אלכס והטבריינים
 

Facebook עמוד הספר (שלי! החדש!) בפייסבוק
very small קנייה מקוונת (בהנחה קורצת)



קנאתו של אלכס מילר
ועכשיו, במלון הקרוב לביתכם. ח"כ אלכס מילר מתקנא, מן הסתם, בתשומת הלב שמקבל כרמל שאמה בעקבות הצעות החוק המטופשות שלו, והגיש הצעה לספק אינטרנט אלחוטי חינם בכל בית־מלון. את נוסח ההצעה לא מצאתי ברשימת הצעות החוק הפרטיות. מילר, בדף הפייסבוק שלו, מפנה לכתבה בווינט בנושא. מילר מנמק את הצעתו כך:

העולם הוירטואלי הפך להיות חלק אינטגרלי מחיינו, וככל שעובר הזמן והעולם הגלובלי מתפתח ומשתכלל, האינטרנט הופך להיות מוצר בסיסי וחשוב מעין כמוהו.‬ ‫מטרתה של הצעת החוק היא להנגיש את רשת האינטרנט, הבסיסית כל כך, לכל אדם השוהה בחופשה בבתי מלון וכפרי‬ נופש בארץ, וזאת מבלי להיתקל בבעיות חיבור לרשת, ומבלי לחייב אותו לרכוש חבילות אינטרנט נוספות. לא ניתן לעצור את העובדה שרשת האינטרנט הפכה להיות משמעותית כל כך, אך לפחות נדאג לכך שהיא תסופק בחינם, כנהוג בכל מדינות המערב.

כל ה"מעין כמוהו," "העולם הגלובלי" ו"לא ניתן לעצור את העובדה"—במקור. לא נגענו.

נניח כרגע בצד את התהייה מדוע מודאג מילר מכך שהגלישה באינטרנט פופולרית ("לא ניתן לעצור את העובדה שרשת האינטרנט הפכה להיות משמעותית כל כך, אך...") וניגע בהצעה עצמה.

טריק נגד כולנו
ה'טריק' שבאמצעותו מבקש מילר לחייב את כל בתי־ההארחה לספק שירות בחינם הוא באמצעות "חוק עידוד השקעות הון." כלומר, כל בית־הארחה שנהנה מהשקעה לפי חוק עידוד השקעות הון. בכך, הוא סבור, נוצר "האיזון הראוי בין התנהלות חופשית של גורם עסקי לבין התערבות המדינה למען אזרחיה, שמבקשים ליהנות מאינטרנט חינם בבתי המלון ברחבי הארץ." התמונה שמבקש מילר ליצור היא שאם בית־מלון הוקם באדיבות הלוואה נדיבה של המדינה, הרי שלזו יש אפשרות לתבוע ממקימי בית־המלון לספק שירותים מסוימים חינם כמעין תנאי בהלוואה. בפועל, החוק לעידוד השקעות הון מגדיר את מכלול הזכאויות לפי אזורים בארץ ולפי טיב העסק לפטורים, הנחות, הטבות וכדומה כך שאין שום אפשרות מעשית להקים בישראל בית מלון, מלונית, צימר או אכסניה בלי להיות זכאי (או חשוף) לפחות לאחד מהם. מכאן, טיעון היסוד בעייתי וניתן להעלותו לגבי כל בעל עסק, שהרי כולם פועלים על־פי הכללים הנקבעים על־ידי המדינה.

בעיה אחרת היא תנאי הסיוע. המדינה מתווה תנאים מסוימים להלוואה או מענק שהיא נותנת והיא אינה רשאית לשנותם. היא יכולה, כמובן, לגרוע, לשנות ולבטל פטור ממס—שהרי אין בכך שינוי תנאים רטרואקטיבי—אך דומה כי לא ניתן לקבוע מאוחר יותר שינוי בתנאים הנלווים להלוואה או למענק שכבר ניתנו.

ההנמקה הבעייתית נוגעת לעניין פעוט, לכאורה, אך בפועל יש בה פריצה משמעותית של כל התנאים לפיהם פועלים בתי־עסק. למעשה, היא מאפשרת למדינה לברור לה כל שירות הנראה לה ראוי או נחוץ, בנימוק שהאזרחים "מבקשים ליהנות" ממנו, ולתבוע מבעלי עסק לספקו. הכלל, כדאי להזכיר, לא יחול רק על בתי־מלון המספקים היום חיבור במחיר יקר, אלא גם על כאלו שאינם מספקים שירות כזה כלל.

במלונות, כדאי להזכיר, יש שירותים מסוימים (מיני-בר, טלפון, שירות חדרים) הניתנים במחיר יקר יחסית, ויש שירותים רבים הניתנים בחלק המקומות, אך לא באחרים. אותו עיקרון ניתן להחיל, לפיכך, על מגוון רחב של דברים מהם "מבקשים ליהנות," שהרי הרצון לאכול (מהמיני-בר, במסעדה), או הרצון ליהנות (מיזוג אוויר), או להתרחץ (ג'אקוזי) אינם נפוצים פחות מהרצון לגלוש באינטרנט. מה העיקרון המונע מהמדינה לבוא ולתבוע מכל בית מלון לספק את כל מגוון השירותים ממנו "מבקשים ליהנות" אנשים?

הסוגיה הכלכלית כאן פשוטה יותר. הצעתו של מילר פוגעת בכמה גורמים. ראשית, היא פוגעת במלונות שמספקים אינטרנט חינם, בסלקה את היתרון התחרותי שלהם. אם החיבור לאינטרנט הוא אלמנט בעל משמעות עבור לקוחות (כפי שמילר טוען), הרי שאותם מלונות המספקים אותו מאבדים את יתרונם. שנית, וחשוב יותר, היא פוגעת במבקרים במלונות. אם המלונות יאבדו מקור הכנסה, הרי שהם יבקשו להעלות את מחיר הלינה—שינוי שיחבוק גם את המלונות שכבר סיפקו אינטרנט חינם (שהרי עכשיו, אין להם כל יתרון תחרותי)—או להפחית באיכות השירותים האחרים של המלון. שלישית, היא פוגעת באופן חמור עוד יותר במבקרים במלונות (או באכסניות, או בצימרים) שלא היו מעוניינים בשירות וביקוש, נאמר, 'להתנתק מהעולם'. עתה, הם יצטרכו לממן את אלו שרוצים להישאר 'מחוברים לעולם' או לספוג ירידה באיכות השירותים האחרים.

שאלה נוספת נובעת מהקביעה שהחיבור לאינטרנט צריך להיות "במהירות גבוהה." השאלה מהי מהירות גבוהה היא עניין יחסי ואישי. האם החיבור צריך להיות במהירות המספיקה להורדת קובץ מעבד־תמלילים בדקה, או לצפיה ללא הפרעות בסרט קולנוע באיכות משובחת? ומה רוחב הפס הנדרש לכל אדם? ומה קורה בשעות בהן יש עומס? השאלה אינה טריוויאלית, שכן העלות לאספקת גלישה "במהירות גבוהה" בשלושה צימרים נידחים בגליל גבוהה למדי ולקוחות שלטעמם היא לא הייתה גבוהה דיה יכולים לבוא ולתבוע החזר בשל כך, מה שיוביל את בעלי המלונות והצימרים להגן על עצמם (העלאה במחיר השהות) וכיוצא בזה.

טבריינים
ראש עיריית טברייה לא אוהב שמקללים אותו. לא אוהב עד כדי־כך שהגיש תביעה נגד קבוצת תושבים טבריינים שבעמוד "להציל את טבריה" וכן בעמוד נוסף בשם "מרימים את טבריה מהקרשים" בפייסבוק נקטו שפה לא מעודנת ביחס אליו. בקשתו של ראש העירייה, זוהר עובד, למחוק את כל התכנים בעמוד הובילה לדיון מעניין של השופט מרדכי נדל בבית־משפט השלום בקרית־שמונה במקומן של קללות בתביעות דיבה, מידת הנדירות הרצויה בצווי עשה (כלומר, מחיקה, בניגוד לתביעת פיצוי) והמידה בה ניתן להחיל כללים אלו על פרסום באתרי אינטרנט.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (7)
 
 
טעות בכתבה
24/7/2012
נכתב על ידי גיאק

הצעת החוק *לא פוגעת במלונות שכבר מספקים* אינטרנט חינם אלא במלונות *שלא מספקים אינטרנט חינם*. עבור המלונות שמספקים אינטרנט חינם זהו כבר המודל העסקי הנכון למקסום רווחיהם, בעוד שבעבור שאר הלקוחות *זהו אינו* ולפיכך פריונם של אלו יסבול.

הדברים לגבי "סילוק ייתרון תחרותי" אינם נכונים, שכן החוק לא עשה שום דבר ריאלי לסייע במציאות למלונות שלא מספקים אינטרנט חינם לתפעל אותו בזול יותר. הדבר דומה לאופן בו שכר מינימום פוגע באותם אילו לגביהם הוא תקף.

בשל בלבול זה אני סבור שגם פוספסה כל הפואנטה של הצעת החוק- קנונייה של מלונות גדולים ובינוניים כנגד שלל מלונות קטנים וצימרים הצצים כפטריות אחר הגשם ומאפשרות לכל בעל חלקה הכנסה צידית ושותפת. כלומר, זו הצעת חוק מאוד הגיונית מנקודת מבטו של חבר כנס ממוצא, המצוי בכיסם ובשליחותם של אי-אילו קבוצות עניין מסוימות.

ברור לי שמקור הצעת החוק בלוביסט. זה לא מסוג הרעיונות שח"כים פשוט ספונטנית מקדמים במרץ.
 
 
 
 
בין שאר הטעויות
24/7/2012
נכתב על ידי גיאק

ממוצע*.
 
 
 
 
הטעויות בהודעה שלי, הכוונה למעלה
24/7/2012
נכתב על ידי גיאק

 
 
 
 
לגיאק
24/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

גיאק,

אני כלל לא בטוח, וזאת מכמה סיבות:
א. מילר הוא ממפלגתו של שר התיירות ויכול להיות שהיוזמה הגיעה ממיסז'ניקוב.
ב. יש מלונות גדולים שאינם מספקים שירות זה, והשירות בכל מקרה יעלה ה-ר-ב-ה יותר למלונות גדולים (פר לקוח) מאשר למלונות קטנים יותר. במקרה זה, יש דווקא יתרון לקוטן (לדוגמה: אם הדרישה היא לרוחב פס פר-חדר, העלות ה'מבוזבזת' קטנה הרבה יותר עבור מלון קטן יותר).
ג. התבלבלת קצת: בסילוק יתרון תחרותי התכוונתי לסילוק היתרון התחרותי של מלונות שמספקים אינטרנט חינם כבר היום. הם עמלו ומצאו דרך לספק את השירות בלי להעלות מחירים. עכשיו, מה שיקרה אינו שהמלונות שלא מספקים יאלצו לחפש דרך לעשות זאת ביעילות אלא שהם פשוט יעלו את המחיר - ולמלונות שכן מספקים היום יהיה כדאי יותר לישר איתם קו מבחינת מחיר.
ד. אני גם לא בטוח לגבי המזימה. אולי החוק הוא בהשראת מלונות גדולים - אבל היתרון שהם יזכו מפוקפק, גם בגלל ב' וגם בגלל שהחוק הוא פתיחת דלת מסוכנת מאוד, מבחינתם, לשורה נוספת של דרישות.
 
 
 
 
או בחיפה
25/7/2012
נכתב על ידי ניר

יש שופטים בטבריה
 
 
 
 
נראה לי שהפעם אתה טועה
27/7/2012
נכתב על ידי שלומי שניידר

הבעיה הכי חמורה שאתה מעלה כאן היא שלכאורה "אם המלונות יאבדו מקור הכנסה, הרי שהם יבקשו להעלות את מחיר הלינה—שינוי שיחבוק גם את המלונות שכבר סיפקו אינטרנט חינם (שהרי עכשיו, אין להם כל יתרון תחרותי)—או להפחית באיכות השירותים האחרים של המלון".

נראה לי שאתה טועה. אם המלונות הם שחקנים רציונאליים, הרי שגם ככה הם קובעים את מחירי הלינה באופן אופטימאלי עבורם - לא גבוהים מדי, כדי שיבואו לקוחות. לא נמוכים מדי, כדי שהרווח יהיה מקסימלי. בקיצור, המלונות, בכל מקרה, מחפשים למקסם את הרווח על ידי קביעת המחיר ואיכות השירותים במקום הכי אופטימלי מבחינתם.

על כן, העובדה שהם יפסיקו להרוויח מהאינטרנט, לא תגרום להם לנסות "לכפר" על ההפסדים. פשוט מכיוון שהם גם ככה שואפים למקסם את הרווח. זה לא שלפני החוק המלונות הסתפקו ברווחים בינוניים כדי לפנק את הלקוחות ועכשיו הרווחים ירדו, אז הם יאלצו לכפר על אובדנם. הם גם ככה שואפים למקסימום ווליו כל הזמן.

מה שכן, המחיר האופטימלי מבחינתם בעבור הלינה יעלה בעקבות החוק, פשוט מכיוון שערכו של השירות יעלה בעיני הלקוחות (מכיוון שכעת הוא כולל גם אינטרנט). יחד עם זאת, ברור שהמלונות היו מנצלים את ה"מונופול" או ה"ההסכמה שבשתיקה" המסוימת שהייתה להם כדי לגבות מחירים מופקעים על האינטרנט ולכן ברור שעליית מחיר הלינה (או הירידה בהיקף השירות) תהיה נמוכה הרבה יותר מהמחיר שנאלצת לשלם על האינטרנט לפני שחוקק החוק.

ברור שחופש המסחר נפגע, וברור שמי שלא רוצה אינטרנט במלון נפגע, אבל האזרח הממוצע מרוויח - הוא מקבל שירות די אלמנטרי במחיר זול הרבה יותר ממה שנגבה קודם לכן.
 
 
 
 
הפגיעה בעיקר במלונות הזולים והקטנים
3/9/2012
נכתב על ידי אליהו, חיפה

זה לא משנה אם זה בית הארחה זול בקיבוץ או צימר בודד - הפגיעה היא בהם.

הסיבות: עלות האינטרנט מגיעה מהגורמים - ספק, תשתית, תחזוקה והשתלבות בתוכנית העיסקית.
בזמן שעלות התשלום לספק עולה באופן לינארי(5 דיירים צריכים פי 5 רוחב פס), העלות של התשתית זולה בהרבה - סיב אופטי יכול להוביל 10 מגה או 100 ג'יגה כמעט באותה עלות.
לכן ברגע שעברת מינימום מסויים - זו עלות קבועה.

בנוסף - לא כל הדיירים משתמשים ברשת במהירות גבוהה - ולכן מלון גדול יכול לספק 100 קוים בכל זמן נתון בלי חשש, בזמן שצימר חייב לקנות "קו לכל דייר".

עניין נוסף הוא מיקום האינטרנט:
אינטרנט חינם הוא לרוב בלובי - ושהות בלובי מהווה "מלכודת דבש" - לקנות קפה ועוגה בלובי, מה שמהווה תוכנית עיסקית.
מלונות זולים שלא משתמשים בשירותים כ"מלכודת דבש" מוצאים עצמם בנחיתות והפסד.
חיוב לרשת את כל החדרים יחייב מלון גדול להחזיק טכנאי רשת - די סביר למלון גדול אבל לא סביר בכלל למלון זול וקטן.


ברור שהתוצאה תהייה רווחים גדולים לחברות האינטרנט (שיזכו לתוספת גדולה של לקוחות) ולמלונות הגדולים,
בזמן שהמלונות הקטנים והזולים יאבדו תחרותיות ונתח שוק מולן.
לכן ברור מי הלוביסטים שדוחפים את הצעת החוק.

למה להשקיע הון בפרסום - כשאפשר לשכנע "נבחר ציבור" לפגוע במתחרים שלך?