ברכות להולדת השוק השחור
 


ברכות! שוק שחור חדש נולד!
האיסור על מכירת נורות ליבון בהספק של יותר מ-60 ואט יצר שוק שחור חדש ומשגשג לנורות בהספק גבוה יותר. ברכותינו לכל העושים במלאכה!

מתי הפסקנו להתבייש בשטויות?
"מתי הפסקנו להתבייש בכסף שלנו?" שואל אשר שכטר ב"הארץ." בכתבתו הוא טוען, מחוזק בחבורת סוציולוגים, כי הרדיפה אחרי הממון והצורך להפגינו מביאים את המעמד הבינוני לכדי התרוששות ושקיעה בחובות. העובדות, עם זאת, סותרות את התזה ויוצרות מאמר מרתק הרבה יותר: סוציולוגים מסבירים כיצד התרבו עדרי חד-הקרן בארצנו.

העובדות
התימוכין העובדתיים המרכזיים בכתבה לתזת הראוותנות המרוששת הם מחקר שערך עופר קליין, ראש מחלקת כלכלה ומחקר בהראל ביטוח ופיננסים, לפיהם "מ-2009 ועד 2012... גדל החוב של משקי הבית בישראל ב-9.4% בממוצע מדי שנה. ההכנסה הפנויה השנתית עלתה באותה תקופה רק ב-6.6%."[1]

אבל בדיקה קצרה בנתוני הלמ"ס ובנק ישראל מעלה כי לטענה אין רגליים. נתוני סך החובות של הציבור שלא לדיור בשנת 2008 הסתכם בכ-11.4 אלף שקל לנפש (מתואם אינפלציה) ואילו בתחילת שנת 2013 הוא עמד על 11.35 אלף שקל (אחרי תיאום אינפלציה).

השוואה מייצגת יותר—בין כלל שכר השכירים לכלל חובותיהם (כולל דיור)—תראה כי ב-12 השנים האחרונות לא חל כל שינוי. היחס בין כלל שכר השכירים לכלל חובות הציבור היה 94.2 אחוז (הכנסה חלקי חובות) בשנת 1999 ונותר 94.2 גם בתחילת שנת 2013. גם היחס בין כלל החובות למעט דיור וכלל ההכנסות נותר יציב בחמש השנים האחרונות.

זאת ועוד, השינוי הכלכלי הדרמטי ביותר בעשור האחרון היה הפחתת הריבית, שהובילה אזרחים לנייד את כספם מהשקעות סולידיות יותר להשקעות ספקולטיביות יותר. קשה לייחס את התגובה הסבירה וההגיונית הזו להורדת הריבית של בנק ישראל ל"מרדף הבלתי פוסק להפגין את העושר." נכון הרבה יותר לראות בה ניסיון לשמור על ערך הכסף במקום בו התשואה על השקעה סולידית באג"ח ממשלתיות יורדת לאפס.

ההסבר
הטיעון המרכזי—התרוששות המעמד הבינוני—אינו נכון עובדתית ואף אינו הגיוני מבחינה כלכלית. ניתן להניח מצב בו אזרחים יטעו בפירוש מצב ויוציאו יותר כסף ממה שיש להם, אך בועות אשליה כאלו דינן להתפוצץ ובאחריתן אנשים יקטינו שוב את הוצאותיהם. משום כך, היחסים בין משתנים כמו הכנסה וחוב יהיו יציבים—ובמדינה כמו ישראל, שאין לה דרך להדפיס את חובותיה, הם יהיו יציבים מאוד לאורך זמן. אנשים אינם מוציאים יותר ממה שיש להם. תופעה של דלדול החסכונות והוצאות יתר, כשהיא קיימת לאורך זמן, מעוגנת לא ב"תרבות" או ב"נוהגים" או ב"ראוותנות" אלא בפעולה ממשלתית יזומה המביאה אותם לנהוג כך.

נפילת הטיעון המרכזי הופכת את ההסברים חסרי ערך הסברי, אך מרתקים בהצצה שהם מספקים לנו אל אופני חשיבה של סוציולוגים. אחרי הכל, רק כשאדם נדרש לשכנע את מאזינו באמיתות טיעון שאינו קיים, ניתן לעמוד באמת על איכות כישורי הטיעון שלו ועל הסברי המציאות שנחל בעודו עולל חקר.

הסוציולוג עוז אלמוג שב ושונה את הרעיון הבסיסי שלו. כלומר, ש"הולך הדור ופוחת." האזרחים הם יצורים פסיביים, בהמיים, קצת טמבלים וקלים להשחתה, המונחים מדרך הישר על־נקלה על־ידי גורמים רבי־עצמה. בשנות השמונים, הוא אומר "פתאום התברר שאפשר לקנות דברים ולהתעשר באמצעות השקעות והלוואות. הבנקים הפכו אותנו לחברות קזינו והזרימו כסף רב לכלכלה." כדי שנבין את ההקשר: אלמוג מדבר על התקופה בה הבנקים פשטו את הרגל והולאמו, והיה צמצום חד באשראי שהוביל לקריסתן של החברות ההסתדרותיות ושל הקיבוצים.

הוא גורס כי האפשרות למשיכת יתר (אוברדרפט) יצרה גידול ב"חשבון הבנק של משפחות רבות" וכי זהו אחד מסממני פתיחת השוק. כמו כן, השוק נפתח ונשים נכנסו לשוק העבודה, והוזלו מוצרים יקרים, והסתעפו שיטות השיווק והצריכה, והידבקות ב"חיידק הקזינו" ותנועה לחברת שפע יזמית, והדיוטי-פרי, והתפתח עולם הפרסום, והחלה האדרה של עושר ועשירים והמדד להצלחה הפך למדד כספי.

לתפישת אלמוג, הישראלים עשירים יותר, אך אינם בעלי טעם טוב או שכל: "אנשים חיים כאן מעבר ליכולות שלהם. לנובוריש יש פחות ריסונים ועידונים, בין השאר צרכניים, וקל לעשות בו מניפולציה. קל לתמרן אותו. שיקולי הקנייה אצלנו רגשיים מאוד... אנשים ממשכנים את עתידם ועתיד ילדיהם מתוך גישה לא רציונלית ואנוכית." או, בתמצית, הישראלים הם חזירים אגואיסטים ומטומטמים, הפוגעים בעצמם בשל כך.

הסבר מעט יותר מתוחכם מציג גדי טאוב מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. טאוב מצביע על־כך שגישות חומרניות יותר זרמו בעורקי הציונות מראשיתה ומסביר את הראוותנות בצורך מעמדי: "בעולם של היצע וביקוש ההנחה היא שגודל הרווח שלך תלוי בכמה דרושה או רצויה הסחורה שאתה מתאר..." והממד הנוסף, באדיבות ת'ורסטן וובלן, הוא כי בעולם קפיטליסטי וא-מעמדי אנשים מנפנפים בעושרם "על ידי הוצאת כספ[ם] לראווה באופן בולט ככל האפשר, בזבזני ככל האפשר."

הטיעון הליבראלי-קלאסי, כי ההכנסה היא פועל יוצא של התועלת שמייחסת החברה לפעולה, מרותך כאן ל"ממד נוסף" בדמות הטיעון שהפגנת עושר היא דרך לשימור מעמד בחברה לא מעמדית. טאוב סבור כי הטיעונים משלימים זה את זה, אך הם כמובן סותרים: אם ערכו של אדם בחברה קפיטליסטית ולא מעמדית נשפט לפי כמות הכסף שברשותו, כי אז התועלת שהוא יפיק מהפגנת עושר תהייה קטנה יותר, יחסית, מהתועלת שיפיק אדם מהפגנת עושר בחברה מעמדית.

אדם בחברה קפיטליסטית ולא מעמדית יישפט בהתמדה לפי יכולתו לשמר את עושרו—והדרך הסבירה לעשות זאת היא בהמשך הפקת מוצרים בעלי 'תועלת חברתית'. לעומת זאת, בחברה מעמדית, בה הדרך היחידה להתקדם היא באמצעות 'שידרוג מעמדי' יושקע הון רב יותר בקניית תארים, באחוזות, בכלבי ציד ובשאר 'מוצרי מעמד' בעלי החזר כלכלי וחברתי נמוך הרבה יותר.

כאשר "קנה המידה למעמדו של אדם שביר," כפי שמנסח זאת טאוב, שימור מעמדו של אדם תלוי לא בהפגנות ראווה בזבזניות אלא דווקא בחסכון, בהשקעה ובהתמדה. כאשר מעמדו של אדם מובטח, כביכול, על־ידי תארים, הוא נדרש להשקיע הרבה יותר בהפגנות ראווה, והוא מוגבל הרבה יותר בפעולות נמרצות לחיסכון, להשקעה ולהגדלת ההון. הנובורישיות הבוטה ביותר אופיינית תמיד למקום בו הנובורישיות זוכה לגינוי (מנימוקים 'אריסטוקרטיים') החריף ביותר. טאוב, במלים אחרות, מבקש להימנע מטיעון פשטני של "הם ככה כי הם טמבלים" ולכן נדרש לאמץ טיעונים סותרים ושגויים.

טוען שלישי הוא דני גוטווין, "היסטוריון חברתי" מהחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. גוטווין מזהה נכונה כי ה"הטפות המוסריות" על כסף רווחות מקדמת דנא ורואה בהפגנתיות תוצר טבעי של "תהליך די קבוע של עלייה ברמת החיים." הצעירים עושים "את הדבר הכי נכון לשיטה שבה הם חיים, שאומרת שאין ערך מלבד הכסף." מצד שני, הצעירים שעושים את הדבר הכי נכון הם גם טמבלים, שכן הם מוציאים "את הכסף שאין [להם] באמת" מתוך אשליה, שהיא אמת, שהיא אשליה ש"אולי אני מייצר לעצמי סיכוי."

גוטווין מבחין כי יש בחברה הישראלית התעשרות ושיפור ברמת החיים, אך מן העבר השני כל העושר הזה מוצא לצורכי הפגנת עושר ושיפור ברמת החיים: "צעירים... מוציאים כמעט כל מה שהם מרוויחים וחיים ברמת חיים שהיא כמעט בלתי סבירה לרמת ההכנסות שלהם." הצעירים פועלים מחד באופן נבון ובתגובה למצב, אך מאידך פועלים באופן לא נבון: הם "משלים את [עצמם] שאם רק [יתנהגו] כמו עשירים ומצליחים, [יהפכו] לעשירים ומצליחים."

לפי גוטווין, הפגנת העושר משמשת כדי לגרום לאנשים לחשוב שיש מאחוריה כוח: "הפגנת העושר הפכה לחלק מהמאבק הדרוויניסטי. אני גר במגדלים, משמע אני חלק מהשלטון. אני מראה שהכתובת שלי במגדל - אנשים מתייחסים אלי בחשש מסויים. הם מייחסים לי כוחות שאולי יש לי ואולי אין לי... זה עניין של הפגנת שליטה, של מיתוג של עצמי במקום של הכוח."

קביעותיו של גוטווין נשמעות תמוהות, על פניהן. ההשקעה העצומה בקניית דירה ב"מגדלים" מבטיחה לאדם מגורים ב"מגדלים" אך אינה מקנה לו עצמה כלכלית ממשית: אנשים לא יקנו יותר חלב במכולת של מר פלמוני כי הוא "גר במגדלים." התרגום של דימוי הכוח לכוח ממשי אינו יכול להתבצע בשוק עצמו אלא מחוץ לו. כלומר, במקום בו ניתן להמיר את דימוי הכוח להיותו של אדם "חלק מהשלטון" ולכך שאנשים יתייחסו אליו "בחשש מסוים." בעל דימוי הכוח הוא בעל כוח רק במקום בו לא פעולתו בשוק היא בעלת חשיבות אלא השפעתו על השלטון.

שלא במפתיע, המלצתו של גוטווין היא לחזור למדינת הרווחה ה"מקטינה את המסחור של תחומי חיים שונים." גוטווין מדגיש, עם זאת, כי ההיבט המרכזי של מדינת הרווחה "אינו הצניעות - אלא החיברות." במלים אחרות, מדינת הרווחה היא שם אחר להעברת הכוח השלטוני מידי בעלי ההון לידי המעמד הביורוקרטי-אינטלקטואלי עמו הוא נמנה. אנשים אינם מסוגלים לשחרר עצמם בעצמם מלפיתת בעלי ההון ולהתמסר לחיבוק האוהב של מדינת הרווחה: יש צורך לכפות זאת עליהם.

התגרה
סיבוב נוסף במלחמת יריב בן אליעזר ואמיר חצרוני. בן אליעזר גרס, בתגובה למאמר של חצרוני על מועמדותה של דפני ליף לראשות עירית תל־אביב:

‫גם פרופסורים לוקים באיוולת. הראייה: בזמנו פורסם פוסט סקסיסטי וגס מאת אדם שהתיימר להיות פרופסור במרכז האקדמי אריאל. דובר המרכז ניסה לסבר את אוזני שמדובר במתחזה. והנה מתברר שהמקור אינו נופל ב"כישוריו" מהמתחזה בשמו. ‬



היום, בדיון על סיכוייה של דפני ליף להתמודד על ראשות עיריית תל-אביב, פרסם המקור:"...רוב ברור לא רוצה סוציאליזם וגם לא סוציאל-דמוקרטיה ואפילו לא את המורשת הקוואזי- ממלכתית של הסבא של הדובר (הכוונה לדוד בן-גוריון), שניסה בשעתו להכניס את כולנו למעברות בזמן שאת עצמו ואת אשתו שיכן בווילה נחמדה במרכז תל-אביב...".


מסתבר שתואר הפרופסורה אינו מחסן את בעליו מסיכלות, אך הבערות היא כבר עניין אחר. מן הראוי שקברניטי המוסד האקדמי באריאל יקפידו שבורים וכסילים,ואפילו יש ברזומה שלהם תואר אקדמי, לא יפגינו גסות,הומופוביה, סקסיזם ושנאה שפוכה, כשהבסיס להם היא קנאה אישית ותסכול של דרדס אינטלקטואלי ופיסי.


הווה אומר, חצרוני לגלג על בן אליעזר והוסיף דברים על ביתו של דוד בן גוריון. מכאן התפתח דיון פייסבוקי ענף, המתועד ב"חורים ברשת." טענתו העיקרית של חצרוני הייתה כי יריב בן אליעזר הוא חוקר בעל חשיבות זניחה ("מבחינה מדעית אתה כלום") שכן הוא אינו יכול להתגדר ברשימת פרסומים (מה שנכון) ובכלל, שהוא מרצה שטחי וחפפן. טיעונו העיקרי של בן אליעזר היה שחצרוני נמוך (הביטוי "דרדס" חזר עשרות פעמים), טיפש ("אוויל קשקשן ויומרני"), שונא נשים, הומופוב ובעל יחסי אנוש לקויים.

שני הצדדים אינם נקיים מאמירות אד-הומינם וקשה להשתכנע מטיעונו המאולץ של חצרוני כי מדובר בוויכוח שראוי לנהלו, גם משום שבן אליעזר נמנע בעקביות מכל טיעון ענייני וגם משום שלא עלתה מן הדברים הארה ממשית, שלא לדבר על כך שלדעתם של הקוראים בפייסבוק אין כל ערך. בכל זאת, קשה היה שלא לקבל רושם קשה מהאופן בו בוחר בן אליעזר לנהל את ענייניו.

מחכים לנעל השנייה
המלחמה חריפה. ההתמוטטות מתקרבת, אך איש אינו יודע מתי היא תגיע ומאיזה כיוון, וכולם מנסים לשפר עמדות ולנסות לחלוב את העליות שנשארו, במקום בו נשארו, ולא לעמוד בקו הצניחה של אחד העצים הגדולים או של גורדי השחקים העתידים לקרוס. אף אחד אינו יודע מי, היכן ומתי יקרוס העץ או המבנה הראשון. הם רק יודעים שזה יקרה.

הציר המרכזי הוא ארצות־הברית. כמדינה המדפיסה את מטבע הרזרבה של שאר המדינות היא 'נהנית' מכל משבר במדינה אחרת, אך יכולה לדחות את הרגע בו תיאלץ לאזן את עצמה ולשלם את חובותיה. כדי לאייר את הנקודה, הגירעון הממשלתי החמור בישראל הוא כ-39 מיליארד שקל, שהם בערך 15.5 אחוז מהכנסות המדינה. גירעון כבד כזה חייב את האוצר בישראל לנקוט צעדים חריפים לאיזון התקציב בשנה וחצי הבאות. בארצות־הברית, לעומת זאת, מתנהלת הממשלה זו השנה החמישית עם גירעון ממוצע בגובה של 63.2 אחוז מההכנסות. זהו הכוח הנובע מהדפסת מטבע הרזרבה העולמי.

אבל גם לכוח הזה יש גבולות. המשבר המתמשך באירופה, בועת הנדל"ן הסינית והתפגרותה של יפן אינם מתירים מוצא של ממש מהדולר. ניתן לדמות את כלכלת העולם לשורה של מכוניות הדוהרות במהירות דומה לעבר תהום. לכל ברור כי המצב הולך ומחמיר ובסופו של דבר התהום גו-תגיע, אך כל עוד לא הגיעה זו, ניתן להמשיך באשליה.



הנפילה בשוק המניות בארצות־הברית ידועה מראש, שכן שוק המניות משקף את המצב הכלכלי הכללי של המגזר הפרטי ולאורך זמן צריך להיות מתאם בין מצבו של האחד למצבו של האחר. ערכתי חישוב של התוצר הגולמי בארצות־הברית בניכוי תרומת ההוצאה הפדרלית לתקציב לאורך 32 השנים האחרונות. החלה של החישוב הזה על מדד דאו ג'ונס מעלה כי זה היה צריך לעלות, אילו שיקלל את הצמיחה הממשית במגזר הפרטי, לגובה של 4,548 נקודות. אם משלבים את ההוצאה הפדרלית בתמ"ג (כלומר, חישוב רגיל של התמ"ג) מדד דאו-ג'ונס היה צריך לעלות לרום של 4,830 נקודות. במלים אחרות, יש כאן מידה לא מבוטלת של ניפוח מעבר לתשואה המתבקשת.

כמה דעות:
  • מוחמד אל-אריאן מפימקו: העליה במניות משקפת את פעולת הבנקים המרכזיים "לתדלק נטילת סיכונים אל מול צמיחה כלכלית ירודה, חששות חוזרים ונשנים מבעיות באירופה וחששות נמשכים מסיכון גיאו-פוליטי."
  • האוורד גולד ממרקט-ווץ': הצמיחה בשנת 2013 תונע משיקולים כלכליים של צמיחה וערך ולא מפוליטיקה "וכמובן, מדיניות הכסף הזול של הפדרל-ריזרב ממשיכה לתמוך במחירי מניות גבוהים יותר."
  • גארי שילינג: משוכנע שעכשיו הזמן להשקיע לטווח ארוך באג"ח אוצר של ארצות־הברית.
  • ג'ים רוג'רס: שומר מרחק מהמניות בארצות־הברית.











  • פול קרוגמן: זה הזמן להגדיל את ההוצאות! כן, שמעתם נכונה, זה הזמן להרחיב את ההוצאה התקציבית. החובות לא חשובים. כל תומכי הצנע נבלות. זה הזמן להגדיל את ההוצאות! כן, שמעתם נכונה, זה הזמן להרחיב את ההוצאה התקציבית. החובות לא חשובים. כל תומכי הצנע נבלות. זה הזמן להגדיל את ההוצאות! כן, שמעתם נכונה, זה הזמן להרחיב את ההוצאה התקציבית. החובות לא חשובים. כל תומכי הצנע נבלות. זה הזמן להגדיל את ההוצאות! כן, שמעתם נכונה, זה הזמן להרחיב את ההוצאה התקציבית. החובות לא חשובים. כל תומכי הצנע נבלות. זה הזמן להגדיל את ההוצאות! כן, שמעתם נכונה, זה הזמן להרחיב את ההוצאה התקציבית. החובות לא חשובים. כל תומכי הצנע נבלות.
  • אל נויראת' מ"יו-אס-איי טודי": זה הזמן להשקיע במניות. עכשיו להשקיע במניות. מייד להשקיע במניות. אני בעדכם. אני לא מדבר מהפוזיציה. אני לא עוד זמר בלהקת מעודדי המניות. הכל כדאי. רק היום. בלי סיכון. זה הזמן להשקיע במניות. עכשיו להשקיע במניות. מייד להשקיע במניות. אני בעדכם. אני לא מדבר מהפוזיציה. אני לא עוד זמר בלהקת מעודדי המניות. הכל כדאי. רק היום. בלי סיכון. זה הזמן להשקיע במניות. עכשיו להשקיע במניות. מייד להשקיע במניות. אני בעדכם. אני לא מדבר מהפוזיציה. אני לא עוד זמר בלהקת מעודדי המניות. הכל כדאי. רק היום. בלי סיכון.

    הקץ לבהלת האקלים?
    דומה כי קיצה של תנועת התחממות האקלים קרב והולך. ה"אקונומיסט," מחסידיה המובהקים של התנועה, ומי שסירב לפרסם מאמר 'ספקני' כלשהו בעשור האחרון, הרים את הדגל הלבן:

    בחמש עשרה השנים האחרונות לא הייתה התחממות כלשהי בטמפרטורת האוויר על־פני כדור הארץ, זאת אף שפליטות גזי החממה המשיכו לגאות. העולם הוסיף בערך 100 מיליארד טונות של פחמן לאטמוספרה בשנים 2000 עד 2010 — כמות השווה לרבע מכלל פליטות הפחמן הדו־חמצני שהפיקה האנושות מאז 1750. ועדיין, כפי שמציין ג'יימס האנסן, ראש מכון גודארד לחקר החלל של נאס"א,[1] "הממוצע החמש שנתי של הטמפרטורות בעולם לא השתנה כלל משך עשור."


    מאמר משובח, המנתח את המשמעות של השינוי ב"אקונומיסט" ואת השלכותיו ניתן למצוא כאן.

    יצירתיות לפי המשקל
    תום פרידמן גורס, בעקבות שיחה עם מומחה לחינוך מהארווארד, שצעירים היום אינם צריכים לדעת דברים—שכן ה'דברים' משתנים בהתמדה—אלא פשוט לפתח חשיבה ביקורתית ועצמאית. המומחה מעלה על נס כדגם את פינלנד: "פינלנד היא אחת הכלכלות החדשניות ביותר בעולם... וזוהי המדינה היחידה בה תלמידים יוצאים את בית־הספר התיכון כשהם 'מוכנים לחדשנות'." הם לומדים רעיונות ויצירתיות יותר מאשר עובדות, מוסיף פרידמן "ויש להם בחירה עשירה של אפשרויות—והכל עם יום לימודים קצר יותר, מעט מאוד שעורי בית וכמעט בלי מבחנים."

    הדברים מעוררים תהייה. אנשים יצירתיים וחדשניים באמת הם מיעוט קטן ואין צורך בחינוך כדי ללמדם להיות כאלו. כלומר, האנשים שהם יעדה של מערכת כזו אינם מפיקים ממנה תועלת. כל השאר, לעומת זאת, אינם מפיקים מתכנית כזו תועלת ממשית. רוב התלמידים בבית־הספר זקוקים למערכת שתקנה להם ידע חשוב, מידע שימושי, שיטות עבודה, הרגלי עבודה והכל תוך היזון חוזר, שיאפשר להם להבין אם הצליחו במאמציהם ובאיזו מידה.

    מערכת שאין בה שעורי בית ומבחנים היא מערכת שאינה נותנת לרוב התלמידים את המידע הנחוץ להם כדי להתקדם בלימודיהם. יתר על־כן, מערכת כזו נוטה להעניק 'תעודת הכשר' להוראה בה המורים יודעים מעט מאוד על תלמידיהם ואינם מספקים לתלמידים היזון חוזר למידת הצלחתם. התלמידים נידונים לחיות בחלל ריק ומתסכל.

    מערכת חינוך בה הדגש הוא על יצירתיות ועל חדשנות נדונה לכישלון. היא נדונה לכישלון פעם אחת מהטעם הפשוט שאי אפשר ללמד יצירתיות וחדשנות. היא נדונה לכישלון פעם שנייה כי רוב התלמידים זוכים להכשרה הממוקדת במה שאין להם ולא במה שיזקקו לו בשנים הבאות. היא נדונה לכישלון פעם שלישית, כי שיעור המורים היצירתיים והחדשנים דומה לשיעור האנשים היצירתיים והחדשניים באוכלוסייה. כלומר, גם במקרה הטוב ביותר, סביר להניח שתלמידים יידרשו ללמוד להיות יצירתיים וחדשניים מאנשים שאינם כאלו. היא נדונה לכישלון פעם רביעית כי הוגי התכנית, המפקחים והמורים המיישמים את התכנית בשטח ינתבו אותה לפי כישוריהם. כלומר, הם יתוו מסלול בו הצלחה תימדד ביישום תכניות בעלות ניראוּת גבוהה (תכניות ראווה) ולא בהצלחה ממשית בתחום שממילא אינו ניתן למדידה. היא נדונה לכישלון פעם חמישית כי אין דרך ממשית לאמוד הצלחה או כישלון של תכנית לימוד כזו.

    מה שכן, תכניות כאלו בהחלט מספקות פרנסה למומחים לחינוך, כך שאולי עדיף מעט רע (מערכת חינוך מחורבנת) כדי לקבל הרבה טוב (משרות ליוצרי תכניות לימוד).

    פינת החוצפה
    הנק גרינברג, המנכ"ל שבנה את AIG ואחר־כך הוביל אותה לקבורת חמור מתגאה בהישגיו.

    עצוב כמה שזה מצחיק
    פרדריק שיהן, במאמר משעשע עד עצבות, סוקר שורה ארוכה של הצהרות של מדינות כי הן "לא כמו...": מקפריסין עד סלובניה, עבור באיטליה, לוקסמבורג, ספרד, יוון ומי שלא תרצו.

    האנטיפט של השנה
    המראיין כאן.

    בלי בושה
    האב אל שרפטון, שלא נמנע מהערות אנטישמיות בעבר, טוען שההתנגדות למייקל בלומברג, ראש עיריית ניו־יורק, מונעת מאנטישמיות.

    כשתרמית הפירמידה פוגשת את הגיק
    ביטקוין. כבר כתבתי על כך ולכן אין צורך לחזור שנית.

    הערות
    1 דוגמה נוספת שמביא שכטר היא של זוגות צעירים הנוטלים הלוואות מפולפלות כדי לממן את חתונתם. אלא שאת החתונה מממנים—באופן קבוע ושיטתי—לא הזוג המאושר אלא הוריו וברוב המקרים עיקר המימון נופל על שכמם של המבקרים בחתונות. למעשה, עלות טקס חתונה אמנם עלתה במידה ניכרת לאורך השנים, במקביל לעלייה בהכנסה, אך מצבם של המתחתנים דווקא השתפר. בניגוד למצב בעבר הרחוק יותר, בו נהגו רוב האורחים להעניק מתנות, היום מוסכם על מבקרים ומתחתנים כי על המבקר "לשלם על המנה" סכום של כמה מאות שקלים לכל מוזמן.

    ביחס לזוג הבדיוני של שכטר נטען כי ההורים נטלו על עצמם הלוואות של 300 אלף שקל, אך השקעה כזו היא דמיונית למדי. חתונה פזרנית ל-500 מוזמנים תעלה כ-150 אלף עד 200 אלף שקל, שהם 300-400 שקל למנה. סכום כזה מכוסה בדרך כלל, ברובו, על־ידי האורחים לבדם.
    2 וגם האיש מספר אחד, אולי, בתנועת התחממות האקלים.


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (21)
     
     
    אני לא חושב שביטקוין הוא תרמית פירמדה
    31/3/2013
    נכתב על ידי גיאק

    הטענות שראיתי לגבי זה מבוססות על אי-הבנה גמורה של תיאוריית הרגרסייה של הכסף. איש בהשקעתו יחייה. אם בעוד 3 שנים הביטקוין איתנו, תסכים שזו לא פירמידה?
     
     
     
     
    אין תיאוריות: כסף הוא ערך ולא אבסטרקציה
    31/3/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    גיאק,

    הביטקוין איתנו כבר מאז 2009. המנגנון המגן על התרמית הוא העובדה שהנפקת המטבעות הולכת וקטנה. אבל זו עדיין תרמית. יזהר הקונה.
     
     
     
     
    הויכוח בין חצרוני לבן-אליעזר
    1/4/2013
    נכתב על ידי עדי הבן

    מזכיר ויכוח מלפני שלוש שנים בין בן-אליעזר לגבי ויימן, הפרופסור לתקשורת הפורה ביותר בארץ (גילוי נאות- למדתי ולימדתי אצלו). ר׳ המאמר, תגובה מס׳ 4 של ויימן (שמזכיר את דלותו האקדמית של בן אליעזר) ותגובות נוספות של בן-אליעזר.
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/089/500.html
     
     
     
     
    לעדי הבן
    1/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    דומה כי התשובה מתמקדת יותר ויותר לא באנשים כי אם בתחום החקר בו הם עוסקים.
     
     
     
     
    לגבי ביטקוין
    1/4/2013
    נכתב על ידי שמוליק

    אורי, אולי תרחיב יותר בעניין הביטקווין ,
    בסופו של דבר כל מטבע הוא נייר , הרי אין היום הצמדה לזהב , ואפשרות הדפסת הכסף ללא גבול קיימת יותר בדולר מאשר בביטקוין, שמבוסס על נוסחא מתמטית שמגבילה את ייצורו.
    אולי יש כאן רק מחסום פסיכולוגי ארכאי, האומר שכסף יכול להיות מונפק רק ע"י מדינות?
    נכון שבשלב מוקדם מאוד מטבע מדינתי נוצר ע"י תמורה שנותנת המדינה , ולכן היה צריך להיות קושי למצוא את הראשונים שיסכימו לקבל מטבע וירטואלי תמורת משהו ממשי .
    אבל אחרי שהמטבע קיים ונסחר ברמה מסוימת , והנקודה החשובה היא שהוא לא יכול להתרבות עד אין קץ, האם יש באמת הבדל מהותי בינו לבין כל מטבע? עד כמה משפיע הערך שניתן תמורת המטבע בגלגולו הראשון על ערכו העכשווי?
    מלבד זאת, יש שוק מסויים שבו חייב להיות מטבע כזה , והוא השוק השחור האינטרנטי , בעיקר באינטרנט האפל,(אתרי ONION,בעיקר "דרך המשי" ,המקבילה האפלה של איביי ) , אבל לא רק , יש הרבה משוגעים שרוצים חשאיות ואנונימיות, ולכן הוא נבדל מפירמידה גם בכך שאנשים קונים אותו לשימוש עצמי ומיידי ולא כהשקעה בציפייה לרווח עתידי.
     
     
     
     
    לשמוליק, ביחס לביטקוין
    1/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שמוליק, הרחבה לגבי ביטקוין,

    ביטקוין זהה, בכל מובן מעשי, לכסף במונופול או לדולר זימבבואי או לדולר רדלר שאני אתחיל להנפיק בשבוע הבא. כלומר, בהיעדר ההסכמה ביני לבינך ולשאר המחזיקים בביטקוין שהכסף הזה מייצג ערך כלשהו, הרי הוא חסר ערך.

    כלומר, מטבע של ביטקוין שווה, נאמר, 90 דולר עבור אלו הסוחרים בביטקוין (כיום, כמדומני, יש כ-10 מיליון מטבעות) ושווה אפס לכל מי שאינו שותף למסחר. הערך הקיים עבור הסוחרים בביטקוין אינו ניתן לפידיון בשום אופן אחר, והוא מתקיים רק בין ביטקוין לביטקוין.

    הערך הזה ימשיך להתקיים, בדומה לכל תרמית מסוגה, רק כל עוד לי או לך, הסוחרים בביטקוין, יהיה מישהו אחר שיהיה מוכן לתת דבר מה אמיתי (לדוגמה, מוצרים) תמורת ביטקוין. כמו בתרמית מסוג זה, ברגע שמספיק אנשים יגידו שהם לא מוכנים לתת דבר תמורת ביטקוין, תבוא הקריסה.
     
     
     
     
    סחתיין
    1/4/2013
    נכתב על ידי חם

    איך אתה מצליח לעקוב אחרי כל כך הרבה אתרים? אתה עיתונאי במשרה מלאה?
     
     
     
     
    גם הסרטון המצורף "אינו נכון עובדתית ואף אינו הגיוני מבחינה כלכלית"? אשמח לתובנה..
    1/4/2013
    נכתב על ידי גיל

    https://www.youtube.com/watch?v=QPKKQnijnsM
     
     
     
     
    אני סבור שהטעות של פרידמן היא בעצם בלבול בין מה שמקובל לכנות "כישורי חיים" לבין
    1/4/2013
    נכתב על ידי גיל

    יצירתיות. יצירתיות באמת לא ניתן ללמד. כישורי חיים ניתן גם ניתן. חלק ממערכות החינוך ה"אלטרנטיביות" מצטיינות במיוחד בהענקת "כישורי חיים", תכונה חיונית בעולם גלובלי ומולטי- דיסספלינרי.
    אני בהחלט מסכים איתך ש "רוב התלמידים בבית־הספר זקוקים למערכת שתקנה להם ידע חשוב, מידע שימושי, שיטות עבודה והרגלי עבודה" - בעצם כישורי חיים...

    שעורי בית ומבחנים (ובמיוחד מבחני המיצ"ב למיניהם) אינם מעניקים מידע וכישורי חיים. המערכת הקיימת היא היא זו שנוטה להעניק 'תעודת הכשר' להוראה בה המורים יודעים מעט מאוד על תלמידיהם ואינם מספקים לתלמידים כישורי חיים.
     
     
     
     
    אורי
    2/4/2013
    נכתב על ידי דניאל

     
     
     
     
    אופס
    2/4/2013
    נכתב על ידי דניאל

    נלחץ לי האנטר, נא למחוק את התגובה הקודמת.

    בקשר לביטקוין - לפי הטיעון שנתת, גם זהב הוא תרמית, כי הרי לא ניתן לעשות איתו כלום מלבד להחליפו בדברים אחרים (אולי מלבד להתקשט בו). האין זו דרישה אלמנטרית מכסף?
    ביטקוין מאפשר למשתמשים לדעת כמה היה שייך למי ומתי, וכל זה _ללא צד שלישי נאמן_. האם ירדת לעומקה של הטכנולוגיה המעורבת בדבר?
     
     
     
     
    לגיל
    2/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    גיל, לסרט הזה ניתן לקרוא "אמריקבלוף."

    כל העובדות נכונות, אבל הן לא רלוונטיות. כשאנחנו בוחנים פערים הם צריכים להיבחן לא לפי העושר כי אם לפי ההכנסה (ולמעשה, לפי ההוצאה, אבל לא ניכנס לסיפור הזה). מדוע לא לפי העושר? שכן הוא מרמה. לדוגמה, בעל מפעל שלמפעלו יש הכנסה של מיליארד שקל ייחשב בעל עושר רב מאוד, אך עיקר ההכנסה עוברת לידי העובדים של המפעל ולידי הספקים של סחורות. מה שחשוב הוא כמה כסף עומד לרשות בעלי המניות של המפעל — והסכום הזה הוא, בממוצע, כ-8 אחוז מכלל ההכנסות.

    כשאתה בוחן את ההכנסות (לדוגמה, בנתוני ההכנסות של מפקד האוכלוסין בארה"ב כאן) אתה מגלה כי בחטיבת ההכנסות העליונה (מעל 200 אלף דולר) יש 4.2 אחוז מכלל האוכלוסיה, והכנסתם היא 14.2 אחוז מכלל ההכנסות. לעומת זאת, בעלי הכנסות נמוכות (מתחת ל-50 אלף דולר) מונים 49.9 אחוז מהאוכלוסייה ונהנים מ-19.38 אחוז מההכנסות. מעמד הביניים (50-150 אלף דולר) מונה 41 אחוז מהאוכלוסייה ונהנה מ-54 אחוז מכלל ההכנסה. 9 אחוז העליונים נהנים מ-26.81 אחוז מההכנסה.
     
     
     
     
    לגיל ולדניאל
    2/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לגיל ב',

    מבחני מיצ"ב למיניהם הם קשקוש אחד גדול: חסרי ערך וחשיבות. הנקודה עליה רציתי לעמוד היא שהמערכת החינוכית מתכווננת ומתכיילת לפי איכות האנשים המעניקים את החינוך. כשהשכר נמוך, איכות המורים ירודה, הקידום לפי וותק ולא לפי כישורים, כשידי המנהל כבולות וכששיטות החינוך מוקנות בהוראה מלמעלה, התוצאה תהיה רעה בכל שיטה שתינקט: אי אפשר לעשות המבורגר טוב אם אתה מחליף את הבשר בממרח שוקולד. הבעיה בשיטה שמציע פרידמן היא שהוא מניח שדווקא אפשר לעשות המבורגר טוב מממרח שוקולד אם תמנה שף אחראי אחר למטבח.


    לדניאל, כתבת:
    "בקשר לביטקוין - לפי הטיעון שנתת, גם זהב הוא תרמית, כי הרי לא ניתן לעשות איתו כלום מלבד להחליפו בדברים אחרים (אולי מלבד להתקשט בו). האין זו דרישה אלמנטרית מכסף?

    "ביטקוין מאפשר למשתמשים לדעת כמה היה שייך למי ומתי, וכל זה _ללא צד שלישי נאמן_. האם ירדת לעומקה של הטכנולוגיה המעורבת בדבר?"

    ראשית, אילו לא ניתן היה לעשות עם זהב דבר, הוא לא היה מטבע (ואגב, מה הבעיה במוצר המשמש כקישוט? קישוט אינו דבר ממשי?

    שנית, היעדר צד שלישי נאמן הוא-הוא ההגדרה של חוסר ערך. הרי ערך כסף נייר - כלומר, המקבילה הממשית של ביטקוין - נובע אך ורק ובאופן בלעדי מהאמון שהממשלה שהנפיקה את שטרות החוב גם תפרע אותם.

    שלישית, כסף הוא גם פונקציה של כוח. העובדה שאפשר לקחת את האלגוריתם ולשנות אותו (או לתלות את מי שכתב אותו; או להכריז על הנפקת "ביטקוין חדש" בכמות בלתי-מוגבלת; או להכריז שהשימוש בביטקוין אינו חוקי) מגדירה את נחיתותו גם מפני כסף נייר.
     
     
     
     
    רדלר, המקבילה לביטקוין אמורה להיות דווקא זהב, ולא כסף נייר
    2/4/2013
    נכתב על ידי עמי, ת

    הביטקוין מנסה להידמות לזהב בכך שה"כרייה" של ביטקוין סופית ומוגבלת אלגוריתמית.

    מה שנראה לי חשוד בעסק זה שהאמון בביטקוין מתבסס רק על אמון. האמון בזהב ובכסף מתבסס על הסטוריה של אלפי שנים בהן מתכות יקרות שימשו ככסף, ועל כך שהוא משמש עתודת הון למדינות. האמון בשטר מתבסס על עושרה של המדינה שהנפיקה אותו, והאמון בביטקוין? על כלום. היום יש אמון, מחר כבר אין.
     
     
     
     
    נורא מוזר
    3/4/2013
    נכתב על ידי Me

    שדווקא ליברטריאנים טוענים שהBTC יכשל כי המדינה לא מכירה בו כהילך חוקי.
     
     
     
     
    המשך הביטקוין
    4/4/2013
    נכתב על ידי אריק

    אורי, כתבת:

    "כלומר, מטבע של ביטקוין שווה, נאמר, 90 דולר עבור אלו הסוחרים בביטקוין (כיום, כמדומני, יש כ-10 מיליון מטבעות) ושווה אפס לכל מי שאינו שותף למסחר. הערך הקיים עבור הסוחרים בביטקוין אינו ניתן לפידיון בשום אופן אחר, והוא מתקיים רק בין ביטקוין לביטקוין.

    הערך הזה ימשיך להתקיים, בדומה לכל תרמית מסוגה, רק כל עוד לי או לך, הסוחרים בביטקוין, יהיה מישהו אחר שיהיה מוכן לתת דבר מה אמיתי (לדוגמה, מוצרים) תמורת ביטקוין. כמו בתרמית מסוג זה, ברגע שמספיק אנשים יגידו שהם לא מוכנים לתת דבר תמורת ביטקוין, תבוא הקריסה."

    אתה יכול להחליף את המילה "ביטקוין" ב-"שקל חדש" או "דולר", ומה שכתבת עדיין יהיה נכון. ברגע שיש - וכרגע יש - מי שמוכן להמיר את הביטקוין בדולרים, נניח, הם שווי ערך לכל סחורה אחרת. וכידוע, סחורה יכולה לשמש גם היא כמטבע.

    כתבת גם משהו על ערבות מדינה למטבע שלה - חייב להודות שאני לא מבין למה התכוונת. הרי מדינת ישראל, למשל, לא מתחייבת שתוכל לגשת לבנק המרכזי שלה ולקבל, נניח, טון מלט או אונקיית זהב בשביל אלף ש"ח. המדינה גם לא ערבה לאינפלציה שתיווצר במטבע שלה.

    מצד שני, אני לא חולק על המסקנה שלך. לביטקוין מספר מגבלות מהותיות שימנעו ממנו להפוך למטבע רציני:

    * קודם כל, לא צריך אותו. לכל מדינה כבר יש מטבע משלה, אז למה שאנשים ירצו עוד מטבע? אם, לדוגמה, כל מקום בארץ היה מקבל דולרים, אנשים בישראלים היו מתחילים להסתובב עם שקלים ודולרים? זה סתם מסורבל ולא נוח.

    * דבר שני, יש איתו בעיות נוראות של פרטיות ובטיחות. כבר היום מדווחים כמה מקרים של גניבת ביטקוינים . יותר מזה - הטכנולוגיה היא כזו שכל עסקה שקורית מדווחת לכל העולם. מעט בעייתי.

    * דבר שלישי, שאותו כבר העלית - עסקים עם המדינה. למדינה אין שום אינטרס לקבל ביטקוין כמטבע לגיטימי. לכן בסוף נצטרך לשלם מיסים בשקלים, לקבל קצבאות בשקלים וכיוצ"ב. אז מעבר לכך שהביטקוין יהיה תוספת מסורבלת, מי שירצה להשתמש בו יצטרך לעשות המרות וחישובים כל הזמן.

    * אולי גרוע מזה - עדת הפרימיטיביסטים הכלכליים שמאמינים בביטקוין מתעקשים לשכוח, משום מה, את התוצאות ההרסניות של אי-שליטה של מדינה במטבע שלה - כפי שאנחנו רואים כיום ביורו. אם מדינה תהפוך את הביטקוין למטבע העיקרי שלה, היא חשופה לשינויי שער שלו שיכולים להיות הרסניים.

    * ועוד מחלות ילדות - שינויי שער תכופים ותלולים. אם מסתכלים על הגרף של ביטקוין יחסית לדולר, רואים מגמה כללית של עליה, אבל גם קפיצות גדולות. מישהו מוכן לקבל משכורת במטבע שיכול מחר לרדת 50%? לדעתי לא.

    * ובכלל לא התחלנו לדבר על החקיקה המסיבית שנדרשת כדי להפוך את הביטקוין למשהו שהוא יותר מקוריוז אקזוטי. איך מונעים הלבנת הון? איך מפקחים על מיסוי? איך אוכפים כל מיני רגולציות של מגבלות סחר וכו'? כמו שכתבת, הרבה יותר סביר שמדינות יוציאו את הביטקוין מחוץ לחוק מאשר שיתחילו להתאים את כל ספר החוקים למטבע חדש.
     
     
     
     
    אריק, אלה לא מחלות ילדות אלא מחלות מולדות וקטלניות
    5/4/2013
    נכתב על ידי יוסי

    אי אפשר להחליף את מה שאורי כתב ב"שקל חדש" או "דולר".
    כי יש הבדל.
    הביטקוין תלוי ברצונם של כמה יחידים לקבל אותו או לא,
    תמורת סחורה ממשית. אכן מטבע גרוע מאוד במונחים של אמינות.
    הדולרים תלויים קודם כל ברצונה של ממשלת ארה"ב לקבל אותם כתשלום מסים. זה יותר אמין מרצונם של כמה אנשים פרטיים
    שלא מחוייבים לשום דבר.
    קבלת הדולרים מצד ממשלת ארה"ב מבטיחה שיש להם ערך כלשהו, שעל גודלו ניתן להתווכח אבל את קיומו אי אפשר לבטל.
    המשמעות שהיא גם אם פיטר שיף מרוויח בבנק הזהב שלו 3 מיליון אונקיות זהב נטו לשנה, עדיין את מיסיו הוא יצטרך לשלם בדולרים,
    כלומר הוא ייאלץ לשלם 1 מיליון אונקיות זהב בשנה מס - במונחים דולריים.
    הוא יצטרך למצוא בעלים של 1.5 מיליארד דולר שיהיה מוכן להחליף את הדולרים שלו תמורת הזהב, רק כדי שיוכל לשלם מסים.
    לכן, לדולר יש ערך (כלשהו) והביטקוין הוא תרמית. נטו.
     
     
     
     
    תוספת קטנה
    5/4/2013
    נכתב על ידי שאול

    נושא הנכונות של המדינה הוא בהחלט קריטי, וטוב שהעלו אותו. לזה צריך להוסיף את זה שבתי המשפט של המדינה רואי במטבע המקומי אמצעי לגיטימי לסילוק חובות. כלומר - אם אתה חייב למישהו כסף, ואתה מוכן לשלם את החוב בשקלים - מבחינת בתי המשפט אתה בסדר. כל עוד בתי המשפט לא יתנו מעמד כזה לביטקוין, הוא לא יוכל להיות מטבע שימושי במיוחד. כלומר, חוזים בביטקוין לא יכולו לפנות למדינה לסיוע באכיפתם. קשה לי לראות איך מטבע כזה ממריא.
     
     
     
     
    וזה אמור להיות בלוג ליברטריאני?
    9/4/2013
    נכתב על ידי D

    וכל המגיבים מקוננים שהמבטע לא ימריא כי -המדינה- לא מוכנה לקבל אותו ו/או בגלל תקלות טכניות שפתרונן ימצא בהתמחות טבעית של השוק. "אבל מי יבנה את הכבישים?!"
     
     
     
     
    ביטקוין לא ימריא לא בגלל המדינה
    9/4/2013
    נכתב על ידי עומר

    אלא שזה אחד מטבעות הפיאט הגרועים ביותר שיש בנמצא. כשהספקולנטים יגמרו לעשות את הסיבוב לא ישאר ממנו הרבה!
     
     
     
     
    איך לאמוד הצלחה של כל מערכת חינוכית
    22/4/2013
    נכתב על ידי עוזי

    ניתן לאמוד הצלחה של כל מערכת חינוכית על פי תוצאותיה כאשר בוגריה מגיעים לבגרות. כך, אם נמצא נתונים על הצמיחה של פינלנד בעבר ואחרי המעבר לתוכנית החדשה (אני לא בטוח מתי התוכנית התחילה אז לא בטוח שנתונים קיימים) יהיה אומדן. כנ"ל נתוני אלימות לפי שכבות גיל.

    ניתוח טוב יותר יהיה אם חלק מבתי הספר בפינלנד התעקבו במעבר לתוכנית - אז יהיו נתונים מאותו שנתון בעבור בוגרי התוכנית החדשה והתוכנית הרגילה. שכר ממוצע ואחוזי פשיעה יכולים לשמש אומדנים לא רעים במקרה זה.

    גם אם אתה לא מאמין בתוכניות מוזרות לחינוך (ואני לא) האמירה שלא ניתן למדוד אותן לא נכונה.