בדרך לאבדון עוצרים בהסתדרות
 


זה לא כדאי, חברים, זה לא כדאי. כל ההתאגדות הזו בענף ההיי-טק פועלת נגדכם. כל מה שאתם מדמים שתרוויחו — לא תרוויחו. כל מה שנדמה לכם שתשיגו — לא תשיגו. בעצם, אולי דבר אחד כן: אם חלום חייכם הוא לשלם 1,500 שקל בשנה לפקידי ההסתדרות, הרי שבהחלט מדובר ביעד בר־השגה.

כללי הזהב של הסדרי העבודה
חמישה כללי זהב של הסדרי עבודה מבהירים מדוע הוועד שלכם לא יפעל לטובתכם.

אתם תהפכו יקרים יותר
כל הסדר שיושג עבורכם באמצעות הוועד שלכם יניב באופן מיידי תוצאה אחת — העבודה שלכם תהפוך יקרה יותר, ויהיו לכם פחות מקומות עבודה. מהותם של כל הסכמי העבודה המושגים באמצעות ועד היא שהם מעלים באופן ישיר או עקיף את המחיר שנדרש המעסיק לשלם עבור העסקת עובד.

ההעלאה הישירה יכולה להתבטא בהעלאת המשכורת או הרחבת מסכת ההטבות. העלאה עקיפה יכולה להתבטא, לדוגמה, באמצעות הליכי פיטורים מורכבים יותר, התורמים להקטנת הרווח בשכירת שירותיכם. כך-או-כך — ככל שהוועד שלכם יהיה מצליח יותר, כך יהיה כדאי פחות להעסיק אתכם.

החלשים ייפגעו תחילה
כלל הזהב השני הוא שכל הסדר עבודה יפגע קודם כל בעובדים החלשים יותר. במובן הפשוט ביותר, מדובר בעניין מובן מאיליו: אם יש שני עובדים בשכר זהה, ואחד מהם מניב למעסיק הכנסה קטנה יותר, המעסיק יתמודד עם הגידול בעלויות באמצעות פיטורי העובד המשתלם פחות.

בדרך כלל, רמת הגירעון אינה כה גבוהה. קשה למעסיקים לדעת אם מתכנת א' מניב להם הכנסה בגובה 2x ומתכנת ב' הכנסה בגובה 1.9x. הם יכולים לדעת, עם זאת, שאפשר לנקות את המשרדים רק ארבע פעמים בשבוע במקום חמש פעמים בשבוע, ולחסוך בהוצאות, כך שהוועד שלכם יהיה אחראי לא רק לתוספת של 2 ימי הבראה בשנה, אלא גם לפיטורי שלושה מהמנקים הקבועים של המשרדים. זו המציאות העגומה המוכרת לכל מי שעובד במקום עבודה גדול ו'מסודר': השכר והתנאים שלו באים על חשבון העובדים הדלים, המשתכרים אל פת לחם.

אם יהיה לכם ועד באמת טוב, הישגיו יהיו משמעותיים יותר, וכך גם העלות. לכן גם מעצב הבית ילך לטובת מעצב במדינה אחרת; ייערך רי-שאפל בשם כזה או אחר שבסופו כמה מהעובדים לא ימצאו מקומם בהיררכיה החדשה; פעילות מו"פ או פעילות ייצור תנדוד למדינה אחרת; ובמקרים קיצוניים יותר, כל הייצור ינדוד למדינה שבה אין ועד ואין הסתדרות, וכולכם תמצאו את עצמכם בלי עבודה.

ואחריהם הבלתי-מקושרים
בכל מקום עבודה יש עובדים שפיצים, שלא באמת צריכים ועד ומצפים לקבל שכר גבוה ביותר עבור כישוריהם. הם ימצאו מקום טוב יותר ברגע שהתנאים בחברה שלכם לא יתאימו להם. שאר העובדים יתמיינו לפי מידת הקישורים שלהם. כלומר, ככל שהוועד שלכם יהיה טוב יותר ומוצלח יותר, כך תגדל הפרמיה הקשורה בקשר אל הוועד. במציאות, בכל מקום עבודה יש פוליטיקה ויש פרמיה לכישורים ולקשרים פוליטיים — כל אחד מכיר את העובדים האלו, שהם אולי עובדים בינוניים, אבל יודעים למי ללקק, על מי ללכלך ואיך להתקדם בסולם הדרגות בלי קשר לכישורים.

אם במקום העבודה שלכם מוקם ועד, בוודאי שמתם לב לכך שאלו בדיוק הם העובדים התומכים בו ושותפים לארגונו. כשהוועד ייכון, תגדל מאוד הפרמיה לעובדים מסוג זה ולמי שמקושרים אליהם. השאר — סתם עובדים, עובדים מוכשרים שאין להם זמן לשטויות האלה, ועובדים שאינם פוליטיקאים במשרה חלקית — יעמדו ראשונים בתור לפיטורים.

כי יש ברירה
כל ועדי העובדים המצליחים מאז ומעולם הצליחו רק כאשר למעסיק לא הייתה ברירה. ועד העובדים של חברת החשמל מצליח מאוד, כי את העלויות של הצלחתו משלמים תושבי ישראל באמצעות חשבון החשמל וכערבים לעשרות מיליארדים של חובות. ועדי העובדים במשרדי הממשלה מצליחים מאותה סיבה ממש — כששכר העובדים נקבע לפי עצמת המונופול שלהם וכוחם לפגוע באזרחי ישראל.

זה לא יהיה המקרה של הוועד שלכם, כי למעסיק שלכם יש ברירה. הוא יכול להעתיק את הייצור למקום אחר, יכול להקטין את מצבת העובדים, ויכול פשוט לסגור את החברה. אמדוקס, או נס, או דיגיטל או י.ב.מ או אינטל או אפל או מיקרוסופט או צ'ק-פוינט או כל מעסיק אחר בתחום ההיי-טק לא חייב להיות כאן. ברגע שלא ישתלם להיות כאן, הוא לא יהיה כאן ולכם לא תהיה עבודה. אתם עובדים בתעשיית יש-ברירה. ויש ברירה.

אין ניסים
כל ועד עובדים מוצלח בתעשיית יש-ברירה מתבסס על אמונה בניסים. במקרה שלכם, הוא מתבסס על כך שאתם מאמינים שתיתכן תעשייה צעירה, דינמית ומתפתחת, אבל שכל העובדים הוותיקים יישארו ויצאו לפנסיה מסודרת כמו בחברה ממשלתית. הוא מתבסס על האמונה שלכם, שאפשר להגדיל לכם את המשכורת בלי שתצטרכו להגדיל את התפוקה ובלי להקטין את הביקוש לשירותים שלכם. הוא נשען על האמונה התועה שלכם שאם לא נקרא לתוספת בשם תוספת אז מנהלי החשבונות של החברה לא יבחינו בכך שמדובר בתוספת.

אין סולידריות
אפילו יותר מנסים, ועד עובדים בחברת יש-ברירה מתבסס על הנכונות של חלק מהעובדים לדפוק חלק אחר של העובדים. העובדים הוותיקים יותר מוכנים לעתים להסכים להתנוונות של החברה וסיוד עורקיה, כל עוד מקום העבודה שלהם יהיה מובטח. הפוליטיקאים בחברה מוכנים שהחברה תרוויח פחות, כל עוד הם יצליחו להסתדר. המתכנתים מוכנים שההעלאה בשכרם תבוא על חשבון פיטוריהם של עובדי קבלן עניים. הלקקן ממשאבי אנוש מוכן שלטובת החופשה השנתית תפוטר המתכנתת שאינה יודעת לקק.

כל עוד אמורים הדברים בפוליטיקאים, בלקקנים ובאנשים שלא אכפת להם משום דבר — הכל טוב ויפה. הוועד משרת את ענייניהם. אבל מה עושים שם האנשים שבאמת מאמינים בסולידריות? את זה אף פעם לא נדע.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (9)
 
 
אתה עושה לייקים לעצמך!?
4/5/2015
נכתב על ידי אסף כ"ץ

 
 
 
 
ברור, ככה זה יופיע בפיד שלי, לא?
4/5/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
הסכום המקסימלי שאפשר לשלם להסתדרות הוא
4/5/2015
נכתב על ידי ניצן.

1552 ש"ח. וזאת בהנחה שההכנסה החודשית שלך למעלה מ-13 אלף ש"ח בחודש. מתאגדים אינם משלמים דמי חבר עד לחתימת הסכם קיבוצי.
 
 
 
 
על מה הסתמכת? פספסתי את החדשות?
4/5/2015
נכתב על ידי עמי, ת

 
 
 
 
תיקון
4/5/2015
נכתב על ידי אילון

התכוונת לכתוב:
"הוא מתבסס על האמונה שלכם שאפשר להגדיל לכם את המשכורת בלי להגדיל את התפוקה ובלי *להגדיל* את הביקוש לשירותים שלכם."
 
 
 
 
תיקון לתיקון
4/5/2015
נכתב על ידי המתקן

אילון, אני משער שאורי התכוון לכתוב משהו מעין זה:
"הוא מתבסס על האמונה שלכם שתוכלו לסחוט הגדלת משכורת בלי לתת יותר שעות ובלי שזה יסתיים בפיטורים (עקב הירידה בכדאיות העסקתכם)."
 
 
 
 
תיקנתי את סוגיית דמי החבר...
4/5/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

המעיר צדק - כפי שניתן לראות בעמוד העוסק בנושא באתר ההסתדרות החדשה. הסכום המרבי הוא 1,553 שקל.
 
 
 
 
אם שוק העבודה הישראלי (הלא מאוגד) לא היה הופך לשוק עבדים, אולי אפשר היה להתייחס ברצינות לכותב
8/5/2015
נכתב על ידי ניצן

 
 
 
 
על איזו חברה מדובר?
11/5/2015
נכתב על ידי הייטקיסט

ככל הידוע לי מהלך שכזה יצלח רק בחברות פח עם עובדים סוג ז', שכן הסכמים קיבוציים רעים לכל מי שתפוקתו גדולה מהממוצע.