היגיון, ביטוח לאומי ולוגוטומיה
 


האם כדאי ליישם מדיניות לפי היגיון פשוט, גם אם אין לה תמיכה ברורה בנתונים מחקריים? או, להפך, כדאי לנו להיזהר ולחשוש מהוצאות, ‫פן-תשמחנה בנות הגירעון, פן-תעלוזנה בנות יצא-שכרנו-בהפסדנו? כבפעמים רבות אחרות, הגירוי לכתיבת מאמר זה בא מכם, הקוראים והמגיבים. הפעם היה זה עמי שהחמיא (והנה התחנפתי בחזרה!) ואז הקשה-טען:

בהעדר מחקרים חד משמעיים לכאן או לכאן, עדיף להסתמך על ההגיון הפשוט, וההגיון הפשוט אומר שכשיש הרבה אקדחים במערכה הראשונה, חלק מהם יירו במערכה השלישית.




האמנם יירו במערכה השלישית?
פעולה המבוססת על היגיון פשוט או תחושת בטן, כאשר אין ממצאים ברורים לכאן או לכאן, כרוכה בסתירה פנימית: כדי לתת לציבור תועלת אפשרית במידה לא ידועה, אנחנו גורמים לציבור נזק וודאי במידה ידועה.

לדוגמה, נניח כי החלטנו לצמצם את מספר האקדחים במערכה הראשונה, כדי שיהיו מעטים יותר מהם שיוכלו לירות במערכה השלישית. התועלת האפשרית, מנקודת מבטנו, תתממש אם מספר כלי הנשק אכן יצומצם ואם אכן צמצום זה יוביל להקטנת מקרי הירי והפגיעה.

אך לפעולה כזו יש גם צד שלישי של פגיעה בציבור" המדיניות הפעילה שאימצנו כרוכה בעלויות (למשל, תוספת פיקוח על בתי־ממכר נשק, תוספת פקידים שיעסקו בכך, תוספת שוטרים שיצודו מוכרי נשק בלתי־חוקי, וכדומה) ובהיזק בלתי צפוי (פשע הנובע ממחיר הנשק הגבוה יותר). העלויות האלו פוגעות בציבור אם כאשר התקציב המוקצה לנושא מחייב לגבות יותר מסים מהציבור; ואם כאשר ההקצאה התקציבית מחייבת להפחית שירותים אחרים. כך-או-כך, נגרם כאן נזק ברור ומיידי מנקודת המבט של כיסו של הציבור.

נוסף על־כך, אם לאמץ מונח קיינסיאני, הקצאה תקציבית נוטה להיות 'דביקה' בדרך למטה. קל מאוד לגייס תמיכה פוליטית להקצאה תקציבית לצורך כלשהו—הרבה יותר קשה לגייס תמיכה כזו לצמצום תקציבים. כתוצאה מכך, מתקציב שהוקצה קשה מאוד להשתחרר מאוחר יותר, גם אם מתברר שהתקציב הוצא לריק. אם נשכרו שירותי שוטרים נוספים, והועסקו פקידים, ונשלחו פקחים ולכולם יש פנסיה והפרשות—יהיה קשה מאוד להקטין את ההוצאות אחר־כך. זה יהיה כרוך בביטול של "המחלקה לאישור אקדחים" וב"זריקת אנשים לרחוב," שלא לדבר על העלונים הצבעוניים שהמחלקה תוציא על דפי כרומו 160 גרם, מהם יעלה כי בלימת נגע האקדוחנות שפשה בקרבנו מחייבת את קיומה, שימורה והכפלת מספר פקידיה, פקחיה, שוטריה, פסיכולוגיה ולולייניה של "המחלקה לאישור אקדחים."

ייצור מידע הישרדותי
ניתן להניח כי המצב הבסיסי לא ישתנה. גם אחרי הקמת "המחלקה לאישור אקדחים" לא נוכל לחזק את מידת הוודאות שלנו בקשר בין המשתנה הרלוונטי (מספר כלי הנשק שבידי הציבור) לתוצאה הרלוונטית (ירידה או עליה בפשיעה). כלומר, גם אחרי הקמת המחלקה לא נוכל לדעת אם הקטנת מספר האקדחים שבידי הציבור אכן הניבה תועלת ממשית.

הפעולה בחלל ריק—בלי היזון חוזר של נתונים רלוונטיים על הצלחה או כישלון, תיטה להביא לכך שהגוף שהקמנו, "המחלקה לאישור אקדחים," ינסה להתרחק מהמטרות המקוריות, שאינן ניתנות להשגה באמצעיו, או ממדידה באמות מידה שאינן קיימות, וינסה להתמקד במידע, במטרות וביעדים בני־השגה ומדידים. המקרה הטיפוסי ביותר כאן הוא כזה בו הגוף מגדיר את יעדיו על בסיס מדדים פנימיים. כלומר, לא במונחים יעדים חיצוניים מוגדרים כי אם במונחי תקציבו ופעולותיו של הגוף. הגוף מתחיל להנפיק, מכאן, סוגים כאלו ואחרים של מידע הישרדותי, שיעדו העיקרי הוא הבטחת המשך קיומה של "המחלקה לאישור אקדחים."


המידע ההישרדותי נפלג בדרך כלל לשלושה ערוצים עיקריים:
  • ייצור מידע אלטרנטיבי או לא רלוונטי: בהיעדר תמיכה ברורה במחקר המדעי, מקדיש הגוף מזמנו לאיסוף נתונים, מחקרים תומכים, דו"חות מיוחדים ומידע אחר המצביע על התועלת שבקיומו ובפעולתו של הגוף. לעתים קרובות, מידע זה מיוצר על־ידי מחלקת מחקר מיוחדת האמונה על יצירת הרושם כי מטרת הגוף אינה השגת מטרות מוגדרות אלא קידום תחום מסוים באופן כללי.
  • אספקת הסברים מעגליים: גוף המייצר מידע הישרדותי מפתח מנגנוני הסבר מעגליים בהם בלי תלות בסוג הקלט, הפלט יצביע תמיד על תוצאה מבוקשת אחת: הרחבת סמכויותיה ותקציבה של "המחלקה לאישור אקדחים." לדוגמה, אם תהיה עליה בפשיעה, הנתון יוצג על־ידי ראשי המחלקה זעופי הגבינים כעדות לצורך בהגברת פעילותה של המחלקה ובהרחבת תקציבה. אם תהיה ירידה בפשיעה, הנתון יוצג על־ידי ראשי המחלקה זעופי הגבינים כעדות לכך שפעילות המחלקה מניבה תוצאות, מה שרק מדגיש את הצורך בהגברת פעילותה של המחלקה ובהרחבת תקציבה.
  • פגיעה בחלופות: מטרתה של "המחלקה לאישור אקדחים" הוא המשך פעילותה של "המחלקה לאישור אקדחים" ולכן אפשרויות חלופיות לאופן פעולתה יידחו על־ידיה ובמידת האפשר תסוכל הפעלתן, גם אם נודעת מהן תועלת אפשרית גדולה.

    סיכום מדכדך
    מהדברים שלעיל עולה מסקנה מדכדכת למדי, לפיה פעולה לפי "תחושת בטן" או "היגיון פשוט"—בהיעדר דרך לאמוד את תוצאותיה—נוטה להוביל לתוצאה שלילית, בדרך כלל. הכלל הזה מחוזק גם בגלל מגבלות הפעולה של גופים ציבוריים וממשלתיים, הנוטים להימנע מהצבת יעדים ברורים לפעולה, מהצבת חבויות ואחריות מוגדרת לכישלון, ומבחינה של פעולה במונחים שאינם תקציביים.

    יש גם חריגים, במיוחד כאשר תקופת הפעולה תחומה בזמן, כשהגוף המבצע הוא חיצוני וכשיעדי הפעולה מוגדרים היטב—אך פעולות כאלו הן נדירות יחסית, שכן הן אינן מחזקות בדרך כלל את כוחו של הגוף הציבורי המפעיל אותן.

    הגירעון שבהון
    אני יודע שזה ממש לא מעניין את אף אחד כי, בכל זאת, זה נורא משעמם, אבל הציצו לרגע בתרשים הבא:

    Giraon Bituah Leumi

    בשש השנים האחרונות הצליח הביטוח הלאומי להגדיל את התחייבויותיו ב-177 מיליארד שקל ואת גירעון ההון שלו (כלומר, את הסכום שהוא אינו יכול לשלם מתחזית ההכנסות שלו) בכ-85 מיליארד שקל. סך כל התחייבויותיו (391 מיליארד שקל) גדל מ-35 אחוז מהתמ"ג (שיעור שהיה קבוע, לערך, בשנים 1996-2005) לשיעור מפחיד של כ-45 מהתמ"ג.

    הנתונים כאן לקוחים מהדו"חות הכספיים של הביטוח הלאומי. דו"ח האקטואר של הביטוח הלאומי—הכותב בנוסח הנואש והמרושל של מי שאיש אינו קורא את דבריו—מספק טעימה מהברדק הפיננסי הקולוסאלי בחשבונות הביטוח הלאומי. אצטט פסקה אחת (10.4, עמ' 93, כל ההדגשות במקור):

    לפי הדוחות הכספיים של כמה שנים בעבר... היו ענפים עם יתרות שליליות בקופה לסוף שנת הדו"ח... ואז נשאלת השאלה, מאיפה בא הכסף האמיתי עבור תשלומי הענפים...?! כמו כן, ברור שהתזרים השלילי מתקבולים ותשלומים ימשיך לשנה הבאה במצב הקיים. ואז נשאלת השאלה, מאיפה יבוא הכסף האמיתי עבור תשלומי הענפים?! באופן חשבונאי, גם לסוף 2010 וגם לסוף 2011, רשומה יתרת נכסים בענפים סיעוד ואימהות כאפס לסוף השנה, (ז"א, הייתה "הנהלת" חשבונות / בוצעה פעולה חשבונאית במשך השנה), אבל התשלומים בוצעו בפועל! מאיפה בא הכסף?! (מהלוואה מגוף חיצוני? מענפי ביטוח אחרים, בלי העברה מאושרת?...)





    עניין טורד אחר הוא שיטת המימון. כמעט כל נכסיו של הביטוח הלאומי (94.2 אחוז) הם אגרות־חוב מיוחדות של מדינת ישראל. המוסד מחזיק באג"ח של המדינה כ-192 מיליארד שקל והעודף הקטן במאזנו נובע מהעברות ממשלת ישראל ומהריבית המיוחדת על אגרות־החוב שהוא מחזיק. לפי האקטואר:

    חלק לא מבוטל של התקבולים הוא ריבית על נכסי המוסד, הצוברים ריבית של כ-5 אחוז לשנה בגלל ההשקעות המיוחדות של כספי המוסד... הפקדת נכסי המוסד בבנק ישראל יוצרת לגבי המוסד תלות פיננסית חמורה במצבה של קופת המדינה. ברגע שהעודפים השוטפים ייהפכו לגירעונות, כמו בשנים האחרונות, יש לממן את הגרעון בתקציב המדינה ממקורות אחרים. וכשנגיע למצב שבשביל לממן את הגמלאות נצטרך "לנגוס" בנכסים (לפדות את האג"חים המיוחדות) תיווצר בעיה יותר רצינית לאוצר! ההתחייבות של הממשלה לעמוד מאחורי האג"חים המיוחדות לא תעזור אם לא יהיה מספיק כסף בקופת המדינה לתשלומי אגרות החוב של המוסד!



    שערותי סמרו קצת נוכח הנתונים האלה. אבל עזבו, הלאה.
    סימביוטי וסוחף
    מודעה ב"אול-ג'ובס": "סופר /ת צללים - לתעשיין בינלאומי עסוק." לא נדרש ניסיון כלשהו, אבל הדרישות: "הסופר/ת המבוקש/ת, אשר אפשרי כי לא יהיה /תהיה בעל/ת ניסיון מקצועי, ישלוט /תשלוט, ידע /תדע ויהיה /תהיה בקיא /ה בשפה העברית על פתלתלות מילותיה, האישיות הכותבת, תנהג בפרקי בספר על כל רבדיהם, אשר יערכו על ידה, באופן הרמוני, מושלם, סימביוטי וסוחט! הסופר /ת יהיה /תהיה בעל /ת התכנות להצליף בשפה ולזקק ממנה פיסות וירטואוזיות של מסר הולם ומחשמל. בעיני הרוח, הסופר/ת יהיה /תהיה בעל/ת מטען נפשי כואב ומתייסר, תוהה בכל רגע על החיים ומשמעותם. אדם /אשה אשר במכחולי מילותיו/ה ישרטט /תשרטט תפארת של יצירה צועקת/שורטת/לא נותנת מנוח."

    וכל זה, אני מניח, על בסיס חייו המחשמלים של התעשיין הבינלאומי העסוק. הפרויקט "יכלול מגורים בספינה פרטית מפוארת, העוגנת 7 חודשים בישראל ו 5 חודשים ביוון." שם, ניתן לנחש, "בלילה," בנוכחותו המלאה של הסופר ("אדם /אשה") של תתבצע אותה יצירה צועקת ושורטת.

    הפיתוי, יש לומר, הולם כתוף בחזה, אם כי הניחוש שלי הוא שחזה כשלי אינו זה שהתעשיין הבינלאומי העסוק מתאווה לו.

    חצי נחמה
    אני מת על נבואות מהסוג הזה. הכסת"ח המושלם: "ייתכן שהכסף הזול מנפח בועת נכסים, אך היא לא תתפוצץ ב-2013." לפי ד"ר לארי קנטור, ראש מחלקת המחקר וחבר במועצת המנהלים בברקליס, "כרגע אף מגזר לא באמת מתוח מעבר ליכולותי[ו], למעט אולי המגזר הממשלתי, שבו נדרש תיקון ברור..." אך איננו קרובים לקיצה של הבועה כי אז "קובעי המדיניות, ובמקרה הזה הבנקים המרכזיים, מתחילים לתת אינדיקציות לכך שהם מתחילים לחוש לא בנוח. במילים אחרות, בשלב מסוים אתה תתחיל לשמוע את יו"ר הפד מדבר על כך שהגיע הזמן לשקול את כיווץ המאזן, או את העלאת הריבית. הפד, כמובן, אפילו לא קרוב לזה."

    אותו ראש פד שסבר שגם הבועה האחרונה שהתנפצה לא תתנפץ כי אין כלל בועה. "אני מזדהה עם הדעה שייתכן שנוצרו התנאים לבועה, הייתי אומר שאנחנו מאוד רחוקים מפיצוץ שלה - לפחות שנה וקרוב לוודאי ששנתיים או יותר."

    ומשהו מעט יותר מאוזן.

    אז כמה היו לנו שם?
    כמה אנשים יש במדינת ישראל היום? הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה הודעה לעיתונות האומדת את מספר תושבי ישראל בכמעט 8 מיליון תושבים (7.981 מיליון). מתוכם, 79.5 אחוז הם יהודים ואחרים (בעיקר עולים ממדינות ברה"מ לשעבר שאינם יהודים) ו-20.6 אחוז הם ערבים. הלמ"ס מציינת כי במהלך השנה גדלה אוכלוסיית ישראל בכ-145 אלף נפש—גידול של 1.8 אחוז, כמו בשנים האחרונות.

    אלו לא כל הנתונים. לפי רשות האוכלוסין (נתוני אוגוסט 2012) היו בישראל גם 57.2 אלף מהגרי עבודה ("מסתננים"), כ-89 אלף עובדים זרים (כ-85 אחוז מהם באופן חוקי; הנתונים כוללים גם את העובדים הזרים בחקלאות) וזרים שהגיעו לארץ כתיירים ונשארו בלי אשרה בתוקף (92 אלף). כלומר, כ-241 אלף. הלמ"ס אומד את אוכלוסיית העובדים הזרים ב-203 אלף, אך אינו כולל את אלו שנכנסו לישראל ללא אשרת שהייה או "מסתננים." כלומר, לפי נתוני הלמ"ס מסתכמת אוכלוסיית העובדים הזרים והבלתי־חוקיים בכ-352 אלף.

    כך או כך, מספר החיים בישראל נע בין 8.2 ל-8.3 מיליון.

    מה יהיה הלאה? על יסוד נתוני השנים האחרונות, מספר התושבים בישראל יזנק בעשור הקרוב ל-9.54 מיליון, כשהיהודים (ואחרים) מתוכם יהוו 7.55 מיליון (79.2 אחוז). בנקודה זו בזמן יהיו 14.518 מיליון יהודים בעולם, מתוכם 49.5 אחוז בישראל.

    אם קו ההתקדמות יישמר בעינו, בסוף שנת 2032 (רק עוד 20 שנה!) יהיו בישראל 11.4 מיליון אזרחים, ומתוכם 8.75 מיליון יהודים (עם "אחרים": מעט יותר מ-9 מיליון). הישראלים יהוו אז רוב מובהק (55.5 אחוז) מבין 15.5 מיליון היהודים בעולם.

    ומה קורה בעולם? בהשוואה למדינות OECD (מתי כבר יהיו ר"ת עבריים נאים כמו אמפ"כ? יאללה, המצאתי) ישראל מדורגת היום במקום ה-25 הצנוע (מבין 34 מדינות). לפי קצב צמיחתה היום, עם זאת, ובהשוואה לקצב הצמיחה הממוצע במדינות אמפ"כ, בשנת 2013 היא תדלג מעל שווייץ, ב-2017 תקפץ מעל אוסטריה, בשנת 2024 תראה להונגרים מאיזה עץ עושים גיטרה, בשנת 2027 ידעו גם השוודים את נחת זרועו של ריבוי האוכלוסיה הישראלי, בשנת 2030 יספקו גם הצ'כים כפיים בצער, ובשנת 2032 תעבור ישראל מצד גודל אוכלוסייתה גם את פורטוגל כדי להתמקם במקום ה-18 המכובד.

    יש גם תחזיות אחרות, קודרות יותר וקודרות פחות, להידרדרות אוכלוסיית אמפ"כ, אבל על־כך בהזדמנות אחרת.

    וכמה לא היו לנו שם?
    נתוני סוף השנה של הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה בארצות־הברית הם הזדמנות נאותה לבחון את המצב, עם תום השנה החמישית למשבר. כרגיל, תוכלו לצפות בתרשים בהגדלה, אם רק תקליקו עליו.

    something

    כמה דברים מעניינים. ראשית, ניתן לראות כי קצב ההחמרה במצב הואט במידה ניכרת. אמנם שיעור אלו שאינם בכוח העבודה בהשוואה לאוכלוסיה בגיל העבודה המשיך לעלות, בממוצע (הנתונים בתרשים הם ללא התאמה עונתית) אך קצב ההחמרה ללא ספק הואט.

    מה שמעודד פחות הוא חוסר ההתאמה בין התרשימים. כפי שניתן לראות, בתרשים מושווה שיעור המועסקים לשיעור אלו שאינם בכוח העבודה. שיעור אלו שאינם בכוח העבודה המשיך לעלות, אך שיעור המועסקים ביחס לאוכלוסיה נותר בערך על כנו. כלומר, המשתנה שביניהם, שיעור המובטלים, צנח, אך במקום שהמובטלים ימצאו מקום בכוח העבודה, הם עברו לשורות הבלתי-מועסקים.

    התרשים השני, המציג את ההשתתפות בכוח העבודה בארצות־הברית ואת נתוני המגמה מצייר תמונה עגומה למדי.

    something

    כפי שניתן לראות, הירידה בהשתתפות בכוח העבודה נמשכת וניתן לשער כי בתחילת שנת 2013 אנו עשויים לרדת באופן היסטורי אל מתחת לקו 63 אחוז השתתפות בכוח העבודה.

    כפי שאפשר לראות בתרשים הראשון, ההתרחשות בשוק העבודה אינה מתקיימת על רקע נייטרלי: היא באה על רקע שלוש תכניות של הקלה כמותית ועל רקע גידול ניכר בגירעון התקציבי ובחוב של ממשלת ארצות־הברית. הגירעון גדל בשנות המשבר בכ-8,000 מיליארד דולר, ובהיעדר התאוששות ממשית בשוק העבודה קשה לראות כיצד יוכל להיווצר מומנטום אמיתי של התאוששות לפני שכל העסק מתפרק.

    וכמה כמה נוסף
    טוב, אם כבר נסחבים עם מאמר חדש כל־כך הרבה זמן, אז מצטברים עניינים מעניינים שונים. בחירות, לדוגמה. ל"הארץ" יש סיכום נאה של מערך הסקרים עד כה. לא קשה להצביע על המגמות העיקריות (ירידה של הליכוד, עליה מטאורית של הבית היהודי.

    כדאי, עם זאת, לשים לב לכמה דברים. ראשית, בוחרי קדימה-העבודה-יש-עתיד-התנועה באים מאותו פול ממש, הנע בין 37-40 מנדטים. שום דבר לא משתנה שם, לבד מהחלוקה הפנימית בין המפלגות. בבחירות 2009 קיבל הגוש הזה 41 מנדטים.

    "הארץ" מצרפים גם נתוני סקר מעניינים, המצביעים על שיעור המצביעים המתנדנדים למפלגות השונות. מהנתונים עולה כי יש עדיין הרבה מנדטים לא בטוחים—גם בתוך גבולות הגזרה (בין רע"מ-תע"ל, חד"ש, ובל"ד; עם שלם-ש"ס-בית יהודי; יש עתיד-התנועה-העבודה)—אבל גם מחוצה לה. 9 אחוז מבוחרי הבית היהודי, לדוגמה, מתלבטים בינה לבין לבני. יש גם עניינים אחרים. 22 אחוז מתומכי התנועה עדיין שוקלים אם להצביע ללפיד. מן העבר השני, רק 11 אחוז ממצביעי לפיד מתלבטים בינו לבין התנועה, אך 15 אחוז שוקלים גם הצבעה לעבודה.

    המהומה סביב מצב האומה
    מעולם לא נאמרו כל־כך הרבה שטויות על תכנית כה עלובה. אם סטירתנו תלויה בתכנית דחקות בנוסח "שלושה בסירה אחת," המצב באמת די פטטה.

    כריתת האונה הושלמה בהצלחה א'
    איש הוועד המפוטר מדגיש שתל-אופן היא חברה מרוויחה ומצליחה שמסובסדת בהיקף רחב של עשרות מיליונים מעיריית תל אביב (רועי צ'יקי ארד, "הארץ," 4.1.13)

    כריתת האונה הושלמה בהצלחה ב'
    עמוד הפייסבוק של בנק הדואר הפך לכותל הדמעות של אזרחים רבים המתקשים להתמודד עם השירות ה"מזלזל" של המוסד. התלונות מגיעות למרות הפרטה שהפכה את בנק הדואר לחברה ממשלתית בבעלות המדינה תחת פיקוח משרד התקשורת (נגה ניר נאמן ב"נענע," 2.1.13. לזכות נענע יאמר כי גם בכתבה עצמה יש ברנש אחד, עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות, שאומר את השטות הזו בעצמו).


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (38)
     
     
    סתם התחכמות
    6/1/2013
    נכתב על ידי עדו

    בגדול אני מסכים עם המאמר, אבל רק רציתי לציין את האירוניה שבפסקה הבאה:
    'מהדברים שלעיל עולה מסקנה מדכדכת למדי, לפיה פעולה לפי "תחושת בטן" או "היגיון פשוט"—בהיעדר דרך לאמוד את תוצאותיה—נוטה להוביל לתוצאה שלילית, בדרך כלל. הכלל הזה מחוזק גם בגלל מגבלות הפעולה של גופים ציבוריים וממשלתיים, הנוטים להימנע מהצבת יעדים ברורים לפעולה, מהצבת חבויות ואחריות מוגדרת לכישלון, ומבחינה של פעולה במונחים שאינם תקציביים.'

    כאשר ה"נוטה להוביל לתוצאה שלילית,בדרך כלל" שכתוב כאן, נכתב מתוך היגיון (אשר הובא בפסקאות הקודמות), ולא מתוך נתונים... :)
     
     
     
     
    בכלל לא התחכמות
    6/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    עדו, כתבת:

    בגדול אני מסכים עם המאמר, אבל רק רציתי לציין את האירוניה שבפסקה הבאה:'מהדברים שלעיל עולה מסקנה מדכדכת למדי, לפיה פעולה לפי "תחושת בטן" או "היגיון פשוט"—בהיעדר דרך לאמוד את תוצאותיה—נוטה להוביל לתוצאה שלילית, בדרך כלל. הכלל הזה מחוזק גם בגלל מגבלות הפעולה של גופים ציבוריים וממשלתיים, הנוטים להימנע מהצבת יעדים ברורים לפעולה, מהצבת חבויות ואחריות מוגדרת לכישלון, ומבחינה של פעולה במונחים שאינם תקציביים.'



    לא התחכמות בכלל - חשבתי על כך תוך כדי כתיבה: האם איני חוטא באותה העלאת סברות מהמיית בני מעי שאני מצביע על בעייתיותה? התשובה היא, במסורת השמעונפרסית הטובה, "כן ולא."

    או, ליתר דיוק, פעם אחת כן, ושלוש פעמים לא:
    כן, כי אני אכן מעלה רעיון שאין לו ביסוס מחקרי ברור ובכל זאת אני מציע לאמצו.

    לא פעם ראשונה כי אני יכול לגבות את הרעיון שלי במספר דוגמאות הממחישות את תקפותו, לפחות בחלק מהמקרים: במונחים של פער גדול בין המטרה המקורית ו/או המוצהרת של גופים ממשלתיים והיעד כפי שהוא משתקף מאופן פעולת הגוף; וגם במונחים של היעדר מקרים (או, מכל מקום, נדירותם הרבה) בהם גוף שאינו משיג את יעדיו מכריז מתוך עצמו כי יש לבטלו.

    לא פעם שנייה כי הרעיון שלי אומר כי במקרים לא מעטים בתחום השירות הציבורי אי-פעולה מניבה תוצאות טובות יותר מפעולה, ומכך נובע כי אני מציע להגדיל את "תחום אי-הפעולה" וההשלכות התקציביות המידיות של גישה כזו הן גם 'נייטרליות' וגם מנוגדות ל"היגיון הפשוט."

    לא פעם שלישית כי ההנחה הבסיסית שלי היא כי ניתן להחיל כללי בחינה כלכליים או מעין כלכליים על גופים ממשלתיים; בניגוד להנחות "היגיון פשוט" המיוסדות על אדני תפישות פסיכולוגיות וסוציולוגיות.

    בהקשר לאחרון, אני מניח כי:
    א. גוף ממשלתי יפעל לשימור עצמו, לשימור כוחו ולשימור תקציביו: בדומה לחברה הפועלת כדי להמשיך לפעול ולהניב רווחים לבעליה. אין לנו סיבה להניח כי גוף ממשלתי ניתן להחריג מכלל הפעילות האנושית וכי הוא לא יפעל באופן דומה.
    ב. אם א' נכון, כי אז ניטל עלינו לבחון את שדה הפעילות של הגוף הממשלתי ב"עיניים כלכליות": להניח כי הוא פועל על יסוד מניעים אנוכיים, כי יש לו מתחרים, וכי הוא חותר לרווח ולנתח שוק (אף כי לעתים ה"מטבע" בשוק הממשלתי שונה מהמטבע בשוק פרטי רגיל).
     
     
     
     
    הביטוח הלאומי
    7/1/2013
    נכתב על ידי יעקב

    האם אין חוק שמחייב את הביטוח הלאומי בדיווחי אמת? מה הרעיון שהמדינה מזרימה כסף לביטוח לאומי עבור קצבאות ילדים והכסף מועבר לתכניות כאילו ביטוח של נפגעי תאונות עבודה, שפשטו את הרגל?
     
     
     
     
    יעקב, התשובה היא "כנראה שלא"
    7/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    האקטואר שם זועק, אך ברור מדבריו כי בנושא זה כנראה שאין דין ואין דיין ואיש הישר בעיניו יעשה. עגום ומפחיד, האין זאת?
     
     
     
     
    אורי, נעלמת מהקפיטליסט היומי אז באתי לחפש אותך כאן.
    7/1/2013
    נכתב על ידי יעקב

    אתה מספק לנו שעשוע רב, אבל מעציב.
     
     
     
     
    פרקסאולוגיה היא לא הסתמכות על הגיון פשוט במקום נתונים אמפיריים?
    8/1/2013
    נכתב על ידי לזר קגנוביץ׳

     
     
     
     
    למה פריון העבודה בישראל נמוך והאם התערבות ממשלתית תעזור
    8/1/2013
    נכתב על ידי עמוס

    http://www.themarker.com/opinion/1.1903479
     
     
     
     
    למר קגנוביץ'
    9/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    מר קגנוביץ' ברוך שובך מעולם האמת: פרקסיולוגיה היא הסתמכות על היגיון, על עיון ועל מסקנות הנובעות מיישום של היגיון ביחס לשאלות הנוגעות לפעולת האדם בעולם. למרות הדמיון בין "היגיון פשוט" ל"היגיון" יש שוני בין הדברים.

    במקרה שלפנינו, לדוגמה, מועלית הטענה הבאה:
    • אם מספר האקדחים יקטן כי אז מספר מקרי הפשיעה האלימה יקטן.

    כלומר, אם א', אז ב' וביחס הופכי (כלומר, אם לא א', כי אז לא ב': אם מספר האקדחים יגדל, מספר מקרי הפשיעה האלימה יקטן).

    הפרקסיולוג יקשה כאן: האם אכן אנחנו רואים מקרים בהם אם א' אז ב'? הרי זה דבר שאנו יכולים לדעת עליו מתוך השוואה לאורך זמן של גידול במספר כלי הנשק והשינוי בפשיעה, או מתוך השוואה של מספר כלי הנשק החם במקום א' ובמקום ב' אל מול נתוני הפשיעה.

    ידוע לנו (וגם לפרקסיולוג) כי לא נכון לומר כי אם א' אז ב' אלא אם א' אז ב' או ג' או ד' (מספר מקרי הפשיעה ירד, או לא ישתנה או יעלה) ולכן ימליץ הפרקסיולוג להמתין, כי אין לנו די נתונים לבסס מסקנה.
     
     
     
     
    השוואות ופריון
    9/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לעמוס,
    הקשית בעקבות דמרקר מדוע הפריון בישראל מפגר אחר העולם?

    ראשית, כדאי לזכור כי לפי נתוני אמפ"כ (OECD) ישראל מדורגת גבוה בפריון הכולל של הכלכלה ומקדימה גם את ממוצע הארגון וגם את ממוצע אירופה.

    ההשוואה שעורכים בדמרקר מבוססת פשוט על השוואה של התוצר הלאומי הגולמי, וזה מעוות וגם לא נכון. לדוגמה, נשווה בין התוצר לנפש בישראל לאיחוד האירופי, לגוש האירו, לארצות הברית, לניו-זילנד, לאיטליה, לספרד, ליוון ולגרמניה.

    something

    כפי שאתה יכול לראות בתרשים, מצבה של ישראל השתפר מול כל המדינות האלו ובאופן משמעותי בעשור האחרון. למעשה, אם אתה בוחן את הדברים מנקודת השפל של שנת 2003 (המשבר בישראל) כי אז ניתן להצביע על שיפור ממוצע של קרוב ל-20 אחוז ביחס בין התמ"ג לנפש במדינות האלו ובישראל.

    למען הגילוי הנאות - יש צורות שונות של השוואה של התוצר והתוצאות משתנות בהתאם.
     
     
     
     
    אגב, אורי, האם לדעתך יש סטגנציה בשכר ב40 שנה האחרונות בארה"ב
    9/1/2013
    נכתב על ידי מוח

    או שהנתונים מעוותים באיזו שהיא צורה? (אני מתכוון מלבד לעשירון העליון, כפי שמחושב למשל במחקרים של פיקאטי וסאאז).
     
     
     
     
    כן. זה נכון.
    9/1/2013
    נכתב על ידי שאול

    יש הסתיגויות קלות. כאן למשל, הגרפים בעמוד 22:
    http://www.scribd.com/doc/91077290/Read-Intro-and-Chapter-1

    אבל ההסתיגויות האלו לא משנות את התמונה באמת. המגמה היא מאד ברורה, ויש עליה הסכמה רחבה מאד. יש קיפאון בשכר החציוני בארה"ב כבר כמה עשורים.
     
     
     
     
    לא גרפים
    9/1/2013
    נכתב על ידי שאול

    הטבלא בעמוד 22. לא הגרפים.
     
     
     
     
    ועל מה מתבסס, לדעתך, יוג'ין פאמה כשהוא טוען בראיון לכלכליסט ש:
    9/1/2013
    נכתב על ידי מוח

    מראיין:

    דיברת על שלושת העשורים האחרונים בתור תקופת שגשוג, אבל התקופה הזאת היתה גם תקופה של עלייה גדולה באי שוויון. הרבה מאוד מהצמיחה בתקופה הזאת זרמה אל כיסם של אלה שמועסקים במגזר הפיננסי.

    פאמה:

    "זו תפיסה מוטעית, הרי ההכנסה הריאלית של כל השכבות עלתה בתקופה הזאת. בנוסף לזה, אנשים בתחתית הם הרי לא אותם האנשים שנה אחרי שנה. אלה שהיו בתחתית מתקדמים למעלה, ויש לך אנשים חדשים שנכנסים לתחתית.

    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3564050,00.html



    שנית, ממה לדעתך זה נובע?

    ההשערה שלי היא שבשוק חופשי, שאין בו ועדי עובדים דומיננטים, אינפלציה, אפילו אם היא בגובה של 2%-5%, פוגמת במידת מה באפשרות לעלייה ראלית רצינית בשכר. ומאז שביטלו לחלוטין את הלינקג' לזהב (ולא שאני רוצה לחזור אליו) זה מה שיש לנו.

    עוד סיבה שאפשר לעלות על הדעת היא העלייה בהגירה חוקית ולא חוקית מדרום וממרכז אמריקה.
     
     
     
     
    אינפלציה וועדי עובדים לא יכולים להעלות שכר ריאלי
    9/1/2013
    נכתב על ידי פלדה

    אינפלציה מעלה שכר נומינלי. ועדי עובדים מעלים שכר ריאלי רק לעובדים המאוגדים אבל גם מגדילים את האבטלה, ולכן אין עלייה נטו.
     
     
     
     
    כמה נקודות קטנות
    9/1/2013
    נכתב על ידי שאול

    אני אשתדל למצוא את הקישורים לסימוכין הלרוונטיים, אבל בהמשך:
    1. תלוי איפה בדיוק מתחילים ואיפה גומרים. יכול להיות שאפשר למצוא שלושה עשורים שבהם אצל כולם יש עלייה. אבל גם אז היא קטנה מאד בקרב החציון התחתון.

    2. כל העלייה שכבר הייתה בהכנסה של השכבות הנמוכות נובעת מעליה בהיקף שעות העבודה בשכבות האלו. מה שנשאר תקוע במקום ואף מעט נשחק זה השכר לשעה (או לחודש), ובייחוד השכר של גברים עם השכלה תיכונית ומטה.

    3. ניידות שמפצה על פערים - לא נראה לי שזה באמת מפצה. ניידות מאד מאד קשה למדוד. מעט המדידות שיש - חלקן משכנעות יותר וחלקן פחות, מצביעות על זה שאם כבר, הניידות בארה"ב נמוכה, ובמגמת ירידה.

    4. למה זה קרה? הדעות חלוקות. אני מחבב את ההסבר הזה:
    http://www.nber.org/papers/w12984
    ויש גם ספר:
    http://www.amazon.com/Race-between-Education-Technology/dp/0674035305

    גם טיילר קואן מעניין:
    http://www.the-american-interest.com/article.cfm?piece=907

    5. אסור לדבר באתר הזה על יוג'ין פאמה. מחשובי המפתחים של השערת השווקים היעילים...
     
     
     
     
    תהייה
    9/1/2013
    נכתב על ידי סתם אחד

    עלתה בדעתך האפשרות כי מקרי הקיצון הם הבטוחים ביותר, כלומר או שאין נשק כלל (ואין לאף אחד גישה לנשק) או שיש נשק בתפוצה רחבה (הרתעה הדדית) בעוד שתפוצה חלקית של נשק היא המסוכנת ביותר (רק הפושעים והמשטרה מחזיקים בנשק)?
    נדמה לי שתיאור זה הוא גם התואם ביותר את הנתונים.
     
     
     
     
    עליית שכר? לא...
    9/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    מוח, שאלת:

    אגב, אורי, האם לדעתך יש סטגנציה בשכר ב40 שנה האחרונות בארה"ב או שהנתונים מעוותים באיזו שהיא צורה? (אני מתכוון מלבד לעשירון העליון, כפי שמחושב למשל במחקרים של פיקאטי וסאאז).



    אני נוטה להסכים עם שאול (ועם רבים אחרים מלבדו) בנושא הסטגנציה בשכר. לפי נתוני FRED שהפקתי, עם ניכוי חובבני של האינפלציה, אין לנו כל שינוי בשכר. אם נעגן זאת לשכר השעתי לשנת 1964 (2.5 דולר לשעה) כי אז השכר השעתי הממוצע היום, בניכוי אינפלציה, הוא 2.56 דולר. כלומר, כמעט אפס שינוי לאורך זמן.

    something

    המשמעות של הנתון הזה אינה שלא היה שינוי ברמת החיים, שכן השכר השעתי לא מודד מה אפשר לקנות באותו סכום של כסף. לדוגמה, בקבוק גלון של חלב עלה בשנת 1960 0.49 דולר. כלומר, הוא היה שווה 11.76 דקות עבודה (הנתון, מכאן). היום גלון של חלב עולה בארה"ב 3.536 דולר, ששוויים 10.6 דקות עבודה. תריסר ביצים היו שוות 13.68 דקות עבודה בשנת 1960 והיום הן שוות רק 5.9 דקות. ואם לקפוץ לקצה השני, בשנת 1960 נדרשו 6,600 שעות עבודה כדי לקנות בית (בסטנדרטים של 1960) ואילו היום נדרשות 15 אלף שעות עבודה כדי לקנות בית (בסטנדרטים של היום).

    ובקיצור, אני מתסבך את מה ששאול אמר קודם: לא. לא עלה.
     
     
     
     
    למוח, האם שכר העובדים אינו עולה
    9/1/2013
    נכתב על ידי גרי

    פתח כאן: ehbs.kff.org את הדוח המלא ודלג לעמודים 76 ו-77 שם תמצא את ההוצאות של המעביד על ביטוח רפואי של העובד בשנים 1999 עד 2012. העלייה הדרמטית אולי תסביר למה שכר העובדים לא ממהר לעלות (ולדעתי הוא אף ירד ריאלית בשנים האחרונות).
     
     
     
     
    תודה לכולם על התשובות, הן בהחלט מחכימות
    10/1/2013
    נכתב על ידי מוח

    גרי, אני לא מצליח להיכנס ללינק ששמת. אבל הרעיון שהצגת נשמע נחמד. האם העלייה בהוצאות הרפואיות, שנלקחת מהמעסיק (אך למעשה מהעובד, מאחר שזה על חשבון הוצאות השכר), היא הגורם הבעייתי בשכר ולא כל מיני הסברים אחרים?

    מצאתי את הנתונים הבאים שבמראים משהו (אומנם זה משק בית, אבל עדיין זה מעניין):
    http://www.aei-ideas.org/2012/04/obamas-inequality-argument-just-utterly-collapsed/

    פלדה, לא הבנת את הטיעון שלי. אני לא טוען שאינפלציה מעלה שכר. אני טוען שהיא פוגמת. כלומר, עובדים רגילים לא כל כך ערים לנושא.יש פער מידע בינם לבין המעסיק שיודע זאת. אני יכול לומר שלחלק מקרובי משפחתי אין מושג כל כך מה זו אינפלציה והם לא יודעים שעליהם לדרוש תוספת יוקר. לנו זה נשמע מצחיק, כחובבי כלכלה, אבל מה לפקידה באורנג' או לעוזר של המוסכניק ולאינפלציה? לכן כשהמעסיק בא ומעלה להם את השכר, הם מודים לו וחושבים שהם עלו ברמת החיים למרות שלמעשה הם נשארו באותה רמת חיים (או עלו בשיעורים זעירים). במצב שהאינפלציה תהיה 0% למשך 30 שנים, ברגע שיעלו להם את השכר, אולי כתוצאה מעלייה ברמת הפרודקטיביות, הם באמת יעלו ברמת במחייה.

    כמובן שכל זה משתנה כאשר יש ועדי עובדים. מאחר שכשיש ועד עובדים, העובד למעשה מאציל סמכויות לנציג הועד שגם מבין בכלכלה ולכן יודע לדרוש תוספות שכר ריאליות, ולא רק נומינליות. אולי זה הסיבה שבשוודיה השכר הריאלי הממוצע של ה90% התחתונים, לפי פיקאטי וסאאז, עלה מ120 אלף קורונה, ל187 אלף קורונה מ1980 ועד 2010 (במחירי 2010) בעוד שלפי אותם חוקרים השכר בארה"ב לא עלה. ההבדל במספר העובדים המאוגדים הוא שבארה"ב יש בערך 12% מאוגדים ובשוודיה 70%. כמובן שלעבודה מאורגנת יש סיבוכים אחרים, כמו למשל זה שהאבטלה עשויה לגדול, שזה עשוי לפעמים לתת כוח רב מדי לאנשי שמאל כלכלי הזוי שידרדרו את המדינה לאבדון, באמצעות מיסוי גבוה מדי ובאמצעות חוקי עבודה ורווחה בעייתים.

    זה האתר שבו ניתן לעשות השוואות שכר:

    http://topincomes.g-mond.parisschoolofeconomics.eu/
     
     
     
     
    אבל לא תמיד המעסיק יכול לתת תוספת יוקר
    11/1/2013
    נכתב על ידי פלדה

    כי אינפלציה משפיעה בהדרגה על המשק ולא בבת אחת על כולו. כלומר, יכול להיות שהמחיר של סל הצריכה הממוצע עלה ולכן גם מדד היוקר עלה, אבל זה לא בהכרח אומר שהמכירות של העסק שלך עלו, כי יתכן והכסף האינפלציוני עדיין לא הגיע אליך. לכן אם ועד עובדים ידרוש מהמעסיק תוספת יוקר, הוא עלול לגרום דווקא לקריסת החברה.

    העובדים לא חייבים להיות מודעים לאינפלציה בשביל לקבל תוספת יוקר - מהסיבה הפשוטה שאינפלציה תגרום למעסיקים בטווח הארוך להגביר את הביקוש לעובדים, ולכן הם יציעו להם שכר נומינלי "נדיב" יותר מיוזמתם - כלומר מכוח התחרות בלבד.
     
     
     
     
    תגובה למוח
    11/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    מוח,

    הנתון שהבאת לגבי העליה בשכר הריאלי בשוודיה לעומת קיפאונו בארצות־הברית מעניין, אבל המתאם צריך להיות דינמי ולא סטטי. כלומר, לא די שנראה כי במדינה א' היקף ההתאגדות גדול ואילו במדינה ב' אינו גדול וכי במדינה א' השכר עלה ואילו במדינה ב' לא עלה. עלינו להראות גם כי במדינה א' יש מתאם בין היקף ההתאגדות לאורך זמן והעליה בשכר.

    אם נבחן את המקרה השוודי (ואני מקבל את נתוני מסד הנתונים אליהם הפנית כנכונים, בלי להתעמק בסוגיה) בהשוואה להתאגדות (נתוני אמפ"כ), נוכל לראות את התמונה הבאה:

    something

    המתאם כאן אינו משכנע במיוחד. לא אטען כי יש מתאם הפוך, שכן אנו משווים כאן תמונה שלמה (שכר) לגורם שהוא רק אחד ממגוון משתנים היכולים להיות קשורים אליו. וודאי שלא ניכר כאן מתאם ישר.

    ובמקרה של ארצות־הברית:

    something

    ובמקרה של דנמרק:

    something

    ובמקרה של נורווגיה:

    something

    אני חושב שדי בדוגמאות האלו כדי להבין שהקישור בין המשתנים אינו ממש משכנע וכי אין קשר בין היקף ההתאגדות לשכר.

    הטיעון שהושמע כאן (העלאת שכר לעובדים מאוגדים באה בחשבון עם הורדת שכר לעובדים שאינם מאוגדים ובסיכום השינוי קרוב לאפס) הוא למעשה הטיעון שמתמטיקה עובדת: אינך יכול לשנות מהותית ולאורך זמן סכום א' כאשר הסכום ממנו הוא נגזר אינו משתנה.
     
     
     
     
    אורי, הטיעון שהבאת מבוסס על הנחה מוטעית
    12/1/2013
    נכתב על ידי focus

    כתבת:
    "הטיעון שהושמע כאן (העלאת שכר לעובדים מאוגדים באה בחשבון עם הורדת שכר לעובדים שאינם מאוגדים ובסיכום השינוי קרוב לאפס) הוא למעשה הטיעון שמתמטיקה עובדת: אינך יכול לשנות מהותית ולאורך זמן סכום א' כאשר הסכום ממנו הוא נגזר אינו משתנה".

    הטיעון הזה מתבסס על הנחה מוטעית שסכום הכסף המשולם כמשכורות הוא קבוע או לפחות מהווה שיעור קבוע מסך ההכנסות או מסך הפעילות הכלכלית. זה לא נכון. למשל, יתכן שהמשכורות יעלו על חשבון רווחי בעלי המניות, על חשבון הריבית המשולמת לבעלי החוב, על חשבון תקבולי הספקים, על חשבון הלקוחות..

    הערה: הלקוחות, הספקים, בעלי המניות וכו' לא בהכרח חיים באותה ארץ ולא בהכרח נמנים עם ה-90%.

    לסיכום: אמת אריתמטית פשוטה אין כאן.
     
     
     
     
    מוח
    12/1/2013
    נכתב על ידי גרי

    אני מניח שזה העניין.
     
     
     
     
    סליחה, אני רק שאלה.
    13/1/2013
    נכתב על ידי בטח

    מה פשר הסיפור המוזר עם המטבע בשווי טריליון דולר?
    http://www.theatlanticwire.com/politics/2013/01/why-everyone-talking-about-platinum-1-trillion-coin/60583/

    בעצם מדובר על הדפסת כסף שלא ע"י הפד והפיכתו לסחיר ע"י הפקדתו שם ומשיכת סכום זהה של כסף סחיר? שיטה למשיכת כסף מהפד בלי לרשום אותו בחוב הלאומי?
     
     
     
     
    לפוקוס
    13/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ל-focus - אני כמובן מפשט את הדברים פישוט ניכר, אבל עומד מאחורי העקרון.

    כתבת כך:
    "הטיעון [שלך] מתבסס על הנחה מוטעית שסכום הכסף המשולם כמשכורות הוא קבוע או לפחות מהווה שיעור קבוע מסך ההכנסות או מסך הפעילות הכלכלית. זה לא נכון. למשל, יתכן שהמשכורות יעלו על חשבון רווחי בעלי המניות, על חשבון הריבית המשולמת לבעלי החוב, על חשבון תקבולי הספקים, על חשבון הלקוחות.."

    לדוגמה, נתייחס לתחום המכירות הקמעונאיות בחנויות כלבו ומכולות. הרווחיות של הסוחרים בתחום זה ידועה ונעה בדרך כלל בטווח צר מאוד (אם היא עולה, נכנסים מתחרים חדשים המורידים את הרווחיות, ואם היא יורדת, נפלטים מתחרים מהשוק, והיא עולה שוב, וכן הלאה).

    גם המשתנים הפנימיים קבועים, פחות או יותר, שכן התנודות בביקוש ובהיצע החלות על הרווחיות הכללית חלות גם על המרכיבים הפנימיים (בעיקר שכר וחומרי גלם). לדוגמה, נניח שברשת המרכולים א' השיגו שיפור ברווחיות באמצעות משכורת מופחתת ב-30 אחוז לעובדים. בהנחה שרמת הכישורים הנדרשת לעבוד בכל רשת דומה, מצב כזה יביא להפחתת הביקוש של עובדים לעבוד ברשת זו והיא תצטרך להסתפק בעובדים טובים פחות (ובעקבות זאת, בהכנסות פחותות).

    ייתכן, כמובן, מצב בו יש שיפור כללי בתחום מסוים (נאמר, בעקבות המצאה כלשהי), אבל המצב הנידון כאן אינו של שיפור כללי כזה כי אם של צו המורה למעסיקים בתחום מסוים לשלם יותר לעובדים המאוגדים תמורת אותה עבודה (בהכללה). במצב כזה, העלות הנוספת מגולגלת אל הצרכן (ואולי גם לרווחי בעלי המניות, הריבית, וכו' - כרצונך) וכך העליה בהכנסה הפנויה של העובדים המאוגדים 'מתורגמת' לירידה בהכנסה הפנויה של כלל האוכלוסיה, מה ש'מתורגם' מצידו לירידה בתעסוקה או בשכר באוכלוסיה.
     
     
     
     
    חובות ותשלומים
    13/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ל"בטח", מטבע הטריליון שייך למחלקת שאלוהים-יעזור-לנו-עם-העסק-הזה.

    מה הסיפור? בפשטות: הרעיון הוא שיש איזה טריק שמאפשר לטבוע מטבע פלטינה בכל ערך רצוי. אתה יכול להקביל את זה לטריק שהיה מאפשר לממשל להדפיס אלף שטרות של מיליארד דולר. הטריק עצמו לא משנה כל־כך.

    כדי להבין את המשמעות, נניח שהממשל האמריקני הופך חמדני יותר ומחליט לטבוע 16,000 מטבעות פלטינה בערך נקוב של מיליארד דולר כל אחד (ובעלות אפסית של, נאמר, 16 מיליון דולר). להלכה, הממשל פותר כאן את כל בעיית החוב שלו בצורה קלה ופשוטה. כל מה שצריך הוא לטבוע את המטבעות ואז, כשמגיע מועד פירעון האג"ח של ארצות־הברית, הממשל יכול לפרוע את האגרות באמצעות מטבעות הפלטינה שלו.

    הקושי מגיע כשבעלי האגרות בוחנים האם כדאי להם לקבל את מטבעות הפלטינה. התשובה הברורה היא שלא כדאי להם, שכן אם ירצו להשתמש במטבעות כדי לשלם עבור משהו, איש לא יהיה מוכן לקבל אותם לפי הערך הנקוב.

    עתה, בוא נאמר שהשיטה פשטנית קצת פחות, ובמקום לנסות לשלם את אגרות החוב לסינים או ליפנים במטבעות הפלטינה הממשל מעביר 16,000 מטבעות כאלו אל הפדרל-ריזרב. הפדרל-ריזרב רושם בטור הזכות של הממשל 16,000 מיליארד דולר ומכאן שהוא "חייב" לממשל 16 טריליון דולר. המשמעות של זה היא שכשהממשל מחליט להנפיק אגרות חוב בטריליון דולר, כדי לכסות על הפער בין הכנסות להוצאות, הוא יכול לבוא לפדרל-ריזרב ולדרוש ממנו לקנות את האגרות - היינו, "לפרוע" טריליון דולר על-חשבון רישום הזכות שלו.

    כל זה יכול לעבוד יפה ובצורה חלקה ונהדרת - ולמעשה, כל מדינה יכולה לעשות טריק דומה - אלא שהבעיה נותרת אותה בעיה, ולמעשה מחמירה: השיטה יכולה לעבוד רק כל עוד קוני האגרות בארצות הברית ומחוצה לה סבורים שהממשל יוכל לפרוע את חובותיו. ברגע שהתשובה היא לא, העסק כבר לא עובד.
     
     
     
     
    לפרוע את החוב תמיד אפשר
    14/1/2013
    נכתב על ידי לזר קגנוביץ׳

    השאלה מה יהיה ערך הפדיון כשהממשלה תפרע את החוב על ידי הדפסה...
     
     
     
     
    וזה בדיוק הענין
    14/1/2013
    נכתב על ידי שאול

    (הערה קטנה - הממשלה לא צריכה להגיד לבנק המרכזי לסקנות אג"ח ממשלתי. כשהממשלה מפקידה את המטבעות האלו אצל הפד הוא מזכה את חשבון הבנק שלה בערך של המטבעות, והממשלה יכולה פשוט לעשות שימוש בכסף הזה כדי לשלם את החשבונות).

    רק להוסיף למה שאורי אמר. כמובן שזה לא דרך לשלם את החוב, ובגדול - מהסיבה שאורי ציין. אבל המטבע לא הוצע כדרך לשלם את החוב, אלא כדרך להימנע מחדלות פרעון מיותרת לחלוטין שתיגרם בגלל קונגרס טיפש. לממשלת ארה"ב אין בעית נזילות. העולם עדיין שמח מאד מאד להלוות לה כסף. יש איזה חוק מיושן שדורש מהקינגרס לאשר עלייה מעל סכוםמים מסוימים של החוב. חוק מטופש - ולצידו הרעיון המטופש של המטבע. על הסיפור הזה הוא בהחלט מעבר לתמוה...
     
     
     
     
    לשאול, בעניין חדלות הפרעון.
    15/1/2013
    נכתב על ידי ירון

    בבלוג "The Grumpy Economist" קראתי שאי העלאת תקרת החוב לא תגרור בהכרח חדלות פרעון, לפחות לא לפי החוק האמריקאי. כתוב שם:

    One of the silliest constantly-repeated red herrings is that running in to the debt limit will force the US to default on its debts and cause a global financial disaster. ... If a $100 bond comes due, the Treasury can sell a new $100 bond to pay off the principal without increasing the total amount of debt. And there's still $2.5 trillion of tax revenue coming in. That's plenty to cover interest payments. If anything, the law is pretty clear that interest payments on the debt are the last thing the government can stop paying, not the first.

    One of the silliest constantly-repeated red herrings is that running in to the debt limit will force the US to default on its debts and cause a global financial disaster. (This goes right up there with "Greek default will force it off the Euro" in the fallacies-casually-repeated-as-facts department.)

    Just yesterday, driving in to teach my Saturday morning MBA class, Scott Simon's soothing voice on NPR introduced a trillion-dollar coin piece with the statement
    ... it will certainly be no laughing matter if the U. S. Congress refuses to raise the borrowing limit and the U. S. government defaults on its debt. ...
    No Scott, (or NPR writers). If a $100 bond comes due, the Treasury can sell a new $100 bond to pay off the principal without increasing the total amount of debt. And there's still $2.5 trillion of tax revenue coming in. That's plenty to cover interest payments. If anything, the law is pretty clear that interest payments on the debt are the last thing the government can stop paying, not the first.

    This is simply a red herring. Social security checks might stop, farm price support payments might stop, ... All this might cause a lot of hardship, but there is nothing forcing the government to default. Default would be a choice.

    http://johnhcochrane.blogspot.co.il/2013/01/two-cents-on-trillion-dollar-coin-and.html
     
     
     
     
    מתנצל, ה-copy-paste התחרפש לי.
    15/1/2013
    נכתב על ידי ירון

     
     
     
     
    נכון
    15/1/2013
    נכתב על ידי שאול

    אתה צודק, וגם קוקריין, שוב, צודק. זו לא חדלות פרעון. זה אי עמידה בהתחיבויות. בכל מקרה, לא מדובר בפתרון ליכולת של הממשלה לעמוד בהוצאות שהיא לקחה על עצמה, אלא בטלאי מטופש לעקוף חוק מטופש.
     
     
     
     
    יצירת מקומות עבודה
    16/1/2013
    נכתב על ידי יעקב

    אורי,

    שר האוצר (לשעבר, בעתיד הקרוב, אני מקווה) משתבח חזור והשתבח בכך שהוא יצר המון מקומות עבודה, 360,000 כמדומני. האם הגישה הפשטנית האומרת שבהגדילו את הגירעון נגיד ב-30 מליארד לשנה לעומת מה שהיה אילולא מדיניותו המופקרת, הוא אכן יצר 300,000 מקומות עבודה, פשוט בגלל שמקום עבודה אחד שקול ל-100,000 שקלים, כך שבחוב של 30 מליארד מבוזבזים נוצרים 300,000 מקומות עבודה. אם זה אכן המצב, המשק כמעט לא גדל, אלא חי על סטרואידים. אבל ייתכן שפספסתי משהו. האם תוכל להביע דעתך?
     
     
     
     
    יעקב, משל החלון השבור...
    16/1/2013
    נכתב על ידי פרדריק

    כשהממשלה מוציאה 30 מיליארד שקל יותר, השוק הפרטי מוציא 30 מיליארד שקל פחות (גם אם מדובר בהלוואה, שכן גם היא הגיעה מהשוק הפרטי). לכן הממשלה לא יכולה באמת להגדיל את כמות המשרות במשק. עבור כל משרה שהממשלה יוצרת, משרה בשוק הפרטי נהרסת.
     
     
     
     
    אורי שלום,
    16/1/2013
    נכתב על ידי בעז

    איך אפשר ליצור אתך קשר? לא מצאתי כתובת מייל. אני חושב שתוכל לעזור לי בשאלה הקשורה בשפל הגדול.
     
     
     
     
    סליחה על השאלה הבורותית, אבל...
    16/1/2013
    נכתב על ידי בור

    גרפים שמציגים אחוזים שונים על ציר ה-Y משני צדדיו כמו שאורי הביא - איך אמורים לקרוא אותם בדיוק?
     
     
     
     
    עליה במקומות העבודה
    17/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    יעקב, כתבת:

    שר האוצר (לשעבר, בעתיד הקרוב, אני מקווה) משתבח חזור והשתבח בכך שהוא יצר המון מקומות עבודה, 360,000 כמדומני. האם הגישה הפשטנית האומרת שבהגדילו את הגירעון נגיד ב-30 מליארד לשנה לעומת מה שהיה אילולא מדיניותו המופקרת, הוא אכן יצר 300,000 מקומות עבודה, פשוט בגלל שמקום עבודה אחד שקול ל-100,000 שקלים, כך שבחוב של 30 מליארד מבוזבזים נוצרים 300,000 מקומות עבודה. אם זה אכן המצב, המשק כמעט לא גדל, אלא חי על סטרואידים. אבל ייתכן שפספסתי משהו. האם תוכל להביע דעתך?



    כן, אכן. אם תיגש ותחשב את הגידול במקומות העבודה תוכל לראות כי חלק ממנו הוא גידול טבעי באוכלוסיה, עניין ששר האוצר אחראי לו רק בכהנו כבעלה של אשתו ואביהם של ילדיו, וכמעט כל החלק האחר בא מגידול בתעסוקה ממשלתית.

    בזמנו, כשהאוצר נשאל בנושא זה (כלומר, זה שכל הגידול במספר העובדים בשנות כהונת שטייניץ נובע מגידול במספר עובדי הממשלה) הוא השיב: בוודאי, ואני גאה בכך!
     
     
     
     
    תשובה.
    17/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    בור שאל:

    סליחה על השאלה הבורותית, אבל... גרפים שמציגים אחוזים שונים על ציר ה-Y משני צדדיו כמו שאורי הביא - איך אמורים לקרוא אותם בדיוק?



    בזהירות. אחוז המאוגדים, משמאל. שכר 90 אחוז הנמוכים, מימין.
     
     
     
     
    בועז, ניתן לכתוב אלי דרך פייסבוק...
    17/1/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ומשם תכוון לדואר האלקטרוני.