שקר ואמת בתאונות דרכים
 




אחד השינויים המרשימים ביותר שהתחוללו בעשור האחרון בישראל הוא הצניחה הדרמטית במספר ההרוגים בתאונות דרכים. משנת 2002 ועד היום צנח מספר ההרוגים ביותר מ-52 אחוז. ובמונחים פשוטים וברורים: חייהם של 275 אנשים ניצלו ממוות השנה. להצלחה המופלאה הזו אבות רבים, אך כפי שנראה, רובם אבות מאמצים לילדים לא-להם. הנתונים העדכניים על מספר ההרוגים בתאונות דרכים גם מציבים את ישראל בראש הרשימה העולמית, עם מספר הרוגים מן הקטנים ביותר ביחס לאוכלוסיה במערב.

התרשים האיקוני הוא של הירידה במספר ההרוגים (נתונים חודשיים) לאורך העשור האחרון[1]:

something

כפי שניתן לראות, מספר ההרוגים הממוצע לחודש ירד מכמעט 44 לחודש לפני עשור לכ-21 הרוגים מדי חודש היום. ניתן לייחס את השיפור לכמה גורמים אפשריים: שיפור בהדרכת נהגים, שיפור בהליכי תקינת הרכב, שיפור במיגון הנוסעים בכלי רכב, שיפור בתשתית הכבישים, כללי בטיחות חדשים או שינויים בענישה והגברת ההרתעה, וכדומה.

הגורמים הקשורים בתאונות דרכים (המשטרה, משרד התחבורה, ודומיהם), וזה אינו מפתיע, מדגישים כגורמים החשובים ביותר את אלו המצויים בשליטתם: אכיפה, תקינה, הסברה ותשתית. במקביל, הם נוטים לייחס משמעות פחותה לגורמים שאינם קשורים בהם, כמו שיפור המיגון בכלי רכב. כך, לדוגמה, קובעת המשטרה באופן חד־משמעי: "אגף התנועה השקיע מאמצים רבים שמטרתם הצלת חיים... התוצאות לא איחרו לבוא. ב-2012 נרשמה ירידה דרמטית במספר ההרוגים."

אם הגורמים הנשלטים מקומית (אכיפה, תקינה, תשתית) משמעותיים יותר מגורמים שאינם נשלטים מקומית (כמו השיפורים הכלליים במיגון תא הנוסעים ברכב), כי אז נוכל לראות ירידה עקבית לכל רוחב החזית במספר הנפגעים ובמספר המעורבים בתאונות בכל הגזרות.

הציצו לרגע, למשל, בתרשים הבא:

something

כפי שניתן לראות, חלה ירידה משמעותית (43 אחוז) במספר הנפגעים בתאונות מבין נהגי הרכב (אחוז הירידה בין נוסעי הרכב, דומה), שעה שבין הולכי הרגל לא ניתן להבחין בירידה כלשהי במספר הנפגעים. תמונה דומה ניתן למצוא גם כשבוחנים את מספר הנפגעים מבין רוכבי האופנועים. אם גורמים כמו הסברה, אכיפה או תשתית היו האחראים לירידה במספר התאונות, כי אז היינו צריכים לצפות לראות ירידה דרמטית גם בפגיעה בהולכי רגל, ברוכבי אופניים וברוכבי אופנוע—ולא היא.

למעשה, כאשר בוחנים את השינוי במספר התאונות (עם נפגעים) בכלי רכב מסוגים שונים התמונה הופכת מעורפלת עוד יותר. לצד ירידה נאה (36 אחוז) בעשור האחרון בכלי רכב פרטיים המעורבים בתאונות עם נפגעים, לירידה דרמטית במשאיות עד ארבע טונות (לא אחוד), במשאיות מעל 16 טונות, בקטנועים עד 50 סמ"ק, ובאוטובוסים זעירים (ירידה של 50 אחוז ומעלה) אנו רואים ירידה מזערית באופנועים עד 250 סמ"ק, ובאוטובוסים (ירידה של פחות מ-10 אחוז); כשבתאונות של אופנועים בינוניים וכבדים הייתה עליה במספר הנפגעים.

מאמר שיינין
ועדת שיינין משנת 2005 (יעקב שיינין, המתהדר בהצלחה בהפחתה בתאונות, הוא היום יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) תבעה תקציב שנתי של כחצי מליארד שקל, והציבה לה יעד אופרטיבי של האטת קצב הגידול בנסועה ל-30 אחוז בהשוואה לגידול חזוי של 46 אחוז במצבת כלי הרכב. המטרה הייתה, בעליל, להביא להפחתת מספר התאונות באמצעות הגדלת מספר הנוסעים בתחבורה הציבורית בהשוואה למספר הנוסעים ברכב פרטי. הצעד החשוב השני שהוצע היה הטלת "אגרת בטיחות" שתממן את הוצאות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אם האגרה תגבה, הובטח מימוש יעדי התכנית. אם היא לא תיגבה, הזהירה הוועדה, נחווה פגיעה בדמות "רמת נפגעים והרוגים גבוהה בכ-30% מהתוכנית המוצעת."

נתוני הנסועה, עם זאת, אינם תומכים בהערכת הוועדה. הגידול במספר כלי הרכב בשנים 2004-2011 (ממועד כתיבת הדו"ח) מצביעים על גידול בשיעור החזוי במצבת כלי הרכב (ממוצע גידול של 3.76 אחוז, המצביע על גידול של 45 אחוז עד שנת 2015, בדיוק כצפוי). היקף הנסועה ברכב פרטי בשנים 2004-2011, גדל בקצב של 5.4 אחוז לשנה. כלומר, מרכיב מרכזי ראשון בייעדי הוועדה כלל לא התממש. למעשה, מצב נסועת הרכב הפרטי 'החמיר' במידה ניכרת.

אגרת הבטיחות (כלומר, המס בשיעור של 9 אחוז על ביטוח הרכב) היה אמור להשתלם בדמות ירידה ניכרת בתשלומי הביטוח (מה שלא קרה באמת). הוזהרנו כי אם לא תוטל אגרה כזו, התכנית לא תוכל להתממש ומספר ההרוגים והפצועים בתאונות לא ירד. בפועל, מספר ההרוגים והנפגעים בתאונות ירד משמעותית והירידה הייתה בשיעור דומה (56 אחוז בשנים 2002-2011) גם בחישוב של נפגעים למיליארד קילומטר נסועה: ירידה מ-88.1 נפגעים למיליארד קילומטר נסועה ברכב פרטי ל-35.370 נפגעים למיליארד קילומטר נסועה בסוף שנת 2011.

התרשים הבא מציג את השינוי במספר ההרוגים למיליארד קילומטר נסועה:

something

בדו"ח ועדת שיינין הוצגה סטטיסטיקה מדכדכת, לפיה מספר ההרוגים בישראל גבוה במידה ניכרת מזה שבמדינות מערביות אחרות. המדינה המצטיינת בסקר זה הייתה בריטניה, עם 7.2 הרוגים למיליארד קילומטר נסועה. ישראל השתרכה מאחור עם 13 הרוגים למיליארד קילומטר נסועה. מאז, חל שיפור ניכר בישראל, שממוצע ההרוגים למיליארד קילומטר נסועה בה צנח ב-59 אחוז. כלומר, אם בכלל היה קשר בין היקף הנסועה למספר התאונות, הוא רק הדגיש את חוזק הירידה במספר ההרוגים: מספרם במונחים מוחלטים ירד ב-43 אחוזים, אך בהשוואה להיקף הנסועה הוא ירד ב-59 אחוז.

גורם שלישי שעשויה להיות לו חשיבות, לדעת ועדת שיינין, הוא התשתיות. לדעת הוועדה לתשתיות "תפקיד מרכזי במאבק בתאונות הדרכים... תשתית דרכים מודרנית ובטיחותית הינה תנאי הכרחי לבטיחות בדרכים..." אלא שכאן שוב מתערבים הנתונים: לא חל שום שינוי בהיקף סלילת הכבישים החדשים. לאורך כל העשור האחרון היה שטח הכבישים המשוקמים והנסללים בערך 6 קמ"ר בשנה.

גורם רביעי שוועדת שיינין מייחסת לו חשיבות הוא חקיקה, הדרכה והסברה: "חקיקה מתאימה ונוכחות משטרתית אפקטיבית... הסברה, למידה ושינוי הרגלים... התנהגותו הבטיחותית של הנהג הישראלי יכולה להשתוות לזו המקובלת במדינות המערב. ניתן להשיג זאת, על-ידי שילוב נכון של הסברה אינטנסיבית, חינוך נכון, יצירת מודעות, נוכחות משטרתית מוגברת, אכיפה וענישה. טענה זו מוכחת באמצעות מגוון רחב של דוגמאות בתחום זה."

אם כך היה נכון, היינו אמורים לצפות כי הירידה החדה במספר ההרוגים תהיה תופעה בולטת במיוחד בישראל, במיוחד בהשוואה למדינות מערביות אחרות. אך השוואה למצב ששרר ושורר במדינות המפותחות מעלה אותה תמונה בדיוק כבישראל: ירידה ממוצעת במספר ההרוגים בשנים 2002-2010 של 51.7 אחוז. במלים אחרות, אם התוצר זהה במגוון רחב של מדינות, בהן ננקטו אמצעים שונים (או שלא ננקטו אמצעים משמעותיים כלל), עולה כי המבחין אינו יכול להיות חינוך, הסברה או אכיפה, ממש כפי שאינו יכול להיות תשתית הכבישים או המעבר (שלא קרה) לתחבורה ציבורית.

הנתון היחידי שהשתנה באמת הוא ההגנה המשופרת הניתנת לנוסעים ברכב, במיוחד בזכות אמצעי מיגון שפותחו והפכו פופולריים בעשור האחרון, כמו בקרה ממוחשבת, כריות מתנפחות ומיגון משופר של קופסת תא הנוסעים. מספר ההרוגים בתאונות דרכים לא השתנה משמעותית מאז אמצע שנות השבעים ועד תחילת שנות התשעים. כינון אמצעי מיגון משופרים ברכב הביא לירידה איטית אך מתמדת במספר התאונות, עד שבאמצע העשור הקודם חלה צניחה רבתי במספר ההרוגים, בזכות דור חדש של אמצעי מיגון.

או שלא. כפי שמציין שיינין עצמו (ויש לציינו כאן לזכות יושרתו): "אין לנו מחקרים ואנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה."

נספחון: ישראל והעולם, 2002 ו-2010
הרוגים בתאונות דרכים למאה אלף תושבים, שנת 2002: ישראל במקום העשירי בין מדינות OECD.

something

הרוגים בתאונות דרכים למאה אלף תושבים, שנת 2010: ישראל (נתוני 2012) במקום החמישי בין מדינות OECD.

something

נפגעים בתאונות דרכים למאה אלף תושבים, שנת 2002: ישראל בתחתית הרשימה בין מדינות OECD.

something

נפגעים בתאונות דרכים למאה אלף תושבים, שנת 2010: ישראל (נתוני 2012) באמצע הרשימה בין מדינות OECD.

something

אמרנו לכם?
18.1.2013: "אפל עומדת לפני הירידה הראשונה ברווח הרבעוני בתשע שנים" (סי.אן.אן מאני). "ההסכמה של האנליסטים היא לירידה של 3 אחוז משנה לשנה. אבל קשה לקרוא לזה הסכמה: זהו פשוט ממוצע ההערכות. וההערכות הן בטווח שבין ירידה של 14 אחוז ברווחים משנה לשנה לגידול של 12 אחוז ברווחים משנה לשנה, לפי ת'ומסון רויטרס."
23.1.2013: אפל מפרסמת את הדו"ח שלה ובו עליה של 52 אחוז בהכנסה משנה לשנה. ברווח, אין כמעט שינוי, בגלל ההוצאות הכרוכות במעבר לאייפון 5. המניה צונחת חדות ל-450.

והמאמר המתבקש ב"אקונומיסט": האם אפל כבר מעבר לשיא?

ורק דבר אחד נשכח: אמנם התחרות של סמסונג וגוגל חריפה, אבל לאפל יש משהו שאין לשתיהן: היא ממציאה דברים. סמסונג יכולה רק להמתין עד שאפל תמציא את הדבר הבא.

או! עכשיו אני יכול להתחיל לדאוג!
כוורת המוחות של דאבוס הגיעה למסקנה שהמשבר נגמר.

נו, שיחליטו כבר!
"סלון" תוקף את בובי ג'ינדל הרפובליקני רק כדי לפזר סיכונים: עוד לא ידוע מי יהיה המועמד הרפובליקני המוביל בדרך לבחירות הבאות, כך שכדאי להתקיף את כולם.

וכאילו דבר לא היה, וכאילו הכל כבר נשכח
"עליה שאינה בת קיימא בקצב של 5.9 אחוז בשנת 2012 במחירי הבתים בארצות הברית"

שיטת מצליח
תביעה ייצוגית בהיקף של 15.3 מיליון שקל הוגשה נגד רשות השידור, בטענה כי גבתה שלא לפי חוק את שכר הטרחה של עורכי־הדין מחייבי אגרה. נוכח הסיכויים הדלים להגן על עמדתה הכריזה הרשות כי היא מתכוונת להפסיק לתבוע את שכר עורכי־הדין מחייבים.

בישראל, כאשר מוגשת תביעה ייצוגית נגד חברה, העניין נידון בבית המשפט (אם אין פשרה לפני כן) וזה מכריע אם התביעה מוצדקת או לא. כאשר הוא מכריע כי החברה פעלה שלא כהלכה, היא נדרשת להשיב את הכסף לתובעים. כאשר מוגשת תביעה נגד המדינה או גוף ציבורי, לעומת זאת, רשאי הגוף להכריז כי הוא מסתלק מהנוהג נשוא התביעה, ובכך הוא פוטר את עצמו מתשלום הפיצוי למי שנפגעו ממנו. זו אחת הסיבות לכך שגופים ציבוריים מאמצים את "שיטת מצליח" הנודעת: אם הם מצליחים לגבות סכום מהציבור, מה טוב. אם מערערים על־כך, הם 'מסתלקים' מן הנוהג, וממשיכים הלאה, בלי פגע.

אשרי הצ'דר
משאית עמוסה ב-27 טונות של גבינת עזים חומה עלתה באש במנהרה במחוז טיספיוּרד שבצפון נורווגיה. האש בערה חמישה ימים והמנהרה ניזוקה קשה. לטענת איש המשטרה ויגו ברג השומן והסוכר שבגבינה בערו כבנזין בגלל החום הרב. כל זה דווח ב-22 בינואר, ונחשף כי א' חיפשה משהו עם המילה lorry.

er ist weider da
לא מצחיק:

הערות
1 הנתונים במאמר מסתמכים על הרבעון לסטטיסטיקה של תחבורה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים



 
 
רשימת תגובות (27)
 
 
יש עוד גורם - איכות הטיפול הראשוני לנפגעים
27/1/2013
נכתב על ידי דודי

בכתבה שפורסמה בויינט לא מזמן נטען שמספר ההרוגים אמנם ירד אשתקד, אך מספר הפצועים קשה עלה משמעותית.

היתה טענה ששיפורים ברפואת החירום בשנים האחרונות תרמו לירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים.
 
 
 
 
חזירים קפיטליסטים מגינים על חיינו בגלל בצע כסף!!!
27/1/2013
נכתב על ידי עפר

יצרני הרכב רק רוצים שיהיו יותר נהגים, ולכן יותר לקוחות. תמורת בצע כסף הם יוסיפו כריות אויר ומיגון - כדי שנחשוב שהמכונית שלהם יותר בטוחה משל המתחרים שלהם וכך יגזלו מאיתנו עוד כסף.

הממשלה לעומת זאת דואגת לנו באמת, מוציעה את כספינו בחכמה על מכמונות מהירות ומסעות הסברה וכך מורידה את כמות ההרוגים בדרכים.
רגולציה טובה עוד לא הרגה אף אחד(-:
 
 
 
 
תשתיות
27/1/2013
נכתב על ידי יעקב

תודה על הטור. אני מסכים עם טענותיך לגבי אכיפה, תקינה, וכו' אולם מתקשה לקבל את הדברים לגבי תשתיות.

כתבת:
"גורם שלישי שעשויה להיות לו חשיבות, לדעת ועדת שיינין, הוא התשתיות. לדעת הוועדה לתשתיות "תפקיד מרכזי במאבק בתאונות הדרכים... תשתית דרכים מודרנית ובטיחותית הינה תנאי הכרחי לבטיחות בדרכים..." אלא שכאן שוב מתערבים הנתונים: לא חל שום שינוי בהיקף סלילת הכבישים החדשים. לאורך כל העשור האחרון היה שטח הכבישים המשוקמים והנסללים בערך 6 קמ"ר בשנה."

פסקה זאת אינה ברורה. השאלה בכמה גדל שטח הכבישים לא אמורה להיות קשורה לכמות התאונות. ראשית, שטח הכבישים אינו אומר לנו כמה מהם בטוחים וכמה לא. שנית, מעניין אותנו לאן הגענו ולא קצב הגידול. יש למצוא מדד אחר יותר טוב, כמו אחוז הנסועה בכבישים בטוחים.

בנוסף, אם לא היה קשר בין תשתיות להרוגים בתאונות, לא היינו מוצאים מתאם מובהק בין כמות הרוגים לנסועה לבטיחות הכביש אלא היינו מוצאים חלוקה אקראית של הרוגים בין הכבישים. זה לא המצב. ההרוגים מסוג תאונות מסויים, מתרכזים בכבישים מסוכנים.

יצויין, שאי עלייה במספר ההרוגים הולכי הרגל, גם היא יכולה להחשב כירידה בגלל הגידול בנסועה, והיא בוודאי לא תוצאה של מכוניות בטוחות יותר.

 
 
 
 
ככל הנראה, לא איכות הטיפול הראשוני...
27/1/2013
נכתב על ידי גיא ק.

דודי, כתבת:

בכתבה שפורסמה בויינט לא מזמן נטען שמספר ההרוגים אמנם ירד אשתקד, אך מספר הפצועים קשה עלה משמעותית.


היתה טענה ששיפורים ברפואת החירום בשנים האחרונות תרמו לירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים.



זו, ככל הנראה, טענה לא נכונה. ממוצע הפצועים קשה בשנים 2002-2012 ירד מ-201 לחודש ל-128 לחודש, ירידה המתאימה לקו המגמה הכללי. הירידה במספר הפצועים קל היא מממוצע של 2938 לחודש ל-1808 לחודש, וגם היא קשורה בקו המגמה. אין ספק ששיפורים ברפואת החירום תורמים לירידה במספר ההרוגים וניתן לייחס להם הפחתה בשיעור של כמעט 2 הרוגים לחודש, אם זה אכן הגורם היחיד הפועל כאן.

יתר על־כן, !!!http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4336665,00.html@@@בדיקה של שיעור ההרוגים### מבין כל הסובלים פציעה קשה מעיד שהטענה אינה נכונה, לפחות לא ביחס לטווח השנים שנבדק. שיעור ההרוגים מבין הפצועים קשה וההרוגים נשאר כמעט קבוע לאורך השנים (16.66 אחוז בשנים 2002-2003; 17.47 אחוז בשנים 2011-2012).
 
 
 
 
כשאני הייתי נער, סוף שנות ה-80-תחילת ה-90, כמות הההרוגים בתאונות בדרכים היתה כ-550 לשנה.
27/1/2013
נכתב על ידי עמי, ת

ואז - לפני העלייה הרוסית הגדולה - היו הרבה פחות אנשים בארץ והרבה פחות מכוניות. לכן תמיד התייחסתי בחשדנות לכל מסעות היח"צ של אוי-אוי-אוי מכת המדינה של תאונות הדרכים, אם עשירית מזה היו נהרגים בפיגועים המדינה היתה בוערת וכו'. הרבה יח"צ שמשרת פונקציונרים. טוב שהעלית את הדברים על הכתב, מגובה בנתונים שאני התעצלתי לחפש.

אל תזלזל בהסברה - אז נסענו ללא חגורות בטיחות, ועם 5 ילדים מהכיתה במושב האחורי ועוד שניים בקדמי - היום בחיים לא הייתי חולם להסיע כך את הילדים שלי. גם השיפור בתשתית ודאי תורם - ההפרדה בין המסלולים שקיימת היום בכבישים הראשיים, מונעת כמעט לחלוטין אפשרות לתאונות חזיתיות.
אבל כנראה שהסיפור האמיתי הוא באמת יצרני המכוניות הקפיטליסטים ששיפרו את אמצעי הבטיחות של המכוניות.

 
 
 
 
ליעקב ב'
27/1/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

יעקב, כתבת:

תודה על הטור. אני מסכים עם טענותיך לגבי אכיפה, תקינה, וכו' אולם מתקשה לקבל את הדברים לגבי תשתיות.


פסקה זאת אינה ברורה. השאלה בכמה גדל שטח הכבישים לא אמורה להיות קשורה לכמות התאונות. ראשית, שטח הכבישים אינו אומר לנו כמה מהם בטוחים וכמה לא. שנית, מעניין אותנו לאן הגענו ולא קצב הגידול. יש למצוא מדד אחר יותר טוב, כמו אחוז הנסועה בכבישים בטוחים.


בנוסף, אם לא היה קשר בין תשתיות להרוגים בתאונות, לא היינו מוצאים מתאם מובהק בין כמות הרוגים לנסועה לבטיחות הכביש אלא היינו מוצאים חלוקה אקראית של הרוגים בין הכבישים. זה לא המצב. ההרוגים מסוג תאונות מסויים, מתרכזים בכבישים מסוכנים.


יצויין, שאי עלייה במספר ההרוגים הולכי הרגל, גם היא יכולה להחשב כירידה בגלל הגידול בנסועה, והיא בוודאי לא תוצאה של מכוניות בטוחות יותר.



כדי לבדוק את הטענות שלך הצלבתי בין מספר הנפגעים בין הולכי הרגל ומספר כלי הרכב והיקף הנסועה בשנים 2002-2011 (הנתון העדכני ביחס למספר כלי רכב ונסועה). בשני המקרים (גם בהשוואה לנסועה וגם בהשוואה למספר כלי הרכב) התברר כי הירידה ביחס להיקף הנסועה היא 22 אחוז (מ-0.643 נפגעים למיליון ק"מ נסועה ל-0.501 נפגעים למיליון ק"מ נסועה), בהשוואה לירידה של 48 אחוז במספר הנפגעים בין נהגים ונוסעים בכלי רכב. כלומר, יש לנו ירידה, אך שיעור הירידה כפול ויותר מזה בין הנוהגים ברכב בהשפעה להולכי רגל.

זה מעורר שאלה מעניינת. ההשפעה של שיפור הבטיחות בדרכים בינעירוניות ובצמתים בינעירוניים על פגיעה בהולכי רגל היא מינורית: מה יכול להיות מקור השיפור? אנחנו יכולים לראות ירידה דרמטית דומה בשיעור הנפגעים בתאונות של אוטובוס זעיר ושל קטנוע זעיר (בהיקף המגמה ואף מעבר לה) שעה שהירידה צנועה בהרבה בתאונות של אופנועים כבדים יותר, שם למעשה יש החמרה. נתון זה מחליש מאוד את תוקפו של טיעון איכות הדרכים, שכן דרכים באיכות טובה יותר היו צריכות להביא להפחתה של מספר ההרוגים מבין הנוהגים באופנועים כבדים (צרכני דרכים בינעירוניות הרגישים מאוד לאיכות דרך).

טענת:

בנוסף, אם לא היה קשר בין תשתיות להרוגים בתאונות, לא היינו מוצאים מתאם מובהק בין כמות הרוגים לנסועה לבטיחות הכביש אלא היינו מוצאים חלוקה אקראית של הרוגים בין הכבישים. זה לא המצב. ההרוגים מסוג תאונות מסויים, מתרכזים בכבישים מסוכנים.



אין ספק ששיפור כללי באיכות הכבישים יוביל להקטנה של מספר התאונות, והמאמץ כאן מניב פירות, אבל העובדה הבסיסית היא שאין מתאם בין קצב הסלילה והשיפוץ (גם בכבישים האדומים) ושיעור הירידה ודומה כי צעדים אלו הם חשובים פחות ממיגון משופר של תא הנהג ברכב, כריות אוויר, לבישת מעיל מגן על־ידי רוכבי קטנוע, וכדומה.
 
 
 
 
התגובה של גיא ק' קודם לכן... היא שלי
27/1/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
תשתיות 2 - תגובה
27/1/2013
נכתב על ידי יעקב

אורי,

לגבי אופנועים כבדים: שיפור התשתיות מוכוון לסוג התאונות של מכוניות ולא לסוג התאונות של אופנועים. על כן, אין מה להתפלא ששיפור בתשתיות אינו מסייע לרוכבי אופנועים. יש גם הבדלים סוציולוגיים בין נהגי מכוניות לנהגי אופנועים. הדבר מחייב מחקר רציני.

נראה לי בהחלט סביר שמחצית הירידה בהרוגים בתאונות היא בגלל שיפור תשתיות וכמחצית בגלל שיפור בכלי הרכב. כלומר, הירידה בבעיות תשתית הביאה לירידה בהולכי רגל ובנוסעים באותה מידה, והשיפור בכלי רכב הביאה לשאר הירידה. זו כמובן הפשטה, כי שיפור בכלי הרכב יכול להביא לשיפור גם מבחינת הפגיעה בהולכי רגל ושיפור בתשתיות יכול להועיל במיוחד לנושאים כי השיפור בתשתיות מוכוון לרכבים ארבע גלגליים.

בתגובה הקודמת שלך, תחת השם גיא ק., כתבת:
"הירידה במספר הפצועים קל היא מממוצע של 2938 לחודש ל-1808 לחודש, וגם היא קשורה בקו המגמה."
מכאן ניתן להסיק שיש גם ירידה חדה במספר התאונות, לא רק בדרך בה נפגע מי שהיה מעורב בתאונה בגלל מיגון משופר של הרכב. צריך לזכור שהפגעות קלה בתאונה נחשבת במדינת ישראל כזכייה בפרס משני בפיס ומעטים יוותרו על איסוף הפרס, גם אם כריות האוייר ומיגון הרכב מנע מהם את עיקר הפגיעה. על כן תריך לחפש גורמים המונעים מלכתחילה תאונות. יש גורמים כאלו ברכבים עצמם (בלימה יותר טובה, מערכות התראה), אבל צריך למצוא דרך טובה יותר למדוד את החלוקה בין איכות רכבים ותשתיות.

כמובן, ההצהרות על אכיפה והסברה הן בעיקרן הבל, ואני מניח שאפילו המצהירים יודעים זאת.

 
 
 
 
יעקב, הערה קצרה
27/1/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

כתבת: "מכאן ניתן להסיק שיש גם ירידה חדה במספר התאונות, לא רק בדרך בה נפגע מי שהיה מעורב בתאונה בגלל מיגון משופר של הרכב."

לא. ניתן רק להקיש כי הייתה ירידה במספר התאונות עם נפגעים - אין נתונים לגבי מספר התאונות הכולל, עם ובלי נפגעים.
 
 
 
 
לפי הכתבה הזאת מעמד הביניים זה בין 9700 ל16200 ש"ח למשק בית זאת אומרת לא כולל הייטק עם אישה עובדת
27/1/2013
נכתב על ידי עמוס

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4337618,00.html
 
 
 
 
עוד כתבה בנושא מעמד הביניים
28/1/2013
נכתב על ידי עמוס

http://www.themarker.com/career/1.1916387
 
 
 
 
לעמוס
28/1/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

עמוס, מדובר במחקר של "מכון אדווה" ובין המילה "מחקר" ו"מכון אדווה" יש סתירה
 
 
 
 
איזה מודל? איזה כביש?
28/1/2013
נכתב על ידי focus

האם יש פילוח של התאונות ו-או הנפגעים לפי שנת הייצור של הרכב, או מוטב, לפי ה"דור" של אמצעי הבטיחות המותקנים בו (עם או בלי כרית מתנפחת וכו')?

ובנוסף, האם יש פילוח של התאונות ו-או הנפגעים לפי מיקום התאונה (הפרדה בין מסלולים לעומת היעדר הפרדה, צומת לעומת מחלף וכו')?

אני מניח שהפילוחים הללו או דומים יכלו לספק ראיות חותכות יותר לגבי משקלם היחסי של הגורם ה"רכבי" והגורם ה"כבישי".
 
 
 
 
שיעור ההרוגים בין הנפגעים קשה
28/1/2013
נכתב על ידי דודי

אורי, זו הכתבה בווינט על הירידה בשיעור ההרוגים בין הנפגעים קשה, החל משנות התשעים, המיוחסת לשיפור ברפואת החירום
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4325310,00.html

מהכתבה שאתה קישרת אליה עולה כי שיעור ההרוגים בין הנפגעים קשה ירד לא מעט ב-2012 לעומת 2011 (מספר ההרוגים ירד משמעותית ואילו מספר הפצועים קשה עלה). נתון תמוה משהו:

>> על-פי הלמ"ס, מספר ההרוגים בתאונות בשנה שעברה היה הנמוך ביותר ב-49 השנים האחרונות - 292 לעומת 382 ב-2011... אלא שמספר התאונות הקשות, בהן נפגע לפחות אדם אחד באורח קשה, עלה ל-1,466 מ-1,180 ב-2011, ומספר הנפגעים קשה עלה ל-1,705 מ-1,452.

לפי זה, שיעור ההרוגים מבין הנפגעים קשה היה ב-2012 14.6 אחוז ואילו ב-2011 - 20.8 אחוז.
 
 
 
 
לפוקוס
28/1/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

פוקוס, אתה גורם לי לכאב לב:

האם יש פילוח של התאונות ו-או הנפגעים לפי שנת הייצור של הרכב, או מוטב, לפי ה"דור" של אמצעי הבטיחות המותקנים בו (עם או בלי כרית מתנפחת וכו')?


ובנוסף, האם יש פילוח של התאונות ו-או הנפגעים לפי מיקום התאונה (הפרדה בין מסלולים לעומת היעדר הפרדה, צומת לעומת מחלף וכו')?


אני מניח שהפילוחים הללו או דומים יכלו לספק ראיות חותכות יותר לגבי משקלם היחסי של הגורם ה"רכבי" והגורם ה"כבישי".



אין, אין, אין ואין. אני יכול רק לפשוט ידיים לצדדים ולהצטער על כך.
 
 
 
 
לדודי
28/1/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

אני ממתין לקבלת התוצאות של סקר התחבורה הראשון לשנת 2013. לפני זה, הנתונים אינם רשמיים ואין לי מושג אם מדובר בנתונים גולמיים, בנתוני המגמה או במה.

הכתבה בוויינט מאשרת את הטיעון הבסיסי שלי:
"עורכי המחקר מסבירים: "בנהגי מכוניות ורוכבי אופנוע, השימוש בקסדות ומנגנוני בטיחות - חגורות בטיחות, כריות אוויר וכדומה - הורידו את אחוז פגיעות הראש הקשות. לעומתם, בקרב הולכי רגל ורוכבי אופניים שנשארו 'חשופים', לא ניתן לראות כל ירידה בפגיעות ראש קשות"."

 
 
 
 
ב-2012 נהרגו בדרכים 25% פחות ביחס ל-2011
29/1/2013
נכתב על ידי לזר

ירידה כה דרמטית בשנה אחת אינה יכולה להיות מוסברת ע"י שיפור במיגון המכוניות...
 
 
 
 
Apple cult
29/1/2013
נכתב על ידי אשר פט

אורי, אני קורא אדוק של פירסומיך, אפילו קניתי את ה"התמוטטות" (ונהניתי). לפי דעותיך הסופר-רציונאליים, הייתי בטוח שאתה אתאיסט. אך הפיסקה על Apple אומרת לי שאתה חבר בכת התפוח הלבן... אין לי שום דבר נגד Apple, אכן מוצריה הם היפים ביותר. אך "לעודד" את השחקן הדומיננטי (והדורסני) בכל תחום שאליו הוא חודר (ולא מעט בזכות הטייה של העיתונות), זה כבר לא מה שהיה פעם, כש-Apple הייתה כלב-תחתית מסוגנן.

ואגב, האם ה"קפיטליסט היומי" נגמר? גם אני באבל מבחירת אובמה, אך עד כמה שאני רואה, העמדון האחרון של הבלוג הוא על הבחירות בארה"ב. אז?
 
 
 
 
צמיחה שלילית בארצות הברית
30/1/2013
נכתב על ידי עמוס

http://www.themarker.com/wallstreet/1.1918628
 
 
 
 
עוד כאב לב קטן וגמרנו
31/1/2013
נכתב על ידי focus

זה אולי לא אינטואיטיבי אבל שימוש במערכות ניווט לווייניות עשוי להפחית תאונות. תחשוב על נהג נטול מערכת ניווט שלא מצליח להגיע ליעד, צובר תסכול וקוצר רוח, והאגו שלו נפגע. הסיכוי שיבצע מעשה נמהר כמו פניית פרסה מסוכנת - גדל.

נכון שגם מערכת הניווט יכולה לטעות או שהנהג יכול לטעות תוך שימוש בה, אבל אלה בדרך כלל טעויות נקודתיות שמתוקנות בהמשך, והנהג יכול להאשים את המערכת ולהישאר רגוע.
 
 
 
 
חודש קשה עובר על הכלכלה האמריקאית
1/2/2013
נכתב על ידי עמוס

http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3594468,00.html
http://www.calcalist.co.il/markets/articles/1,7340,L-3594488,00.html
 
 
 
 
הזדמנות פז
4/2/2013
נכתב על ידי שאול

תפנה לך איזה שעתיים. תשב. תקרא ברצינות. לפחות תבין את מי שאתה (חושב) שאתה לא מסכים איתו.
http://johnhcochrane.blogspot.com/2013/02/three-views-of-consumption-and-slow.html#more
 
 
 
 
העולם כמרקחה. התקציב חורג, המשיח נוטש את כס הנגידות,
6/2/2013
נכתב על ידי עמי, ת

דה-מרקר מדבר בגלוי על התמוטטות המערך הפנסיוני, וגם מצטט כתבות שמהללות, איך לא, את המודל הנורדי. משחקי מוקדמות מונדיאל הפכו למטבע עובר לסוחר. ולך אין מה להגיד בכל הנושאים האלו? בסדר, אז הפסדתם בבחירות. קורה, לא צריך להתאבל עד כדי כך.
 
 
 
 
קריסה של אמריקה בכלכליסט
7/2/2013
נכתב על ידי עמוס

http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3594960,00.html
 
 
 
 
מה עומד מאחורי השתיקה האונתית?
7/2/2013
נכתב על ידי סתם אחד

האם הבלוג בדרך להיסגר כמו אחיו "הקפיטליסט היומי"?

האם "התמוטטות 2-הקריסה של הקריסה של מדינת הרווחה" מתבשל ברקע?

האם האוסטרים ישבו לקידמת הבמה? האם זה יתרחש באוסטריה?

האם שאול יתפקח מהקנסייאניזם ויבעיר את בנק ישראל באישון לילה?


כל זאת ועוד...
 
 
 
 
לאורי רדלר, הרגלת אותנו לגורמה, ועכשיו אנחנו רעבים למוצא עטך,
8/2/2013
נכתב על ידי אחת

 
 
 
 
מתנצל על אורך השתיקה...
8/2/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

סבלתי מעומס עבודתי/פרנסתי שמנע ממני לפקוד את אונתי. עתה, אחדש ימי כקדם.