זליכה והצמיחה בטל"ח
 


טוב, אז נעדרתי לגמרי וזנחתי את משמרתי. לא. בעצם אסור לי—אבל הנה, עשיתי. מה תעשו לי? כפיצוי (או כעונש) כמה דברים נחמדים.

זה קרה מתישהו, ולכן...
פרופ' ירון זליכה הוא בעיה. בשבילי לפחות. דעותיו, השקפותיו ומסקנותיו רחוקות משלי. רחוקות מאוד. פעולותיו, לעומת זאת, הן הרבה פעמים הפעולות שאני עצמי הייתי נוקט.

כאשר פרסם זליכה את ספרו "הגווארדיה השחורה" כתבתי עליו ביקורת אוהדת מטעם פשוט מאוד: הוא היה ראוי לביקורת אוהדת. זליכה חשף ביושר, ובלא משוא פנים (אם כי עם לא מעט אגו) את האופן העקום והמושחת בו פועל הממסד הישראלי.

מהומות החדק הצרפתי
עם פרוץ מהומת החדק הצרפתי הועלה זליכה מתהום הפקולטה למנהל עסקים בקריה האקדמית אונו, ובזכות הרצאה אחת, משנת 2009, הפך להיט בקרב אנשי המחאה, כשהרצאתו באוגוסט בנושא הפתרונות למחאת מעמד הביניים זוכה לפרסום ולהדים רבים. (מ/כ לאילון ק. שהסב את תשומת לבי לנושא)

חלק מהפופולריות לה זכה זליכה קשורה בבורות. כלומר, בבורותם הכלכלית של ה'פעילים'. אלו פעלו בשילוב של תחושת נחיתות עמוקה נוכח בורותם הכלכלית; ומתוך תחושת עוינות כללית כלפי 'הכלכלה', שנתפשה כמכשול לא בהיר, לא מוצדק וקטנוני על דרך התגשמות הצדק המלא במהרה בימינו. חלק מהם נאחז ברעיון כי ניתן, איכשהו, לעקוף את הכלכלה באמצעות זעקות חזקות במיוחד ואמירה מפורשת, בהירה וחד־משמעית שהם לא ירשו לה להפריע להם. אחרים—האגף הריאליסטי—סבר כי אימוץ פרופסורים לכלכלה, סוציולוגיה או חברה הסבורים ש'אפשר ואפשר להגדיל תקציבים' או 'שצריך להקשיב לקולות' די בו לשמש הוכחה לצדקת הדרך או משהו כזה.

זליכה בלט בקהל הכלכלנים שהביעו תמיכה ברעיון המחאה בגילו הצעיר יחסית, בלשונו הבהירה, במסריו החדים ובניסיונו הממשי בפרקטיקה של ניהול ציבורי וכלכלי. יתר על־כן, התחושה הייתה כי בניגוד לדני גוטוויינים ואחרים—שהעבירו תחושה ברורה, אפילו לבורים כלכליים, שבתחום הכלכלה הם אינם מבינים בין מחט לתחת גם עם זכוכית מגדלת—זליכה העניק הרגשה שהוא דווקא מבין ושהצעותיו ניתנות לביצוע כאן ועכשיו ומעוגנות בעולם המעשה.

תחושתי בנושא הייתה מעורבת. הרגשתי כי מסקנותיו של זליכה נכונות, אבל מיני שמועות ושמועים משומעי הרצאותיו הבהירו לי כי הדרך בה הגיע אליהן, איך לומר, לא ממש משכנעת.

ההרצאה של זליכה
וכאן נכנסת ההרצאה. ב-11 בדצמבר 2011 הרצה זליכה בפני תלמידי כלכלה בית הספר לכלכלה על־שם איתן ברגלס. חלקה הראשון של ההרצאה יוחד לסקירה היסטורית. השני, לצעדים פרקטיים נדרשים. התיאוריה של זליכה ביחס להתפתחות ההיסטורית פשוטה: האנגלים גילו בסוף המאה השמונה־עשרה כי משתלם להם למכור למדינות אחרות את מוצריהם, ולכן פעלו כדי להפחית את מכסי הייבוא הנהוגים—"עושר העמים" של אדם סמית' היה אחד הכלים לשם כך. מאוחר יותר, בעת המשבר הכלכלי העולמי של שנות השלושים, כשהתברר כי היד הנעלמה" של סמית' אינה פועלת כמובטח, בא ג'ון מיינרד קיינס וטען כי אסור להמתין ל"יד הנעלמה" שתעשה את שלה, כי היא לעולם לא תעשה את שלה, בגלל אי־השוויון בין השחקנים בשוק, ולכן על הממשלה להתערב בו. הבעיה העיקרית עם התערבות זו, טוען זליכה, שהיא חייבת להיות חכמה, מהירה ויעילה—התערבות איטית גרועה מאי־התערבות.

בחלק השני של ההרצאה מסביר זליכה כי מערכות הפיקוח והבקרה השלטוניות נבנו כדי להתמודד עם שוק חד־צידי. היום, חלקים גדולים מהשוק הם שווקים דו־צידיים או רשתיים, ולכן הכלים אינם יעילים ומנגנוני הביקוש וההיצע הרגילים אינם פועלים בהם ביעילות. מה שנדרש, הוא שב וטוען, הוא התערבות חכמה ומהירה, שתהיה תפורה באופן ספציפי לדרישות כל חלק בשוק.

שגיאות בהבנה
תקצר היריעה מלתאר את מגוון השגיאות בתיאור ההיסטורי של זליכה. אעמוד בקצרה על שתיים מהן, המאפיינות את השגיאה הבסיסית בגישתו. זליכה טוען כי תיאורית השוק החופשי נהגתה בבריטניה, בשל הצורך להסביר לצרפתים את התועלת שבייצוא חופשי. בפועל, התאוריה נולדה דווקא בצרפת, וסמית' ייבא אותה הישר מפיהם של אנשי האסכולה הפיסיוקרטית, כמו רישאר קנטיון, ונסן דה גורניי (זה שהעניק פופולריות לרעיון ה"לסה פר) וטורגו. זליכה מהפך את הכיווניות לצרכיו, מן הסתם כדי להראות עד כמה חשובה הייתה ההגות הכלכלית בהתוויית החשיבה הכלכלית. למעשה, סמית' תיעד מהפכה בהתממשותה, וסוגיית הסחר בין מדינות הייתה דווקא שולית—עבורו ועבור הפיסיוקרטים—בהשוואה לסוגיית חסמי הסחר הפנימיים והמיסוי על מוצרים המיובאים לבריטניה.

זליכה טועה באופן דומה כאשר הוא טוען (דקה 24) כי המשבר הכלכלי העולמי נמשך עד 1935—אנשים המתינו ל"יד הנעלמה" שתפתור את הבעיות, ולשווא—שאז פרסם ג'ון מיינרד קיינס את ספרו ("תיאוריה כללית") והמליץ על פירוק מונופולים ובניית תשתיות, ומכאן זינק רוזוולט עם ה"ניו-דיל" שלו. המציאות הייתה הפוכה, כמובן. קיינס פרסם את "תיאוריה כללית" בשנת 1936—ארבע שנים אחרי ה"ניו דיל" של רוזוולט. לקיינס לא הייתה כל השפעה על ה"ניו דיל" ולמעשה, מפגישתו עם רוזוולט יצאו שני הצדדים מאוכזבים: רוזוולט התאכזב מכך שלקיינס לא היו הסברים פשוטים ובהירים, ואילו קיינס התאכזב מכך שלרוזוולט לא היה כל עניין בתיאוריות שלו ומכך שלא הייתה לו שום הבנה בכלכלה.

רוזוולט, כמוהו כקודמו, הובר, נקט צעדים שניתן לכנותם "קיינסיאניים"—אך לא היה לצעדיו כל קשר לקיינס. התאוריה של קיינס, יותר משחידשה משהו, הייתה סיכום של הצייטגייסט—רוח הזמן—באדרת מרשימה יותר. הרעיונות העיקריים שלה (הזרמה פיסקלית, למשל) יושמו בהיקף נרחב כבר בשנת 1930, שכן אלו היו הרעיונות המקובלים על כלכלנים ומקובלים על פוליטיקאים בלי כל קשר לקיינס. עוד על זאת, לא רק שה"ניו דיל" לא נלחם במונופולים—אבן הראשה בתכנית הייתה הרעיון להפוך את השוק בכללו למקבץ קרטלים ומונופולים בנוסח המוסולינאי. גם במקרה הזה מנסה זליכה לרתום את העגלה לפני הסוסים, ולטעון כי התאוריה של קיינס הביאה לאימוץ המדיניות הקיינסיאנית.

נטפלתי לשתי השגיאות האלו, שכן הן מובילות באופן ישיר לרעיון הליבה של זליכה. בדקה 35 בהרצאה הוא מסכם ואומר: "חזרנו בעצם לאמירות האמיתיות של אדם סמית' ושל קיינס ושל מילטון פרידמן... מה באמת השלישיה האלה אמרו?... הם אמרו שלושתם אותו דבר... תחרות חופשית והיד הנעלמה עובדת אך ורק כשהשחקנים שווים." לצורך הטיעון הזה מרשה זליכה לעצמו לכופף תאריכים ועמדות—שהרי אף אחד מהשלושה לא העלה טיעון כזה. הטיעון הוא של זליכה, שניתלה בטיעוניהם המדומיינים כדי להציג את רעיונו הוא, שיש צורך בהתערבות מתמדת בתחרות בשוק כדי ליצור שוויון בין השחקנים.

התערבות זו, גורס זליכה, דרושה בעיקר בשוק דו־צידי. כלומר, בשוק חד־צידי, יצרנים מוכרים מוצרים לצרכנים, ולקנייה של צרכן א' או ב' אין השפעה על צרכן ג' או ד'. בשוק דו־צידי, הוא אומר, ערכו של המוצר משתנה בהתאם למספר המשתמשים בו. הדוגמה שהוא נותן לשוק כזה היא הדוגמה הקלאסית של מכשיר הפקס, שערכו גבוה יותר ככל שאנשים רבים יותר משתמשים בו. בשוק כזה, גורס זליכה (דקה 58), אין שוויון טבעי בין המתחרים בגלל שלוש סיבות: הגבלת כדאיות לכניסת יצרנים חדשים, שאפקט הרשת לא פועל לטובתם, אפלייה במחיר נגד צרכני הנכנסת החדשה לשוק, ואפלייה באיכות השירות. בגלל אלו, מנגנוני "היד הנעלמה" (כלומר, ביקוש והיצע) אינם פועלים כהלכה, הוא גורס.

הטיעון של זליכה אינו משכנע במיוחד. הדוגמה העיקרית שהוא נותן היא של שוק הסלולרי בישראל, בו ניסו סלקום ופלאפון לחסום את דרכה של פרטנר לשוק באמצעות העלאת דמי הקישוריות אל הרשת שלה וממנה. זליכה עבד אז (1998) בפרטנר. ראשית, זליכה שוגה שכן הוא מניח שבשוק הסלולר הייתה תחרות ממשית, שעה שידוע היטב כי השוק נפתח בכל פעם למתחרה נוספת, ואז נסגר. כאשר דיבר זליכה על תחרות בשוק חד־צידי, הוא ציין כי הבקרה האפקטיבית והיעילה יותר על כוחו של מתחרה בשוק ליהנות מרווחים גבוהים מדי היא היכולת של מתחרים חדשים להיכנס לשוק. במקרה שלפנינו, כניסת מתחרים חדשים נאסרה, מה שהוביל, כמו בכל השווקים, להיווצרות קרטל לא רשמי.

הדוגמאות האחרות שהוא מציין משכנעות עוד פחות. במנועי חיפוש, לדוגמה, הוא מגדיר את הגולש כצד אחד, ואת האתרים המופיעים במנוע חיפוש כצד שני. אלא שמנועי חיפוש הם שוק חד־צידי מובהק, בין הגולש לבין הספק—מנוע החיפוש—המציג מגוון רחב ככל האפשר של אתרים. אפקט הרשת כאן יכול להיות רק בקשר שבין בעלי מנוע החיפוש (גוגל, מייקרוסופט, וכו') ובין המפרסמים בדפיו. וגם כאן, בעלות פרסום הקשורה ישירות לביצועים (מספר הקלקות, צפיות, וכו'), חסמי הכניסה עליהם הוא מדבר אינם קיימים.

דברים דומים ניתן לומר על רשתות חברתיות. הכנסותיה של פייסבוק הן ממפרסמים, ואין חסם כניסה למתחרים חדשים, לבד מהחסם, לדעתם, על יכולתם להצליח למשוך אליהם די משתמשים, ומהחשש של משתמשים קיימים לאבד 'נכסים' בדמות מארג חברים. אין כל בעיה ליצור מערכת של חברויות מקביליות ברשתות שונות, עם זאת, ולכן גם חסם ההשקעה הזה נמוך למדי.

גם בשווקי רשת קלאסיים, כמו בתחום הדפדפנים, מערכות־ההפעלה או תוכניות משרד האפקטיביות של החסמים מפוקפקת מאוד. ספק אם היא הצריכה מעורבות ממשלתית אי־פעם. בוודאי שאין בה צורך היום.

הנקודה שזליכה מפספס, לדעתי, היא שההתערבות הממשלתית בהנהגת שוויון בין השחקנים לה הוא קורא היא הבנה שגויה של מה שהוא בעצם טוען. זליכה מקונן, לדוגמה, על מכירת חברות ממשלתיות באמצעות מנגנון של מכירת גרעיני שליטה: הפתרון הנכון לכך הוא מכירת החברות לציבור הרחב, ולא באמצעות מנגנון של גרעיני שליטה. הוא מתלונן על שליטה ממונפת או על השתרעות של חברות על תחומי שוק שונים בו־זמנית. הפתרון לכך הוא פתיחת השוק לתחרות אמיתית, והפחתת ההגבלות הממשלתיות, היוצרות חסמי כניסה לשוק.

מבחר שגיאות
  • דקה 14:42: אנגליה הייתה פרוטסטנטית - לא. היא הייתה אנגליקנית והכוחות האנגליקניים נלחמו, ולבסוף הביסו, את הפוריטנים בנוסח הקלוויניסטי. סקוטלנד דווקא הייתה פרוטסטנטית.
  • דקה 20:54: רוב העושר של אנגליה נצבר על סחר העבדים, אנגליה הייתה סוחרת העבדים העיקרית - לא נכון, ואפילו לא קרוב לנכון. ספינות תחת דגל בריטניה היו אחריות לכ-31 אחוז מכלל העבדים שיובאו ול-14 אחוז מההפלגות (נתונים: כאן). גם תיאורה של אנגליה כ'קבלנית משנה' של מדינות אחרות לייבוא עבדים שגוי. כמעט 90 אחוז מהעבדים יובאו למושבותיה של אנגליה.
  • דקה 22: בין שליש לחצי מהאוכלוסיה מתחת לסהרה נשמדה בסחר העבדים: לא נכון. סך כל העבדים שיובאו היה כתשעה מיליון. אוכלוסיית אפריקה בשנת 1800, בשיא להט הסחר, הייתה 90 מיליון.
  • דקה 23: הבריטים היו חייבים לכבוש פיזית את אפריקה כדי להכריח את האפריקאים לקנות את המוצרים הבריטים: לא נכון. האפריקנים לא קנו דבר. המחשבה שמאחורי הקולוניאליזם באפריקה הייתה ניצול משאבי הטבע בה, לא מכירת מוצרים מוגמרים לאפריקנים.
  • דקה 23: קיינס אמר כי אין טעם לחכות לשוק החופשי שיפתור את הבעיות בטווח הארוך, כי בטווח הארוך כולנו נמות: קיינס אמר זאת, למעשה, בהתייחס לחסכון. לטענתו, המערב צבר די כסף, ולכן ניתן להפנות את כל המשאבים לצריכה, ולהפחית את החיסכון. תשובתו המפורסמת נגעה למה שיקרה בטווח הארוך אם לא נחסוך.
  • קיינס מת זמן קצר אחרי פרסום ספרו: קיינס מת עשר שנים מאוחר יותר, לא לפני שהיה בעל משקל מכריע בגיבוש הסדרי ברטון-וודס אחרי מלחמת־העולם השנייה.
  • קיינס (ופרידמן) טענו כי ההתערבות הממשלתית יכולה להצליח אם המתערב מוכשר ויודע מה בדיוק צריך לעשות: ההפך. קיינס סבר כי אין כל חשיבות לאיכות ההתערבות (הוא, הרי, המליץ לבנות פירמידות) ואילו פרידמן שלל אותה מעיקרה.

    צעד אחד לפני כולם

    אורי כהן, מגינה של קבוצת הכדורגל (זה סוג של ספורט) מכבי תל אביב הוא איש המשלב חיי תרבות וספורט באופן המקשה על הפרדתם בלי התערבות כירורגית. בעמודו הפייסבוקי הוא מספר לנו מעט על עצמו ועל שאיפותיו בחיים: "‫בחור נאה כדורגלןן מחפש משהי לקשר רצני שונא שעירותת מת על בחורות יפות‬." המידע תמציתי, אך המסר ברור: אם אתן נשים יפות, אורי כהן מחכה לכן. אבל אם, לעומת זאת, אתן מגדלות זקן היורד על פי מידותיו כי אז פתוחה בפניכן הדלת לעולם הקרקס, אך דומה שלא תצליחו לנטוע גפן ואביזרים אחרים בכרמו של מר כהן.

    זה בצד, כהן עולה על שולחננו כאן מסיבה אחרת. לפני ימים אחדים החליט האיש לקעקע על זרועו השזופה כתובת המבטאת את רוחו הספורטיבית הנאה. בדרך אל הקעקען ארעה תקלה מצערת והביטוי הנאה "צעד אחד לפני כולם" חווה שיבוש והמילה before זכתה שתקוצץ ממנה ה-e והתוצאה: befor. בכתבה ב"מעריב" נשאל האיש לפשר הדבר וטען כי "בנאדם שעושה קעקוע לכל החיים בודק 70 אלף פעם לפני. הכל בסדר." מאוחר יותר הוא טען כי "המילים מחוברות" ולכן אין צורך באות המיותרת. אחיו אף גרס: "בדקתי במילון, ואפשר לכתוב גם ככה." (לשגיאה זו נוספה עוד אחת—כלומר, משמעות הביטוי one step before everyone אינה זו שלה פילל כהן. הכתובת הייתה צריכה להיות: one step ahead of everyone. אבל זו, בינינו, רק שגיאה קטנה בתרגום מישראלית).

    סוף דבר, אגב, הוא שכהן הוריד את התמונה המתהדרת בכתובת מאתר הפייסבוק שלו ואילו אחיו, עמוס, הודיע: "‫לכל אלה שהולכים להסתלבט עליי כל היום חחח מודה יצאתי מטומטם לא יודע מה חשבתי לעצמי חחח‬." אורי כהן עצמו הכריז: "תגיד לכולם שיכולים להזדיין."

    אלא אם כן אתן שעירות, כמובן.

    ולמשהו אחר לגמרי
    כבוד נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, היא אדם מכובד ביותר וכדאי להקשיב לדבריה. במסגרת כנס לציון "20 שנה למהפכת זכויות האדם" במרכז הבינתחומי בהרצליה טענה כבוד נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, כי אין מתייחסים ברצינות לחוקי היסוד "אם ניתן לסטות מהם בהוראת שעה." היא הוסיפה כי "בחברה כל כך מפולגת ומקוטבת הניסיון למצוא מכנה משותף אינו פשוט." כדי לתקן את הבעיות האלו—העקיפה של חוקי יסוד והעובדה שאין הסכמה על מכנה משותף חברתי—מציעה כבוד נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, אפיק חשיבה מרענן: חקיקת חוק יסוד נוסף—"חוק יסוד: זכויות חברתיות." אכן, חוק כזה יפתור את הבעיה. חוקי יסוד קיימים סובלים מעקיפה באמצעות צו שעה, ולכן הפתרון המתבקש הוא חוק יסוד נוסף. עוד על זאת (כפי שמספרת לנו כבוד נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש) מהיעדר הסכמה על מטרות חברתיות עולה בבירור הצורך בחקיקה שתקבע הסכמות חברתיות. "אירועי השנה החולפת הצביעו על הצורך הממשי בחוק יסוד כזה," סיכמה כבוד נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש. יצוין כי בייניש נולדה ב-28 בפברואר 1942, מה שמלמד אותנו כי מועד פרישתה מכס כבוד נשיאת בית המשפט העליון קרוב.

    ומעשה מרמה נוסף
    מסתבר שיוצרי "כוכב קפוא" של רשת בי־בי־סי, המתעד את החיים באזורי הקוטב, עשו חיים לעצמם. סצינת מפתח, בה נראית דובת קוטב מטפחת את עוללה הרך, צולמה דווקא בגן החיות, כשפתותי השלג הצונחים סביבה עשו זאת בסיוע מחשב. לא יפה.

    ובקטנה
  • המרצע יוצא מן השק: אוקספם, ארגון שמטרתו המוצהרת היא להלחם ברעב ובאי־צדק העלה במסגרת ועידת האקלים בדרבן את הרעיון להטיל מס על כל המוצרים המועברים בסחר ימי. או, במלים אחרות, להעלות את מחיר המוצרים המיובאים בדרך הים—אוכל, דלק, וכדומה. אין ספק שזה יועיל מאוד לרעבים, אם מחיר האוכל יהיה גבוה יותר.
  • מאמר טיפה ישן (מאוגוסט) של וולטר ראסל מיד הנבון, שמנבא כך: "סין, אירופה, אמריקה יפן: כל אחת בדרכה נעה לקראת פשיטת רגל מקפת: כספית, רוחנית, חברתית. הרעידות האחרונות בשווקים הפיננסיים העולמיים הן אזהרה מהיד הנעלמה כי אנחנו מתקרבים לשער האחרון... פשעם הגדול של בלשצאר [מ"הכתובת על הקיר" הנודעת בספר דניאל. א.ר.] וכנופייתו היה שהם התנתקו מערכים אמיתיים ומאירועים ממשיים. הם השתמשו בכלים המקודשים של המקדש לנשף חוטא של הארמון; בעת סכנה גדולה למלכה הם הסיחו את דעתם באוכל טוב וביין משובח. הם התעלמו ממקור המשמעות החשוב המאיר את עינינו ומוליך את העולם להתמקד באותם חפצים בוהקים: זהב, כסף, נחושת."
  • העימות הגדול: ג'ון הנטסמן וניוט גינגריץ', מועמדי הרפובליקנים, בדיון-עימות פומבי. המתכונת והרצינות מרשימים, ומחשבותיהם על מדיניות חוץ מפכחות:
  • מכות באוסטרליה: סרט ובו נראה ילד עגלגל, שילד אחר מקניט אותו ומכה בו, עד לסיום המפתיע, מעורר הזדהות בקרב כל מי שסבל התעללות בבית־הספר. אם עדיין לא ראיתם:


    ויש גם ראיון מקיף עם הילד האוסטרלי, שהשקפתו מפוכחת ונבונה, כאן.


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (64)
     
     
    אין לי מושג בהיסטוריה של תיאוריות כלכליות אז אני אצטרך לסמוך עליך
    25/12/2011
    נכתב על ידי שועלן

    רציתי רק להגיד שצמיחה בטל"ח זה גאוני. לגזור ולשמור עם המספריים של האונה.

    אגב, לגבי מנועי חיפוש אני מסכים איתך, לגבי דפדפנים לא. מה שמיקרוסופט עשו בזמנו לנטסקייפ היה אך ורק בזכות הכללת הדפדפן שלהם בווינדוז. לפני כמה שנים האיחוד האירופי התערב בנושא זה וכפה על מיקרוסופט לאפשר בחירת דפדפן בעת ההתקנה של ווינדוז (מישהו ראה את זה פעם בפועל?). לא יודע אם זה קשור לכך או לא, אבל בשנים האחרונות אקספלורר הולך ויורד.

    ועוד משהו - אני זוכר שהוא היה בעד מכירת בנק לאומי לציבור הרחב במקום כגרעין שליטה. מכאן שאין סתירה בעמדותיכם בנושא זה, לא?
     
     
     
     
    שועלן...
    25/12/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    א. תודה-תודה.
    ב. דפדפנים: החקירה בנושא באיחוד האירופי החלה בינואר 2009, והסתיימה בפסיקה של אפשרות בחירה בדצמבר 2009. הירידה בנתח השוק של אינטרנט-אקספלורר, עם זאת, החלה הרבה לפני כן. בתחילת 2005 היה לדפדפן נתח שוק של כ-90 אחוז, אך עד קבלת ההחלטה בנושא הוא הצטמצם ל-63 אחוז (או 57 אחוז, תלוי אילו נתונים של איזה גורם בודקים). בראייה לאחור, ההחלטה של מיקרוסופט לשלב את הדפדפן שלה כמרכיב חינם במערכת ההפעלה (נטסקייפ תבעו תשלום עבור הדפדפן) הייתה כנראה בלתי נמנעת - והיום כמעט ואין דפדפנים שאינם חינם - וודאי שאפל, גוגל ולינוקס נוהגות בדיוק כמו מיקרוסופט בנקודה זו. מיקרוסופט הפסידה במלחמה, אגב, בגלל אותה סיבה שניצחה בה: הדפדפן היה קשור למערכת ההפעלה, והתעדכן איתה. לכן, בגלל דלילות העדכונים, הייתה גם הדלדלות בנתח השוק.
    ג. אני בהחלט מסכים עם זליכה כאן (כמו גם בנקודות אחרות) - היה צריך לעשות את זה כמו שת'אצ'ר עשתה זאת: להפריט במכירה לעובדים ולציבור הרחב.
     
     
     
     
    אם זכרוני אינו מטעה אותי
    25/12/2011
    נכתב על ידי שועלן

    אני די בטוח שנטסקייפ גם עברו בשלב די מוקדם (לפני שנות ה-2000) להפצה חינמית. זה לא המחיר שניצח, זה עצם זה שהאדם הפשוט לא ראה צורך להתקין דפדפן נוסף לזה שהגיע עם מערכת ההפעלה שלו, ורובם בכלל לא היו מודעים לאפשרות הזו.
    אם נתעלם מהידע שלנו על העתיד שהגיע אח"כ ונסתכל על זה בנקודת הזמן ההיא, אפשר להגיד שמיקרוסופט ניצלה את כוחה כדי להציף את השוק במוצרי חינם בכדי להביא את מתחרותיה לפשיטת רגל (שלאחריה, כביכול, היא יכולה לקבוע מחירים כרצונה כל עוד היא מונופול).
    מה הגישה שלך בנושא הזה של הצפת זמנית של השוק כדי להעיף מתחרים קטנים? האם גם במקרים כאלו אין צורך בהתערבות ממשלתית?
     
     
     
     
    נטסקייפ
    25/12/2011
    נכתב על ידי אסף הנוסף

    מה שניצח (או בעצם הפסיד) היה, בין השאר, העובדה שבמשך כמעט 3 שנים (מתחילת 1998 עד סוף 2000) נטסקייפ לא שחררה גרסה חדשה של הדפדפן שלה, אלא פיתחה מאפס גירסא חדשה שלו. כשהגרסא שוחררה היא הייתה לא יציבה ומלאה באגים.
    עד שהגרסא הבאה שוחררה הדפדפן כבר איבד יותר מדי משתמשים ומוניטין.

    כמובן שאפשר להתווכח איזו סיבה הייתה יותר משפיעה, אבל בלי ספק הקפאון הזה השפיע.

    ותודה על הלינק לוידאו של העימות. אכן היה מעניין.
     
     
     
     
    שועלן: כבר ב-98, אבל זה לא ממש משנה
    25/12/2011
    נכתב על ידי אסף רומנו

    לעומת אקספלורר 4 (ואפילו 3, לדעתי), Netscape 4 היה דפדפן מיושן ולא-מוצלח - למשתמשים (בעיקר משתמשים חדשים) ולמפתחי האתרים כאחד. היה ניכר אז שנטסקייפ (ובהמשך AOL) אינה מסוגלת לפתח את המנוע שלהם בקצב משביע רצון. אקספלורר 6 דעך מסיבות דומות מאוד.
    הגרסאות הבאות של Netscape (כלומר, 6 ו-7, לא לבדיחות שיצאו אחר כך) יצאו מאוחר מדי, והן עדיין (ייסלחו לי הקולגות) לא השתוו באיכותן לאקספלורר 6. גם הההחלטה שלא לממש את התקנים דה-פקטו של אותה תקופה (document.all, למשל) הייתה טעות מרה.
     
     
     
     
    תודה לשניכם וסליחה על הסטת הדיון
    25/12/2011
    נכתב על ידי שועלן

    דיברתי בעיקר מנסיוני האישי.
    גם אני עברתי מנטסקייפ ל-IE, כנראה לאחר התקנת מחשב חדש.
    אני זוכר את זה בתור עצלות נטו, אבל אולי היה מאחורי זה גם הבנה ש-IE יותר טוב (כנראה שאני פשוט מתכחש לזה היום).
    אפשר לחזור לכלכלה.
     
     
     
     
    אורי סלחן מדי כלפי פרופסור זליכה
    25/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    כל ה"מילטון פרידמן וקיינס שניהם מסיכמים ש"... פשוט עצוב. מן דרך להתחנף לשומע, לצייר את עצמך מעל למחלוקות בתחום. זה דוחה אותי. וזה שהוא הפך לסוג של גורו... נו נו... בבניין ציון ננוחם.

    עוד היה השבוע - דיוויד ברוקס בנ.י. טיימס מספר על פרס סידני לכתיבה המגזינית הטובה של השנה. חוץ מזה שזה מזכיר לנו בכאב כמה שאין דבר כזה כתיבה מגזינית טובה בעברית, קוראי תגובות באתר הזה אולי יתעניינו בשניים מהזוכים:
    נסיך הכתר של הסצינה האינטלקטואלית השמרנית בארה"ב, עורך הנשיונל אפייר, יובל לוין (לא ידוע לי מה ואם הקשר הישראלי שלו, אבל השם מרמז שיש כזה) כתב חיבור חביב שריכז הרבה תשומת לב השנה -
    http://www.nationalaffairs.com/publications/detail/beyond-the-welfare-state

    ועוד כיוון על השמרנות לאן, בחיבור של סטיבן היווארד. לא הכרתי אותו לפני, אבל שווה לקרוא:
    http://breakthroughjournal.org/content/issues/issue-2/modernizing-conservatism.shtml

    אפרופו פרידמן וקיינס, יוג'ין קנדל, ראש המועצה הכלכלית המייעצת, וראש צוות המיסוי בטרכטנברג, מתחיל להתרגז מהשטויות:
    http://www.falk.huji.ac.il/media/kunena/attachments/66/Economist_Manifesto.pdf

    רק ציטוט וקצת, למי שלא רוצה לקרוא הכל:
    According to this view, fiscal policy is just a fancy term for redistribution through taxation, and an economist is no more capable of advising on it than a philosopher or an historian.
    Accordingly, the renewed quarrel between the Keynesians and the neo- classical economists is just another version of the old socialism versus capitalism dispute transformed into a pseudo-scientific jargon...
    Though most of this criticism may seem to a professional economist as naïve and easily refutable, it should not be taken lightly.
     
     
     
     
    דפדפנים וכו'
    26/12/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שועלן (ואסף הנוסף, ואסף רומנו): מבחינת לו"ז זה היה כך:
    א. נטסקייפ הוציאה דפדפן בגרסת בטא בתח' 1994 (גרסה 0.94) וכבשה את העולם בסערה. היריב היחידי היה "מוזאיק" (שהיה הדפדפן שפיתחו מפתחי נטסקייפ בקרנגי מלון לפני שעברו לשוק הפרטי)
    ב. מיקרוסופט אחרה בנשף ולא קלטה מה קורה. כשיצא חלונות 95 הוא לא כלל דפדפן - זה צורף רק מאוחר יותר.
    ג. הדפדפן של מיקרוסופט החל כובש נתחי שוק משנת 1996 ואילך.
    ד. בנטסקייפ חששו שהצעד הבא של מיקרוסופט יהיה למנף את הדפדפן הפופולרי שלה כדי לדחוק את רגליהם משוק השרתים - זה היה מקור ההכנסות העיקרי עליו בנו (בסופו של דבר, מי שכבש את השוק היה שרת אפאצ'י החינמי ליוניקס/לינוקס) - והגישו תביעה נגד מיקרוסופט.
    ה. במקביל, נטסקייפ החליטו להזניק פרויקט קוד פתוח לכתיבת הדפדפן שלהם מחדש תחת השם מוזילה. הדפדפן התבסס על טכנולוגיות חדשניות לתקופה, ולהגיד שהוא היה ממולא באגים תהיה שפה עדינה מאוד (בזמנו, כאשר עסקתי בכתיבה על טכנולוגיה ועיצוב, סקרתי את התוכנה - הייתי המום, אז ב-1998, מהעובדה שמישהו חשב שאפשר לחשוף בפני הציבור דבר כל כך ראשוני ומבוגבג).
    ו. בעוד מיקרוסופט מוציאה גרסאות בשצף קצף, בנטסקייפ הוציאו את גרסה 4.0 והכריזו כי למוצר שלהם אין עתיד. הם איבדו את נתח השוק שלהם כמעט לחלוטין בתוך שנתיים.
    ז. בעוד נטסקייפ מתפגרת לה, יצא לבסוף פיירפוקס והחל כובש בהדרגה נתח שוק, שהגיע לשיאו בשנת 2009 - כ-25 אחוז. אז, יצא דפדפן חדש ולא קשור - כרום של גוגל, והחל צובר לו נתח שוק, כשבמקביל גדל נתח השוק של ספארי ונתח השוק של דפדפנים בניידים (ראשית, אייפון, אחר כך גם אחרים) - כשכל נתח השוק הנוסף הזה נאכל לא מפיירפוקס, בעיקר, אלא דווקא מאינטרנט אקספלורר.

    לדעתי, לתיאור העניינים הזה אין כל קשר לפרשה המשפטית, שממילא לא הציבה מחסום של ממש וממילא אינה רלוונטית (כמה רלוונטית אפשרות הבחירה כשאפל מוכרת מדי שנה 130 מיליון אייפונים ואייפדים שבהם יש דפדפן ספרי (בלי שם) כברירת מחדל? האם בכלל אפשר לנתק כאן את ברירת המחדל?
     
     
     
     
    יוגין קנדל
    26/12/2011
    נכתב על ידי סתםאחד

    ההשוואה לפיסקאים ולמהנדסי טילים, חוזרת שוב ושוב במאמרו. חבל שהוא לא מבין שכלכלה זה חלק ממדעי החברה.
     
     
     
     
    ירון זליכה
    26/12/2011
    נכתב על ידי אפי

    באחת ההרצאות שלו, ירון זליכה הציע להכריח גופים פיננסיים מסויימים (ביטוח, בנקאות וכדו') למכור חלק מהאחזקות שלהם עד לשליטה חלקית בלבד בשוק. דהיינו, לדוגמא, לכל בנק יורשה לשלוט רק ב- 15 אחוזים מהשוק, כשבכל שנה, בנק שעובר את האחוזים האלה יצטרך פשוט למכור את ה"עודף".

    יש בעייתיות בהצעה שלו?
     
     
     
     
    גינרי'ץ מושחת, קיבל 1.6 מיליון דולר מפאני ופרדי.
    26/12/2011
    נכתב על ידי אילון

    גינריץ' המליץ להכניס לכלא אנשים כמו כריס דוד, כי אמר שהם מושחתים ותמכו בפאני ופרדי תמורת טובות הנאה.

    מה שהוא שכח זה לומר שהוא קיבל מאחד מהם 1.6 מיליון דולר, וכשנשאל על מה הוא קיבל, הוא טען שהם שכרו את שירותיו כהיסטוריון.

    זאת חייבת להיות חתיכת עבודה היסטוריונית מרשימה בשביל לקבל עליה 1.6 מיליון דולר, אולי אפילו נובל.
     
     
     
     
    אפי - זו שאלה קלאסית
    26/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    איך למנוע יצירת כוח שוק, מבלי להעניש מנצחים?
    ואם בנק אחד ימצא דרך להתייעל, אבל הדרך הזו משתלמת רק מעל מספר לקוחות מסוים?
    ואם בנק אחד פשוט מנהל את האשראי שהוא נותן יותר טוב, ולכן צריך יותר מפקידים, ומוכן בשביל זה להוריד את מחירי העמלות - בארה"ב למשל מאד מקובל שמי שיש לו יותר מסכום מסוים בחשבון משלם אפס עמלות.
    אני לא אומר שהפתרון שזליכה מעלה הוא מופרך. לפעמים הוא אפילו צודק. ומובן שמערכת השווקים עובדת יותר טוב ככל שיש יותר אינפורמציה לכל הצדדים המעורבים, ככל שיש פחות כוח שוק, וכו'. זה מובן מאליו. זה לא "גם קיינס וגם פרידמן הסכימו ש". אבל השאלה איך לפתור את הבעיות האלה בצורה טובה היא הרבה יותר מסובכת ממה שזליכה מציג.

    סתםאחד - אכן. הוא לא מבין. בגלל זה הוא כתב את זה:
    Third, is that Economics is a science, which addresses very hard questions; in fact much harder than those in natural sciences, since so many different actors behave independently and change their behavior in response to information and expectations. It must be stated, that we do not fully understand drivers of individual and aggregate behavior, and much of it will always remain random, occasionally generating problematic outcomes that we did not anticipate.

    מהדברים האלה עולה בבירור שהוא חושב שכלכלה ופיזיקה חד הם.
     
     
     
     
    קיבלנו לינקוק
    26/12/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=259058
     
     
     
     
    לגבי יוג'ין קנדל
    26/12/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול, מה שיוג'ין קנדל עושה כאן הוא כשל לוגי מוכר בשם דילמה כוזבת. הוא מציג כמה חיוויים: הטענה שאי-חיזוי המשבר הכלכלי פגע ביוקרת הכלכלה כתחום חקר, הטענה שהכלכלה מנוסחת יתר-על-המידה במונחים של אינטרס עצמי, הטענה שכלכלנים ממוקדים מדי בתמ"ג - ומציג את כולם כאילו המסקנה מהם היא תמיד שכלכלה אינה תחום אקדמי או מקצוע אלא אידאולוגיה.



    כך הוא דוחה, בפועל, ביקורת לגיטימית (לדוגמה, על התמקדות היתר בתמ"ג, הכשל בחיזוי התפתחות כלכלית מרכזית) ומאגד את כל הכלכלנים בחבילה אחת (שעה שהיו ויש כלכלנים שהחזיקו בעמדות שונות) וכך יוצר דילמה כוזבת: או שאתה מקבל את כל הטענות וגורס שכלכלה אינה תחום אקדמי או מקצוע, או שאתה דוחה את כולן.



    הוא מעלה שני טיעונים שאינם נכונים, לדעתי. ראשית, הוא טוען כי לכלכלנים יש יתרון משמעותי על פני אחרים בהענקת תובנות אשר לדרך האופטימלית (בגדר ההגיון) להשיג תוצאה מסוימת מבחינה כלכלית ומה תהיה התוצאה של כל מדיניות מוצעת על הכלכלה והחברה. הטענה עצמה נכונה, כמובן, אבל יש בה כשל מובנה - היא מתעלמת מכך שהמשבר הכלכלי אירע בלי שהזרם המרכזי בכלכלה חזה אותו. מכך נובע שאו שהזרם המרכזי שוגה בנקודה מרכזית בניתוחו, או שנתונים קריטיים מסוימים זכו להתעלמות ולכן נתבעת בחינה עצמית מעמיקה. לדוגמה, כלכלנים ומשקיעים בעלי עמדות שונות מאוד בתחום הכלכלה חזו שהורדת הריבית של גרינספן בשנת 2002 תגרום לבועה. גם הקיינסיאנים חשבו כך, גם האוסטרים, גם המוניטריסטים. זו הייתה דעה מקובלת - כמעט טריוויאלית. אבל התפישה לגבי המשמעות של העמסת בועה-על-גבי-בועה הייתה חיזוי שלא היה מקובל בזרם המרכזי - ומכאן נובע כשל מהותי הדורש בחינה.



    שנית, הוא טוען כי כלכלה היא מדע, שבגלל ריבוי המשתנים שהוא חוקר אנחנו צפויים לקבל "תוצאות שרבות מהן אקראיות, ולעתים קרובות כאלו שיש להן תוצאות בעייתיות שלא חזינו." הטענה הזו היא דבר והיפוכו. או שאתה מדע, או שאתה מקבל לעתים קרובות תוצאות אקראיות. בהמשך הוא טוען, בלי להבחין בסתירה לטיעון הקודם, כי הפיסיקה הגרעינית לא ספגה מהלומה לאמינותה בגלל הבעיות בכור בפוקושימה, שנוצרו בנסיבות חריגות של "שרשרת אירועים נדירים." מתכנני הכור בפוקושימה דווקא כן הגדירו את שרשרת האירועים וקבעו בהחלט את גבולות השדה. הם אמרו בדיוק מה רמת הבטיחות שתינתן אם הכור יבנה כך או אחרת - ההחלטה הפוליטית הייתה לקבל את הסיכון ולבנות את הכור בעלות מסוימת ולא בעלות גבוהה הרבה יותר. זו החלטה שמתכננים מעמידים בפני מקבלי החלטות מדי יום - כל מבנה נבנה על-בסיס החלטות מסוימות וכל מוצר נבנה על בסיס החלטות מסוימות. במקרה שלנו - החיזוי לא היה לגבי צירוף מקרים אקראי ונדיר אלא לגבי הלחם-והחמאה של המקצוע - בסיס הבסיסים.
     
     
     
     
    קרטליזציה בפועל
    26/12/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לאפי,

    הבעיה עם הצעות ל"עד אחוז מסוים" היא שהן כוללות תמריץ סותר: מחד, יש תמריץ לחברה להרוויח כמה שיותר (ומכאן, לנסות להגדיל את קהל לקוחותיה, לפתות אותם בתנאים מיוחדים, וכו' אלמנטים של תחרות) ומאידך, התמריץ הופך הפוך כשהיא מגיעה לסף מסוים.

    דמיין, לדוגמה, שאתה פתחת בית קפה, ומולך יש בית קפה נוסף. אתה מנהל את עסקיך היטב - קונה מספקים בזול, מכין אוכל משובח, ומדליק נרות רומנטיים על כל שולחן. יום אחד בהיר בא ירון זליכה לבית הקפה שלך וכטוב לבו בקפאין אומר לך: ברכות על הצלחתך, אך לידיעתך - אם רווחיך יהיו גדולים ביותר מ-20 אחוז מרווחיו של בית הקפה שממול, אתה תצטרך להעביר כל אגורה עודפת לבתי קפה חדשים באזור. כעת, המוטיבציה שלך כוללת סתירה פנימית - עד נקודה מסוימת, אתה רוצה להרוויח. החל מנקודה מסוימת, אתה מעדיף לא להרוויח כלל.

    מצב כזה משבש את איתותי הכדאיות בשוק שלך, ולמעשה חוסם את הכניסה אליו - שכן לגורם חדש הנכנס אל השוק יש מוטיבציה מופחתת בהרבה לפעול בו. התוצאה תהיה קרטליזציה בפועל בין הגורמים הקיימים בשוק.
     
     
     
     
    נדמה לי שכבר היה לנו את הויכוח הזה פעם
    26/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    חוץ מזה שלא צריך לצמצם את כל מה שכל התחומים בכלכלה עושים לחקר מחזור העסקים (חוקרים אמפיריים של מערכות חינוך פספסו בנסיון לחזות את המשבר? חוקרי זכויות קניין רוחני פספסו את המשבר? מה הם אשמים?), לא נראה לי שיצא הרבה מלחזור שוב לויכוח הזה. אבל - אוסיף רק זאת: אני מקווה שכלכלנים נוספים יקשיבו ליוג'ין קנדל ויעשו מאמץ אמיתי להעביר לציבור הכללי מידע על מה שהם עושים. לא מה שהם מספרים במסיבות קוקטייל או בטורים של חיים (מומחה לתורת המשחקים ופילוסופיה!) שפירא בגלובס. אלא מה שכלכלנים באמת עושים. ביום יום. איך הם מתמודדים, עם איזה שאלות, ואיך הם מנסחים את התשובות. כמובן שגם אז לא כולם יסכימו. נקווה שלא כולם יסכימו. אבל לפחות יהיה בשר לדיון. לפחות לא תהיה הרגשה של ויכוח על ריק.

    חברים כלכלנים מספרים לי שלעיתים קרובות הביקורת שמוטחת בהם בסגנון "אבל איך לא ראיתם ש..." או "איך לא לקחתם בחשבון ש..." נשמעת להם כמו שלפילוסוף תשמע הביקורת "אבל איך לא חשבתם על זה שהמחקר הפילוסופי הוא כמו ניסיון לצאת מהמערה, ושכל עוד אתה בתוכה אתה יכול לראות רק צללים?"
    לא חשבו על זה?!?!?! יא רבי. הם לא הפסיקו לחשוב על זה. אז אם לפחות בעתיד אנשים ידעו שפילוסופים כבר, איך לומר, חשבו על משל המערה, לפחות יהיה אפשר לנהל דיון מעניין.
     
     
     
     
    ושאלת תם
    26/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    כי עוררת את סקרנותי. אתה אומר ש"או שאתה מדע, או שאתה מקבל לעתים קרובות תוצאות אקראיות."

    אני רחוק מאד מלהיות מומחה לפילוסופיה של המדע, ובוודאי יודע פחות ממך בנושא. אז שאלה - על איזו הגדרה של מדע אתה מסתמך פה? כלומר, לפי איזו הגדרה של מדע תחום שבו מתקבלות לעיתים קרובות תוצאות אקראיות לא עונה על ההגדרה של מדע?
     
     
     
     
    אורי,
    26/12/2011
    נכתב על ידי אפי

    אם להשתמש בדוגמא של הבית קפה: זליכה הציע שבעל בית הקפה יהיה חייב להעביר את הלקוחות העודפים אל שכנו. לא את הכסף שהוא הרוויח.

    הבדל שני: זליכה הציע שאם נכנסים לקניון כל יום 1000 אנשים - בעל בית הקפה לא יורשה להושיב אצלו יותר מ- 100 אנשים. כל אחד מוזמן לפתוח שם בית קפה, רק לא לעבור את רף 100 האנשים.

    בבתי קפה יכולות להיות בעיות כמו חוסר כדאיות למספר כזה נמוך של אנשים, או חוסר יכולת להתחרות על נישה אטרקטיבית (בית קפה הומה). דומני שבבנקים, למשל, אין את הבעיות הללו.
     
     
     
     
    שאול,
    26/12/2011
    נכתב על ידי אפי

    זליכה לא הציע מגבלה על מספר המפקידים אלא על אחוזי השליטה בשוק.

    אקצין את זה בשביל העקרון: הבאת דוגמא מבנקים בארה"ב. קשה לומר שלבנקים יש דרך התייעלות שעובד רק אם הם שולטים על יותר מעשר אחוז מהשוק.

    בקטן, זה נראה לי כך גם בישראל. אם לא עשר אחוז, אז חמש עשרה. אם לא בנקים, אז קרנות פנסיה. אם לא קרנות פנסיה, אז חברות ביטוח. וכו' וכו'. נדמה לי שאפשר להעריך בקלות יחסית איפה מאד לא סביר שיהיה את הבעיות שדברת עליהם.
     
     
     
     
    אפי,
    27/12/2011
    נכתב על ידי אסף הנוסף

    דבר ראשון, לא הבנתי את ההבדל בין "מספר הלקוחות" לבין "אחוזי שליטה בשוק".

    דבר שני - ואם אני מפגין פה בורות משוועת בבקשה תקנו אותי - תמיד הגבלה כזאת מפחיתה כדאיות (כמו הדוגמא של אורי). בפרט בתחומי הפיננסים - שבהם הכל זה עניין של סיכונים. ככל שיש לך יותר לקוחות (מבוטחים, מפקידים, חברי קופת פנסיה) יש לך יותר גמישות. יש פחות סכנה שבבת אחת תצטרך לשלם חלק גדול מההון שלך (בין אם בגלל אירוע ביטוחי, או יציאה לפנסיה, או כי סתם אנשים פורעים פקדונות), וכשיש פחות סכנה אתה יכול להנמיך פרמיות (או כל מקבילה אחרת).

     
     
     
     
    OT
    27/12/2011
    נכתב על ידי אליסה

    אורי, יש לך תאום בלונדון...:-)
     
     
     
     
    לאפי
    27/12/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    אפי - העברת הלקוחות העודפים היא פתרון אפילו גרוע יותר, שכן היא הופכת את התחרות - עכשיו לכל בעל עסק יש מוטיבציה להיות זה שאליו מעבירים לקוחות ולא זה שממנו מעבירים לקוחות וכל בעלי העסק יעלו את המחירים שלהם ויצמצמו את השירותים, שכן כך הם מגדילים את רווחיהם בסיכון מועט. הסיכוי לקרטליזציה דווקא יגדל. שיטות ההגבלה האלו דומות ל"חלוקת ציונים" - אתה לוקח את הציון הממוצע של כל התלמידים, ומעניק לכל התלמידים אותו ציון. במהרה תמצא כי התלמידים 'יישרו קו' לאי-השקעה, שכן הרווח האפשרי מאופס.

    לבנקים או לגורמים פיננסיים יש בהחלט מקדם גבוה מאוד של ייעול אם הם מחזיקים בנתח שוק גדול יותר. לדוגמה, החזקה של 10 אחוז מהשוק עם 1,000 עובדים הרבה פחות רווחית מהחזקה של 20 אחוז עם 1,000 עובדים. זו אחת המוטיבציות של עסקים לייעל את אופן ניהולם. יש יתרון בולט בגודל גם לגיוון ההשקעות (מבחינת איתנות המוסד הפיננסי).
     
     
     
     
    פתרונות ראשוניים
    27/12/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול,

    הנקודה ב"מדע" היא הבחנה בין תחום חקר עיוני למדע. בתחום חקר עיוני (היסטוריה, ספרות, סוציולוגיה, וכו') חוקרים יכולים להעלות השערות לגבי השאלה "איך העולם עובד?" בתחומם. חוקר הספרות יכול לחקור פרטנית (התפתחות נושא מסוים אצל אדם מסוים) או באופן כללי את תחומו (לדוגמה, מה המבנים ההכרחיים בעלילה טובה?) השערות המחקר כאן הן כאלו שלא ניתן לתמכן באמצעות מחקר אמפירי הניתן לשחזור - ולכן זה אינו מדע - אך וודאי שניתן לתמכן בעובדות המסייעות לנו לקבל או לדחות את ההשערה.

    בכלכלה - וזה מובן מאליו - לא ניתן ליצור מחקר אמפירי שיאשר או יפריך טענה לגבי אירועים, והטענה למדעיות כאן היא כי ניתן להרכיב משוואות או נוסחאות הזונחות משתנים מעוטי חשיבות ולא מדידים ולפיהן, לבד מבמקרי קצה ידועים, ההתנהגות תהיה ברוב המקרים כזו או אחרת. הטענה שכלכלה אינה מדע אומרת כי לא ניתן לזנוח את המשתנים הלא מדידים וכי הניסוח המשוואתי או הנוסחתי אינו מעניק יתרון כלשהו. לדוגמה, עקומות הביקוש וההיצע אינן מעניקות יתרון הסברי כלשהו על פני האמירה (השייכת לתפישת הכלכלה כתחום חקר עיוני) שכשהמחיר עולה, הביקוש נוטה לרדת בדרך כלל וכו'.

    יוג'ין קנדל - בהתייחס להודעתך האחרת - טועה ומטעה כאן כי אין למעשה כל צורך לילדים ללמוד על עבודתם של הכלכלנים יותר משיש צורך ללמוד על עבודתם של יוצקי בטון, סנדלרים או מוכרים בחנות גבינות. רוב הלומדים כלכלה עוסקים בתחומם בכמה היבטים מוגדרים:
    א. חישובי עלות ייצור
    ב. חישובי כדאיות השקעה
    ג. חישובי החזר ואקטואריה
    ד. ניהול חשבונות

    זו עבודתו של בעל מלאכה מקצועי בתחום מסוים. לדוגמה, אם בונים מבנה, הכלכלן יהיה מוכשר מבחינת ידע מקצועי לומר לחברה הקבלנית מה העלות של כל דירה לפי מפתחות שונים, כמה דירות הם יצטרכו למכור כדי לקבל החזר מלא, איזו הלוואה יצטרכו לקחת, מה הכדאיות הכללית של הפרויקט וכו'. הוא יוכל לומר לבעל מפעל מהם תסריטי הייצור השונים ועלויותיהם, אלו מוצרים יהיו רווחיים יותר, וכו'. אלו נתונים חשובים ואפילו קריטיים - אבל הם ממוקדים ברובד ה"ראשוני" - כלומר, הם מניחים שמשתנים מסוימים אינם רלוונטיים ובמקרה הפרטי, הם אכן אינם רלוונטיים.

    ברובד של ייעוץ למדיניות כללית, ייעוץ ברובד הראשוני הוא בעיה יותר מפתרון. לדוגמה, יועץ כלכלי יוכל לומר לשר האוצר כי כדי להגדיל את הכנסותיו כדאי שיעלה מסים בשני אחוז. זה ייעוץ ברמה הראשונית, שכן הוא מצביע עבור מקבל ההחלטות על החלופה העדיפה מבחינת קבלת הכנסות ברמה הראשונית. ברמה השניונית, הכלכלן יכול לומר למקבל ההחלטות כי העלאת מסים גורמת (או לא גורמת) לתוצאות נוספות, אולי גם שליליות, שמנקודת המבט של הכלכלה בכללה הן בעלות היבטים נוספים - אבל רמת הוודאות לתוצאות חד-משמעיות וקונקרטיות כאן צונחת במידה ניכרת. הוא יכול לומר לו, ברמה הראשונית: אם תעלה מסים ב-2 אחוז, תקבל y יותר הכנסות. ברובד השניוני הוא יכול רק לומר לו ש"תהיה השפעה מדכאת על הפעילות במשק." כמעט כל הייעוץ הכלכלי לקובעי המדיניות נמצא ברמה הראשונית - ויש בעייתיות רבה איתו ביחס לערך שלו בנוגע להתרחשויות שניוניות, שהן המשמעותיות באמת.

    תסתכל על מדיניות הנגיד. יש לו, בפועל, רק דבר אחד שהוא יכול לעשות באמת כמדיניות מקרו-כלכלית אפקטיבית: להעלות או להוריד את הריבית בתוך טווח נתון. בשנים האחרונות בישראל, הנגיד הוריד את הריבית (פעולה "ראשונית") וייצר בועת נדל"ן (תגובה "ראשונית"). כדי לרסן את הבועה, הוא נקט אמצעים להקשחת אפשרויות מתן הלוואה, ולאפשרויות הנדל"ן (תגובה "ראשונית"). הכל טוב ויפה, אבל למשקיעים יש רק איקס אפשרויות השקעה: אג"ח קונצרני, אג"ח ממשלתי, מניות או נדל"ן. אנשים לא רוצים להפסיד כסף ולכן כל מה שהנגיד יכול לעשות בפעולה "ראשונית" הוא לנייד את הבועה ממקום למקום. לכן, יש לנו שערים גבוהים יותר במדד תל בונד (אג"ח קונצרני) משהיו לפני הבועה - כשהמצב של החברות השונות גרוע יותר, כמובן. כך, מגיעה חגיגה של תספורות על חשבון משקיעים שנזלו למעין בועה הזו (השקעה בקצב בריא באג"ח חולות). כך האג"ח הממשלתיות חוות בחצי השנה האחרונה עליה של 10 אחוז כשהנתונים הכלכליים דווקא שליליים. הפתרונות הם כולם "ראשוניים."
     
     
     
     
    אוי אוי...
    27/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    שמע, אורי. באמת. אם בארזים...
    לא ענית על שאלתי - מאיפה ההגדרה של מדע שהסתמכת עליה. איך אומרים בויקי - דרוש ציטוט. אני חושש שההגדרה שלך עלולה לדחוף חלקים גדולים מהכימיה, וחלקים עצומים מאסטרו פיזיקה, מחוץ לעולם המדע ואל זרועותיו החמימות של תחום החקר העיוני.

    קריאה מומלצת:
    http://www.journalofphilosophy.org/articles/issues/104/12/2.pdf

    אני לא בטוח שאתה קורא באופן סדיר ספרות כלכלית. אני לא בטוח שאתה משתתף באופן סדיר בסמינרים במחלקות לכלכלה. ואתה עדיין נראה משוכנע שאתה יודע מה הם מנסים לעשות, עד כמה הם מצליחים, ושמאי היכולת לחזות את המשבר האחרון "נובע שאו שהזרם המרכזי שוגה בנקודה מרכזית בניתוחו, או שנתונים קריטיים מסוימים זכו להתעלמות ולכן נתבעת בחינה עצמית מעמיקה".

    ואללה? שנעשה שוב את מבחן המאמרים? צרף קישור לחמישה (כולה חמישה! זה כלום. טיפה בים) מאמרים מז'ורנלים כלכליים רציניים, שלדעתך העובדה שהמשבר האחרון לא נחזה על ידי כלכלנים הופכת לחסרי ערך, או לא מדעיים, או מפריכה את הטענה שלהם.
     
     
     
     
    הנדסת גשרים ומקרו כלכלה
    28/12/2011
    נכתב על ידי גונזו

    אני חושב שהשוואת הכשל הכלכלי לכשל הנדסי היא דבר מעניין. נניח שיומיים אחרי טקסט החניכה החגיגי קורס לו גשר המכביה החדש. מה היה יכול לגרום לאירוע הזה?
    ככל שהדבר נוגע לגשרים יש שלושה אלמנטים מעניינים: התכנון, הביצוע והשימוש: מישהו קבע באיזו צורה ובאילו חומרים להשתמש כדי לבנות את הגשר ומהי יכולתו לשאת עומסים, מישהו אחר מימש את התכנון בעולם האמיתי, ומישהו אחר אמור לוודא שלא יעשה שימוש בגשר מעבר לעומסים המותרים . כל פרט שמרכיב את התכנון, הביצוע והשימוש בנוי מחלקים שאמיתותם ידועה לנו: בצד התכנון יש חישוב שמאפשר לדעת באיזה עובי של קורות להשתמש, מה המרחק המקסימלי בין הקורות, מה יכולת נשיאת העומסים של החומרים השונים וכו. בצד הביצוע יש נהלים ברורים לביצוע העבודות השונות, יציקת הבטון וכו.
    איך זה דומה לכלכלה? פתח ספר מקרו כלכלה ותמצא שם שפע של כללים, גרפים ותרשימים המאיירים היומרות של הדיסיפלינה. ביצועי הכלכלה תלויים בריבית, גודל ההוצאה הממשלתית, אחוז המיסים וכו. במשרדו של נגיד הבנק המרכזי יושב לו אדם אשר קיבל הכשרה מקיפה בכל האספקטים של הדיסיפלינה הזאת. האדם הזה אמור לדעת מה תהיה התוצאה של שינוי בכל אחד מהפרמטרים - ובנוסף על כך, מקבל הנחיה ברורה על המטרות - יציבות מחירים, אבטלה נמוכה וכו. מילטון פרידמן אפילו חלם פעם שאפשר יהיה להחליף את הבנאדם הזה במחשב, הרי סה"כ מדובר כאן במימוש של נוסחה, מסובכת ככל שתהיה.
    למרות זאת קורה כאן דבר מוזר. קריסת גשר המכביה המחודש גוררת אחריה, מן הסתם, חקירה ואולי גם משפט. ברור לכולנו שקריסת הגשר היא עדות לסטיה באחד מהפרמטרים של התכנון, הביצוע או השימוש, ומי שחוקר דברים כאלו יכול להתמקד, בקלות יחסית, בגורם המכריע. אם מפתח הקורות גדול מהמפתח המקסימלי המותר הרי שברור שיש כאן כשל תכנוני וניתן להוכיח טענה כזאת בבית משפט על ידי הצגת התקנים מול התכנון או הבאת עדות של עד מומחה. העד המומחה יכול להגיד: על פי הנתונים הידועים של חוזק החומרים והעומס הצפוי, תוצאת החישוב של מפתח הקורות צריכה לתת לנו X בעוד שהתכנון אומר Y. מה שיפה כאן הוא שהמומחה היה יכול להגיד זאת גם מראש, לפני שקרס הגשר, וכמוהו גם כל מומחה אחר שהיה שוכר בית המשפט.
    מה קורה כאשר קורסת הכלכלה? האם נוכל לנהל חקירה דומה? האם יוכל הכלכלן המומחה המעיד במשפט להגיד שעל פי הנתונים הידועים של השפעת הריבית על המשק ושיעור האינפלציה והאבטלה הרצויים הריבית הייתה צריכה להיות X בעוד שבפועל היא נקבעה לY? האם תהיה תמימות דעים בין המומחים?
    מהנדס הגשרים עושה את עבודתו באור, את התוכניות הוא מעביר לקבלן, וניתן (והדבר אף נעשה) להעביר אותן למהנדס אחר לשם בדיקה, ההנחה היא שבכל הנוגע לחישובי חוזק הגשר, כל מהנדס אמור להגיע לאותן תוצאות אם יפעל לפי הכללים. הבנקאי המרכזי, לעומתו, עושה את עבודתו במחשכים, גובה הריבית נקבע באופן שרירותי וסודי ואיש איננו יכול לעבור על התוכניות והנוסחאות כדי לראות אם החישובים נכונים. למה? משום שבפועל ההחלטה היא בעצם עניין של טעם. אחרי שמקלפים את הפסדה ה"מדעית" ממעשי הנגיד אנחנו מגלים מאחוריה אדם שפועל על פי תחושת בטן ותו לא.
    מקרו כלכלה, אם כן, איננה דומה כלל להנדסת גשרים. למעשה היא יותר דומה למשהו כמו אסטרולוגיה, האסטרולוגים מבססים את תחזיותיהם על חישובים "מסובכים" של זמנים ומיקומי כוכבים כדי לקבוע קביעות שונות בנוגע לאופיים וגורלם של אנשים. בפועל, אחרי שלב החישובים המורכבים כל מה שעושה האסטרולוג זה להגיד כל מיני דברים המבוססים על תחושת הבטן שלו. ותעיד על כך העובדה שלעולם לא תהיה תחזית של אסטרולוג א' זהה או דומה מאוד לתחזית של אסטרולוג ב'.
    יש לשים לב שהטענה כאן לא נוגעת לעצם התחזית הכושלת. גם אסטרולוגים צודקים לפעמים וגם פעולות הנגיד, ברוב המקרים, אינם מובילות לקטסטרופה (בוודאי לא בטווח הקצר בו נוכל להבחין זאת בקלות) אלא לעובדה שבפועל, הכללים ה"מדעיים" של שתי הדיסיפלינות הללו אינם מיושמים כדי לייצר את התחזיות או החלטות המדיניות.
    ברור שכל זה מאוד צורם למי שבילה זמן ומאמץ בלמידה, לימוד או כתיבת מאמרים במקרו כלכלה, אבל מדיניות הבנק המרכזי היא בעצם המקום היחידי בו מיישמים מקרו-כלכלה - וגם בו זה לא קורה למעשה. מה זה אומר על הדיסיפלינה?
     
     
     
     
    לא חושב שמישהו אומר שמקרו כלכלה זה כמו בניית גשרים
    28/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    קודם כל - תיסלם על הצמצום למקרו כלכלה. כבר התקדמנו.

    לעניין עצמו, בוודאי שכלכלה זה לא בניית גשרים. ולכן אני אומר - מה שבעיני חשוב שכלכלנים ייקחו מהאזהרה של קנדל זה לא "חייבים לשכנע את כולם שאנחנו יודעים הכל", אלא יותר בסגנון "צריך שאנשים יבינו מה אנחנו מנסים לעשות, מה פחות או יותר אנחנו חושבים שאנחנו יודעים, ומה לא, ואיך אפשר אולי להשתמש בזה".

    קחו לדוגמא את נושא המיסוי. הנה שלוש קריאות מעניינות:
    מהצד השמרני, מנקיו וחברים:
    http://dash.harvard.edu/bitstream/handle/1/4263739/Mankiw_OptimalTaxationTheory.pdf?sequence=2

    מהצד השני, דיאמונד וסאז:
    http://elsa.berkeley.edu/~saez/diamond-saezJEP11opttax.pdf
    התפרסם בסוף כאן:
    http://www.aeaweb.org/articles.php?doi=10.1257/jep.25.4.165

    אלו לא מאמרים אקדמיים. ה journal of economic perspective לא מפרסם מחקרים, אלא חיבורים. שני החיבורים האלו הם קריאה בספרות הקיימת, עם מחשבות על מה ניתן ללמוד ממנה לצורך רפורמות במיסוי, ולא מחקרים בעלי ערך משל עצמם. וכשאני אומר הספרות הקיימת, אני מתכוון הן לתיאוריה של מיסוי אופטימלי והן לשימוש באמידות אמפיריות של כל מיני גדלים רלוונטים כמו מידת התגובה של היצע העבודה לשיעור המס.

    בהגדרה, אי אפשר להסכים עם שני החיבורים האלה. אני משער שזה לא קורה הרבה בין מהנדסי גשרים, וזה הבדל חשוב. בנקודה הזו - אני לגמרי מסכים עם גונזו.

    אבל אני גם לא מבין איך אפשר לחשוב שהמחקר שהחיבורים האלו עושים בו שימוש הוא חסר ערך. או גרוע מזה - שבגלל המשבר האחרון אנחנו פתאום מבינים שכל המחקר הזה היה דרעק. האם הדיון לא עולה כמה דרגות בזכות הידע שנצבר במחקר, ושהחיבורים האלה עושים בו שימוש?

    לא מבין. אם מישהו יוכל להבהיר לי את זה, אלמד משהו רב ערך.
    עד אז, הניחוש הכי טוב שלי הוא שמי שיוצא בקביעות מאד מרחיקות לכת על איך המשבר משנה את היחס הראוי למחקר כלכלי פשוט לא כל כך מכיר מחקר כלכלי.
     
     
     
     
    כאמור, המשבר לא נחוץ כדי להבין את הבעיה
    28/12/2011
    נכתב על ידי גונזו


    תמצית הטיעון שלי:
    א. המקרו כלכלה מתיימרת להסביר את האינטרקציה בין הגורמים המקרו כלכליים במשק.
    ב. על בסיס היומרה הזאת מוענק כוח עצום בידי אנשים האמורים ליישם את התובנות הנ"ל כדי לנהל את המשק.
    ג. בפועל, אותם אנשים אינם פועלים על פי התובנות הללו.

    זה לבדו, בלי משברים, מעורר תמיהה. עכשיו אפשר גם לבחון את ההתנהגות של הבנקים המרכזיים לאור המשברים השונים. האם בדיעבד הובהר היכן שגו בחישוביהם או באיסוף המידע שלהם?

    אני מניח שאיש לא יתנגד אם תטען שכלכלה היא תחום עיון נאה ומעניין בו אפשר לבלות חיים שלמים ואף יותר בדיון, מחקר, כתיבה ומחשבה. אפשר לעשות זאת גם בהיסטוריה וכמו בהיסטוריה, חלקים ניכרים מן המחקר והמחשבה יהיו תפלים וחסרי ערך לחלוטין וחלקים אחרים יהיו מלאים בדברי אמת מעניינים ומשעשעים. אבל, בניגוד להיסטוריה* למחקר הכלכלי יש יומרה להיות דיסיפלינה מעשית שממנה ניתן לגזור, באופן מדעי, מדיניות או תחזיות לעתיד. בתור שכזו - אין לכלכלה כל ערך.

    * ותודה לאל, אין משקל רב לאלו הסבורים שיש להפקיד בידי ההיסטוריונים את האחריות על החלטות היסטוריות
     
     
     
     
    מסכים עם הרבה ממה שאתה אומר
    29/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    אני רק לא בטוח שאני יודע מה זה לגזור באופן מדעי מדיניות.

    החלק שאני הכי פחות מסכים איתו במה שאתה אומר הוא א. וזה לדעתי מה שכלכלנים צריכים לשים עליו את הדגש. אנשים פשוט לא יודעים מה כלכלנים מנסים לעשות, האם ומתי הם מצליחים והאם ומתי הם נכשלים. זה לדעתי לוז הבעיה. לכן נתתי את החיבורים על המיסוי. הם בטח הרבה פחות מהנדסת גשרים והעובדה שכותבים שהם הטופ של המקצוע (ויש שם בין שני החיבורים פרס נובל אחד, מדליית קלרק אחת, ואת הכותב של ספר לימוד הכלכלה השני הכי פופולארי בהיסטוריה) לא מסכימים זה עם זה תעיד.

    מצד שני, אני מתקשה לראות איך הטיעונים המקובלים נגד "כלכלה" רלונטיים נגד מה שעולה מהחיבורים האלה. כנ"ל בכל תחום אחר בכלכלה ברגע שמסתכלים מקרוב, ולא רק זורקים לאוויר טענות על "הכלכלה מנסה להסביר x".

    כלכלנים טועים הרבה, ולא מסכימים אחד עם השני אפילו עוד יותר (רגע... לא בטוח שאלו הצהרות שמתיישבות לוגית אחת עם השניה... לא חשוב. הלאה.). אבל יש להם ים מה לתרום לדיונ מדיניות. חבל לזרוק את זה לפח על בסיס אי היכרות.
     
     
     
     
    הסברים ומאמרים
    29/12/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול, אני חושב שהצגתי את הדברים יפה בהודעתי, אבל כדי שיהיה ברור יותר - הבעיה אינה רק מקומית, לגבי תיאוריה כזו או אחרת, היא כללית ופרדיגמטית. בדוגמאות שאביא להלן מוצגים כלכלנים רבים, שכולם מתקשים להבין איך המשבר יכול לפרוץ (לפני שפרץ) או את חומרתו (אחרי שפרץ) או את התמשכותו (אחרי שפרץ ונמשך). מדוע? מסיבה פשוטה מאוד: בעולם המונחים של הפרדיגמה שעליה התחנכו ושלאורה נבנו התיאוריות שלהם, אין מקום למשבר מסוג כזה.



    אני מביא כאן כל מיני מאמרים. האחרונים הם מבנק ישראל, ושל כלכלנים מהשורה השנייה, השלישית והרביעית בתחום. הם מדגימים יפה איך נעשה שימוש בניסוחים ובתאוריה הרמטית, המעמידה הנחות מסוימות - אשר הפרכתן על-ידי המציאות (בעניינים פשוטים: נחזה קשר מהיר בין הורדת ריבית לאינפלציה, לדוגמה) אינה מביאה לשום בחינה של עצם הנחות היסוד של התאוריה.



    הדוגמאות הראשונות של כלכלנים מהשורה הראשונה (וגם השנייה, טוב) שמנסים להבין, להכיל ולהסביר את המשבר, ולצפות פני הבאות, בסיוע תאוריה ועולם מונחים שניסיוננו בשלוש השנים האחרונות מורה כי לא היה רלוונטי כלל. באותה מידה הם יכלו לנסות את שירתו של קיטס באמצעות עקומת פיליפס. ספציפית, אפשר לומר שהתיאוריה שהמשבר הוא הלם נזילות הופרכה; שהזרמה מהירה של כסף תנגוד את הלם הנזילות הופרכה; שהמשבר הוא חלק ממחזור קבוע של שפל וגאות (כמו גם עצם תפישת המחזור) הופרכה; שהפחד והחשש הם הגורם המרכזי המניע את המשבר הופרכה; שמנגנון השיתוף הבינמדינתי יתרום לשיטוח המשבר הופרכה; שיש קישור מהיר בין הורדת ריבית ואינפלציה הופרכה; שמדינות מתקדמות נוטות למדיניות אנטי-מחזורית הופרכה; וכו'.



    דוגמאות מאמרים, דעות, וכו' של כלכלנים:
  • המשבר של 2007: טוב שננקטה מדיניות קיינסיאנית שבלמה את המשבר הזה. אחרת, היינו עלולים להגיע למצב של פשיטת רגל של מדינות באירופה, חו"ח. מכל מקום, השיטה עובדת, אבל צריך לבדוק היטב - אם לא נהיה זהירים, בשנת 2019 עלול להיות סיכון של מעמד AAA של ארצות-הברית!
  • מקבץ מאמרים של כלכלנים בולטים על הסיבות למשבר: ג'ובאני דל'אריצ'ה מקרן המטבע הבינלאומית ואחרים - המשבר בבריטניה נמנע בזכות מדיניות רגולטורית נבונה בתחום הנדל"ן; עמ' 37 (בוארי וגיסו, EUI ו-CEPR): טוב שהבנקים המרכזיים מזריקים נזילות לשוק. במשברים כאלה הפחד הגדול ביותר הוא מן הפחד עצמו. עמ' 73: טומאסו מואנצ'לי (אוני' בוקוני) - מנגנון השיתוף בסיכונים בין מדינות יגרום לכך שהמשבר שהחל יהיה נרחב אך לא מסוכן במיוחד. עמ' 77: צ'ארלס קלומיריס (אוניברסיטת קולומביה) - לא מדובר במשבר עמוק כי אם בהלם נזילות שיבוא על פתרונו במהרה. לפי התיאוריה, ההלם הממוצע לשוק הדיור והמשכנתאות יחלוף במהרה. עמ' 85 וילם בויטר (LSE): יש בעיה מבנית בשוק הדיור בארצות-הברית, אך לא תהיה לכך השפעה על הפעילות הכלכלית בשנים הבאות. ומאמר המשך: המצב לא טוב, אבל לא צריך להגזים. מדובר בבעיית תמחור מחדש של ערך וכדאי לזכור שעל כל מפסיד כאן יש אחר שמרוויח. עמ' 117, צ'רלס ויפלוש (גרדיואט אינדטיטוט ז'נבה): הפד נוקט מדיניות נבונה וחכמה. ברננקי עשוי לעלות על קודמו בתגובתו הנבונה למשבר! עמ' 125, אלברטו ג'ובבניני ולואיג'י ספבנטה, האוניברסיטה של רומא, מדובר בהלם, יש כאן בעיה של פער מידע. עמ' 151, גיירמו דה לה דהסה, בנקו סנטאנדר וגולדמן סאקס: הבעיה היא משבר אמון ואשראי!
  • דגם ניאו-קיינסיאני משוער לישראל: המחקר מוצא כי יש היבט רציונלי מובהק לתמחור הדולרי של מוצרים, וכי יש קישור מהיר ומשמעותי בין גובה הריבית לגובה האינפלציה, בהתחשב בחשיבות המרכזית שיש לציפיות האינפלציוניות.
  • מחזוריות המדיניות הפיסקלית בישראל: טוען כי מדינות מתפתחות מאופיינות בהתנהגות פרו-מחזורית, בעוד מדינות מפותחות נוטות למדיניות אנטי-מחזורית, ומכאן מוסק כי ישראל עברה מהצד הפרו-מחזורי לצד האנטי-מחזורי.
  • עקומת פיליפס בישראל: היא עובדת! איטס אלייב!
  • הסקירה השנתית של הבנקים: בעיות? אצלנו? בעולם? פחחח. אנחנו נמצאים בעיצומה של גאות! טוב (2008), אולי יש איזה סיכוי קטנצ'יק למשבר אבל לא רציני. הכל עדיין צומח. אל דאגה. חוץ מזה (2008) כל הסיפור הזה הוא רק "תחילת החלק היורד של מחזור העסקים הנוכחי ו... סוף החלק העולה של המחזור, שהחל בשנת 2003. זה רק שפלון מחזורי קטן, חלק ממשבר זמני. ואתם רואים (2010), הכל היה באמת זמני. כלומר, בישראל. כאן, המדיניות השל בנק ישראל הצילה את המצב והכל בסדר אבל בעולם, לך תבין את זה, זה בכלל לא חלק מהמחזור הרגיל, זה ממש "משבר כלכלי עולמי." טוב שהנגיד הוריד את הריבית. כלומר, אולי זה לא טוב כי זה גרם לבועת נדל"ן - אבל הפתרון הפשוט הוא שאפשר לא להזכיר את זה בדו"ח הבא.



    והערה לגבי עניין ה"מדע" - אולי אם אוסיף את עקרון ההפרכתיות, התמונה תהיה מלאה יותר. אוקי?
  •  
     
     
     
    אפילו לא מאמר אחד מז'ורנל בביקורת עמיתים?
    29/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    ומה עניין המאמרים של בנק ישראל, שהם בסך הכל אמידת קשר בין משתנים בעבר, לשאלת הפרדיגמה?

    יש דיון בעקומת פיליפס - הנה כמה ראיות. יש שאלה האם ממשלות ישראל פועלות בצורה אנטי מחזורית - הנה ראיות. יש אלפי מאמרים כאלה. חלקם גם טובים. אתה חושב שעדיף לדבר על עקומת פיליפס בלי לחפש ראיות? ומה לזה ולפרדיגמה?

    על טורי הדעה שכותבים כלכלנים אפשר לדבר הרבה. כאמור, גם בלי שום התרחשות במציאות, עצם העובדה שכלכלנים לא מסכימים על כל מיני דברים מעידה שחלקם כנראה טועים. אבל טורי דעה של כלכלנים (ובמחילה צריך הגדרה מאד מאד רחבה של השורה הראשונה והשנייה כדי לכלול את השמות שהבאת בשורות האלה) הם לא המחקר הכלכלי. הם טורי דעה. אפילו כשהם פרוסים על הרבה עמודים ויש בהם גרפים. זה לא המחקר הכלכלי.

    חשוב מזה, אני מתאפק לא להיות ממש ממש לא נחמד, אבל בכל זאת קצת: היו לך כמה תשובות אפשריות על להביא מאמרים אמיתיים שהמשבר הציב בפני קשיים. לקחתי הימור שלא תביא אותם - למרות שגם אם היית מביא היה הרבה על מה לדבר. העבודות המקוריות של מודליאני ומילר למשל. בארו, לוקאס, וכל החברה של הציפיות הרציונאליות. הסיבה שהימרתי שלא תביא אותם, למרות שהם המועמדים הכי טבעיים לדיון הזה, היא כי הימרתי שאתה לא מכיר אותם. צדקתי. גם גונזו וגם אתה יוצאים נגד איזה השתקפות של המחקר הכלכלי דרך שלוש עשרה זגוגויות ומראות, ואתם מסיקים שהדבר האמיתי הוא שטויות, למרות שאני חושש שאתם לא כל כך מכירים את הדבר האמיתי. זו הבעיה שאני מקווה שהקריאה של קנדל לכלכלנים תוכל לעזור לתקן.
     
     
     
     
    על היומרה של המקרו כלכלה
    29/12/2011
    נכתב על ידי גונזו

    הנה ציטוט מפסקת הפתיחה בוויקפידיה על מקרו כלכלה:
    "המקרו-כלכלה מאפשרת בחינה וניתוח של משתנים כלכליים אשר בעזרתם ניתן להשפיע בצורה זו או אחרת על מטרות של מדיניות כלכלית כגון צמיחה, יציבות מחירים, תעסוקה מלאה, ומאזן תשלומים קביל וריאלי"

    האם תיאור זה מוסכם עליך? האין מגולמת פה יומרה להבין ולהיות מסוגל לשלוט ("בצורה זו או אחרת") במציאות הכלכלית?

    נגידי בנק ישראל, באופן טיפוסי (אולי תמיד, לא עברתי על כל הרשימה) הם כלכלנים, אנשי אקדמיה. תפקידם הוא ניהול מדיניות. האם אין משמעות הדבר שהכשרתם האקדמית ככלכלנים היא זאת שמעניקה להם את היכולת לנהל את המדיניות?
    אתה טוען שלכלכלנים יש מה לתרום לדיון בענייני מדיניות וזה בעצם לב העניין: לא ברור לי כלל מתוקף מה אתה סבור שעלינו להקשיב לכלכלנים יותר משעלינו להקשיב לכל אדם אחר. מדבריך עולה המסקנה ההפוכה, העובדה שתוכל למצוא כלכלן שיתמוך בכל מדינות שתרצה הופכת את התואר לחסר ערך.
     
     
     
     
    אני לא מקבל את ההגדרה של ויקיפדיה. לגמרי לא.
    29/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    כאשר יש אי הסכמות בין אנשים רציניים, המסקנה היא שמדובר בנושא שעדיין איננו מבינים עד הסוף. בוודאי שיש כאלה. הרבה כאלה. חשוב להמשיך ולדון, כי כן יש התקדמות, אבל מי יחלוק על כך שהידע שלנו עדיין לא שלם? ודאי שהוא לא שלם. וברפואה הידע שלנו שלם? אין רופאים שמתווכחים? כמעט בכל מקום שבו לא ניתן לבצע ניסויים, יש אי הסכמות בין רופאים. האם הפיספוס ההיסטורי של נזקי העישון אמר שכל ענף הרפואה הוא שגוי מיסודו? האם זה אומר שאין טעם להקשיב לרופאים על פני כל אחד אחר?

    אבל יש גם דברים שאנחנו כן מבינים, או לפחות כמעט בטוח שאנחנו מבינים די טוב. ובכל מקרה, בדברים האלה ההבנה הלא מושלמת שיש לכלכלנים עדיפה בהרבה על סתם אדם ברחוב. (מה גם שהאדם ברחוב מצטט כנראה בלי לדעת, עמדות שצמחו מתוך המחקר הכלכלי, אחרי הרבה גלגולים ופופולריזציה). חבל שאפילו אנשים שיודעים פרק או שניים בהלכות העולם פשוט לא מכירים את כל הצד הזה של המחקר הכלכלי, ועל סמך היכרות חלקית מאד מאד, ולדעתי גם מאד מעוותת, הם שופכים את התינוק עם מי האמבט. מה גם שמי האמבט עצמם לא כל כך מלוכלכים כמו שנדמה להם. יש לי נטייה למתוח מטפורות הרבה מעבר לגבול הטעם הטוב.
     
     
     
     
    על מדע ועל מומחים
    30/12/2011
    נכתב על ידי אריק

    ההבדל העיקרי בין כלכלה לבין הנדסה או רפואה הוא היכולת לאמת או להפריך השערות. הכלי העיקרי שזמין לנו ברפואה ובהנדסה הוא הניסוי - כלי שמאפשר לבחון השערות בצורה חד משמעית, בתנאים מבוקרים, ובצורה ניתנת לשחזור.

    כלכלה שונה במובן הזה שניסוי בתנאים מבוקרים לא זמין. אי אפשר לחזור ל-2008 ולראות מה היה קורה לו הפד היה מאמץ מדיניות שונה. במקום ניסויים, יש לנו היסטוריה. והיסטוריה, מעצם טיבה, מוגבלת בהיקפה, לא בהכרח בוחנת את מה שרצינו לבדוק, וניתנת לפרשנות שונה.

    הבדל נוסף הוא שתחום החקר בכלכלה הוא תופעה אנושית, שמושפעת מהתיאוריות עליה. אם מיליארד אנשים חושבים שגוף נופל יותר לאט כי הוא יותר קל, זה לא יגרום לו ליפול יותר לאט. לעומת זאת, אם מיליארד אנשים חושבים שמחיר הזהב הולך לרדת, אז מחיר הזהב ירד, גם אם אין סיבות "אמיתיות" לכך. לכן עצם המחקר הכלכלי משנה את תחום החקר שלו.

    מכאן, שלא ריאלי לצפות שכלכלנים יצליחו לקשור בצורה ברורה בין החלטות כלכליות לתוצאותיהן. בפרט נכון הדבר עבור תוצאות מסדר שני ושלישי שאורי דיבר עליהן. תיאוריות מסוימות יחזו תופעות מסוימות, אבל ברגע שאנחנו מדברים על תופעה אנושית, קשה מאוד להגיע לחיזוי נכון.

    לדוגמה - נניח שמקבלים משטר כלכלי של "לסה פר". איזו תיאוריה תחזה הפגנות המונים בדרישה לצדק חברתי, ואת המשמעות הכלכלית שלהן?

    מצד שני, הטענה לפיה "הכלכלנים טועים, ולכן כל אחד יכול לקבל את ההחלטות" מופרכת בדיוק מהכיוון השני. בכנות, גונזו - היית מוכן למנות סנדלר לנגיד בנק ישראל? טייח לר' אגף התקציבים? את דפני ליף לשר האוצר?

    לא ניתן לחזות תופעות כלכליות, אבל אתה עדיין רוצה את המומחה הכי גדול שייתן לך תובנה כלשהי. לכל הפחות, הוא יכול להגיד מה מטומטם לחלוטין לעשות. בסוף צריך לקבל החלטות, ואתה עדיין רוצה שמי שמקבל אותן ידע משהו מהחיים שלו.
     
     
     
     
    חתני פרס נובל לכלכלה כריסטופר סימס ותומאס סרגנט
    30/12/2011
    נכתב על ידי גיאק

    מבקשים מהציבור שלא להפריע, בשאלות מרגיזות, למחקר האקדמי:

    http://www.youtube.com/watch?v=AI_uAdvMwVc
    http://www.youtube.com/watch?v=pONQrqgH_F4



     
     
     
     
    אתה הוא זה שלא הבנת
    30/12/2011
    נכתב על ידי שרון גיא

    בהיסטוריה אני לא מתעסק וזה לא מעניין אותי, אבל בכל עניין הדו כווני, נראה שאתה הוא זה שלא מבין.
    פייסבוק היא שוק דו כווני, הוא מאפיין בכל (כמו שהסביר זליכה) שהכח שלו נובע לא מאיכות המוצר, אלא מהח של הרשת. כך למשל יתכן שגוגל פלוס טובה יותר, אבל רק משוגע יעדיף אותה על פייסבוק. פייסבוק כרגע לא יצרה הגבל כלשהו, אבל אם בעתיד תבקש רשת גוגל+ לאפשר חיבור בין הרשתות, סביר להניח שפייסבוק לא תסכים. מנועי החיפוש גם הפ דו צדדיים, זה שאין ברגע זה הגבל או שאתה לא מזהה אותו, לא אומר שהם לא ברי הגבל שכזה.
    ולדברים האחרונים שכתבת, הרי זליכה הוא זה שהגה את רעיון ההפרטה לציבור הרחב, ולחם למענו לא מעט. כאשר זליכה מדבר על התערבות ממשלתית הוא לא מדבר על הלאמה, אלא על רגולציה, ולדעתי זה גם מה שאתה תומך בו.

    יום טוב
    שרון
     
     
     
     
    חמישה מאמרים
    30/12/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול, אנסה להסביר זאת בצורה מפושטת יותר.



    המחקר הכלכלי הוא אפליקטיבי. בהיעדר אפשרות לניסוי מבוקר, הוא שואל ביחס לאירועים היסטוריים מה קרה? ולפי התשובה המתקבלת הוא מנסה להגיע למסקנות, ששימושיותן העיקרית היא בכך שהן מאפשרות לאנשים או לקובעי מדיניות לומר אם נעשה א', יקרה ב'.



    האפשרות הנטענת על-ידי הגורסים כי הכלכלה היא מדע היא כי יישום תיאוריה ונוסחאות מסוימות ביחס לאירועי עבר מלמד אותנו כי הנוסחה והתיאוריה מספקים תיאור מדויק דיו ונכון דיו של האירועים. מהצטברות ההחלות של התיאוריה על אירועים שונים אנו נמצאים למדים כי התיאוריה והנוסחאות מספקים תיאור מדויק של דברים שקרו (כלומר, עונים על שאלת "מה קרה?") ולכן, אם ניישם את התיאוריה והנוסחאות ביחס לאירוע עכשווי (כלומר, אם נעשה א') יתרחש האירוע הנחזה לפי התיאוריה (כלומר, יקרה ב').



    כשהמשבר בכלכלה העולמית החל ראינו כי באף מקום ובשום מקרה לא הוחלה התיאוריה על נוסחותיה על האירוע הנחזה. זה כשל מהותי וקריטי של התיאוריה הרווחת. מה שקרה בפועל היו שני אירועים, לעתים חופפים: א) ההחלה החוזרת ונשנית של התיאוריה על אירועי עבר (תשובה לשאלת "מה קרה?") שימשה לבניית מאגר מונחי מפתח ומתכוני פעולה. ב) מונחי המפתח שימשו כאדרת כסות לשימוש במתכוני פעולה 'מהבטן'. כפי שגונזו כותב, אם אף אחד מקובעי המדיניות לא השתמש בתיאוריה הכלכלית כהוותה חייב להעיד על:

    א. או שהתיאוריה אינה יישימה כלל למציאות - במקרה כזה, היא חסרת ערך והאוחזים בה צריכים לנטוש אותה.

    ב. התיאוריה יישימה למציאות, אך מטעמי קוצר זמן השתמשו רק באפרוקסימציה שלה - במקרה כזה, התיאוריה והאוחזים בה נדרשים לחשבון נפש. זה לא עבד.

    ג. התיאוריה יישימה למציאות, אך אף אחד לא השתמש בה אלא בתחושות בטן. במקרה כזה, נדרש חשבון נפש ברור: אם כל הנגידים של הבנקים בעולם אימצו תיאוריה מסוימת (וכולם נמצאים על הטווח הקצר שבין מוניטריזם לקיינסיאניות) ואף אחד מהם לא יישם את המלצותיה, הרי שנדרשת השאלה - מדוע?



    ולשמחתך, חמישה מאמרים בפיר-רוויו שכותביהם צריכים להחזיר את תעודת הדוקטורט לאוניברסיטה בנימוק שהם לא יודעים על מה הם מדברים:
  • התייצבות המשברים בכלכלה האמריקנית לפי דגם בייסיאני של מחזור העסקים: אקונומטריקה.
  • האירו והתלות הפיננסית ההדדית של השווקים באירופה: Journal of Banking & Finance
  • מחירי בתים, מגבלות הלוואה ומדיניות מוניטרית במחזור העסקים: American Economic Review
  • הלם פיננסי ומחזור העסקים בארצות-הברית: Journal of Monetary Economics
  • הבנת השינויים בדינמיקת מחזור העסקים הבינלאומי: Journal of the European Economic
  • דיור, מגבלות אשראי ויציבות מקרו: שוק המשכנתאות המשני והפחתת המחזוריות בהשקעה בבנייתה למגורים: The American economic review
  •  
     
     
     
    היק רודוס היק סלטה
    30/12/2011
    נכתב על ידי גונזו

    אינני טוען שעצם הוויכוח בין הכלכלנים מעיד על עקרותה של הכלכלה. מה שמטריד הוא עומק הוויכוח ויותר מכך, העדר כל ביסוס חד משמעי לתקפות התיאוריות.
    הידע לא צריך להיות מושלם ושלם, הרי גם הרופאים אינם יודעים לרפא את כל המחלות וגוף האדם מציב תעלומות רבות לחוקרים אבל יש דברים שאנחנו יודעים for a fact (חיידקים הם גורמי מחלות, אינסולין מפרק סוכר וכו) ויש לנו את היכולת לרפא ולתקן דברים רבים ויש לנו, דרך מוסכמת, לחקר האמת. אנחנו גם מתקדמים, מיגרנו את הפוליו, אנחנו יודעים להשתיל כבד. אנחנו יכולים לאחות פצעים ולהקל על כאבים.
    מה המקבילה של כל אלו בכלכלה? האם יש עובדות/עקרונות בסיסיות עליהן יש הסכמה*? מהם ההישגים נוסח השתלת הכבד או האנטיביוטיקה של הכלכלה?

    * מחוץ לכמה תובנות א-פריורי כמו חוקי ההיצע והביקוש או העדפת זמן.
     
     
     
     
    אוסף מתמיה של מאמרים
    30/12/2011
    נכתב על ידי שאול

    מאחר והטיעון המקורי שלך נגע לתיאוריה, בעוד שכל המאמרים שהבאת הם אמפיריים (ואגב, יש לך קצת סלט בלינקים, אקונומטריה זה לא הזורנל אוף אקונומיקס אנד סטטיסטיקס, ועוד כמה). אני מאד מתרשם מהיכולת שלך לקרוא את המאמרים האלה, להבין אותם, ולטעון שהם מופרכים. לי אין את היכולת הזו כי רובם עושים שימוש בכלים סטטיסטיים שאני לא מתמצא בהם מספיק כדי לחוות דעה עליהם. אתה כנראה יכול, סחטיין. ומה בדיוק כל כך מופרך במאמרים שבודקים קשר בין משתנים? הם אומרים בערך כך: הנה נושא שאנחנו מתווכחים עליו, אי אפשר להכריע אותו מבחינה תיאורטית, בואו נאסוף ראיות אמפיריות, ולאט לאט נתקדם. מה מופרך בזה?

    מעל לכל אלה מה שמוזר בעיני הוא שאתה מדבר על ה-תיאוריה. אין ה-תיאוריה. יש שאלות נקודתיות, שהטיעונים שמועלים בנוגע אליהן נקראים מודלים, ושלצד המודלים עושים מאמץ אמפירי לבדוק את העובדות. לפי הסדר והאופי של הסקירה ההיסטורית של הכלכלה שנתת פה, אני משער שקראת את ה"היסטוריה של הניתוח הכלכלי" של שומפמטר. ואתה יודע שהוא מסביר שם שאין יותר, ואין ניסיון ליצור את ה-תיאוריה של הכלכלה. מהי ה-תיאוריה שאתה מדבר עליה?

    גונזו - שוב אני מסכים. אין, וכנראה לא יהיה בכלכלה דבר שיוכרע חד משמעית או שיהיה לגביו קונצנזוס מוחלט. כן יש נושאים שיש בהם הסכמה רחבה. אפילו הרבה. בראין קפלן סוקר אותם מדי פעם. הדקר הזה מעלה כל מיני הסכמות של החשובים שבכלכלני העולם:
    http://www.igmchicago.org/igm-economic-experts-panel
    אבל הכרעה חד משמעית לא תהיה. כך זה בעולם שאין בו כמעט ניסויים. האם אתה למשל חושב שאין טעם להקשיב למומחי חינוך בגלל שאין הסכמה על פחות או יותר שום דבר בתחום? האם אתה חושב שזה שאי אפשר לחזות הצלחה אקדמית על סמך הישגים בבי"ס יסודי היא סיבה לא להקשיב למומחים לחינוך יסודי? פסיכולוגים שלומדים קבלת החלטות - יש טעם להקשיב להם?

    נדמה לי שבסופו של דבר אי ההסכמה מתמקדת ל:
    1. האם כשלא יודעים משהו בודאות אז הידע לא שווה כלום.
    2. האם יש ה-תיאוריה הכלכלית, או אוסף שאלות שלאט לאט אנחנו מתקדמים בהבנה שלנו אותן
    3. האם שוקולד פרה עם מילוי פטל הוא רעיון טוב

    אולי כלכלנים נצמדים למה שהם ידועים כי כואב להם הלב שכל מה שהם עבדו עליו לא שווה כלום. אולי. וגם אולי יש לא כלכלנים שמתקשים להתמודד עם זה שיש מי שיודע יותר מהם, והם מסרבים להכיר בערך של הידע שלו. וכל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים.
     
     
     
     
    ניהול מרכזי של הכלכלי - בעד ונגד
    31/12/2011
    נכתב על ידי focus

    לדעתי המחלוקת העמוקה היא בנושא: "ניהול מרכזי של הכלכלי - בעד ונגד".
    כך שלאמיתו של דבר הוויכוח הוא לא על ידע כלכלי אלא על סמכויות לניהול מרכזי של הכלכלה.
    כמובן שהוויכוח על מידת הידע של מבקשי הסמכויות רלוונטי לוויכוח על הענקת הסמכויות. אבל זה לא השיקול היחיד.


    (גם באסיפה הכללית של הקיבוץ, הוויכוח על צבע התחתונים לא היה ויכוח על אופנה, אלא על סמכויות).
     
     
     
     
    * של הכלכלה כמובן
    31/12/2011
    נכתב על ידי focus

     
     
     
     
    איפה היינו
    1/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    רק הערה לסיום: פוט יור מני ור יור מאוס איז. אורי - אם אכן, כמו שאתה אומר, קראת את המאמרים הנ"ל, הבנת אותם היטב, ואתה חושב שהם שטוות במיץ, אני חייב להמליץ לך לכתוב מאמר שיפריך את הטענות שלהם. אתה יכול לכתוב מאמר עצמאי, או מה שנקרא קומנט, שרק מסביר מה שגוי במאמרים הנ"ל. חלק מהמאמרים שהבאת התפרסמו בזורנלים מאד מכובדים. אם תצליח לכתוב טיעון מבוסס היטב שמפריך אותם, זה בהחלט יכול להתפרסם בזורנלים מכובדים. הסטנדרט כיום באוניברסיטה העברית ובתל אביב הוא שפרסום של שני מאמרים בזורנלים מהרמה הזו מקנה קביעות. שלושה - ואתה מסודר בודאות. בר אילן, באר שבע, וחיפה - עוד פחות מזה. קביעות בנאדם! ללמד שני קורסים בשנה (וגם זה לא בטוח), שום חובה אחרת, ואתה מקבל חמש עשרה אלף שח בחודש פלוס פנסיה. וכנראה כבר ישלך בראש את המאמרים האלה! אתה הרי יודע שהמאמרים שהבאת מופרכים! בזבוז מטורף אם לא תכתוב אותם! יאללה, לעבודה.
     
     
     
     
    למה צריך לכתוב כותרת?
    1/1/2012
    נכתב על ידי גונזו

    לשאול: עד כמה שהצלחתי לראות, מה שקפלן מראה הוא שיש שאלות עליהן עונים הרבה כלכלנים בצורה דומה. זה לא מה שכוונתי אליו וזה בעייתי כשלעצמו. אני בטוח שאפשר היה לקבל תוצאות מדהימות של אחידות דעים אם היו סוקרים את דעותיהם של אסטרולוגים וגרפולוגים.
    מה שאני מכוון אליו הוא דוגמה פשוטה להישג ממשי של תורת הכלכלה. לדוגמה, אם היו עולות טענות כפירה דומות בפיסיקה ניתן היה להדגים את הישגי הפיסיקה בעובדה שחישובים המבוססים על הנוסחאות של המכניקה הקלאסית אפשרו להנחית אדם על הירח או שתורת היחסות של אינשטיין אפשרה לחזות הטיה של אור כוכבים או את האנרגיה הנפלטת מפיצוץ גרעיני.
    האם תוכל להביא דוגמה להישג ממשי של תורת הכלכלה?

    ל"פוקוס"
    אין ספקה שהשאלה של ניהול מרכזי של הכלכלה, כן או לא היא שאלה מרכזית וחשובה אבל לשאלה שאנחנו דנים בה יש השפעה מכרעת עליה. אם אין בסיס לטענה ש*אפשר* לנהל את הכלכלה באופן ריכוזי הרי שברור שגם אין בסיס לטענה ש*צריך* לנהל את הכלכלה באופן ריכוזי.
     
     
     
     
    למה באמת צריך כותרת?
    1/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    ו- בהחלט. תודה על השאלה:

    התשובה הקלאסית לשאלה (התגרות? אבל במובן הטוב) דומה ניתנה על ידי פול סמואלסון לפני... 40 שנה או משהו כזה: עקרון היתרון היחסי:
    http://www.wto.org/english/res_e/reser_e/cadv_e.htm

    ואני מוסיף - אנחנו מבינים היום הרבה יותר טוב איך מחירים נקבעים במערכת של שווקים, וזה היה לחלוטין לא ברור לנו פעם. אנחנו מבינים הרבה יותר טוב את החשיבות של מוסדות בתהליך הצמיחה. אנחנו מבינים הרבה יותר טוב איך פועלים מונופולים בכל מיני נסיבות - ולא ידענו את זה פעם. אנחנו יודעים שמסחר בינלאומי לא גורם לאבטלה בטווח ארוך, ואנחנו מבינים למה. אנחנו מבינים פחות או יותר איך סובסידיות למיניהן יכולות לגרום לעיוותים, ואנחנו יכולים לשאול את עצמנו האם זה שווה את זה. אנחנו מבינים איך שיפורים טכנולוגיים שלא לוו בעלייה מתאימיה בצבירת הון אנושי הגדילו את הפערים בשכר מאז שנות ה 70 (לצד עוד גורמים), ואיך שיפורים לא פחות גדולים, שכן לוו בעלייה בצבירת הון אנושי הקטינו פערים בתחילת המאה העשרים. אנחנו מבינים הרבה יותר טוב איך חברות הביטוח, בייחוד בתחום הבריאות, פועלות בדרכים שיוצרות לעיתים נטל עודף. אנחנו מבינים הרבה יותר טוב איך ולמה מדינות חותמות על הסכמי סחר, ולמה בעשור האחרון למרות שסבב דוחא מת קלינית, נחתמו מעל מאה הסכמים קטנים יותר של סחר חופשי. אנחנו יודעים הרבה יותר על ההשפעות של ואוצ'ריזציה של מערכת החינוך, ויכולים לדון האם החלק הטוב של זה מצדיק את החלקים הפחות טובים. הרשימה כמובן עוד ארוכה מאד. ולא - אנחנו לא מבינים את מחזור העסקים, אבל כן יש אוסף עובדות וטיעונים שהולך וגדל גם בנושא הזה.

    מה שחשוב להדגיש הוא שבכל הנושאים שציינתי, מדובר בהתקדמות משמעותית בהבנה שנוצרה משילוב של עבודות תיאורטיות ואמפיריות. עבודות שבמחילה, אני חושש שאתם לא מכירים מספיק טוב, אבל שעם השנים כן נוצר סביבן קונצנזוס די רחב. חבל שהעובדה - שכולנו מסכימים עליה, שמחזור העסקים הוא תופעה שאנחנו עדיין לא קרובים להבין עד הסוף (למרות שלדעתי יש התקדמות גדולה. הרבה דברים אנחנו יודעים שהם לא נכונים למשל. כמו התיאוריה האוסטרית :-) ), גורמת לכם לבטל את כל שאר ההישגים.
     
     
     
     
    מיקרו ומקרו
    1/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול, אחד הדיונים המתמשכים שלנו כאן סובב בדיוק סביב השאלה הזו - הטענה שיש התאוריה. פתח את ספרו של סמואלסון על כלכלה (או כל ספר בסיס אחר) ותראה בעצמך: אין כאן הסברים שונים על תופעות כלכליות. יש רק הסבר אחד. רק תיאוריה אחת. רק עולם מונחים אחד.

    ואולי אני צריך לצעוד צעד אחד לאחור ולהסביר: האלמנט החשוב ביותר בתיאוריה - כל תיאוריה, בכל תחום - אינו התיאוריה עצמה, שהיא הסבר כזה או אחר, פשטני למדי, של מה שקורה במציאות, אלא עולם המונחים שהיא יוצרת.

    רוב בני האדם - וכמוהם רוב החוקרים - לא בדיוק הולכים אל מקור המעיין בכל פעם בה הם כותבים. הפילוסופים לא חוזרים לשאול את עצמם האם הקיים קיים בכל פעם בה הם כותבים מאמר, הפסיכולוגים לא בודקים אם האיד, האגו, הגוגו או רקדנית הגוגו נמצאים בתוך הקופסה המיועדת, והכלכלנים לא חוזרים לשאלה האם סיי צדק או לא. כולם מקבלים איזו תפישת עולם תיאורית מסוימת, ומכאן ואילך, בדרך כלל, ממשיכים להשתמש בז'רגון או בעולם המונחים שלה כדי לתאר תופעות.

    קח לדוגמה את המאמר הזה של יקוביילו. כבר בתמצית הוא משתמש במונחי ז'רגון המגדירים את שדה הבחינה ("הלם ביקוש," "הלם היצע," "מאיץ פיננסי," "ביקוש מצטבר") וממשיך עם שפע מונחים אחרים ("דגם שווי משקל חלקי דינמי," "אי-וודאות מצטברת," וכו'). בעמ' 21 הוא מגיע לעיקר "איך משפיעים הסדרים חוזיים שונים וכללי מדיניות מוניטריים שונים על התכונות המחזוריות של תפוקה ואינפלציה? בחלק זה ניתנת תשובה, מבוססת על ההנחה שתפוקה ותנודתיות אינפלציונית הן שתי המטרות הבלעדיות של מדיניות מוניטרית. אני בוחן שתי שאלות: 1) האם צריכים שערי הריבית להגיב למחירי הדיור? 2) איך הסדרי מימון שונים (חוב נומינלי מול מוצמד) משפיעים על התנודתיות בכלכלה?" התשובה שלו לשאלה הראשונה היא לא מהדהד. אין כל צורך לבנק המרכזי להגיב לגאות במחירי הבתים. על השאלה השנייה, לגבי חוב נומינלי ומאונדקס הוא עונה שהנוסחאות אמרו את שלהם: "התוצאות [שקיבלתי] קצת מפתיעות ונוגדות את התישה הרווחת שרמות גבוהות של חוב של משקי בית וחברות עלולות לסכן את היציבות הכלכלית. עם זאת, התוצאה היא תוצאה טבעית של... [בלה בלה בלה] ומכך נובע שנדרשים רק שינויים קטנים בשער הריבית כדי לייצב כלכלה בהפרעת ביקוש נתונה."

    אני חושב שתסכים איתי שמדובר בבולשיט מארץ הבולשיטים - ולטעמי נדרשת פה מהחוקר הבדיקה: אם השפה שבה אני משתמש לתאר את המציאות, את הנחזה ואת האפשרי אינה הולמת את המציאות - האם עלי לבחון מחדש את המונחים בהם אני מנתח את המציאות? ואולי יסודות התיאוריה שלי אינם נכונים?

    השאלות העקרוניות שלי, לפיכך, שונות משלך. אני לא חושב שכשלא יודעים משהו בוודאות הידע לא שווה כלום - אני חושב שכשהשפה בה משתמשים כדי לתאר את המציאות אינה מתארת את המציאות אלא "מציאות פיקטיבית" הקיימת רק בהקשר של השימוש ההדדי המוסכם בז'רגון, התיאוריה תובעת בחינה יסודית. לטעמי, זה בדיוק מה שקרה כאן.

    אגב - אתה השתגעת? שאני אכתוב מאמר לכתב עת כלכלי? לא חראם על הזמן?

    ואחרון, בהקשר לדבריך האחרונים. כתבת: "אנחנו יודעים שמסחר בינלאומי לא גורם לאבטלה בטווח ארוך, ואנחנו מבינים למה" - האם ריקרדו לא הבין את זה יפה כבר לפני כמאתיים שנה? ואם לדלג מעל להערה הקטנונית הזו - כל ההתקדמויות שתיארת שייכות (בגדול) לתחום המיקרו. בתחום המקרו - ואל זה התייחס גונזו, לדעתי, ואל זה מתייחס גם אני - המצב שונה תכלית שינוי.
     
     
     
     
    חראם על הזמן?!
    1/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    שלושה כאלה ויש לך מקור הכנסה מכובד לכל החיים כמעט בלי דרישות. זה נשמע לי השקעה טובה מאד מאד של זמן.

    יתרון יחסי לא נוגע לאבטלה. העיקרון של היתרון היחסי נטוע במודל שמניח תעסוקה מלאה. יתר על כן, ואפילו ריקרדו היה טוען את זה - ריקרדו הוא כלכלן.

    מיקרו מקרו - הדוגמאות שנתתי הן מעורבות. צמיחה ואי שיוויון הן מקרו במובהק למשל.

    בולשיט מארץ הבולשיטים - אולי. אין לי את הכלים לקורא את המאמר הזה בצורה ביקורתית, ואני לא חושב שהתורמה של מאמר כזה או אחר היא בזה שהוא יסביר לנו סוף סוף את העולם. לא. כל מאמר הוא רק עוד אבן במבנה גדול ומסועף. בכלל, כמו שכריס סימס אמר בסיכום הרצאות הנובל שלו: טעינו בעבר ונטעה גם בעתיד. כמו כל מדע אחר, ובטח כמו כל מדעי החברה האחרים. אגב, כדאי לקרוא גם את דברי הסיכום של המאמר שמבהירים מה המגבלות של הטיעון, ואיך היה אפשר להמשיך להשתמש במודל כדי להגיע לעוד מסקנות. אתה אומר ששקלת בכובד ראש את הטיעון במאמר, ואתה דוחה אותו? סבבה. אתה גם חושב שזה לא בגלל משהו שייחודי למאמר, אלא שעל המסגרת שהוא פועל בו קלוקלת? גם סבבה, (למרות שזו במידה רבה מאד מדגרת שמשותפת גם לאוסטרים). אני מאוד רחוק מלהשתכנע, אבל נראה שנאלץ, כשם המאמר המצוטט ביותר בקריירה של אומן:
    http://www.dklevine.com/archive/refs4512.pdf


    הערות קטנוניות. מקבל את הנזיפה. אבל - ניסית פעם להתווכח עם רב בנושאי הלכה? אז אני ניסיתי. ואפילו עשיתי שיעורי בית לפני. היה מעניין. אני כמובן כמובן לא משווה הלכה לכלכלה. אבל יש משהו בלהיות משוקע בחומר. בלהכיר אותו באמת לעומק. זה פועל בשני כיוונים. מחד - אם אין לך את זה מאד קשה לבקר ברצינות. אתה יכול לתקוף פסק הלכה כזה או אחר, אבל בלי היכרות עמוקה של שנים עם כל המבנה, יש משהו מאד חלול בביקורת, בייחוד ביקורת רדיקלית. כאילו, יש משהו שמי שקורא מאות (או יותר) מאמרים, משתתף בסמינרים וכנסים באופן קבוע, מתווכח, כותב, וכו', יודע. משהו שלא לגמרי מתמצה בשום מאמר ספציפי. מאידך, כמובן שככל שאתה יותר משוקע בתחום, יותר קשה לראות דברים מנקודת מבט לגמרי רעננה.

    ועוד על הערות קטנוניות:
    http://www.onthemedia.org/2011/dec/30/how-create-engaging-comments-section/
    (כל התכנית שווה האזנה)
     
     
     
     
    וחזרה לקנדל
    1/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    אם הוא וחבריו היו עושים יותר מאמץ להשתלב בשיח הציבורי. אם הם היו כותבים יותר מאמרים על איך המחקר בנושאי פנסיה למשל מאיק את הדיון הציבורי בנושא הפנסיה. אם הם היו כותבים יותר על איך המחקר בנושאי מסחר בינלאומי יכול להעשיר את הדיון בנושא, וכו', כל הדיון הזה היה נראה אחרת.

    כרגע, כשזה פשוט לא קיים (היוצא מן הכלל הוא מדי פעם יציאות היותר מוצלחות שלך בקפיטליסט היומי), אין פלא שאנשים מאמצים לאט לאט תמונה מאד מעוות של מהו המחקר הכלכלי, מה טוב בו, ומ רע בו.
     
     
     
     
    ובפינת הפסיכולוגיה בחצי שנקל
    1/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    אולי מה שכל כך צורם לכם בלחשוב על כלכלת הזרם המרכזי כיום כעל מדע (ובאופן כללי כעל פרויקט שיש בו תועלת) הוא לא התשובות שהיא מציעה, או אפילו ההנחות שלה. זה לא הנחרצות המדעית שלה - להיפך. זה הספק שתמידי שהיא מעלה, ושהוא נשמת אפו של כל תהליך מדעי.

    אתה לא בקטע של ספקות. עוד אנחנו מחכים להתממשות האזהרות על האינפלציה שהנה הנה הנה מכה בנו (ואת זה ידענו בודאות!), והנה אנחנו מוזהרים, שוב, מהבועה שהולכת להתפוצץ. בטוח. זה בדרך. אין ספק. הנה אני הולך למכור חצי מיליון שח בשורטים על חברות בנייה ומדד ת"א 25. פעם אחר פעם בקפיטליסט היומי, אומרים לנו מה הולך לקרות. בביטחון מוחלט.

    ספקות? ללכת לנתונים? שלא לדבר על הצורך לפתח כלים סטטיסטיים מתוחכמים כדי לענות על שאלות קשות? לא לנו. לנסח את התיאוריה שלנו במונחים ברורים וניתנים למדידה (ולמבחן ההפרכה)? אנחנו לא בקטע. לא מאמינים בספק. אנחנו יודעים. א-פריורי.

    אולי זה מה שמרתיע אתכם במחקר הכלכלי. זה לא הודאות שלו. זה הספק שתמיד תמיד שם.
     
     
     
     
    שאול
    3/1/2012
    נכתב על ידי פצי

    זה מחזיר אותנו בדיוק לנקודה של focus שגם גונזו התייחס אליה - יש אי התאמה בין מה שכלכלנים יודעים לכוח העצום שיש להם בקביעת המדיניות.
    מהבחינה הזאת, דוקא מי שמחזיק בעמדה ספקנית אמור לנטות לכיוון של הפחתת מעורבות ממשלתית.

    הדוגמא של ויכוח עם רב לא ממש רלוונטית, כי ההלכה היא "מערכת סגורה", וגם חשיבה רעננה לא יכולה לשנות אותה, כנראה.
     
     
     
     
    או.קיי - עכשיו אני מבולבל לגמרי
    4/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    יש מישהו שחושב שהמסר שכלכלנים מנסים להעביר הוא שצריך יותר מעורבות תכנונית בכלכלה? שיש מי שיכול לתכנן ולהחליט מה יהיה ואיך?

    ואללה.

    יש כמה כלכלנים שיופתעו לשמוע.

    אגב, אורי, נחליק לרגע את הנחת ה"מי שמתעסק ביום יום לא מתעסק בעומקם של דברים" שאתה מניח בנוגע לכלכלנים. כלומר - זו שטות. בוודאי שהם מתעסקים. הרבה. אין שום טרייד אוף בין התעסקות יומומית בפרטים וחשיבה עממקיה על עומקם של דברים. להיפך. הם משלימים זה את זה.
    אבל מעבר לזה - מה הן ההנחות (הגלויות הוא הסמויות) שכלכלנים מניחים שאתה חושב שהן מופרכות?
     
     
     
     
    נו באמת
    4/1/2012
    נכתב על ידי פצי

    הנושא הוא בנקים מרכזיים, לא?
     
     
     
     
    או.קיי. הבנתי
    4/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    חשבתי פשוט שההתנגדות לבנקים מרכזיים היא בגלל שיש מי שחושב שהוא יודע שהמעורבות שלהם בכלכלה גורמת לנזקים איומים, ולא בגלל שאנחנו לא יודעים מה יקרה. כלומר - ההתנגדות היא בגלל אמונה בתיאוריה אחת ולא אחרת, ולא בגלל אי אמון בתיאוריות בכלל.

    או.קיי. למדתי משהו.
     
     
     
     
    שאול, ודאי תסכים אתי
    4/1/2012
    נכתב על ידי focus

    שאסטרולוגים לא מסוגלים לחזות את העתיד, ולכן אין זה נבון לפעול על סמך תחזיותיהם.

    * האם בשביל לטעון זאת עלי להתחייב שכל אחת ואחת מהתחזיות של האסטרולוג - שגויה?
    * האם עלי להיות מסוגל לומר אילו מהתחזיות של האסטרולוג נכונות ואילו לא נכונות?
    * האם כדי לטעון שהאסטרולוג הוא שרלטן עלי להיות מסוגל לחזות את העתיד בעצמי?

    אני טוען שיש לי ידע לגבי אסטרולוגיה, גם בלי שיש לי ידע לגבי העתיד.

    למעשה ניתן לטעון גם שחובת ההוכחה היא על האסטרולוג ולא על הספקן.

    ***

    ועכשיו, לבנקים המרכזיים.

    אני סבור שאף אחד לא מסוגל לחשב מה צריך להיות מחיר האשראי במשק (ריבית), ולכן זה לא נבון (ובשלב מסויים זה חייב להיות הרסני) לתת למוסד מסויים את הסמכות לקבוע או לווסת את המחיר הנ"ל.

    בשביל לטעון טענה כזאת אני לא צריך להיות מסוגל לחשב את המחיר הנכון בעצמי, ואפילו לא להיות מסוגל לספק רשימה של הפרמטרים הרלוונטיים לצורך זה.

    חובת ההוכחה היא על חסידי הבנק המרכזי.
     
     
     
     
    שוב פעם לכתוב כותרת? לא נמאס?
    4/1/2012
    נכתב על ידי גונזו

    שאול,

    אמרת "יש מישהו שחושב שהמסר שכלכלנים מנסים להעביר הוא שצריך יותר מעורבות תכנונית בכלכלה?"
    שיש מי שיכול לתכנן ולהחליט מה יהיה ואיך?"

    האם היומרה לתכנן לא נובעת במישרין מן העובדה שכלכלה, כפי שהיא נלמדת היום ברוב האוניברסטיאות עמוסה בכל כך הרבה מתמטיקה? איזה תכלית אחרת מלבד חיזוי משמשת המתמטיקה הגבוהה? ומדוע שלא נתערב, אם נוכל לחזות את התוצאות?

    "חשבתי פשוט שההתנגדות לבנקים מרכזיים היא בגלל שיש מי שחושב שהוא יודע שהמעורבות שלהם בכלכלה גורמת לנזקים איומים, ולא בגלל שאנחנו לא יודעים מה יקרה"
    ראשית, זה יכול להיות גם וגם. אפשר לבקר את התיאוריה המוניטריסטית שעומדת בבסיס הבנק המרכזי כפי שעושים האוסטרים ואפשר גם להציע תיאוריה חלופית לתיאוריה כפי שהם עושים. גם אם אתה דוחה את התיאוריה האוסטרית על מחזור העסקים הדבר לא מבטל את הביקורת שלהם על התיאוריה המוניטריסטית.
    שנית, אם לבנק המרכזי אין יכולת לחזות את תוצאות הפעולות שלו ואף אין לו את היכולת לדעת האם פעולותיו הועילו או הזיקו הרי שעליך להניח כברירת מחדל שכל מעשיו הם מזיקים.
     
     
     
     
    חלופה ותיאוריה
    5/1/2012
    נכתב על ידי גיאק

    "חשבתי פשוט שההתנגדות לבנקים מרכזיים היא בגלל שיש מי שחושב שהוא יודע שהמעורבות שלהם בכלכלה גורמת לנזקים איומים, ולא בגלל שאנחנו לא יודעים מה יקרה."

    כידוע טענה אחת של התיאוריה האוסטרית היא כי כככל ששיעור הריבית נמוך באופן מלאכותי יווצר בום מלאכותי, וזאת בשל טבעה של הפעולה האנושית.

    טענה זו *אינה סותרת* טענה שנייה של האוסטרים- אין שום דרך לחשב מהו שיעור ריבית נמוך מידי, שלא דרך מנגנון השוק.

    מהגישה האוסטרית, עולה כי השאלה האם ריבית מסוימת נמוכה מריבית השוק היא judgement call של הכלכלן- בניגוד לתיאוריות אחרות המשלבות אמפיריקה באופן מוגדר. אמנם זו לא קביעה מסוכנת במיוחד בהתחשב-
    1. בשיעורי הריבית המגוחכים שברננקי\גרינספאן קבעו.
    2. זהות העומדים בראש הבנק המרכזי, מערך הלחצים עליהם והתיאוריה בה טוענים לדגול.

    כך שאין כל סתירה בין השניים, אם ברור כי קביעות מבוססות אמפיריקה אינן חלק אינטגרלי מהתיאוריה הכלכלית ולכן תמיכה משוערת בהסבר "אוסטרי" אינו סותר שלילת תיאוריות כלכליות אחרות בשל היותן מבוססות אמפיריקה.
     
     
     
     
    טוב זה קצת מתפזר כל הדיון הזה
    5/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    ברירת מחדל:
    נניח נושא שנמצא במחלוקת בקרב רופאים. 60% מהרופאים חושבים שלקחת מולטי ויטמין כל יום זה מועיל, ו40% חושבים ההיפך. אין אפשרות לערוך ניסוי, כי אנחנו מדברים על השפעות על פני עשרות שנים (הכל נניח, כן. אין לי מושג על מה אני מדבר פה). מה ברירת המחדל? לא לקחת? כן לקחת? על מי חובת ההוכחה?

    בנוגע לבנקים מרכזיים יש ויכוחים בקרב כלכלנים. יש את הויכוח על האם לפעול על פי כלל קבוע (טיילור, פרידמן) או לפי שיקול דעת. יש ויכוח האם צריך להגדיר לבנק מטרה אחת (מחירים) או מטרה כפולה (מחירים ותעסוקה), או מטרה משולבת (תוצר נומינלי, דיון שהופך לאחרונה ללוהט במיוחד). אבל גם יש המון דברים שמסכימים עליהם. הרבה יותר מ 60% ממי שמתמצא בחומר. מדוע להניח ברירת מחדל שמנוגדת למה ש 95% ממי שעוסק בנושא מאמין שנכון, רק בגלל שזה לא 100% (כלומר, לא 100% מאמינים, ומי שמאמין לא בטוח ב 100%)? אנחנו די בטוחים בהרבה מאד דברים בקשר לבנק מרכזי. אז לת לספק לגרום לנו לפעול הפוך ממה שכמעט קונצנזוס? בגלל שעוד יש כמה אנשים (מי?!) שמאמינים איכשהו בתיאוריה האוסטרית של מחזור העסקים?

    אני ממליץ גם לקרוא את האינסטנט קלאסיק של קוקריין. אני לא מסכים עם כל מה שהוא כותב שם (בוודאי לא מה שהוא כותב על התיאוריה הניאו קיינסיאנית), אבל בהתנצחות בינו לבין קרוגמן בנושא מה העניינים עם כל הכלכלנים האלה שם, אני לגמרי בצד של קוקריין. שווה לקרוא:
    http://tinyurl.com/yeoxgq5



     
     
     
     
    שאול, ברירת המחדל היא
    5/1/2012
    נכתב על ידי focus

    שמי שרוצה לקחת מולטי ויטמין לוקח, ומי שלא - לא. לא מכריחים.

    - זו צריכה להיות ברירת המחדל. החלטה פרטית ולא החלטה מולאמת.

    אפילו אם כל המחקרים והמדענים תומכים באופן גורף בנטילת מולטי ויטמין, עדיין לא צריך להכריח אף אחד. אפשר לפרסם, לשווק ולשכנע, אבל לא להכריח.

    ***

    כנ"ל לגבי הריבית. הריבית (=מחיר האשראי) צריכה להיקבע על פי היצע וביקוש, בדיוק כמו מחיר תפוחי האדמה. לא נחוצות ועדות ונגידים.

    אם כלכלן מסויים סבור שהוא מסוגל לזהות תקופות טובות להשקעה ברמת ודאות מספקת לטעמו - שיפרסם את דעתו בעיתונות הכלכלית וינסה לשכנע. או לחילופין, שיקים קרן השקעות וישקיע את כספו או את כספי המעוניינים בכך.
     
     
     
     
    שאול
    5/1/2012
    נכתב על ידי גונזו

    אתה מגדיר הכל לפי המחלוקת או הקונצנזוס בין בעלי המקצוע וזאת לא הבעיה, אלא רק סימפטום.

    למדע הרפואה יש קבלות בשטח, אין פוליו, אנחנו יודעים להשתיל לב, אם כואב לך הגרון ויש נקודות לבנות על השקדים - אנטיביוטיקה תרפא אותך ב99.99% של המקרים. אנחנו יכולים להדגים שפע של מקרים כאלו ללא הזדקקות כלל לכמות הרופאים שמסכימים עם נכונות הדברים - אלו הן עובדות במציאות שאיש בתוך או מחוץ לקהילת העוסקים ברפואה איננו מערער עליהם.

    למקרו כלכלה, למרות עשרות השנים בהם היא שולטת ברמה בכל מוקדי הניהול הכלכלי של המדינות, אין אפילו הישג אחד דומה או קרוב לזה. המחקר והדיון נערכים בתוך הדיספלינה ללא שום השפעה מוכחת, חיובית או שלילית, על המציאות.

    כאשר ביקשתי ממך קודם להביא דוגמה לכזה הישג הזכרת את עקרון היתרון היחסי אותו טבע ריקרדו לפני מאות שנים. אני אישית סבור שהרעיון של ריקרדו הוא תקף וחשוב אבל הוא שואב את תקפותו מתוקף ההגיון לא מתוקף המציאות: אין הוכחה אמפירית לנכונותו ולא יכולה להיות וכל מה שנוכל לעשות עם עקרון היתרון היחסי בעולם המעשה הוא להסביר אותו למי שסבור שיש תועלת בהגבלות על הסחר הבילאומי.
     
     
     
     
    לא כותב יותר כותרות
    6/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    גונזו, חבל שאתה מתעלם מכל שאר הדברים שהזכרתי. וכמעט כרגיל, אתה שוב חושף את עד כמה ההיכרות שלך עם החומר, חומר שיש לך את האומץ לקבוע קביעות מרחיקות לכת לגביו, היא שטחית.
    בוודאי שיש מקום לבדוק האם עיקרון היתרון היחסי מתקיים בפועל. וכמובן שהעיקרון הזה שוכלל במהלך השנים, בעיקר, הכלילו את הרעיון הריקרדיאני למקרה של יותר משתי סחורות ויותר משתי מדינות. זו ספרות רחבה ומעניינת. כדאי לך להעיף מבט. בנוגע לאמפיריקה - ברור שהעיקרון הלוגי תקף. כל מודל שלא עשו בו טעיוית אלגבריות מציג עיקרון תקף. אבל האם המסחר הבינלאומי אכן מתנהג כך? האם ההנחות סבירות? ואכן - עושים את זה. הנה דוגמא חדשה יחסית:

    http://citeseerx.ist.psu.edu/viewdoc/summary?doi=10.1.1.194.9649

    בנוסף, גם אם מקבלים את עיקרון היתרון היחסי זה לא אומר שאין סיבה להגביל את הסחר. יש ים של ספרות על מכס אופטימלי - גם בהינתן יתרון יחסי. הנה הקלאסיקה, אבל יש עוד המון:
    http://www.jstor.org/stable/10.2307/2296006


    פוקוס, כל עוד המדינה תהיה זו שמנפיקה את המטבע - ונדמה לי שגם האוסטרים תומכים בזה, המדינה בהכרח תקבל החלטה על הריבית. גם שלילת היכולת לעשות מניפולציות בריבית מהבנק המרכזי, משל על ידי חזרה לבסיס הזהב וחיסול שיטת הבנקאות המודרנית (בנקאות מבוססת רזרבות) היא קביעה אקטיבית בנוגע לריבית. אין פה שום ברירת מחדל. אתה פשוט מציע שנבחר בשיטה שכל העולם האקדמי הכריז עליה כבר מזמן כשגויה.

    בכל השאר, אנחנו חוזרים על עצמנו, ולכן נראה לי שהגיעה שעתי לפרוש.
     
     
     
     
    שאול שאול שאל:
    6/1/2012
    נכתב על ידי גיאק

    "נניח נושא שנמצא במחלוקת בקרב רופאים. 60% מהרופאים חושבים שלקחת מולטי ויטמין כל יום זה מועיל, ו40% חושבים ההיפך. אין אפשרות לערוך ניסוי, כי אנחנו מדברים על השפעות על פני עשרות שנים (הכל נניח, כן. אין לי מושג על מה אני מדבר פה). מה ברירת המחדל?"

    ברירת המחדל היא היא לקחת מולטי ויטמין. ייתכן ובעבר זה היה אומר שברירת המחדל היא להקיז דם או לשתות צפרדעים- אבל אין מה לעשות. אם זה סך המידע הזמין, אין סיבה לקבל החלטה אחרת. מזל שזה לא סך המידע הזמין...
     
     
     
     
    וואו
    6/1/2012
    נכתב על ידי גיאק

    "בנוסף, גם אם מקבלים את עיקרון היתרון היחסי זה לא אומר שאין סיבה להגביל את הסחר. יש ים של ספרות על מכס אופטימלי - גם בהינתן יתרון יחסי. הנה הקלאסיקה, אבל יש עוד המון:
    http://www.jstor.org/stable/10.2307/2296006 "

    תודה שאול. בהחלט מדהים.
     
     
     
     
    שאול, אתה מתפתל
    6/1/2012
    נכתב על ידי focus

    לפי ההיגיון שלך גם האמירה "שכל אחד יקבע לעצמו את צבע התחתונים" מהווה קביעה אקטיבית של צבע התחתונים.

    שחרור הוא שעבוד. הפרטה היא הלאמה.
     
     
     
     
    אין לי מילה אני
    7/1/2012
    נכתב על ידי שאול

    אם אני מתפתל זה רק מהפער בין ההתמצאות בחומר ובין התעוזה של הטענות...

    פוקוס, אח שלי, אני מאוד ממליץ ללמוד איך פועל בנק מרכזי. היה לנו פה פעם את הדיון הזה. בנק מרכזי לא קובע את הריבית בחוק ומאלץ את כולם להתיישר לפיה. בנק מרכזי מדפיס כסף.
    הדפסת כסף, כל כמות של הדפסת כסף, משפיעה על הריבית הנומינלית. עם או בלי שיקול דעת, עם או בלי הצמדה לזהב, עם או בלי מה שלא יהיה - כמות הכסף (או ליתר דיוק, קצב הגידול בה) קובעת את הריבית הנומינלית. בנקים מרכזיים, כל אחד בדרך מעט שונה, קובעים כמה כסף להדפיס עם מטרה להביא ריבית אחת מסוימת (באר"הב למשל זו הריבית על הלוואות בין בנקים ללילה אחד) ליעד מסוים. אין קביעה בחוק של הריבית, ואכן יש בכל זמן נתון המון ריביות שונות על המון הלוואות שונות. לכן, סיכום:
    כל עוד הממשל הוא זה שמדפיס כסף, אין אפשרות לא להשפיע על הריבית הנומינלית. נשאר רק לבחור איך.
    אין חוק שקובע למישהו איזה ריבית לקחת. יש כמות כסף, והריביות הרבות והשונות בשוק נקבעות בהסכמים בין המלווים ללווים. מושפעות מהחלטות הבנק הרכזי? אחושרמוטה מושפעות - הרי אמרתי שאין אפשרות שלא להשפיע. אם יש כסף - יש השפעה. קביעה בחוק איזה תחתונים ללבוש? לא.

    הסבר על הבנק המרכזי האמריקאי למשל:
    http://www.federalreserve.gov/pf/pdf/pf_3.pdf

    וזהו. פורש. באמת. לחלוטין. סטופ אדום.
     
     
     
     
    לא חידשת לי
    8/1/2012
    נכתב על ידי focus

    ברור שבנק ישראל לא קובע את הריבית בכל הלוואה. קביעה פרטנית אין אבל ויסות ביד רמה - יש. ואפילו התערבות ברמת הענף הספציפי: קביעת התמהיל המותר של מסלולי משכנתאות.

    המחלוקת היא לא על תיאורו המדוייק של ארגז הכלים המוניטרי אלא על הצדקת קיומו והתועלת או הסכנה הצפויה ממנו.

    לדעתי אין סיבה לחשוב שקומוניזם מוניטרי יביא תועלת יותר מקומוניזם תזונתי או הלבשתי - וחובת ההוכחה היא על התומכים.

    ***

    שאול, הזיהוי שאתה עושה (כמדומני) בין כסף ובין אשראי אינו מחוייב המציאות. הוא קיים אולי במערכת הנוכחית אבל זה לא חייב להיות כך.

    במערכת של רזרבה מלאה, אין הבדל בין הלוואה שניתנת על ידי בנק ובין הלוואה שניתנת על ידי גוף אחר. בשני המקרים לא נוצר כסף אלא רק מועבר כסף מיד ליד.

    לגבי כמות הכסף: גם אם נניח שהכסף מונפק בידי המדינה (ואני מעדיף שלא), כמות הכסף לא חייבת להיקבע על ידי המדינה. אפשר למשל שהמדינה תטבע מטבעות אך כל אחד יוכל להביא מתכת למטבעה ולהפוך אותה למטבעות ממשלתיים. כך שההחלטה כמה מתכת תוקצה לתכשיטים ותעשיה וכמה לשימוש מוניטרי תתבצע ע"י השוק החופשי.
     
     
     
     
    תגובה לשאול - מי אמר שאין קבלות?
    4/9/2012
    נכתב על ידי אליהו, חיפה

    [למדע הרפואה יש קבלות בשטח, אין פוליו, אנחנו יודעים להשתיל לב, אם כואב לך הגרון ויש נקודות לבנות על השקדים - אנטיביוטיקה תרפא אותך ב99.99% של המקרים. אנחנו יכולים להדגים שפע של מקרים כאלו ללא הזדקקות כלל לכמות הרופאים שמסכימים עם נכונות הדברים - אלו הן עובדות במציאות שאיש בתוך או מחוץ לקהילת העוסקים ברפואה איננו מערער עליהם.

    למקרו כלכלה, למרות עשרות השנים בהם היא שולטת ברמה בכל מוקדי הניהול הכלכלי של המדינות, אין אפילו הישג אחד דומה או קרוב לזה. המחקר והדיון נערכים בתוך הדיספלינה ללא שום השפעה מוכחת, חיובית או שלילית, על המציאות.]
    השוואה בין רפואה לכלכלה:
    1. מאקרו כלכלה מנסה למפות מה יהיו התוצאות של פעולות שונות על הכלכלה.
    בדיוק באותה הצורה, רפואה מנסה למפות מה יהיו התוצאות של החדרת כימיקלים שונים לגוף.

    2. ברפואה - מתן תרופה מסויימת עלולה לגרום לתופעות לוואי הגרועות מהמצב ללא התרופה. מתן משככי כאבים באופן ממושך, גורמת להתמכרות.
    זה בדיוק המצב גם בכלכלה.

    3. יש רופאים הממליצים להימנע מתרופות מסויימות - מתוך השקפה שמתן התרופות הללו יגרום לתסמינים להשתפר באופן זמני ולכן ימנע מהמטופל לנקוט בצעדים שיביאו לריפוי.
    וראה איזה פלא - זה המצב גם בכלכלה. השקפה אוסטרית או "לסה-פר".

    4. יש רופאים רבים התומכים במתן תרופת פלאסבו, בהסתמך על זה שלשכנוע של המטופל שמצבו ישתפר, יש משקל חשוב בריפוי (עקב כך, טיפולים אלטרנטיבים זוכים למימון מקופות החולים)
    ובאופן מקביל - יש נגידים רבים המחזיקים בדיוק בהשקפה כזו, ונותנים "תרופות אליל" לשוק, גם אם הם סבורים שההשפעה היחידה היא פסיכולוגית.


    האם מכאן נובע שרפואה היא לא מדע?

    או שהשקפות מסויימות בכלכלה - צריכות להפוך להיות "רפואה אלטרנטיבית" לחולים סופניים בלבד,
    ולא המיינסטרים של הכלכלה.