לא פליטים
 


צריך לומר זאת בגלוי, וצריך לומר זאת בקול: הם לא פליטים. הציבור מסוריה (ומאריתריאה, ומניגריה, ומאפגניסטן, ומפקיסטן) הצובא היום על פתחיה של אירופה אינו ציבור של פליטים. אלו מהגרי עבודה. לא פחות מזה. לא יותר מזה. פשוט זה.

הסכנה החמורה ביותר האורבת לדיון ציבורי היא השתקתו באמצעות הטבעה של כל מי שמציג עמדה שונה בצווחות, בכינויי גנאי ובניסיון להציגו כבעל עמדות קיצון. הניסיון להשתיק את היריב באמצעות ניסיון החרמה או התקפה אלימה — מילולית או פיזית — הוא המאפיין המובהק של החלש. מי שטיעוניו רופסים ועובדותיו מתפוררות, מעדיף להעביר את הדיון לזירת העלבונות האישיים; מי שחש שעמדתו זה עתה נכבשה וקיומה רופף, מנסה לסלק מחוץ לגדר הלגיטימי כל דעה המערערת עליה; מי שהשטח הציבורי שלו קטן ומאוים, מתקשה להכיל מערערים, ומנסה למנוע מהם דריסת רגל בשטחו.

זה בדיוק מה שמתרחש כעת בנושא 'הפליטים' — בוודאי באירופה, ובמידה רבה גם בשאר מקומות במערב. העמדה ההומאנית המתחייבת דורשת לומר שחייבים לטפל בפליטי־החרב הנמלטים מאימי מלחמת־האזרחים בסוריה, ואם הם אכן נראים כמו פליטים (כלומר, גוון עורם שחום דיו) ואם אנחנו רואים ילדים בוכים, ואם סוכנויות האו"ם אומרות שמדובר בפליטים, כי אז חזקה עלינו שאכן מדובר בפליטים — וכל מי שאומר אחרת, הרי הוא גזען חשוך־מרפא, אנטי־הומניסט, קריפטו-נאצי, וחרא באופן כללי.

וכך יושבים אזרחי המערב וצופים במתרחש — עיניהם רואות דבר אחד, אוזניהם שומעות פירוש אחר, ופיהם מצקצק אמפתיה אוטומטית לפליטים, שהרי הם אינם גזענים. הם הומניסטים. הם אוהבי אדם. חייבים לסייע לאומללים האלו.

נתחיל בעובדות פשוטות. הביטו בתמונות הבאות, המתעדות את הפליטים הצועדים מהונגריה לאוסטריה:

something

something

something

הבטתם בהן? הבטתם היטב? כעת, אמרו לי: כמה ילדים אתם רואים בהן? אני בדקתי את התמונה הראשונה. היו בה 3 ילדים ו-147 בוגרים — 95 אחוז מהם גברים צעירים. זו גם תמונת המצב בתמונה השנייה ובשלישית. אתם מוזמנים לבדוק תמונות אחרות: בצילום מקרוב, תראו לעתים קרובות ילדים. בכל צילום המציג קבוצה גדולה של המהגרים, כמעט כולם יהיו גברים צעירים.

מהגרי עבודה
בחודשים ינואר-ספטמבר 2015 זרמו לאירופה יותר מחצי מליון מהגרים מאפריקה ומהמזרח־התיכון. זרם ההגירה נמשך בעצמה מזה שנים, והוא כלל לאורך השנים בעיקר מהגרי עבודה, שניסו להגיע לאירופה במיוחד מכיוון מזרח ומכיוון דרום (בעיקר הגירת ניגרים, אריתראים וסורים).

בשנים 2011-2014 היו כ-1.5 מליון מבקשי מקלט באירופה, כשהארצות המבוקשות ביותר למקלט הן גרמניה, צרפת, שוודיה ואיטליה. האחרונה, בעיקר בגלל קרבתה לצפון אפריקה, אך האחרות, וגם שאר המדינות הבולטות ברשימה, הן מעין מטריצה גסה של עושרן של המדינות ומידת הנדיבות של מדינת הרווחה באותן מדינות. (נתונים מפורטים, כאן).

נתונים עדכניים על מבקשי מקלט באירופה שהם בעלי אזרחות סורית מעלה עובדות מאלפות. ראשית, ממוצע החודשים האחרונים (מאי-אוגוסט) מצביע על־כך ש-75 אחוז ממבקשי המקלט הם גברים, ושיעור זה עקבי לאורך השנה האחרונה לפחות. ילדים עד גיל 14 מונים כ-18.6 אחוז מכלל מבקשי המקלט, שעה שבני למעלה מ-65 מונים פחות מאחוז. בני 18-34 מונים 55 אחוז ממבקשי המקלט.

הפרופיל הזה טיפוסי לחלוטין למהגרי עבודה — גברים צעירים המבקשים להם עבודה במדינה אחרת ועשירה יותר ממדינת מוצאם — זהה כמעט לחלוטין לפרופיל הדמוגרפי של מבקשי המקלט מניגריה, ומחזק את הרושם שנוצר מבחינת תמונותיהם של המהגרים הסורים. אלו אינם פליטים אלא מהגרי עבודה.

ולא מדובר במהגרי עבודה עניים. למעשה, כמו כמעט בכל המקרים של הגירת עבודה בעבר — המהגרים אינם העניים והחלשים אלא החזקים והעשירים יותר. מי שיש לו כסף, קונה לו את האפשרות להבריח את הגבול.

לא סוגיה הומניטרית
איך שלא נהפוך את זה, מהגרי עבודה אינם סוגיה הומניטרית. אפשר לחוש אהדה לרצונם של הסורים לצאת מביב השופכין המדכדך של חייהם בתורכיה או בסוריה או בירדן — ומי בינינו לא יחוש אמפתיה לכך? — וניתן להעלות הצעות שונות להתמודדות עם ההגירה הזו, אך הדיון אינו צריך לעסוק בפן ההומניטרי, שכן אין פן כזה באמת.

בהמשך לכך, צריך להגמל מההשוואות המטופשות למצבם של פליטים אמיתיים, ולבטח יהודים בתקופת מלחמת־העולם השנייה. מעבר לכך שהיהודים לא היו מהגרי עבודה אלא פליטים, יש שני הבדלים ניכרים בין המצב של הסורים למצבם של היהודים. הראשון הוא שהיהודים באירופה הכבושה בידי הנאצים נמצאו בסכנה מיידית וברורה להשמדתם, שעה שכמעט כל המהגרים הסורים אינם נמצאים וגם לא נמצאו במצב כזה. למעשה, רוב מכריע בהם מגיע מהמדינות שבהן מצא מקלט בטוח (יחסית) ממלחמת האזרחים; הבדל שני קשור בהיקף ה'חבילה' ההגירתית. היהודים שניסו להגר בתקופת השואה לא ביקשו להשתלב במדינת רווחה, ואפילו לא ביקשו אזרחות במדינה הקולטת. למעשה, כל מדינה שהייתה מוכנה לקלוט אותם כנתינים זרים (כלומר, ללא אזרחות) וללא כל תמיכה הייתה זוכה לנשיקות על שתי הלחיים, לא לזריקת בקבוקי מים על פסי הרכבת.

ועוד יותר כך ביחס לישראל. ראשית, גם אם היה מדובר בפליטים ממש, אין שום סיבה הגיונית שמדינת ישראל תקלוט פליטים ממדינת אויב מושבעת, שהמחלוקת היחידה בין הצדדים הניצים במלחמת האזרחים בה ביחס לישראלים היא איך יותר טוב להשמיד אותם. יש הגורסים תליה על עץ. אחרים מעדיפים עריפה. וההומניסטים מעדיפים מות מהיר וקל בירייה. ואם לא מדובר בפליטים אלא במהגרי עבודה — על אחת כמה וכמה.

מה יעשו באירופה?
זרם מהגרי העבודה חשף בצורה אכזרית אמת פשוטה אחת: אירופה הגיעה לנקודת האל־חזור. הפריון באירופה נמוך מזה שנים. בחלק ניכר ממדינות אירופה הוא ירד מתחת לשיעור התחלופה הבינדורית (2.1 ילדים לאישה) והיום אין אף מדינה באירופה (כולל תורכיה) הנמצאת מעל לרף זה. רוב המדינות הגדולות באירופה נמצאות הרבה מתחתיו. משמעות הדבר ברורה: בכל מדינה שבה שיעור הפריון נמוך משיעור התחלופה הבינדורית לאורך שנות דור האוכלוסייה תתחיל להתכווץ.

התופעה ניכרת באופן מובהק במדינות העניות יותר של אירופה, שאינן מושכות אליהן מהגרים, ולעתים אף סובלות מהגירה שלילית. אוכלוסיית רומניה התכווצה מאז שיא גודלה (1990) ב-14 אחוז. אוכלוסיית בולגריה הצטמצמה מאז שנת השיא (1988) ב-19.5 אחוז, אוכלוסיית הונגריה ב-8 אחוז. מגמת התכווצות יש גם באסטוניה, אלבניה, ליטה, יוון, גרמניה, פורטוגל ומדינות נוספות.

במדינות העשירות יותר נמצא מעין פתרון לבעיה: ייבוא מהגרים ממדינות אחרות. התקווה הראשונית הייתה כי המהגרים ממדינות עתירות ילודה יביאו לעלייה לא רק בגודל האוכלוסייה, אלא גם להתאוששות בפריון. התקווה הזו לא התממשה. בשוודיה, למשל, קפץ הפיריון לאישה משיעור של 1.68 ילדים לאישה בשנת 1980 לשיעור המעודד של 2.13 ילדים לאישה בשנת 1990. השיעור ירד בחדות עשור לאחר מכן, ל-1.54 ילדים לאישה, עלה שוב עם גל מהגרים חדש, ועתה ירד שוב לשיעור של 1.89 ילדים לאישה. סיפור דומה התרחש בנורווגיה (עתה, 1.78 ילדים לאישה).

מדינות רבות באירופה הפכו תלויות לחלוטין בזרימת מהגרים אליהן. כל הגידול באוכלוסיית ספרד, נורווגיה, שוודיה, איטליה, דנמרק, פינלנד, צרפת, בריטניה ורבות אחרות אינו נובע מהתרבות האוכלוסייה המקורית אלא מיבוא מהגרים ישיר.

ייבוא מהגרים זה לאירופה יוצר שתי בעיות עיקריות, ושתיהן נובעות מעצם מהותה של מדינת הרווחה האירופית. דגם שלטון זה מבוסס על מיסוי גבוה מאוד, ובמיוחד על בעלי הכנסות גבוהות, המחולק באופן שוויוני יותר לאחר מכן לכלל אזרחי המדינה, כדי ליצור מעין מדינה שבה כמעט כולם בעלי הכנסה של מעמד־בינוני. אין זה מקרי כלל שעמודי התווך של מדינת הרווחה האירופית — חינוך והשכלה אקדמית חינם, טיפול רפואי חינם, שוק עבודה קשיח מאוד, וגמלאות נדיבות — נוצרו מאמצע שנות השישים ואילך: הדור שבנה את אירופה מחדש אחרי מלחמת־העולם השנייה ביקש אז להבטיח את חינוך ילדיו, את מעמדו הוא, ואת עתידו. מנגנוני מדינת הרווחה נועדו לשרת תכליות אלו ממש.

אך מימונה של מדינת הרווחה — ובמיוחד החלק הקריטי של הבטחת מקומות העבודה וחלוקת כספי הגמלאות הנדיבים לאוכלוסייה ההולכת ומזדקנת[1] — חייב מצב בו עתודות האוכלוסייה והאוכלוסייה בגיל העבודה יאפשרו מימון של מדיניות זו. המצב בפועל שונה. בגרמניה, לדוגמה, שיעור הילדים עד גיל 14 צנח מ-16.4 אחוז מהאוכלוסייה בשנת 1994 ל-13.1 אחוז בשנת 2014. שיעור האזרחים בגיל העבודה ירד מ-68.4 אחוז ל-66 אחוז ושיעור בני 65 ומעלה עלה מ-15.2 אחוז ל-20.8 אחוז. פירוש הדבר היה צניחה דרמטית בשיעור האוכלוסייה התומכת: מ-5.6 צעירים ועובדים לכל פנסיונר בשנת 1994 ל-3.8 צעירים ועובדים לכל פנסיונר בשנת 2014.

אופן המחשה אחר ניתן למצוא ביחסי גילים מדויקים. גרמני בן שנה היום יצטרך בעוד כ-18 שנים לצאת לשוק העבודה. באותה עת יצאו לפנסיה הגרמנים שהם בני 47 כעת. לפני עשרים שנה, בשנת 1994, היה מספר בני השנה ובני הארבעים ושבע כמעט זהה. היום יש שני בני 47 על כל בן שנה בגרמניה. כבר כיום יוצאים מכוח העבודה מדי שנה 1.4 עובדים על כל עובד שנכנס אליו. בעוד 17 שנה יצאו שני עובדים לפנסיה על כל עובד שייכנס לכוח העבודה.

הדרך היחידה בה ניתן להמשיך ולקיים מצב כזה ולהמנע מקריסה מוחלטת של כל המערכת, הוא עירוי דם מתמיד של אוכלוסיית משלמי מסים צעירה.

אוכלוסייה כזו יכולה להימשך למדינה מסוימת משתי סיבות עיקריות: אפשרויות מבטיחות להתקדמות אישית ניכרת; או חלוקת כספים נדיבה מאוד למהגרים. האפשרות הראשונה אינה ישימה באירופה, ברוב המקרים, שכן מדינת הרווחה אינה בנויה לכך אלא להיפך מכך — היא נועדה כדי למנוע מוביליות חברתית ולקבע את מערך הכוחות הקיים. מסיבה זו ממש מדינות הרווחה האירופיות מתקשות למשוך אליהן כוחות צעירים ודינמיים יותר המצפים למוביליות חברתית — אלו מעדיפים, עדיין, את ארצות־הברית.

האפשרות השנייה מולידה בעיה הפוכה: אם הבאת מהגרים צעירים למדינה, והם יושבים בטלים ממעש, הם אינם תורמים להכנסות שמהן ניתן יהיה לממן את דמי הגמלאות הנדיבים. להיפך — הם גורעים מהן.

וזה בדיוק מה שקורה. דוגמאות יש בשפע. בבלגיה, לדוגמה, שיעור האבטלה בין בני 24-54 ילידי המדינה בשנת 2013 היה 6.2 אחוז, אך בקרב מהגרים שאינם אזרחי האיחוד האירופי הוא עמד על 28.7; בשוודיה הנתון המקביל היה 5 אחוז מול 27.4 אחוז; באוסטריה: 3.8 מול 10.2; בפינלנד 6.3 מול 18.2; בגרמניה 4.4 אחוז מול 11.6 אחוז; בצרפת 8 אחוז מול 24.4 אחוז. אם כרבע מ'בנק כוח האדם' שלך מובטל, לא קשה לשער כי בממוצע כולל כל ההגירה מחוץ למדינות האיחוד האירופי מסתכמת לא בגידול בהכנסות אלא בהקזת הכנסות.

וזה בדיוק מה שיקרה גם עם מהגרי העבודה העדכניים מסוריה וממקומות אחרים. כל התוכניות לקליטת מהגרים מבוססות על הרעיון כל מהגר נוסף תורם להארכת ימיה של השיטה. בפועל, הוא יקצר את ימיה. יתר על־כן, מנקודה מסוימת ואילך, יהיה קשה לבחור בראש־ממשלה או נשיא במדינה אירופית בלי תמיכתם של האזרחים המהגרים — אלו יתמכו רק במועמד שיבטיח את המשך התמיכה בהם — או הגמלאים. הנקודה הזו אינה רחוקה מאוד. עבור מדינות רבות באירופה היא שוכנת אי־שם בעשור הקרוב. נדמה שבאירופה רוצים להחיש את התהליך.

הערות
1 את דירוג המדינות הזקנות בעולם (לפי גיל חציוני, בניכוי איים קטנים וממלכות בגודל מטר על מטר) מובילות גרמניה (46.1), יפן, איטליה, אוסטריה, יוון, סלובניה, פינלנד, הונג קונג, בלגיה ובולגריה.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (15)
 
 
האטת קריסת מדינת הרווחה האירופאית
18/9/2015
נכתב על ידי רועי

אורי, לא הבנתי דבר אחד - למרות שהגירת המהגרים היא תופעה שלילית מבחינת מדינת הרווחה האירופאיות, למעשה משני הפתרונות שהצאת הוא הישים יותר כדי להמשיך לקיים מדינת רווחה, לא? במידה ולא הייתה כניסה של מהגרים, מדינות הרווחה האירופאיות לבטח היו פושטות רגל עם שיעור הילודה שלהן. כעת יש אפשרות לכוח עבודה זול (עם כל המגרעות שלו). בכל מקרה מדינות אירופה הולכות לכיוון פשיטת רגל, אבל מהגרי העבודה יכולים להאריך את זמן חיי מדינת הרווחה...
 
 
 
 
החיים נראים יפים מתל אביב
19/9/2015
נכתב על ידי מנופקטור

היית שם באירופה ?
ספרת את הפליטים ובדקת מהיכן כל אחד ואחד ?
הפוסט שלך לוקה בגזענות יתר של תל אביבי ממדינה שמייסדיה היו פליטים ומבקשי עבודה וחיים.
אתה בטח גם אשכנזי.
 
 
 
 
השאלה היא האם תהליך הקליטה יעצר
19/9/2015
נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

כבר היום הימין באירופה מתקדם ועולה, יכול להיות שהוא ישתלט על עיריית וינה לראשונה מזה עשרות שנים, כנ"ל בעוד מקומות באירופה. אם תהליך הקליטה ייעצר עקב הגדרות שנבנות במדינות המזרח-אירופאיות אזי יש מצב שהמדינות יתייצבו מבחינה כלכלית לא?
בכל מקרה מבחינת האוכלוסייה הכללית אירופה הולכת להצטמצם בכל מקרה
 
 
 
 
האטת קריסת מדינת הרווחה האירופאית (תשובה לרועי)
20/9/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

אני לא חושב שהגירת מהגרים היא הפתרון הטוב יותר או הטוב פחות - נראה לי הגיוני שזהו פתרון בלתי נמנע. יש לו תוצאות, כפי שציינתי, שהן ערעור אותה מדיניות שההגירה מבקשת לשמר.

אפשר לראות כבר היום התמודדות עם הנושא - בגרמניה, למשל, ערך שרדר רפורמות בתחילת העשור הקודם, שהמשמעות העיקרית שלהן היא צמצום זכויות הרווחה לצעירים ולמובטלים. סביר להניח שאלו רפורמות שהן בבחינת מעט מדי וקצת מאוחר מדי. בשוודיה הרפורמות משמעותיות יותר מבחינת פירוק מוסדות של מדינת הרווחה. אבל כאן חוששים מאוד מלפגוע בזכויות מסוימות.
 
 
 
 
החיים נראים יפים מתל אביב (תגובה למנופקטור)
20/9/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

כתבת:

היית שם באירופה ?
ספרת את הפליטים ובדקת מהיכן כל אחד ואחד ?
הפוסט שלך לוקה בגזענות יתר של תל אביבי ממדינה שמייסדיה היו פליטים ומבקשי עבודה וחיים.
אתה בטח גם אשכנזי.



לעולם לא אבין זאת, כנראה. אני כותב מאמר, מציג מידע אנקדוטלי (תמונות) ואחר־כך מגבה אותו במידע סטטיסטי מהימן ממקורות שונים, כשהמידע מתמך את הדברים שכתבתי... והתגובה שלך: "אתה בטח גם אשכנזי."

מדוע לא לנסות להתמודד עם העובדות, לערער עליהן, להפריך אותן, או להסכים איתן? מה עניין הגזענות לכאן?
 
 
 
 
השאלה היא האם תהליך הקליטה יעצר (לקיפוד רדיואקטיבי)
20/9/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

סביר מאוד להניח שנראה בחלק מהמדינות באירופה שלטון של ימין-פופוליסטי. זו מגמה מאוד ברורה, אבל בהחלט לא ברור אם אפשר לעצור את תהליך הקליטה של מהגרים, ובוודאי שלא להפוך אותו. מן הסתם נלמד יותר עם הזמן - וינה עשויה להיות התחלה של העניין, במיוחד כי הימין הניאו-נאצי שם הוא כבר שנים רבות כוח מאוד משמעותי ולעתים שותף בקואליציה באוסטריה. אחרי הכל, המסורת מחייבת...

 
 
 
 
סוגיה הומניטרית
20/9/2015
נכתב על ידי יעקב

לתת לבן אדם לצאת מהמיץ של הזבל במדינה שלו וללכת למדינה עשירה זו בהחלט סוגיה הומניטרית.

הטענה שעברנו את נקודת האל חזור, מבוססת על הטענה שהמהגרים יעשו יד אחת למנוע שינוי. אולם המהגרים מפוצלים בינם לבין עצמם ומכיוון שרובם עובדים גם אלו צריכים לכעוס על הפרזיטים שמוצצים את כספי מדינת הרווחה. לכן, איני חושב שהקרב אבוד, אם וכאשר יבינו מספיק אזרחים שהבעיה היא מדינת הרווחה ולא ההגירה.

סביר להניח שכשהגב יהיה אל הקיר האזרחים, לפחות בחלק מהמדינות, יבינו שאין ברירה אלא לקצץ במדינת הרווחה. וכשאנשים נמצאים עם הגב לקיר הם פועלים כאריות. לפני 15 שנה לא האמנתי שישראל תלחם על חייה נגד הרשות הפלסטינית. חשבתי שלא יהיה שינוי בדיסקט וישראל פשוט תתרגל לחיות עם השכול היום יומי. זה לא קרה. המדינה התנערה כי לא היתה ברירה. גם באירופה יש סיכוי סביר שיקרה דבר דומה. הציבור יבין שאין ברירה ויפרק חלקים ממדינת הרווחה. זה קרה בשבדיה ויכול לקרות במקומות אחרים.

כפי שכבר אמרתי לך: אתה אופטימי מדי בפסימיות שלך.

זו דעתי הדלה.
 
 
 
 
הומניטרי?
20/9/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

יעקב,

אנחנו מן הסתם חלוקים בדעתנו בסוגיה של מה צריך להיות מוגדר "הומניטרי." לתפישתי, תחת המונח נמצאים אנשים השרויים בסכנה קרובה וממשית לחייהם או לבריאותם. איכות חיים נמוכה או רמת חיים נמוכה אינם סוגיה הומניטרית.

באופן טבעי, לכל אדם יש זכות מוקנית לבוא ולבקש להתגורר בכל מקום שהוא חפץ — אך זכות זו לבקש להתגורר אינה גוררת שבעלי המקום יהיו חייבים לספק לו מקום מגורים וזכויות כלשהן. כל מדינה מקיימת משמר על גבולותיה, ויש הסכמה רחבה מאוד בין אזרחי המדינה — כל מדינה — כי משמר זה כולל גם מניעה של כניסה לא מורשית של אנשים שאינם אזרחי המדינה.

כל הסוגיה ה"הומניטרית" כאן קמה בשל העובדה שהמהגרים מבצעים בפועל ניסיון לפלישה בכוח, והטיעון ההומניטרי בא להפוך את זכותה של מדינה להחליט מי ייכנס לתחומיה לחובה המוטלת עליה.
 
 
 
 
הם גם אינם "מהגרי עבודה"
21/9/2015
נכתב על ידי אשר פט

הם גם אינם "מהגרי עבודה" אלא בעיקר "מהגרי רווחה" - במיקרה הטוב - במיקרה הרע, אלה הם קולוניאליסטים מוסלמים והאירופים המתאבדים בשם תקינות פוליטית פשוט מסרבים לראות זאת.
 
 
 
 
מהגרי עבודה יש לא רק בעולם האיסלאם
21/9/2015
נכתב על ידי אריה פרלמן

אני כבר מזמן גורס, שאם נגזר על אירופה למלא את שורותיה באמצעות הגירה - עדיף שתעשה זאת באמצעות המאגר הדרום אמריקני.

את ההגירה מארצות ערב והאיסלאם יש לחסום באופן מוחלט (מלבד מקרים בודדים של פליטים אמיתיים שנסים על נפשם) ובמקום זאת לפרסם קול קורא לתושבי מקסיקו ושאר אמריקה הלטינית לבוא ולהגר.

לפחות מדובר בנוצרים דוברי שפה אירופית - מה שיקל על האינטגרציה. אולי.
 
 
 
 
סוגיה הומניטרית 2
21/9/2015
נכתב על ידי יעקב

הומניטרי זה אנושי. לתת צדקה לעני זה אנושי, להביא פרחים לאמא זה אנושי ולעזור לאנשים לצאת מהמיץ של הזבל זה גם אנושי. כשהרגש האנושי מתנגש עם סוגיות אחרות, צריך לבחור מה עושים וזה לא כל כך פשוט, אבל כדי לתת עדיפות לצרכים אחרים חשובים לא חייבים לשלול את העובדה שמדובר בסוגיה אנושית.

וכדי לפתור אותה אני מציע שהמדינות העשירות יפתחו מנגנונים לשאוב מהמדינות עם המשטרים האיומים את כל כח האדם החרוץ והמשכיל שלהם עד שהם יבינו שאם הם לא יתחילו להתחרות על לב התושבים לא תהיה להם מדינה. ומדובר ב win-win. אתה שואב אליך אנשים חרוצים ומשכילים ומפתח את המדינה שלך ובדרך מסייע גם למדינת האם שלהם.
 
 
 
 
אורי בתשובתך למנופקטור כתבת "לעולם לא אבין זאת"
22/9/2015
נכתב על ידי עפר

מה יש לא להבין? יותר קל לפסול את האדם מאשר להתמודד עם טיעוניו.

יש סרטון ביו-טיב של מילטון פרידמן שבו כתגובה לטיעונים מצוינים שהוא מעלה צועקים לו מהקהל "בטח אף פעם לא היית עני" - שוב תקיפת האיש ולא התמודדות עם טיעוניו.
מילטון פרידמן מחלק את תשובתו לשניים (תרגום לא מדויק מהזיכרון)
קודם כל בוודאי שהייתי עני ...
דבר שני האם היית חולה בסרטן היית מתנה קבלת טיפול מהרופא רק אם הרופא עצמו היה חולה בסרטן קודם לכן?
 
 
 
 
לשם המחשה כדאי להוסיף תמונות של פליטים אמיתיים
22/9/2015
נכתב על ידי עפר

לשם השוואה רציתי לראות איך נראות תמונות של פליטי מלחמה.
נזכרתי בשני אירועים מרובי פליטים המלחמה בקוסובו ורצח העם ברואנדה.
נעזרתי בחיפוש התמונות של גוגל והביטויים
refugee kosovo
refugee rwanda
בתמונות הבריחה מאיזורי הקרבות רואים בבירור נשים ילדים וזקנים.
כדאי להוסיף תמונה או שתיים משם כדי להדגיש את הטיעון.
 
 
 
 
סוגיה הומניטרית 2 (בתגובה ליעקב)
29/9/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

יש הבדל בין מעשה אנושי להגדרה הכללית של "סוגיה הומניטרית" כפי שהיא מוגדרת בהקשר האירופי — תכנית שבה ניתנת אזרחות או תושבות לקבוצה רחבה של אנשים. הסיוע, בכל מקרה, אינו ביטוי של אנושיות, שכן איש אינו נותן מפיתו מרצון, אלא פונקציה של החלטה ממשלתית (כולם ישלמו במיסים עבור המהגרים).

אשר לתכנית לשאיבת כוח אדם חרוץ ומוכשר: תכנית כזו יכולה לעבוד רק אם יש בה גם תמורה ראויה להשקעה. כל עוד המערכת בנויה כך שהמהגרים החדשים יכולים לטפס בה רק עד דרגה מסוימת ולא יותר, זה לא יעבוד.
 
 
 
 
הגברת הפיריון האירופאי
18/2/2016
נכתב על ידי מגיב

שלום אורי. האם האירופאים פועלים להגברת הילודה שלהם? לכאורה שני הנושאים, הן ירידת הפיריון והן הגעה מועצמת של מהגרים בני תרבות אחרת, מאיימים באופן משמעותי על הקיום וההמשכיות של העם והתרבות המקומיים. לכאורה הפיתרון המתבקש הוא להשקיע כל מה שצריך בשביל להגביר את הילודה המקומית, כך שלכל הפחות האוכלוסיה לא תיקטן. האם האירופאים משקיעים מאמץ בכיוון הזה? אם כן, האם הם נכשלים ולמה? אם לא, למה לא?
תודה וכל טוב