כך נחרבן את שוק הספרים
  ח"כ ניצן הורוביץ ממרץ, כך מספר דה-מרקר (8/6/09) מתכוון להגיש הצעת חוק לפיה יקבע לספר חדש מחיר קטלוגי, שלא ישונה במשך שנה.

אין צורך להרחיב הרבה את הדיבור על אווילותה של ההצעה. בסיסית, יש כאן העלאה של מחיר הספרים, שתוביל בהכרח לירידה בביקוש. הספרים בחנויות יהיו יקרים יותר, מה שייטיב עם רשתות החנויות המתקשות להתחרות (כלומר, "סטימצקי" ושות') ועם הוצאות הספרים החזקות יותר, שמאמינות כי הירידה בביקוש תהיה קטנה מהירידה בהכנסותיהם עתה, עם המבצעים התכופים (שלושה ספרים במאה שקל ודומיהם).

וכדי שלא נרגיש שהשכל חולק רק לצד אחד—זה של "צומת ספרים," יצא מנכ"ל הרשת, אבי שומר, בהצהרה שהוצאות הספרים עשו קרטל ותיאמו עמדות, לאור סירוב רבות מהן לשתף פעולה עם "צומת ספרים" במבצע ההנחות שלה. כמובן, כל אוהב חופש יבין מייד כי חופש הוא גם החופש להתארגן, ולהוצאות הספרים צריכה להיות מוקנית הרשות לתאם ביניהן מה שהן רוצות. אחרי־הכל, הוצאת ספרים שלא תהיה מרוצה תוכל לערוק מן ההסכמה בכל עת.

"סטימצקי" והוצאות הספרים התומכות בחוק ("סטימצקי" אף הציעה לשלם מאה אלף שקל למי שיקדם אותו, כך לפי שומר) נוהגות בטיפשות. ניצן הורוביץ נוהג בחוכמה. הרשות המחוקקת והמבצעת תרות בהתמדה אחרי סדקים בעדם יוכלו לחדור לשווקים נוספים ולשלוט בהם. שוק התרבות, אף שמבחינה כספית הוא אינו הגדול מכולם, הוא אחד המפתים ביותר. אין זה מפתיע כלל לגלות כי היוזמה באה מנציג מפלגה שיש לה משיכה מיוחדת למעמד של "קומיסרי תרבות."

"החוק הצרפתי" (כלומר, בהשראת צרפת, שבה נהוגה הגבלה של הורדות מחירים) הוא טריז מצוין אל תוך שוק הספרים. חקיקתו תכונן את העקרון לפיו למדינה יש עניין בשוק הספרים. במקום שההיצע והמחירים יקבעו על־ידי הביקוש של אזרחי המדינה לספרים כאלו ואחרים, ייקבע שמעל לביקוש הציבור ניצב רעיון כלשהו לגבי הביקוש ה"רצוי." מכאן תוביל דרך קצרה ופשוטה הלאה, לרגולציה מקיפה ומעמיקה יותר. לדוגמה, אם למדינה יש עניין בקביעה מה המחיר הנקוב של הוצאות ספרים, מדוע שלא יהיה לה עניין בקיומן של הוצאות ספרים מסוימות, המוציאות ספרי 'איכות' שאין להם ביקוש רב? ומדוע, אם אנחנו כבר כאן, שלא ייקבע כי על כל חנות להקדיש לפחות 25 אחוז מחלון הראווה שלה לספרי איכות אלו (בחינם, כמובן)? ובעניין זה, למה שלא נקבע "רישוי הוצאה" ונגדיר במדויק למי מותר ולמי אסור להוציא ספרים? ואולי גם ניכנס ונאמר מה סוג הנייר שצריך להשתמש בו? והפונט? ואולי לבצע רגולציה של צבעי העטיפה?

אלו, כמובן, הצעות אבסורדיות. המדינה לא תתערב עד כדי כך לעומק. בינתיים. גם אין צורך. כינון שליטתה בהוצאות הספרים יספיק כדי לגרום להן ליישר קו.
 
 
רשימת תגובות (3)
 
 
מלחמת החורמה של סטימצקי בבעלות הצולבת
15/6/2009
נכתב על ידי גונזו

ראו כאן http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3731220,00.html
 
 
 
 
שאלה כללית
15/6/2009
נכתב על ידי גונזו

איך עושים כאן לינק?
 
 
 
 
בשיטה הרגילה
15/6/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

עם a href וכל זה.