זאב שטרנהל, מרצ והמזרחים כפויי הטובה
 



אין כלחץ הזמן לכתוב טור דעה ליום ו' לחשוף את מה שאתה חושב באמת. כך, לכל הפחות, ניתן ללמוד מטור הדעה "תולדות הניצול" של זאב שטרנהל ב"הארץ" (23.8.2013, עמ' 2). הפרופסור רב התהילה למדעי המדינה בא להסביר ב-409 מלים את כל דווי השמאל ויגוניו: מדוע מצביעים מזרחים עניים לליכוד, אך נמנעים מלהצביע למרצ? במקום להשיב לשאלה הראשונה, הוא מספק, שלא בטובתו, את התשובה לשנייה.

המזרחים אינם כשירים
טיעונו של שטרנהל פשוט: "השכונות והעיירות" מצביעות ל"ימין הניאו-ליברלי, וביודעין מקריבות את האינטרסים הכלכליים שלהן על מזרח מיתוסים לאומניים ודתיים שהימין מספק להם." השמאל שוגה, שכן הוא דוגל ברציונליות וב"שינוי הסדר החברתי והכלכלי" שעה שהימין "מצא פתרון פשוט יותר: בני אדם נענים בקלות רבה יותר לפתרונות לא רציונליים, למיתוסים, לסמלים, לחום אנושי, למיתוס קרבת הדם ולאיבה ולשנאת זרים."

כדי להבין את הטיעון יש לפרק אותו, תחילה, מהציפוי המילולי הדק. כששטרנהל כותב "השכונות והעיירות" הוא מתכוון לומר "מזרחים עניים." בניגוד לאשכנזים מצביעי מרצ האמונים על "חשיבה רציונלית" המזרחים נענים ביתר קלות "לפתרונות לא רציונליים." הוא מספר על פגישה עם "קבוצת פעילים חברתיים" (קרי, מזרחים בעלי השכלה) בה הייתה הסכמה כי יוסי שריד ממרצ "היה שר החינוך הטוב ביותר אי פעם לשכונות" וכי רן כהן "היה שר השיכון הטוב ביותר לשכונות." שטרנהל שואל את הפעילים כמה הצביעו למרצ באזור העני בו נערכה הפגישה ו"הם הרכינו ראש ושתקו. באותה שנה ירדה מרצ לשישה מנדטים ושריד עזב את החיים הפוליטיים."

טיעונו של שטרנהל טיפוסי לחשיבה של אנשי שמאל בכלל, ושל אנשי מרצ בפרט. אנחנו, הם אומרים לעצמם, מצביעים לא למען האינטרסים שלנו או אינטרסים בכלל אלא על בסיס "חשיבה רציונלית." הם, המזרחים הפרימיטיביים וכפויי הטובה אינם מחליטים על בסיס חשיבה או אפילו לטובת האינטרסים שלהם אלא פשוט בולעים את בלילת "אחוות הדם" שרוקח הניאו-ליברליזם ומצביעים בהתאם ל"פיצוי בתחום הזהות והתרבות" — מתוסים, סמלים, חום אנושי, קרבת הדם ואיבה ושנאת זרים.

מאמר מוסגר: היה או לא היה?
הפרט המדגיש את אי הכשירות וכפיות הטובה של המזרחים העניים הוא היעדר התמיכה במרצ, אף ששריה שירתו נאמנה את עניינם. אלא שהפרטים כאן רחוקים מלהיות מדויקים. רן כהן מעולם לא היה שר השיכון. הוא שימש סגן שר השיכון בממשלת רבין השנייה, בין אוגוסט לדצמבר 1992. בממשלת ברק הוא כיהן לתקופה קצרה למדי כשר המסחר והתעשייה. חוק הדיור הציבורי נחקק בשנת 1998, כשרן כהן (שאכן היה הרוח החיה מאחוריו) היה חבר כנסת. החוק גם לא יושם מעולם בפועל, כך שקשה לדעת על איזו תוצאה מוחשית היו בני "השכונות והעיירות" אמורים להיות אסירי תודה.

יוסי שריד שימש שר החינוך משך כ-11 חודשים, בין יולי 1999 ליוני 2000. הפעולות העיקריות שלו היו הקמת ועדת וינוגרד להורדת שכר הלימוד, הכללת שירים של מוחמד דרוויש בתכנית הלימודים, ועימות עם סגן השר מטעם ש"ס על העברת כספים מיוחדים מחוץ למסגרת הקואליציונית. כל הפעולות עלו בקנה אחד עם מצעה של מרצ, אך לא ברור מדוע היו אנשי "השכונות והעיירות" צריכים לחוש הוקרה כה עמוקה לשריד כ"שר החינוך הטוב ביותר אי פעם לשכונות."

אין זה המקום להיכנס לשאלה אם אכן הייתה פגישה, ואם נאמרו בה הדברים. ממרחק הזמן, אולי ניתן להתבלבל ולחשוב ששר השיכון היה רן כהן ושלשריד הייתה מגילת תרומה מפוארת לתועלת השכונות, אך כשנערכה הפגישה עם קבוצת הפעילים החברתיים, "זמן קצר אחרי הבחירות ב-2003" קשה להניח כי שטרנהל או הפעילים החברתיים היו טועים כך. ניתן להניח כי שטרנהל משתמש כאן בחירות ספרותית כדי להטעים את עיקרון כפיות התודה, אך אגב כך הוא מטעים אף יותר את תפישתו לפיה הכרת התודה וההצבעה היו צריכות לנבוע מעצם הרצון המוצהר של אנשי מרצ לעזור לאנשי "השכונות והעיירות."

תנו לנו לשלוט
התפישה השטרנהלית-מרצית מעניקה תשובה קלה לשתי שאלות קשות. ראשית, היא מסבירה מדוע קבוצה נרחבת מאוד בציבור פועלת בניגוד לאינטרסים שלה. שנית, היא מעניקה לקבוצת ההתייחסות השטרנהלית-מרצית תחושת עליונות ו"הכשר אובייקטיביזם": קביעה כי קבוצת ההתייחסות פועלת באופן רציונלי ועל-אינטרסי.

שתי התשובות פועלות במשולב. הראשונה מסבירה מדוע אנשי "האזורים העניים" או "השכונות והעיירות" הם תינוקות אמוציונליים ואינם אזרחים בגירים היכולים לערוך החלטות באופן עצמאי; השנייה מעניקה לגיטימיות לשימוש בכוח המדינה ("התערבות המדינה בכלכלה ובחברה"), המזוהה עם "חשיבה רציונלית," בידי האזרחים הבגירים, המונעים משאיפה לטובת הכלל, ולא בידי הימין המנצל. אם לפשט, שטרנהל טוען כי האשכנזים ממרצ צריכים לנהל את חייהם של המזרחים העניים.

טיעונו של שטרנהל, כל כמה שהוא עלוב מבחינה אינטלקטואלית, מבטא מצוקה כנה. אנשי מרצ, ובמידה לא מבוטלת גם אנשי מפלגת העבודה, תמהים באמת על חוסר יכולתם לשכנע את ההמון, ובטוחים כי מה שמונע ממנו להצביע למען מפלגתם הוא טמטום — אם עצמונית ואם בסיוע ה"ניאו-ליברלים."

הם משוכנעים באותה מידה כי הם עצמם מצביעים למען מרצ אך ורק מתוך דאגה כנה, מעוגנת ב"חשיבה רציונלית," לשיפור מצבו של כלל עם ישראל. לש"ס מצביעים מתוך "אחוות הדם"; לליכוד, ניאו-ליברלים, רוסים שוביניסטים וטמבלים מזרחים; לבית היהודי: פנאטים של דם ואדמה; ליש עתיד, לקדימה ולתנועה — בורגנים פתאים. למרצ ולעבודה? אנשים אובייקטיביים שעתיד כולנו נגד עיניהם. אפילו לרגע לא נקרץ להם, לא נרמז להם ולא אפשרי בעיניהם שגם הם, ככל השאר, מצביעים למען בני קבוצת היחס, לדומים להם חברתית ותרבותית, ולמען אינטרסים כלכליים.

מפלגה מעמדית
אם נבחן לרגע את מפת המצביעים הארצית, נוכל לראות כי ההצבעה למרצ גבוהה במיוחד ביישובים האמידים בישראל. בסביון ובכפר שמריהו, שני היישובים העשירים בישראל, מצביעים למרצ בשיעור הגבוה פי שלושה משיעור המצביעים למפלגה במדינה בכללה. שיעור המצביעים למרצ בעשרת היישובים העשירים בישראל יותר מכפול מהשיעור הארצי של המצביעים למפלגה. אם נצרף לחבילה את מפלגת העבודה ניווכח כי לדעתם של עשירי ישראל צמד המפלגות ראוי ל-34 מנדטים. בשילוב עם יש עתיד, שלוש המפלגות היו יכולות להקים קואליציית עשירים יציבה של 66 מנדטים.

לא רק בוחריה של מרצ מעידים על טיבה האמיתי. אם נבחן את מצע המפלגה נוכל לראות כי הוא ממוקד באופן ברור וחד־משמעי באינטרסים, בתקוות ובחרדות של האליטה הביורוקרטית והשדרה העליונה והבינונית של שכירים במקצועות של הצווארון הלבן. הרחבת כוחה של המדינה, הדרת נשים, צדק חברתי, חינוך, נסיגה מהשטחים, הפרדת הדת מהמדינה וכו'. דוגמה טיפוסית בהקשר זה הוא הדגש המיוחד על חינוך, בסעיפים הקוראים ללימודי חינם, יום לימודים ארוך, שילוב ערכים ירוקים וערכי שוויון נשים בתכנית הלימודים, וכדומה.

שטרנהל מטעים כי "יש רק רק אמיתית אחת להוציא משדרות ומאופקים מועמדים לפרס נובל בכלכלה ובכימיה: להביא לשם את רמת החינוך של בתי הספר האליטיסטיים של הערים הגדולות." בפועל, חינוך חינם מתגמל קודם כל ויותר מכל את המעמד הבינוני האמיד. במטבע דומה, השאיפה של מרצ לחזק את האוניברסיטאות הציבוריות, להגדיל את סגלן, להבטיח לימודי חינם, ולהקל על סטודנטים בשכר דירה — כל אלו צעדים המשרתים את המעמד הבינוני המבוסס, שהוא זה שמנצל טוב מכל הטבות אלו. העניים ובעלי הציונים המקדמיים הנמוכים, לעומת זאת, הם הצרכנים העיקריים של המכללות הפרטיות, שמרצ שואפת דווקא לחסל.

השטרנהליזם-המרצי דבק בהונאה העצמית לפיה מרצ היא אנומליה — מפלגה שאינה מכוונת לקידום האינטרסים של המצביעים עבורה. אם נתנער מ"חשיבה לא רציונלית" מסוג זה, נוכל לראות כי הסיבה לכך שמרצ ומפלגת העבודה מתקשות לשכנע את "אנשי השכונות והעיירות" להצביע עבורן נעוצה בכך שמרצ ומפלגת העבודה מייצגות אוכלוסיה יריבה לזו של "אנשי השכונות והעיירות." שטרנהל סבור כי המזרחים העניים אינם מצביעים למרצ כי הם טיפשים מדי. האמת היא שהם לא מצביעים עבור מרצ דווקא כי הם חכמים.

רק סיבות כלכליות?
הסיבות לתמיכה במרצ אינן רק כלכליות. אולי אפילו אינן בעיקר כלכליות. מרצ שרתה בקואליציה—בעמדה ממנה ניתן ליצור שינוי כלכלי—רק לתקופות קצרות: בין השנים 1992-1996 וב-1999-2000. בשני המקרים, חשוב לציין, מרצ ספגה מהלומה אלקטורלית משמעותית בבחירות הבאות: בשנת 1996 היא איבדה רבע מכוחה, ובבחירות 2003 איבדה 40 אחוז מכוחה.

המפלגה בחרה להציב בראשה לאורך רוב שנות קיומה מנהיגים בעלי אופי אופוזיציוני: שולמית אלוני או זהבה גלאון הן, באופיין, מבקרים מעמדת אופוזיציה. כשנבחרו מנהיגים רכי־דיבור וסבר שגילו עניין רב יותר בעשיה, כמו חיים אורון או יוסי ביילין, הם נחלו מפלה בבחירות.

ההעדפה של קהל הבוחרים למפלגה הניצבת כמבקרת מן החוץ נובעת ממיצובה ההולך ומתעצם של המפלגה כנציגת האליטה הישנה של ישראל. אם ננכה מרשימת חברי־הכנסת של התנועה את ערביי המחמד, כי אז יתברר כי מ-22 חברי־כנסת שכיהנו מטעם המפלגה מאז 1988 היו יותר מ-95 אחוז (21 מתוך 22) אשכנזים בעלי פרופיל אחיד, כשלמולם המשתכנז המובהק רן כהן.

במוקד העניין של התנועה כמה נושאים מרכזיים, שהמכנה המשותף שלהם הוא מאמץ לשפר את מצבה של האליטה הישנה ולפגוע באליטות מתחרות או במפלגות קליינט מתחרות. בתחום המדיני, לדוגמה, עיקר תשומת הלב של מרצ מוקדשת למאבק באליטה המתחרה, המתנחלים. בתחום החינוך והתרבות, מוקד המאבק הוא מפלגות קליינט מתחרות (ש"ס, אגודת ישראל) או ניסיונות לקידום האליטה הישנה. כך, לדוגמה, החוק הבולט שקידם ח"כ ניצן הורוביץ ממרצ, חוק הספרים, בא לתגמל סופרים ותיקים ומוכרים (כלומר, משלנו), ולפגוע באנשי המעמד הבינוני הנמוך יותר, הקונים ספרים זולים.

מוקד עניין שלישי של מרצ הוא ה"טייקונים." כאן המתקפה לכאורה היא נגד אליטה חדשה ומתחרה, בעלי־הון גדולים, שדחקו את רגליה של אליטת ההון הוותיקה, וקיזזו בעצמת הביורוקרטית-ממשלתית הוותיקה. מתחת לפני השטח רוחשת, כמו בחוק הסופרים, עוינות לבורגנות הצרכנית ולהכנסותיה שאינן נתונות לשליטת הביורוקרטיה הוותיקה.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (29)
 
 
ביקורת מצויינת!
25/8/2013
נכתב על ידי ofer

תודה
 
 
 
 
מצוין!
25/8/2013
נכתב על ידי שאול

בסתר ליבי, ואולי לא כל כך בסתר, קיוויתי שתכתוב משהו על הנפיחה של שטרנהל. תודה! עשית את זה אפילו יותר טוב ממה שקיוויתי.
 
 
 
 
חבל שזה לא מתפרסם ב"הארץ".
25/8/2013
נכתב על ידי עמי, ת

הרי באתר הזה "מרץ" הוא בכל מקרה שם משוקץ כמעט כמו "שלי יחימוביץ'". לשכנע את המשוכנעים - זה קל. נראה אותך נכנס ללב כנסיית "הארץ" וצועק דברי כפירה כאלו.

ואגב, למה אתה טוען ש"בפועל, חינוך חינם מתגמל קודם כל ויותר מכל את המעמד הבינוני האמיד."? והרי המעמד הבינוני האמיד גם משלם את עיקר המסים (במיוחד הישירים), וגם מוליד פחות ילדים, ולכן מממן את החינוך של השכבות היותר עניות? נראה שדווקא מביטול החינוך החינמי המעמד הבינוני-גבוה היה מרוויח?
 
 
 
 
העלאת המס על סיגריות
25/8/2013
נכתב על ידי גרידג'

זה אחד הצעדים עליהם ממליצה מרצ באתרה. אין ספק שזה משרת נהדר את המזרחים קו נטוי ערבים תושבי האזורים העניים. אבל בשביל זה לא צריך את מרצ, בשביל זה יש לנו ניאו-ליברלים קיצוניים בכנסת.
 
 
 
 
הכנסות ויתרון המעמד הבינוני
25/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

ברובד הראשוני, חינוך חינם מתגמל את בעלי ההכנסה הפנויה הגדולה יותר, בגלל המשקל השונה של הוצאות קבועות יחסית והוצאות יחסיות.

לדוגמה (ואני מפשט) נניח שיש לנו שני אנשים: האחד מקבל שכר של 1,000 שקל לחודש, והשני מקבל שכר של 500 שקל. שניהם צריכים להוציא כסף על מזון. הראשון מוציא 300 שקל ואילו השני מוציא רק 250 שקל. שניהם צריכים לשלם עבור חינוך, ומכיוון שרוב האזרחים משלמים שיעור מיסוי דומה ביחס להכנסתם (בין השאר, משום שההוצאה לצריכה, הממוסה דרך מע"מ, גדולה יותר באופן יחסי אצל בעלי הכנסה נמוכה יותר), נניח שהראשון משלם 100 שקל עבור חינוך במסים ואילו השני משלם רק 50 שקל עבור חינוך במסים. התעוקה המיסויית עבור הראשון היא, מכאן, 14 אחוז, ואילו אצל השני היא 20 אחוז.

אלמנט שני הוא שכשאשר אתה מוריד את המחיר של מוצר, אתה מעלה את הביקוש לו ובמקרה של השכלה, אתה גם מוריד את הערך של המוצר (כמו במצב בו אתה מוריד את הרמה של בחינות בגרות, כדי שכולם יעברו את הבחינה). במצב זה, יש יתרון מובנה לבעל הכנסה פנויה גדולה יותר, היכול לממן את התוספות הנדרשות לערך.

לעתים קרובות, צריך להודות, היתרון הוא אשלייתי יותר מממשי, אבל זה כבר סיפור אחר.

אגב, האם תהית מדוע אין מפלגות כמו מרצ תובעות שכר לימוד דיפרנציאלי, בהתאם להכנסת הסטודנט או הוריו?
 
 
 
 
לגבי יתרון בחינוך: גם בעולם דמיוני -
25/8/2013
נכתב על ידי עמי, ת"א

שבו החינוך פרטי לחלוטין וחדי קרן רועים באחו - גם שם ההוצאה היחסית של בן המעמד הבינוני-גבוה על חינוך קטנה יותר משל בן המעמד הנמוך. ולו יש יותר אפשרויות בחינוך הפרטי, משום שכל בתי הספר ירוצו אחריו. מה אתה יודע - הוא יוכל אפילו לבחור (טפו!) היכן הילד שלו ילמד! תצלינה האוזניים!

ובנוסף, מכיוון שיש לו פחות ילדים לחנך מאשר לבן המעמד הנמוך, הוא לא יצטרך לממן את ילדיו של האחר. מצב עדיף, עבורו, מאשר המצב כיום. ובכל זאת מרץ נגד.

לגבי שכ"ל דיפרנציאלי (לפי מבחן הכנסה של הההורים, למשל) - שאלה מעניינת. נשמע שהם היו אמורים לתמוך בהצעה כזו, להשקפתם.

 
 
 
 
שתי הערות
25/8/2013
נכתב על ידי ההוא

1. בעברית תקנית יש לומר פי שלושה, לא פי שלוש

2. בעלי הכנסה גבוהה נהנים מחינוך ציבורי ברובד נוסף - לבתי ספר באיזורים בעלי אוכלוסיה ממעמד סוציו אקונומי גבוה קל יותר לגייס מורים איכותיים, יש יותר תקציבים למרות ארנונה נמוכה יותר (כי כולם משלמים ארנונה ולא צריך "להשלים" עבור מי שלא), ורמת הלימודים גבוהה יותר שכן התלמידים מגיעים ממשפחות משכילות יותר.
 
 
 
 
חינוך ממשלתי עוזר למעמד ביניים מסיבה שונה
25/8/2013
נכתב על ידי עמוס

הוא מחנך לשלטון של המוסדות החשובים וראה כמה השקיעה מרץ בחינוך זה.
קידום של מקצועות שמחייבים עזרה ממשלתית.
אני לא חושב שמרץ נגד בתי ספר פרטיים.
היא רק נגד לקיחת כסף בציבוריים כדי להגביל התפתחות גדולה מדי.
חינוך ממשלתי הוא עבודה ופרנסה למורים לא מוכשרים.
ובסופו של דבר חינוך עוזר למניעת אלימות ופשע לשכונות העשירות.
בקיצור מרץ בעד הפליטים והמזרחים רק שלא יקנו כרטיסים לבריכה שלנונו
 
 
 
 
לההוא
26/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

ל"ההוא":
בעברית תקנית, כך סברתי אף אני, מין המספר צריך להיות לפי מין המוכפל, אך תוקנתי רבות כי יש להשתמש תמיד במין נקבה. התוכל להצביע על מקורות? אני אשמח לשוב לעברי.
 
 
 
 
לגבי מצע מרצ
26/8/2013
נכתב על ידי דודי

"אם נבחן את מצע המפלגה נוכל לראות כי הוא ממוקד באופן ברור וחד־משמעי באינטרסים, בתקוות ובחרדות של האליטה הביורוקרטית והשדרה העליונה והבינונית של שכירים במקצועות של הצווארון הלבן. הרחבת כוחה של המדינה, הדרת נשים, צדק חברתי, חינוך, נסיגה מהשטחים, הפרדת הדת מהמדינה וכו'"

הרשימה פה לא קשורה כלל לאינטרסים ("תקוות וחרדות" זה מונח מתחום הפסיכולוגיה) של האליטה הביורוקרטית או של השכירים במקצועות הצווארון הלבן. נסיגה מהשטחים נוגעת לציבור כולו וכן לציבור הפלסטיני בשטחים, חינוך נוגע לציבור כולו, הדרת נשים אינה רלוונטית בכלל לשכבות האלה.
 
 
 
 
פרופיל 97
26/8/2013
נכתב על ידי דודי

" מ-22 חברי־כנסת שכיהנו מטעם המפלגה מאז 1988 היו יותר מ-95 אחוז (21 מתוך 22) אשכנזים בעלי פרופיל אחיד".

לא ברור בדיוק מה משמעו של "פרופיל אחיד" זה. אילן גילאון נניח הוא ממוצא רומני לא עלינו, אבל בפרופיל הוא ממש לא דומה ליוסי ביילין, ואם כינית את רן כהן "משתכנז" יכולת בצדק לכנות את גילאון, שגדל באשדוד, "מתמזרח".
 
 
 
 
בית הספר נר עציון
26/8/2013
נכתב על ידי עמוס

אני למדתי בבית הספר נר עציון. בכיתה א ובכיתה ב המנהל לא קיבל אותי כי המשפחה המזרחית שלי לא היתה מספיק דתיה. רוב הבית ספר היה אשכנזי בכיתה ג התחלף המנהל למנהל ספרדי וכן התקבלתי(כמו עוד ספרדים) כשהגעתי לכיתה ו החליטו האשכנזים שיש לפתוח בית ספר חדש יותר דתי(זה תמיד התירוץ) וכעבור מספר שנים כשאחי הקטן למד בבית הספר היה שם רק אשכנזי אחד בכל כיתה ומרוב תימנים הוא התחיל לדבר בחית ועין.כשאחי סיים את הלימודים שם גם המזרחים פתחו בית ספר חדש יותר דתי ונשארו שם רק אתיופים עד שזה הגיע לחדשות שיש רק לא אתיופי אחד בכל הבית ספר כסגרו את הבית ספר התברר באורח פלא שכל הבתי ספר ה"פרטיים" הדתיים יותר ממומנים כמעט לחלוטין מכספי עירייה או ממשלה וכך הצליחו לכפות עליהם קבלת אתיופים.אני מעריך שמצביעי מרץ נוהגים באופן דומה.הם בעד שרק בתי הספר הציבוריים יקבלו תקציב אך במקרה הפרטי שלהם איכשהו הם מקבלים כספי ציבור וזה בסדר כי הם נאורים\דתיים\מצליחים\משלמי המיסים.(דרך אגב שם אין הגבלה על תשלומי הורים וכך הילדים מקבלים חינוך טוב יותר
 
 
 
 
ראיון בגלי ישראל
26/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

ברגעים אלו ממש, 26.8.2013, התראיינתי בנושא מאמר זה ל"גלי ישראל" (אצל אראל סג"ל ואבישי עברי). התראיין גם יובל אלבשן (שבאופן כללי, נטה להסכים איתי, דומני, ואף החמיא לבלוג).
 
 
 
 
לדודי
26/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לדודי,

בוודאי שרשימת העניינים נוגעת לכל, אך ההיבטים היישומיים בכל אחת מהנקודות באים לשרת קבוצה מסוימת. לדוגמה, שערוריית "הדרת הנשים" באוטובוס. להלכה, ובעקרון, זו סוגיה פשוטה של זכויות אדם. היישום בפועל היה מתקפה נגד תקני החיים של קבוצה אחרת, כשקבוצה אחת התיימרה לתואר הפרשנית המוסמכת של מה שבקבוצה השנייה באמת רוצים, מה שמצדיק כפיית אורחות התנהגות אחרות עליה.
 
 
 
 
לעמי, ת"א תשובה ב'
26/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

עמי, ת"א,

שאלתך החוזרת מצביעה על כך שתשובתי הקודמת לא הייתה מלאה (או לא מספקת, או שתיהן גם יחד).

מנקודת המבט המרצית יש כמה יתרונות ברורים לחינוך חינם ודומיו:
א. הוא מבטיח פרנסה בטוחה, ואף הרחבתה, לקהל בוחרים פוטנציאלי מובהק (בעלי קביעות באקדמיה ובהוראה).
ב. הוא מבטיח, לכאורה לפחות, הפחתה בעלויות. לדוגמה, גני חינם מגיל שנתיים זמינים לפחות אמידים כבר שנים (באמצעות הנחות גדולות בתשלומים). קל לראות איך הפיכת הגנים חינם לכולם מסייעת למי ששילמו עד היום מחיר מלא בגנים פרטיים. ה"לכאורה לפחות" כאן נוגע לאשליה שרמת החינוך המקווה בגנים הפרטיים תשועתק בגנים "לכולם."
ג. באופן כללי יותר: חקיקה מגבילה ורגולציה משרתות את החזקים יותר, בשוק העבודה כמו בכל מקום אחר. לדוגמה, החקיקה בתחום ההריון, בה נגעתי בעבר כאן, מעלה את ההוצאה לשכר להעסקת נשים בכלל, אך פוגעת בעיקר, אם לא באופן בלעדי, בנשים במקומות חלשים יותר או "שוליות" (מבחינת כדאיות העסקתן). עבור הנשים בעלות מקצוע מבוקש, שכר גבוה או קביעות הפגיעה אפסית. כך, הנשים האמידות ובעלות המקצוע מתוגמלות בהטבה, כשהנשים החלשות יותר נפגעות.
ד. כתבת: "מכיוון שיש לו פחות ילדים לחנך מאשר לבן המעמד הנמוך, הוא לא יצטרך לממן את ילדיו של האחר." אלא שזה לא בדיוק נכון. הקבוצות שלהן מספר ילדים חריג (לדוגמה, בדואים בנגב, חרדים) הן מחוץ למשחק ואינן צפויות לנצל את המשאבים האלו. מחקרים שונים הראו כי בפועל, הנהנים העיקריים מלימודי חינם הם לומדים מהמעמד הבינוני ולא מהמעמד הנמוך.
 
 
 
 
לעמוס
26/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לעמוס,

כמו בבדיחה העתיקה: הסיפור שאתה מספר היה יכול להיות מצחיק מאוד, אלמלא היה מדובר בבן שלנו. זה בעצם די עצוב.
 
 
 
 
אחרי פי מגיע מספר בזכר
26/8/2013
נכתב על ידי נדב

ומי אני שאתווכח עם אתר סנונית (ועם דודתי שלימדה אותי לבגרות בלשון) - http://learn.snunit.k12.il/snunit/lashon/mispar/mispar9.html
 
 
 
 
מאמר אדווה מבכה את ההפרטה ומעבר למדידת תפוקה
26/8/2013
נכתב על ידי עמוס

http://www.adva.org/uploaded/hafrataedu.pdf
כמו ששי פירון אמר אסור למדוד תפוקה הצלחה צריכה להיות
בהתאם לכמה אתה מקובל ונאור ולא להצלחה בנושא זה או אחר.
גילוי נאות האגודה לקידום החינוך (על אף שסביר להניח שהמאמר צודק והם עושים כסף מהמדינה) עזרה להורים שלי להכניס אותי לבית ספר טוב לאחר שעברתי מבחני תפוקה וקיבלתי ציונים טובים
 
 
 
 
מעבר להתנשאות הסוציאליסטית שלא מועילה לעניים....
26/8/2013
נכתב על ידי עפר

גם במישור הבטחוני,הניסוי הביטחוני שכשל "הסכמי אוסלו" פגע בעיקר בפריפריה.
היו הרבה יותר פיגועים בנתניה וירושליים מאשר בתל אביב.
נוסעי האוטובוסים נפגעו הרבה יותר מהנוסעים ברכב פרטי.
 
 
 
 
לאורי
26/8/2013
נכתב על ידי ההוא

"המספר שאחרי המילה "פי" יבוא בזכר – כך על פי התנ"ך (ככל הנראה - פה של מספר אנשים):"

מתוך:
http://www.safa-ivrit.org/dikduk/numbers.php
 
 
 
 
לגבי הדרת נשים
26/8/2013
נכתב על ידי דודי

למצביעי מרצ אין שום אינטרס בנושא, הם לא נוסעים בקווי מהדרין. ההתיימרות לקבוע שכל הנוסעות החרדיות נהנות מההפרדה היא התנשאות בפני עצמה (החרדים ממש לא עשויים מקשה אחת בסוגייה זו).
 
 
 
 
לגבי נסיגה מהשטחים
26/8/2013
נכתב על ידי דודי

אתה קובע שמרצ תומכת בנסיגה מהשטחים בגלל "המאבק באליטה מתחרה, המתנחלים".

יבוא איש מרצ ויטען שהוא תומך בנסיגה מהשטחים משלל סיבות אחרות. העיקריות שבהן: הרצון להימנע משליטה בעם זר, שהיא עוול מוסרי בפני עצמה וגוררת עמה עוולות אחרות; החשש שהמשך השליטה בשטחים יוביל לבידוד מדיני; המחשבה שמבחינה בטחונית עדיף הסכם שלום ללא השטחים על-פני שליטה בשטחים ללא הסכם. כל אלה נימוקים שאינם תקפים דווקא לקבוצה ספציפית של מצביעי מרצ. המחיר המדיני והבטחוני נגבה מן האזרחים הישראלים כולם, מי יותר ומי פחות; את מחיר הכיבוש משלמים הפלסטינים, בהגבלת חירותם.

קשה לי להעלות על הדעת בכלל נימוק שיוכיח שהוא טועה ואתה צודק בהערכת שיקוליה של מרצ להתנגד לכיבוש, מלבד המחשבה שמפני טבע האדם לא תתכן בכלל פעולה שאינה מתוך אינטרס עצמי של קבוצה מצומצמת.
 
 
 
 
ועוד בקטנה לגבי המוצא
26/8/2013
נכתב על ידי דודי

לפחות עוד אחד מחברי הכנסת של מרצ אינו אשכנזי, מוסי רז. (יליד ישראל להורים יוצאי כורדיסטאן).
 
 
 
 
רדלר, תשובתך לגבי החינוך דווקא היתה מלאה, אבל לא משכנעת, לטעמי.
26/8/2013
נכתב על ידי עמי, ת

מחינוך פרטי ירויח קודם כל מעמד הביניים האמיד. האינטרס הכלכלי המיידי שלו הוא בבי"הס פרטיים. לא ציבוריים (וזה אכן תהליך שרואים ניצנים שלו).

התועלת שיש לאחוסלי"ם ולאחוסי"ם מהחינוך ציבורי היא לא תועלת כלכלית ישירה, אלא יתרון אחר: הגמוניה.

תקשיב למה שאומרים לך אנשי מר"ץ. הם באמת מתכוונים לזה: החינוך הציבורי חשוב, כי חשוב להם שגם השכבות העניות יקבלו חינוך טוב.
החלק המובלע במשפט הוא: ואנחנו יודעים מהו חינוך טוב. זה סוציאליזם קלאסי. עבודהמרץ רוצים חינוך ציבורי, כל עוד הם אלו שקובעים איך הוא ייראה.

זו אחת הסיבות שמר"ץ מתנגדים כ"כ למערכות החינוך של ש"ס, החרדים, והתנגדו לשליטה של מפד"ל במשרד החינוך בשנות ה-80: ש"ס, החרדים והדתיים-לאומיים לא מקבלים את ההגמוניה הערכית של מר"ץ.

קיפלינג קרא לזה "משא האדם הלבן" - להביא תרבות לפראים זו משימה קשה, וכפויית טובה. אשרינו, שיש לנו את עבודהמרץ שמוכנים לקחת על עצמם את העול הכבד הזה.


 
 
 
 
פי אלף יותר כיף
27/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

נדב, הצ'תכנעתי ותיקנתי.
 
 
 
 
נורא ואיום!
27/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

עמוס הדוח של אדווה הוא תעודה מאלפת. לתועלת המתעצלים, הנה הביטויים העיקריים של ההפרטה בחינוך:
א. תקציב החינוך קוצץ. כתוצאה מכך, השירות טוב פחות וההורים משלמים יותר עבור הוראה משלימה.
ב. כתוצאה מסעיף א', משקלם של ההורים והעמותות מתחזק.
ג. כתוצאה מסעיף א', ההורים מעדיפים בתי ספר טובים יותר ומשלמים עבורם.
ד. כתוצאה מסעיף ג', המנהלים ובתי הספר מחזרים אחרי ההורים והעמותות.
ה. כתוצאה מסעיף ד', המנהלים ובתי הספר מנסים לשכנע את ההורים כי בבית ספרם התנאים טובים יותר ("אימוץ מדיניות הסטנדרטים השמה דגש על מדידת תפוקות).
ו. כתוצאה מסעיף ב', הורים ועמותות מקימים ומממנים בתי ספר חדשים.
ז. הניהול בבתי הספר הפך מקצועי יותר, עם מיקור חוץ של שירותים שונים.
ח. כתוצאה מסעיף ד', ה' ו-ו' יש מורים המתוגמלים בשכר גבוה יותר ואחרים בשכר נמוך יותר, בהתאם להערכת טיבם.

נורא ואיום!
 
 
 
 
לדודי (ועניין פיקנטי בסוף)
27/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

דודי,

יבוא איש מרצ ויטען שהוא תומך בנסיגה מהשטחים משלל סיבות אחרות. העיקריות שבהן: הרצון להימנע משליטה בעם זר, שהיא עוול מוסרי בפני עצמה וגוררת עמה עוולות אחרות; החשש שהמשך השליטה בשטחים יוביל לבידוד מדיני; המחשבה שמבחינה בטחונית עדיף הסכם שלום ללא השטחים על-פני שליטה בשטחים ללא הסכם... קשה לי להעלות על הדעת בכלל נימוק שיוכיח שהוא טועה ואתה צודק בהערכת שיקוליה של מרצ להתנגד לכיבוש, מלבד המחשבה שמפני טבע האדם לא תתכן בכלל פעולה שאינה מתוך אינטרס עצמי של קבוצה מצומצמת.



ובהחלט יש מקום לטיעון כזה, שכן קשה מאוד להוכיח מה בלבו של אדם (ובמיוחד מה בלבם של עשרות אלפי מצביעים). עם זאת, הדגש המרכזי בנושא הנסיגה מהשטחים היה בהתמדה מעמדם של המתנחלים, שהוצג, כפי שניתן לראות בכרזות עדכניות אלו כמי שבא על חשבון קהל היעד.

כהערה בצד, שתיים משלוש התמונות לקוחות מבנק תמונות, עניין משעשע כשלעצמו. ראה כאן וכאן
 
 
 
 
מאמר מאיר עיניים. יפה!
2/9/2013
נכתב על ידי אבירן רביבו

 
 
 
 
מאמר מצויין
8/9/2013
נכתב על ידי יאיר