת הביטוח. כך גם עם הביטוח הלאומי: אם אירע אחד המקרים המפעילים את ה'פוליסה', אתם אמורים ליהנות מהפיצוי הביטוחי. איבדתם את מקום העבודה? נפגעתם פיסית? יצאתם למילואים? יצאתם לגימלאות? יש לכם ילדים רבים? בכל אחד מהמקרים האלו אמור הביטוח הלאומי לשלם לכם סכום כקבוע בפוליסה.

כידוע, הביטוח הלאומי פועל על־פי הסיסמה הסוציאליסטית: מכל אדם לפי יכולתו, לכל אדם לפי צרכיו. הסיסמה הזו מביאה למצב השונה מאוד מזה של ביטוח רגיל, היינו, שאין הרבה קשר בין התשלומים שמשלם אדם לביטוח לאומי והתגמול לו הוא זוכה.

השיטה המעוותת הזו יצרה המון גדול ורב של אנשים הזוכים לתגמולים מביטוח לאומי, אך במוסד לא הסתפקו בכך. לא די היה לו בכוח לחלק ולקבוע למי-יחולק-מה: הוא שאף גם ליצור מונופול על החלוקה.

המטרה בניסיון ליצור מונופול על חלוקת תמיכות הייתה מניעת תחרות. הישרדותו של גוף ממשלתי, ממש כמו חברה פרטית, תלויה ביכולתו להתחרות בגופים אחרים. במקרה של הביטוח הלאומי, קיומו ושגשוגו העתידיים תלויים ביישום יכולתו המונופוליסטית למנוע ממבוטחיו 'לצרוך' את הביטוח שלהם במקום אחר. במלים אחרות, לנסות לגרום לכל גורם מתחרה אחר להימנע מהענקת כספים שיהוו חלופה לתשלומי ההעברה של הביטוח הלאומי.

חלק מקהל הלקוחות הלך לאיבוד. היום, רבים ממקבלי דמי ביטוח לאומי עורכים תוכניות נפרדות משלהם לשעת צרה וזקנה, ותלותם בביטוח הלאומי מופחתת. עובדה זו גרמה לביטוח הלאומי להדק עוד יותר את אחיזתו על קהל הלקוחות השבוי שלו: העניים, הזקנים, הנכים, הפגועים, והחלשים. בהם יאחז ולא ירפה.

הביטוי הנאמן ביותר לשאיפתו זו להכרית את המתחרים הוא במניעת תשלומי הביטוח הלאומי מנזקקים המוצאים את פרנסתם באופן אחר. היחלצות זו מתלות בביטוח הלאומי היא איום עצום על עתידו, והמוסד נחוש לנקוט כל צעד למנוע אותה. כך, לדוגמה, נכים ופגועים העובדים לפרנסתם מאבדים את תמיכת הביטוח הלאומי אם הכנסתם עולה מעל רף מסוים; נזקקים לגמלת הבטחת הכנסה המקבלים סיוע ממשפחתם נידונים לקיזוז או שלילה של הגמלה; ואדם עובד במשפחה מרובת ילדים זוכה לתגמול מופחת ככל שהוא עובד יותר ומשתכר יותר.

פסק הדין התקדימי עשוי לשנות זאת. בפסק הדין נקבע כי קבלת תמיכה כספית בסכומים קטנים אינה צריכה לשלול את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה או להפחית בגובהה. ניתן לקוות להמשך ההגיוני: מדוע שנכים יאלצו לוותר על תמיכת הביטוח הלאומי אם הם עובדים ומשתכרים לפרנסתם? האם הם נכים פחות בשל כך? מדוע צעיר הסובל מפיגור שכלי יכול לעבוד ולהשתכר רק מתחת למינימום מסוים, כדי לא לאבד את הגמלה? במקום להשתלב ולעבוד לפרנסתו, הוא נדרש לא לעבוד ולא להשתלב. שב בבית, אומרים לו במוסד לביטוח לאומי.

אם לצפות לעתיד, קו ההגנה המרכזי של הביטוח הלאומי יהיה כפול: ראשית, הגדרות הזכאות תיכרכנה באופן הדוק ביכולת לעבוד. לדוגמה, נכות תוגדר באופן הדוק יותר כ"יכולת השתכרות," כך שגם לאור פסיקות עתידיות ניתן יהיה לשלול בקלות גימלת נכות מאדם המשתכר—הוא עובד? סימן שאינו נכה בעל מגבלת "יכולת השתכרות."

שנית, במיוחד לגבי אנשים הנהנים מהבטחת הכנסה, תשלומים על ילדים ותמיכות דומות, ייעשה ניסיון לקבוע "רף השתכרות" כקנה המידה החשוב ביותר לזכאות, ולמעט בחשיבותם או לחסל לחלוטין קריטריונים המבוססים על זכאות 'מוגנת', שאינה תלויה בהכנסה הכוללת. הביטוח הלאומי יציג עצמו כמי שמנסה להשלים הכנסה ל"רף" מסוים. כך, אדם הנהנה מסיוע מבני משפחתו, יגיע לפיכך ל"רף" ומכאן שניתן יהיה לקזז או לשלול ממנו את הגמלה.

פשרת המטפלות
"פסיקת המטפלות" כנראה נפלה ("דה מרקר," 13.7.09). האוצר ניצח את החוק המעוות, והצליח להעביר חוק אחר, גם הוא מעוות, אבל קצת פחות.

חוק המטפלות נולד מפסיקה של בית־המשפט העליון, לפיו כל משפחה בישראל תוכל לקבל החזרי מס עבור תשלומים לגן ולמטפלת. בית־המשפט קבע כי החזרי המס יחלו מתחילת שנת 2010. הרעיון נשמע, על פניו, טוב מאוד: אם משפחות תיהנינה מהחזר מס, יותר נשים תצאנה לעבודה במקום להישאר בבית. הן תקבלנה חשבונית מס כחוק מהמטפלת, תגשנה אותה לרשויות המס ואלו יזכו אותן בהחזר מס.

הפסיקה נתקלה במחאות ובהתנגדות משני עברים: ראשית, קמו ארגונים כמו נעמ"ת, שפרנסתם גם על פעוטונים, ומחו כנגד ההכרה בתשלומים למתחרים (המטפלות) ותבעו, במקום, הגדלת הסבסוד למעונות אלו. אליהם הצטרף במהרה גם ארגון בעלי המחשבונים האישיים בישראל, שפתח את מחשבוניו והראה כי מהחזר המס הזה תיהנינה בפועל רק נשים המשתכרות היטב. רוב הנשים בישראל, ששכרן עד 7,000 שקל, לא תזכינה בהחזר כלל, שכן הן ממילא אינן משלמות מס הכנסה ועל־כן אין מה להחזיר להן. נשים המשתכרות יותר תקבלנה החזר מדורג, בהתאם לגובה הכנסתן, כשההחזר המרבי יהיה עבור נשים ששכרן גבוה מאוד, המוכנות גם להתעסק בצרה-הצרורה של כפיית המטפלות לתת חשבונית-מס (מה שיגרום לאותן מטפלות להעלות את המחיר, כמובן). נשים אחרות, לעומתן, שנהנו מתמיכה מצד סבתות, אחיות או מסייעים אחרים, לא היו יכולות ליהנות מהכרה כזו.

באופן הגיוני, אם נשים זכאיות להחזר מטפלת, היה צריך להוריד עלות החזר כזה מנקודות הזיכוי שלהן. הגיון, עם זאת, לא נכנס בכלל לסיפור. שאיפת האוצר בכל הסיפור הייתה לגלם את ההכרה בהוצאות טיפול בילדים בנקודות זיכוי. אם הכל בחבילה אחת, אפשר 'לשחק' עם עלות נקודת הזיכוי. לדוגמה, המצב הכלכלי הקשה בשנה הבאה, יביא לכך שההבטחה להגדיל את הסבסוד למעונות יום וההבטחה להקציב תוספת לבינוי מעונות יום לא תתממש, ונקודות הזיכוי הניתנות עתה תקוצצנה עוד יותר.
 
 
רשימת תגובות (4)
 
 
חוק המטפלות.
14/7/2009
נכתב על ידי אליסה

אורי, יש מספר דברים שאני לא מבינה במכניקה של החוק הזה, וסליחה שאני לא מקדישה זמן להתעמקות. על רקע זה: יש לי הרגשה שאתה תומך בגרסה זו של החוק כי היא יותר שוויונית - האם כן?
 
 
 
 
פחות מניפולציה...
14/7/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

אני מעדיף את הנוסח הנוכחי כי הוא פחות פתוח ל"מניפולציה חיכוכית." במקום להעמיד אנשים במקום בו הם נדחפים לתחמן את המערכת, עדיף שההטבה תינתן באופן כללי. זה מצמצם את העלות השקועה בעצם חילוץ ההטבה.
 
 
 
 
אני רואה
14/7/2009
נכתב על ידי אליסה

בכל זאת אצטרך להתעמק מעט: האם הגרסה שהתקבלה מקלה את נטל המס (על מי שלא יהיה) יותר או פחות מהגרסה הקודמת?
 
 
 
 
בכללי, יש כאן הקלה בנטל המס
15/7/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

ההטבות נמוכות יותר רק עבור מיעוט מאוד קטן שהיה משקיע מאמץ כביר בהשגת ההטבה בגובה מלא. ואני כבר לא מדבר על נטל המס המופחת על מטפלות.