מי שמצביע, ירים את ידו
 


אז למי אתה מצביע?

מי שלא שמע את השאלה הזו לפחות תריסר פעמים בשבועות האחרונים, שירים את ידו.

אצלנו בבית יש חלוקת כוחות. א' התלבטה, אך לבסוף הזדקפה ונעמדה בתור של "עלה ירוק הרשימה הליברלית." אם כל אחד שתומך בהם יגיד שהם לא יעברו את אחוז החסימה, אז הם באמת לא יעברו את אחוז החסימה—היא מנמקת. מן העבר השני, החתולה פיץ בעלת השפם הנשיאותי קיבלה כבר בתחילת מסע הבחירות טלפון עתיר יללות מש"ס, שם הבטיחו לה פנסי-פיסט כשר חלק בהשגחת בית יוסף, ספות עור עכבר לחידוד ציפורניים, וארגז קרטון מלא סרטים צבעוניים. בנוסף, הפחידו אותה שכל שאר המפלגות תומכות בשעווה ברזילאית חובה לכל חתולה. אז גם כאן אנחנו יודעים מה יתרחש מאחורי הקלפי.

אחים הורים וחברים מתחלקים שליש-שליש-שליש לערך בין מרצ, חד"ש, עלה ירוק, כשר' מייצג את נאמני הבית היהודי (אני חושב. אני מאמין. אני מעריך). את מפת האפשרויות או, שמא, מפת אי־ההתלהבות, ערכתי באופן הבא:

Election

(הפעם התרשים גדול מאוד, וכדאי להקליק כדי לראותו בגודל טבעי)

עלה ירוק - הרשימה הליברלית?
עבור אנשים הסבורים שחופש כלכלי הוא נושא בעל חשיבות, האפשרויות מוגבלות למדי. הם יכולים לסתום את האף ולבחור במפלגה נוסח קדימה-התנועה-יש-עתיד, על יסוד ההנחה ששלושתן שייכות לאגף לא-מריח-לא-מסריח, והעובדה שראשיהן ממילא לא מבינים מאיזה צד מתפלל החרדון, ולכן לא יהיו גורם היזק פעיל.

אפשרות מעט יותר מעודדת היא הליכוד ביתנו, שאמנם מפגינה זלזול מוחלט בכך שאינה טורחת אפילו להציג מצע, אך עדיין אינה פועלת מתוך טינה מובהקת לשוק ולחירות. עדיין, עצם המחשבה שבקולך בקלפי תיתן אשראי לשוטמי חירות מובהקים נוסח גלעד ארדן המזיק, ישראל כ"ץ חובב הרכבות או פופוליסטים נוסח דני דנון ומירי רגב יש בה כדי להעביר צמרמורת בגו. עוד על־כך, רשימת ה'הישגים' בהם מתגדר הליכוד היא רשימה הכוללת שורה של תפלצות, שחלקה מופרז או אף שקרי.

האפשרות הממשית היחידה להצבעה עבור תנועה בה יש מקום גם לשכל ישר במובן הכלכלי, גם מצע שהושקעה בו מחשבה וגם, איך לומר, אנשים שראשם הוברג למעלה ובאמצע, כפי שכתוב בהוראות ההרכבה, היא "עלה ירוק - הרשימה הליברלית" (עיר"ל).



לתנועה יש גם מצע ראוי (שאת פרקו הכלכלי כתב אורי כץ הראוי אף הוא). כפי שכותב גלעד אלפר ב"כלכליסט", 'עלה ירוק – הרשימה הליברלית' [היא] תנועה שבבסיסה המצע הכלכלי/חברתי הליברלי ביותר שנראה בארץ מזה שנים רבות מאוד."

עיר"ל הוא סוג של נס בעיירה. היו בעבר מפלגות שדגלו בחופש כלכלי, אבל מאז שהציונים הכלכליים נבלעו במעי חירות, ומאז שעזרה זוהר (מפלגת עצמאות - תודה לא.ק. על התיקון) התעייף, לא הייתה תנועה שטיעונה המרכזי גם כלכלי וגם מתקבל על הדעת. קשה שלא להסכים עם השורה התחתונה של מאמרו, שנקטמה ב"כלכליסט," בה הוא אומר: "מפלגת החירות הבריטית, עם 16 אחוזי תמיכה, משנה בצורה מהותית את הדיון הציבורי בבריטניה ומחזירה למרכז הבמה את זכותו של העובד לשמור לעצמו את הכסף שהרוויח בזיעת אפיו. אם 'עלה ירוק' תיכנס לכנסת ותתחיל לשנות את הדיון הציבורי גם בארצנו, אולי סוף סוף יום הבחירות יהיה יותר מסתם יום חופש מהעבודה."

שינוי אופי הדיון הציבורי הוא עניין חשוב מאוד. לדוגמה, בפרק העוסק בריכוזיות במשק ניגש המצע הכלכלי של עיר"ל לנושא מהזווית הנכונה: כדי להתמודד עם הריכוזיות מוצע לצמצם את החסמים לכניסת מתחרים ואת המכסים והמסים המשמרים את הקרטלים והמונופולים. מנקודת מבט כלכלית, זה כמעט מובן מאליו שכדי למנוע התנהגות מחפשת רנטה (כלומר, התנהגות המטפחת "קשרי הון שלטון") צריך להפחית את כדאיות ה'רנטה' באמצעות פתיחת השוק והפחתת חסמים לכניסה לו, במקום הפתרון המוטעה (והנפוץ) המכוון להגברת הרגולציה, שהיא הדרך הקלה והבטוחה להגברת הכדאיות של קשרי הון-שלטון.

שאלת אחוז החסימה
אבל לא זו השאלה, כמו שאוהבים פוליטיקאים לומר. אילו היו בוחרים מצביעים אך ורק לפי העדפתם, סביר להניח כי מפלגה שרעיונותיה כאלו של עיר"ל הייתה זוכה לשישה, שבעה או עשרה מנדטים. אחרי הכל, אותם עשרים ושניים מנדטים שסברו כי רעיונות הציונים הכלליים נכונים עדיין נמצאים איתנו. וודאי שאותם חמישה עשר מנדטים שניתנו למפלגת "שינוי" אך לפני כמה שנים עדיין תומכים ברעיונות אלו.

אבל בחישובי ההצבעה של בוחרים משתלבת באופן בלתי נמנע שאלת "האם הם יעברו את אחוז החסימה?" וזו מביאה רבים מהם, ביום הבחירות, להירתע אחור, ובמקום להצביע עבור המפלגה שעם המסר שלה הם מזדהים הם נמנעים מהצבעה, משלשלים פתק לבן של מחאה או מצביעים עבור מפלגה אתה הם מזדהים פחות כדי "לא לבזבז את הקול."

בהקשר זה, חשוב לציין כי הצבעה לעית"ל, כשזו אינה עוברת את אחוז החסימה, דינה כאי הצבעה או הצבעה בפתק לבן: בכל מקרה, הקול נגרע מכלל הקולות ובפועל מגדיל את כוחן של הסיעות שעברו את אחוז החסימה.

אבחן כמה תסריטים אפשריים עבור בוחרים ועבור עיר"ל:
  • עיר"ל קיבלה רק 5,434 קולות. תוצאה מדכדכת: במקרה כזה, מי שהצביע, מדוכדך, ומי שלא הצביע מדוכדך עוד יותר: מי יודע כמה אחרים כמוהו נמנעו מהצבעה ובכך צמצמו את מספר המצביעים.
  • עיר"ל קיבלה מספר נאה של קולות, אך לא עברה את אחוז החסימה: במקרה כזה, מי שהצביע, מדוכדך אך שמח במספר הרב של המצביעים, המעיד על תמיכה בתנועה. מי שלא הצביע מרגיש שהוא עצמו (וחבריו, ואחרים שדבקו ברעיון "לחזק את...") מנעו מהתנועה לעבור את אחוז החסימה.
  • עיר"ל קיבלה מספר נאה של קולות ועברה את אחוז החסימה: במקרה זה, שמחה וששון עבור מי שהצביע עבור הרשימה, וקצת מבאס עבור אלו שלא. הרי אם הם וכו' וגו' היו מצביעים, אולי היו חמישה מנדטים? ואולי שישה? מי חכם וידע?

    יש, כמובן, גם היבט פסיכולוגי. מי שהצביע עבור מפלגה וזו לא עברה את אחוז החסימה, יכול לחוש אכזבה שקולו, כביכול, בוזבז. הוא עשוי לחוש כי אולי היה חש סיפוק רב יותר אילו "חיזק" מפלגה חזקה, גם אם זו נראית כמו משהו שאפשר לתמוך בו רק בימים אי זוגיים, למעט ימים א', ג' וה', ורק אם ממצמצים חזק וכמו כן מרכיבים משקפיים ועוצמים עיניים. האם זה כה חשוב לכם? האם לא חשתם, זמן קצר אחרי הבחירות, שאתם מתביישים בהצבעתכם?

    לי זה קרה יותר מפעם אחת. לא הפעם.

    בעצמה! בנחישות! לורם איפסום עכשיו!
    ככל הנראה לא מדובר בגשם. רמת הזלזול של הליכוד בבוחריו מגיעה עד לעניינים הקטנים. המפלגה מבקשת מאיתנו להצביע עבורה למען "ישראל חזקה!" אך אינה טורחת להציג מצע וזה מה שקורה כשהיא צריכה לבאר לבוחריה מדוע התאחדו הליכוד וישראל ביתנו ערב הבחירות:

    something

    והנה הטקסט. ידוע, כמובן, שאתם (בוחרים יקרים!) סובלים מפיגור שכלי עמוק ולכן אתם צריכים שישובו ויחזרו עבורכם על כל דבר לפחות חמש עשרה פעמים, ולכן גם הדגשתי, הדגשתי והטעמתי, הדגשתי וחזרתי והדגשתי את המלים החשובות בטקסט. שגיאות הכתיב והחזרות על משפטים, היעדר רווחים בין מלים ואחרי סימני פיסוק נועדו כדי לחזק את התחושה שלכם, שלכם הבוחרים, הבוחרים שלכם בוחרים בחור בחורה התבחררו בכך שהליכוד היא תנועה עממית, שאינה נישאת לה בטקס חגיגי ובמגדל שן בינה מעל לשגיאות כתיב וכתב ילדותיות והיא, ממש כמוכם בוחרים יקרים, מנוהלת על־ידי דילטנטים גמורים:

    בעת הזאת מדינת ישראל זקוקה לאיחוד כוחות. איחוד כוחות ייתן את הכוח למשולבעת הזאת מדינת ישראל זקוקה לאיחוד כוחות.איחוד כוחות ייתן את הכוח למשול ואת הכוח להנהיג את ישראל בשנים הבאות. איחוד כוחות ייתן לנו את הכוח להגן על ישראל, להגן עליה מול האיומים הביטחוניים מחוץ למדינה, והכוח לחולל שינויים כלכליים וחברתיים בתוך המדינה.


    אנחנו עומדים בפני אתגרים אדירים, וזה הזמן לאחד את הכוחות למען מדינת ישראל. לכן הליכוד וישראל ביתנו ירוצו יחד ברשימה משותפת לכנסת הבאה בפתק אחד. אנו נבקש יחד מנדט מהציבור כדי להנהיג בעוצמה את מדינת ישראל בשנים הבאות.


    זה יחזק מאוד את הממשלה, זה יחזק מאוד את ראש הממשלה, ולכן זה יחזק מאוד את המדינה. אנו מקווים לזכות שוב באמון הציבור ולקבל מאזרחי ישראל מנדט ברור שיאפשר להתמקד בעיקר ולא בטפל.


    מנדט כזה יאפשר לממשלה להפנות את מרב מאמציה ותשומת ליבה למשימות הגדולות שלפנינו. למדינת ישראל עדיפה קואליציה חזקה שנשענת על רשימה אחת, גדולה ומלוכדת, רשימה שמבוססת על שותפות אמיתית. אנחנו מבקשים היום מהציבור מנדט להוביל את מדינת ישראל מול האתגרים הביטחוניים ובראשם מניעת התחמשותה של אירן בנשק גרעיני והמאבק בטרור. אנו מבקשים מנדט מהציבור, מנדט ברור, כדי לחולל את השינויים הכלכלים והחברתיים, שעם ישראל מצפה להם, בצדק.


    בארבע השנים האחרונות עשתה הממשלה הרבה דברים חשובים, עשתה דברים חשובים בכלכלה, בחינוך בבריאות בתשתיות ועוד, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. ובראש ובראשונה להפחית את יוקר המחייה, ואחרי שהצלחנו לייצב את כלכלת ישראל מול המשבר הכלכלי העולמי, נוכל להמשיך בכל העוצמה להתמקד בהפחתת יוקר המחיה,זה הזמן לשדר עוצמה מול אויבינו ואחדות בתוכנו. ראש ממשלה בישראל צריך כוח גדול ומלוכד מאחוריו, וזו גם הדרך הטובה ביותר להבטיח עתיד טוב יותר ובטוח יותר לכל אזרחי ישראל



    דתיים וחילוניים
    לפני כמה ימים ישבתי עם ידידתי מ', שהייתה מודאגת מאוד מעלייתם כוחם של החרדים. הבטחתי לה לברר האם אכן כצעקתה.

    נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בוחנים את החלוקה (לפי הצהרה עצמית) של חילונים, דתיים, מסורתיים וחרדים רק משנת 2002. מכאן נובע כי ההתפלגות הזו אינה מתועדת לאורך שנים אלא רק בעשור האחרון (2002-2010).

    something

    כפי שניתן להתרשם מהתרשים, באוכלוסיה היהודית יש עליה קלה (אם כי לא עקבית, אולי בגלל שינויים מתודיים בסקר והעברות מקבוצה לקבוצה) במספר הדתיים והחרדים במקובץ, קיפאון במספר הדתיים, עליה קלה (בערך אחוז בשמונה השנים האחרונות, ביחס לכלל היהודים) במספר החילוניים וירידה מסוימת במספר המסורתיים. בסך הכל בעשור האחרון היה גידול של כ-3 אחוז נטו בשורות החרדיים (ביחס לכלל היהודים) וירידה בשיעור זהה בשיעור המגדירים עצמם מסורתיים.

    מכאן המשכתי ובחנתי את מספר התלמידים בבתי־הספר היסודיים, לפי סוג הפיקוח (חינוך עצמאי, ממלכתי דתי וממלכתי).

    something

    כפי שניתן לראות בתרשים, המצב היה יציב למדי עד סוף שנות התשעים של המאה הקודמת—שיעור הלומדים תחת פיקוח ממלכתי היה 66.9 אחוז בשנת 1960, ו-66.1 בשנת 1997. בשנת 1999 שינתה הלמ"ס את הבדיקה והכלילה לומדים בתלמודי תורה בבית־הספר היסודי, מה שחולל שינוי דרמטי בנתונים. מכאן ואילך, בנוסף, ניתן היה לאמוד עליה מתמדת במספר הלומדים בחינוך החרדי (במונחים מוחלטים, כמובן, וגם במונחים יחסיים), ירידה קלה אך עקבית במספר הלומדים בחינוך הממלכתי דתי, וירידה בולטת אף יותר במספר הלומדים בחינוך הממלכתי.

    הערה חשובה: כדאי לציין כי אין לי ידיעה באיזו מידה מתועדים בחינוך היסודי הממלכתי תלמידים הרשומים בבתי־ספר פרטיים למחצה ובחינוך אפור. אין לי ידיעה עד כמה ובאיזו מידה התיעוד החסר משנה את התמונה. כמו כן, אין לי דרך לדעת באיזו מידה הנתונים המדווחים על לימוד של חרדים הם נתוני אמת.

    אבל זה לא כל הסיפור. אם מישהו לומד בבית־ספר דתי או בתלמוד תורה חרדי, אין משמעות הדבר בהכרח שהוא נשאר דתי או חרדי עם תום לימודיו. הצלבה בין מספר הלומדים בחינוך העל-יסודי, לפי זרמים, לבין ההגדרה העצמית בנתוני הלמ"ס לבני עשרים ומעלה מציגה תמונה שונה מאוד.

    something

    גם כך, אפשר לראות בתרשים, יש צניחה דרמטית במספר המגדירים עצמם דתיים או חרדיים מיד עם תום לימודיהם התיכוניים. משיעור בני 18 במסגרות חרדיות של 20.8 אחוז בשנת 2007, רק 14.2 אחוז הגדירו עצמם חרדים שלוש שנים מאוחר יותר. אצל הדתיים הייתה הצניחה מ-17.3 אחוז ל-9.2 אחוז.

    בממוצע, כ-45 אחוז מאלו שלמדו במסגרות דתיות אינם מגדירים עצמם דתיים כמה שנים לאחר מכן; שעה שאצל החרדים שכשליש (31.7 אחוז) מהלומדים במסגרות לימוד חרדיות אינם מגדירים עצמם חרדים כמה שנים מאוחר יותר.

    שיעור השינוי בהגדרה עולה עם הזמן. כעשור אחרי תום לימודי התיכון כ-45 אחוז מהחרדים וכ-45 אחוז מהדתיים אינם מגדירים עצמם כאלו. באוכלוסיה בכללה ניתן להבחין ב"יחס המרה דומה" (מעט חריף יותר אצל חרדים). אם נחזור לרגע אל טבלאות העבר, נוכל לראות כי לאורך השנים למדו כשליש או יותר מהתלמידים בחינוך דתי או חרדי, אך שיעור החרדים והדתיים הבוגרים היה באופן עקבי למדי כמחצית מזה.

    נתונים אלו אין משמעותם שעם תום התיכון נמלטים כמחצית מהחרדים ומהדתיים אל זרועותיה הצוננות של החילוניות. סביר להניח כי ההסבר טמון בשילוב של שלושה נתונים ואי-נתונים: הראשון הוא "חור סטטיסטי" משוער בדמות היעלמם של בתי הספר הפרטיים והפרטיים למחצה מן הסטטיסטיקה של הפיקוח הממלכתי. כיום, כשליש מבתי הספר כוללים תכניות פרטיות כאלו ואחרות, וכעשרה אחוז מהתלמידים החילוניים אינם כלולים בסטטיסטיקה. לפי חישובי (והאחריות על אי־דיוק היא עלי) הפער עשוי להתבטא בעליה משמעותית במספר הלומדים בבתי־ספר חילוניים. לא ערכתי חישוב מדויק כאן, ולכן גם לא אסתכן במניין מדויק, אך הערכתי היא כי הירידה באחוז הלומדים בבתי־ספר חילוניים היא מ-62 אחוז בשנת 2000 ל-57 אחוז בשנת 2012 (לעומת 52 אחוז לפי הנתונים הרשמיים) בגלל אלמנט זה.

    גורם נוסף התורם לעיוות סטטיסטי הוא מידת האמינות שניתן לייחס למספר התלמידים בבתי ספר חרדיים. ניתן לנחש, אם כי לא לדעת, כי המספר מנופח במידת מה, בעיקר מטעמים תקציביים.

    גורם שלישי הוא, בפשטות, העובדה שחלק ניכר מהלומדים בבתי־ספר חרדיים עושים זאת מטעמים מעשיים ולא מחרדיות. מוסדות של ש"ס, לדוגמה, מספקים פתרונות זולים (ולעתים טובים יותר) עבור הורים רבים, מה שמביא לרישום ילד כשייך למסלול לימודים חרדי, הגם שהילד עצמו בוגר ואינו נותר חרדי. בתופעה דומה ניתן להבחין גם בבתי־ספר הממלכתיים דתיים.

    כל זה בצד, ניתן לבחון את הנתונים גם מזווית אחרת. בסקר החברתי משנת 2009 שאלו סוקרי הלמ"ס משיבים חרדיים, חילוניים, דתיים ומסורתיים לשיוכם מבחינת אמונה דתית ואחר־כך שאלו באיזה סוג של בית גדלו. מן הנתונים עלה כי 3 אחוז מבין החילונים גדלו בבית דתי (כ-112 אלף). לעומת זאת, כ-8 אחוז מהחרדים (כ-24 אלף) גדלו בבית חילוני. הנתונים לגבי מספר החילונים שגדלו בבית חרדי לא הובאו בגלל שגיאות דגימה גדולות. אם נניח שיעור דומה של מעבר הדדי, כי אז ניתן יהיה להצביע על כ-50.7 אלף חילונים שהפכו דתיים או חרדיים, לעומת כ-224 אלף דתיים וחרדיים שהפכו חילוניים.

    בהרחבה, ניתן לבחון לפי שיטה דומה גם את התנודה הטקטונית במלואה. כלומר, את מספר הדתיים והחרדים שהפכו חילונים, לעומת מספר המסורתיים והחילוניים שהפכו דתיים. גם כאן, אם מתעלמים מהנתון החסר (של מספר החרדים שהפכו מסורתיים או חילוניים) עולה כי המספר הכולל של מי שגדלו בבית מסורתי או חילוני והפכו דתיים או חרדיים עומד על 180.8 אלף, שעה שאלו שעשו את הכיוון ההפוך עומד על 297.6 אלף. אם נניח, בנוסף, כי שיעור החרדים שהפכו מסורתיים או חילוניים דומה לשיעור הדתיים שהפכו מסורתיים או חילוניים יתפחו שורות המתחלנים במידה ניכרת ויגיעו לכ-595 אלף איש.

    משמעות נתונים אלו היא כי על כל מסורתי או חילוני שהפך דתי יש בערך 3.3 דתיים או חרדיים שהפכו חילונים. נתון זה מסביר במידת מה את העובדה כי על־אף הפער הניכר בריבוי הטבעי בין דתיים לחילוניים, הפער בין האוכלוסיות בכללן יציב יחסית. הנתון גם מצביע על העובדה שחזרה בתשובה של ממש—כלומר, של חילונים שהפכו דתיים או חרדים—היא תופעה קטנה בהרבה מהמעבר ההפוך.

    חששה של ידידתי מ' עודו עומד, וסבורני שיעמוד גם אחרי הדברים האלה. בסקר החברתי (עמ' 29) נשאלו הנסקרים מה טיב היחסים בין דתיים לחילוניים. 50 אחוז מהדתיים והחרדיים השיבו כי היחסים טובים. רק 28 אחוז מהחילוניים הסכימו עמם. כלומר, התפישה של המצב פסימית יותר אצל החילונים, המתייחסים לדתיים ולחרדים כאל איום עליהם.

    כמו כן, ארמסטרונג
    ובסוף, כל העניין נראה הרואי.




    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (26)
     
     
    יש אמת בקמפיין של הליכוד
    20/1/2013
    נכתב על ידי איתמר

    אתה צוחק על המסר של הליכוד אבל יש בו טיעונים טובים:
    - הנושא החושב ביותר בעת זו הוא למנוע מאיראן להתחמש בנשק גרעיני.
    - ככל הנראה נצטרך להגיע לעימות עם איראן, שיהיה רציני וימשך יותר מכמה ימים. במקרה הזה, יש תועלת בקואליציה חזקה ויציבה.

    זה המסר של הליכוד, הוא נכון ועובד על הרבה אנשים. הבעיה המרכזית במסר היא שזהו מסר אמת אבל לא כל האמת. הוא לא מספר שהליכוד לא מקשיב לנתניהו, שהליכוד זנח את הליברליזם, על הוועדים שהתברגו בפריימריס ודברים אחרים.
     
     
     
     
    לא צחקתי על המסר של הליכוד...
    20/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    תהיתי על הזלזול בבוחרים המתבטא באופן שבו הוא מוגש.
     
     
     
     
    הגרף של מספר התלמידים בזרמי החינוך
    20/1/2013
    נכתב על ידי עומר

    חוזר פעמיים. נראה לי ששכחת את הגרף הרלוונטי...
     
     
     
     
    שמחים שאתה בבית :-)
    20/1/2013
    נכתב על ידי כל צוות עלה ירוק - הרשימה הליברלית

     
     
     
     
    תודה עומר. תיקנתי.
    20/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

     
     
     
     
    גם אם עלה ירוק יכנסו
    20/1/2013
    נכתב על ידי לזר קגנוביץ׳

    לא יספרו אותם. בדיוק כמו שלא ספרו את המפלגות הליברליות הקודמות בכנסת. טומי לפיד למשל קיבל 15 מנדטים בשיאו ומה שינוי השיגה כל השנים? כלום. ואם אדם מנוסה וחריף כמו לפיד לא השיג כלום, לטירונים אין סיכוי. הסיבה לדעתי היא שחוקים סוציאליים חדשים יחסית קל לחוקק (ומכאן ההצלחות של מרצ וחד״ש), אבל מפלגה ליברלית מנסה לבטל חוקים קיימים וזה הרבה יותר קשה לבצע בסיעות קטנות.
     
     
     
     
    אם תוכל בבקשה לפרט מה מבין רשימת ההישגים שמציג הליכוד הם שקר
    20/1/2013
    נכתב על ידי אביטל

     
     
     
     
    עזרה זהר היקר כותב את שמו כך,
    20/1/2013
    נכתב על ידי א"ק

    וחוץ מזה, בגילו גם אני הייתי מרגיש חופשי להתעייף (pun intended, אולי).
     
     
     
     
    עוד נקודה לגבי זרמי חינוך
    21/1/2013
    נכתב על ידי עפר


    יש מחקר של מרכז טאוב לגבי זרמי חינוך http://taubcenter.org.il/tauborgilwp/wp-content/uploads/H-2012.10-Blass.pdf
    ניתן לראות שינוי מגמה מעניין בפרק על גני ילדים
    הדמוגרפיה בגני הילדים כמגמה המבשרת את ההתפתחות הכללית

    בתרשים 7 רואים שבין 2000 ל2005 החינוך הממלכתי צנח מ43 ל 37 אחוזים ואילו ב2010 הוא נשאר 37% מגמה דומה בממלכתי דתי(ירידה בים 2000 ל2005 והתייצבות בין 2005 ל 2010).
    לפיכך אפשר לראות שמגמת הגידול של החינוך החרדי כמעט נבלמה (במקום עליה ש 3% ב 5 שנים עליה של 1% בחמש שנים הבאות). בחינוך הערבי יש ירידה ( התואמת מגמות ילודה אצל הערבים).

    הסבר חלקי לעניין הוא שינוי קצבאות הילדים ב2003 שהשפיע עמוקות על הילודה הערבית ומעט על הילודה החרדית.
     
     
     
     
    בעניין השעווה הברזילאית
    21/1/2013
    נכתב על ידי עינב

    אני מפצירה בפיץ לשקול את העניין מחדש.
    יש לזה סיבה ממש טובה.

    http://www.themarker.com/wallstreet/1.1906565

     
     
     
     
    לאביטל, בעניין הישגי הליכוד
    21/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    מה שקרי ברשימת ההישגים?
    א. "גביית עשרות מיליארדים מתמלוגי הגז הטבעי" - בלי קשר לדעתי בנושא (והיא לא ממש חיובית) לא נגבה עד עתה אפילו גרוש. לאור העלויות הנדרשות, גם לא תגבה אגורה שחוקה עד סוף העשור (בין השאר, בגלל הוצאות עצומות הנדרשות להפעלת לווייתן). בתסריט האופטימי ביותר, תהיה תוספת מיסוי של 1.5-2 מיליארד שקל בשנה, החל בשנת 2016, בגלל תמר.

    ב. "חיבור הפריפריה למרכז בכבישים ורכבות" - האם התכנית היא יזמה של הליכוד? לא. האם היא בוצעה בעיקרה בקדנציה הנוכחית? לא.

    ג. "ירידה דרמטית במספר ההרוגים בתאונות דרכים" - הירידה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים היא מגמה ארוכת שנים (גם אחרים המבקשים לעצמם אחריות לירידה, טועים) שסיבותיה אינן קשורות בשום אופן לממשלה ולפעולותיה. למעשה, אם לקנטר, דווקא התקופה מפברואר 2009 ועד סוף שנת 2011 הייתה של עצירה במגמת הירידה... ובלי לקנטר: אין שום קשר בין פעולות ספציפיות של ממשלת נתניהו להתרחשות.

    ד. "העלאת שכר המינימום והשכר במגזר הציבורי" - זה בוצע למורת רוחו של ראש הממשלה ושל הממשלה (ובצדק, אבל זה כבר עניין אחר). אי אפשר גם להתנגד וגם אחר כך לבקש לקצור תשואות.

    ה. "הורדת האבטלה ויצירת 350,000 מקומות עבודה" - לפי נתוני הלמ"ס, מספר הבלתי מועסקים אמנם ירד, אם בודקים את הנתונים מרגע עליית ממשלת נתניהו, אבל אם בודקים את הנתונים לא בהשוואה לשיא המשבר (תח' 2009) אלא כמה חודשים קודם עולה כי מספר הבלתי מועסקים עלה מ-5.88 אחוז מכוח העבודה ל-7.0 אחוז כיום. לגבי מספר המועסקים: הוא אמנם עלה, אך לא מעבר לקו המגמה (כלומר, מעבר למה שהיה עולה בנסיבות רגילות) ועיקר התוספת היא בתעסוקה במגזר הציבורי. נתניהו דיבר בעבר על האיש השמן (המגזר הציבורי המסואב) שנושא האיש הרזה (המגזר הפרטי) - אבל שר האוצר שלו דווקא מתגאה בכך שניפח את שורות המועסקים במגזר הציבורי. הוא בטוח שזה הישג.

    אפשר להמשיך. עיקר ההישגים מתבטאים בפעולות של חלוקת כסף - שעה שהכישלון הנורא והמר של הממשלה, הגירעון החמור הנובע מחלוקת הכספים הזו - הוא דווקא הישגו הגדול של נתניהו כשר האוצר. הוא היפך את מפת הישגיו החשובים באמת לטובת חלוקת כספים מזיקה, שאת המחיר עליה נשלם כולנו ביום שאחרי הבחירות.
     
     
     
     
    עלה ירוק, תשובה ללזר קגנוביץ׳
    21/1/2013
    נכתב על ידי יעקב

    התשובה לשאלה שלך: מה יוכלו עלה ירוק לעשות?, היא שהם לא צריכים לעשות כלום, הם צריכים לשנות את השיח. ביבי יודע מה הוא צריך לעשות, הוא רק חושב שזה לא ייתן לו מנדטים, ולעומת זאת, אם ינהג כפופוליסט יקבל מנדטים. הוא ככל הנראה יבין עד סוף השבוע כמה טעה (אפילו אם עלה ירוק לא ייכנסו לכנסת), אבל כדי שיבין זאת סופית חשוב שעלה ירוק תכנס לכנסת ובבחירות הבאות תוכל לקבל תמיכה משמעותית, כשכבר יש לה את התשתית של מימון מפלגות. או אז המפלגות האחיות ליכוד, יש עתיד (אם תתקיים), התנועה (אם תתקיים), קדימה (אם יקרה לה נס ותתקיים) יתחרו ביניהם לא על הבטחות להלאמה, בנייה ציבורית וגביית עוד מיסים, אלא יתחרו ביניהן על הבטחות לחופש. אורי הבהיר זאת בהפנותו לדוגמא של מפלגת החרות הבריטית.
     
     
     
     
    אם להסתמך על הראיון של נתניהו ל-nrg,
    21/1/2013
    נכתב על ידי א"ק

    המאופיין בחזרה כפייתית ומעיקה על מסרים (אז מפלגת שלטון באיזה גודל אמרת שאתה צריך, רה"מ? ומה יהיו ההשלכות אם לא תקבלה?), עוד עלול הקורא לחשוב שנתניהו עצמו כתב את מלל "אודות האיחוד" שהבאת לעיל.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/430/122.html
     
     
     
     
    לגבי המגמות הדמוגרפיות
    21/1/2013
    נכתב על ידי אורי

    אם החרדים מהווים כ 10% מאוכלוסיית המדינה, והילודה אצלם היא באזור ה 5-6 ילדים למשפחה לפי מיטב זכרוני, ואצל החילוניים משהו כמו 2.8, על מנת שהאחוז שלהם באוכלוסיה לא יגדל באופן דרמטי נדרשת חזרה המונית בשאלה. אני לא רואה שום עדויות בשטח לתופעה כזו. ההנחה שלך כי שיעור החרדים שהופכים לחילוניים שווה לשיעור החילוניים שהופכים לחרדים נראית לי קצת לא מבוססת, אין שום סיבה שתהיה כאן סימטריה כזו. סביר יותר ששיעור החרדים שחוזרים בשאלה הוא קטן יותר, מכיוון שהם נדרשים לשלם על כך מחיר אישי גבוה יותר.

    מרכז טאוב מציגים כבר שנים את הנתונים של הילדים הלומדים במערכות חינוך שונות, ומתעמקים בהם, והמסקנות שלהם יותר פסימיות משלך.

    בכל אופן, תודה על הקרדיט, ואני מקווה שעלה ירוק יעברו לשם שינוי את אחוז החסימה.
     
     
     
     
    איך אפשר להצביע למפלגה ששמה בשם שלה בתור עדיפות ראשונה את נושא הסמים קלים?
    21/1/2013
    נכתב על ידי אחד אחר

    זה שהם התאחדו עם מפלגות הליברלים ומנסים לרוץ עם המותג הזה אני מבין- אבל באמת- זה סדרי העדיפות כאן?
    יש לנו קול אחד - ויש עוד דברים חוץ מהעניין הכלכלי.
    עלה ירוק בבחירות הקודמות רצו על מצע סביבתי אם אני זוכר נכון- ועדיין הם מחשיבים את עצמם כמפלגה ירוקה אני חושב-
    יש להם אי התיחסות כמעט גורפת לנושאים מדינתיים- במילים אחרות הם לא רציניים-
    אני לא מצביע למי שהוא לא רציני-
    ושוק חופשי זה טוב- אבל זה לא הדבר היחידי.
    אני מעדיף להצביע לליכוד ולנתניהו עם ידיעה שלא הכל שם מושלם מאשר להצביע למפלגה שניסחא לעצמה את מותג הסטךנים כדי לנסות לקבל מודעות ציבורית.
     
     
     
     
    תודה רבה.
    21/1/2013
    נכתב על ידי אביטל

     
     
     
     
    הגיע כבר הזמן
    21/1/2013
    נכתב על ידי סתם אחד

    שהקשקשן דן בן דוד יפסיק לזרוע פניקה ופילוג ובמקום זאת ימצא לעצמו מקור פרנסה אחר. כמו עסקני העוני שמנפחים את מספר הנזקקים כך גם מר בן דוד מצא לעצמו באר לשאוב ממנה...
     
     
     
     
    חזרתי מהקלפי, הצבעתי "קנ"
    22/1/2013
    נכתב על ידי אחת

     
     
     
     
    גם אני אמרתי "קנ"
    22/1/2013
    נכתב על ידי גונזו

     
     
     
     
    אומרים שאחוז ההצבעה גבוהה (יום יפה היום). לצערי זה קצת מוריד את הסיכויים של עלה ירוק.
    22/1/2013
    נכתב על ידי אביתר

    ולאחד אחר - אנשים היום יושבים בכלא בלי שעשו שום דבר רע לאף אחד. נשמע לי כאילו זה נושא מספיק חשוב בשביל לקבל צומת לב משמעותית.
     
     
     
     
    לאביתר
    22/1/2013
    נכתב על ידי אחד אחר

    הם עברו על החוק.
    אפשר לטעון שהחוק לא הכרחי- לא הוגן או אפילו רע- אבל כרגע הוא החוק.
    הם ברובם עברו ביודעין על החוק וזה לא מפריע לי שהם בכלא.
    יש סיבות טובות למה סמים הם מחוץ לחוק- זה לא סתם גחמה של רוב ממשלות העולם יש סיבות טובות למה אולי צריך לשנות את החוק- אבל זה לא זה משהו כזה פשוט.
     
     
     
     
    לאביתר
    22/1/2013
    נכתב על ידי גרי

    האמנם אנשים יושבים בכלא על שימוש בסמים? קשה לי להאמין (לא מדבר על כלא צבאי). זו עבירה יחסית זניחה. אולי מי שכבר יש לו על תנאי.
     
     
     
     
    גם אני הצבעתי קן
    23/1/2013
    נכתב על ידי י.ד.

    ועכשיו הגיע הזמן לבג"ץ את סטנלי פישר.
    אני עובד כבר כמה זמן על מסמך שבו אני מנסה לטעון שהדפסת הכסף בידי הבנק המרכזי איננה חוקתית. היא אולי חוקית אך איננה חוקתית כיון שהיא פוגעת בזכות הקניין דרך העברת נכסים שלא באופן חוזי ולא דרך בית המחוקקים.

    במילים אחרות הדפסת כסף, כל הדפסת כסף כאשר היא בידיים של המדינה היא סוג של מס שהצידוק היחיד לו מבחינה ליברלית - ליברטיאנית יכול לעבור דרך בית המחוקקים. המדיניות המוניטארית המרחיבה של הנגיד מטילה מס על הציבור בדמות בועות כלכליות, אינפלציה רמה 0, שער מט"ח קבוע ועוד מרעין בישין שכאלה. את המדיניות הזו צריך להפסיק.

    עד עכשיו הגישה האוסטרית ניסתה להמחיש את הבעיות הכלכליות של מדיניות זו. זה נכון, אבל במאה העשרים הגישה הזו נכשלה כישלון חרוץ (ולא נכנס לסיבות). נראה לי שבמקום לבוא ממקום כלכלי, אולי כדאי לבוא ממקום פוליטי. פעילות הבנק המרכזי פוגעת בזכות הקניין, כאשר הגורם היחידי במדינה דמוקרטית ליברלית המוסמך לפגוע בזכות זו (ותהיה זו מדינה סוציאל דמוקרטית, ליברטיניאנית, ליברלית או איזה שם שלא נרצה לקרוא לה) הוא בית הנבחרים בחוק התקציב. את הנקודה הזו צריך להדגיש - הבנק המרכזי פוגע בזכות הקניין שלנו.
    המשך בע"ה יבוא.
     
     
     
     
    המשך
    23/1/2013
    נכתב על ידי י.ד.

    כדי להבין מה אני מתכוון בהיבט הפוליטי של הדפסת כסף ברצוני לצרף כאן תסריט לסרטון שהכנתי בזמנו לעלה ירוק - הרשימה הליברלית שהועלה על ידי ידידי אמיר ויטמן לפייסבוק של המפלגה:

    סטנלי פישר

    הקריין מודיע:
    הכירו את מר ישראלי ואת גברת ישראלה. מר ישראלי נהג משאית וגברת ישראלה מוכרת בחנות. לאחר הרבה זמן של עבודה (תמונה: רואים את מר ישראלי נוהג במשאית ואת גברת ישראלה בחנות) אספו מר ישראלי וגברת ישראלה מספיק כסף כדי לקנות דירה (רואים אותם סופרים כסף ביחד ואז לוקחים אותו ביד ועולים במדרגות לדירה)
    תמונה:
    דינג דינג, מר ישראלי וגברת ישראלה מחכים מחוץ לדלת, הדלת נפתחת על ידי המוכר (אדם רגיל) ומר ישראלי וגברת ישראלה נכנסים פנימה.
    גברת ישראלה: שלום ראינו שאתה רוצה למכור את הדירה ובאנו לקנות דירה.
    המוכר: בשמחה בואו תביאו את הכסף.
    מר ישראלי וגברת ישראלי באים להביא את הכסף ופתאום נשמע קול ומופיע אדם נוסף.
    האדם הנוסף: רגע רגע רגע, גם אני רוצה לקנות את הדירה, הנה כסף
    והוא מנפנף בכמות שטרות גדולה.
    מר ישראלי: רגע מי אתה?
    האדם הנוסף: אני משקיע ואני רוצה לקנות את הדירה הזו לצורכי השקעה.
    מר ישראלי: אבל מה, הכסף שלי הגיע ביזע ובדמעות (רואים אותו מתכופף ליד המשאית מחזיק ארגז ענק), אשתי עבדה שעות נוספות (רואים אותה בחוץ חושך עומדת בחנות עייפה כולה ונותנת שירות), הכסף שלך מאיפה הגיע?
    נשמע דינג דונג וקול אומר במבטא אמריקאי: אני נתתי לו אותו. ומבין החשכה מופיע גבר אמריקאי מבוגר וצנום עם משקפיים.
    מר ישראלי: מי אתה?
    הגבר האמריקאי: אני הוא סטנלי פישר נגיד בנק ישראל. אני מדפיס כסף וכך מוריד את הריבית (רואים מכונה ענקית המדפיסה כסף). מה אתם חושבים שאני מוריד את הריבית? אני עושה לריבית פו, והיא בורחת? אני מדפיס כסף ונותן אותו למשקיעים וכך מוריד את הריבית.
    ואז הוא פונה למשקיע: קח עוד כסף, קנה את הדירה. ונותן לו בוכטא של כסף נוסף ליד. הוא מסתובב תופס את דלת הכניסה וטורק אותה בפרצופם של מר ישראלי וגברת ישראלה. הם נשארים בחושך.
    הקריין מודיע: מר ישראלי וגברת ישראלה, סטנלי פישר לוקח לכם את הבית.
     
     
     
     
    המשך
    23/1/2013
    נכתב על ידי י.ד.

    אילו היבטים פוליטיים יש בתסריט
    א. כוחניות. כבר כתבתי במסמך של כתיבת תסריטים שהכוחניות של השלטון צריכה להיות מוצגת בסרטונים. השלטון הוא כוחני והמדיניות של סטנלי פישר איננה שונה מבחינה זו. לפיכך אני מציג אותו כמי שמגרש את מר וגברת ישראלי מהדירה.
    ב. העברת הנכסים. מר וגברת ישראלי היו אמורים לזכות בדירה. הכסף שהדפיס הנגיד גירש אותם מהדירה. למשקיע היה כסף שהוא לא עמל בשבילו באופן שאפשר לו להעלות את מחיר הדירה וכך לגרש את מר ישראלי. זהו ההיבט של המס שיש בהדפסת כסף. הנגיד מדפיס כסף, וכך מביא לעליית מחירים של מוצרים ולהעברתם לידי גורמים אחרים. זהו עניין פוליטי כיון שהוא פוגע בזכות הקניין של אנשים על הכסף שהם מרוויחים ביזע אפם.

    עד כאן אינטרנט להיום, אני מקווה להמשיך מחר.
     
     
     
     
    המשך
    24/1/2013
    נכתב על ידי י.ד.

    העברת הנכסים הזו שציינו בהודעה הקודמת היא זו שמהווה את ההיבט הפוליטי של פעילות הבנק המרכזי. אולם כיצד מפנים את תשומת לב הציבור למציאות זו? כיצד הופכים זאת מפגיעה באנשים אשר נתפסת כתופעת טבע שממנה הממשלה צריכה להציל (חשבו על המחאה החברתית לפני שנתיים), לתופעה שיש לה כתובת ברורה ומסודרת?

    בשלב זה אני מציע בג"ץ. לא בגלל שאני מאמין שבג"ץ יפסוק שזה אכן בלתי חוקתי, אלא כי הדיון בבג"ץ יאפשר לנו לשנות את השדה שבו מתנהל השיח על פעילות בנק ישראל כיום לשדה נוח לנו לפעול. עד היום נדחו טענותינו על הכשלים הברורים של מדיניות הנגיד כלא מקצועיים. הנגיד נתפס כסמכות המקצועית אשר באה בשם המקצוע להיטיב לעם (אם תרצו, משהו כמו רמטכ"ל כלכלי). הפניה לבג"ץ תסמן אותו כדמות פוליטית הפוגעת באזרחי מדינת ישראל בפעילותו הכלכלית.

    הדפסת כסף בידי המדינה היא עניין פוליטי. כל הדפסת כסף מעבירה נכסים מיד ליד שלא באופן חוזי. בועת הנדל"ן גזלה דירות מאוכלוסיית ישראל. הורדת הריבית גוזלת השקעות טובות בעלות ריבית טובה מידי המשקיעים ודוחקת אותם להשקעות מסוכנות בשוק הנדל"ן. התערבות בשוק המט"ח גוזלת מאיתנו משאבים לעומת המגזרים המייצאים ותושבי מדינות אחרות. החלטות אלו איננן בסמכותו של הנגיד. הן מייצגות חלוקת נכסים שעליה אסור שהוא יחליט. אינני מתכוון רק להיבט הכלכלי הרסני שיש בפעילותו כמו ערעור יציבות המשק, ניפוח בועות והרס הצד הריאלי של הכלכלה, שאותן אנחנו רואים כיום בכל העולם, ביפן, בארה"ב, באירופה, ועוד מעט בסין. אנחנו מתכוונים להיבט הפוליטי. הנגיד גוזל מאיתנו את נכסינו.

    את הנקודה הזו אני מציע להעלות בבג"ץ וכך לראשונה להעלות את מדיניות הנגיד לדיון ציבורי.