האיש שלא שיקר אף פעם
 


יש לי הרצאה! בואו! כדאי!

במוצאי־שבת הקרוב, ה-8.6.2013, בשעה שבע וחצי, בפאב "מאש סנטרל" ברחוב אלנבי 38 בק"ק תל־אביב.

אפשר לבוא סתם כך, אבל אשמח מאוד אם תוכלו לשים שטמפה ולאשר את בואכם בפייסבוק.

ההרצאה תהיה מעניינת מאוד, לדעתי, בין השאר כי אגש לנושא ההרצאה, משבר מדינת השפע הקפיטליסטית, מזווית חדשה ומעניינת. לדעתי, כאמור. מי שאינם מכירים אותי, חוץ מזה, יוכלו להכיר אותי. ומי שמכירים אותי, גם כן חוץ מזה, יוכלו להעיר לעצמם שהעליתי בחודשים האחרונים איזה ארבעה-חמישה קילו. אני נשבע להוריד אותם, מכל מקום.

עוזי ושות'
הסופר עוזי וייל יצא בתחילת אפריל ביזמת מימון-המון ב"הד-סטארט" לספרו החדש, שהצליחה הרבה מעבר למשוער, ואחר־כך נכשלה הרבה מעבר למשוער, בעיקר בגלל וייל.

בעבור קורט ווייל
בסרטון שפתח את מסע גיוס התרומות תיאר ווייל את הדברים כך:

כתבתי ספר, רומן, שאני מוציא, עוד מעט, ו...הוא כמעט-כמעט גמור, צריך עוד ככה זמן [מחווה מידה קטנה] בשביל לעשות אותו יותר טוב, אבל בשביל זה צריך עוד ככה כסף [שב ומחווה מידה קטנה]. זמן. כסף. זמן. כסף.... ועלה במוחי רעיון גאוני... לנסות ולפתות אתכם לקנות מהדורה מוקדמת, זולה יותר, חתומה, ממוספרת, מהדורה מיוחדת של הספר שלי. ישירות ממני, לפני שהוא יוצא לאור לחנויות. וזה משתי סיבות. א. כי אני צריך כסף... אבל דבר שני... אני ממש לא אוהב את אווירת ארבעה ספרים במאה שקל, כל השיטה הזאתי...





העסקה שהציע ווייל הייתה פשוטה: מדוע לקנות ארבעה ספרים סתם, כשאתם מעוניינים רק באחד, קוראי היקרים? תנו לי 55 שקל, ותיהנו ממהדורה מוקדמת ומיוחדת של הספר. תרומה עם תמורה. לווייל יש קוראים נאמנים רבים, וההצלחה עלתה על המצופה: במקום במקום 55,000 שקלים להם כיוון בתחילה הצליח ווייל לגייס 128,757 שקל.

וייל יו וור סליפינג
אלא שבסוף חודש מאי, פחות מחודשיים אחרי תחילת גיוס התרומות, גילו התורמים כי המהדורה המוקדמת, החתומה והממוספרת תהיה בעצם מהדורה מאוחרת. ספרו החדש של וייל כבר יצא לחנויות, עוד לפני שנשלח לתורמים לפרויקט. את הפרויקט סיכם ווייל בהבטחה ובהתנצלות:

הספרים הודפסו, ובימים הקרובים ישלחו אליכם... התנצלותי הכנה בפני מי שציפה לקבל את הספרים לפני כולם, והופתע לגלות אותם כבר בחנויות הספרים. הכוונה היתה להקדים את ההוצאה לחנויות, אבל כדור השלג הזה התגלגל כל כך מהר וכל כך חזק, שלא היתה לי שום שליטה על זה. הספר היה אמור לצאת לחנויות בחגים, אבל הוקדם לשבוע הספר, במידה רבה בגלל הצלחת הפרוייקט. מהרגע שהספרים מודפסים, כל מה שההוצאה צריכה לעשות זה לשים אותו בחנויות.

ההתנצלות הנפתלת עוררה מירמור רב. סיבה עניינית אחת הייתה ההבטחה שלא מומשה למהדורה מוקדמת ומיוחדת. פחות משבועיים לפני ההתנצלות, ב-16.5, הכריז ווייל כי "הספר גמור... תוך שבועיים-שלושה תקבלו הביתה את העותקים שהזמנתם," בלי לגלות את אוזנם ועינם של תומכיו במה שמן הסתם ידע בבירור: אם הספר מודפס ויגיע לחנויות מיד אחרי־כן, הוא לא יוכל לקיים את הבטחתו למהדורה מוקדמת.

גם לוח הזמנים נשמע מפוקפק. ווייל גרס כי המימון בפרויקט הוא סוג של מענק התפנות. הספר "כמעט-כמעט גמור, צריך עוד ככה זמן בשביל לעשות אותו יותר טוב, אבל בשביל זה צריך עוד ככה כסף." בהודעה לקוראים הוא בישר להם בצהלה כי אכן תרומות התומכים אפשרו לו זאת: "בעזרתכם, חברים וקוראים, יכולתי לנתק את הטלפון, להגיד לבנק שיהיה בסדר, ולהשלים את כתיבת הרומן החדש שלי - 'חמישה חלומות'." אלא שבתהליך כתיבה והוצאה לאור רגיל, מדובר בלוח זמנים כמעט בלתי אפשרי.

אם נניח שווייל השלים את הכתיבה בזריזות יתרה, בחסות טלפונו המנותק, כי אז נדרשו תומכיו להאמין כי במהלך כחודש בוצעו במהירות תהליכים כמו חתימת עסקה עם הוצאה לאור (בראיון לוואלה אמר וייל כי במועד תחילת הפרויקט "זה לא היה סגור ולא היה בטוח שהספר ייצא עם מודן), עריכה של ההוצאה, תגובותיו של וייל לעריכה, עריכה חוזרת, עריכה לשונית, הגהה סופית, עיצוב, עימוד, העתקי שמש א', העתקי שמש ב', הדפסה, חיתוך, כירוך ובירוך. זה כמעט בלתי־אפשרי, וסביר יותר להניח כי כאשר יצא וייל בפרויקט כבר נשלמה מלאכת הכתיבה, והספר היה מוכן או כמעט מוכן להפצה לחנויות.

אין כמובן פסול במכירת מהדורה מוקדמת וחתומה. אך הצגת הדברים כאילו מדובר ביד לסופר נואש המבקש להימלט משכחת פגישותיו אל חשכת לשכתו, ללטש פנינים אחרונים בדמותה של מאדאם גוב-ארי שלו, נו, זה לא מה שקרה שם. וייל, בעליל, לא שיקר בגלוי, אך יצר מראית עין מטעה. נקרא לזה "שיקרץ." מכל מקום, הי דיד נוט הב סקס וויז דט וומן.

קרואלה דה-וייל
אך לא זה מה שהקים עליו את ההמון. כשיצא הספר, התברר כי לא הופק בהליך מזה-מזומנים בהוצאה פרטית, חתרנית, נועזת וקורצנית, כי אם בהוצאה המבוססת והמכובדת מודן. כלומר, בהוצאה האחראית, בין השאר, לאותם מבצעי "ארבעה ספרים במאה שקל" שאווירתם נדמתה לווייל כה מחניקה.

מימון ההמון שביקש ווייל נועד במפורש לאנשים שאינם יכולים למצוא מימון בדרך אחרת. כפי שציינו חנן כהן, ריקי כהן והילה בניוביץ הופמן, זו הייתה הציפיה הטבעית של התומכים, ו־וייל גילה הרבה פחות מ"שקיפות, נקיון, [ו]גילוי מלא של הנסיבות שבהן מגוייס הכסף."

"מכניסים לנו מהשער האחורי," כתבה אסתי סגל וניסתה להגדיר את עלבונה:

הוא לא אמר הוצאה עצמית, אז מה אני רוצה? למה אני כל כך מופתעת? מה כל כך נורא בזה שהספר שגייס להוצאתו 128,127 שקלים יצא בהוצאת מודן... שהיא כידוע לכל המתעניין אחת מההוצאות במיזוג האנכי עם צומת ספרים. כן כן, אותו קונגלומרט שהביא לעולם ודוחף במרץ את מבצעי ה"אבא במאה" השנואים כל כך על עוזי וייל....

תודה שהראית לי שלא רק בשביל המדינה אני כספומט, ושלא רק המדינה חושבת שזו מצווה לנצל אותי. תודה על שאת המאה שקלים ש(אין)לי העברתי אלייך ולא למטרות חשובות הרבה יותר.

גם אריאנה מלמד חשבה כך:

כתבתי שהאיש גאון ספרותי והנה בסרטון הוא מעיד על צמו שהוא גאון כלכלי. ואתםן יודעים מה? הוא צודק.

כי הוא הצליח להוציא יותר מ - 120000 שקל מקוראים תמימים. סכום נאה, לכל הדעות, גם אם הוא יעביר לכולם עותק חתום של ספרו.... בשבוע הספר יימכר הספר הזה בהנחה גדולה, במחיר מופחת מזה ששילמו הקוראים הנאמנים. ולהזכירכם עוד: הוא ניגן לכולם על העצבים של ה"ארבע במאה" ומאר שהוא לא אוהב את זה. ולהזכירכם: ספרו יוצא בהוצאת הספרים שבעליה המציאו את צומת ספרים ואת הארבע במאה. אבל הוא לא סיפר לכם את זה בסרטון או בפניה הנבוכה-מסתחבקת-נרגשת שתתרמו לו כסף.

.... עוזי וויל כבר היה במצב בו אפשר לדרוש ולקבל מקדמה שמנה על חשבון תמלוגים, או אחוזי תמלוגים נדיבים יחסית שמקבלים סופרים מן השורה הראשונה, ועוד רבני-מכר מוכרים.

ונראה לי עוד יותר מוזר שהוא לא מגלה את זה לאנשים שהוא מבקש את כספם. הרי צריך איזשהו סוג של גילוי נאות. הוא לא גילה, והא לא-לא גילה. הוא רק התעלם בחן מן הפרטים האלה.

.... זה לא העוקץ הניגרי, זה כיעור ישראלי.

וגילי בר הלל כתבה:

צודקים מי שתרמו וחשים מרומים. עוזי וייל - במכוון או בשוגג - מכר דרך הקיקסטארטר שלו חלום שקרי. מי שתמך בו חשב לתומו שהוא תומך ביוזמה שחורגת מכללי המו"לות המסורתית ובונה מודל חדש של קנייה ישירה מהסופר. בדיעבד התברר שהם סתם נתנו לסופר כסף במתנה, ויקבלו את הספר באיחור, ובעקיפין גם יתרמו להוצאת מודן, שהיא חלק מהמערכת הרקובה שהם שמחו לעקוף. עוזי וייל, ליכלכת בענק. אני מקווה רק שלא חירבת את אפשרות הקיקסטארטר לסופרים אחרים.

וייל לא שיקר, אמרו שלושתן, אבל בוודאי העמיד פנים. בוודאי הציג את הדברים ברוח אחרת. בוודאי שיקרץ ושיפצר את מצג הדברים. בוודאי הכריז על דרך שונה ותקווה חדשה ("עשרות הסופרים, העורכים, והמו"לים שהתקשרו אלי בפרץ של אופטימיות זהירה... [ושאלו:] אנשים ממש ישלמו? לסופר? בשביל ספר שהם אוהבים? בלי לקבל 4 במאה ושקית מרק במתנה?") ולמעשה, לא ממש.

איטס בין א ווייל
תגובתו של וייל לא אחרה לבוא, ואישרה את תחושת הכעס והעלבון של סגל, מלמד, ואחרים. "לא רימיתי" הכריז וייל. I am not a crook. איך קרה שנחשפתי ל"גל עכור" כזה של "התלהמות מרושעת"? השתגעתם? "לא אמרתי שהספר יצא בהוצאה עצמאית... לא מרד חברתי, לא לשרוף חנויות ספרים." והמבקרים, כאילו, גילי בר הלל: "זה מה שקורה למי שמתעסק כל כך הרבה שנים עם וולדרמורט"; אסתי סגל: "הפוסט הפסיכי... אם גם את יכולה להחזיר את התואר "סופרת" באותה הזדמנות, זה יעזור לכולנו."

וגם כסף הוא לא הרוויח מזה, הוא אומר. הנטו בכיס הוא רק 17 אלף שקל. "תעשו חשבון לבד," הוא אומר. ובאמת, עשיתי חשבון לבד ואם נתוניו נכונים (כ-28 שקל לספר, מע"מ, הפרשה לסליקה ולהד-סטארט, וכו') ההכנסה לפני מס היא רק 22.5 אלף ואם הוא משלם "פחות 50 אחוז מס הכנסה" הוא נשאר עם 11.2 אלף שקל. אם כך הדבר, לא ברור איך בדיוק יכול היה וייל "להגיד לבנק שיהיה בסדר." למען האמת, חישוב לפי היעד המקורי, 55 אלף שקל, מעלה שהכנסתו ברוטו, לפני מס, הייתה אמורה להסתכם ב-4,160.17 שקל בלבד. עם זה יוצאים לחודש חופש?

"אני מבין את זעמו של מי שטעה וחשב שמדובר בהוצאה עצמית. אולי הייתי צריך להבהיר את שוב, עוד פעם, נוסף על השמונה פעמים שאמרתי את זה במפורש," סיכם וייל, אף שלא אמר זאת אפילו פעם אחת, והמשיך לירות לעצמו ברגל בראיון לוואלה. "אמרתי שזה יצא בהוצאה רגילה," אמר, ו"לא היה בטוח שהספר ייצא עם מודן," אבל בעצם הסיבה לכל הפרויקט הייתה ש"מודן לא איפשרה מקדמות שיאפשרו לי לסיים את הספר," ולכן בעצם דווקא כן היה חוזה ויתר על־כן, אף כי בלי להודות בעובדות כלשהן ובלי לפגוע בזכויות חלק מהכסף (שלא לומר, רובו[1]) הלך למודן. "לא היה עולה על דעתי לרמות מישהו," סיכם.

תמיד ספרו לי ואף פעם לא ראיתי מישהו מנסה להתאבד באמצעות רובה אוויר, תוך כדי שפגט בנים, נפנוף באוזן שמאל והתחברות אל הששי גז שבתוכו. כל יום משהו חדש.

הערה
1 ולמעשה, אם עורכים את החישוב, רוב הכסף הלך למודן. עלות הדפסת ספר כשל וייל היא כ-6 שקל לעותק. אם המחיר שנגבה היה כ-29 שקל לעותק—אני מניח שמדובר בסכום אחרי ניכוי מע"מ—כי אז להוצאה זומנה הכנסה נטו של כ-44 אלף שקל, שהם כ-55 אחוז מכלל ההכנסות אחרי הוצאות הד-סטארט, סליקה, מע"מ, משלוח והפקה.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (8)
 
 
חבל
6/6/2013
נכתב על ידי איתי

עד כמה שהדבר מפתיע אורי, יש בין קוראיך המושבעים כמה שומרי שבת. תוכל להעלות את תורף הדברים לאתר (לאחר ההרצאה, כמובן)?
 
 
 
 
פייר? הצפייה בסרטון גרמה לי להיות פקעת עצבים...
6/6/2013
נכתב על ידי אני

אם מישהו מספיק יפה-נפש ומיתמם כדי לחשוב שהמונולוג הנוירוטי הזה נוגע ללב ולכן צריך לעזור למסכן, הוא ממש מטומטם ומגיע לו שהפילו אותו ככה בפח.

אני אישית הייתי שולח לו גלולת ציאניד ולא כסף
 
 
 
 
הבקורת על וייל מוגזמת
6/6/2013
נכתב על ידי יעקב

מדובר בתרומה וככזאת אנשים לא צריכים להתבכיין. אולי זה לא טעם טוב אבל לא מעבר לזה. ויפה שהוא מחזיר את הכסף למי שרוצה.
 
 
 
 
מצטרף לאיתי
7/6/2013
נכתב על ידי באטמן

לא שאני קורא מושבע, רק בזמני הפנוי (בין מלחמה בג'וקר לדחליל)
 
 
 
 
מצטרפת לאיתי ובאטמן
7/6/2013
נכתב על ידי קוראת מהצפון

 
 
 
 
לאיתי, אנסה להעלות את תוכן הדברים אחרי ההרצאה
7/6/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

ההרצאה נערכת אחרי צאת השבת, דומני, אך וודאי שיקשה על שומרי שבת להגיע אליה.
 
 
 
 
תודה אורי
8/6/2013
נכתב על ידי איתי

 
 
 
 
הודעה מראש
9/6/2013
נכתב על ידי Parmenides

שלום אורי.

הייתי רוצה להגיע להרצאתך, אולם למרבה הצער נודע לי עליה רק לאחר שנערכה.
להבא, כדאי אולי לתת התראה מוקדמת יותר עבור אנשים שמגיעים לאתר שלך רק פעם בשבוע (או, כאפשרות מועדפת - לפרסם מאמר חדש כל יום כדי שנגיע מדי יום לקרוא).