מהות הקיום
  הטלפון צלצל על שולחנה של בלהה ויינשטוק. היא הרימה אותו מתוך הרגל.

"יש לך שיחת גוביינא מעומר ויינשטוק במאהאבארגאנאדהאמשה. האם את מוכנה לקבל?" נשמע קולה של טלפנית זרה.

בלהה נחשה מייד כי מדובר בבנה, בנה יחידה, בנה אשר אהבה, הלא הוא עומר ויינשטוק. היו לה גם ילדים אחרים, אבל בעניינים כאלה, הרי אתם יודעים, הלב שייך למי שביקר אחרון בלשכה.

"כן, כן, מקבלת".

נשמע קרקוש קל על הקו ואחר־כך בקע קולו המוכר של עומר.

"אמא, זאת את?"

"כן, מה קורה אצלך? הכל בסדר?"

"כן, כן, אין בעיות. הכל בסדר. אל תדאגי. רציתי רק..."

"כן?"

"את זוכרת שאמרתי שאני נוסע להודו לחשוב על מהות הקיום וכל זה?"

"כן," אמרה האם, "מתי אתה חוזר?"

"זהו, שאני לא חוזר," אמר עומר ואחרי שתיקה קלה הוסיף. "עוד לא גמרתי לחשוב."

"כן," אמרה האם, "אז מה, בני?"

"נגמר לי הכסף," אמר עומר, "את יכולה לשלוח לי איזה אלף דולר?"

נכתב: פברואר 2007.
 
 
רשימת תגובות (10)
 
 
מחירה של רוחניות
23/6/2009
נכתב על ידי רותם סלע

קבוצת היפופוטם הוציאה מערכון קצר על סוגיית הטיסה להודו הנעה על שני צירים הבאים לידי ביטוי במאמר: רוחניות ומחיר.

בתחילת המערכון מתעקש הגיבור שחזר מהודו להמיר את כל חבריו ל"שקט ושלווה" שספג בהודו, ולאחר שהוא מתפכח ומזמר את הסיבה האמיתית שאנשים נוסעים להודו: "כי זה זול".
 
 
 
 
כי זה זול?
23/6/2009
נכתב על ידי אליסה

גם באפגניסטן זה זול, אבל מי נוסע לשם?
 
 
 
 
לזול יש מחיר...
24/6/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

אתה חי בזול, אבל חי בתנאים ההולמים זולות שכזו.

לדעתי, הנקודה אינה המחיר של הודו אלא הרוחניות הכוזבת: החיים בהודו אינם חיים בדרך כלל מעבודתם אלא מחסכונות שלהם או של אנשים אחרים (וכשהם לא, הם חיים על אנשים אחרים המגיעים לשם על חסכונות שלהם או של אנשים אחרים). זה המשך של אותם חיים על חשבון ההורים, רק במונחים אחרים.
 
 
 
 
אל תכליל
24/6/2009
נכתב על ידי איתי

יש לי דודה שהתגוררה שלוש שנים מתוכם עבדה כמעט שנתיים וחצי בעבודות מזדמנות אחרי שהיא סיימה כל אגורה שחוקה בסוף חצי השנה הראשונה, והיא מאוד השתנתה מחינה רוחנית של אידאלים ותפישת עולם.
ולפחות לפי דבריה, חייה חיים די מאושרים ואולי הייתה נשארת אילולא הרגישה בודדה ומלאת געגועים.
 
 
 
 
ומה כללו העבודות המזדמנות האלו?
25/6/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

?
 
 
 
 
אני אברר לגבי השאר
25/6/2009
נכתב על ידי איתי

אבל זה כלל שטיפת כלים למשך תקופה ארוכה (ואמא מוסיפה משהוא עם ילדים), בכל מקרה אני חושב שהיא עבדה בעיקר בניו דלהי ובנגלור, לא ייצוג הולם של כלכלת הודו בכללותה.
בכל אופן, היא גרה בתנאים די עלובים, אני זוכר למשל שהיא אמרה שהיא הרתיחה מים לפני שהשתמשה בהם, זאת אומרת לא יכלה להרשות לעצמה בקבוקי מים מנרליים או מטהר מים.
 
 
 
 
כל הכבוד.
25/6/2009
נכתב על ידי אליסה

אם זאת, ודאי תסכים שהיא יוצאת דופן, וגם שזה היה די מזמן.
 
 
 
 
אכן
25/6/2009
נכתב על ידי איתי

סופר אינטליגנטית אבל בוהמית על כל הראש.
 
 
 
 
אתה בטוח?
26/6/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

שוטף כלים בהודו משתכר משהו כמו 60 דולר לחודש (במקרה הטוב). אני מפקפק אם זו הייתה הכנסתה. לגבי הרתחת מים, מכל מקום -- כך עושים כולם, אם אני מבין נכון. הרבה יותר חסכוני ונבון ממים מינרליים ומטהר מים (שלא לדבר על כך שאלו עולים לבדם יותר מההכנסה החודשית).  
 
 
 
 
אמרתי לך
26/6/2009
נכתב על ידי איתי

היא גרה בתנאים לא תנאים, המים היה הדבר היחיד שאני זוכר.. אני אברר לפרטים נוספים, כרגע זה מה שאני יודע.
וחוץ מזה, אני לא בטוח שמה שנכון לגבי כלל הודו נכון לגבי חלקים מסויימים בניו דלהי או בנגלור.