עוד פוליטיקאי
 


הפלא החזיק מעמד חודשיים וחצי. יאיר לפיד הפך לפוליטיקאי מן השורה. החלטתו להרחיב את הגירעון הממשלתי לגובה המסוכן של 4.9 אחוז ולגלגל את הקשיים הלאה, לתקציב השנה הבאה, מלמדת אותנו כי לפיד הוא פוליטיקאי. חמור מזה, היא מלמדת אותנו כי מדובר בפוליטיקאי שאין לו עמוד השדרה הנדרש כדי להיות מנהיג.

ילד הכאפות
ילד הכאפות השמן בכה לאבא שייקח אותו משם. אני כבר לא בטוח היכן קראתי את זה—כנראה בכתבת תחקיר—אך זה מה שנצרב בזיכרוני: לפני שנים רבות, כשיאיר לפיד הצעיר והעגלגל התגייס לצה"ל, הוא שובץ ביחידה קרבית, או קרבית למחצה או משהו כזה. הוא לא היה מרוצה ויילל ובכה לאבא שיעזור לו. זמן קצר אחר־כך הוא עבר ל"במחנה." זה לא בעייתי, כשלעצמו. מותר לו. הוא מן הסתם תרם יותר ככותב מאשר היה תורם כתותחן, נאמר. אני עצמי נפלתי בנעורי במשלב השני של המבדקים לחסמב"ה וגם בצבא לא הייתי לוחם גדול.

אבל הפרשה העידה על מה שניתן לכנות "סף שבירה נמוך." רשמתי בפני.

לאורך חייו בזירה הציבורית לא עורר בי לפיד תחושה מסוימת לכאן או לכאן. הוא היה דביק, אך בלתי מזיק. לאורך הקריירה שלו ככותב וכמגיש טלוויזיוני התאפיין לפיד ביכולת מרשימה לחוש ברצון קהלו, ובתשוקה לרצותו—לרוב בתוספת מנה גדושה של מי סוכר—כמעין דגם משופצר וחנפני יותר של יהונתן גפן.
  muvlat  
 
כשיאיר לפיד הצעיר והעגלגל התגייס לצה"ל הוא לא היה מרוצה ויילל ובכה לאבא שיעזור לו. זמן קצר אחר־כך הוא עבר ל"במחנה." הפרשה העידה על סף שבירה נמוך של הפוליטיקאי לעתיד
 
  muvlat  


פוליטיקה הייתה עניין אחר. מאמר "אנו העבדים" הזכור לשמצה, וה"מניפסט החברתי" העלוב שפרסם זמן קצר לפני ש'נכנס לפוליטיקה' עוררו בי תחושות לא נעימות. במאמר שפרסמתי ב"הקפיטליסט היומי" סברתי כי לפיד הוא סוג של אטד אחוז חלומות משיחיים:

פטפוטי-הביצים שמציע לפיד... [אינם] תוכנית ממשית לשינוי. אין לו כל עניין בכך. אין לו כל יכולת לכך. אין לו כל הבנה בכך. הדבר היחיד שהוא יכול לספק, לדעתו לפחות, הוא את יאיר לפיד. בהיעדר תוכן, המסר מצטמצם לשאלה: מי ינהל את העסק? בהתאם, שינוי הסדרים החלול שהוא מציע כולל סעיף ממשי אחד - הצעתו המנומסת, ברוח חברית, להמליך אותו למנהיג המהפכה.



ולפתע, מהפך!
הבחירות היו נקודת מפנה. ההצלחה, מטבעה, גורמת לרבים להתקבץ אצל מי שהצליח. לפיד גם היטב לנהל את ענייניו: בשקט, בענייניות ובלי לחץ. המשא ומתן הקואליציוני עורר רק תמיהה אחת: תשוקתו הראשונית של לפיד להשתחרר מעול השירות ביחידה קרבית (שר האוצר), לטובת שירות נוח ב"במחנה" (משרד החוץ). לפיד הרי נישא אל הקלפיות על כתפי שאלתו "איפה הכסף?" קשה היה להבין את רצונו למצוא אותו במשרד שהשפעתו על ענייני הפנים היא אפסית.

צעדיו הראשונים של לפיד כשר האוצר נשמעו מבטיחים. הוא הכריז על קיצוץ, אמר דברים נוקבים לחברי כנסת חרדיים במליאה, ואפילו ניצב לצידו של שר התחבורה ישראל כץ במאבק על "שמיים פתוחים." רבים אמרו לי: לא הצבעתי ללפיד, אבל אני מתחיל לחשוב שטעיתי. גם כאלו שלא שינו דעתם, ואפילו לגלגו על לפיד קודם לכן, ביטאו הפתעה לטובה. ראית מה הוא אמר לחרדים? "אני לא שומר שבת"—כל הכבוד! אני חשבתי לעצמי: סף שבירה נמוך. אבל לא אמרתי את זה בקול.
  muvlat  
 
החלטתו של לפיד להתקפל באופן מוחלט מהתמודדות אמיתית עם הבעיות ולנסות לגלגל את הצרה הלאה ריסקה את האשליה שמדובר בפוליטיקה חדשה
 
  muvlat  


חוץ מזה, היו לי גם הרהורי חרטה. זה עתה צלחנו ארבע שנים כאובות מאוד תחת שר אוצר שלא היה לו מושג ירוק בכלכלה. גם ליורשו בתפקיד, לפיד, לא היה שום מושג מאיזה צד פותחים צנצנת ריבה פיננסית—אך הוא נהנה מיתרון גדול מאוד: הוא ידע שהוא לא יודע. בניגוד לשטייניץ, שיוהרתו האינטלקטואלית האינסופית הובילה אותו להשתכנע כי פיצח את חידות היקום בקלי-קלות ומצא דרך חדשנית משלו למדיניות אנטי-משברית (ממש כפי ששנים קודם לכן היה משוכנע ששיגר בהצלחה טיל פילוסופי להוכחת קיום אלוהים), לפיד לא סבל מתעתועי יומרה כאלו. ניתן היה לקוות כי יקשיב לאנשים חכמים ממנו באוצר. גם אם לא ניפטר מהבלים קיינסיאניים למיניהם, ניהול המיקרו של המקרו אולי יתבצע באופן מקצועי יותר.

ובחזל"ש
החלטתו של לפיד להתקפל באופן מוחלט מהתמודדות אמיתית עם הבעיות ולנסות לגלגל את הצרה הלאה ריסקה את האשליה. יעד הגירעון שקבע לפיד לשנת 2013 משמעו גירעון מטורף של כ-45.5 מיליארד שקל בשנה זו. הגירעון לשנת 2012 היה כ-39 מיליארד שקל, וזו הייתה חריגה חריפה מיעד הגירעון בחוק התקציב השנתי (18 מיליארד שקל). בשנת 2014, כך טוענים באוצר, נשוב להיות ילדים טובים ונצמצם את הגירעון לכ-28 מיליארד שקל בלבד, באמצעות העלאת מסים (14 מיליארד שקל) וצמצום הוצאות (18 מיליארד שקל). כל הסעיפים המסובכים מבחינה פוליטית של קיצוץ, נוידו לשנה הבאה. העלאות המסים תסתכמנה בגידול כללי של כ-8 אחוז בנטל המס.

את הסיפור הזה כבר שמענו. תחילת כהונתה של ממשלה היא הזדמנות בלתי־חוזרת לשרים לחולל שינויים. היא מאפשרת להם לעמוד על העקרונות החשובים להם, כשהציבור עדיין מוכן לתת אשראי לשר החדש ומקבל בסובלנות, גם אם לא תמיד באהבה, צעדים קשים. אנשים היו נכונים לתת אשראי ללפיד ולקיצוצים בתקציב, גם מתוך הבנת נחיצותם, וגם על יסוד הידיעה כי אלו יבואו במקביל לצעדים הרצויים לציבור. במקרה של לפיד היו אלו צמצום התשלומים שיעדם חרדים, ומאבק במונופולים מסואבים (חברת החשמל, הנמלים).

ההזדמנות הבלתי־חוזרת לא תחזור. גלגול הקיצוצים בקצבאות הילדים לשנה הבאה מבהיר לתומכי לפיד כי הכרזותיו על צמצום התמיכה בחרדים היו מלים ריקות. ביטול הקיצוץ בביטחון ובתחבורה מבהיר כי לפיד אינו מסוגל להתמודד עם השרים האחרים והבהלותיהם. ביטול הקיצוץ בשכר עובדי המדינה מבהיר כי לפיד אינו מסוגל להתמודד עם וועדי עובדים חזקים. דחיית ההעלאה במסים מבהירה כי לפיד אינו מוכן להתמודד עם אי־שביעות הרצון האפשרית של קהלו. בשנה הבאה, כולם ידעו שאת צ'יף סף שבירה נמוך אפשר לשבור בקלות. אף אחד לא יתייחס אליו ברצינות. פוליטיקאי, נו.

התוצאות
קשה לחזות את התגובה של משקיעים להכרזה על הגדלת הגירעון. החוב של מדינת ישראל עתיד לגדול, כתוצאה מהמדיניות הזו, לכ-82 אחוז מהתמ"ג. השיעור הזה עדיין יהיה נמוך מזה של מדינות רבות באירופה ובמערב בכללו, אך מצבה של ישראל רגיש יותר מבחינה זו, והאשראי שיש לה בשוקי העולם להפקרות תקציבית צנוע הרבה יותר.

עיקר הגירעון בתקציב הממשלה ממומן בהדפסת אגרות־חוב הנמכרות לקרנות פנסיה ולבנקים. משמעות הדבר עשויה להיות או גידול באינפלציה, שישחק את ערך נכסי הציבור והפנסיה שלו ו/או הפחתה יזומה של הריבית, שגם היא משמעה הקטנה של ערך נכסי הציבור והפנסיה. העובדה כי כמעט כל החוב הממשלתי מודפס באגרות־חוב המשווקות לקהל שבוי (קרנות ובנקים) מאפשרת למדינה לשנות את חוקי המשחק כמעט כרצונה כאן.

המחיר ישולם פעמיים: פעם אחת במסים גבוהים יותר, ופעם שנייה בשחיקה של נכסי הציבור. תשלום אפשרי שלישי שיוטל על שכם הציבור, אם רמות הריבית תישארנה נמוכות, תהיה בדמות עליה נוספת במחירי הדיור. שינוי במצב ייתכן רק אם הנגיד הבא של בנק ישראל יעמוד על ריסון תקציבי ויעלה את שיעורי הריבית. אבל לשם כך יש שר אוצר: כדי לבחור אדם שיהיה כמוהו, פוליטיקאי עם סף שבירה נמוך.



הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (15)
 
 
מדוע
2/5/2013
נכתב על ידי ניר מלצקי

מדוע הממשלה לא מכסה ישירות את הגירעון בהדפסת שקלים ומעדיפה למכור אגחים?
 
 
 
 
לא קל לעשות מהלך כזה עובדה שמלבד לפיד כמעט כל שר אוצר
2/5/2013
נכתב על ידי אלון

התקפל זה ככה גם בארץ וגם בעולם.
יש אנשים בודדים שלא התקפלו כמו מרגרט תאצר וכמו שנאמר:
no good deed goes unpunished
מחשיבים אותה למפלצת-אדם-עושקת עניים שבהשוואה אליה סטאלין ומאו נראים כמו כלבלבים חמודים...

 
 
 
 
לניר מלצקי
2/5/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

טכנית, לממשלה אסור להדפיס שקלים. על הדפסת הכסף אמון בנק ישראל. אבל אין הרבה הבדל בין הדפסת שקלים למכירת אג"ח.
 
 
 
 
איזון תקציבי, לאלון
2/5/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

אלון,

יש מדינות אחרות. אזכיר את שוודיה (15 תקציבים אחרונים, מהם 11 בעודף ועם גירעון מרבי בגובה 1.2 אחוז בשנה אחת בתקופה זו); בצ'ילה היה עודף תקציבי ב-8 מבין 13 השנים האחרונות ולבד משנה אחת הגירעון היה בקנה מידה של כ-0.5 אחוז מהתמ"ג; בהונג-קונג גם היה עודף ב-8 מ-13 השנים האחרונות, כולל עודף של יותר מ-8 אחוז בשנת 2008; באוסטרליה היה רצף של 11 שנים של תקציב מאוזן או בעודף עד למשבר הכלכלי; באסטוניה, למרות משבר כלכלי חריף, הגירעון המרבי היה 2.9 אחוז ועתה התקציב מאוזן שוב; בישראל היה איזון תקציבי בשנת 2007, דומני... יש דוגמאות נוספות.
 
 
 
 
ככה זה - יאיר לפיד לא ממש הרשים אותי
3/5/2013
נכתב על ידי אחד אחר

חשוב לו שיאהבו אותו.
זאת בעיה בתפקיד שר אוצר.
הוא צריך להבין שישנאו אותו לא משנה מה- אבל היה עדיף אם היה עושה את הדבר הנכון כלכלית.
ובכלל אם כבר מעלים גירעון אז עדיף בהורדת מיסים ולא בהוצאות.
 
 
 
 
וכולם אמרו (וו וו): נחמד ומוכשר ונוח
3/5/2013
נכתב על ידי עמי, ת"א

אז איך השתנה לנו זה?
שבר את החלום בכוח...

 
 
 
 
מעולה, עמי
4/5/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
חישוב יחס חוב\תוצר
4/5/2013
נכתב על ידי אורי

איך הגעת ל-82%? חישבתי ויצא לי 73%
 
 
 
 
הטענה של לפיד היא שהשנה הזאת גמורה גם ככה
5/5/2013
נכתב על ידי רוני

הרי אנחנו כבר במאי ותקציב לא יצא, כנראה לפני יולי. אז מה הטעם להציב יעד שלא נעמוד בו (בגלל שגם אם נטיל את כל הגזרות, הם כבר כמאט ולא ישפיעו השנה). אז לפיד מעדיף לא להיתפס בכישלון על 2013 ולהטיל את מלוא יהבו על 2014. אני מסכים שיש פה יותר מדי מחשבה על "מה יגידו עליי", אבל בכל זאת, יש פה הגיון מסויים.
 
 
 
 
גם לשנה הבאה הוא מתכנן 3% ולא 1.7 כמו בעידן טרום שטייניץ
5/5/2013
נכתב על ידי עפר

ובכלל למה לא לכוון לעודף? כדי להקטין את הגרעון?
לפיד הוכיח עצמו כדמות נעימה שמתאימה לקריין חדשות ולא לעשות אותם.
 
 
 
 
לרוני
5/5/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לרוני, כתבת:

"הטענה של לפיד היא שהשנה הזאת גמורה גם ככה..."

זו לא טענה נכונה, כפי שניתן להיווכח מנתוני החשב הכללי, אבל עצם הרעיון הוא מבעית: הייתה לנו שנה גרועה מאוד ב-2012 ושנת 2013 מתחילה באופן גרוע אפילו יותר. הגירעון השוטף ממשיך לעלות (מבערך 30 מיליארד ל-12 החודשים האחרונים לפני שנה לכ-42 מיליארד ברבעון הראשון של שנה זו) והממשלה מושכת מהביטוח הלאומי יותר כספים משהיא מזרימה אליו.

כשהגירעון הולך ותופח באופן שוטף, אתה לא יכול לומר "בשנה הבאה." זו ההגדרה של פוליטיקה במקום ניהול נכון.
 
 
 
 
לאורי
5/5/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

ל"אורי": אתה צודק וטועה. הפרזתי בשלושה אחוזים, אני חושב. סה"כ החוב הממשלתי נכון לסוף שנת 2012 עמד על 688 מיליארד שקל, שהם חוב נטו של 73.9 אחוז מהתמ"ג. בשל כך דיברתי על נקודת מוצא של 74 אחוז. תוספת של 45.5 מיליארד שקל לחוב משמעה גידול נוסף של כ-5 אחוז, מה שיביא אותנו לשיעור של 79 אחוז מהתמ"ג. במתווה הדברים עתה, הגידול עשוי להיות חריף יותר, אם העליה בתמ"ג תהיה נמוכה מעט יותר מהחזוי (ועד עכשיו, זה היה המצב).

כדי לסבר את האוזן, העליה הנומינלית בחוב בשנתיים האחרונות הייתה בשיעור של כ-80 מיליארד שקל. היחס בין החוב לתוצר לא הורע במידה ניכרת בגלל צמיחה מהירה יחסית, אך אם נניח מיתונון קטנצ'יקון של 2.2 אחוז צמיחה בתמ"ג בשנתיים הקרובות, נמצא את עצמנו עם שיעור חוב הרבה יותר גבוה - אולי אפילו באמצע ה-80 אחוזימים.
 
 
 
 
עדיין נראה מופרז
5/5/2013
נכתב על ידי אורי

79% זה היחס בהנחה שכלל לא תהיה צמיחה.
 
 
 
 
תכנית שיקגו
6/5/2013
נכתב על ידי יאיר

האם נכון ש"תכנית שיקגו" שמקבלת תחייה מחודשת בידי כלכלני קרן המטבע יכולה להפחית את בעיית החובות? לפחות החובות הריבוניים

אורי, נשמח לפוסט שיאיר את הנושא כי רב המלל על המידע.
 
 
 
 
השאלה האמיתית מה ניתן היה לעשות יותר ממה שלפיד עשה איפה עוד ניתן לקצץ
8/5/2013
נכתב על ידי עמוס