מבוא לכלכלה אוסטרית: מבוא
  ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית, כמו זו של דיסציפלינות אחרות, חושפת עירוב של מערכות חשיבה שהופרדו לאסכולות רעיוניות שונות. שיטה זו של קטגוריזציה של הרעיונות של הוגים שונים מתרכזת בדוֹמוּת שבתוך קבוצות מסויימות המאפילה על השונות. הפיסיוקרטים הצרפתים שעלו לגדולה במחצית השנייה של המאה השמונה–עשרה משקפים את האסכולת המודרנית הראשונה בחשיבה הכלכלית. הגות כלכלית קלסית, מרקסיזם וסוציאליזם באו בעקבותיה. במהלך המחצית השנייה של המאה התשע–עשרה הופיעו במערב אירופה שתי אסכולות חשיבה כלכלית מנוגדות: האסכולה ההיסטורית הגרמנית והאסכולה האוסטרית. האסכולה ההיסטורית הגרמנית חתרה לגילוי האמת הכלכלית באמצעות חקר ההיסטוריה הכלכלית. בשנת 1883 הפכה המתודה האמפירית שלהם למטרה אליה כוונו חיציהם של האוסטרים הראשונים, שטענו כי הידע הכלכלי צומח מניתוח תיאורטי ולא מחקר ההיסטוריה. במשך למעלה משני עשורים התלהטה בין האסכולות ”מחלוקת השיטות.“[*]

מונוגרפיה זו היא נסיון להסביר את הרעיונות המהותיים ביותר של האסכולה האוסטרית, שראשיתה עם קרל מנגר, פרופסור לכלכלה פוליטית באוניברסיטה של וינה בין השנים 1873 ו-1903. בשנת 1871, ב”עקרונות הכלכלה“[**] שלו יצר מנגר תיאורית ערך שפתרה את השאלה שהטרידה מאוד את הכלכלנים הקלסיים הגדולים. תיאוריה זו הייתה תיאורית הערך הסובייקטיבי שהתבססה על עקרון התועלת השולית.[1] התיאוריה נפטרה מן הרעיון הקלסי שערכו של דבר הוא מדד אובייקטיבי, חיצוני למוצר עצמו. מוצרים כלכליים נתפשו מעתה כבעלי ערך סובייקטיבי מצד הסיפוק שהמשתמש מצפה להפיק מהשימוש בהם. בחינה מקיפה יותר של תאוריית הערך הסובייקטיבי, שהפכה ליסוד האסכולה האוסטרית כולה, מוצגת בחלקים הבאים. שני תלמידיו הגדולים של מנגר, פרידריך פון וייסֶר ואויגן פון בוֹהְם-בָּאוֶרק פיתחו את התיאוריה והבהירו את השלכותיה לתחומי תיאורית הערך וההון והריבית.

וייסר הרחיב את בעיית ה’השלכה‘ של מנגר, שהסבירה מחירי או עלויות משאבים כנובעים מהמחירים המצופים של מוצרים שהמשאבים שימשו בייצורם. התגבשות הערך הייתה, כך הראה, הליך מעגלי, והתפישה של העלויות, חלק חסר בתיאוריה של מנגר, קושרה לתאוריית סובייקטיביות הערך. ”חוק העלות“ של וייסר, או תורת העלויות החלופיות טענה כי העלויות של ייצור מוצר משקפות את ההיצע המתחרה של יצרנים אחרים עבור המשאבים המשמשים בייצור; עלויות הן תשלומים הכרחיים רק כדי למשוך משאבים מהשימוש הרווחי הרווחי ביותר הקרוב.

תרומתו הגדולה של בוהם-באוורק הייתה תיאורית ההון והריבית שלו. בוהם-באוורק הדגיש את חשיבות הזמן בהליך הכלכלי והגדיר את ההון כגורמי הייצור המופקים. רעיונו המרכזי היה, שה”החזריות“ (roundabout) מאפשרת לבני אדם להגביר את יצרנותם, גם במונחים של הגדלת כמות המוצרים הניתנים לייצור בלי ציוד וכלים וגם במונחים של מוצרים הניתנים לייצור רק באמצעות מוצרי הון. תקופת ההמתנה הנובעת משימוש בהליכים עקיפים מספקת בסיס להסבר שלו לתופעת הריבית. הוא טען כי במצב בו כל הגורמים האחרים שווים, אנשים מייחסים ערך גבוה יותר למוצרים קיימים בהשוואה למוצרים עתידיים בעלי מאפיינים דומים. הנחה זו הייתה הבסיס להסברת ההפרש שבין מחיר המכירה והעלויות והשוליים שקיבלו הקפיטליסטים שסיפקו את המימון למוצרי הביניים—מוצרי-ההון. ההחזר שלהם היה תשלום ריבית עבור תקופת הזמן שבמהלכה נעשה בהשקעתם שימוש, ולא היה כאן ניצול של העובדים, כפי שטען מרקס. מכאן שתאוריית סובייקטיביות הערך הורחבה כדי לכלול את עקרון העדפת הזמן. למרות שתאוריית ההון האוסטרית שונתה במידת מה מאז, ההסבר הבסיסי של בוהם-באוורק לריבית והליך ההחזריות או הייצור העקיף שמרה על מקומה המרכזי בתיאוריה האוסטרית עד היום.

שני תיאורטיקנים מודרניים חשובים של האסכולה האוסטרית הם לודויג פון מיזס ופרידריך פון האייק. מיזס זכה לתשומת לב רבה מכלכלנים אחרים בשנות העשרים של המאה העשרים עם טענתו שהסוציאליזם אינו אפשרי בכלכלה מודרנית בגלל העדר מחירי שוק בו—אלמנט שהיה מבחינתו אמצעי שאי–אפשר בלעדיו להקצאת משאבים רציונלית. מיזס והאייק העלו תרומה משמעותית לגיבושה של האסכולה האוסטרית למכלול שלם. ההסבר שלהם לתנודות המחזוריות בעסקים כנובעות מהרחבת אשראי בלתי–נשלטת בידי הממשלה הוסיפו אבן בניין חשובה נוספת למבנה האוסטרי. ההתמקדות של האייק ב”ידע בחברה“ ותפקידו החיוני בתיאום הפעולות של משתתפי השוק המקיימים אינטראקציות זה עם זה סיפקה תובנות לחשיבות החיונית של חקר הכלכלה. ספר זה יסתמך במידה משמעותית על הרעיונות של האייק ומיזס, יחד עם אלו של שנים מתלמידיו של מיזס: ישראל קירצנר ומורי רות'ברד, שלשניהם תרומה חשובה להבהרה ולפיתוח של הניתוח האוסטרי.

למרות שהאסכולה האוסטרית אינה מובחנת עוד מאסכולות אחרות בקבלת תיאורית הסובייקטיביות של הערך, ישנם עדיין מאפיינים ייחודיים המובנים בגישה האוסטרית לניתוח כלכלי המפרידים אותה מאסכולות אחרות. מאפיין אחד כזה הוא העמדה המתודולוגית הנוקשה שלה. כבר הייתה קודם התייחסות למטודנשטרייט, ”מחלוקת השיטות“ שעורר מנגר בספר שפרסם בשנת 1883.[2] הניתוח הכלכלי האוסטרי מבוצע במידה רבה על בסיס הגיון היסקי (דדוּקטיבי) תיאורטי; לאמפיריציזם יש רק מקום מצומצם בתיאוריה הכלכלית האוסטרית—ומכאן הקרב עם האסכולה ההיסטורית הגרמנית. תופעות כלכליות, הנובעות מסביבה חברתית, נחשבות אצל האוסטרים למורכבות ובעלות שונות רבה מדי מכדי שאפשר יהיה לבצע ניתוח ניסויי בהן בדומה לזה שמבצעים מדענים בתחום הפיסיקה. בהתאם לכך, התיאוריה האוסטרית מתנגדת מסיבות מתודולוגיות למתמטיקה ככלי לניתוח כלכלי. הבנה מושגית ולא יחסים כמותיים הוא הבסיס היחידי שיש לו משמעות במדעי הכלכלה. מנגר, אבי האסכולה האוסטרית, עמד על שימוש בכיוון איכותי זה לכל אורך עבודתו, וכך גם ממשיכיו. המאפיין החשוב השני של התיאוריה האוסטרית הוא האידבידואליזם המתודולוגי. האוסטרים מאמינים כי התופעות הכלכליות אינן ביטוי של כוח חברתי או יישות היפותטית כמו ”החברה“ אלא תוצר של התנהגותם של פרטים העוסקים בפעילות כלכלית. התהליך הכלכלי בכללו אינו ניתן להבנה, מכאן, אלא באמצעות ניתוח מרכיביו הבסיסיים, פעולות הפרטים.

הניתוח האוסטרי משתמש כנתונים בטבע האנושי ובמציאות האנושית. ערכי הפרט ופעולותיו בהקשר של אמצעים הכוללים את הידע שהוא סבור שהוא מחזיק ברשותו עומדים במרכז החקר הכלכלי. הגורמים הקשורים לשגגה אנושית, אי–הוודאות בעתיד והזמן החולף צריכים לקבל תשומת לב נאותה. גישה ניתוחית זו מבתקת את סבך המורכבויות של כלכלת שוק מודרנית ומספקת הבנה בסיסית של ההליך הכלכלי באמצעות בחינת אלמנטים מהותיים בשוק. האסכולה מפזרת את הערפל המיסטי שסביב מונחים כמו הכלכלה, מחירי השוק, רווחי והפסדי עסקים, שערי ריבית, אינפלציה, מיתון ושפל כלכליים. תופעות אלו אינן בלתי ניתנות להסבר ונטולות סיבה, כפי שנראה בפרקים הבאים.

ספר זה, כפי שמעידה כותרתו, מציג סקירה כללית של יסודות התיאוריה האוסטרית. הוא מתמקד בשוק החופשי או בכלכלה הקפיטליסטית. כמובן שאין לזנוח את העבודות המרכזיות של הכלכלנים האוסטריים כדי לרכוש הבנה מעמיקה יותר של הנושאים הנדונים כאן. חשוב לעיין בעבודות אלו במיוחד כדי להבין באופן מקיף את ההשלכות החמורות של התערבות ממשלתית בהליך השוק, התערבות נפוצה מאוד בימינו. רשימת קריאה מומלצת להרחבת ההבנה של נושאים מובאת בסוף כל פרק.

ניתן לקוות כי ספר זה יוכל לשמש מבוא יעיל לתיאוריה האוסטרית. (קשה להמנע מתחושת אי נוחות בשימוש במונח ”כלכלה אוסטרית,“ שמא יובן הדבר כמשהו השונה מכלכלה איתנה.) המהומיה שסביב הכלכלה הקיינסיאנית, הבלבול המכוון של האקונומטריה, הכשלונות העגומים של תחזיות כלכלנים ”מקצועיים,“ המודלים הבלתי מציאותיים של ספרי הלימוד כמו תחרות מושלמת ומונופול טהור, אינפלציה ואבטלה קבועים, ופוליטיזציה של האינטרסים הכלכליים יצרו אי–אמון שיש לו הצדקה ביחס לכל התיאוריות הכלכליות. אך לא ניתן להתעלם מהניתוח האוסטרי אם מעוניינים להבין את הליך השוק בכללו ואת ההשפעות של הפרעות בפעולתו. ספר זה יהיה שימושי כסיוע בקורס בתיאוריה כלכלית או קורס בהיסטוריה של המחשבה הכלכלית לתלמידים ברמת המכללה וברמת תואר ראשון.

הערות
1 ההיסטוריה של ההגות הכלכלית מעניקה עתה למנגר, יחד עם ויליאם סטנלי ג'בונס, כלכלן אנגלי, ולאון ולרה, כלכלן צרפתי, את הקרדיט ליצירת תיאורית הסובייקטיביות של הערך באופן עצמאי בערך באותה עת. ר' Mark Blaug, Economic Theory in Retrospect (Homewood: Richard D. Irwin, Inc., 1962), pp. 272-73.
2 הספר תורגם לאנגלית תחת השם ”בעיות בכלכלה ובסוציולוגיה“: Problems of Economics and Sociology (Urbana: University of Illinois Press, 1963)
[*] המכונה Methodenstreit.
[**] Grundsatze der Volkswirtschaftslehre
חלקי הספר
 
 
רשימת תגובות (1)
 
 
נעמי קליין והסוביקטיביות של הערך ;-)
14/7/2009
נכתב על ידי א"ק

באופן אירוני, תיאורית הסוביקטיביות של הערך מאפשרת להסביר מדוע בורה מוחלטת בכלכלה וכזבנית מקצועית כמו נעמי קליין, מקבלת במה נרחבת כל כך להבליה.

התשובה היא כמובן שמבחינת אנשי השמאל, אשר זקוקים לאדם שיאבק בקפיטליזם (לאחר שזה הביס את המרקסיזם לסוגיו בשדה הקרב האידיאולוגי והמעשי) לשם סיפוק הצרכים האידיאולוגיים הסוביקטיביים שלהם, ערכה של קליין, נבערת מדעת ושקרנית ככל שתהיה, לא יסולא בפז.