כשאימפריות מחליטות להתאבד
 


עניין עצוב. טרמינלי. לא לעתים תכופות מזדמן לנו לצפות ברגע האמת של אומה ולראות אותה כושלת. הבחירות לנשיאות ב-2012 היו רגע הכרעה כוזב. לכאורה, ארצות־הברית הכריעה כאן באופן ברור (גם אם ברוב קטן) כי היא מעוניינת בממשל פדרלי רחב סמכויות וחזק, ובמדיניות רווחה מרחיבה. אלא שאליה וקוץ בה—ארצות־הברית מצטרפת למסיבה אחרי שהכסף נגמר. למעשה, אזרחי ארצות־הברית יצאו קרחים מכאן ומכאן: הם לא ידעו ולא הרגישו שהם משתתפים במסיבה. כשסוף־סוף הזדמן להם להצביע בעד זה שיחלקו כסף לכולם הם עתידים לגלות בתוך זמן קצר שאין כסף.



מתוך "התמוטטות":

שינוי בלתי־אפשרי
כמעט בלתי־אפשרי להביא לשינוי משמעותי בתקציב מדינות הרווחה המערביות, בהתחשב במערך הכוחות הפנימי בהן. הסיכויים ליצור קואליציה של שינוי, כל עוד המצב עדיין אינו נתפש על־ידי רוב האנשים כעל עברי־פי־פחת, הוא זעיר: קבוצת המוטבים גדולה מדי, וכוחה הפוליטי כמעט ואינו ניתן למיגור. בפועל, לא רק שנעדרת הכרה מלאה בחומרת המצב, יש עדיין סיעה נרחבת, נכבדת ושליטה במערכים הפוליטיים, הממשיכה להאמין כי הרחבת התקציב והגדלת הגירעון (באופן זמני, לכאורה) עשויה להביא לשיפור המצב.

עדות טובה למידת הריחוק מההכרה בחומרת המצב ניתן למצוא בהסברים שניתנו לקריסה הפיננסית הנוכחית. ימי משבר הם שעתם הגדולה של חובבי תאוריות הקנוניה. רבים מתקשים להתנער מצל קסמן המכשף של תאוריות קשר. לא הגירעון הממשלתי הוא הבעיה, הם אומרים, אלא שקבוצת פיננסיירים חורשי רע וקפיטליסטים חזיריים היא שהמיטה על ראשנו את אסון המשבר, ועתה היא חותרת במחשכים (או, למצער, בתאורה חלקית) למשות את עצמה מן הביצה על חשבון משלם המיסים.

האלמנט המושך ביותר בתאוריה זו הוא שאבחוניה נכונים במובנים רבים. המערכת הפיננסית, הלווים הגדולים והבנקים הכושלים, אכן חתרו ואכן חותרים, באור או במחשך, כדי להושיע את עצמם מצרה גדולה. הם מסתייעים לשם כך בבני־​בריתם, הפוליטיקאים, שהם, לעתים קרובות, גם עמיתיהם בעבר ובעתיד. בארצות־​הברית חולקו אלפי מיליארדי דולרים, ללא שום בקרה ממשית, על־ידי נושאי משרות בכירות, שאך זמן קצר לפני כן עמדו מעברו השני של המתרס. מי שעמד אתמול בראש אחד הבנקים המתמוטטים, הפך למחרת היום לשר האוצר החותם על העברת מאות מיליארדים לבנקים מתמוטטים. התרחשות כזו היא אות מובהק לקנוניית הון־​שלטון להושעת האוליגרכיה הפיננסית.

אך אוליגרכיות אינן קיימות בחלל ריק. נדירים וקצרי־​מועד הם המקרים בהם מצליחה אוליגרכיה להשתלט על מקורות הון, לחלקם באין מפריע בין מקורביה ולתעתע בציבור להאמין כי לא זה מה שהתרחש.... אירועים כאלו אינם יכולים להתרחש לאורך זמן, בשיטתיות ובעקביות, בלי שהאוליגרכיה השלטת תיהנה מתמיכה רחבה מצד הממסד הפוליטי ומצד חלקים גדולים בציבור ― אם בגלוי ואם בשתיקה. לא ניתן לרמות את כל האנשים כל הזמן. בין האוליגרכיה לקבוצות רחבות בציבור חייבת להתקיים הסכמה בסיסית בסוגיות עקרוניות חשובות.

במקרה שלפנינו, הסיוע בהיקף המפלצתי לבנקים ולמוסדות פיננסיים התבצע על יסוד הסכמה עקרונית של הציבור, שסיוע כזה אכן יוכל להציל את המצב, ולמנוע את ההתמודדות עם התוצאות הממשיות של המשבר. הסברה הזו היא אשליה עצמית מסוכנת ― משאלת לב ילדותית שמישהו שם למעלה, הפועל במראית עין של בטחון עצמי, אכן יודע מה הוא עושה. כל עוד הציבור משוכנע כי זה אכן המצב וכי גאולה, ישועה ופדות אכן יבואו לו באמצעות להטוטי החזירים הקפיטליסטיים, הם יוכלו להמשיך ולפעול כמקדם. במלים אחרות, כל עוד ניתן לשמר את האשליה שההסדר הישן 'עובד' או יכול לעבוד תזכה האוליגרכיה הקיימת באדרת הלגיטימציה ההכרחית להמשיך לבצע את מלאכתה.

כך נוצר מצב בו האוליגרכיה הפיננסית מככבת בתפקיד כפול: מחד, היא ישובה בראש מורכן על ספסל הנאשמים, בעוון יצירת המשבר, התנהגות מופקרת, השקעות נפסדות וחלוקת הלוואות לכל דורש, בלי ביקורת נאותה. מאידך, היא נקראת לחלץ את העולם מהמשבר שיצרה, כביכול, באמצעות חידוש ההשקעות, ובאמצעות הגברת חלוקת ההלוואות. בין ההתנהגות הנלוזה, שכביכול חוללה את המשבר, וההתנהגות המומלצת והרצויה כדי לצאת ממנו חוצץ רק קרום דק של העמדת־​פנים: עכשיו, אומרים פוליטיקאי העולם, נכונן מערכת בקרה ו־​ויסות נאותה, שתמנע התנהגות מופקרת של המערכת הפיננסית: כי־​כן, עתה יהיו חוקים ותקנות וטפסים ו־​ועדות, והם שימנעו את האסון הבא... הצטרפו אלינו לסיבוב חגיגי של קונגה על סיפון הטיטאניק.

אז מה בכל זאת יקרה?
....
הנחת יסוד רביעית היא כי מה שלא יתרחש מחר ― יודחק. סברה נקוטה אצל כל אחד מאיתנו כי אם ידעו הפוליטיקאים, בעלי־​הכוח או בעלי־​ההון ― למרות נטייתם לפעול באופן אנוכי ― כי פעולותיהם בהווה עתידות למוטט מוסדות־​ארץ בעתיד, הם יתעשתו וינקטו פעולה אמיצה כדי למנוע את האסון. אך פוליטיקאים הם כשאר בני־​אדם, וכשאר בני־​אדם גם הם נוטים להדחיק את הידיעה על האסון הממשמש ובא. מלכיה ואציליה של צרפת ניהלו לאורך המאה השמונה־​עשרה מדיניות קצרת־​ראות, שהלכה ורוששה את צרפת, הלכה וקרבה את התרחשותה של המהפכה הצרפתית. בכל זאת, למרות אזהרותיהם של אישים ישרים ובעלי־​מעמד כמו אן־​רובר־​ז'ק טוּרגוֹ, ששימש שר האוצר של הכתר, דבקו אותם מלכים ואצילים בהדחקה. המהפכה לא תתרחש מחר. מהפכה היא דבר שלא יעלה על הדעת. באופן דומה, פתחה יפן במלחמת־העולם השנייה במערכה מול ארצות־הברית, אף שלרבים מבין מנהיגיה היה ברור שבמערכה כזו אין תוחלת, וכי סופה המר ידוע מראש. התבוסה לא תתרחש מחר, הם אמרו. תבוסה היא דבר שלא יעלה על הדעת. כך חשב חוסני מוברק במצרים של תחילת שנת 2011. כך סברו ראשי המערך ― הסקרים מול עיניהם ― ערב המהפך בשנת 1977. זה לא יקרה. זה לא יעלה על הדעת... עד שמה שלא עלה על הדעת הפך למציאות.

לקח הנחה זו לענייננו פשוט: אי־אפשר להסתמך על ההנחה כי אם העומדים בראש מדינות המערב יראו כי אסון כלכלי שאין דוגמתו ממשמש ובא, הם ינקטו בפעולה נמרצת ואמיצה כדי למנעו. לא זה הלקח שמלמדת אותנו ההיסטוריה. שר החוץ של ישראל, אבא אבן, אמר פעם כי אנשים ואומות נוטים לנהוג בתבונה רק משמוצו כל החלופות האפשריות האחרות. אבן היה אופטימי מדי: ברוב המקרים נוטים אנשים ואומות לנהוג שלא בתבונה גם כאשר כל החלופות האפשריות האחרות מוצו...

חיסול מדינת־​הרווחה
המכנה המשותף לכל אפשרויות ההתמודדות שהוצגו עד כה ― אינפלציה, מיסוי, דמוקטטורה ושמיטת חובות ― הוא היותן זמינות פוליטית, בעלות נִיראוּת גבוהה וקלות יחסית לביצוע. מכך נובע כי כמעט מובטח לנו שנראה מידה כזו או אחרת מכל אחת מהן. הבעיה העיקרית של כולן היא שהן לא פותרות את הבעיה, שכן הן אינן נוגעות כלל בליבת אורח־החיים ואופן הפעולה המקובל של מדינות במערב. במקרה הטוב, דרכי התמודדות כאלו דוחות במעט את הקריסה הסופית. במקרה הרע, הן מחמירות את המצב שייווצר אחרי אותה קריסה.

דברים דומים ניתן לומר על התקוות כי רווח והצלה יעמדו לנו מקיצוץ תקציבי. שליטים, פוליטיקאים, מחוקקים וכלכלנים נבונים ובעלי כוונות טובות אומרים שוב ושוב כי כדי למנוע שקיעה אל שפל נוסף ועמוק יותר חובה לקצץ בתקציבי המדינות, ובמיוחד בתקציבים המוקצים לשירותי בריאות ורווחה. הקיצוצים המוצעים, עם זאת, רחוקים מלספק פתרון של ממש ליסוד הבעיה. המשבר אינו משבר כלכלי כי אם משבר הפרדיגמה שלאורה חי המערב. החולה שוכב על מיטתו ומתפתל בכאביו, גופו נפוח ממורסות שהתפתחו לאורך שנים, רגליו הצמוקות רחוקות מלשאת את גופו הכבד, וידיו כבולות. אגד מדבק בדמות קיצוץ תקציבי מהוסס לא יועיל במאום.

מפתח ראשוני לשינוי ממשי יכול להימצא בהפנמת העובדה שאימפריות ואומות שקעו במצולות, כשקברניטי הספינה לא ההינו לעשות מעשה גם כאשר ממדי האסון היו נהירים להם. אין חשיבות לתוצאות ― פוליטיקאים יניחו לנזק חמור ואף לחורבן מוחלט להתרחש, אם בדרך אל החורבן תזדמנה להם תועלות פוליטיות קצרות טווח. במטבע דומה, גם שאר חברי קואליציית הרווחה יעדיפו לשמר את הנכסים המצויים בידם או להגשים חלום קצר־​טווח, גם אם ברור להם כי ההישג הרגעי עלול לתרום לאסון כלכלי שימוטט, בטווח הבינוני או הארוך, את כלל היתרונות שקנו להם. הם וגם אנחנו נפעיל מנגנוני הדחקה, שכן אנשים ואומות ― שלא לדבר על פוליטיקאים ― נוטים לנהוג שלא בתבונה גם כאשר מוצו כל החלופות האפשריות האחרות.

....

שינויים בדפוסי התיעוש במערב, שקיעת הייצור ה’מכאני’ הישן ושינויים נוספים הובילו לשחיקת מעמדם של ארגוני העובדים בתעשייה ושל אילי־​ההון המונופוליסטיים, לטובת קואליציה מסוג חדש: במקום ההסכם המשולש הישן בין עובדים, מעסיקים וממשלה הלכה והתהוותה קואליציה נטולת מסגרת ארגונית של קבוצות בעלי־​עניין שחתרו ― זו עם זו, זו לצד זו או אף זו כנגד זו ― לזכות בחסדה של הממשלה ולהגדיל את נתחי הזכאות שלהן. הגמלאים ביקשו להגדיל את הפנסיה, הנכים את התמיכה בנכים, המובטלים ביקשו להגדיל את דמי האבטלה ולהבטיח תשלומים לתקופה ארוכה יותר, ההורים ביקשו חופשות לידה ארוכות וחינוך חינם לילדיהם, העובדים ביקשו תעסוקה מובטחת לכל חייהם ויציאה לפנסיה בגיל מוקדם, והכל ביקשו שירותי בריאות איכותיים חינם.

קואליציה כזו לא ניתן להביס בנסיבות רגילות, שכן אנשים אינם ששים לוותר על הטבה שהוענקה להם. יתר על־​כן, ככל שמתמשך זמן הענקת ההטבה כך קטנה נטייתם לראות בביטולה, בצמצומה או בקיזוזה. האסטרטגיה של הרחבה ומקסום של 'זכויות הרווחה' ― אסטרטגיה אותה אימצו כל תנועות הרווחה וכל מפלגות הרווחה ― מבוססת על רעיון זה ממש: חתירה מתמדת להרחבת מעגל הזכאים להטבה, על בסיס ההנחה כי מרגע שהטבה כלשהי תוענק יעשו מקבלי ההטבה כל שביכולתם ― כולל פעולה אלימה ― כדי למנוע את שלילתה מהם.

עקב אכילס של קואליציית הרווחה
אלא שלקואליציית הרווחה רבת־​העצמה יש עקב אכילס המונע ממנה להמשיך ולמשול כבעבר: הכסף נגמר. קואליציית הרווחה יכולה לשכנע פוליטיקאים, היא יכולה לגייס המוני תומכים, היא יכולה להביא את הציבור להטיל פתק בקלפי בעד המשך תוכניות הרווחה, היא יכולה להוציא המוני מוחים לרחובות, ואלו יבעירו ניידות משטרה ופחי־​זבל, יצטרפו להפגנות המוניות, ינופפו בדגלים ויעלו סרטים לאינטרנט. הדבר היחיד שקואליציית הרווחה אינה יכולה לעשות הוא לחולל את התהליך שייצור עושר אמיתי. בית־המחוקקים יכול לקבוע בחגיגיות כי שירותי בריאות מקיפים הם זכות המגיעה לכל אדם באשר הוא אדם. בתי־המשפט יכולים לפסוק כי אין ספק והדבר ברור מאליו כי לכל ילד מגיע חינוך חינם, מהעריסה ועד לדוקטורט. ראש הממשלה יכול לקבוע כי יש להגדיל את ההקצבה לגמלאים. כל חברי החוג לסוציולוגיה יכולים לחתום ― כאיש אחד! ― על עצומה הקוראת להכפיל את שכר המינימום, לשלש את דמי האבטלה ולרבע את המעגל. כל זה לא יעזור. המציאות תתעלם מכולם כאילו לא היו, שכן תשלומי הרווחה אינם תלויים ברצון לשלם אלא ביכולת לשלם ― והיכולת הזו חדלה מלהתקיים.

רעיון זה הוא אחד המסרים בהם יכול פוליטיקאי ישר ואמיץ להשתמש, כדי להתחיל לבנות קואליציה חלופית לקואליציית הרווחה הבלתי־מנוצחת. הוא צריך לרדת לרחוב ולדבר עם אנשים. לומר לבני השלושים ובני הארבעים באופן בוטה וישיר: אתם חוסכים היום כדי לזכות בפנסיה הגונה בסתיו חייכם ― אבל את הכסף הזה אתם לא תראו. לא תקבלו גימלה. הוא צריך לגשת לעובדים ולומר להם: אתם משלמים לביטוח הלאומי כדי להישען עליו אם תידרשו לכך, חלילה, בדמי אבטלה, בקצבת נכות ובגמלה. אבל בעתיד הלא רחוק לא יהיו דמי אבטלה, לא תהיה קצבת נכות ולא תהיה גמלה. הכסף הזה הלך. כל מה שאתם עושים, כשאתם מפרישים כסף לביטוח לאומי, הוא לסייע לפוליטיקאים לדחות את הקץ ― את ההכרח לומר לכם את האמת ― בכמה שנים.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (28)
 
 
מדינת רווחה זה מצוין
7/11/2012
נכתב על ידי לב ברנשטיין

הדרך המהירה והבטוחה לחיסול המערב הקפיטליסטי החזירי והנאלח.
 
 
 
 
תובנה מעניינת, לב. ד"ש חמה לקמנייב, זינובייב וכל החבר'ה
7/11/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
ומה עם מדינות קטנות
7/11/2012
נכתב על ידי סתם אחד

שנמצאות במזרח התיכון? האם אתה חושב שישראל על אותו מסלול התאבדות? כנראה שלא צריך את נייט סילבר כדי לדעת שנתניהו ינצח, אבל נראה שגם הוא מרחיב (וירחיב?) את קואלצית הרווחה.
 
 
 
 
ההבדל: לישראל אין שום מרחב תמרון פיננסי
7/11/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

כשישראל מפקששת במעט, העולם ידרוך עליה מייד, שכן ישראל אינה מעלה או מורידה ואין למשקיעים בעולם שום עניין מהותי בה. הריבית על האג"ח תעלה כמעט מייד. לארצות הברית יש מרחב תמרון ומכאן, גם מרחב התאבדות.

כפי שכתבתי בהקשר של אימפריות עבר: "מדיניות אוהדת להשקעה ולשיפור כלכליים ורעיונות של תחרות ומסחר חופשי אומצה כמעט תמיד במדינות שסבלו מחולשה 'פיזית' בולטת, כמו שטח מוגבל, אדמה פוריה פחות, היעדר משאבים טבעיים, בידוד גאוגרפי, פני שטח קשים, וכדומה. שליטיהן של מדינות רחבות־ ידיים ועשירות בהון ובמשאבים ― כמו צרפת תחת שלטון בית־בורבון במאה השבע־­עשרה והשמונה־עשרה, או האימפריה הספרדית והמרכז אירופית שתחת שליטת בית האבסבורג, העדיפו לשמר את כוחן באמצעות חלוקת הכספים והמשאבים לנאמניהם. ממלכות אלו היו שבויות ביד הסברה כי יש להן חלופות פחות כואבות ופחות מסוכנות מתחרות חופשית."

למזלנו, ישראל זבת חלב ודבש בלבד.
 
 
 
 
לא יודע אם התאבדות או לא
7/11/2012
נכתב על ידי שאול

אבל הדיון ב"פער במרחב התמרון הפיננסי" היה החלק הכי מוצלח ומשכנע בספר.
 
 
 
 
ואולי זה הפוך? אולי דווקא לאובאמה יהיה קל יותר לקצץ בהוצאות, ולפתוח את השוק?
7/11/2012
נכתב על ידי עמי, ת"א

בישראל, כידוע, לממשלה קל יותר לממש את המדיניות של האופוזיציה. לשמאל קל יותר לצאת למלחמה, בעוד שלימין קל יותר למסור שטחים. ככה קל יותר לגבש הסכמות, ולבצע מהלכים בלי אופוזיציה שתזנב בך.
איך זה בארה"ב? אולי דווקא לאובאמה יהיה קל יותר לקצץ בשקט בהוצאות, משום שהוא נחשב ל"חברתי" יותר, ולא קפיטליסט אכזרי כמו רומני, ובעיקר משום שבאמת, אין כסף. אובאמה אולי לא מבין הרבה בכלכלה, אבל הוא לא טיפש.
 
 
 
 
ובכל זאת - ההשוואה לישראל...
8/11/2012
נכתב על ידי Zak

מי שכותב משפט כמו:

"כמעט בלתי־אפשרי להביא לשינוי משמעותי בתקציב מדינות הרווחה המערביות, בהתחשב במערך הכוחות הפנימי בהן. הסיכויים ליצור קואליציה של שינוי, כל עוד המצב עדיין אינו נתפש על־ידי רוב האנשים כעל עברי־פי־פחת, הוא זעיר: קבוצת המוטבים גדולה מדי, וכוחה הפוליטי כמעט ואינו ניתן למיגור. בפועל, לא רק שנעדרת הכרה מלאה בחומרת המצב, יש עדיין סיעה נרחבת, נכבדת ושליטה במערכים הפוליטיים, הממשיכה להאמין כי הרחבת התקציב והגדלת הגירעון (באופן זמני, לכאורה) עשויה להביא לשיפור המצב. "

מסקרן אותי לדעת מה דעתו על:

http://www.youtube.com/watch?v=aToQd8tp-Cw

(למרות האיכות הבינונית, הייתי ממליץ לראות את כל ארבעת החלקים, וגם סרטונים אחרים עם דן בן דוד)
 
 
 
 
וחוצמזה אורי...
8/11/2012
נכתב על ידי Zak

נראה לי שאתה הבלוגר הראשון בהיסטוריה הקצרה של הבלוגינג שלא רוצה לאפשר למה שיש לו לומר להיות מופץ בקרב הקהל הרחב. בלי עדכוני RSS? בלי כפתור שיתוף לפייסבוק? קצת מוזר (וקצת חבל) שמישהו שמשקיע כל כך הרבה בבלוג לא משקיע בדברים די בסיסיים מעין אלה.
 
 
 
 
דן בן דוד
8/11/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

דן בן דוד סובב עם התובנות שלו כבר שנים רבות ואפשר להסכים או לא להסכים עם האבחנות (עם חלקן אני מסכים; חלק אחר שגויות לדעתי), אבל הבעיה עם הדברים היא ביישום.

לצורכי יישום התכנית של בן דוד יש צורך בשני דברים: א) כסף לממן זאת. ב) תכנית פעולה ברורה. בתחום המימון ההצעה שלו היא הגברת המיסוי והגברת האכיפה כל מיסוי כדי לתפוס את "הכסף השחור" האגדי. לא ברור איך הגברת המיסוי כדי 'ללכוד' מעלימי מס חרדים או ערבים אמורה להקטין פערים.

החלק השני ביישום הוא תכנית פעולה ברורה, ומדבריו של בן דוד עולה ניחוח של תכנית ביל"מ - בשביל זה יש לכם מהנדסים. הוא מדבר על כך (חלק ג') ש"מדינה דמוקרטית היא בכל זאת פטרנליסטית" ומציע לאכוף לימודי ליבה. אבל מעבר לזה הפתרונות אמורים להימצא על־ידי "ועדת מומחים" שתדע מה לעשות. בתכניות אין למעשה שום תוכן: החינוך שלנו גרוע ולכן מה שצריך לעשות הוא לשפר את החינוך! אי השוויון גדל ורמת החיים נסוגה? הפתרון הוא בהקטנת השוויון ("רווחה צודקת") ובהעלאת רמת החיים! התשתית התחבורתית ירודה? צריך לשפרה! הצפיפות בבתי-החולים גדולה? עלינו לשנות זאת וליצור "שירותי בריאות טובים לכל"!!
 
 
 
 
על אסונות ומניעתם - לעמי
8/11/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לעמי, כתבת:

בישראל, כידוע, לממשלה קל יותר לממש את המדיניות של האופוזיציה. לשמאל קל יותר לצאת למלחמה, בעוד שלימין קל יותר למסור שטחים. ככה קל יותר לגבש הסכמות, ולבצע מהלכים בלי אופוזיציה שתזנב בך.



איך זה בארה"ב? אולי דווקא לאובאמה יהיה קל יותר לקצץ בשקט בהוצאות, משום שהוא נחשב ל"חברתי" יותר, ולא קפיטליסט אכזרי כמו רומני, ובעיקר משום שבאמת, אין כסף. אובאמה אולי לא מבין הרבה בכלכלה, אבל הוא לא טיפש.



לאובמה בוודאי יהיה הרבה יותר קל ליישם תכנית 'אכזרית' בתחום הכלכלי - ניסיוננו הוא שפוליטיקאים נכנסים לפוליטיקה כדי לשלוט - היעדים הם בעלי חשיבות משנית. הקוץ באליה, מנקודת מבט זו, היא שכאשר שליט נבחר מחדש, אין לו שום סיבה אמיתית לשנות את התנהגותו ואת יעדיו.

אובמה אכן לא מבין בכלכלה - ואולי זו נקודת המפתח. בניהול מערכת שאת אופן התנהגותה אינך מבין, אתה נוטה להיעזר במומחים ולאמץ מתכונים הנשמעים לאוזניך הערלות טוב, כשאתה משלב בין צעדי מדיניות מומלצים לפחות מומלצים לפי שיקולים פוליטיים - התוצאה, כמעט תמיד, הרסנית.

לדוגמה, כאשר בגין עלה לשלטון בשנת 1977, הוא אימץ בחום ובשמחה את ה"ליברליזציה" בה דגלו מזה שנים הליברלים שבליכוד. זה היה סדר היום של ארליך, מודעי וחבריהם - ולבגין, שלא הבין בכלכלה, לא הייתה שום בעיה לאמץ את ביטול ההגבלות על מטבע חוץ, ששימחו את תושבי ישראל. אבל, ליברליזציה בישראל של 1977 לא יכלה להתבצע כשלעצמה, בלי לדאוג לכך שהתקציב יאוזן והאינפלציה תיבלם - אלא שאלו היו דברים שתבעו התמודדות עם צעדים חביבים פחות על הציבור (צמצום הוצאות, פגיעה במנגנוני רווחה), למנוע ממנו תכניות שהתחבבו עליו ("שיקום השכונות") בלי שבעין יש "קטסטרופה" התובעת צעדים דחופים.

התוצאה: בגין העדיף להימנע מהתמודדות עם הבעיה, ולגלגל אותה הלאה. כך גם בהמשך: הבנקים עסקו ב"ויסות" עד כדי התמוטטות? משרד האוצר הניח לבעיה להתבשל במשך שנים, עד שהבנקים כולם קרסו והולאמו (1983). האינפלציה גאתה? נתנו לה לגאות משך שנים, עד שהכלכלה קרסה באופן מוחלט. בשנת 2000 היה גירעון קטן מהצפוי, בגלל שההוצאה הייתה מרוסנת וההכנסות היו גדולות מהצפוי. כתוצאה מכך, הממשלה בישראל בזבזה כספים ועם נפילת ההכנסות בשנת 2001 נוצר בור תקציבי גדול (כ-60 מיליארד שקל בגירעון). רק כשהמצב הפך "קטסטרופה" ננקטו צעדים לצמצום הגירעון... ואז כשהוא אכן קטן, מיד התחילו להגדיל אותו שוב, וכן הלאה.

ניתן לומר שאובמה רואה אכן "קטסטרופה" בעיניים - אבל למעשה הוא לא. הוא משוכנע שאם זה עבד עד היום ולא קרה אסון, כי אז לא יקרה אסון.
 
 
 
 
למה קיצוץ בהוצאות ומניעת אינפלציה הם תנאי מקדים לליברליזציה?
9/11/2012
נכתב על ידי ליכודניק

 
 
 
 
ליברליזציה ושות'
9/11/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

קיצוץ הוצאות וריסון האינפלציה הם צעדים הכרחיים בליברליזציה, שכן אם אתה מאפשר סחר חופשי במטבע חוץ והדבר הטוב ביותר שאזרחי המדינה יוכלו לעשות הוא לזרוק את המטבע המקומי לטובת מטבע זר... ובכן.
 
 
 
 
לא הבנתי מה בא אחרי השלוש נקודות
9/11/2012
נכתב על ידי שאול

יזרקו את המטבע המקומי ויקנו מטבע זר.... ו?

מחירו של המטבע הזר יעלה, עד שאנשים יחליטו שבמחיר הזה המטבע המקומי עדיף. בדרך זה יגדיל את הייצוא ויקטין את הייבוא. נו? מתי הקטסטרופה?
 
 
 
 
מדוע שיחליטו שהמטבע המקומי עדיף?
9/11/2012
נכתב על ידי גונזו

אם מצד אחד הממשלה מדפיסה שקלים חופשי על הבר ומהצד השני מאפשרת מסחר חופשי במטבע זר הרי שערכם של השקלים פשוט יורד לאפס. איזה סיבה יש להחליט שעדיף להשתמש במטבע המקומי, אם אתה לא חייב?
 
 
 
 
עד לאפס אנחנו מדברים
9/11/2012
נכתב על ידי שאול

כאילו, זימבבואה. לא בטוח שזה לרוונטי למצב של ישראל אפילו בימים הכי קשים של האינפלציה, אבל נזרום לרגע. באנו כדי ללמוד. אז ערך השקל יורד לכמעט אפס.

אז איך בדיוק הישראלים יקנו מטבע זר? מי ימכור להם? מי יסכים למכור מטבע זר כדי לקבל מטבע שערכו אפס?

במקרה כזה ליברליזציה לא תשנה, כי אף אחד לא יסכים לסחור במטבע שלך בכל מקרה.
 
 
 
 
אתה צודק
9/11/2012
נכתב על ידי גונזו

ערך המטבע לא ירד לאפס. הוא רק איבד 0.9999 מערכו. הבדל גדול.
 
 
 
 
זה לא היה עיקר הטענה
9/11/2012
נכתב על ידי שאול

עיקר הטענה הוא שאם המטבע מאבד מערכו, אף אחד לא יסכים לקנות אותו, ואז אזרחי ישראל יכולים נורא נורא לרצות לזרוק את המטבע המקומי ולהשתמש בדולרים - אבל הם לא יוכלו לעשות את זה. הם לא יוכלו לקנות דולרים.

חוצמזה - הבה לא נסחף. בישראל הייתה אינפלציה חמורה, מאות אחוזים, הכל נכון. אבל השקל לא הפך להיות מטבע לא רלוונטי כמו בזימבבואה.
 
 
 
 
באיזה מובן *לא* זרקו את השקל?
9/11/2012
נכתב על ידי גונזו

האם לא נקבו כאן מחירים בדולרים? יש בישראל חוק הדורש נקיבת מחירים בשקלים בדיוק בגלל הנוהג הזה, עד לפני חמש שש שנים היו כל מחירי השכירות נקובים בדולרים, שריד לאותם ימים.
האם הישראלים זנחו לחלוטין את השקל. לא. אבל לא בגלל שזה בלתי אפשרי. אלא משום שזה היה בלתי חוקי ומשום שלשקל היה עדיין ערך שיורי כלשהו (למשל, אתה חייב לשלם מיסים בשקלים וזה כשלעצמו יכול לייצר ביקוש מסויים לשקלים)
באשר לעיקר טענתך, אם אני מבין נכון היא מסתובבת סביב ההנחה שהדרך היחידה להשיג דולרים היא קנייתם באמצעות שקלים אבל זה פשוט לא נכון.
לאנשים היו יתרות בדולרים, אנשים יכולים לעבוד תמורת דולרים, אנשים יכולים לסחור ברכוש תמורת דולרים, ליצא תמורת דולרים וכו.
איפוס ערכו של השקל היה בהחלט פוגע קשות בחסכונות שקליים ומקשה על ניהול העסקים אבל, במידה ולא היו מגבלות חוקיות שמחיבות החזקת שקלים, ניתן היה לעבור לשימוש במטבע אחר. במידה לא מבוטלת, זה היה הנתיב עליו עלתה ישראל.
 
 
 
 
או.קיי הבנתי
9/11/2012
נכתב על ידי שאול

לה יודע עם המקורות שציינת יספיקו כדי אשכרה לעבור משימוש בשקל לשימוש בדולר על בסיס רחב - אפילו אלה שנקבו מחירים בדולרים בישראל קיבלו בעיקר שקלים כתשלום. אבל בכל מקרה -

ואז מה הבעיה?

יש ליברליזציה+אינפלציה, ואנשים עוברים לשימוש במטבע אחר. אם בכלל, הליברליזציה היא תרופה מסוימת, לא מושלמת, אבל קצת תרופה לאינפלציה. עוברים לעבוד עם דולרים. איפה הבעיה עם זה. מה אמור לבוא אחרי ה "ובכן..." בהערה המקורית של אורי?
 
 
 
 
אובמה רוצה להעלות מסים על עשירים
10/11/2012
נכתב על ידי עמוס

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4303319,00.html
 
 
 
 
עוד אובמה רוצה להעלות מסים על עשירים
10/11/2012
נכתב על ידי עמוס

http://www.themarker.com/wallstreet/1.1860807
 
 
 
 
אני לא אורי אבל נדמה לי שמה שבא אחרי ה"ובכן" הוא פשיטת רגל
10/11/2012
נכתב על ידי גונזו

האם זו בעיה?
לי נראה שכן.
 
 
 
 
אבל פשיטת הרגל לא נובעת מהליברליזציה
10/11/2012
נכתב על ידי ליכודניק

ליברליזציה זה תמיד טוב. זה שמדיניות פיסקלית/מוניטרית לא אחראית גורמת לפשיטת רגל זה דבר אחר...
 
 
 
 
על חישוב הכנסות
11/11/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

לגבי שיטת חישוב ההכנסה והתמ"ג, אם אתה מחשב את ההכנסה הלאומית (בשנת 2007, בערך 673 מיליארד שקל) ומפחית ממנה את ההוצאה ליבוא (שהיא הכנסה שהגיע לידיהם של אנשים בחו"ל), שהסתכמה ב-299 מיליארד שקל יוצא לך סכום של 374 מיליארד שקל - זאת בהשוואה לסכום כלל הכנסות שציינתי בגובה 397 מיליארד שקל. הסטייה מהנתון שלי היא בשיעור של פחות משישה אחוז.

גם אם אתה מחשב את ההוצאה הצרכנית נטו (כלומר, כלל הכסף שהיה זמין כהכנסה בניכוי השיעור שהופנה כהשקעה) אתה מקבל סכומים דומים, בסטייה דומה.
 
 
 
 
התגובות התבלבלולולולו
11/11/2012
נכתב על ידי שאול

1. אם מחסירים את ההכנסות מייבוא, שהן הכנסות של מישוה אחר, אז צריך להוסיף את ההוצאות של האחרים על הייצוא. זו זהות הגדרתית. כך הגדירו את התמ"ג. סך ההכנסה הנובעת שווה לתמ"ג.

2. לנושא ה"אינפלציה+ליברליזציה" - איך ממירים שקלים ברגע האחרון לפני קניית המכונית? מכניסים אותם לתנור ואחרי 42 דקות בחום בינוני הם הופכים לדולרים? אל תהיה לי פה תב"י. אין דבר כזה "להמיר" שקלים. יש למכור שקלים ולקבל תמורתם דולרים. אם השקל מתרסק, והוא אכן התרסק, זה יהפוך להיות יותר ויותר קשה. (מאידך, תהיה לזה השפעה על כדאיות הייצוא וכל זה. פחות רלוונטי לענייננו)

טוב, בוא נהיה קונסטרוקטיביים לרגע. בלב הטיעון שלך יש משהו. הרי יש עקומת לאפר לאינפלציה. סך הכסף שהציבור רוצה להחזיק מתואם שלילית עם האינפלציה (או לפחות זה נראה סביר שזה המצב), וכיוון שסך הכסף הוא בסיס המס של מס האינפלציה (כמו שסך העבודה היא בסיס המס של מס הכנסה, סך הרווח החברות הן בסיס המס של מס חברות, וכו'), אז יש נקודה שמעבר לה העלאת שיעור המס (העלאת האינפלציה) תגרום לירידה גדולה יותר בבסיס המס (הכסף שהציבור מעוניין להחזיק), וסך ההשפעה תהיה ירידה בהכנסות הממשלה ממס האינפלציה.

אני לא לחלוטין פוסל את האפשרות שליברליזציה יכולה להזיז מטה את הנקודה שהחל ממנה ההכנסות של הממשלה מאינפלציה מתחילות לרדת. אני רק לא מבין בדיוק איך.
 
 
 
 
המשך
12/11/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

התבלבלו לך ההגדרות, דומני.

אני טענתי, במקור, כי כדאי לחשב את נטל המס הממשי לפי היקף ההכנסות שבכיסם של האזרחים בפועל, אל מול גובה המס שהם משלמים (397 מיליארד מול 265 מיליארד, נכון לשנת 2007).

אתה ענית כי לצורך החישוב צד ההכנסות צריך להיות התמ"ג, לפי מדידות האומדות את התמ"ג לפי כלל ההכנסות של תושבים. המדידות האלו, נכונות ככל שתהיינה, אינן רלוונטיות, עם זאת, לצורך חישוב נטל המס - נטל המס יכול להיות מחושב אך ורק לפי הסכום המצוי בכיסיהם של התושבים וניתן למסותו.

אם אני מבין נכון צריך להוריד מכלל ההכנסות את הסכומים שהועברו על-ידי התושבים לאנשים שאינם משלמים מס בישראל ואת הסכומים שהושקעו כדי לקבל את סכום ההכנסה הניתנת למיסוי, שהיא מה שאני מבקש למצוא. מכל מקום, החישוב שלי מתבסס על החישוב של כלל הכנסות התושבים מכל המקורות של מנהל הכנסות המדינה - וזה נראה לי בסיס איתן דיו לחישובי.

=======
2. מי זה או מה זה תב"י?

2א. לדעתי זה לא עובד בדיוק לפי עקומת לאפר לאינפלציה. בכל אופן, היחס לא ממש ישר. מניסיון האינפלציה הדוהרת בישראל, השלבים בהתנהגות הציבור היו:
א. הצמדה של המשכורות ואחר כך מגוון הולך ומתרחב של מוצרים למדד. בשל העובדה שאחזקת מטבע זר הייתה בלתי חוקית לפני הליברליזציה, הוא זלג אל השוק בעיקר דרך "שוק לילינבלום." השוק השחור היה אמצעי שגור, כמעט הכרחי, בפעולות מסוימות.
ב. גידול הדרגתי, אך מובהק, בחסכונות ובנכסים שהוחזקו במטבע זר או במתכות.
ג. עם פרוץ הליברליזציה, הותרה החזקת חשבונות במטבע זר והמטבע נויד באופן חופשי מול הדולר. כדאי להזכיר כי האינפלציה הייתה אז כבר 48 אחוז בשנה. הנוכחות של הדולר בשוק ממש לא הייתה גדולה גם כאן, אך התפתחה מאוד "חשבונאות כפולה" ביחס לכל המוצרים - המחיר שולם בשקלים, אך נמדד והושווה באופן קבוע לשער הדולר. כלומר, השימוש בשקלים לא פחת במידה משמעותית (אף כי הוא פחת), אבל הכל נאמד מול הדולר באופן קבוע. הליברליזציה תרמה כאן בהופכה אחזקה בדולרים לפופולרית הרבה יותר.
ד. עם העליה המסיבית באינפלציה התרחבה מאוד הנקיבה בדולרים בכל המובנים. לדוגמה, משכורות נמדדו בדולרים. הייתה פופולריות עצומה גם לחשבונות פת"ם (פקדונות תושב מקומי = פקדונות במטבע חוץ). בשלב זה, כמעט כל הדברים היו נקובים גם או רק בדולרים.
ה. זה השלב שאליו לא הגענו: אובדן אמון של הציבור באופן מוחלט בשער הדולר הרשמי ו/או אינפלציה בלי שליטה - במצב זה הציבור לא מוכן לקבל תשלום שלא בדולרים ממש. כאמור, לא הגענו לשלב זה בישראל - רק התקרבנו אליו.
 
 
 
 
עדיין לא הבנתי במה הליברליזציה "הזיקה" אז.
12/11/2012
נכתב על ידי ליכודניק

 
 
 
 
אובמה יאלץ להתעשת כמו הולנד
13/11/2012
נכתב על ידי עמוס

http://www.themarker.com/wallstreet/1.1859024