האב, הבן וכרוניקת המוות הידוע מראש
 


ברוך דיין אמת
אחת הקובלנות החוזרות ונשנות של אסי דיין בחייו—לשוהים בחללית בשבוע האחרון, הוא נפטר—הייתה על קבלת הפנים לה זכה ספר שיריו הראשון מאביו, משה דיין. גילו של אסי הצעיר משתנה מגרסה לגרסה של הסיפור, אך עיקרו זהה: משעיין משה האב בשיריו של אסי בן החמש עשרה, הוא הפטיר "זה קשקוש!" אסי דיין נשא עמו את מהלומת הבוז של אביו עד יום מותו, כשהוא שוזר את האירוע המכונן הזה, אם ניתן לקרוא לו כך, כמעט בכל אחת מאלפי הסקירות האוטוביוגרפיות של חייו.

ואולי משה דיין עשה טובה גדולה מאוד לבנו. כולנו מבקשים להימדד בעיני האחר לפי מידת האהבה ולא לפי מידת הערך, אך ייתכן כי תגובתו הישירה והגסה של האב לשירי הבן די היה בה להגות את הבן ממסלול לא יצלח. דיין הבן, אם ללמוד משיריו המאוחרים יותר או מתרגומי השירה שלו, היה משורר איום ונורא. על הקריירה הקולנועית שלו וטיבה אפשר להתווכח—בעיניי הוא היה שחקן מצוין, רעיונאי משובח, אך תסריטאי ובמאי סתמי—אך ברי כי סטירת הלחי הלא נעימה של האב עשתה שירות טוב לבן. כתוספת, היא העניקה לו תסביך נאה. בנו ליאור העיד כי "ברוב הימים הוא היה חי בהרגשה שלא מעריכים אותו. זה היה הדרייב שלו. הוא היה קם כל בוקר ומרגיש שהוא האפס הכי גדול בעולם."

מן הצד השני, קשה שלא להבין את רתחת עלבונו של דיין הבן, במיוחד כאשר נזכרים לרגע באב. רוב האנשים החיים היום בישראל נולדו אחרי מותו של משה דיין, וקשה להם לדמיין את עוצם חשיבותו של בעל הרטייה הנודעת בציבוריות הישראלית בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים ועד למלחמת יום־כיפור. "לפני הכל ולפני אלוהים, אבא אחד. עם עין אחת" כתב דיין הבן על אביו. באותן שנים דומה היה שדיין האב אכן ניצב בשורה מרוממת זו.

מאז חלפו שנים ואנשים, ומשה דיין החל נשכח מלב. דומה כי רק היסטוריונים, זלמן שובל וקומץ אשמאים זקנים עוד נושאים בלבם את זכרו. זכרו הלך והתעמעם, עד שנותר ממנו רק אד ערפל קלוש. אסי דיין חשב אחרת—עבורו משה דיין נותר מהות שאינה תובעת כיתובית הסבר—אך בפועל משה דיין הלך וחדל מישראל והפך, כפי שכתב בנו, ל"אבא אחד." אולי לפני הכל ולפני אלוהים, אך רק עבור בנו.

מי היה משה דיין החי, איני יודע. חד לשון, רהוט, ישראלי, פיקח ומפוכח, מאוהב בעצמו, גנב, חסר מצפון, נועז, מונה עצמו ואחרים, חומק מאחריות—כל אלו פרושים לנגד עינינו מדמותו הציבורית. מתיאורי אלו שהכירו אותו עולה שוב ושוב מאפיין בולט אחד: מעילה באמון. איש החי בתוך עצמו ואינו רוצה או מסוגל לראות אדם או דבר אחר. המעילה החוזרת ונשנית היא פשוט מה שקורה כשלא אכפת לך מאף אחד.

אסי דיין תאר מה שעבר בינו לבין אביו כאשר היה זה על ערש דוויי. עם נישואיו לרחל כורם ניתק דיין האב כל קשר עם בניו מאשתו הראשונה רות—אמו של דיין הבן. כאשר לקה בסרטן, גווע על משכבו, בא אסי דיין לבקרו והטיח בו האשמות מרות: "אני רוצה שתדע שאני שונא אותך, היית רע אלי ובעיקר לאמא, כשתמות תדע שאתה רוצח." אלמנתו של דיין, רחל דיין, אמרה, כך לפי דיין הבן, כי בדבריו אליו דיין הבן "רצח" את אביו. או, לפי מצבו הבריאותי של משה דיין בשנותיו האחרונות, החישו את מותו. אסי דיין שב וסיפר את הסיפור הזה, ועם כל החרטה שמן הפה, ניכר בדברים סיפוק צייקני ומר: סוף־סוף, לאבא שלו היה אכפת ממנו.

ספק אם כך היה, והעובדה שדיין הבן שב ושנה את הסיפור הזה מעידה כי הספק היה גם נחלתו. כל נרקיסיסט יודע שאצל נרקיסיסט אחר אין חרטה, רק רחמים עצמיים.

וכדאי להעיר
"שייך ליפי הבלורית והתואר"—באמת? לא הגזמנו אפילו קצת?

כרוניקה של מוות ידוע מראש
  • 58 זרים נעצרו בוונצואלה בחשד שהסיתו למהומות.
  • מנהיג אופוזיציה בוונצואלה נאסר ויואשם בהסתה. אם יימצא אשם הוא יידון ל-14 שנות מאסר.
  • קצין בצבא הוונצואלי קורא להתפטרות מאדורו. הוא מכונה בוגד, אך סבורים כי הכרזתו משקפת אי שביעות רצון בצבא.
  • ייצור הפסטה בוונצואלה הופסק. בהיעדר הקצאה ממשלתית של כסף לקנות דולרים כדי לקנות קמח, אין אפשרות לייצר פסטה.
  • מארק וייסברוט בהאפינגטון פוסט: המחאות מזויפות ואלימות, והן תוצר של ניסיון של הימין הקיצוני בוונצואלה להפיל את הממשלה.
  • אחד ממארגני תנועת הבריקדות בערי ונצואלה נעצר. נעצרו גם אחרים, בחשד למעורבות ברצח ראש המודיעין לשעבר של צ'אבז.
  • תאודורו פטקו, קומוניסט וותיק פרסם בעיתונו ביקורת של שר המדע לשעבר של צ'אבז על ראש האסיפה הלאומית, דיאוסדאדו קאבלו, העושה באסיפה הלאומית כבתוך שלו, כשהוא מגרש באופן בלתי חוקי אנשי אופוזיציה בפרלמנט או מונע מהם את זכות הדיבור. קאבלו הגיש תביעה נגד פטקו, העשויה להסתיים במאסרו של פטקו.
  • הסטודנטים הוונצואלים בקלגרי שבקנדה נואשים: המדינה הפסיקה לשלם את דמי הלימוד שלהם. רשות מטבע החוץ בוונצואלה, CADIVI, הוקמה כדי למנוע הברחת הון מהמדינה. הסטודנטים חייבים לשלם את דמי הלימוד לרשות, וזו אמורה להמירם ולהעבירם לאוניברסיטאות הזרות. בגלל מצוקת מטבע החוץ, היא מקבלת את תשלומי הסטודנטים, אך לא מעבירה אותם לאוניברסיטאות.
  • נשיא ונצואלה, ניקולס מאדורו, הכריז על כרטיס מזון וקיצוב מזון במדינה כדי למנוע, שקניות יתר, שהן הגורם למחסור במדינה, כך לטענתו. לטענת האופוזיציה מקור הבעיה בהיעדר כסף זר לקנות מוצרים, נמלי ייבוא שאינם מתפקדים ומחירים נמוכים להפליא של מזון, בעקבות סבסוד, המביאים לכך שמוצרי היסוד המסובסדים נמכרים בשוק השחור או מעבר לגבול. דלק מוברח בכמויות, וכ-40 אחוז מהמזון המסובסד מועבר למדינות אחרות, ובמיוחד לקולומביה.
  • נשיא ונצואלה, מאדורו, הכריז ב-1 במאי כי שכר המינימום לעובדים במדינה יועלה ב-30 אחוז. לפי שער החליפין הרשמי יהיה שכר המינימום מעתה 674 דולר (4,252 בוליבאר). העלאת השכר הזו, אחרי העלאה של 10 אחוז לפני חודש, אינה מדביקה ככל הנראה את האינפלציה בפועל, העומדת על כ-60 אחוז לשנה. לפי שער החליפין בשוק השחור שכר המינימום יהיה שווה עתה 85 דולר.
  • חברות התעופה הזרות הגיעו בסוף חודש מרץ להסכמה עם ממשלת וונצואלה על שחרור הכספים המגיעים להן בתמורה לכרטיסי טיסה. סכום של 3.8 מיליארד דולר, בבוליבארים, שולם עבור כרטיסי טיסה אל ונצואלה וממנה בשנים 2012-2013. ממשלת ונצואלה התקשתה בפירעון הכספים בגלל מצוקת המטבע הזר. כמה חברות תעופה צמצמו את טיסותיהן לוונצואלה, נוכח אי התשלום, וכמה אחרות הפסיקו לטוס לוונצואלה.
  • הסכימו, אבל לא שילמו. חודש אחרי ההסכמה מסוף חודש מרץ, אף בוליבר לא הומר וממשלת וונצואלה ביקשה לערוך "משא ומתן" על הסכום אותו תשלם בפועל.
  • ונצואלה פותחת דף חדש ומבקשת למשוך אליה תיירים. על־אף נופיה היפים מבקרים במדינה רק 700 אלף תיירים מדי שנה. זו בעיקר בעיה של תדמית, סבורים מומחים.
  • נשיא ונצואלה, ניקולס מאדורו, מציע לעסקים במדינתו מימון מקרן ממשלתית כדי שיצטרפו "לקרב למען יצרנות, צמיחה, מחירים הוגנים ופיתוח כלכלי." קודם לכן טען מאדורו כי העסקים פתחו ב"מלחמה כלכלית" נגדו באמצעות צבירת מוצרים והאצה מלאכותית של האינפלציה.

    לא יכול להיות!
    "מישהי מספרת שבן הזוג שלה לא מסתכל עליה בזמן הארוחות המשפחתיות ועסוק רק בלדבר, אלה דברים שהאמריקאיות יכולות לפרש כחוסר נימוס אלמנטרי" ("הארץ": הגבר הישראלי, מוצר צריכה נחשק, 1.5.2014).

    מה שנכון, נכון
    "כל תכנית שהופכת העסקת עובדים יותר יקרה מבצרפת צריכה לעורר דאגה" ("סלייט," 2 במאי 2014, על תכניתו של ראש העיר סיאטל להעלות את שכר המינימום ל-15 דולר).

    מקסימום ימותו כמה מיליונים
    "אבל למרות כל הדגלים האדומים, אני שמח משום מה ש[ראש העיר] מנסה את זה.... אם היא תצליח, יהיה כאן שינוי עמוק באופן בו אנו חושבים על שכר עובדים. אם לא, סיאטל יצאה לנסיעת מבחן. עדיף ששוק העבודה בעיר אחת יתרסק מהתרסקות בכל המדינה." ("סלייט," 2 במאי 2014, באותו מאמר ממש).

    מי שמביט בי מאחור
  • ג'ניפר לופז הכריזה כי בשום פנים ואופן לא תעבור השתלת ישבן (האפינגטון פוסט, 2.5.2014).

    כור היתוך
    out of work us 2014
    (צילום מ"הארץ," 4.5.2014 — אתם אמורים להסתכל על הכיתוב, ואחר כך על התמונה ואז שוב על הכיתוב)

    חומרים
    אבי ביטר הכריז על פשיטת רגל: "לאור המצב הכלכלי הקשה אליו הגעתי, קיימת במשפחתי מתיחות רבה והמשפחה כולה חווה סבל נפש קשה ביותר" ("וויינט," 30.4.2014)

    שחיקה
    אבי ביטר: "קשה לי מאוד. אני לא יכול גם להופיע כי יש לי בעיה בלסת." ("וויינט," 30.4.2014)

    זה שיורד וזה שיורד
    פרסום דו"ח התעסוקה האחרון בארצות־הברית הפך לטקס חודשי מדכדך. בצוותא עם שיעור הגידול הרבעוני שנרשם בתמ"ג (קצב של 0.03 אחוז) העסק ממשיך לעורר דאגה.

    out of work us 2014

    מאז תחילת המשבר, ביולי 2008, גדל מספר האנשים בגילאי עבודה בארצות הברית ב-13.575 מיליון, אך מספר הנמנים עם כוח העבודה הצטמצם ב-1.4 מיליון. התוצאה היא קיטון של 15 מיליון איש בכוח העבודה. רק חלק קטן מהם הם מובטלים—כמעט כולם (14.8) פשוט נפלטו משוק העבודה. התוצאה צריכה להימנות פעמיים: פעם אחד כקיטון במספר העובדים ה'תומכים', ופעם שנייה כגידול במספר הנתמכים.

    לא לחינם הבנק המרכזי, הפדרל-ריזרב, מתאמץ לשנות את הכללים. לפני זמן מה התייצבו ראשי הבנק ונשבעו חגיגית להפסיק את ההזרמה לשוק (הרחבה כמותית) כאשר האבטלה תרד מתחת לרום של 6.5 אחוז. ובכן, כעת היא ירדה ל-6.3 אחוז, והבנק המרכזי ניצל בעור שיניו: רק לפני כמה חודשים הוא גיבש מפנה במדיניות לפיו בעצם הכלל של האבטלה אז בעצם הוא לא כלל אלא דווקא אולי משהו שבעצם אולי נתייחס אליו למעשה אבל כנראה שלא. בזכות החלטה נועזת זו, הדלת תישאר פתוחה להרחבה כמותית מורחבת בעתיד הקרוב.


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (12)
     
     
    זה שיורד וזה שיורד
    5/5/2014
    נכתב על ידי יעקב

    אתה בוודאי מכיר את קהל הקוראים שלך יותר טוב ממנו, ואולי מה שהם רוצים זה בעיקר אישורים לכך שאתה צודק וירידות על האחרים. לכשעצמי אני מאוד נהנה מהכתיבה שלך. אולם, אם אתה מכוון אל הקולות הצפים, אני לא בטוח שבשוק הרעיונות הפתוחים של האינטרנט הגישה הזאת היא היעילה ביותר. ייתכן והצגה יותר מאוזנת, עם הסברים קצת יותר מפורטים תהיה משכנעת. הטענה שהפרסום האחרון היה מדכדך איננה נכונה. היא דווקא היתה האופטימית ביותר שהם יכלו להעלות על הדעת עם 288,000 משרות חדשות, שזה הרבה יותר מהכמעט 200,000 הנדרשים ליציבות לאור גידול האוכלוסיה, לטענתך. ראוי גם שתציין שבין 20% למעל 50% מהקיטון בכח העבודה נובע מהזדקנות האוכלוסיה, http://www.washingtonpost.com/blogs/wonkblog/wp/2013/09/06/the-incredible-shrinking-labor-force-again/

    כך שאשמת המצב הכלכלי היא רק על החלק הנותר. לטעמי, דיון מורכב יותר, נראה אמין יותר ונושא יותר פירות לטווח הרחוק.
     
     
     
     
    זה שיורד וזה שמוסבר (ליעקב)
    5/5/2014
    נכתב על ידי אלעד, שחזור תגובה

    ליעקב,
    כתבת:

    אתה בוודאי מכיר את קהל הקוראים שלך יותר טוב ממנו, ואולי מה שהם רוצים זה בעיקר אישורים לכך שאתה צודק וירידות על האחרים. לכשעצמי אני מאוד נהנה מהכתיבה שלך. אולם, אם אתה מכוון אל הקולות הצפים, אני לא בטוח שבשוק הרעיונות הפתוחים של האינטרנט הגישה הזאת היא היעילה ביותר. ייתכן והצגה יותר מאוזנת, עם הסברים קצת יותר מפורטים תהיה משכנעת. הטענה שהפרסום האחרון היה מדכדך איננה נכונה. היא דווקא היתה האופטימית ביותר שהם יכלו להעלות על הדעת עם 288,000 משרות חדשות, שזה הרבה יותר מהכמעט 200,000 הנדרשים ליציבות לאור גידול האוכלוסיה, לטענתך. ראוי גם שתציין שבין 20% למעל 50% מהקיטון בכח העבודה נובע מהזדקנות האוכלוסיה.



    ראשית, כדאי לציין כי הנתונים שלי מבוססים תמיד — הטבלה במאמר מעודכנת על־ידי כבר כמה שנים — על הנתונים החודשיים ללא 'מיצוע' ולכן איני מתייחס כלל לעליה עם מיצוע (או לירידה עם מיצוע). התוספת לכוח העבודה בחודש זה, לפי הנתונים ללא מיצוע, היא 677 אלף (אלו נתונים של סוף-חורף-תחילת-אביב ולשם השוואה, בשנה שעברה בין מרץ לאפריל הייתה עליה של 1,026 אלף, בשנת 2012 היא הייתה 583 אלף, בשנת 2011 היא עמדה על 699 אלף, ובשנת 2010 כ-1,319 אלף.) המשמעות של מדידה לפי הנתונים הגולמיים, ללא מיצוע סטטיסטי, היא שאני צריך להתמקד בתנודות ארוכות הטווח ובמגמה יותר מאשר בנתוני חודש מסוים באופן ספציפי.

    שנית, אני סבור כי אני מציג את המצב באופן מאוזן. בעבר, כאשר עסקתי בנושא בהרחבה, התמקדתי גם בחלק מההסברים המועלים במאמר אליו אתה מפנה בוושינגטון פוסט. אשוב ואגע בהם כאן:

    א. הזדקנות האוכלוסייה: לפי המאמר "סיבה מרכזית אחת לירידה בשיעור ההשתתפות כרוכה במגמות דמוגרפיות ארוכות טווח שאינן קשורות לכלכלה היום. הבייבי-בומרס מתחילים לפרוש לפנסיה בבת אחת, ומשום כך יש פחות אמריקנים עובדים... מאז שנת 2000 שיעור כוח העבודה ירד בהתמדה עם פרישתם של בני דור הבייבי-בום."

    בעיה אחת עם ההסבר הזה היא שהוא לא רלוונטי. למעשה, די מדהים לראות שהוא בא אחרי הצגת טבלה של שיעור ההשתתפות בכוח העבודה. כדי לבאר, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נאמד אצלי, כמו גם אצל כל גורם אחר, בהשוואה לאוכלוסייה בגילאי עבודה ולא בהשוואה לאוכלוסייה בכללה. לפיכך, כל הטיעון לגבי הזדקנות האוכלוסייה או פרישה לפנסיה אינו רלוונטי.

    כדי להבהיר ולפשט, בארצות הברית היו בשנת 2008 כ-304 מיליון תושבים. באותה שנה, כ-234 מיליון מהם היו בגילאי עבודה (16-65). מתוך אותם 234 מיליון כ-156 מיליון היו בכוח העבודה - מכאן אנו מגיעים, נכון לשנת 2008, לשיעור השתתפות של 66.25 אחוז. כלומר, שיעור ההשתתפות נאמד בהשוואה לאנשים בגילאי עבודה ולא לכלל תושבי המדינה.

    מאז ועד היום גדל מספר האמריקנים לכ-318 מיליון. מספר התושבים בגילאי עבודה גדל ל-247.4 מיליון, ומספר המשתתפים בכוח העבודה ירד לכ-155 מיליון. מכאן נובע יחס התעסוקה הנוכחי של 62.58 אחוז.

    לצד היותו לא רלוונטי, ההסבר הזה כנראה גם לא נכון כשלעצמו. לפי הנתונים לגבי אוכלוסיית ארה"ב בשנת 2008 (304.1 מיליון) ובשנת 2014 (317.98 מיליון) עולה כי שיעור התושבים בגילאי עבודה ביחס לאוכלוסייה דווקא עלה, מ-76.6 אחוז ל-77.8 אחוז (נתון זה משתקף באופן עקמומי גם בתרשים המובא במאמר). כלומר, שיעור האזרחים בגיל העבודה בהשוואה לאוכלוסייה בכללה דווקא עלה.

    לסיכום: הסבר הזדקנות האוכלוסייה והפרישה לפנסיה אינו מסביר אפילו שבריר אחוז, שכן הוא מודד נתון לא רלוונטי; כמו כן, הזדקנות האוכלוסיה לא הביאה לפי שעה לקיטון באוכלוסייה בגיל העבודה בהשוואה לאוכלוסייה בכללה — ההיפך הוא הנכון.

    ב. אי כניסת עובדים, לימודים: ההסבר השני של וושינגטון פוסט הוא שהמצב הנוכחי אינו תוצר של עובדים שנואשו מכניסה לעבודה כמו שהוא מצב בו אנשים העדיפו ללמוד במקום להיכנס לשוק העבודה, אחרים נרתעו מכניסה אליו (במיוחד נשים) ועובדים מבוגרים התקשו למצוא עבודה. כותב המאמר רואה קרן אור באפלה בכך שכוח העבודה יהפוך משכיל יותר.

    ההסבר עשוי להיות נכון, אך הוא מנסה להסביר מדוע אנשים מסוימים בגילאי העבודה אינם חלק מכוח העבודה, ואינו נותן לנו תשובה משכנעת מדוע שיעורם של העובדים מכלל האוכלוסייה בגיל העבודה הצטמצם באופן כה חריף.

    טיעונים בנוסח זה מושמעים לגבי כל משבר כלכלי, שכן הם נכונים לגבי כל משבר כלכלי. כאשר המצב הכלכלי טוב, שוק העבודה מתרחב ונוסף על שיעור התעסוקה הרגיל יש אנשים נוספים, שקודם לא עבדו, מצטרפים אליו. גברת ג'יין סמית', בת 54, מוצאת לה תעסוקה חלקית כרוקמת תחרה מעודנת הנמכרת בשוק האיכרים המשגשג בעיירה שלה; ג'ון סמית' הצעיר, בנה, מוצא עבודה בהכנת קישוטי פורצלן לביתנים באותו שוק האיכרים. אנשים אלו הם פעמים רבות מועסקים 'שוליים'—אלו שמוצאים תעסוקה כאשר מתח הרווחים בשוק בכללו גדול יותר.

    כשמתחולל משבר, שוק האיכרים הופך משגשג פחות, ובעלי הדוכנים מנסים לשרוד באמצעות קיצוץ ההוצאות. רכישות התחרה של ג'יין סמית' דועכות; איש אינו מזמין קישוטי פורצלן לביתנים מג'ון סמית'. העובדים ה'שוליים' נפלטים מן השוק או מורתעים ממנו. זה תהליך טבעי לחלוטין בשעת משבר, וההסבר כאן אינו מעלה או מוריד לגבי נתון היסוד.

    עוד על־כך, ההסבר של שיפור בהשכלת כוח העבודה בשל גידול באוכלוסיית הצעירים הלומדת טעון חיזוק. מה לומדים אותם צעירים? באיזו מידה הלימודים מחזקים את יכולת ההשתכרות שלהם בעתיד? מה היקף הגידול?

    אם אומדים את מספר מקבלי תארים בארצות־הברית, לפי נתוני משרד החינוך האמריקני יוצא כי מהשנה שלפני המשבר ועד 2012 היה גידול של 14.6 אחוז במספר מקבלי תואר ראשון. שני שליש מהגידול (65 אחוז) היו ב"אחר," מה שמעורר ספקות מסוימים לגבי איכות ההשכלה ככלי בשוק העבודה.

    ג. יותר אנשים מקבלים קצבת נכות: זה הסבר, שלטענת המאמר עצמו יכול להסביר עד כחצי אחוז מכלל השינוי בשיעור ההשתתפות. מכל מקום, זהו טיעון של 'כאילו דא?'—קצבת נכות היא חלופה מוכרת וידועה לדמי אבטלה, על בסיס קבוע. הגידול בה מתמיד, אך הוא חריף במיוחד בשעת משבר.

    כמו בהסברים האחרים, לבד מהנחה לא סבירה ששיעור הרבה יותר גדול מהאמריקנים הפכו נכים, הנתון הזה מסביר רק את הגידול בהיקף הניצול של אפשרות הכנסה בלי עבודה למי שנפלטו מן השוק, לא את הקיטון בשיעור התעסוקה.
     
     
     
     
    אכן ,בעיה של תדמית
    5/5/2014
    נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

    כאחת מן הארצות בעלות הפשיעה המרובה ביותר (וכנראה הראשונה בכך בדרום אמריקה) לא ברור מי ייקח את הסיכון לבקר שם מלבד מוצ'ילרים הרפתקנים ומשוגעים לדבר. ולא שמדובר בארץ ללא אטרקציות, להפך, זוהי ארץ מדהימה, אבל איכשהו יש לה נטייה לשדוד תיירים מזדמנים וכוכבות טלנובלה מקומיות.
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1029559
     
     
     
     
    זה שיורד וזה שיורד
    5/5/2014
    נכתב על ידי יעקב

    ראשית, תודה על ההסבר המפורט. רובו משלים את מה שהרגשתי שהיה חסר בבלוג עצמו. אני עדיין חושב שהיה עדיף לכתוב שפרסום דו"ח התעסוקה החודשי בארה"ב הפך לטקס מוזר שבו דנים בנתונים שאינם הרבה יותר מרעש, בעוד הנתונים עצמם בראייה ארוכת טווח מדכדכים.

    לגבי שיעור ההשתתפות, יש מדדים שונים. יש שיעור של בני 15 ומעלה שבוודאי מושפע מהזקנות האוכלוסיה. גם המדד של עד גיל 64 מושפע במקצת כי יש הרבה שיוצאים לפנסיה מוקדמת, במיוחד מגיל 62 שבו יש כבר זכאות לקצבאות זקנה.

     
     
     
     
    בישראל עובדים יותר מארצות הברית?
    6/5/2014
    נכתב על ידי עמוס

    לפי כתבה בדה מרקר שיעור התעסוקה בישראל הוא 64.1 שזה יותר מארצות הברית שזה מעניין שאחוז הישראלים העובדים כל כך גבוה.מצד שני אחוז העניים הגבוה כנראה נובע משיטת חישוב של פחות מחציון למשק בית(נראה לי שהחציון זה 13000 וחצי ממנו זה 6500) וגם תלוי בתשלומי ההעברה מה שאומר שמדינה בה למשפחות עניות יש יותר ילדים( בישראל נראה יש להם בערך כפול ילדים מהאוכלוסיה כללית) ואין צורך בעידוד ילודה הסיכוי לעוני גדל.מעניין גם מה השונות מחצי החציון בארץ
     
     
     
     
    ליעקב, תודה על התודה
    7/5/2014
    נכתב על ידי אלעד, שחזור תגובה

    ליעקב,

    תודה על התודה.

    קשה לי לשפוט לגבי יציאה מוקדמת לפנסיה (לפי אחד המחקרים אליו מפנה המאמר בוושינגטון פוסט, זה לא נכון) אבל בסיס העניין הוא שהזדקנות האוכלוסיה אינה נתון רלוונטי - אני (וגם הוושינגטון פוסט) הרי מודדים את מספר העובדים מתוך כל הנמצאים בגיל העבודה.
     
     
     
     
    לעמוס, על תעסוקה בישראל ופערי נתונים
    7/5/2014
    נכתב על ידי אלעד, שחזור תגובה

    לעמוס,

    כתבת:

    לפי כתבה בדה מרקר שיעור התעסוקה בישראל הוא 64.1 שזה יותר מארצות הברית שזה מעניין שאחוז הישראלים העובדים כל כך גבוה.מצד שני אחוז העניים הגבוה כנראה נובע משיטת חישוב של פחות מחציון למשק בית(נראה לי שהחציון זה 13000 וחצי ממנו זה 6500) וגם תלוי בתשלומי ההעברה מה שאומר שמדינה בה למשפחות עניות יש יותר ילדים( בישראל נראה יש להם בערך כפול ילדים מהאוכלוסיה כללית) ואין צורך בעידוד ילודה הסיכוי לעוני גדל.מעניין גם מה השונות מחצי החציון בארץ



    לעניין הראשון, שיעור התעסוקה בישראל השתנה במידה ניכרת בשנים האחרונות. אם תביט בנתוני שנת 2009 של הלמ"ס תוכל לראות כי דווח אז על 3,015 אלף מועסקים, שהיוו 56.6 אחוז מכלל האזרחים בגיל העבודה. בשנת 2011 לא השתנה הנתון מעיקרו (57.3 אחוז), אך בתחילת שנת 2012 הוא קפץ בשיעור ניכר, ל-3,518.6 אלף מתוך 5,629.2 אלף, המצביעים על שיעור תעסוקה של 62.5 אחוז. והיום הוא כבר קרוב ל-64 אחוז.

    הסיבה לשינוי מוסברת במעבר לשיטת סקרים חדשה (חודשית במקום רבעונית; מדגם רחב יותר) והמעבר מ"כוח עבודה אזרחי" לכוח עבודה כולל — כלומר, כולל הצבא. זה גרם להקפצה של נתוני האבטלה כלפי מעלה, ולהגדלה ניכרת של כוח העבודה הפעיל, בגלל משרתי החובה והקבע.

    חשוב לזכור, בנוסף, כי שוק העבודה בישראל הרבה יותר תובעני. מספר הנכנסים לשוק העבודה גדול פי שניים בניכוי היוצאים ממנו גדול פי שניים (במונחים יחסיים) מהמצב בארצות־הברית, ופי שלוש מהממוצע באירופה. יש בישראל הרבה יותר צעירים שמחליפים את הפורשים לפנסיה.
     
     
     
     
    קח בחשבון גם שהשכר הפנוי החציוני עלה
    11/5/2014
    נכתב על ידי אמיר

    ואיתו עלה קו העוני. אם קו העוני עולה, מספר העניים עולה.

    זה אחד מהאבסורדים שבשיטת המדידה הנהוגה כיום: מורידים מיסים, לאזרחים יש יותר כסף פנוי, ההכנסה הפנויה עולה ואיתה קו העוני וכך, מי שעד אתמול לא היה עני, מוצא פתאום שהוא עני למרות שמצבו בכלל לא השתנה - או אפילו השתנה לטובה, אבל פחות מאשר החציון, כי ברמות הנמוכות של הכנסה, משלמים מעט מס ולכן לקיצוץ במס יש השפעה נמוכה.

    אגב, קו העוני הוא חצי מחציון ההכנסה לנפש תקנית, לא למשק בית.
     
     
     
     
    הגדרת ה OCED
    12/5/2014
    נכתב על ידי עמוס

    The poverty rate is the ratio of the number of people who fall below the poverty line and the total population; the poverty line is here taken as half the median household income
     
     
     
     
    האתר של הOCED
    13/5/2014
    נכתב על ידי עמוס

    http://stats.oecd.org/Index.aspx?DataSetCode=IDD

    ניתן לשנות בעמודה שם למדידה של מדד העוני לפני מיסים ותשלומי ההעברה ואחרי תשלומי ההעברה ולראות שישראל נמצאת לפני מיסים וההעברה במקום אמצעי ורק אחרי מיסים והעברה במקום אחרון וההשערה שלי שזה בגלל שאין תשלומי ההעברה ענקיים לילדים
     
     
     
     
    שתי הערות
    14/5/2014
    נכתב על ידי אלעד, שחזור תגובה

    שתי הערות:
    א. מדד ג'יני בעייתי מאוד שכן הוא כולל רק הטבות בעין ואינו כולל את ההטבות המגולמות בסובסידיות, פטורים וכדומה.
    ב. מדד העוני בעייתי משום שהוא בנוי כדי ללכוד 22-25 אחוז מהאוכלוסייה כמעט בכל תרחיש סביר, וגם כי הוא מתבסס על המצוי (הכנסות) ולא על הרצוי (הוצאות). הבעייתיות שלו ניכרת במיוחד כאשר משווים את אי־השוויוניות לפי הכנסות לעומת הוצאות - ישראל מזנקת במקרה הזה מתחתית הדירוג לפסגתו.
     
     
     
     
    מה עם פיקטי והמחקר של הבנק באנגליה
    11/6/2014
    נכתב על ידי איתי

    רק עכשיו קראתי את המאמר שלך מ2012 על "כסף ללא חוב", שממש עשה לי סדר בראש לגבי משהו שמאוד רציתי להאמין שהוא נכון והייתי בטוח שאני לא מצליח להבין פשוט.

    לעומת הקיקיוניות של רעיון הכסף ללא חוב עומד היום המחקר של בנק אנגליה שמוכיח שהבנקים (לפחות באנגליה) לא כבולים ליחס הרזרבה כפי שנהוג לחשוב.
    והמחקר של פיקטי מדבר על האי השיוויון ככשל שוק טהור, בינתיים לא ראיתי תגובת נגד עניינית וחזקה בקשר לפיקטי.