הנשיא רומני
 
Facebook עמוד הספר (שלי! החדש!) בפייסבוק
very small קנייה מקוונת (בהנחה קורצת)




אם הסקרים אינם משקרים, הנשיא הבא של ארצות־הברית יהיה מיט רומני. אם הסימנים המקובלים אינם מוטעים לחלוטין, הוא גם ינצח את הנשיא המכהן, ברק אובמה, בפער גדול. המצב הנוכחי, עם תום הוועידה הרפובליקנית, מצדיק מאמץ נואש מצד אנשי אובמה. נדמה, עם זאת, כי הם עדיין שרויים תחת הרושם שמצב הדברים שונה מאוד.

הסקרים משקרים?
מבט אל סקרי דעת הקהל (באדיבות ריל-קליר פוליטיקס) בין מצביעים שסביר-להניח-שיצביעו מורה על פער מזערי בין אובמה לרומני:

Romney vs Obama

ממוצע כלל 77 הסקרים הכלולים במניין מצביע על יתרון של פחות מחצי אחוז לאובמה (46.05 מול 45.6), כשבעשרת הסקרים האחרונים מסתכם היתרון ב-0.1 אחוז (45.8 מול 45.9). לפי ממוצע ריל-קליר פוליטיקס, הכולל גם סקרים בקרב מצביעים רשומים ולא רק מצביעים רשומים שסביר-להניח-שיצביעו, היתרון מסתכם עתה ב-0.1 אחוז. כל אלו, במקובץ, מצביעים על־כך שהיתרון ממנו נהנה עתה אובמה הוא זעיר ונמצא עמוק בתוך תחומה של הטעות הסטטיסטית. עבור נשיא מכהן, זו סיבה לדאגה עמוקה.

סיבה עמוקה אחת לדאגה היא סטטיסטית טהורה: נשיא מכהן זוכה, בדרך כלל, לתמיכה בשיעור דומה לזה של אלו המתייחסים אליו בחיוב מבין הבוחרים. יש לעתים תנודות חזקות לקראת יום הבחירות, אך הן מצומצמות משסבורים בדרך כלל. ערכתי השוואה בין שיעור התמיכה בנשיאים שעמדו לבחירה חוזרת בחמישים השנים האחרונות חודשיים לפני הבחירות, ושיעור ההצבעה להם ביום הבחירות. הסמיכות בין הנתונים גדולה מאוד:

המועמד
חודשיים לפני הבחירות
ביום הבחירות
ג'ונסון 1964
60.9
61.1
ניקסון 1972
60.5
60.7
פורד 1976
48
48
קרטר 1980
37
41
רייגן 1984
57
58.8
בוש 1992
39
37.5
קלינטון 1996
53
49.2
בוש 2004
52
50.7
ממוצע
50.925
50.875


הפער בין מספר האנשים שהכריזו כי יצביעו עבור מועמד מסוים כמה חודשים לפני הבחירות, לבין מספר האנשים שהצביעו עבורו בפועל קטן מאוד. לרוב האנשים הייתה דעה מגובשת למדי על נשיאם, שכן היו להם כמה וכמה שנים לגבש אותה: טווח הסטייה לחיוב או לשלילה קיים בעיקר אצל המועמד שמנגד, לא אצל הנשיא. במלים אחרות, ניתן להתייחס למספר הבוחרים המתייחסים לנשיא בחיוב כמעין 'פוטנציאל מרבי' של מצביעים, כשהתוצאה הסופית תלויה יותר ביריביו.

הוועידה הרפובליקנית שנערכה בטמפה בסוף אוגוסט הצביעה על התלהבות רבה בקרב הרפובליקנים: אחרי התלבטויות ממושכות, ואחרי מינויו של פול ריאן למועמד למשרת סגן הנשיא, ניתן היה לחוש בהתלהבות רבה וזו תתבטא ביום הבחירות. על הפער בין רמת ההתלהבות של הדמוקרטים לזו של הרפובליקנים עמד גם מייקל מור, במאי הסרטים התיעודיים, כאשר ציין שהדמוקרטים ייגשו לקלפיות באנחה ובלי התלהבות רבה:



פער ההתלהבות הוא בעל חשיבות קריטית במרוץ צמוד. ביום הבחירות המנצח הוא בדרך כלל זה שעומדים לרשותו פעילים נלהבים ונמרצים, הנכונים להביא את מרב המצביעים הפוטנציאליים לקלפיות. לרפובליקנים יש סיכוי למצות את הפוטנציאל שלהם ביום הבחירות. למטה אובמה, הרבה פחות.

המצב הנוכחי
וועידת הרפובליקנים בטמפה, למינויו של רומני כמועמד למשרת הנשיא, לא רק ששיפרה את מעמדם של הרפובליקנים בסקרים, אלא גם שחררה כספים: כמועמד ממונה באופן רשמי, רשאי עתה רומני להוציא כמות הרבה יותר גדולה של כסף. אובמה השקיע עד עתה סכומי עתק במודעות ובתשדירים במדינות המפתח, שעה שתקציביו של רומני היו מוגבלים, ועיקר התעמולה באה מארגוני תמיכה (Super PAC).

יש תריסר מדינות מפתח, בהן יחסי הכוחות שקולים מאוד, ולכן השקעה בשכנוע מצביעים כדאית מאוד: אוהיו, וירג'יניה, פלורידה, איובה, צפון קרולינה, קולורדו, נבדה, מיזורי, וויסקונסין, מישיגן, פנסילבניה וניו־המפשייר. בפנסילבניה נהנה אובמה מיתרון של 8 אחוז, בניו המפשייר מיתרון של 3.5 אחוז ובנבדה מיתרון של 3.3 אחוז. רומני נהנה מיתרון של 6 אחוז במיזורי ומיתרון זעיר (0.7 אחוז בצפון קרוליינה). בשאר המדינות היתרון הממוצע של אובמה הוא כאחוז. הפרש כה זעיר במדינות המפתח, אל מול נחיתות תקציבים (וכנראה גם ארגונית) מצביע על נזילות רבה במצבו של הנשיא.

המצב הנוכחי, לפי מיפוי הסקרים של "ריל-קליר פוליטיקס" מציב את אובמה עם 221 צירים (נוטים לאובמה או בטוחים לאובמה) ורומני עם 191 צירים. יתרונו של אובמה כאן טבעי למדי, שכן מגרש הבית שלו, החוף המערבי וצפון־מזרח המדינה, עם מדינות עתירות אוכלוסין כמו ניו־יורק, קליפורניה וניו ג'רזי, שוכן לבטח בכיסו. בתחום המדינות ה'בטוחות' אובמה מתחיל את המניין כשבכיסו כבר 142 צירים, שעה שלרומני יש בכיסו רק 76.

Obama vs. Romney


מבחינה אלקטורלית, דומה המצב היום לזה שנוצר בשנת 2000: אל גור, המועמד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, זכה אז במדינות החוף המערבי וניו־מקסיקו, בכל מדינות צפון־מזרח ארצות־הברית (לבד מניו־המפשייר, הנוטה מסורתית לרפובליקניות) ובמדינות התעשייתיות ברובן של צפון המערב־התיכון (מינסוטה, וויסקונסין, אילינוי, מינסוטה ואיובה). זו הייתה תמונת המצב, בשינויים קלים, גם בשנת 2004.

עתה, דמיינו מצב בו רומני זוכה בפלורידה, בדרום קרוליינה, בוירג'יניה, באוהיו ובנוואדה (חמש מהמדינות המוטלות בכף), שעה שאובמה זוכה בשבע מדינות המפתח האחרות. במקרה כזה, ייהנה רומני מרוב צר של 272 צירים.

Obama vs. Romney

רומני יכול לזכות גם במקרה בו יפסיד את אוהיו ואת פלורידה, אם יזכה בשאר המדינות.

Obama vs. Romney

התסריט האופטימי מבחינת רומני הוא זכייה בארבע מדינות מפתח: צפון קרוליינה, וירג'יניה, פלורידה ואוהיו. ניצחון בארבעתן יציב אותו בעמדה נוחה, בה ניצחון אפילו באחת ממדינות המפתח האחרות יציב אותו בעמדת ניצחון.

Obama vs. Romney

נאורים מול גזענים
אך המכשול הגדול של אובמה אינו רומני אלא דווקא אובמה. אחת התופעות המעניינות ביותר ביחס למפלגה הדמוקרטית היא בועת המידע שיוצרים מועמדיה ואנשיה סביבם. מבקרת הסרטים של ניו־יורק טיימס, פולין קייל המנוחה, התפרסמה בתהייה כיצד זה יש המצביעים לניקסון, שעה שהיא עצמה אינה מכירה אף אדם המצביע עבורו. תהייתה של קייל הייתה לסמל ניתוקם של תומכי המפלגה הדמוקרטית, ובייחוד הליברלים מביניהם, מהעולם הממשי.

נתק כזה אופייני לאנשים החיים בתוך קהילות סגורות, שאינן באות במגע עם תפישות עולם שונות, רגישויות שונות או אופני חשיבה שונים. בישראל ניתן למצוא לא מעט קהילות כאלה: חלק מהיושבים בהתנחלויות, רבים מתומכי מרצ, תושבי קיבוצים, חלק מהחרדים, מצביעי חד"ש וכדומה. במקרים רבים, בידוד רעיוני מחד (כולם ביישוב שלי מצביעים באופן דומה; מכל האנשים שפגשתי בהפגנה אין אפילו מצביע אחד לביבי) והנגדות מלאכותיות (אצלנו זו ארץ ישראל האמיתית—במדינת תל־אביב כולם מושחתים; אצלנו יש אנשים חושבים—המצביעים של ש"ס וביבי הם מטומטמים; אנחנו, הנאורים, תומכים באובמה. מי שמתנגדים לו הם גזענים חשוכים) מחזקים את החושב המבודד בתפישתו, ומאפשרים לו לחמוק מדיסוננס קוגניטיבי: אם אנשים חושבים אחרת ממני, אין לי כל צורך לבחון אם אני צודק או לא, כי מי שחושב אחרת ממני הוא טיפש, מוסת או מושחת.

ביטוי יפה לתפישת עולם זו נותן ג'יימס בואי, בטור הקורא לדמוקרטים להתעורר פן רומני:

בשלוש וחצי השנים האחרונות המפלגה הרפובליקנית הפכה למפלגה צרה להחריד. היא הומוגנית להחריד—87 אחוז לבנים, 52 אחוז גברים ו-53 אחוז מבוגרים מגיל חמישים, לפי נתוני פיו ריסרץ' סנטר האחרונים. זה משום שהמדיניות והרטוריקה שלהם גרמו לניכור בקרב שחורים, בני אמריקה הלטינית, הומואים, צעירים, נשים ומשכילים.


המפלגה נקטה עמדות קיצוניות נגד זכויות התרבות, שוויון ללסביות והומואים, ופלורליזם דתי... ובזמן הוויכוח על תקרת החוב, הסיעה בקונגרס החזיקה בכלכלה בת ערובה לדרישות אבסורדיות...

בהתחשב בכל אלו, משקיף מזדמן היה בוחן את המפלגה הרפובליקנית היום ומגיע למסקנה שאין לה סיכוי מול אובמה בנובמבר. אבל מבט קצר בסקרים מורה אחרת. בכל ממוצע של סקרים, רומני קרוב מאוד לאובמה במרוץ לנשיאות.

או, במלים אחרות: אדם נבון היה חייב להגיע למסקנה שהרפובליקנים רעים והדמוקרטים טובים והסיבה לכך היא שהרפובליקנים הם גברים לבנים, גזענים, הומופוביים ובורים.

הערה בצד: הנתונים עליהם מבוססת הקביעה של בואי, נתוני פיו ריסרץ' שונים מאוד מאלו עליהם הוא מצביע. לדוגמה, לפי נתוני הסקר דווקא לרפובליקנים יש יתרון קטן בין בעלי תואר מכללתי (מבין הלבנים) ודווקא הדמוקרטים הם הנהנים מיתרון בין בני חמישים ומעלה.

בידוד קטלני
לא קשה למצוא דוגמאות לבידוד המחשבתי של הדמוקרטים. למשל, פגי נונן השנונה ב"וול סטריט ג'ורנל" יעצה לרומני לעקוץ את אובמה:

הנשיא אובמה אינו יכול לשאת כאשר מלגלגים עליו. גאוותו לא תניח לו, הערכתו העצמית הנפוחה לא תוכל לשאת בדיחה על חשבונו. אם מר רומני יוכל לגיש כמה שורות משעשעות מאוד על ההנהגה של הנשיא, מר אובמה ישתגע.


רומני שעה לעצתה, במידת מה, כאשר אמר בנאומו:

הנשיא אובמה הבטיח להתחיל להאט את עליית האוקיינוסים ולרפא את כדור הארץ. ההבטחה שלי היא לסייע לכם ולמשפחתכם.


זו הייתה עקיצה לא שנונה במיוחד, על אמירה רברבנית של אובמה אחרי בחירתו ("זה היום בו גאות האוקיינוסים תתחיל להאט מהלכה"), אך התגובה לה בקרב מדבררי אובמה הצביעה על עצם ההעזה ללגלג כמוקד העניין. ניק קריסטוף מ"ניו יורק טיימס" צייץ: "נאומו של רומני הטריד אותי בלעג שלו לעניין הימים הגואים/שינוי האקלים. הזלזול היה פשוט מזעזע." בבלוג של רייצ'ל מדו טען סטיב בנן:

ההיבט שהדהים בדבריו של רומני היה הבורות. הרפובליקנים התייחסו לעליה ברמת פני הים כשורת בדיחה, כאילו עצם הרעיון של התמודדות עם משבר האקלים הוא מגוחך, ואלו שמתייחסים לכך ברצינות הם טפשים הראויים ללעג... הקהל הרפובליקני הבין את הרמז, וממש צחק על מאמציו של אובמה להתמודד עם ההתחממות הגלובלית.


ההשוואה של רומני נועדה להצביע על ההבדל בין אובמה, החושב במונחים רחבים, גלובליים, יומרניים וכלליים ומבטיח הבטחות שאין בכוחו לקיים, לבין מי שמבטיח משהו צנוע יותר וקונקרטי יותר (רומני). מתקפתו של בנן ביטאה השתאות עצם העובדה שיש מישהו שחושב שמשבר האקלים שנוי במחלוקת או שיש מישהו שלועג למי שמציב אותו בדרגת חשיבות גבוהה יותר משיפור המצב הכלכלי. שנית, וחשוב יותר, היא ביטאה את תחושת הזעם שחשים דמוקרטים על־כך שמישהו מעז לתקוף את אובמה, ללגלג עליו או לזלזל בו. התקפה כזו, הם גורסים, היא תמיד גזענות.

מתקפה אחרת הייתה בנאומו בוועידה של הבמאי והשחקן קלינט איסטווד. בנאום שהיה לאגדה ול'מֶם' בתוך חמש דקות דיבר איסטווד דקות ארוכות אל כיסא ריק, שבו כביכול ישב אובמה:


איימי ארגטסינגר ב"וושינגטון פוסט" הצביעה על־כך שהדמוקרטים עטו בששון ובחמדה על נאומו של איסטווד כפשלה איומה. כך סבר גם ג'ון סטיוארט מ"הדיילי שואו."

השמחה הדמוקרטית הזו מעידה על ניתוק. איסטווד עלה על הבמה לא כפוליטיקאי אלא כייצוג של הרעיון שיש כוכבי קולנוע ובמאים התומכים ברפובליקנים. איסטווד לא התייחס לעניין ברצינות רבה מדי. הוא דיבר בלי טקסט כתוב (וכנראה, גם בלי טקסט מוכן), גמגם לא מעט והעביר מסר שלא תמיד היה ברור או חד. אבל הניסיון להוקיעו (או להללו) מעיד על אי־הבנה של עילת הבסיס של נאומו: להעניק לוועידה פוליטית, שבה עולה על הבימה שורה של נואמים שלא באמת מעניינים אף אחד מלבד פרשנים פוליטיים, מעט אבק כוכבים והרבה תשומת לב. את שניהם הוא עשה באופן מופתי, ועוד נתן שירות נוסף בהסוותו נאום בינוני להפליא של רומני. הוועידה השיגה תשומת לב, רעש ופרסום חינם, שכל הנאומים שנישאו בה קודם לכן לא השיגו.

כשהאבק ישקע, מה שיישאר בתודעת הציבור הוא שבוועידה הרפובליקנית הופיע הארי המזוהם ודיבר אל כיסא ריק שבו ישב אובמה והמשפט "כשמישהו לא עושה את העבודה, חייבים לתת לו ללכת." רווח נטו לרפובליקנים. הדמוקרטים (סיכום יפה כאן) לא הצליחו להתגבר על הרתיעה שלהם מעצם הרעיון של ביקורת על אובמה. דבריו של איסטווד הותקפו לא על תוכנם אלא על עצם הביקורת שהייתה בהם על אובמה.

דוגמה שלישית: הסרט "אמריקה של אובמה" (עליו כתבתי כאן) ממשיך להצליח (מקום 11 בכל הזמנים ברשימת הסרטים התיעודיים) והביא את הבדרן ביל מאהר להזמין לתכניתו את דינש ד'סוזה, יוצר הסרט. ביל מאהר בא עם תכנית: לשסע את דבריו של ד'סוזה בכל רגע אפשרי, כדי להגחיך אותו. המשימה עלתה בידיו לא רע, אך חשפה באותו זמן גם את אופן התגובה הטיפוסי לדמוקרטים רבים, כאשר מוצגת בפניהם דעה אחרת: להכחיש אותה. לתפישתו של ביל מאהר, אם יצליח להשתיק את ד'סוזה, הוא יצליח לגרום לתפישות של ד'סוזה להיעלם: הציבור יבין עד כמה רעיונותיו מגוחכים וידחה אותם.

דוגמה רביעית ואחרונה מהתקופה האחרונה הייתה בחירתו של פול ריאן מועמד למשרת סגן הנשיא. זו הוצגה ונתפשה על־ידי דמוקרטים כהימור נועז של רומני, הנדון לכישלון, שכן הבחירה מספקת נשק בידי הדמוקרטים: הם יתקפו את ריאן הצעיר, יחשפו עד כמה רעיונותיו מסוכנים וקיצוניים, ואז הציבור יבין עד כמה עצם הרעיון של תמיכה ברפובליקנים מגוחך.

במסע בחירות, בידוד מהמציאות הוא שגיאה קטלנית. בלי להחיל שיפוט ערך כלשהו על עצם הנושא (הופעתו של איסטווד, בחירתו של ריאן, סרטו של ד'סוזה או התחממות גלובלית), התפישה לפיה מי שמחזיק בדעה שונה משלך עושה זאת מתוך טמטום, צרות מוח או שחיתות מביסה את עצמה: היא גורמת למחזיק בה להשקיע מאמצים במקום הלא נכון (לשכנע מישהו שהוא טועה או לבייש אותו כמטומטם); ומביאה אותו לבודד את עצמו עוד יותר מדעות אחרות ומהבנת המציאות.

התפישה שביסודה הבחנה בין חכמים ונאורים (אנחנו) לטיפשים ומושחתים (הם) מובילה לשגיאות חמורות. במסע בחירות, במודע או שלא במודע, נוטים אנשי המטה לעסוק באופן אובססיבי ולהשקיע מאמצים רבים בניסיון "להראות לצד השני"—פעולה שאין בה תוחלת, המעניקה פרסום חינם לצד השני, וגורמת למי שמחזיק בתפישת 'חכמים מול טיפשים' להשתכנע כי אם "ניצח" בוויכוח מסוים, הוא השיג יתרון שישפיע על ההצבעה בקלפי.

הרעיון שביסוד מסע הבחירות של אובמה פשוט: להעלות מקבץ מתמשך של האשמות נגד הרפובליקנים ונגד רומני, כדי להפוך את הבחירות למסע האשמות הדדיות מתמשך. העיתונאי (הרפובליקני מאוד) ג'ורג' וויל חזה בשנינות כי בוועידת הדמוקרטים בשארלוט יתמקדו הדמוקרטים בשישה סעיפים: רומני עשיר, יש צורך בסגן נשיא רציני (ג'ו ביידן), הרפובליקנים שונאים נשים, האישה היחידה שהם אינם שונאים היא איין ראנד, הרפובליקנים נגד אמצעי מניעה והרפובליקנים נגד העלאת מסים לעשירים.

הטקטיקה הזו אינה חביבה ונעימה— בייחוד למי שנאלץ לצפות בהאשמות הקטנוניות משני הצדדים על השד-יודע-מה-זה-בדיוק-שהם-מדברים-עליו—אך לגיטימית. מסע בחירות כזה מעניק, להלכה, יתרון מסוים לבעל הכוח (הנשיא) משתי סיבות: א) הוא מסיח את תשומת הלב מנושאים לא רצויים (במקרה זה, כלכלה); ב) הוא מאפשר לנסות להכתים את המועמד שמנגד, כך שהציבור יעדיף, בין שני מועמדים מטונפים בבוץ, את זה שהוא מכיר.

אך טקטיקה כזו, כשהיא משולבת בתפישת 'חכמים ונאורים מול טיפשים וגזענים', נושאת עמה חולשה גדולה: מי שמנסה להכתים את המועמד שמנגד ותפישתו היא שהתומכים באותו מועמד הם טיפשים או מושחתים, נדון להרחיב את מתקפתו מהמועמד אל תומכיו. הטקטיקה הזו מביסה את עצמה פעם-אחר-פעם. המועמד המכתים משתכנע שמתקפתו צולחת, ושאנשים יתביישו להצביע עבור המועמד שמנגד בבחירות... עד שמגיע יום הבחירות, בו המצביעים בהם עלב נוהרים לקלפיות בהתלהבות כדי לשלשל פתקים לטובת המועמד שמנגד.

הבידוד מדעות סותרות מביא גם לשיקולים שגויים בנוגע לנושאים החשובים באמת לבוחרים. לדוגמה, עושרו של רומני (או איין ראנד או העלאת מסים לעשירים) הוא פגם בעיני דמוקרטים, אך אינו נתפש כפגם בעיני רוב הבוחרים. להפך, בעיני רבים מהמצביעים ה'מתנדנדים' יש ערך למועמד ש"יודע איך עושים כסף" או "מבין מה צריך לעשות." כשהמתקפה נגד רומני נתפשת כמתקפה נגד עצם רעיון ההתעשרות והעושר, היא גולשת במהרה למשהו שנשמע כמו מתקפה נגד הרעיון האמריקני של הזדמנות ותקווה.

אפשרות אחרת
נסו לדמיין טקטיקה אחרת. נאמר שאובמה היה פותח את מסע הבחירות שלו במסר כזה: "תשמעו, ניסינו וטעינו. הלכתי בדרך מסוימת, שחשבתי שתועיל ותשפר את מצב הכלכלה, אבל השיפור שהשגנו לא היה מספיק. בתחום מדיניות החוץ, המדיניות עבדה. בכלכלה, הרבה פחות. ישבתי וחשבתי, עם יועצים נפלאים, מה אנחנו יכולים לעשות שלא עשינו והגענו למסקנה שצריך לשנות כיוון, והנה התכנית שלי..." איני יודע אם מסר כזה היה עובד או מצליח (לפי היועץ הפוליטי מת'יו דאוד, על אובמה להעביר מסר דומה בוועידת הדמוקרטים) אך סגנון 'קלינטוני' כזה היה מספק כמה כלים חשובים למסע הבחירות: ראשית, הוא היה מנטרל במשהו את הביקורת על המדיניות הכלכלית של אובמה, שהרי הוא עצמו אומר: טעינו, עכשיו נשנה כיוון; שנית, הוא היה כופה על הרפובליקנים והמועמד שלהם להצטרף מאונס אל הנשיא במאמץ למצוא פתרון, או לפחות להעמיד פנים שכך הם עושים; שלישית, הוא היה מאפשר לנשיא לבקר את התכנית הכלכלית שמציעה המפלגה היריבה מעמדה של "שופט בלתי משוחד": יש בהצעה דברים מעניינים, הוא היה יכול לומר, ויש בה דברים שלדעתי לא יעבדו או שניסינו ולא עבדו. בואו נשב ונדבר על זה, ונמצא פתרון; רביעית, הוא היה מספק לדמוקרטים משהו חיובי שעליו יוכלו לדבר: יש תכנית. בואו נתאחד כולנו ונעשה אותה.

אבל אם תפישתך היא שהעולם נחלק לחכמים ונאורים מחד, ולגזענים טיפשים מאידך, עצם ההודאה בכך שהייתה מידה של אמת בטענות יריביך היא בלתי נסבלת. אצל אובמה, היא דבר שלא יעלה על הדעת וכך מסע הבחירות פועל לקטב ולפלג, מקשיח את המחנות ומעצים את המוטיבציה של היריב להצביע בנוסח "רק לא אובמה." הסקרים על אלו ה"מתנגדים בעוז" לאובמה לעומת אלו ה"תומכים בעוז" בו מצביעים על פער יציב של 15 אחוז לטובת אלו המתנגדים בעוז: המתנגדים בעוז מונים כ-45 אחוז מהאוכלוסיה. התומכים בעוז מונים כ-28 אחוז. אחוז ההתנגדות החזקה הגבוה והקבוע מעיד על הקיטוב שיוצר המסר.

חמור עוד יותר, הניתוק מוביל לאי־הבנת המסרים של הצד האחר. כשהועברה הרפורמה בבריאות ("אובמה-קר"), נתקלו הדמוקרטים בהתנגדות עיקשת של הרפובליקנים וברוב של מתנגדים מקרב הציבור. התכנית הועברה בכל זאת—ירצו או לא ירצו—מגובה באמירה שברגע שהתכנית תעבור, הציבור ילמד לתמוך בה. במקרה אחר, כשעלתה תנועת "מסיבת התה" היא הוצגה כ"זיוף" וכ"קיצונית," והתוצאות שהניבה עבור מועמדים שנטו לה בבחירות נתפשו כהתפתות של כסילים למסרים של פנטזיה.

בשני המקרים, נדחה מסר שרוב הציבור תומך בו, משום שלא תאם את התמונה הפנימית של דמוקרטים לגבי המציאות. ההתנגדות לרפורמה בבריאות, למשל, נותרה עקבית לאורך שנים, מהתקופה בה עבר ועד אחרי אישור החוק בבית המשפט העליון, אך התמיכה בו בקרב דמוקרטים, והתקווה ש"עכשיו הם יבינו כמה זה טוב" נותרה בעינה.

המסר המרכזי של הוועידה הרפובליקנית הובע על־ידי מרקו רוביו שאמר כי אובמה "מנסה רעיונות שאנשים הגיעו לאמריקה כדי להימלט מהם." הרפובליקנים הציבו עצמם כמייצגי מסר של חזרה ל"ייחודיות האמריקנית" ושל "אמריקה כרעיון" לפיהם (כך ג'נט דיילי ב"טלגרף") "אדם האחראי לגורלו, שאיפות אינדבידואליות ותחושה חזקה של קהילתיות, בניגוד לאמונה במדינה כמעיין כל הערכים החברתיים." המסר המרכזי של הדמוקרטים עד עתה היה שהרפובליקנים הם שקרנים וקיצוניים ורק רוצים להוריד את המס לעשירים. מסר כזה כמוהו כדחייה של המציאות והתעלמות מהקסם שמהלך הרעיון הרפובליקני על חלק נכבד מהציבור בארצות־הברית.

אמת או שקר?
אחת האמירות המעניינות בנאומו של המועמד לסגן הנשיא פול ריאן בוועידת הרפובליקנים בטמפה נגעה למפעל של ג'נרל-מוטורס בג'יינסוויל:

הרבה חברה שלמדתי איתם בתיכון עבדו במפעל הזה של ג'נרל מוטורס... המועמד לנשיאות אובמה אמר: "אני מאמין שאם הממשלה שלנו תהיה שם כדי לתמוך בכם... המפעל הזה יהיה כאן למשך עוד מאה שנים." זה מה שהוא אמר בשנת 2008. ובכן, כפי שהתברר, המפעל הזה לא שרד שנה אחת נוספת. הוא נעול וריק עד היום.


אמירתו זו של ריאן הותקפה כשקר בוטה, והאתר "פוליטי-פקט" מוויסקונסין, הבוחן את מידת האמת והשקר בטענות של פוליטיקאים, הכריז כי היא שקרית, שכן המפעל נסגר כבר בדצמבר 2008, עוד לפני שאובמה נכנס לתפקידו כנשיא.

הקביעה הזו לא עברה בשקט. ב"וול-סטריט ג'ורנל" לגלגו על "בודקי עובדות והליברלים שאוהבים אותם" והצביעו על־כך שאמירתו של ריאן הייתה דווקא נכונה בעיקרה: אובמה אכן דיבר על מאה שנים והמפעל אכן נסגר בשנת כהונתו הראשונה של אובמה. בתוך זמן לא רב נערכה בדיקה גם ב"טאון-הול" וב"ריזון," ב"באז פיד פוליטיקס" וב"הוט אייר" ושהראתה כי קביעותיו של ריאן היו דווקא מדויקות. שלושתם גם קישרו לדיווח חדשותי ("אקדח מעשן") על סגירתו של המפעל באפריל 2009, אחרי שכהונתו של אובמה החלה.

רומניוויל
תנועת "אוקיופיי" במיזם חדש: רומניוויל. רומני עדיין לא נשיא, אך מי אומר שאי אפשר להאשים אותו בפגעי המדיניות הקיימת?


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (45)
 
 
לפחות תדווח מדויק...
3/9/2012
נכתב על ידי שאול

ההחלטה על סגירת המפעל קדמה בהרבה לבחירתו של אובמה, גם אם דגירת השערים עצמה עוד לקחה קצת זמן. פול ראיין עצמו, לא מיותר להזכיר, התבכיין לממשלה שתבוא לעזור להציל את המפעל, אגב.
יש ויכוח האם הנוסח המדויק של דבריו של ראיין כן או לא משקפים את זה, אבל אין טענה אמיתית שההחלטה לסגור את המפעל קרתה במשמרת של אובמה. בכל מקרה, יש עוד הרבה:
http://www.washingtonpost.com/blogs/ezra-klein/wp/2012/08/30/the-true-the-false-and-the-misleading-grading-paul-ryans-convention-speech/

ועכשיו גם הפיקנטריה של המרתון בשלוש שעות שלו...
 
 
 
 
מאיפה הנתונים על הבחירות בארה"ב?
3/9/2012
נכתב על ידי Moe

 
 
 
 
כותרת
3/9/2012
נכתב על ידי אליסה

׳׳ש צורך בסגן נשיא רציני (ג׳ו ביידן)׳ חחח.

אלה שחושבים שהנאום של איסטווד היה ׳מביך' כנראה די נבוכים בעצמם.

ועם כל זאת, שאלת השאלות: האם באמת משנה מי ינצח? נראה לי שהמספרים אומרים שלא ממש.
 
 
 
 
אני לפחות מדווח מדוייק...
3/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, אני לפחות מדווח מאוד מדויק.

הודעת GM ביוני 2008 הייתה הבאה: "[המפעל] בג'יינסויל ויסקונסין יפסיק את יצורן של מסחריות קלות עד סוף שנת 2009 ושל הטאהו, סוברבן ויוקון בשנת 2010, או קודם לכן, לפי הביקוש בשוק."

בסוף דצמבר 2008 הסתיים ייצור ה-SUV (ראה כאן) אך ייצור המסחריות נמשך עד ה-23 באפריל.

כפי שמסכם את הבדיקה CNN:
"הציטוט [של ריאן מאובמה] קטום... אך הוא נכון בעיקרו. הדבר היחיד שריאן שגה בו מבחינה טכנית בגרסתו מיום ד' [בפני הוועידה הרפובליקנית] הוא האמירה שהמפעל לא שרד שנה נוספת. הוא שרד שנה נוספת [מנאומו של אובמה בפברואר 2008 עד אפריל 2009], אם לוקחים בחשבון את קו היצור של איסוזו ואת 57 העובדים ששרדו בו."

ולכך מסכימים גם ב"פקט-צ'ק."

כשאובמה הפך נשיא, המפעל כבר איבד את עיקר עובדיו, אך עדיין היה פתוח ומייצר - ודי מתבקש שאם אחד הדגלים המרכזיים של ממשל אובמה הוא הושעת יצרניות המכוניות, סגירתו של מפעל כמה חודשים אחרי שנכנס אובמה לתפקידו.

הכותב בקישור שנתת (כאן) שוגה. אובמה אמר את מה שאמר בפברואר 2008, לפני ההחלטה לסגור את המפעל, כך שהביקור של אובמה בהחלט התבצע כאשר "עמדו לסגור" ולא אחרי שהחליטו לסגור.

הנקודה שבה אני לא מדייק היא שבהתייחסות אחת לבודקי העובדות הפניתי לבדיקה של אמירה דומה של ריאן, לפני הוועידה, ולא לבדיקת האמירה בוועידה עצמה.
 
 
 
 
ל-Moe
3/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

הנתונים על הפופולריות חודשיים לפני הבחירות? מגאלופ
 
 
 
 
נו
3/9/2012
נכתב על ידי נועם

 
 
 
 
נו, באמת
3/9/2012
נכתב על ידי נועם

אתרים כמו RCP ניחנים בשתי בעיות.
1. הם מעדיפים לשקף תוצאות של סקרים עכשוויים, שהם לא עד כדי כך רלוונטיים לתוצאת הבחירות עצמן. כך למשל אפשר לראות איך הסקרים של רסמוסן בבחירות ב- 2008 היו מוטים בכ- 6% (!!) לטובת מקיין, עד לשלושה שבועות לפני הבחירות, כשהם לפתע התיישרו אל שאר הסוקרים.

2. הם מעדיפים "ללכת על בטוח" כשזה נוגע למדינות שיש לגביהן איזשהו ספק. הרבה מהמדינות ה"אפורות" צפויות דווקא להיצבע בכחול. אובמה בפירוש לא הולך לאבד את נוואדה, למשל, שאחוז ההיספנים בה הולך ועולה בהתמדה עם השנים - אלא אם תקרה איזושהי התאבדות פוליטית בשידור חי. גם באוהיו ווירג'יניה הוא במצב מועדף, ובמידה פחותה בקולורדו ואיווה. בקיצור, כל המדינות שרומני חייב לנצח בהן. ומישיגן?! נו, באמת.

גם בקרב הפרשנים - עד כמה שזה אומר משהו - ידוע היטב שרומני הוא האנדרדוג וצריך להדביק פער לא קטן. בכל מיפוי אפשרי, הוא מתחיל עם פחות אלקטורים ועם סיכויים סבירים מינוס במדינות החשובות. העובדה שבועידה הרפובליקנית צפו 30% פחות מב- 2008 גם כן לא נוסכת בו בטחון רב מדי.

אני רואה איך העובדה שאחרי וועידות יש לרוב עליה זמנית לחלוטין של 2-3% בסקרים של אותה המפלגה יכולה לבלבל אנשים, אבל גם כשההיפך יקרה תוך שבוע עם כינוס המפלגה הדמוקרטית לא אומר שאובמה יסחוף בבחירות. צריך לקחת הכל בפרופורציה.

אני מעדיף בהרבה את הניתוח של 538 בטיימס, שמכניס למודל את ההטיות הידועות של הסוקרים, נתונים דמוגרפיים שחזקים בחיזוי, ואת המצב הכלכלי שגם הוא אינדיקטור חזק להעדפות הבוחר. אובמה נמצא שם כרגע ב- 74.6% סיכויי ניצחון לפי המודל, והוא לא ירד מקו ה- 60% מאז ה- 5 ביוני.

בקיצור, נא לא להיסחף ולתת לרומני את ההובלה. הוא בפירוש עדיין מאחור.
 
 
 
 
זוכרים?
3/9/2012
נכתב על ידי מילשטיין

השמאלנים האלה שכחו מה זה להיות יהודים

איך הסמאל התמוגג מה"הדלפה" הזו וכמה פעמים הוא שידר אותה, כדי להראות את הימנים ה"רעים" האלה. במציאות, זה חזר כמו בומרנג והוסיף קולות לביבי.
 
 
 
 
לא הבנתי איפה אי ההסכמה בינינו
3/9/2012
נכתב על ידי שאול

ההחלטה על סגירת המפעל התקבלה לפני שאובמה נבחר לנשיא. מוסכם.

אובמה ומדיניותו כשלו בלהציל את המפעל הזה. מוסכם.
(אני משער שאתה שמח על כך, וזה לגיטימי. ראיין לעומתך, סתם צבוע, כי בזמנו הוא קרא לממשלה לפעול להצלת המפעל, והיום הוא מדבר על קפיטליזם של מקורבים)

להאשים את המדיניות של אובמה בהחלטה לסגור את המפעל זה מוזר, כי היא התקבלה לפני אובמה.

אפשר להתווכח אם כך השתמע מדבריו של ראיין או לא.

אבל להגיד שאין בעיה בדבריו של ראיין כי המפעל נסגר באפריל 2009 שזה אחרי שכהונתו של אובמה החלה.... (וזה מה שעשית), גם אם זה לא שקר ברור (וזה די קרוב להיות), זה בוודאי לא דיווח מוצלח על מצב הדברים.
 
 
 
 
אני מנסה להחזיק את עצמי. ממש חזק. אבל אחרי שקראתי את
3/9/2012
נכתב על ידי גיל

2900 המילים שכתבת פה אני ממש לא יכול...

הרי ה "הבחנה בין חכמים ונאורים (אנחנו) לטיפשים ומושחתים (הם)"

עוברת כחוט השני בכל הפוסטים שלך וכמעט בכל משפט שאתה משחרר באתר "האונה".

אני בכל זאת חושב שאתה גזען. מסוג מסויים מאד, כזה שלא לגמרי מודע לכך, לא במאה אחוזים, אבל בכל זאת.

ובפראפרזה על דבריך- כנראה ש'חכמים וגזענים' זה השילוב הקטלני ביותר.
 
 
 
 
נו, באמת נו, באמת
4/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

א. אני לא יודע עד כמה הסקרים רלוונטיים או מדויקים, אבל ממוצע RCP ב-2 בספטמבר 2008 הורה על פער של 6.4 אחוז לטובת אובמה (מול מקיין) ואילו בבחירות היה הפער 6.8 אחוז (53.4 מול 46.5). הפער הממוצע היה 4.4 אחוז. אשר לרסמוסן, דומני כי אחרי הבחירות נמצא כי סקריו היו המדויקים ביותר מבין כל הארגונים הסוקרים (וראה גם השוואה מפורטת לפי מדינות כאן). אני מודה שעדיין לא בחנתי לעומק את שאלת ההטייה האפשרית אצל רסמוסן ואולי אנסה להפיק סקירה 'נטולת רסמוסן' בעתיד.
ב. אכן, המפות מעדיפות ללכת על בטוח (זה תפקיד משרטטיהן: זה אינו מאמר דעה), אבל לדעתי אתה קורא את המפה הפוך. דווקא באוהיו ובמישיגן הפער של אובמה קטן יותר מאשר בקולורדו או איובה.
ג. אני עדיין על הגדר בנושא נייט סילבר. לאלגגוריתמים יש יכולת מסוימת, ויש לה תקרה. אתה יכול לקרוא מאמר כאן המתפעל מאחוזי ההצלחה שלו - אבל בפועל הוא צריך היה להתפעל הרבה פחות. הצלחה של 70 אחוז במקומות בהם הוודאות בניצחון הייתה 50-80 (וכך זה עתה ביחס למרוץ הנוכחי) משמעה שהתחזית לא טובה בהרבה מניחוש.

העובדה הבסיסית, שלדעתי סילבר אינו מתחשב בה, היא שה'תקרה' עבור אובמה נראית קשיחה מאוד. התמיכה בו ירדה לרמתה הנוכחית כבר באמצע שנת 2010 ומאז לא השתנתה מעיקרה (בטווח 43-48). הסימנים מצביעים, להבנתי, על אפשרות חזקה של פער בסגנון של 53-47 בבחירות בפועל... אבל, מה שיפה בחיים הוא שבתוך חודשיים נראה וגם מה שיקרה בין-לבין עשוי לשנות את תפישתי.
 
 
 
 
נימה הבטחתית? (לשאול)
4/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, אני בסך הכל סקרתי את הדעות השונות כאן. ריאן לא האשים את אובמה בהחלטה לסגור את המפעל - הוא רמז לכך שאובמה אמר דברים מהם השתמעה הבטחה למנוע את סגירתו באמצעות התערבות ממשלתית, מה שלא קרה.

הנאום של אובמה, אגב, גם הוסרט והוקלט. צפה (ויצפו אחרים) כדי לראות אם יש כאן נימה הבטחתית או לא:



אגב, אני לא שמח על סגירת המפעל. זה הרע בכל העולמות: גם משאירים את העסק בידי מי שהוכיחו שהם מנהלים אותו רע, וגם המפעל נסגר. עדיף היה לתת לג'נרל מוטורס לפשוט את הרגל ולאפשר לקונים שיודעים טוב יותר איך לייצר מכוניות לעשות זאת. אולי אז אפשר היה לעשות משהו.
 
 
 
 
מקווה שיש מעקה בסמוך
4/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

גיל,

זכותך לדעתך, אבל כדאי לזכור כי:
א. אני לא רץ לבחירות, ולכן האבחון הפסיכולוגי-אידאולוגי לא ממש מועיל.
ב. אני לא חושב שהשדה הפוליטי נחלק בין חכמים ונאורים לטיפשים ומושחתים. להבנתי, אלו מפוזרים באופן מאוזן מאוד בכל המחנות הפוליטיים.
ג. משעשע לראות כי אתה מנסה תרגיל הפרדה בין חכמים ונאורים לטפשים וגזענים גם כאן. אני "גזען... שלא לגמרי מודע לכך" (כלומר, גם גזען וגם לא מספיק חכם כדי להבין זאת) שעה שאתה, המאבחן זאת, גם חכם (שהרי אבחנת את מחלתי) וגם פטור מגזענות (ומכאן, נאור).
ד. סעיף ג' אינו הוגן, כמובן. למעשה, מדובר בטריק מלוכלך, שכן הוא מפעיל ביחס אליך טיעון אל-כשל בנוסח "אתה צריך טיפול פסיכולוגי" הנודע: אם אתה אומר שאתה צריך, ברור שאתה צריך. אם אתה אומר שאתה לא צריך, אתה נמצא בהדחקה.
ה. הסיבה שאני מפעיל אותו היא כי במקום לדבר אתה משתמש בשיטות לא ראויות בדיון. כששאול או נועם באים ואומרים "אתה מדבר שטויות" ומצביעים על הנקודות שאינן נכונות אצלי, לדעתם, אני יכול להתייחס לזה - להסכים או שלא להסכים. אבל אתה עושה שימוש בטכניקה הלא הגונה של הצבעה על כך שהפעם ממש הגזמתי ("אני מנסה להחזיק את עצמי. ממש חזק") רימוז לידע מקיף על כתיבתי ("עוברת כחוט השני בכל הפוסטים שלך") ועובר מהטענה שאני מתנשא (נוקט הבחנה בין לבין) לכך שאני גזעני, בלי להסביר אותה.
ו. וחבל מאוד. הייתי שמח לראות טיעון רהוט ומנומק שמבאר מדוע אני גזעני, במיוחד כשאתה מוסיף שאני לא לגמרי מודע לכך. האם אתה סבור שלו היו הדברים הפוכים (נאמר, אם קונדוליסה רייס הייתה רצה לנשיאות אל מול הילרי קלינטון) היו עמדותי שונות? זה עניין מרתק (עבורי) הראוי להרחבה.
 
 
 
 
מה ג'ון סטיוארט אמר?
4/9/2012
נכתב על ידי אריאל

פעם הייתי צופה די אדוק של סיטוארט, ולמרות דבקות שמאלנית רבה - הוא גם לא נוטה לחסוך שבטו מדמוקרטים צבועים ומעצבנים - איך הוא התייחס לעליהום על איסטווד, שאין שום ספק שאם היה עושה זאת נגד איזה בוש היה זוכה ליחס הפוך חלוטין?
 
 
 
 
ג'ון סטיוארט ירד עליו רצח.
4/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
סטיוארט בעיקר יוצר מראית עין
4/9/2012
נכתב על ידי עומר

של "אובייקטיביות" כדי שיוכלו לומר עליו שהוא יורד גם על דמוקרטים. הוא ליצן מוטה כמו כל היתר.

ואשר לאיסטווד, נראה לי שרבים מפספסים את העניין. הוא בא בעיקר כדי להיכנס באובמה שאותו הוא מתעב (ומדי פעם הכניס גם לרומני), להזכיר את המלחמות היקרות שבהן מעורבת ארה"ב ולומר שבאמת הגיע הזמן להשתחרר מהמחוייבות המפלגתית המאבנת (אהממ... סטיוארט..אהממ...) ולומר למי שנכשל ללכת הביתה. כדרכו, הוא לא שם לא על הדמוקרטים ולא על הרפובליקאים (הוא גם לא באמת רפובליקאי).

 
 
 
 
אגב, אורי, הוא גם לא ממש
4/9/2012
נכתב על ידי עומר

מצחיק:

http://www.youtube.com/watch?v=xDWOduw-Rnc

זה כל מה שיש לו?
 
 
 
 
אבל די עם כל השואו-ביז
4/9/2012
נכתב על ידי עומר

ראיתם את זה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4276078,00.html

???
 
 
 
 
אכן ראינו. מדהים, לא ?
4/9/2012
נכתב על ידי אביתר

המחקר מאושש את החשדות שלי; ביום שנפסיק להשתמש בטרקטורים ונתחיל לעבד את השדות שלנו עם חמורים ושוורים, ייווצרו המון מקומות עבודה ומצבינו מאוד ישתפר.
 
 
 
 
רק כדי להגיד אחר כך שאמרתי לכם
4/9/2012
נכתב על ידי שאול

יאיר ברק, אם זה שמו האמיתי, כותב דברים כל כך מפורכים, כל כך מגוחכים, שההסבר היחיד שאני יכול לתת להם הוא שמישהו מנסה להריץ על YNET פרויקט סוקל קטן.

http://en.wikipedia.org/wiki/Sokal_affair

באמת. זה לקרוא ולא להאמין. זה ממש סאטירה. אני בכלל בכלל לא אתפלא עם עוד שבועיים הבחור יפרסם בבלוג שלו שהוא הריץ על YNET סוקל רק כדי להראות איזה אהבלים העורכים שם, ומה רמת הטוקבקיאדה. ואז, תזכרו ששאול אמר.

לא יכול להיות שאדם יודע קרוא וכתוב, שלא לדבר על דוקטורנט, יכתוב כאלו שטויות איומות. לא מאמין.
 
 
 
 
יאיר ברק הוא יצור ממשי
4/9/2012
נכתב על ידי גיאק

יצא לי לדבר איתו בשביל לשאול מה המקורות לחלק מהדברים שלו. נקצר בכך שהבנאדם באמת לא בוחל בשקרים.
 
 
 
 
עזבתי את המעקה וחזרתי..
4/9/2012
נכתב על ידי גיל

תראה..
התופעה של אובמה ועליתו (המטאורית הייתי אומר) לעמדת הכוח המשמעותית בעולם, הרקע המשפחתי שלו ובית גידולו,תפישת העולם שלו והעמדות בהן הוא מחזיק (שלא לגמרי ברורות ופשוטות כפי שעולה בבירור מהראיון עם דינש ד'סוזה) והאתגר שהוא מציב בפני האופוסיציה הרפובליקאית-ליברלית-"קפיטליסטית" וכו' הם כל כך יחודיים שקשה לטפל בהם בכלי ניתוח רגילים ושכלתניים.

האם אתה יכול להסכים, למשל, עם טענתו של ד'סוזה, ביושרה פנימית מוחלטת, ש "שורשי תפישות העולם של אובמה בחינוך האנטי-קולוניאלי שלו. אובמה, הוא יורשו של אביו האנטי-קולוניאליסטי, ומטרתו הגלויה היא להחליש את אמריקה ולצמצם את השפעתה"......??? האם זו לא טענה גזענית ברורה כשמש הצהריים שאפילו אינה מוסווית בבליל הפסבדו-אינטלקטואלי שמשליכים עלינו ד'סוזה ודומיו?

אולי אתה לא מסכים לגמרי עם ד'סוזה , אך כשאתה כותב (בפוסט מה- 30/9/2010) "מדובר בתיאוריה מעניינת, הנסמכת על מסכת עובדתית דלילה במיוחד. כלומר, לא קיימת" למה אתה בעצם מתכוון? אתה לא סבור שביושר אמיתי צריך לומר- זו טינופת מהסוג הנמוך ביותר שמנסה להיתלות בטיעונים אבסורדיים כדי להכפיש אדם שהוא סיפור הצלחה מדהים? גם אם אתה מתנגד לחלק או אפילו לכל דעותיו?

האם הרפובליקאים כל כל נואשים שזה האילן שעליו הם ניתלים?

אם היית אתה מועמד לראשות הממשלה בישראל, והטקטיקה שלי כנגדך היתה כוללת דיון במוצאך האשכנזי (אני מניח...), בחינוך האנטי-מזרחי שקיבלת מהוריך ובכוונתך להחזיר את ה"מזרחיים" למעברות, האם היית קורא לי גזען?

ולסיום- אני לא בטוח לגמרי לגבי עמדתך במקרה שקונדוליסה רייס הייתה רצה לנשיאות אל מול הילרי קלינטון: אני די בטוח שהיינו רואים את המקבילה של ד'סוזה מייצרת לנו משהו עסיסי על רייס. החברה האמריקאית וגם חברות אחרות פשוט לא יכולות לעכל שחורים מוצלחים.
 
 
 
 
גיאק - העצבת אותי מאד
4/9/2012
נכתב על ידי שאול

מילא משקר. הרבה אנשים משקרים. אבל הרמה כל כך ירודה... גם לשקר צריך לדעת. מה שיאיר ברק (בקרוב, כנראה, ד"ר יאיר ברק) עושה פשוט דוקר את העין. שקרים מכעיסים אותי. הטורים שלו נעים בין המצחיק למעציב.
 
 
 
 
שאול, הוא כבר עושה מעשה סוקל כבר
4/9/2012
נכתב על ידי עומר

הרבה זמן:

http://www.themarker.com/misc/writers/1.2047

כנראה שזה מחקר אורך...
 
 
 
 
תגובה ותהייה ו(אולי) שיבוש נתונים?
5/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

עומר, כתבת:

ראיתם את זה:
קישור

ובכן, עומר, די אם נאמר חמש מלים, שימצו את כל מה שניתן או צריך לומר: כתב את זה יאיר ברק.

התופעה הזו מדכדכת בשני מובנים. היא מדכדכת כי יש מישהו שקיבל אותו כדוקטורנט להיסטוריה, מה שמעיד שמצבה של אוני' ת"א במובן זה חמור מבעבר (אם כי ההיצע בתחום ארה"ב והיסטוריה כלכלית תמיד היה עלוב בת"א); והיא מדכדכת כי באיזה מקום אתה רוצה להכחיש את המציאות ואתה יוצא לעולם ומפנטז לך שאתה נמצא במקום מסויים - ואז אתה חוזר הביתה ומוצא שהוא עדיין כשהיה: קופים מקפצים, צורחים ומשליכים את צואתם זה על זה.

וכדי לבאר, אין לי בעיה עם זה שברק מחזיק בדעות בהן הוא מחזיק - הכל טוב ויפה. הסתייגותי היא מהיותו בור ועם הארץ מוחלט בתחום התמחותו. מי שכותב כך: "הובר, איש עסקים מצליח בטרם היה לנשיא, התנגד להתערבות הממשל במשבר ולהנהגת שירותי סעד ועבודות יזומות וטען כי המשבר יחוסל על-ידי כוחות השוק בלא צורך בהתערבות הממשל" אות היא שלא קרא את ספרו של מקאלווין, שעליו נסמכת הרשימה בויינט, שכן מקאלווין מבהיר היטב - עניין הברור לכל מי שקרא ספר על השפל הגדול בשלושים השנים האחרונות - כי הובר הסתייג מגישות של לסה-פר ומדיניותו להתמודדות עם המשבר הייתה בדחיפה עזה להגבלת התחרות ועידוד (וגם ניסיונות של כפיה) של שיתוף פעולה בין עסקים לממשלה (מה שבא לידי ביטוי בתקופת רוזוולט באבן הראשה של הניו דיל: ארגון NIRA הכושל, שניסה ליצור שוק קורפורטיבי בארצות-הברית).

אשר לנתונים, אני ממש-ממש-ממש לא יודע על אילו נתונים מסתמך מקאלווין. אני בדקתי את נתוני FRED (מכאן) החל משנת 1948 ועד היום והם מצביעים על מצב שונה מאוד.

זה התרשים של מקאלווין:



וזה התרשים שקיבלתי על-פי נתוני הבנק הפדרלי:

something

אי אפשר ליישב בין שני התרשימים האלה, להבנתי. גם שאר הנתונים אינם תומכים בקביעה שלו. למעשה, אם מחשבים את קצב הגידול השנתי יש יתרון קל דווקא לנשיאים הרפובליקנים. הטענות שלו ב"ניו יורק טיימס" אף הן בעייתיות. הוא טוען כי בתקופת הנשיאים הדמוקרטים "ב-28 השנים בהם כיהנו נשיאים דמוקרטים נוצרו 57.5 מיליון משרות חדשות" אבל זה לא הגיוני, שכן חישובי מעלה רק 41 מיליון משרות כאלו (מהשנים 1948-2012): 2.9 תחת טרומן, 2.5 תחת קנדי, 8.5 תחת ג'ונסון, 9.8 תחת קרטר, 18.6 תחת קלינטון ומינוס 1.1 מיליון תחת אובמה. הוא טוען גם כי נוצרו 36.2 מיליון משרות תחת הממשלים הרפובליקנים. כלומר, בסה"כ נוצרו 93.7 מיליון משרות, שעה שלפי נתוני FRED נוצרו בשנים 1948-2012 רק 84.1 מיליון משרות.

אחד מאיתנו שוגה בגדול, והדרך היחידה בה אני יכול לבאר את הפער העצום היא אם מניחים שהוא "סיפח" את שנת 2009 לבוש והחסיר אותה מאובמה. גם במקרה זה, יש צורך בבישול נתונים שאינו נהיר לי.
 
 
 
 
אין כמו המעקה הזה...
5/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

גיל,

כפי שציינת, את טענותיו של ד'סוזה סקרתי גם קודם, כאשר הוציא את ספרו (במאמר על הסרט, אני מפנה לשם) וסיכמתי:

הרושם שלי הוא שמדובר בתיאוריה מעניינת, הנסמכת על מסכת עובדתית דלילה במיוחד. כלומר, לא קיימת. המסקנות מרחיקות הלכת שהוא מסיק מהמסכת העובדתית הזו עומדות בניגוד לתער של אוקהם ולהגיון הפשוט.מדוע לא להניח שמדובר בעוד ליברל מן השורה?



מהדברים האלו ניתן להבין על־נקלה שאני חושב שהרעיון הבסיסי עשוי להיות מבטיח (כלומר, הרעיון של בן המבקש להשלים את מלאכת אביו) אך מתייחס אליו בביטול כיוון שהתאוריה של ד'סוזה לא נסמכת על עובדות ממשיות.

זו תיאוריה חלשה, בעיני, אבל לא השתכנעתי לחלוטין שאני גזעני אם איני מוקיע אותה כ"טינופת מהסוג הנמוך ביותר שמנסה להיתלות בטיעונים אבסורדיים כדי להכפיש אדם שהוא סיפור הצלחה מדהים."

וכמובן, אילו הייתי מועמד לראשות הממשלה בישראל והיו דנים במוצאי ובחינוכי ומאשימים אותי ברצון להחזיר את המזרחים למעברות הייתי מגחך. למה לכעוס? זו בהחלט הנחה סבירה שיריבי במערכת הבחירות לא יבחלו באמצעים, וביניהם שקרים. זה טבעי. כך עובד העולם.

אילו הייתי מועמד לנשיאות בארצות הברית, היו מן הסתם רימוזים כאלו ואחרים למוצאי היהודי, ממה שכפי שיש יחס שונה לנשים (ע"ע הילרי קלינטון) או למורמונים (ע"ע מיט רומני) או לרד-נקס מארקנסו (ע"ע ביל קלינטון) או לטמבל עם כפית של כסף בפה עם מבטא טקסני (בוש הבן). כך גם אובמה. בזירה הפוליטית - מקום בו נאבקים על כוח - עלבונות, שקרים, דעות קדומות וגזענות הם חלק מהסיפור כי הם חלק מהציבור. אפשר בהחלט להעלות טענות מצוצות מהאצבע נגד אובמה - יותר משזה סימן של גזענות, זה הסימן של דעיכתה והחלשותה. זו נורמליזציה ממשית.
 
 
 
 
הוא כותב את זה מפורש
5/9/2012
נכתב על ידי אפי

(את הצניחה החדה בראשית 2009 מייחס מקאלווין לבוש, כיוון שמדובר בתחילת כהונתו של אובמה).

סוף הקטע של ״ג'ורג' ווקר בוש״ בסוגריים.
 
 
 
 
לאפי
9/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

כן. עלוב ולא ישר, האין זאת?
 
 
 
 
אני יודע שיש לך גישה מוזרה בנוגע לנתונים
13/9/2012
נכתב על ידי שאול

אתה אוהב אותם כשהם 1. פשוטים. 2. תומכים בעמדה שלך.
אתה גם בז, בצדק, לאנשים שמדברים מהתחת בלי להסתמך על נתונים.

אבל משום מה כשהטיפול בנתונים הופך להיות רוגורוזי יותר, מדויק יותר, ואמין יותר - נתונים פתאום הופכים בעיניך ל"מדעיזם", ובכלכלה בכלל בכלל אסור לגעת בנתונים כי זה לא מדע או משהו כזה.

בכל מקרה, הנה עוד נסיון למצוא איזשהו גרם של נתון שתומך בתיאוריה האוטרית של מחזור העסקים. ועוד כשלון:
http://nd.edu/~jwolff2/Research_files/Lester_Wolff_Austro_VAR_Aug_27.pdf

לא נתונים אגרגטיביים, אלא נתונים על שלבי הייצור. ושוב, כן, המציאות לא תומכת בתיאוריה האוסטרית... ותן לי לנחש כבר את התגובה, התגובה שכל מבקר של התיאוריה האוסטרית תמיד קיבל -ממילטון פרידמן עד גורדון טולוק - הם לא באמת מבינים את התיאוריה האוסטרית. או.קיי.

ומעניין לעניין באותו עניין - מה עם הקריסה של ארה"ב והאינפלציה המטורפת? איפה איילון? כבר אפשר להתחיל להסתלבט? לחכות עוד קצת? איפה אנחנו עומדים עם זה?
 
 
 
 
אם כבר
13/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

אפתיע אותך (או שלא), אבל אני נוטה להסכים עם המאמר (קישור, למי שפספס).

את התיאוריה האוסטרית ביחס לסוגי מוצרים בתקופת גאות (במובן של boom) בהתייחס לזמני הייצור ולמידת השיניוניות של המוצר - הנושא העיקרי של הבדיקה כאן - אף פעם לא קיבלתי, ואני חושב שהוא לא נכון.

אולי לא קראתי מספיק ספרות אוסטרית, אבל לא נתקלתי בניתוח מזווית זו מחמישים השנים האחרונות (אולי לכמן היה האחרון שעסק בזאת?), כך שלהבנתי גם האוסטרים זנחו אותו. ואם לא, ראוי היה שיזנחו - התיאוריה כאן לא משכנעת.

ואם כבר: אני נוטה שלא לקבל חלקים לא מבוטלים מתורת הריבית של בוהם באוורק או את הרעיונות של אימפיוטציה, וגם ההסברים של מנגר לערך השולי הם לעתים מסורבלים (ולעתים, פשוט לא משכנעים כתיאוריה).

הפספוס העיקרי במאמר, לטעמי, הוא החמצת הדגש המרכזי של התיאוריה. כפי שכותב מיזס ("פעולה אנושית," עמ' 561):

מה שגורם ליזם לצאת לפרויקט מסוים אינו מחירים גבוהים או מחירים נמוכים ככאלו, אלא פער בין עלות הייצור, כולל הריבית על ההון הדרוש, והמחירים המצופים של המוצרים. הפחתה של שער הריבית שמחוללת הרחבת אשראי מביאה תמיד לכך שחלק מהפרויקטים שלא היו נראים רווחיים קודם לכן יראו כך עתה...



כלומר, מה שמיזס מדגיש הוא שבשלב הגאות יש עיוות של תפישת הכדאיות (מה יהיה רווחי ומה לא), הנובעת בעיקר מכך שהעלויות במצב של הרחבת אשראי נמוכות יותר ו/או שהביקוש הצרכני גדול יותר מכפי שהיה במצב של ריבית "טבעית."

מה שצריך להיבדק, לפיכך, אינו המוצרים לפי שלב הייצור או משך הייצור אלא המוצרים המיוצרים לפי רמת הסיכון הטיפוסית להם.

=======

לגבי אילון, אתה צריך לשאול את אילון. ולגבי הקריסה של ארצות הברית. נו, נו. אתה באמת צודק. הורדת הדירוג לארצות הברית, צרפת, יפן, בלגיה, ספרד, איטליה, פורטוגל, אירלנד, ניו זילנד, אוסטריה והתחזית השלילית לגרמניה ולהולנד הם רק סימנים לשיפור המצב. גם דראגי מספר שהמצב טוב מאי-פעם. והחוב של ארה"ב הגיע ליותר מ-100 אחוז מהתמ"ג. וברננקי יצא בתכנית הקלה כמותית 3 כי מצב האבטלה מדאיג אותו. ומצב האבטלה ואי-התעסוקה לא השתנה במילימטר כבר שלוש שנים. אין ספק, המצב בשיפור, ממש כפי שחזית... :-)
 
 
 
 
מתי חזיתי שיפור?
13/9/2012
נכתב על ידי שאול

נדמה לי שהדגשתי חזור והדגש שאני לא עושה תחזיות.

ואני עדיין מחכה לקריסה ולאינפלציה.
 
 
 
 
בקשר לאינפלציה, גם אני על הגדר...
14/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אני חשבתי שהיה סוג של התערבות בנושא, לא?
 
 
 
 
תראו מי שמדבר..
18/9/2012
נכתב על ידי גיל

"הנשיא רומני" מספר לנו ש 47% מהאמריקאים לא משלמים מס...והם פרזיטים..
לצחוק או לבכות, זו השאלה כמובן, בהתחשב במה שכבר שמענו על הרגלי תשלומי המס של רומני עצמו...ומה שאנחנו יודעים על תשלומי המס של הטייקונים שלנו פה.

רומני הפסיד- לוזר.
 
 
 
 
ממה מסתייגים?
19/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

גיל, אתה מסתייג מדברי רומני בגלל שהם לא נכונים? לא כך סבורים בסי-אן-אן (45 אחוז אינם משלמים מס הכנסה. ליתר דיוק, 50 האחוז התחתונים משלמים 2.25 אחוז מכלל מס ההכנסה הפדרלי. למעשה, הנטל הולך וגובר, כשהעשירון העליון בארה"ב משלם היום 70.47 אחוז מהמס לעומת 66.45 לפני עשור.
 
 
 
 
צריך להיזהר קצת עם המספר של "לא משלמים מס הכנסה"
19/9/2012
נכתב על ידי שאול

רוב גדול של האנשים ישלם מס הכנסה במהלך שנות העבודה שלו. רוב אלו שלא משלמים הם קשישים - קצבת ביטוח לאומי פטורה ממס, או סטודנטים, שעדיין לא מרוויחים סכומים משמעותיים.

http://economistsview.typepad.com/economistsview/2012/09/nontaxpayers-are-overwhelmingly-the-eldery-and-students.html

אגב, זה נכון שבמדדים מסוימים - חלקם של העשירים מתוך המס יחסית לחלקם של העשירים מתוך ההכנסה למשל - מערכת המיסוי בארה"ב היא פרוגרסיבית יותר מרוב העולם. יש פחות מיסים, ובהתאם פחות שירותים ממשלתיים שהם פרוגרסיביים, אבל מערכת המס עצמה די פרוגרסיבית יחסית לעולם.
 
 
 
 
אורי, אתה מיתמם?
19/9/2012
נכתב על ידי גיל

האם אתה נגד מערכת מס פרוגרסיבית או לא? אם אתה נגד מס הכנסה פרוגרסיבי אז בבקשה תן דוגמא אישית, גש למשרדי מס הכנסה ובקש לשלם את המקסימום האפשרי בחוק.
ונא לא להשיב לי שאתה נגד מס הכנסה בכלל, כי זה לא הדיון פה.
הדיון פה הוא על איש שמתיימר להיות נשיא ארה"ב, ששילם כנראה כמה מליונים למס הכנסה מתוך כמה עשרות שהיה חייב, על פי החוק במדינה בה הוא גר.

מה אתה אומר לי- שאחרי שרומני הפעיל את כל תכנוני המס האפשריים כדי להימנע מתשלום מס (שמפירותיו הוא נהנה), וכנראה גם ביצע עברות מס ממשיות, שאינן בתחום האפור, אזרחי ארה"ב עדיין צריכים להודות לו על תשלומי המס הנדיבים שלו?

בטח שהעשירון העליון משלם יותר מס- הוא גם מרוויח יותר כתוצאה מהעושק המתמיד של העשירונים שמתחתיו.
 
 
 
 
שבעים האחוזים
20/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,
די ברור שכולם משלמים מסים - מסי הקנייה השונים או מכסים הם דוגמה טיפוסית למס שכולם משלמים כשהם צורכים מוצרים.

לעניין עצמו, 75 אחוז מהאוכלוסיה משלמים מס פדרלי בשיעור מזערי (לפי הנתונים כאן, חמישים האחוז התחתונים שילמו כ-2.3 אחוז מכלל המס הפדרלי ו-25 האחוז הבאים שילמו עוד 10 אחוז.

אשר לטיעון כי הקשישים הם חלק נכבד מאוכלוסיה זו, לפי נתוני סקר האוכלוסין בארה"ב הקשישים מהווים 13 אחוז מהאוכלוסייה, כך שגם אם מקבלים שכל הקשישים הם בקבוצה זו, עדיין נותרים 37 אחוז בגיל העבודה שאינם משלמים מס פדרלי.

הנתונים האלה, אגב, מקבילים גם לנתוני התקבולים. כלומר, בסביבות 70 עד 80 אחוז מהאוכלוסייה מקבלים תמיכה בשיעור העולה על כלל המיסים שהם משלמים (כולל מיסי צריכה למיניהם).
 
 
 
 
לגיל
20/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

גיל,
אני סבור שדעותי כאן אינן ממין העניין, אבל ברור שאני נגד מיסוי פרוגרסיבי.
מה שפחות ברור לי הוא מדוע אתה מגיע למסקנה כי אם אני בעד מיסוי 'שטוח', נאמר, אני צריך לשלם את השיעור המרבי. דומני כי דווקא אלו הדוגלים במיסוי פרוגרסיבי נדרשים לתת דוגמה ולשלם את השיעור המרבי - בחינת, eat your own dog food.

השפה המשונה שאתה נוקט גם היא אינה ברורה לי. העשירון העליון בארצות הברית מונה מעט יותר מ-30 מיליון איש. אתה רוצה לטעון ששלושים מיליון אלו עושקים באופן מתמיד את העשירונים שמתחתיהם? איך בדיוק הם עושים את זה? ומי אתה חושב נמנה עם העשירון העליון? לא מדובר כאן ביחידי סגולה אלא בנתח לא מבוטל מהאוכלוסייה.

ואם נצמצם את היריעה למאון העליון. בארצות הברית הוא משלם 37 אחוז מכלל המסים הפדרליים. כלומר, פי 37 מחלקו באוכלוסיה. האלפיון העליון משלם 17 אחוז מכלל המסים הפדרליים - כלומר, פי 170 מחלקו באוכלוסיה. הנתונים כאן).

כל זה מתקשר, אצלי לפחות, לטיעון שלך ביחס לרומני. אתה מאשים אותו בשימוש באמצעי החוקי העומד לרשותו (תכנון מס) ומפזר אמירות לגבי עבירות מס, שאין להן יסוד ממשי במציאות. הרוח הנושבת מן הדברים היא שאדם עשיר הוא גזלן ושודד והראיה לכך היא שהוא עשיר. עובדה.

אני מנסה לדמיין את העושק הזה שאתה חש באופן כה ממשי. נאמר שפתחתי עסק ואני מעסיק בו עובדים ומרוויח יפה לפרנסתי. האם זהו עושק? איך בדיוק? ונאמר שלקחתי את הכסף שהרווחתי והשקעתי אותו באגרות חוב, בבורסה ובקניית נדל"ן כדי לשמור על ערכו. גם על החסכון שלי אני משלם מסים, כידוע (מיסוי הון) אבל איך עצם ההשקעה הופכת את הכסף הזה להון שנעשק מהציבור?

אבל נניח את היזם בצד. אחרי הכל, היזמים הם מיעוט קטן גם מבין בעלי ההכנסות הגבוהות (בישראל, היחס הוא 1:10 לערך). נאמר שאני שכיר המשתכר שכר נאה של העשירון העליון - נאמר, כמתכנת בחברה כלשהי. אני משלם שיעור גדול מהכנסתי כמס, ואני מוגדר אצלך אחד מצוות העושקים. את הכסף שאני מפנה לחסכון אני משקיע בקניית דירה נוספת, וקצת אג"ח ופה ושם מניות - וכל זה הוא, לגרסתך, עושק. ממי בדיוק?
 
 
 
 
לגופו של מאמר מנומק
20/9/2012
נכתב על ידי מוישלה

היום 17 היום אחרי שפרסמת אותו - כשהבחירות קרובות בהרבה, וכשתגובתו של רומני להשתוללות בלוב + ההדלפה מכנס הבחירות של במאי, גרמו לו לנזקים רבים, וכשהועידה הדמוקרטית הוכיחה שגם הם נלהבים להשיג נצחון:
א. האם אתה עדיין חושב שיש לרומני סיכוי (ויכולת למחוק פער של 8 אחוז בסקר של מכון פיו שנחשב בלתי תלוי)?
ב. באיזה צד של המפה אתה ממקם את האמירה ש47% מהאמריקאים הם פרזיטים? בצד הזה שמעודד את תומכי המועמד לרוץ ולהצביע או להיפך בצד שמעודד את אלו שנעלבו ממנו. ושמא אין בכלל מי שנעלב, כי כל אחד חושב שלא הוא מאותם 47% (וכמו בבדיחה הידועה: הטיפש שיקום)?
 
 
 
 
תוכל לספק מבואה המתארת
20/9/2012
נכתב על ידי גיאק

את התיאוריה האוסטרית ביחס לסוגי מוצרים בתקופת גאות (במובן של boom) בהתייחס לזמני הייצור ולמידת השיניוניות של המוצר?
 
 
 
 
לגיאק
21/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

גיאק, כתבת:

את התיאוריה האוסטרית ביחס לסוגי מוצרים בתקופת גאות (במובן של boom) בהתייחס לזמני הייצור ולמידת השיניוניות של המוצר?



אני לא משוכנע שאני האיש הנכון לעשות זאת, שכן אני לא בהכרח מסכים עם התפישות האוסטריות בנושא זה.
 
 
 
 
למוישלה
21/9/2012
נכתב על ידי אורי רדלר


למוישלה,

למחוק את הפער - בקלות. האם רומני יעשה זאת - קשה לי לומר. הבעיה העיקרית של רומני היא שאף אחד, כולל הרפובליקנים, לא באמת מחבב אותו. יש משהו עצוב בעניין הזה - הציבור מעדיף לבחור נשיא כושל כמו אובמה על פני יריב בעל כישורים טובים יותר (כנראה) בגלל שהוא מעט חביב יותר ממנו... אבל כאלו הם החיים.

את האמירה של רומני - הגם שהיא נכונה לחלוטין - אני ממקם בצד של הטיפשות הפוליטית. זה לא כל כך חשוב אם זה נכון: ממש לא רצוי להגיד לבוחרים פוטנציאליים שאתה לא מעוניין בקול שלהם. זה אקט מטופש ברמה דמוקרטית ממש :-) מכל מקום, אני סבור שלא תהיה לזה שום השפעה ביום הבחירות.
 
 
 
 
נכונה עובדתית... אמממ.... בערך
21/9/2012
נכתב על ידי שאול

קודם כל יש משהו מאד מטעה בטענה ש47% אינם משלמים מס, בגלל שרובים המכריע שילמו מס משמעותי בעבר, או שישלמו מס משמעותי בעתיד. רוב גדול של אלו שאינם משלמים מס הם קשישים או צעירים בתחילת דרכם המקצועית (או בקולג'). זה שכרגע הם אינם משלמים מס (הכנסה פדרלי) לא באמת מספר את סיפור המס שלהם - אפילו בלי להיכנס למיסים העקיפים שהם משלמים.

שנית - הם חופשי בריבוע מצביעים לרומני. בוודאי בקרב הקשישים. אבל לא רק. חלק גדול מאד מה 47% האלה, גם בקרב העניים, הם רפובליקאים. אם מסיבות של עמדות חברתיות שמרניות, או מכל סיבה אחרת. אם באמת ה 47% האלו לא יצביעו לרומני no matter what, הבחירות יגמרו 75-25 לאובמה.

אני גם מתקשה להאמין שאתה חושב שלרומני יש כישורים טובים יותר מאשר אובמה. אולי הוא מייצג בעיניך פלטפורמה נכונה יותר, אבל ברמה האישית? הוא צלופח שיגיד כל דבר כדי להיבחר. אם יש לו אישזהן תובנות מעניינות באיזשהו נושא - אני לא שמעתי אותן מעולם, ושהדי במרומים שניסיתי להקשיב. אובמה איננו חסין פופוליזם, ואין חולק על כך שהוא אומר גם לא מעט שטויות, אבל לפחות מדי פעם מתקבל רושם ברור שמדובר באדם מאד חכם, שמאד מבין מהחיים שלו.
אצל רומני עדיין לא נתקלתי ברגעים כאלה.
 
 
 
 
ברור כשמש שרומני לוקח
24/9/2012
נכתב על ידי שומר הלילה

ב-2008 הומר הצביע אובמה:

http://youtu.be/1aBaX9GPSaQ

ב-2012 הוא בוחר רומני:

http://youtu.be/ArC7XarwnWI

אין לטלפרומטר-מן סיכוי...
 
 
 
 
ריזון
2/10/2012
נכתב על ידי גיאק

עשו סקר גם, עם המפלגה הליברטריאנית. http://www.youtube.com/watch?v=70Hv0U4WDsQ&feature=g-all-u