מבוא לכלכלה אוסטרית: שוק ומחירי שוק
  אופיו של השוק

הנטייה לייחס לכלכלת השוק מאפיינים של משהו השונה מאירועים הנגרמים על ידי בחירות ופעולות של פרטים אינה נכונה. השוק נובע כתוצאה מהנכונות של של פרטים לְהַדֶד (לעסוק באינטראקציה). כל התפתחות בשוק היא תוצאה של פעולה מכוונת–מטרה מצד פרטים החותרים לשפר את מצבם.

תהליך זה של הידוד ושיתוף פעולה כלכלי הוא תמצית השוק. השוק אינו משהו פיזי אלא תהליך. באמצעות עסקאות בשוק אנשים חותרים לשפר את מצבם, כלומר, להגביר את הסיפוק הסובייקטיבי שלהם. המחירים המופיעים בשוק אינם בלתי–ניתנים להסבר—הם תמי תוצאה של הערכות סובייקטיביות המבוטאות על–ידי פרטים הבוחרים לקנות או למכור או להימנע מלקנות או למכור. מיזס מדגיש את האיכות האנושית של כל הפעולות בשוק:

נהוג לדבר מטפורית על הכוחות האוטומטיים והאנונימיים המפעילים את ”מנגנון“ השוק. השימוש במטפורות כאלו גורם לאנשים להתעלם מהעובדה שהגורמים היחידים המכוונים את השוק ואת קביעת המחירים הן פעולות מכוונות–מטרה של אנשים. אין אוטומטיזם. יש רק בני אדם החותרים באופן מודע ומכוון למטרותיהם הנבחרות. אין כוחות מכניים מסתוריים, יש רק רצון אנושי להסיר אי–נוחות. אין אנונימיות—יש אותי, ואותך וביל וג'ו וכל השאר. כל אחד מאיתנו הוא גם יצרן וגם צרכן…. אין משהו בלתי–אנושי או מיסטי ביחס לשוק. את מקורה של כל תופעה בשוק אפשר לאכן לבחירות מסוימות של חברים בחברת השוק.[1]

קביעת מחיר—מוצרי צריכה
צד הביקוש
המטרה שברקע כל המאמצים היצרניים בכלכלת שוק היא הפקת מוצרים ושירותים שיִיצרכו. המחירים בכסף של מוצרי ושירותי צריכה נוצרים כל הזמן כאשר הבעלות על מוצרים ושירותים אלו עוברת מהיצרן לצרכן. מחיר שוק הוא יחס החליפין או הקשר שבין מוצר מסוים ואמצעי החליפין. למרות שהסבר הביקוש וההיצע הרגיל בנוגע לאופן בו מחירי שיווי–המשקל נוטים להיקבע כדי לנקות את השוק ממוצרים מסוימים הוא לגיטימי, חייבים לבחון את המשמעות האמיתית שמאחרי הדיאגרמה של העקומות המצטלבות.

כל לקוח פוטנציאלי מקצה את כספו כך שהרצונות הדחופים ביותר שלו יסופקו תחילה. משמעות הדבר היא שעבור כל מוצר מסוים שאת רכישתו הוא שוקל יש דירוג על סולם הערכה. חייבים לזכור כי סולם הערכה זה משקף את החשיבות הסובייקטיבית היחסית שהוא מקשר לכל שימוש חלופי בכספו. כל רכישה פוטנציאלית חייבת להתחרות עם רכישות פוטנציאליות אחרות ועם האפשרות של שמירת כספו. על–כן, יחידה נוספת של מוצר צריכה נתון תדורג במקום גבוה יותר או נמוך יותר מאשר כמות נתונה של כסף. אם ישנה העדפה על–פני שש יחידות של כסף, למשל, הוא מוכן לרכוש יחידה אחת של המוצר תמורת שש יחידות של כסף. לחלופין, אם הוא מעדיף לשמור את שש יחידות הכסף שלו לשימוש אחר במקום לרכוש יחידה של המוצר, הוא לא יהיה מוכן לרכוש אותו במחיר של שש יחידות כסף. נניח שהוא ישלם שש יחידות של כסף עבור יחידה אחת של מוצר נתון. נניח גם שמהדירוג שלו נובעת העדפה ליחידה שנייה של המוצר בכל מחיר שבין ארבע יחידות ויחידה בודדת של כסף, וכי במחיר של יחידה אחת של כסף הוא מוכן לרכוש יחידה שלישית. משמעות הדבר היא שבמחיר של ארבע, חמש או שש יחידות כסף הוא יקנה יחידה אחת; במחיר של שתיים או שלוש יחידות של כסף הוא יהיה מוכן לרכוש שתי יחידות; ואם המחיר מגיע ליחידה אחת, הוא ירכוש שלוש יחידות.

באופן זה ניתן לאייר את מה שמכונה עקומת הביקוש ההיפותטית של פרט עבור מוצר מסוים שהוא שוקל לקנות ברגע נתון. בכל מחיר נתון, הוא רוכש כמות מסוימת של מוצר או לא רוכש אותה. בגלל התועלת השולית הפוחתת של המוצר, הוא יהיה נכון להגדיל את כמות הרכישה רק במחירים נמוכים יותר ויותר. זוהי הסיבה לציור עקומת הביקוש שלו במדרון כלפי מטה לימין. הביקוש הכולל למוצר מסוים הופך לסיכום של כל ביקוש אפשרי של פרט. ולמרות שכל ביקוש של פרט עשוי להיות ייחודי, כל עקומה המתארת את הביקוש של פרט תשתפל כלפי מטה לימין. לכן, העקומה המתארת את הביקוש הכולל למוצר מסוים תהיה בעלת צורה דומה, כלומר, השתפלות ימינה. מה שחיוני לצורך הבנת הביקוש הוא שעקרון התועלת השולית הפוחתת פועל תמידית בהחלטות הרכישה של הצרכן. כל יחידה נוספת של מוצר משמשת לשימוש חשוב פחות מקודמתה. ובעוד שהתועלת השולית של מוצר נופלת בהתמדה עם כל יחידה נוספת, התועלת השולית המקושרת לכסף שנותר עולה. הגדלת הכמות המבוקשת חייבת להיות מלווה בצניחה במחיר.

צד ההיצע
למרות שהדיון השגור בביקוש מכיר באופי הסובייקטיבי של החלטות הרכישה של הצרכן, ניתוח צד ההיצע של המחיר, למרות החשיבות המרובה של ההערכה הסובייקטיבית בהחלטות מכירה של מוצרים, כושל באופן קבוע בהתעלמות מהתייחסות להערכה הסובייקטיבית.

כל יצרן שיש לו מצבור של מוצר צריכה מסוים מדרג את יחידות המוצר באותו אופן שצרכן אפשרי היה מדרג מצבור כסף. ישנם שלושה שימושים שונים שלהם הוא מקצה את המצבור: הוא יכול להשתמש בו ישירות; הוא יכול למכור אותו תמורת כסף; או שהוא יכול לשמור את המוצר לצורך מכירה עתידית. הוא יעריך באופן סובייקטיבי את האפשרויות הללו, ויקדיש את היחידות השונות לשימושים החשובים ביותר. בהתבסס על הקצאה זו, הוא מדרג על סולם ההערכה שלו כל יחידה (זכרו כי המונח ”יחידה“ יכול לחבוק מספר כלשהו של תוספת קטנה יותר) למכירה ואת כמות הכסף שתתקבל בתמורה. בעבור כל יחידת מחיר אפשרית הוא יהיה מוכן למכור כמות מסוימת של המוצר או לא למכור כלל. הוא יהיה חייב להחליט אם מה שהוא מוותר עליו הוא בעל ערך רב יותר או פחוּת יותר עבורו מהמחיר אותו הוא מקבל.

סביר להניח כי עבור יצרנים מתמחים הערך של המוצר בשימוש ישיר הוא אפסי למעשה. אם הערכת המוצר שלו למטרת מכירה עתידית גם היא נמוכה מאוד, הוא יהיה מוכן למכור כמעט את כל המצבור במחיר זעום לכל יחידה, בתנאי שהתועלת השולית של הכסף נופלת באטיות ככל שהוא צובר יותר כסף. במידה שבה הוא מעריך שימוש בחלק מהיחידות למטרות שאינן מכירה ישירה, יהיו מחירים מסוימים שיהיו נמוכים מדי מבחינתו. בהעדר גורמים מפצים לא-כספיים, אין מקרה שבו הוא יהיה מוכן למכור יחידות רבות יותר בעבור מחירים נמוכים יותר ליחידה במקום למכור במחירים גבוהים יותר ליחידה.

אם אין ערך רב באי-מכירה של מצבור המוצרים, עקומת ההיצע שלו תהיה פחות או יותר אנכית, כלומר, שבכל מכירה לאורך טווח עקומת ההיצע שלו הוא יהיה מוכן למכור את כל היחידות של המוצר. במקרה אחר, העקומה תיתמר כלפי מעלה לימין, כיוון המצביע על–כך שכאשר חלק מהיחידות נמכרות, התועלת השולית של המוצר גוברת במונחים של הערך של שימושים חלופיים, דבר הדורש יותר כסף בתמורה ליחידות נוספות. עקומת ההיצע של המוכר לעולם לא תיתמר לשמאל.

אם נניח שלמוכר יש מצבור של שמונה יחידות של מוצר מסוים. אם שש יחידות של כסף נחשבות בעלות ערך רב יותר עבורו מכל אחת מיחידות המוצר, בהתחשב בשימושים החלופיים בכסף, הוא ירצה למכור את המצבור כולו במחיר של שש יחידות של כסף ליחידת מוצר. אבל אם נניח כי בעבור מחיר של חמש יחידות של כסף הוא מוכן למכור רק שש יחידות של המוצר, כל אחת משתי היחידות שנותרו היא בעלת ערך רב יותר עבורו מאשר חמש יחידות של כסף. במחיר של ארבע יחידות של כסף, הוא ימכור רק ארבע יחידות; במחיר של שלוש יחידות כסף הוא יהיה מוכן למכור רק יחידה אחת של המוצר. ובמחיר של יחידה אחת או שתיים של כסף הוא לא יהיה מוכן למכור אף יחידה.

החוק של התועלת השולית מסביר את התנהגות היצרן הזה. התועלת של יחידה של המוצר בשימושים שאינם מכירה עכשווית עולה ככל שהמצבור שלו קטן. הוא עומד על יחידת כסף גדולה יותר בחלופה ליחידות נוספות. החלטות המכירה שלו נשענות על ההערכה הסובייקטיבית שלו באותו אופן שהחלטות הקנייה של צרכן מסוים תלויות בסולם ההערכה שלו.

עקומת היצע כללית עבור מוצר תביא לסיכום כל עקומות ההיצע האינדיבידואליות ומכאן שהמקטעים השונים של העקומה יהיו אנכיים או משופעים מעלה לימין.

הנטייה למחירי שיווי–משקל
הנטייה היומיומית בשוק היא כלפי כינון מחיר שיווי–משקל עבור כל מוצר צריכה נתון. המחירים הקיימים נוטים לעבר מחיר שבו הכמות המסופקת והכמות המבוקשת שוות, תנועה המעידה על יכולתה של מערכת המחירים לתאם את פעולות האנשים העוסקים בפעולות השונות בשוק. התיאור הטיפוסי של נטייה זו מציג את מחירי שיווי–המשקל בנקודה שבה עקומות הביקוש וההיצע בשוק מצטלבות. כל מחיר מעל או מתחת למחיר שיווי המשקל אינו יכול להישמר משום שמחיר כזה יביא לתסכולם של מוכרים או קונים. המחירים מופחתים על–ידי המוכרים אם מחיר השוק גבוה מכדי שאפשר יהיה להיפטר מהכמות המוצעת; המחירים מועלים במיקוח על–ידי הקונים אם המחיר נמוך מדי כדי לגרום למוכרים להציע כמות מספקת לסיפוק הביקוש של הקונים.

דמי החכירה בשוק למוצרי צריכה בני–קיימא נקבעים על–פי אותו תהליך תמחור. דמי חכירה הם מחירים עבור יחידות שירות שהושגו באמצעות הזכות להשתמש ברכושו של מישהו אחר לאורך תקופת זמן. על כן, יש ביקוש להיצע של שירותים הניתנים להשגה באמצעות מוצרים חכורים. רות'ברד הסביר התפתחות שוק זה באופן הבא.

מאחר וכל מוצר נקנה רק תמורת השירותים שהוא יכול להעניק, אין שום סיבה מדוע תקופה מסוימת של שירות של מוצר אינה יכולה להקנות. דבר זה ניתן לעשות, כמובן, רק כאשר הדבר אפשרי מבחינה טכנית. על–כן, הבעלים של חלקת אדמה או מכונת אריגה או בית עשוי ”להשכיר“ אותם לתקופת זמן בתמורה לכסף. חכירה כזו מותירה את הבעלות החוקית על המוצר בידי ”בעל הבית,“ אך הבעלים האמיתי של השימוש במוצר למשך תקופה זו הוא החוכר או הדייר.[2]

צריך להזכיר בנקודה זו כי יש קשר בין מחירי החכירה הצפויים בעתיד ומחיר הרכישה של מוצר בכללו. מחיר השוק למוצר נוטה להשתוות לערך העכשווי של החכרות עתידיות צפויות. אם הערך הנוכחי של החכרה עתידית צפויה גדול מהמחיר של המוצר בכללו, אנשים רבים יותר ירצו להיות בעלי המוצר ולא לחכור אותו. בו–זמנית, הבעלים הנוכחיים ייטו פחות למכרו. ביקוש עודף זה למוצר יגרום למחיר המוצע לעלות במיקוח כלפי מעלה לכיוון הערך העכשווי של החכרות עתידיות. מצד שני, אם הערך העכשווי של החכרות צפויות נמוך ממחיר המוצר, פחות אנשים ירצו לקנותו והבעלים ירצו למכרו במקום להחכירו. היצע יתר זה של המוצר יגרום למחירו להשתפל כדי להתאזן עם הערך העכשווי של ההחכרות העתידיות הצפויות, ומכאן שמחירי השוק יכוננו בשוק באמצעות אותם כוחות של היצע וביקוש. מאחר והמחירים יכולים להשתנות, ההחכרות העתידיות הצפויות אינן רק מכפיל של ערכי החכרה נוכחיים. היחס שבין מחיר השוק של מוצר והחכרות עתידיות הוא רק נטייה לטווח-ארוך. את ההסבר למה שמתרחש בתהליך התמחור אי אפשר לתאר באמצעות תרשימים בלבד, עם זאת. חייבים לחשוב על התהליך במונחים של פרטים הפועלים בהתאם להערכותיהם הסובייקטיביות. אם המחיר גבוה מדי או נמוך מדי בהשוואה למחיר שיווי–המשקל, הפרטים יתנהגו באופן מכוון–מטרה כדי לתקן את המצב. כל חליפין דורשים שני צדדים הנהנים מהם. כפי שמיזס אמר, התהליך אינו מתמטי או אל-אנושי.

כאשר אומרים כי הליך השוק נוטה להניב מחיר שיווי–משקל לכל מוצר, אין התייחסות למחירים של כל המוצרים הזהים מבחינה פיזית. אם צרכנים רואים בהיצע של ספק מסוים דבר השונה מזה של מוכרים אחרים, המוצר הוא מוצר שונה למטרת ניתוח כלכלי, אפילו אם תכונותיו הפיזיות הנצפות הן זהות לאלו של מוצרי מוכרים אחרים. הדבר החשוב באמת הוא האופן בו הצרכנים תופשים את המוצרים השונים שבפניהם. בדומה לכך, מוצרים מרוחקים אינם זהים למוצרים קרובים. ”אותו מוצר“ משמעותו יחידות של המוצר הנגישות ושימושיות באותה מידה לקונה. מוצרים שיש להעבירם ממקום מרוחק שלמים פחות ולכן שימושיים פחות, בגלל שהעברה לנקודת הרכישה היא חלק מהליך המוצר.

על–כן, ייתכנו מחירי שוק שונים למוצרים שמתצפת אובייקטיבי וניטרלי, המתמקד רק בתכונות הפיזיות, היה קובע שהם זהים. זוהי כוונתו של מיזס כאשר הוא אומר כי

השוק אינו יוצר מחירי דמה או מכוניות באופן כללי ולא שיעורי שכר באופן כללי, אלא מחירים לחלקת אדמה מסוימת, מכונית מסוימת ושכר מסוים עבור ביצוע מסוג מסוים. אין זה מעלה או מוריד מבחינת תהליך התמחור לאיזה סוג של דברים המוצרים בחליפין מוקצים מנקודת מבט כלשהי. עם זאת, הם עשויים להיות שונים במובנים אחרים, בעצם פעולת החליפין הם אינם אלא סחורות, כלומר, דברים המוערכים בזכות כוחם להסיר אי–נוחות.[3]

חשוב להדגיש בניתוח מחירים כי התנועה לכיוון מחירי שיווי–משקל שוקי היא נטייה שרק לעתים נדירות מבשילה בגלל השינויים המתמשכים המתרחשים בהערכות הסובייקטיביות של אנשים ובהיצע של כל מוצר. ההנחה שהמחירים שכוננו ינציחו את עצמם מהווה תפישה של ערך כדבר אובייקטיבי ובלתי משתנה. אבל פרטים, קונים ומוכרים כאחד, חווים שינוי מתמיד בהערכותיהם, מטרותיהם ופעולותיהם. מהות הפעולה היא שינוי. ההשתנות המתמדת של בחירות ופעולות אנושיות מערערת את הנטייה בשוק לכינון מחירי שיווי–משקל. למרות זאת, עם כניסתו של שינוי בנתוני השוק, ההליך קובע כיוון חדש לכיוון מחיר שיווי–משקל חדש. ניתוח מחירים משתמש בכלי המנטלי של מחירי שיווי–משקל כדי להסביר את הנטייה המתמשכת של תהליך השוק. מחירי השוק הם התוצאה של נסיבות מסוימות שהתקיימו בזמן ההתרחשות.

השינויים במחירים אינם מאפשרים התייחסות למחירים כמחירים נוכחיים או מחירי הווה באופן מלא. כפי שאומר מיזס, ”מחירים הם או מחירי עבר או מחירים מצופים בעתיד."[4] התייחסות למחירים כ”עכשוויים“ שווה לאמירה שמחירי העתיד הקרוב ידמו למחירים ההיסטוריים בעבר הקרוב ביותר, לדוגמה לפני חצי שעה. מאחר ומחירים אינם משתנים באופן דרמטי מרגע לרגע בשוק, מחירי העבר הקרוב הם נקודת פתיחה שימושית לחיזוי מחירים עתידיים. אבל המחירים העתידיים הם בעלי החשיבות העיקרית עבור כל שחקן. מחירי העבר אינם מספקים לנו ידע וודאי ביחס למחירים עתידיים.

אי–הרלוונטיות של עלויות עבר
חשוב להדגיש שניתוח זה נוגע למוצרים שכבר יוצרו; אלו הם מוצרים הנכנסים לתמחור היומיומי של מוצרי צריכה. זוהי הסיבה שאין צורך להתייחס בניתוח לעלויות היצור של המוכר. עלויות המוכר מתייחסות לסולם הערכים הסובייקטיבי שלו, כלומר, להערכתו שלו ביחס למוצר והחלופה הטובה ביותר הבאה לשימוש ישיר או מכירה עתידית. מרגע שהמוצר יוּצר, עלויות הכסף שלו בעבר אינן רלוונטיות להכרעות שימוש במוצר. כפי שת'רילבי אמר, ”העלות היא עניין חולף. העלות הכרוכה בהחלטה מסוימת מאבדת את משמעותה כאשר ישנה הכרעה משום שההכרעה מחליפה את מסלול הפעולה החלופי.“[5] ג'בונס הדגיש אמת דומה כאשר הצהיר, ”במסחר, מה שהיה היה, ואנחנו מתחילים תמיד מהתחלה בכל רגע, שופטים את ערך הדברים תוך התכוונות לתועלת עתידית. התעשייה במהותה מסתכלת קדימה, לא אחורה.“[6] משימת המוכר היא למצות את המיטב במצבו בהתאם למצבור המוצרים שברשותו.

על–כן, אין זה נכון לומר כי מחירים נקבעים על–פי עלויות היצע וביקוש. עלויות נכנסות למערכת ההחלטות של המוכר בזמן הייצור.[7] עניין תכנון הייצור מטופל בפרק 5.[*] ברגע שהמוצרים מיוצרים, רק הערכות סובייקטיביות המבוטאות על ידי קונים ומוכרים אינדיבידואליים הנוגעות למוצרים ולשיעור החליפין שלהם במונחים כספיים נוגעות לכינון מחירי השוק.

מרכזיות הערכות הצרכן
בניתוח סופי, ההערכות הסובייקטיביות של הצרכנים הן הגורם העיקרי בקביעת מחירי השוק של מוצרי צריכה בכלכלת שוק מתקדמת. ניתן לראות כי ההערכות הסובייקטיביות של כל מוכר נתון המחזיק במאגר מוצרים נוגעות בסופו של דבר להפקת ההכנסה הכספית הגדולה ביותר באמצעות מכירת המוצרים. אין כוונת הדברים שכסף מודד סיפוק באופן כלשהו; הוא פשוט מכיר בעובדה שליותר כסף יש יותר משמעות מבחינתו מאשר פחות כסף במצב שבו גורמים לא-כספיים כבר נשקלו. העדפתו ביחס לגורמים לא-כספיים הייתה נשקלת בהחלטה לייצר את המוצרים הנתונים. עם יותר כסף הוא יכול לרכוש יותר דברים המניבים סיפוק עבורו.

אם מפשטים את מטרת הערכותיו לכסף הניתן להשגה מצרכנים אנו הופכים את השימוש הישיר במוצרים, ולא מכירתם, לחסר משמעות על סולם ההערכה של המוכר. כדי להצדיק הכפפה מוחלטת זו של ערך השימוש לערך החליפין צריך רק לזכור את גורלו של יצרן מתמחה בכלכלת שוק מתקדמת: בדרך כלל אין לו כמעט צורך אישי במצבור המוצרים שהוא מייצר. יצרן נעליים לא ירצה לשמור כמות גדולה של נעליים לצורכי נעילה. האפשרות המעשית היחידה עבורו היא למכור אותן בסופו של דבר במחיר הטוב ביותר. הוא יתייחס למחיר שבו הוא מוכר כעת נעליים כמחיר שהוא מצפה לקבל בעתיד. אלו השיקולים של ההערכה הסובייקטיבית שלו, והעדפת הזמן שלו תכנס לתוך הערכת מחירים עתידיים. אם אין מבחינתו ערך שימוש או הערכה למחירים עתידיים, דבר המשתקף בעקומת היצע אנכית, מחיר השוק יהיה שווה לזה הנדרש למכור את כל הסחורה. מצד שני, אם הוא מצפה שהמחירים בעתיד יהיו גבוהים מספיק כדי להרתיעו ממכירה עכשווית של כל המוצרים בכל מחיר, דבר המשתקף בעקומת היצע המשתפעת כלפי מעלה, הערכת המוצרים למכירות עתידיות תהיה תלויה בהערכות הצרכנים כפי שהוא חוזה שישתקפו במחירים עתידיים. ואחרון, כאשר המוצרים שהוא נמנע ממכירתם עכשווית במחירים נמוכים יוצעו למכירה, המחיר שישלמו עבורם הצרכנים יהיה הגורם הקובע. ערך החליפין נובע בהגדרה מההערכות של אלו המקבלים את המוצר בחליפין ואלו המוכנים לשלם כסף עבורו.

קריאה מומלצת
  • Mises, Ludwig von. Human Action: A Treatise on Economics, pp. 257-289 and pp. 327-397.
  • Rothbard, Murray N. Man, Economy, and State: A Treatise on Economic Principles. New York: Van Nostrand, 1962, pp. 160-272.
הערות
* ככל הנראה הכוונה לפרק 6.
1 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 258, 315.
2 רות'ברד, אדם, כלכלה ומדינה, I, עמ' 170.
3 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 393.
4 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 217.
5 G.F. Thirlby, "The Subjective Theory of Value and Accounting 'Cost,'" Economica (February 1946): 34.
6 William Stanley Jevons, The Theory of Political Economy, 3rd ed. (London: MacMillan & Co., 1888), עמ' 164.
7 ביוקנן מוסיף אבחנה מועילה בין עלות ”משפיעת בחירה“ ועלות ”מושפעת בחירה.“ במובן זה, עלויות כספיות הן עלויות מושפעות בחירה. ר' James M. Buchanan, Cost and Choice (Chicago: Markham Publishing Co., 1969), עמ' 44, 45.
חלקי הספר