מצעד הפופוליזם - התוצאות
 




יש עמל, ויש תוצאות. ועוד איזה תוצאות! סקירה של חמישים הצעות החוק האחרונות (עד 12/1/2012) שהוגשו במושב הנוכחי (חורף 2011/12) של הכנסת, וחובקות 72 חברי כנסת, מעניקות בפעם הראשונה תמונה מעודכנת ומדויקת של הפופוליזם בכנסת הנוכחית.

תכף יגיע הדיון בחברי הכנסת הפופוליסטיים, אבל כדאי להתמקד, תחילה, בהצעות החוק בכללן. ממוצע הציונים ל-45 ההצעות שדורגו (חמש לא דורגו משום שאינן רלוונטיות לדירוג כזה) הוא 28.3. לכאורה, אין זה דירוג גבוה במיוחד, שכן הממוצע האריתמטי של התוצאה הנמוכה ביותר האפשרית (5 נקודות) והגבוהה ביותר (50) הוא 27.5. בפועל, ממוצע כזה מצביע על פופוליזם עמוק מאוד, שכן סולם הניקוד אינו מדורג רגיל אלא לוגריתמי כל סטייה כלפי מעלה מהממוצע מייצגת שינוי חריף מאוד. לדוגמה, דירוג העלות של הצעות החוק הוא 6.09. דירוג כזה מצביע על עלות ממוצעת של מאות אלפי שקלים עד כמה מיליוני שקלים לכל הצעה (לשנה). דירוג האפשריוּת הממוצע של הצעה הוא 6.2273. ניקוד 10 ניתן לחוק שיביא לתוצאות הפוכות לחלוטין מאלו שאליהן כיוון. ניקוד הגבוה מ-2-3 (7 הצעות זכו לניקוד כזה) מצביע על כך שהחוק יניב תוצאות סותרות או מהופכות במידה הולכת ומתעצמת לכוונת המחוקק.

הניקוד להצעות: 7 מבין ההצעות נוקדו 40 או יותר, רובן עם עלות של עשרות מיליוני שקלים או אפילו מיליארדים. 11 הצעות זכו לניקוד של 37-32. אלו הצעות בעצימות היזק ממוצעת-גבוהה. בטווח הבינוני, מבחינת פופוליזם (31-23) יש 16 הצעות. בתחום ההצעות הטובות יחסית, יש 11 הצעות, כשחמש מהן ניתן אף להגדיר מצוינות.

חברי הכנסת
החלק המעניין ביותר—הכל אישי, האין זאת—הוא דירוג חברי הכנסת. הדירוג הפשוט ביותר יכול להתבצע לפי ממוצע הצעות החוק:


  • הקליקו כאן כדי לצפות בתרשים בגודל מלא.

    ממוצע זה מציב בראש הדירוג את אנסטסיה מיכאלי, אבישי ברוורמן ויצחק הרצוג, כשאל עקביהם צמודים אברהם מיכאלי, אורלי לוי אבקסיס ומוחמד ברכה. בתחתית הדירוג, כלומר, עם הצעות חוק טובות, נמצאים דורון אביטל, נינו אבסדזה ודליה איציק.

    בממוצע כזה יש משום הטעייה, שכן הוא מעניק יתרון (או מגרעת) שאינה הוגנת בהכרח לחברי כנסת שהעלו רק הצעה בודדת (לעתים כשותפים או כשריד מהצעה שהועלתה בכנסת קודמת). השוואה הוגנת יותר, אולי, תמנה את הניקוד הכולל של ההצעות:


  • הקליקו כאן כדי לצפות בתרשים בגודל מלא.

    כאן, ניתן לראות, מזנק יואל חסון הפעלתן לראש הרשימה, כשאחריו דב חנין, איתן כבל וזאב בילסקי. השינוי השפיע דרמטית על דירוגו של חסון, והזניק את בילסקי מתחתית הרשימה (לפי הממוצע) לראשה (לפי הניקוד הכולל).

    נדרשת כאן גישת ביניים, שתיצור מיצוע בין כמות ההצעות ואיכותן. בילסקי אינו צריך 'להיענש' על פעלתנותו, אלא אם כן היא פופוליסטית במהותה.


  • הקליקו כאן כדי לצפות בתרשים בגודל מלא.

    מיצוע הפעלתנות בהיבטים השונים—לפי ניקוד, לפי ממוצע, ולפי ממוצע המתחשב במידה צנועה בפעלתנות, נוצר תרשים דירוג שיש בו איזון נאות, וניתן להתעמק בתוצאותיו.

    בראש הרשימה מתייצבת אורלי לוי אבקסיס, עם דירוג של 127 נקודות מבין 137 אפשריות. קרובים אליה מאוד בדירוג אברהם מיכאלי ודב חנין. כל אחד מהשלושה רשם לזכותו לפחות הצעה אחת פופוליסטית מאוד (דירוג 40 ומעלה), כשלחנין וללוי אבקסיס יש שתיים.

    הדירוג אחריהן משתפל בעדנה עם חנא סוייד, פניה קירשנבאום, מוחמד ברכה, איתן כבל ומירי רגב. בחלק זה, הפופוליסטי מאוד של הרשימה, כדאי לציין את יואל חסון, איתן כבל, מירי רגב ועפו אגבאריה הפעלתנים והפופוליסטיים, ואת הרב־סיעתיות של הפופוליזם.

    בתחתית הרשימה—כלומר, בשיפולי מצעד הפופוליזם—יש כמה חברי כנסת שפעולתם לא הייתה פופוליסטית (כדאי לזכור, ממוצע הניקוד של חברי הכנסת היה 30.7—דירוג המציב אותם, בממוצע, בדרגה כללית של פופוליזם מתון, על גבול הבינוני-גבוה). אחמד טיבי ומגלי והבה אחראים, כל אחד, לשתי הצעות שהיה בהן הגיון, אריה ביבי העלה חמש הצעות, עם ממוצע לא רע כלל. כדאי לציין, במידה מסוימת לטובה, גם את זאב בילסקי, שהעלה שמונה הצעות, שממוצען אינו גבוה מאוד.

    כדאי לשים לב לכך שבתחתית הרשימה—כלומר, עם מדד פופוליזם נמוך ביותר—יש נוכחות משמעותית מאוד של חברי כנסת ערבים (זחאלקה, זועבי, עמאר, צרצור, והבה וטיבי).

    הפתעות?
    כן ולא. אין זה מפתיע לגלות את אנשי סיעת חד"ש ואת ישראל ביתנו מככבים בראש הרשימה. חד"ש היא מפלגת אופוזיציה תמידית, וככל המפלגות הקומוניסטיות בעולם היא פופוליסטית מטבעה. האיחוד הלאומי (מפלגת קואליציה) אף היא אינה מפתיעה כאן. לבד מקווי האופי הפופוליסטיים שלה, דומה כי בסיעה יש כמה וכמה חברי כנסת עם אחוז נעורת גבוה למדי בקודקודם. הפתעה מסוימת היא הדירוג הנמוך יחסית של קדימה (כלומר, היא פופוליסטית פחות מסיעות אחרות) והדירוג הנמוך במיוחד של רע"מ-תע"ל ובל"ד.
  • הפופוליסט ביותר: אורלי לוי אבקסיס
  • הכי פחות פופוליסטיים: מגלי והבה ואחמד טיבי
  • הפתיעו לטובה: שלמה מולה ואריה ביבי

    הצעות החוק
    לתועלתכם, מאמרים נוספים המתמקדים בהצעות החוק באופן פרטני:
  • הצעות החוק 3861-3851
  • הצעות החוק 3869-3862
  • הצעות החוק 3879-3870
  • הצעות החוק 3900-3880





    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (4)
     
     
    מעולה
    12/1/2012
    נכתב על ידי שועלן

    צריך לקבל במה פומבית יותר (למה לא בקפיטליסט?)
    אתה יכול לפרט את הנוסחא של אינדקס הפופוליזם?
    קישור לאקסלים?
     
     
     
     
    אגב
    12/1/2012
    נכתב על ידי שועלן

    מעניין לעשות פילוחים נוספים, כמו ממוצע לפי מפלגות, מגזר, מין, קואליציה/אופוזיציה וכו'.
     
     
     
     
    שועלן - לגבי "הקפיטליסט" וכו' - זו בהחלט במה, אבל לא לניתוח במלואו
    12/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לגבי הנוסחה של המדד:
    א. לגבי כל הצעת חוק יש חמישה היבטי מדד וציון כולל.
    ב. כל שותף להצעת החוק קיבל ניקוד בהתאם לניקוד הצעת החוק.
    ג. מצטרפים וכאלו שהעלו הצעה זהה/דומה קודם לכן קיבלו חצי הניקוד (אך מכפיל בהתאם כדי ששותפות לא תחריג את הממוצע).
    ד. הניקוד על כל הצעת חוק קיבל מכפיל ריבוי (כדי להעלות את המשקל של ריבוי הצעות בשיקלול) של 1.5. לדוגמה, אם הצעה קיבלה ניקוד 30, חבר הכנסת שהעלה אותה יקבל ניקוד סופי של 31.5, אם מדובר בהצעה בודדת שלו. אם יש לו שתי הצעות בניקוד כזה, הניקוד המשוקלל יהיה 33, וכן הלאה. יש כאן הטייה קלה, מכוונת, לטובת המדידה המשקללת גם מספר הצעות.
    ה. כדי לשמר פשטות, כל חבר כנסת קיבל ניקוד נפרד (מ-1 עד 137, בקפיצות של 2) למיקומו ברשימה לפי מספר כולל של נקודות להצעות חקיקה, לפי מיקום בממוצע הניקוד לכל הצעות החוק, ולפי ממוצע בתוספת השיקלול בסעיף ד'. ממוצע שלוש המדידות האלו הוא הדירוג הסופי. אורלי לוי אבקסיס, למשל, זכתה לדירוג של 119 במדידה אחת, 133 בשנייה, ו-129 בשלישית. יואל חסון, דוגמה אחרת, היה מדורג ראשון לפי ניקוד ולפי פעלתנות משוקללת, אבל בתחתית הטבלה לפי ממוצע נטו, ולכן מוקם בסופו של דבר רק במקום ה-12.

    הכנתי אקסל, והמעוניין מוזמן לכתוב אלי (הכתובת oriredle במקום שאחרי השטרודל actcom.co.il ואני אשמח לשלוח אליו את גליון האקסל.

    והערה לגבי "הקפיטליסט" - אני לא משוכנע לגמרי, כשאני מול עצמי, שמדידה של חמישים הצעות חוק מספיקה לבימה מרכזית יותר, שכן המדד עדיין לא בהכרח משקף ולא נוקזה ממנו, אולי, מידה של אקראיות. כשיהיו לי מעט יותר, בהחלט אתן לכך פומבי שם. כנ"ל לגבי פילוחים נוספים. יש צורך במעט יותר נתונים. אולי זה יהיה ראוי כשתהיינה לי 100 הצעות.
     
     
     
     
    שאלה
    7/2/2012
    נכתב על ידי אני

    יוזמה מעולה.

    לא ירדתי לעומק העיניין, אבל נראה שהיה צריך גם דירוג שלילי.
    כמו לדוגמא הצעת החוק בנוגע לביטול אגרת רשות השידור (שמופיעה בעידכון האחרון).

    בנוסף, אין דבר שלילי בהצעות חוק באופן אינהרנטי. תמיד יכול להיות שזו הצעת חוק חיובית.
    לכן חייבים לנרמל את המדד בכמות ההצעות.
    בנוסף אני חושב שהצעת חוק בודדת אינה יכולה להוות מדד השוואתי לח"כים עם 10 הצעות חוק.