חס וחלילה לא השוויתי אותם לבני אדם
 

Facebook ספרי החדש "התמוטטות" בפייסבוק
very small קנייה מקוונת (בהנחה נאה)


לסיפורים האלו יש סוף ידוע מראש: רק פוליטיקאים מופתעים כל־פעם מחדש.

מסע ההסתה הפרוע נגד מהגרי העבודה שהוביל שר הפנים אלי ישי והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' ("מיליון מסתננים בדרך לישראל") בהשתתפות ערה של מירי רגב ("הסודנים הם סרטן בגוף שלנו"), דני דנון, ("לגרש עכשיו"), מיכאל בן-ארי, נסים זאב, רונית תירוש (כאן) ואפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע לקיצו המתבקש: מהומה של אספסוף משולהב, שהחלה בהסתה מהבימה, המשיכה בהכאת "סמולנים" מדומים והסתיימה בניסיונות לינץ' ובביזה.

'''הערה על טרמינולוגיה'': לא, לא "פליט"—כינוי זה שמור לתרסיס העתיק נגד חרקים; וגם לא "מסתננים"—אלו אינם גונבי גבול או פושטים משנות החמישים.

למילים אין תוצאות
מסע ההסתה התנהל על בסיס ההנחה שלמילים אין תוצאות. משך שנים ארוכות מנופפות מפלגות שונות בדגל גירוש הזרים. בשנים עברו, התמקדו הטענות נגד 'הזרים' (הם מביאים מחלות; הם זורמים במיליוניהם; הם פושעים; הם גונבים את העבודה) במהגרים מרוסיה (בחצי לחישה), מאתיופיה (בפחות מחצי לחישה), בעובדים הזרים (בקול רם) ובארבע השנים האחרונות הן מוטחות בזעקה בפניהם של מהגרי העבודה שחורי העור מסודן ומאריתראה. עד השבוע הניבה ההסתה לגלגוליה רק תוצאות דלות. התמיכה הציבורית במסרי ההסתה הייתה רחבה, אך ההשתתפות בפועל של הציבור הרחב (כלומר, מעבר ל'בעלי העניין' בשכונות בהן גרים המהגרים) הייתה אפסית. הא ראיה: אף מפלגה לא אימצה את הרעיון כסעיף מרכזי במצעה—מה שמעיד על המנוף האלקטורלי הקלוש של התופעה.

אך מנוף אלקטורלי דל אין משמעו חוסר עניין פוליטי. למעשה, להפך: כשיש הסכמה רחבה בציבור, שאינה מגובה במעשים ובמעשים אלימים בפועל, נקרית לפוליטיקאים הזדמנות טובה לנקוט רטוריקה קיצונית, בלי לספוג את המהלומה בכיוון ההפוך: הם יכולים להסית, בלי לשאת באחריות ובלי לשאת בנזק אלקטורלי, שהרי מהגרי העבודה אינם מצביעים.

Death to the sudanese

שנאה ללא בסיס ברור
הבסיס לטענות נגד מהגרי העבודה מאפריקה קלוש למדי. לחזון הקודר בדבר קיצה של מדינת היהודים וטביעת המיעוט היהודי בים של מהגרי עבודה אין תימוכין בנתונים. לפי נתוני הזרים של רשות האוכלוסין וההגירה שהו בארץ בסוף אוקטובר 2011 בסך הכל 42,556 מהגרי עבודה מאפריקה. נתון זה התבסס על מספר הנכנסים בניכוי מספר היוצאים, אך בחודש דצמבר 2011 ומאז ועד היום הושמט נתון זה ועתה אנו נדרשים לחישוב גס יותר, הכולל את מספר ההרחקות בלבד. זה מביא אותנו לנתון עכשווי (נכון לסוף מרץ 2012) של 52,263 מהגרי עבודה מאפריקה. לפי הערכת הלמ"ס חיו בישראל בסוף חודש מרץ השנה 8.067 מיליון איש, מה שמצביע על־כך שמהגרי העבודה מנו בנקודה זו בזמן כ-0.64 אחוז מאוכלוסיית ישראל. זה אינו מספר מבוטל, אך גם רחוק מלהצדיק את ההצהרות בדבר קיצה של מדינת היהודים. לתועלת הפרופורציות הגלובליות, כדאי להזכיר כי בישראל שוהים כמאה אלף תיירים בלי אשרה, ועוד כ-90 אלף עובדים זרים. משמע, מהגרי העבודה הם רק 22 אחוז מהזרים.

טיעון אחר נגד מהגרי העבודה הם כי הם מעורבים בפשיעה יותר מכפי חלקם באוכלוסיה. נתון זה מבוסס בלעדית על מידע שנמסר על־ידי השר לביטחון פנים, לפיו 40 אחוז מהפשיעה במחוז תל־אביב קשורה במהגרי עבודה מאפריקה, אך אין מחקר של המשטרה או של המשרד לביטחון פנים המאשש אותו. המחקר היחידי בנושא שכיחות הפשיעה של המשרד לביטחון פנים דווקא סותר את הטענה ומצביע על ירידה בפשיעה. מחקר אחר, שנערך עבור הכנסת, מעלה כי מעורבות האפריקאים בפשיעה חמורה נמוכה משיעורם באוכלוסיה. בדיקה שערכתי אני ב-435 רישומים של מעשי פשיעה במחוז תל־אביב (בתאריכים 1.1.12 עד 20.3.12) עלה כי מהגרי עבודה מאפריקה היו מעורבים ב-45 מעשי פשע, מתוכם 8 גנבות אופניים, 10 גנבות טלפונים סלולריים, 16 מעשי גנבת תיקים ופריצה, 4 מקרים של אונס, ותקיפה מינית (שלושה מהם נגד נתינים ונתינות זרים אחרים) ועוד כמה עבירות של הפרת הסדר. בהתחשב בכך שאוכלוסיית מהגרי העבודה מונה כחמישה אחוז מתושבי תל־אביב, כולם צעירים המתגוררים ברבעי העוני של העיר, לא מדובר בנתון חריג.

טיעון שלישי הוא כי המהגרים גוזלים את מקומות עבודתם של ישראלים. רגלים כלכליות אין לטיעון הזה, כמובן. מהגרי העבודה ממלאים אותן גומחות העסקה שלא ניתן למלא בישראלים, שכן הם אינם מוכנים לעבוד בשכר כה נמוך. יובל גורן עבר להתגורר בשכונת התקווה לכמה ימים ותיאר את תמונת המצב שם:

בניגוד למצופה, רובם לא היו זרוקים מסוממים ברחוב, בחצרות הבתים ובגינות, כמו שכבר כמעט כל ילד בשכונות דרום תל אביב משנן מתוך שינה, אלא עובדים בחנויות, במסעדות, במזללות השווארמה ובדוכני הפלאפל.


למעשה, אין כמעט בית עסק ברחוב האצ"ל שלא מעסיק מסתננים ומבקשי מקלט מאריתריאה ומסודן. "כולם מעסיקים אותם, כולם משכירים להם דירות וכולם באים בטענות שהם הורסים לנו את השכונות", אומר לי בעל בסטה בשוק התקווה.


אחרי תיאור של המצב מפי כמה מעסיקים ("תראה לי ישראלי שיהיה מוכן לעמוד ככה בחוץ בשמש") תופס אותו אחד משכניו ומספר לו:

"זה פחד לצאת פה ברחוב בלילה, משמונה בערב זה כמו יום כיפור, ועכשיו קיץ, ילדים רוצים לשחק, לצאת, שום דבר". כמה רגעים לאחר מכן, כשהוא מנסה לתאר לי את השתלטות המסתננים על השכונות, כמו שאומרים כאן, הוא מספר לי על החדר הבודד שהוא משכיר לשלושה פליטים במחיר 2,000 שקל . בעבר, הוא טוען, דירת החדר הזו שימשה סטודנטים, אבל היום, לדבריו, אפילו הם ברחו.


מהגרי העבודה אינם משמשים רק בשכונת התקווה, כמובן. הם האנשים המאיישים את ירכתי המקומות שאנו יושבים בהם ואוכלים או שותים קפה. הם נושאי המשאות, הפועלים הפשוטים, העמלים המשתכרים אל צרור נקוב. או, במלים אחרות, הם אלה המוכנים "לעמוד ככה בחוץ בשמש." 

הקרבן המושלם
מהגרי העבודה מאפריקה הם מושא מושלם להסתה. ראשית, הם הזר המושלם: עני, בלתי־חוקי ושונה מבחינה חזותית, כך שניתן על־נקלה לעורר פחדים מהם, המשמשת מצע נוח להצעות לגירוש אלים, מחנות כפייה ושאר עניינים נאים.

שנית, בדומה לעובדים הזרים, הם תלויים באוויר: מדינת ישראל טרם גמרה בדעתה אם לבלוע אותם או להקיא ובינתיים, כפשרה, היא דוחקת אותם לעמדת חוטבי העצים ושואבי המים, ללא מוצא וללא הסדר חוקי, ומעמידה פנים כי הסדר חוקי כזה לא יידרש לעולם. בניגוד לעובדים הזרים, ש-87 אחוז מהם מועסקים בחקלאות או בסיעוד ("תאילנדים" ו"פיליפיניות") הכרוכים במגורים במקום העבודה (חקלאות) או בבתי מקבלי הסיוע הסיעודי, מהגרי העבודה כלואים ברובעי העוני ואין להם באמת מוצא מהם, מה שמאפשר להעצים עוד יותר את הפחדים והרתיעה.

שלישית, למהגרי העבודה אין באמת קול ואין באמת גורם שידבר עבורם ובעדם. אפילו השמאל הישראלי מוכן לדבר על הנושא רק בלשון רפה. אחרי הכל, הם בעד תושבי שכונות העוני, לא? אחרי הכל, הם בעד להיות נגד הג'נטריפיקציה המחרידה, המגונה והפסולה שתתמיר את ערך הדירות שקנו בשכונת שפירא ובנותיה. אחרי הכל, גם מועמדי השמאל רוצים להיבחר בבחירות. כך, שלי יחימוביץ' מגיבה לאירועים בציוץ הכי שקט שהיא יכולה לצייץ:

השבוע ניצלו חברי כנסת מקואליציית הענק של נתניהו את מצוקת התושבים בדרום תל אביב כדי ללבות אלימות ושנאה. אגב, אני גרה בשכונה כזאת. עוד קודם לכן מיניתי את ניצב בדימוס משה מזרחי לעמוד בראש צוות שיגבש פתרונות לבעיה המורכבת, אל מול מחדלים עמוקים של הממשלה, שבחרה לגלגל על שכונות חלשות את אלפי המהגרים והפליטים.


בצד: מקום מגוריה של יחימוביץ', הרב קוק 29 בתל־אביב, כמדומני, רחוק מלהיחשב "שכונה כזאת." שכר הדירה במבנים סמוכים הוא כ-6,000 עד 7,000 שקל לדירה בגודל דומה.

עמדה נפתלת דומה ביטא יוסי גורביץ' מ"החברים של ג'ורג'". כאחרים, גם הוא מדחיק את העובדה הכאובה כי השמאל, על־אף מאמציו, לא רק שלא קנה לו אפס דריסת רגל בין העניים, הוא אף שנוא עליהם. מבחינתו, השנאה לשמאל נובעת מ"מיתוסים פוליטיים ימניים חזקים בקרב תושבי השכונות" ומטמטומם המתמשך. אשר למהגרי העבודה, גורביץ' נמלט לעמדה הנוחה הבאה: "לא מדובר במסתננים, מדובר בפליטים... ל[סודן ואריתריאה] אי אפשר להחזיר אנשים שנמלטים מהן, בגלל המשטר הדכאני שלהן... ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שמנהלת יחסים דיפלומטים עם אריתריאה... מותר לחשוד שמתחת לפני השטח, סוחרת ישראל בנשק עם הרודנות שם [ולכן]... ישראל נושאת באחריות מסוימת לגורלם של רוב הפליטים המגיעים אליה."

כלומר הטענה (המפוקפקת, שלא לומר שקרית) שמדובר בפליטים מכשירה את שהותם כאן. לחיזוק הטיעון, נאמר כי לישראל קשרים אפלים עם המשטר האריתראי והיא אחת היחידות המקיימות יחסים דיפלומטיים איתה (ואם מתעלמים מארצות־הברית, קנדה, בריטניה, גרמניה, צרפת, בלגיה, יפן, שוודיה איטליה ואחרות—זה אכן נכון. כלומר, זה לא נכון) ומכאן נגזר שהיא אחראית במידה מסוימת לגורלם של הפליטים. הטיעון הילדותי הזה אינו מסווה את העניין האמיתי: התמיכה במהגרי העבודה מתקיימת רק כל עוד ורק במידה בה ניתן לקיים את הפסאדה השקרית ש"מדובר בפליטים."

והנה, הפתעה!
ולמרות הכל, הפתעה. במהלך ההפגנה בשכונת התקווה, אחרי שמירי רגב, דני דנון ומיכאל בן ארי נשאו את דבריהם, תקפה אחת מתושבות השכונה דווקא את פעילי המחאה החברתית שהפגינו בסמוך. אחת המפגינות "זיהתה" פעיל שמאל והחלה להאשימו ב"זריקת אבנים על חיילים" ומכאן החל האספסוף להסתער על הפעיל ועל עיתונאי שעמד לידו והכה אותם, המשיך לניסיון לבצע לינץ' ביושבי מכונית שחומי עור, ולמעשי ביזה, אלימות והשחתה.

מירי רגב הייתה המומה. בהפגנה גרסה ח"כ רגב כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו... צריך לגרש אותם... אני אומרת לכל השמאלנים שהגישו בג"ץ נגד הגירוש - זו בושה וחרפה. הם בעצמם עצרו את הגירוש. לא ניתן לאנרכיסטים ולשמאלנים לעשות את זה יותר." מי היה יכול לדעת שמישהו יפרש את הדברים השקולים האלו כך? בוודאי לא רגב, שגרסה כי היא "לא אחראית על מעשיהם של אחרים." מאוחר יותר הפגינה רגב רגשות חרטה עמוקים והתנצלה בפני חולי הסרטן באשר הם וגרסה "סלפו את דברי והוציאו אותם מהקשרם. לא דברתי על בני אדם במונחים של סרטן אלא תופעת ההסתננות ההולכת וגוברת."

גם אחרים נכנסו לעמדת "כן, אבל צריך להבין ש..."—אך הנזק לעניינם כבר נעשה, כמובן. אחרי לכידתן של שתי כנופיות שפגעו במהגרי העבודה ואחרי התפרעות האספסוף בהפגנה, לא תעמוד לפוליטיקאים הגנת "לא ידעתי שזה מה שיקרה." גרוע מזה, מבחינתם, הישנות אירועים מסוג זה תעשה רבות להבטיח את קביעות מעמדם של מהגרי העבודה—ההיפך הגמור מהמטרה אליה חותרים המגרשים.

מטרות לא אפשריות
את כל זה ניתן היה לצפות מראש מהטעם הפשוט שזה כבר קרה. מימי בראשית של הציונות נעשו ניסיונות רבים לבסס את עבודת הכפיים על עמלם של פועלים יהודיים, אך הניסיון נכשל באופן חרוץ פעם אחר פעם. במושבות הברון העדיפו בעלי הכרמים והשדות להעסיק ערבים, כי הם היו זולים יותר ועבדו קשה יותר. ממלחמת ששת הימים ועד לאינתיפאדה הראשונה היו עיקר עובדי הכפיים בדרגות השכר הנמוכות ערבים מן השטחים. כשאלו נעלמו, הובאו עובדים זרים. עתה, אם תרצו, זורם לכאן הדור השני של עובדים זרים.

הניסיון "לגרש אותם" יצליח ממש כפי שהצליח הניסיון המתמשך לגרש את העובדים הזרים. כלומר, הוא לא יצליח. אי אפשר לנצח מציאות כלכלית באמצעות החלטה שהיא אינה קיימת. פיזית, קל מאוד לגרש את מהגרי העבודה. כלכלית, גירושם או מניעת העסקתם יובילו לתוצאה בלתי־נסבלת עבור מהגרי העבודה ושכניהם כאן... ולא ישנה כלל את תמונת המצב הכללית. אז למה, בעצם?

חס וחלילה לא השוויתי אותם לבני אדם
אין, אין על רגב. היא 'מתנצלת' על הדברים שאמרה ואומרת כי "חס וחלילה לא השוויתי אותם [את מהגרי העבודה] לבני אדם."



רגב הבינה את טעותה ואחרי כמה שעות פרסמה וידאו ערוך מחודש.


אם הוא נכנס לספיד, הוא מנצח אותו?
נתניהו נכנס בעבי הקורה של ההתמודדות על הכתר בשחמט... ומראה ששחמט הוא לא יודע, ככל הנראה.

זה כאילו מזה פחחח
הרעיון האווילי של פייסבוק ליצור טלפון סלולרי משלה.

זה כאילו מזה פחחח ב'
"הייתי כולאת את [כל השמאלנים] על הסתה של יהודים נגד יהודים. לכלוא את כל אנשי זכויות האדם ולעביר אותם למחנות שאנו בונים"—ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ', 29.5.2012. הפרוטוקול של הישיבה עדיין לא פורסם, אבל מן הסתם יש בו פנינים נפלאות גם של דנון, רגב ושאר החבר'ה. התקציר נשמע מבטיח.

ועניין פיקנטי, דרור קהלני, שדיבר בהתרגשות בדיון, היה שם כנציג תושבי שכונת התקווה... אלא שהוא גר ברחוב חנה סנש, קצת מצפון לשכונה, באזור המשויך בדרך כלל ליד אליהו.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (20)
 
 
כמה בעיות
31/5/2012
נכתב על ידי אריק

קודם כל - "מסתננים" זו הגדרה הרבה יותר מדויקת מ-"מהגרים". מהגרים לא גונבים את הגבול עם מבריחים בדואים, אלא נקלטים במדינה על פי מדיניות ההגירה שלה.


דבר שני - אתה מניח ששיעור הדיווח על פשיעה של מסתננים דומה לזה של פשיעה של אחרים. אפשר לתת סיבות מוצקות למה זו הנחה בעייתית - למה, בעצם, שמישהו יתלונן למשטרה על סדוני שנתן לו מכות? מה הסיכוי שיתפסו אותו? אם אתה לא צריך את זה לצרכי ביטוח, מה זה כן ייתן לך?

דבר שלישי - אתה מניח גם ששיעור הפשיעה הוא גם מדד טוב לאלימות. גם כאן יש בעיה. דוגמה - מעט מאוד יהודים נפגעים בקרבות הכנופיות באום אל פאחם. הסיבה לזה היא לא שאין שם אלימות, אלא כי אף יהודי לא מגיע לשם. בצורה דומה, אם הטענה של ושבי השכונות נכונה והם נועלים את עצמם בבתים, אז ברור שלא יהיו פשעים, אבל זו עדיין סביבה מאוד אלימה.

רביעי - אתה מתעלם מהעובדה שהמסתננים מרוכזים במקומות ספציפיים. הטיעון שלך היה נכון אם 50K המסתננים היו מפוזרים באופן אחד בכל מרכזי האוכלוסיה בארץ. במקרה הזה תל אביב היתה מקבלת בערך 3K מסתננים, ולא היו מרגישים אותם. אבל זה לא המצב. וכך, גם אם מקבלים ששיעור הפשיעה בקרב המסתננים זהה לחלוטין לזה של ותיקים, אז אם פתאום הגדלת פי 2 את האכולוסיה של שכונה מסוימת, הגדלת פי 2 את שיעור הפשיעה בה. וזה כבר בלתי נסבל.

אבל כל זה מתגמד מול הטיעון הכי חשוב - ההנחה שקצב ההסתננות קבוע מוטעית. אם הנתונים שמוצגים נכונים (הבוקר שמעתי בחגשות - כ-8K מסתננים בחודש, ובמקום אחר קראתי על 4K), קצב ההסתננות גדל במהירות. גם קצב כזה משמעו 100K - 50K מסתננים בשנה, וזה לפני ריבוי טבעי ולפני גידול בקצב. וזה כבר נהיה הרבה יותר משמעותי.

ההבדל הגדול בינם לבין עובדים זרים חוקיים הוא פשוט - השניים מתחלפים, והאוכלוסייה שלהם נותרת קבועה. אותו הדבר לגבי תיירים חסרי אשרות. לעומת זאת, אוכלוסיית המסתננים גדלה במהירות ופוטנציאל הגידול שלה הוא בלתי מוגבל למעשה. אם היה לנו פתרון טוב שמונע הסתננות, אפשר היה לדבר על קליטה של האוכלוסייה הקטנה שיש כרגע, אבל כל עוד אין אותו אם אתה לא מצליח להוריד את מספרם בצורה דרסטית אז באמת מתחילה פה בעיה.
 
 
 
 
גורביץ
31/5/2012
נכתב על ידי פצי

כמדומני שהשאלה מיהו פליט תלויה בעד כמה מחמירה או מקלה הפרשנות לאמנה.
דובי קננגיסר כותב דברי טעם בצד הפרקטי של פיתרון לבעיה

אותי הפתיעה התגובה לפוסט של יוסי גורביץ,
השמאל המזרחי האשים אותו בגזענות נגד תושבי השכונות
(למשל בבלוג "טיפול שורש")
 
 
 
 
לאריק
31/5/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אריק,

א. מהגרים לא גונבים את הגבול: מהגרים כמעט תמיד גונבים את הגבול. למעשה, דפוס ההגירה הטיפוסי בעולם של אומות וגבולות הוא גניבת גבול, הטעיה ומרמה - בכל מקום בו זה אפשרי.
ב. דיווח על פשיעת מסתננים: כלל זה נכון לגבי כל קהילה סגורה או מבודדת או מיעוטית. בפועל, עיקר הדיווחים על מהגרי סודן-אריתריאה הם על מעשי גניבות קטנים (גניבת תיקים, סלולרי, אופניים, וכו'), כך שדומה שמגמת אי-דיווח מסיבית דווקא אינה קיימת, בהכרח.
ג. דיווח על פשיעת מסתננים ב': טענה שקשה להתמודד איתה. אתה מסביר נסיבתית (הם נסגרים בבתיהם ולכן אינם נפגעים) את היעדר הדיווח או ההתרחשות של מעשי פשע - אך הסבר כזה, כמו גם הקודם, מתרץ כל נתון: אם הפשיעה עולה - אלו הסודנים. ואם אינה עולה - זה הפחד מהסודנים.
ד. הגדלת מספר התושבים בשכונה: לא הבנתי מה הטיעון כאן.
ה. קצב הסתננות: איני יודע מהיכן אתה מביא את נתוניך, אך נתוני רשות האוכלוסין וההגירה (כאן) מצביעים על קצב חודשי של כ-1,716 לחודש, הנמצא בירידה בחודשיים האחרונים. קצב הכניסה השתנה בשנים האחרונות (בשנת 2007 היו 5,393, בשנת 2008 היו 9,171, בשנת 2009 היו 5,307, בשנת 2010 היו 14,748 ובשנת 2011 היו 17,175) אך אם נניח כי תימשך העליה בקצב דומה בשנים הקרובות אנחנו צפויים להגיע לקצב של כ-30 אלף לשנה בתוך כמה שנים. לא סביר, עם זאת, שהקצב יימשך כפי שהוא - ולבטח שאין יסוד ממשי להנחה על קצבים של עשרות אלפים מדי שנה.
ו. עובדים זרים מתחלפים: עובדים זרים מתחלפים משתי סיבות עיקריות: א) הממשלה עושה מאמץ אקטיבי להקטין את מספרם (יחסית לכלל כוח העבודה) ויש לה יכולת מסוימת לעשות זאת, בהיותם 'מיובאים'. ב) מספר העובדים מהשטחים עולה בהתמדה כבר כמה שנים. בצד - אתה בעצם מסכים עם הטיעון הפרקטי שלי: הפיכתם לעובדים זרים מן המניין, תאפשר בקרה.
 
 
 
 
אופטימיות וחייבים
31/5/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לפצי - קננגיסר לוקה, לדעתי, באופטימיות. הנתונים שלו לגבי הדיווח האחרון על יוצאים שגויים, אגב (הדיווח האחרון הוא מנובמבר 2011 ולא כפי שכתוב). לגבי הבלוג "טיפול שורש" - חייבים? קללות לא עושות לי את זה.
 
 
 
 
הדיווח שלי לא שגוי.
31/5/2012
נכתב על ידי דובי

הקריאה שלך שגויה. לא אמרתי שביולי נפסקו הדיווחים. אמרתי ש"איפשהו אחרי יולי". לא עברתי דו"ח דו"ח וחיפשתי איפה זה נפסק, אלא נתתי דוגמא לפני ודוגמא אחרי.

ואשמח להסבר למה אני אופטימי.
 
 
 
 
לגבי נתוני הפשיעה המדווחים
1/6/2012
נכתב על ידי דבשת

כבר בדוח הכנסת מעריכה המשטרה שיש תת דיווח לגבי פשעים של זרים-נגד-זרים. כלומר, הנתון לא ממש רלוונטי - אא"כ אתה רוצה לנכות גם את התלונות של ישראלים-נגד-ישראלים
 
 
 
 
פתרונות אופטימיים
1/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

דובי קננגיסר,
מתי הפסיקו לדווח - אכן, טעיתי. אם עוקבים חודש-אחר-חודש אכן רואים שהנתון האחרון פורסם בנובמבר (לגבי חודש אוקטובר). אם תעקוב אחריו, תראה כי לפי נתונים אלו באוקטובר 2011 היו כאן 42,556 "מסתננים." אם מוסיפים לזה את המספר שנוסף מאז (10,817) ומפחיתים את שיעור העזיבה הרגיל לאורך השנים (כ-0.45 אחוז לחודש, 1,200 איש לערך) מגיעים לקצת יותר מ-52 אלף. מעניין ששלושתנו - כל אחד בנפרד - הרגיש שיש משהו מסריח כאן (אם כי טענת הראשוניות שלי התפוגגה! שיט!)

אופטימיות: 'אשמת האופטימיות' הוטחה בך כי תוכניתך מבוססת על כך שישראל תקח על עצמה את האחריות לטיפול זמני בפליטי דארפור ושות' ובמקביל תעורר את הקהילה הבינלאומית לסייע בהקמת יישובים וכו', ואז יצטרף העולם לעזרה בפתרון הבעיה ("מדינות העולם תתחייבנה לקבל אליהן אחוז קבוע..."; "האו"ם ונציגיו מוזמנים..." וכדומה). אם לא יהיה שיתוף פעולה, אז נוכל למנוע מהפליטים או להחזירם מיידית ו"לכן אנו מפצירים בקהילה הבינלאומית לסייע לנו כך שנמנע מפעולה כזו").

אם הבנתי את הגיון הדברים, הרעיון הוא א) להציע פתרון שיציג את ישראל באור חיובי. ב) לגייס את הקהילה הבינלאומית להשתתפות. ג) אם אין השתתפות, כי אז לפחות תקום הצדקה (ואי מחאה בינלאומית, וכו') לפעולת גירוש מידי. כלומר, השיטה שלך בנויה, בעיקרה, על רגשות אשם (של אומות העולם, שיתביישו לעמוד מנגד).

לדעתי, השיטה הזו אופטימית מאוד בהנחותיה ועם סיכוי מאוד קטן למימוש. אין לאומות העולם שום סיבה לשתף פעולה עם תוכנית ישראלית כזו. למעשה, יש להם סיבות טובות מאוד להניח לישראל לבנות ערי פליטים ענקיות ואז להתקע עם הבעיה (מישהו יכול לגרש שני מיליון פליטים? לא ממש. לא באופן סביר).

לדוגמה, תסריט בסיסי: אתה מקים את היישובים הזמניים והקהילה הבינלאומית מסייעת בכמה גרושים. בינתיים, מצטברים כ-600,000 המוגדרים פליטים ביישובים והקהילה הבינלאומית מתמהמהת... עד שארצות-הברית, אחרי שיקול דעת ממושך וביקור של שרת המדינה, בו היא מתחייבת פומבית לפעול ככל יכולתה לשינוי המצב, מכריזה כי ארצות-הברית נזעקת לתיקון המצב ותקלוט 10,000 פליטים בתוך חמש שנים. כל הקהילה הבינלאומית מוחאת כפיים בקצב, וגם ישראל מצטרפת, בחירוק שיניים, שכן היא חשבה על מספר הרבה יותר גדול. הקהילה הבינלאומית מאמצת את "המפתח האמריקני" - הגרמנים מכריזים על נכונות לקלוט 3,000 פליטים, הצרפתים 2,500, ההולנדים 1,500 וכו' וכו'. בסך הכל, יש התחייבות בינלאומית לקלוט 100,000 מהפליטים - וזה עוזר מעט מאוד, כי בין תחילת כתיבת הדברים לסופם נוספו עוד 123,454 אלף פליטים ליישובים הזמניים ובאו"ם עולה הצעה להגדיר את הפליטים "תושבים זמניים-קבועים" ולאפשר להם תנועה חופשית ברחבי ישראל וכן אפשרות להתיישב בכל מקום... יו נואו דה דריל.

בעיני, המרת מדיניות בטקטיקה של רגשות אשם ויחסי-ציבור לא יכולה לעבוד בשום אופן. למעשה, היא תביס את עצמה כמעט בוודאות.
 
 
 
 
בישיבת הוועדה רלוונטית בכנסת נאמר במפורש
1/6/2012
נכתב על ידי אמיר

שיש תת-דיווח. אם לא נעצר חשוד, המשטרה לא יכולה לדווח שהפשע בוצע ע"י אפריקאי (או ערבי/חרדי/מזרחי/אשכנזי/אתיופי/מתנחל/תייר/חייזר אפור מפרוקסימה סנטאורי). גם אם המתלונן מספר שמי שגנב לו את התיק היה שחור, זה לא מספיק.

מאר שתיקים קלים שכאלו, שבהם סכוי מעצר העבריין מאוד נמוכים, בד"כ נסגרים כ"עבריין לא נודע"), התוצאה היא ששיעור העבירות שנרשמות לחובת האפריקאים נמוך בהרבה מכפי שהוא באמת.

לפי מפקד משטרת לווינסקי, בתקופה מסויימת רוב עצום של המתלוננים בתיקישוד שהעברין היה אפריקאי, אבל מאחר שרק בחלק קטן מהם העבריין נתפס, התוצאה היתה שהסטטיסטיקה רשמית מראה שהאפריקם היו אחרים רק למיעוט קטן של מקרי השוד בתחנת לוויסקי באותה תקופה.
 
 
 
 
נתונים... נתונים...
1/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אני מניח שאתה מתכוון לפרוטוקול הישיבה מתאריך 16.5.2012. זה מה שאמר שם מפכ"ל המשטרה:

סוגיית דרום תל אביב... לדבר הזה אין לי פתרון קסם. מה שקורה – החבר'ה האלה ככל שהמספר שלהם גדל, יש להם בעיית תעסוקה. ככל שבעיית התעסוקה גדלה, הם מייד הולכים לפשיעה. הם הולכים וגונבים כדי להתקיים. הם שודדים כדי להתקיים. לדבר הזה אין לנו פתרון קסם. מה שעשינו, הקמנו תחנת משטרה בתחנת לוינסקי מכוחותינו, משטרת ישראל מכוחותיה. אחרי שהציגו לי את המצב שם, שהמצב הולך ומתדרדר, הגדלנו את מספר השוטרים בתחנת לוינסקי – הוספתי לשם עשרות שוטרים....


קחו בחשבון וזה נאמר פה, תחנת משטרה חזקה לא תפתור את הבעיה. יש פה, אני מבין, תקנות שאמורות להיכנס לתוקף בעניין ההעסקה באוגוסט, לדעתי, צריך לדחות את זה. אסור ככל שרמת התעסוקה, אפשרות להעסיק אותם תרד, באין אפשרות לגרש אותם, ובאין אפשרות להעסיק אותם, אני כבר אומר לכם, שהם יבואו להיות קליינטים של המשטרה, זה ברור לגמרי ובעניין הזה צריך לעשות מעשה במחשבה תחילה.



האם אתה יכול להפנות למידע שפספסתי או לא הבחנתי בו? לגבי שיעור העברות באופן כללי - זה נכון כמעט לגבי כל עבירות הפריצה והגניבה. לדוגמה, בשנת 2009 נפתחו בישראל 188 אלף תיקים על עבירות רכוש, אך היו רק 4,475 הרשעות בעבירות כאלו. כלומר, רק כ-2 אחוז מהעבירות מסתיימות בהרשעה כלשהי - שיעור נמוך בהרבה מזה של כל עבירה אחרת.

הטיעון של תת-דיווח הוא בעייתי. אתה יכול לומר דברים דומים על בני ברק, על פרדס כץ, על טובא זנגריה - אין הרבה מה לעשות עם טיעון ספקולטיבי המבוסס, בשורה התחתונה, על דעתך. היא אולי מלומדת ונכונה, אך עדיין מדובר בדעתך, לא בנתונים העומדים לרשותנו.
 
 
 
 
מה שקרה כאן זה שהתקשורת המיינסטרימית החליפה תקליט
1/6/2012
נכתב על ידי אחד אחר

והרבה פוליטיקאים בעיקר בימין מרגישים נוח לדבר (ובתקווה לעשות) משהו בקשר לתופעה של ההגירה הלא מפוכחת של בערך פליטים מאפריקה.
המציאות היא שבלי קשר לסטטיסטיקה (אני הבנתי שאחוזי הפשיעה באזורים שהם נמצאים הם באופן משמעותי מאוד- 90 אחוז הוא שלהם ורק מעצרים יש מעט ולכן הסטטיסטיקה המטעה)
אני לא רוצה להיות נאור על חשבון אנשים קשי יום ואני גם לא הייתי רוצה שכן יסתובבו אפריקאים שלא יודעים עיברית ובקושי אנגלית ויסתובבו חסרי מעש בשכונה ויעשו צרכיהם ברחוב וכו (גם אם חלק מהתופעות שמיחסים להם הם זניחות או שיקריות) .
מכיוון שאני לא הייתי סובל דבר כזה אני מניח שגם הם (התושבים של דרום תל אביב) לא צריכים לסבול את זה ולכן אני סתכל על ה'פליטים' האלו כבעיה חברתית שחשוב לפתור.
צריך לחסום את הגבול והלהעביר אותם למגורים מוסדרים מופרדים מתושבים- זה לא חייב להיות מחנה אוהלים במדבר- אבל עדיף שזה יהיה רחוק מאכלוסיה אזרחית. אם זה קשה מבחינה כלכלית - אפשר להפריט את הטיפול לחברות שמתעסקות בכוח עבודה מהסוג הזה.

 
 
 
 
על בסיס מה ביטלת את ההיבט הדמוגרפי?
1/6/2012
נכתב על ידי בן

לא ברור על סמך מה ביטלת את ההיבט המרכזי של כל הסיפור, שהוא זה שאחראי לפחד מפני "קיצה של מדינת היהודים וטביעת המיעוט היהודי בים של מהגרי עבודה" - יש אכן מקום לחשש מפני תמורות דמוגרפיות משמעותיות במדינת היהודים. קצב ההסתננות השנה עומד על קרוב ל-25,000 לשנה. זה רבע מליון בעשור, חצי מליון בשני עשורים, וכולנו יודעים להמשיך את המתמטיקה. על סמך מה אתה קובע ש"לא סביר שהקצב יימשך כפי שהוא"?

מליונים באפריקה שמרוויחים מאית ממה שמרוויחים פה, יש. מוטיבציה להגיע לישראל, יש להם. כפי שדיווחה השבוע פרופ' יהודית רונן, ברגע זה יש 400,000 אלף אנשים בתנועת הגירה מאפריקה אל המערב. על בסיס מה את קובע שמתישהו בקרוב אנשים באפריקה יפסיקו לחשוב באופן רציונלי, ויחליטו שאף על פי שהם יכולים להגיע לישראל ולהרוויח פי 60 - הם יכבדו את השאיפות הדמורגפיות של העם היושב בציון ויישארו לעבוד באריתראה ולהרוויח 100 שקל בחודש?
 
 
 
 
בן, אתה מתעלם מכך שאין אין-סוף משרות של עבודת כפיים בארץ, ובכלל - מדינמיקה של שוק
2/6/2012
נכתב על ידי אסף רומנו

 
 
 
 
איך משיגים את הספר התמוטטות?
2/6/2012
נכתב על ידי יצחק

אני לא מצליח להזמין אותו דרך האתר של הוצאת הספרים.
תודה
 
 
 
 
הנה הקישור
2/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

ליצחק, בראש עמוד זה יש קישור והנה הוא שוב - האם יש בעיה בהזמנה?
 
 
 
 
התייחסות הגיונית?
2/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אחד אחר - למה?

נאמר שתחליט לבודד אותם. העלות של אסיר בבתי הסוהר בישראל היא בערך 250 שקל לאדם ליום. כלומר, העלות של הצעתך היא בערך 13 מיליון שקל יום או יותר מ-4.8 מיליארד שקל לשנה. הגיוני לשפוך סכומי כסף כאלו על זה? מדוע?

אני לא מסכים עם הרציונל שבגישה הזו, אבל לו רציתי לבקר את מספר מהגרי העבודה הייתי מכונן תוכנית כזו:
א. קביעת מכסה מוגדרת וסבירה של מקבלי רישיון עבודה. לדוגמה, 15,000. הרציונל: קיום מכסה מגדיר עלות חליפית גבוהה יחסית למי שגונב את הגבול באופן לא חוקי (דמי הברחה לבדואים, כליאה, גירוש, היעדר יכולת לעבוד באופן מסודר, וכדומה) וידוע כדרך טובה להפחתה ניכרת של הלחץ למעבר גבול בלתי חוקי.
ב. הרישיון יינתן לחמש שנים, תמורת סכום ראשוני לא גבוה (נאמר, כאלף דולר) והפרשה חודשית של כ-10 עד 20 אחוז ממשכורתו של העובד, שתאוזן בהפחתת מיסוי על משכורתו. עובדים לא יקבלו וגם לא יפרישו לביטוח לאומי, אך כן יקבלו וכן יפרישו לביטוח בריאות. הפסקת תשלום תעביר את העובד לקטגוריית גונבי גבול. הרציונל: ליצור מקור הכנסות למימון הטיפול בהליכי הרישוי. התשלום נמוך, יחסית, כדי ליצור מוטיבציה שלא לעבור לעבודה בלתי-חוקית.
ג. הסכום הראשוני, כמו גם הסכומים האחרים, יופקדו בחשבון חסכון שינוהל באופן "עיוור" על ידי המדינה. עם תום חמש שנים יוכל העובד לקבל את הסכום במלואו, עם הצמדה ועם ריבית חלקית. ההכנסה למדינה מהעניין תהיה מחלק הריבית, וזה יממן את ההוצאות הכרוכות בטיפול ברישוי. ההכנסה הצפויה היא בסביבות 380 מיליון שקל לשנה. הרציונל: ליצור מוטיבציה מובהקת לעובד לאסוף סכום נכבד עם יציאתו. ההכנסה לגולגולת באריתראה היום היא 336 דולר, כך שהסכום שייאסף בקופה ליציאה (בערך 44 אלף שקל) יהיה שווה ערך לפי 35 מההכנסה השנתית הממוצעת באריתראה. כדאי לזכור כי לפי הנתונים העכשוויים הכנסתם של כ-33 אלף אריתראים בישראל שווה, בערך, לכחמישית מכלל ההכנסה הלאומית במדינה (5.1 מיליון תושבים).
ד. רציונל לסעיף הקודם והמשך: הקופה הצבורה תשמש אמצעי לעודד יציאה מוקדמת יותר, אם היחס בין עובדים נכנסים לעובדים יוצאים אינו קביל (כרגע, שיעור היציאה הוא כ-3,500 לשנה, וסביר להניח שהוא יעלה במידה ניכרת כשיתקיים ערוץ חוקי) - לדוגמה, באמצעות הענקת בונוס מוגדל עם היציאה.
ה. כדי למנוע תופעת 'דלת מסתובבת' ניתן יהיה להגיש בקשה לקבלת רישוי עבודה מחודש כעבור שהות של שנתיים מחוץ לגבולות המדינה. רציונל: לא יותר מדי - כדי לא ליצור מוטיבציה לגנוב את הגבול; לא פחות מדי - כנגד דלת מסתובבת.
ו. כל נכנס יהיה רשום ומזוהה (בטביעת אצבעות או ד.נ.א.) כדי ליצור מוטיבציה נוספת: מי ששהה חמש שנים בלי עברות או בעיות יזכה לקדימות בבקשת כניסה חוזרת. רציונל: מוטיבציה נוספת.
 
 
 
 
לבן
2/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

בן, הקצב השנתי עתה הוא בין 20,000 (לפי הממוצע) ל-18,500 (לפי מגמת החודשיים האחרונים). כעת, הרוב הגדול של המגיעים הם מאריתראה והיא מאגר מוגבל מאוד של אנשים (במדינה כולה 5.1 מיליון) - מספר המגיעים מוגבל יחסית, שכן כמות הכסף שנדרשת להגעה היא אסטרונומית (בקנה מידה אריתראי/סודני) - ומידת הכדאיות היא אכן כלכלית ומשתלמת רק לחלק מסוים מאוד וקטן יחסית מהאוכלוסייה.
 
 
 
 
לאורי רדלר, מה שהתכוונתי הוא
2/6/2012
נכתב על ידי אחד אחר

שהעסקה שלהם תהיה רק דרך חברות כוח אדם פרטיות
שידאגו לשיכון האכלה ומשכורת לאותם עובדים, ישמרו על רווח מסויים לעצמם- מי שירצה להעסיק עובדים כאלו יצטרך לפנות לחברת כוח אדם שתספק לו את העובדים.
(החברות יקבלו זכיון מהמדינה על ידי עמידה בתנאים מסויימים)

חלק מהכסף שהם מרוויחים יכול באמת להישמר בפיקדון שהם יוכלו לקבל רק אם הם עוזבים את המדינה כתמריץ לא להישאר .
המגורים שלהם לא צריכים להיות כמו כלא
רק רחוקים ממקומות בעייתים ולא על חשבון אכלוסיות חלשות-
עם פחות מגע עם האכלוסיה האזרחית - מקרי הגזענות אולי יצטמצמו.

כל זה לצד אכיפה מסיבית על עסקים בשחור, שוק גנבות וכדומה
ןסיום בניית מכשול אפקטיבי בגבול עם מצריים.



 
 
 
 
התקדמות מסוימת...
3/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אחד אחר -
א. לדעתי, זה לא ריאלי לבנות ערים נפרדות. יותר מדי כסף על פחות מדי תמורה. המגורים שלהם במקומות חלשים נובעים מעוניים, ואת זה לא תפתור.
ב. אני לא ממש מתלהב מהפקדת חברות כוח אדם על הנושא. כי 1) על אף תנאים דרקוניים למדי שלהן, הקרובים לתנאי עבדות, ביחס לעובדים זרים הן עושות עבודה גרועה למדי (זליגה של 15 אחוז לעובדים בלתי חוקיים). 2) אין שום סיבה לחלק כל-כך הרבה כסף לחברות תמורת המלאכה הצנועה שלהן. 3) המנגנון של ספק עובדים מאורגן הפועל מול קבלני עבודה גדולים אינו מתפקד היטב ופוגע במעסיקים קטנים. מדוע? 4) מנגנון של זיכיונות הוא פתח לשחיתות, מרמה, שוחד, וכדומה. מיותר, לדעתי. 5) המנגנון הזה סותר את הביזור של התושבים בכל רחבי הארץ. תמונת המצב הייתה נראית אחרת לו מהגרי העבודה היו בכל רחבי הארץ ולא מרוכזים בכמה מוקדים. 6) המנגנון מעלה את מחיר עבודתם (מבחינת מעסיקים) בלי שום תועלת ממשית הנראית לעין.
ג. כל ההנחות לגבי עסקים בשחור, גניבות, וכדומה - זה עניין שאומרים אותו על כל דבר כל הזמן. אפשר לפקפק מאוד במידת הריאליות של ההתממשות של זה. זה יקרה כמו שהמשטרה מטפלת היום במקרים של מכירת דיסקים צרובים... :-)
 
 
 
 
איזו כתבה אינטיליגנטית
25/6/2012
נכתב על ידי ישראל

בלוג מעניין מאוד, בייחוד שלא כל הדעות מוסכמות על הקורא, ניתן להעריך את הבקיאות, אפילו נסלח לך שאתה כותב במעריב?!

טענות מעניינות ולא שטחיות על סוגיית הפליטים/מסתננים.

ורק ניטפוק קטן מאחד שיודע:

אמנם אני בספק כמה ביבי באמת מבין שחמט, אם כי אני זוכר מישהו שאמר לי בזמנו שבהשוואה לברק הוא ברמת חובבים הרבה יותר חזקה והיה קרוב לתיקו/נצחון בסימולטני נגד שרנסקי (שדרגתו אמן שחמט היא גבוהה בהרבה)
וברור לי לחלוטין שהסרטון הנ"ל היה פשוט יחצנות נצלנית, כמו השיחה של ביבי עם זוכה פרס נובל בכימיה, אני בטוח שלא בגבישים ולא בפרשים הוא מבין יותר מידי, הכוונה שלו במשפט המשעשע "אם הוא נכנס לספיד, הוא מנצח אותו?" היא לשובר השיויון הנהוג בתחרות. המשחק שביבי צפה בו למשך שתי שניות היה האחרון מתוך סדרה של משחקים ארוכים (5 שעות למשחק) ואחריהם בא דו קרב מהיר יותר שנקרא rapid או בליץ/אקטיבי בעברית, או בסלנג של ביבי ספיד שאמנם נשמע כמו משחק קלפים אבל כוונתו הייתה פשוט לשאול מה התחזית לשובר השיוויון. בדיעבד זה אכן נראה ונשמע כאילו הוא בטוח ששחמט זה כמו משחק קלפים אבל במקרה הזה אין מה לבקר אותו.
 
 
 
 
רוע או אפליה בדם? שונה בכלל?
18/5/2018
נכתב על ידי אתיופיה

תקשיבי זבל מי את בכלל? עוד ממורמרת.
את חושבת שאנחנו מסתננים? את לא מתביישת? את חושבת שאם תגידי דבר כזה אז זה יעבור בשקט? גזענית עלובה.
את לא מחשיבה אותנו כבני אדם? מה אכפת לנו? אני מעדיפה שיחטפו אותי מחבלים לפני שאני אקרא לך בן אדם.
את לא מעניינת אותנו אנחנו לעומתך אנשים טובים שלא אכפת להם הצבא עור אלא אם כן תגידו משהו כן.
את לא שווה כלום את יודעת משהו אני אפילו לא שונאת אותך אני מרחמת עלייך את עלובה וקשה נורא להיות בן אדם עם לב ורגשות בלי שיהיה מישהו שיאהב אותך אני כל כך מרחמת עלייך בגלל שאת כזאת עלובה את המסתננת את המסתננת את מנסה שאנשים יאהבו אותך אבל את מתנהגת אליהם נוראי וכן אני מרחמת עלייך אבל לא מגיעה לך אהבה כי את לא מנסה לאהוב ואי אפשר לאהוב בן אדם כזה כי אי אפשר לבטוח בו הוא יכול להחליט שזה דביקי ונורי ולנטוש אותך ואז ינטשו אותך באמת תגלי מה זה אהבה תאהבי באמת תגלי אמונה.
אחרת אף אחד לא יסכים ולא ירצה גם בתמורת כל הכסף שאין לך[שקל ואגורה בלחץ ומזויף]
אז תתחילי להתעורר ותשאירי את הגזענות בצד תהיה לפחות קצת פחות עלובה ומעוררת רחמים הבנת? אל תשכחי עלובה אחת. אני מתפללת בשבילך שבעתיד תשתני. לפחות שיהיה לך לב.